דיון הופס ליום ה' PM: מי יהיה 'האיש של LA' – לברון או לינארד? / מנחם לס

מחר ב'מעורב' שלי אני מדבר על הסוגייה הזאת, ויש לי הרבה מה לומר.

מעניין לקרוא מה דעתכם עתה על מי יהיה 'איש הכדורסל של לוס אנג'לס' בשלוש השנים הבאות.

ד

מנחם לס

בעל האתר, הבוס הראשי, וכותב יומית - כל זמן שאוכל!

לפוסט הזה יש 38 תגובות

  1. מבחינת מספרים אישיים בעונה הרגילה, לברון ינפח את הסטסטיסטיקה כמו שהוא אוהב.
    קאווי בעונה הסדירה יתן מספרים סבירים… אצל הקליפרס גם גורג ולו ויליאמס יקבלו את הכדור ביד…
    .
    מה שיקבע את המלך של LA זה רק ההישגים…מי שתקח את האליפות…מאמין שהלייקרס לא יקחו

    1. הבולשיט הכי גדול זה קיומו של המושג "לנפח סטטיסטיקה".
      הוא הומצא כדי לנסות להתמודד עם מספרים ועובדות שלא באות טוב בעין.
      או במילים אחרות: איך בכל זאת אפשר להמעיט מגדולה של שחקנים.
      .
      כולם מנסים "לנפח סטטיסטיקה". זה נקרא להצטיין בכדורסל.
      הדרכים לניפוח סטטיסטיקה הם:
      לקלוע, למסור אסיסט, לקטוף ריבאונד, לחסום, לחטוף. הפעולות שמרכיבות את משחק הכדורסל.
      יש כאלה שמצליחים יותר, יש כאלה שפחות.
      יש שחקנים טובים יותר, יש פחות.
      זה קשה במיוחד בליגה כמו ה-NBA, שהיא תחרותית בטירוף. השחקנים הכי-הכי-הכי-הכי-הכי טובים בעולם, אחד מ-10 מיליון בערך.
      זה קשה במיוחד, כי כל פעולה נרשמת, וכל מהלך, ולכל אלה יש השלכה מיידית על החוזה שלך, איפה תשחק, וכמה תרוויח.
      .
      המושג "לנפח סטטיסטיקה" אומר בעצם:
      בנאדם קלע סל מיותר – כי הצד השני ויתר לו. או: כי הוא היה אמור להחטיא!!! איך אתה מעז לקלוע??? לא יפה!
      בנאדם חילק אסיסט מיותר – כי מי שקיבל את המסירה היה אמור להחטיא! או לאבד את הכדור! איך הוא העז, למען השם.
      בנאדם קטף ריבאונד מיותר – כי כולם פינו לו את הבמה, "תקטוף חמודי כמה שבא לך, זה לא עסק שלנו". למי יש כוח לקפוץ עכשיו וללכת מכות על איזה כדור שניתז מהקרש?? אתה יודע עוד כמה פעולות אחרות יש לעשות במשחק, שלא קשורות בניפוח סטט'? אז תרגיע.
      בנאדם חטף וחסם, חטיפה לא הכרחית, וחסימה לא הכרחית: כי אנחנו יודעים שחטיפות וחסימות נועדו לחלשים. שחקן שלא מנפח סטטיסטיקה, מוותר על זה בזלזול. קטן עליו, סטטיסטיקה גדולה.
      למעשה יש שחקנים כ"כ מדהימים בליגה הזו, שלא חסמו ולא חטפו בחיים! ו משתדלים להתרחק מזה כמו מאש. ובצדק.
      יש כאלה שגם ממעטים לקלוע, אפילו מקפידים להחטיא הרבה. ואין להם מושג איך לחלק אסיסט. למה לי אסיסט – כשיש לי אפשרות לאיבוד כדור עסיסי! ריבאונד? גועל נפש! גועל נפש אתה והריבאונד וכל המשפחה שלך!! חתיכת מנפח סטטיסטיקות!!
      כי הם לא מנפחי סטט'. הם משחקים כדורסל נטו. כדורסל חכם, טהור, נקי – שמתבטא גם בתוצאות.
      אבל לא בתוצאות שנרשמות בסוף. גם הן, ניפוח סטט' אחד גדול. צירוף של סטטיסטיקות. וממתי התוצאה בסוף המשחק אומרת משהו??
      .
      לסיכום:
      שחקן טוב לא מנפח סטט'. שומר על פרופיל נמוך.
      שחקן מצוין = סטטיסטיקה גרועה. פרמטרים נמוכים, בכל. אול-אראונד-אפס.
      איך כתב דייויד בואי?
      Hitting an All-Time Low

