שחקנים שאסור לשכוח: לארי ג'ונסון – אחת האניגמות הגדולות של הליגה / מנחם לס

בקיצור נמרץ: לארי ג'ונסון נולד ב-1969 בטכסס. היה אחד משחקני התיכון הטובים עם ממוצע של 29.5 נק' בשנת הסניור שלו, וכמובן 'אול מקדונלד' ב-1987. הוא למד את שתי שנותיו הראשונות במכללה בג'וניור קולג' (27.7 נק' ממוצע ו-29.3 נק' ממוצע, ופעמיים שחקן השנה בג'וניור קולג', היחיד שהשיג זאת).

את השנה השלישית הוא כבר עשה ב-UNLV תחת המאמן האגדי ג'רי טרקניאן. יחד עם  סטייסי אוגמון וגרג אנטוני – יחד איתו הפכו שחקני NBA מעולים. הם ניצחו את דוק וזכו באליפות המכללות בהפרש שיא עד היום (73-103), ולארי ג'ונסון זכה ב-MVP של האליפות.

לארי ג'ונסון נחשב אז, ב-1991, כ'הדבר הבא'. דיברו עליו כעל הפאור-פורוורד עם סכוי להפוך לאחד הטובים בהסטוריה; עד כדי כך הוא שלט לחלוטין בכל שחקני המכללות של אותן שנים.

הוא נבחר כמובן ראשון בדראפט של 1991 ע"י שרלוט הורנטס, ובשנתו הראשונה בליגה זכה בתואר 'רוקי העונה'. הוא השתתף באותה שנה בתחרות הדאנק (שסדריק סבלוס ניצח 'בכיסוי עיניים'…) וניבחר לחמישייה הראשונה של המזרח במשחק האול סטאר.

הוא סיים את עונתו עם 22.1 נק' ו-10.5 ריב' ממוצע,  וניבחר לחמישייה השנייה של ה-NBA עם חברי קבוצתו אלונזו מורנינג ודל קרי.

עולם ה-NBA עמד כאילו לרגליו. הוא הוחתם אז על חוזה ה-NBA הגבוה בתולדות – 84 מיליון ל-12 שנים. היום זה כסף בוטנים. אז זו היתה רעידת אדמה.

בקיץ הוא עלה בחמישייה של DREAM TEAM II שניצחה את אליפות העולם ב-1994 בטורונטו. הייתי שם וכתבתי ל'מעריב' על כל צעד ושעל של לארי ג'ונסון.

אבל כבר אז בטורונטו גיליתי כמה דברים שהטרידו אותי בקשר אליו: הוא פשוט לא היה רציני מספיק וראית על כל צעד ושעל שהוא מאמין שהוא כל-יכול, ושהוא יכול להשיג הכל. NO PROBLEM. חשבתי לעצמי שהנה לפני אחד השחקנים עם הפוטנציאל הגדול מכולם – היום הייתי אומר "ציון ויליאמסון של שנות ה-90", שנראה כאילו הוא יכול לפוצץ את עולם הכדורסל, אבל באופן חידתי, מסתורי, מפליא, ותמוה – לא עושה זאת.

היום אני מאמין שפציעת הגב החמורה שלו כיחדה את הכוח המתפרץ בזעם שלא ראיתי כמותו כששיחק ב-UNLV.

בשרלוט לארי החל לפתח זריקה מבחוץ כי עוצמת הזעם שלו תחת הסל סבלה מהלומה קשה, ולארי כבר לא היה הכוח, הפאור תחת הסל שלא ניתן לעצירה.

חיכוכים עם אלונזו מורנינג גרמו לטרייד של שניהם, אלונזו למיאמי וג'ונסון לניו יורק ניקס עבור אנטוני מייסון ובראד לוהאס.

בניקס הוא החל את עונתו הראשונה עם 12.8 נק' ממוצע – הנמוך מאז הגיע לליגה – אבל עדיין היה הכוח המניע מאחורי נצחון הניקס בגמר המזרח של 1999.

קטע זה עלי להעתיק:

During Game 3 of the Eastern Conference Finals, he was involved in a critical play in which he was fouled by Antonio Davis of the Indiana Pacers. Standing outside the three-point line with 11.9 seconds left, Johnson held the ball, and then began to dribble. He leaned into defender Davis before jumping up. The referee called the foul about a half-second before Johnson released the ball, but it was counted as a continuation shooting

foul. Johnson made the shot and converted the free throw following the basket for a four-point play, which turned out to be the winning margin in a 92-91 Knicks victory.