        1. אני מכיר בזה – כי צריך להיות עיוור וחירש אם לא – שיש מצבים נקודתיים של "ניפוח סטט'".
          אבל אלה רגעים בודדים, שלכולם ברור שזה ככה. לא כשיטה, לא משחקים שלמים, בטח לא עונות שלמות.
          למשל?
          אוקלהומה נרתמת בדקות האחרונות לאיזה משחק זניח, לאפשר לראסל את ה-20-20-20. זה היה שקוף, לא מלהיב האמת, כמעט זניח.
          חיכיתי שנים שמישהו יעשה את זה, תהיתי מי זה יהיה. לא ככה.
          עוד דוגמה? בוקר ומשחק המיליון נקודות, עם בוסטון נדמה לי? זניח גם. קוריוז רגעי.
          עוד דוגמה. משחק הפרישה של קובי. זה לא היה קשור לכדורסל, זה היה שואו לכל העולם, "ניפוח סטט'" לכל דבר ועניין, צחוקים. וכולנו נהנינו מזה.
          אלה בערך המקרים.
          כל היתר? סתם מושג שהומצא, כדי להקטין הישגים גדולים ושחקנים גדולים.
          עוד משהו: פרט לנקודות-ריב-אסיסט, תמיד כדאי לבחון מדדים נוספים כמו אפקטיביות. כדי לנטרל את החשש מ"ניפוח" וזריקת משחקים.

          1. ומדד האפקטיביות הנמוך של ראסל, ושל שחקני הירו-בול אחרים, לא נתפס בעיניך כמשקף העדפה שקיימת אצלם באופן מתמשך ולא רק במשחקים נקודתיים?
            .
            יש שחקנים מעטים, אולי כאצבעות כף יד, שאני יכול להאמין שהדבר הנכון ביותר, בחלק גדול מהמקרים, הוא לתת להם לעשות את הדברים לבד. דוראנט הוא כזה, מייקל, שאקיל, לארי בירד, קארים עם ההוק שוט, אולי שכחתי מישהו.
            חלק גדול מהשחקנים האלה, למרות שיש להם לגיטימציה לעשות את זה לבד יעדיפו את המסירה בחלק גדול מהמקרים – מייקל מסר לקר ולפקסון, לברון מוסר גם במאניטיים, גם הארדן.
            .
            אצל אחרים, בדרך כלל יש מגוון אופציות, אחת מהן מהווה, בכל סיטואציה, את הדבר הנכון לעשות, ולמיטב שיפוטי יש שחקנים שבאופן מתמשך בוחרים נכון, כמעט הייתי אומר באופן רציונלי, ויש כאלה שבאופן מתמשך בוחרים לא נכון, ובדרך כלל הלא נכון הזה נמצא בקורלציה גבוהה לנתונים סטטיסטיים אישיים. יש את הבוריס דיאו של העולם ויש את הכרמלוז, וזה לא רק עניין של משחק אחד פה ושם.

  2. בשנה שעברה, לברון שיחק בקבוצה בינונית מינוס, שעברה צונמי של פציעות (לברון החמיץ 27 משחקים. אינגראם 30, בול 35, רונדו 36, הארט 15, וקוזמה 12), ושעברה צונמי (באשמתו של לברון וחבריו לקלאצ') הנהגתי אי אז בסוף ינואר, תחילת פברואר.
    הוא סיים את העונה עם 27.4 נק' ב-56% אפקטיבי לצד 8.5 רב' ו-8.3 אס'.
    .
    קאוויי, מנגד, שיחק בקבוצה שהייתה תפורה למידותיו – הוא זכה למשטר מנוחות יזומות (נחוץ, ובדיעבד – סופר מועיל ומוצדק), הוא שיחק בקבוצה עמוקה עם סגל שהשלים את יכולותיו (מנהלי משחק מצוינים, הן בעמדת הפוינט גארד, והן בעמדת הסנטר), אבל בו זמנית השאיר לו את מרכז הבמה.
    הוא סיים את העונה עם 26.6 נק' ב-54.6% אפקטיבי לצד 7.3 רב' ו-3.3 אס'.
    .
    השנה, לטעמי, ללברון יש סביבו את ההרכב החזק ביותר מאז 12' ו-13'.
    שוב, לטעמי, לקאוויי יש סביבו קבוצה טובה מאוד, אבל עם 2 בעיות מהותיות –
    אין מנהל משחק ברמה של הרכזים מטורונטו. וג'ורג', הוא "יושב" לקאוויי על הבלטה.
    .
    בהתחשב בנתוני העונה שעברה, בהתחשב בסגלי הקבוצות הנוכחיות, ובהתחשב בעובדה שלשאלת "מי יהיה איש הכדורסל של לוס אנג'לס?" ,
    היתרון היחסי הגדול ביותר של קאוויי על לברון
    (ההגנה. בשלב הזה של הקריירה של הצמד, אין בכלל מה להשוות. קאוויי מגן על. לברון סביר בימים בהם הוא לא נח על הפרקט),
    הוא פשוט לא רלוונטי (את ההייפ, הכוכבים הגדולים ביותר מקבלים בזכות ההתקפה).
    .
    כך שלטעמי, לפחות בשנה הקרובה (אחר כך? אפילו האורקל מדלפי מגרד את הראש במבוכה),
    לברון יהיה "המלך של LA".

      1. באמת גיא? אתה לא אמור להיות האחד שמבין כאן הכי הרבה? הסטטיסטיקה של לברון לא שווה כלום. הוא לא עשה שום הגנה וניפח מספרים בקבוצה טובה שאפילו לא עשתה פלייאוף.
        קוואי בעונה הסדירה עשה מספרים מעולים, הגנה, ופלייאוף ממש סחב את טורונטו לאליפות (שלא כמו לברון, הוא לא ניסה לנפח סטט, הוא ניסה להכניס את השאר למשחק) העונה הוא היה יותר טוב מחברון בכמה רמות.
        העונה לברון הזדקן בעוד שנה, ככה שמבחינה אישית אין מצב שהוא יהיה יותר טוב מקוואי.
        מבחינה קבוצתית הקליפרס יהיו יותר טובים מהלייקרס, כשגם הטענות שpg יושב לו על המקום קצת הזויות, כי הוא יכול לשחק off ball מעולה, והם יוכלו להסתדר בהגנה מצויין.
        קוואי יהיה יותר טוב, בפער

        1. אם תקרא בעיון את מה שכתבתי, תראה שהזכרתי את ההגנה העדיפה של קאוויי.
          בכל הנוגע לניפוח סטטיסטיקה –
          אני ממש לא מסכים. יש שורה תחתונה –
          הלייקרס, כאשר לברון היה על הפרקט, ניצחה את יריבותיה ב-2.4 נק' בכל 100 פוזשנים,
          והפסידה ב-5.9 נק' בכל 100 פוזשנים, כאשר לא שיחק.
          בנוסף, שוב –
          56% אפקטיבי. אי אפשר "לנפח" אחוז אפקטיבי. צריך לדעת לקלוע. ומה לעשות, את זה לברון עדיין עושה ברמה הגבוהה ביותר.
          .
          השורה התחתונה –
          (טוב, יש 2 כאלו)
          לא, אני ממש לא אמור להיות האחד שמבין יותר מכל אחד מחברי קהילת הופס.
          והכי חשוב –
          איזה כיף שביום בהיר אפשר כבר להריח את העונה הקרובה. נחיה ונראה.

        2. היא לא עשתה פלייאוף בגלל פציעת לברון וסאגת הטרייד על דייוויס.
          לםני הפציעה וסאגת הטרייד הקהוצה הייתה בדרך לפלייאוף.