אבל הגמר נגד סן אנטוניו היווה בושה. לארי כינה את חברי קבוצתו "REBELLIOUS SLAVES" וביל וולטון כינה את לארי ג'ונסון והכדורסל שלו  "DISGRACE" ל-NBA.

ג'ונסון הגיב (בעיקר לאברי ג'ונסון)

 "Ave, man, we're from the same plantation. You tell Bill Walton that. We from Massa Johnson's plantation."[8] He went on to say, "Here's the NBA, full of blacks, great opportunities, they made beautiful strides. But what's the sense of that … when I go back to my neighborhood and see the same thing? I'm the only one who came out of my neighborhood. Everybody ended up dead, in jail, on drugs, selling drugs. So I'm supposed to be honored and happy or whatever by my success. Yes, I am. But I can't deny the fact of what has happened to us over years and years and years and we're still at the bottom of the totem pole."[8]

ב-10 לאוקטובר 2001 לארי ג'ונסון הודיע על פרישתו המוקדמת בגין בעיות גב כרוניות.

איזה בזבוז של שחקן שיכול היה להיות אגדי.

אחרי הפרישה:

לארי השלים את ה-BA שלו ב-UNLV והחליט לשקם את עצמו. הוא נישכר ע"י הניקס לעבוד במחלקת ה-BUSINESS OPERATIONS, כשתפקידו פיתוח שחקנים, ופעילויות מסחריות.

הוא הפך למוסלמי לפני פרישתו מה-NBA. יש לו 5 ילדים מ-4 נשים שונות.

ב-2012 הוא הכריז על פשיטת רגל בגלל חוב של $120,000 על תמיכה בילדיו, דבר לא מובן לי על אדם שפורבס מגזין הכריז כבעל נטו של 10 מיליון דולארים.

הופעות טיווי ואחרות:

In 1993, Johnson appeared in the episode "Grandmama" of the sitcom Family Matters as his alter ego "Grandmama", who becomes Steve Urkel's teammate in a basketball tournament.[15] Later that year, he was a guest on the Late Show with David Letterman.[16] Three years later he appeared as himself in the movies Eddie[17] and Space Jam;[18] in the latter he had a supporting role as a fictionalized version of himself. He was one of the NBA stars who had their basketball abilities stolen alongside Muggsy BoguesShawn BradleyCharles Barkley and Patrick Ewing.

*******************************************************

חשבתי שראיון עם לארי שנערך לא מזמן – ב-6 ליולי, 2019 בשרלוט, יעזור להבין קווים לדמותו:

Q. What’s it like to be back in Charlotte and reliving some of those memories with Muggsy?

מגסי הוא חברי הטוב ביותר. תמיד כשאני מגיע לשרלוט הוא אחד מהמטרות הראשונות. הוא עזר לי מאד בכל שנותי בשרלוט. הוא חבר מיוחד במינו, ולא רק בגלל הכדורסל.


Q. What have you been up to recently, and what do you have in the works?

היום תואר העבודה שלי הוא Basketball business representative for the New York Knicks, ג'וב המחזיק אותי בקשר עם שחקנים צעירים. אני מבקר במשחקים, ותפקידי הוא יח"צנות עם הדור הצעיר, מאמנים, והורים.

Q. And are you enjoying that?

כמובן. זה שומר עלי צעיר ומשאיר אותי בעניינים. אחרי שפרשתי הייתי מחוץ למשחק כ-8 שנים והניקס החזירו אותי למשחק עם הצעת הג'וב הנדיבה. אני מתחיל להרגיש קרוב ל-NBA מחדש.

Q. How often do you stay in touch with Muggsy and the guys from those Charlotte teams?

אני רואה את מגסי כל קיץ. אני מגיע לפחות פעם אחת לשרלוט והוא מגיע לניו-יורק עם מבצעים מיוחדים שה-NBA מכינה עבורו. אנחנו תמיד מבלים יום אחד על משטח הגולף והוא ממשיך לקרוע לי את האחוריים.

Q. This being the 30th anniversary of the Hornets franchise, what first comes to mind when you think back on those early teams?