      2. אחוז אפקטיבי לוקח בחשבון את העובדה שסל מטווח ה-3 שווה 150% מהנקודות ששווה סל מטווח 2 הנקודות.
        .
        לדוגמה –
        שחקן א' , שסך סלי השדה שלו במשחק הם 4 שלשות מ-10 ניסיונות, האחוז מהשדה שלו הוא 40%
        שחקן ב' , שסך סלי השדה במשחק הם 5 סלים מטווח 2 נקודות מ-10 ניסיונות, האחוז מהשדה שלו הוא 50%
        .
        אם נשווה את האחוזים מהשדה של 2 השחקנים, אותו נתון ילמד אותנו ששחקן ב' קולע באחוזים טובים יותר.
        הבעיה היא ששחקן א' השיג 12 נק' ב-10 זריקות מהשדה. ושחקן ב' השיג 10 נק' ב-10 זריקות מהשדה.
        מה שיוצא זה שנתון האחוזים מהשדה כבר לא רלוונטי בניסיון ללמוד על היעילות ששחקן משיג את הנקודות שלו.
        .
        לכן יש לנו אחוז אפקטיבי.
        אחוז אפקטיבי זה סך הסלים מטווח 2 הנקודות + (סך הסלים מטווח השלוש כפול 1.5) ,
        התוצאה חלקי סך ניסיונות הקליעה.
        .
        נוסחה זו משמעותה שלשחקן א' 60% אפקטיבי (1.5X4 חלקי 10),
        ולשחקן ב' 50% אפקטיבי.
        עכשיו יש נתון שמלמד כמה נק' שווה כל זריקה של שחקן, מה שמלמד ישירות מה היעילות של אותו שחקן בניסיונותיו לקלוע.

      1. לברון בכל מקום שהוא מגיע אליו הוא האיש, גם מקצועית וגם תקשורתית.
        לאנשים יש נטייה לשכוח מהר אבל לברון לקח רק בפלייאוף הלפני האחרון בקליבלנד ערימה של גללים לגמר הnba וכמעט לקח משחק מגולדן בחוץ בהצגה מהגדולות שנראו, לעומת קוואי שנתן פלייאוף מצויין אבל ניצל את פילי ומלווקי לא בשלות ולא מוכנות מספיק(יאניס ואמביד לא סיפקו את הסחורה נגד טורונטו), בגמר היה סביר ונישען לא מעט על חבריו שיחפו עליו מתי שנקלע למצוקה וניצל את זה שקרי הוא לא משהו ברגעים חשובים.
        בעקבות הפלייאוף של קוואי התקשורת ניפחה את קוואי למעמד שרק לברון זכה לה.
        מהשנה ומאילך לברון הולך לפוצץ את הבלון המנופח שנקרא קוואי ויראה לכל המזלזלים מי המלך ששולט בליגה מעל עשור בלי תחרות.

        1. דוגמא יפה.
          משחק 1 בפינאלס 2018 הוא תצוגת הפינאלס מס' 2 בכל הזמנים לשחקן יחיד, במדד גיים-סקור. אשכרה לתת משחק שלא יחזור, ולהשליך אותו על ג'ורג' היל שמחטיא מהעונשין את נקודת הנצחון, ועל JR סמית' הדביל, שעד היום בטוח שניצח.
          אגב, אלה 18 תצוגות הפינאלס הכי גדולות אי פעם:
          http://tiny.cc/rmdyaz

    1. השנאה מעוותת את החשיבנ של חלק מהאנשים, לברון עדיין השחקן הטוב בעולם(ואולי KD נותן לו פייט). מי שרוצה את התואר הזה צריך לעבוד קשה.

      1. נוטה להסכים
        לברון טופ 5 ויותר בליגה
        ובמדד של שחקן שיכול להוביל קבוצה לגמר ולאליפות הוא הראשון, קוואי שני, דוראנט ויאניס עוד לא הובילו קבוצה לאליפות. הבראדרס יש מצב שביחד יכולים גם

    2. אבל….
      1. לברון הוסיף עוד שנה לגילו .
      2. בשנה שחלפה הראה סוף סוף שגם מפלץ הגופני מסוגו פציע כשהוא רואה רואה את אמצע שנות השלושים .
      ועל כן , מספרים יפים אולי הוא יספק , אבל אם זה יקרה זה יהיה על חשבון הסייד קיק שלו מהביג איזי לשעבר ,ולא כשהכסף על השולחן .
      .
      BEAT L.A. ( LAKERS…)