הדבר הראשון כמובן הוא להיות בחירת הדראפט הראשונה. עם אלונזו, היתה לנו קבוצה מצויינת. הפכנו מנובודי לקבוצת פלייאוף. גם בניו יורק היתה לנו קבוצה מצויינת. אני תמיד הולך עם הרגשת החמצה, גם בשרלוט וגם בניקס, וכמובן גם לעצמי. הפציעה בגב היתה קשה הרבה יותר מאשר אנשים מיודעים. חיסלה לי את הקריירה.

Q. You, Muggsy and Alonzo didn’t get to play together long before the team broke up. What do you think the ceiling could have been for you guys in Charlotte?

עם אלונזו, קנדל גיל, סקוט בורל, אני, מגסי…היינו קבוצה לאליפות, מן. חסרו לנו רק שנה או שנתיים של נסיון.

Q. What do you make of how much Charlotte and the Hornets have changed since you were here?

העיר גדלה. אני לא מכיר אותה יותר. הפכה למטרופוליטן ענק ומרכז הבנקים. העיר השתנתה, הליגה השתנתה, הקבוצה השתנתה. היום הכל זה קואופרטיבים. אין יותר את היחס האישי של אז. אני אפילו לא מכיר יותר את משחק ה-NBA. הם זורקים שלשות כאילו היו לייאפס. קולעים המון נקודות אבל לא משחקים הגנה כמו בימים שלי. לי אין בעייה עם זה. חייבים להתקדם עם הזמן ואני לא אחד שאומר 'בימי היה טוב יותר'.

Q. You mentioned how different the modern NBA is, so how do you think you would fare in today’s league?

חשבתי על זה. חשבתי כמה נזק יכולתי לעשות היום אילו שיחקתי עם גבי אל הסל. היום לא יודעים כיצד לשמור נגד זה, והיה לי גם ג'אמפ-שוט. מה אגיד לך? זה כדורסל אחר, ואני נהנה מאד לחזות בוץ

Q. For all the exciting basketball you played in your career — winning a national championship in college at UNLV, those Charlotte teams, making the Finals with the New York Knicks — is there a time that stands out the most?

Every one you mentioned was basically my high point. I only won one national championship. I didn’t win any in high school, so that UNLV thing was very special. And whenever you can be drafted No. 1 by anybody, it’s super special.

I mentioned earlier about how I was apart of taking a non-playoff team to the playoffs, so that was super special. And then just MSG, Madison Square Garden. I know we’re in Charlotte, but it is MSG, so playing in that, man, and being able to go to the Finals and hitting a four-point play, I’m sorry but it sticks. But we didn’t have Muggsy Bogues.

Playing with this guy, that’s one of the big questions I get all the time. When people talk to me, they want to know about Grandmama, they want to know about UNLV, and how was it playing with Muggsy. You don’t have to be a basketball fan to be a Muggsy fan. The shortest guy to ever play in the league, I get that question all the time.

סוף דבר

במחקרי על לארי היום, התברר לי שהוא התחבר להובי חדש – שחמט. הוא משחק בהארלם ברמה די גבוהה. אפילו יצא לו לשחק נגד גרנד-מסטר.

וכך התבררה לי אליפות השחמט שנערכה פעם בין שחקני NBA.

המנצח?

לא תאמינו:

לטרל ספריוול.

מנחם לס

הזקו והוותיק מכולם בצוות. מנסה לכתוב יומית - כל זמן שאוכל!

לפוסט הזה יש 17 תגובות

  1. אני זוכר מצוין את אותה הורנטס של 93'. התחושה הייתה שהם "הדבר הבא". לארי ג'ונסון נתן עונה 2 שהתעלתה אפילו על עונת הרוקי הנהדרת שלו,
    ולצדו מורנינג עם עונת רוקי נהדרת משל עצמו.
    .
    צמד קו קדמי שכזה, אחד רוקי, אחד שחקן שנה ב', שמגיעים לגבהים שכאלו?
    האחרונים (והיחידים) היו צמד תאומי המגדל של יוסטון מודל 86'.
    הדמיון בין 2 הצמדים, מדהים.
    ב-2 הקבוצות מדובר על זוכה רוקי השנה עליו מצטרף בעונתו ה-2 שחקן שנבחר לחמישיית הרוקים (הפסיד רק בגלל שבאותו מחזור רוקים נבחר HOF נוסף שהוא אחד מהגדולים בכל הזמנים). אותו זוכה רוקי השנה נבחר כבר בעונתו ה-2 ל-ALL NBA, וכבר באותה עונה 2, הקבוצה מעפילה לפלייאוף.
    2 הצמדים היו של 2 שחקנים של 20+ נק', 10+ רב', 50%+ אםקטיבי, כאשר אחד (ה-PF) הוא שחקן התקפה מחונן, והשני, הרוקי, הוא סנטר הגנתי מדהים.
    .
    החלק העצוב –
    האכזבה.
    .
    2 הצמדים לא שרדו. הסנטרים (אלאג'ואן ומורנינג) עוד נתנו קריירה מרשימה. ה-PF (ראלף סמפסון ולארי ג'ונסון), בגלל פציעות, נתנו קריירה קצרה בהרבה מהמצופה (סמפסון 9 עונות. ג'ונסון 10).
    .
    כל זה לא משנה את עובדה, שבשיאו, לארי ג'ונסון היה כוח טבע. אחד השחקנים הנפיצים והמרשימים בליגה.
    .
    תודה, מנחם.

    1. מסכים תודה רבה מנחם אחד השחקנים האוהבים עליי. הרבה לא זוכרים איזה חיה הוא היה במכללות למרות גובהו 7׳6, היה אתלט מדהים בעל כוח מתפרץ, חשבתי שישלוט בליגה ללא הפציעות יכול להיות בהחלט שזה היה קורה. התקופה הכי טובה שלו הייתה בשארלוט אבל הוא היה אחד משחקני הנשמה של הניקס המהלך שאני אזכור לו לעד זה לא את ההטבעות המרשימות, אלא את מהלך 4 נקודות עם השלושה הקריטית בסוף מול אינדיאנה בגמר המזרח של 99 שהפכו את התוצאה לנצחון 92-91 של הניקס.
      .
      כשחקן הוא פיתח כלים די מרשימים יכולת מסירה יד רכה, הוא לא יכל להוריד כדור לרצפה, אבל היה כישרון מדהים

    1. כאוהד הניקס בשנות ה-90, אני זוכר את הסל הזה בשידור ישיר באמצע הלילה.
      אחד מהרגעים הטובים של הקבוצה באותו עשור.

  2. וואי וואי… הייתי רוצה לראות משחק שחמט בהארלם בין ספריוול ל LJ
    כשהם היו צעירים זה היה יכול להיגמר מפחיד
    🙂

  3. החלק האחרון שווה הכל. נהדר!
    .
    אגב, יש היום "אינפלציה" של התואר רב אמן בשח, בעיקר מכיוון שהדירוג נשאר כמו לפני מאה שנה והיום יותר קל לאנשים להגיע למספר רב של תחרויות.

  4. בלי פציעות הגב שהחלו כבר בשנים הראשונות הוא באמת היה הופך לשחקן היסטורי שהיה משווה לבארקלי ובשנתיים הראשנות הבריאות קלע מעל 20 נק' במעל 50% מהשדה, קלט מעל עשרה כ"ח ואאל"ט יותר מ-10.5 ומסר כשלושה אס' למשחק.

  5. אני זוכר את שארלוט ההיא והוא היה שחקן שאהבתי יחד עם אלונזו ומאגסי בוגס. אכן היה יכול להגיע ליותר.
    כבר כמה זמן ברור לי שציון וויליאמס הוא גרסה משודרגת (למרות השוני בינהם יש דימיון בחייתיות המתפרצת . . .), וגם נראה לי שתהיה להם קריירה דומה, כולל פציעות חוזרות ונשנות (סורי ציון)

  6. איזה שם מחייב היה לו. זה כמו שהיום יגיע שחקן דראפט עם השם יאניס דוראנט.
    לבקשת הקהל, האם אפשר לכתוב טור על מאגסי בוגס?

  7. כמה הערות:
    בתחילת שנות התשעים היה אמור להיות הפרוורד של שנות האלפיים יחד עם קולמן שנבחר שנה לפניו ואיכזב עוד יותר. שניהם נתנו סיפתחים מעולים ואיכזבו בעונות הבאות. קולמן גם איבד את כספו.

    הקבוצה הצעירה שכללה את מורנינג ג'ונסון וגיל היתה בשבילי אב טיפוס של פריכות הביטוי לבנות קבוצה. יחד עם המבס של קיד משבורן וגקסון ועוד קבוצות שהתפרקו במהירות והקריסו את מגדל הקלפים שבנתה ההנהלה.

    כשזאיון יצא לדראפט היו כל מני השוואות, משום מה לארי כמעט ולא הוזכר, למרות שהוא השם הראשון שקפץ לי לראש.

כתיבת תגובה

סגירת תפריט