      1. תראה, הנבואה נתנה לשוטים. ואף על פי העובדה שאני מתקרב להגדרה, זה עדיין לא מספיק…
        .
        ובכל זאת –
        .
        כן, הוא התבגר בשנה. אם בודקים גרף ירידה ביכולת של שחקנים "מסוגו", ניתן לראות שישנם סימנים לתחילת אותה ירידה, סימנים שעדיין לא ראינו אצל לברון.
        לדעתי, בשנה הבאה נראה לברון טוב מגרסת 18/19. לא מעט בגלל העובדה שהפעם נתפרה סביבו קבוצה שתתאים בהרבה למידותיו.
        .
        דיוויס לצד לברון זו בהחלט שאלה מצוינת. דוגמאות העבר מלמדות ששחקני פנים (בדגש על כאלו שהיו אולסטארים – לאב, בוש) לא פורחים לצדו.
        רק מה, שחקנים דומיננטיים בהחלט פרחו לצדו. קיירי ודוויין ווייד הם דוגמאות נהדרות. ווייד לא היה אמור להצליח לצדו של לברון, היות והוא רחוק מלהיות הפרוטוטייפ של השחקן המתאים לשיטת לברון, ועדיין. בתקופת ההיט של ווייד ולברון, ווייד (כאשר היה בריא) שיחק את הכדורסל היעיל ביותר בקריירה שלו, ובהפרש.
        המסקנה היא שלברון מסוגל לתת לשחקן גדול לפרוח לצדו. לתחושתי, זה מה שיקרה עם דייויס. אנחנו נראה את לברון זורק הרבה פחות (להזכיר – ב-17', לקיירי היו בממוצע למשחק יותר ניסיונות מהשדה מאשר ללברון), אנחנו נראה המון את לברון מנסה יצור מיסמאצ'ים שמטרתם לתת לדייויס את הכדור במקומות בהם הוא הכי אפקטיבי. אפשר לבקר את לברון על המון דברים,
        על דבר אחד לא –
        יש מעט שחקנים שיודעים "לקרוא" משחק כמוהו. זה אולי המשותף הגדול ביותר בין לברון לקרי. הצמד יודעים למקם את עצמם בצורה אופטימלית שמטרתה לאפשר לשחקני קבוצתם למצוא את עצמם במקומות בהם הם הכי מועלים. זה לא סתם שגולדן סטייט של קרי, והקאבס של לברון, הציגו 2 התקפות פלייאוף חסרות תקדים בחוזקתן.
        .
        כשהכסף על השולחן. זו אולי החוזקה הגדולה ביותר של לברון. כן, הוא "נח" מהלך העונה הרגילה. סרטוני ההיי לייטס שלו, אלו המציגים עוד ויתור על מהלך הגנתי, ימשיכו לככב.
        עת יגיע הפלייאוף?
        אז נראה שוב (טפו, טפו, טפו…) את לברון של המאני טיים. כשהכסף על השולחן, זה הזמן בו לברון נותן את המקסימום.
        מספיק לראות את נתוני הקריירה של לברון בפיינלס. בלתי נתפס.
        (אפשר לבקר את העובדה שנתוני הפלייאוף של לברון הגיעו במזרח. אבל בפיינלס, זה בדיוק הפוך. הוא פגש אך ורק מתחרות משמעותיות. לא היו לו ניו ג'רזי נטס, לנפח מולן את אותם נתונים)
        .
        השורה התחתונה?
        תענוג שמצפה לנו עונה כל כך אפופה חוסר וודאות. הכל יכול לקרות.
        אני מקווה (ומאמין) שהתחזית שלי (לשם שינוי) תפגע.
        (במטרה, כן? לא במושאי התחזית…)

  3. שלוש שנים זה זמן ארוך. לקוואי יש הרבה מה להוכיח, האליפות רק מוסיפה משקל על הכתפיים שלו, והוא בסיטואציה חדשה לגמרי בארגון חדש. לברון, למרות שבטוח יירד ביכולתו בשנים האלה, יש כישרון למקד את כל תשומת הלב אליו.
    בקיצור, לדעתי רק הצלחה גדולה של קאווי תעזור לו לעבור את לברון

    1. לקוואי לא אכפת מכלום, יראו את זה בעונה האחרונה. הוא בא לשחק, וכרגע הוא הכי טוב בזה. לברון לעומתו נמצא הרבה יותר בכל "המסביב"

  4. אני מאמין שלברון יהיה 'האיש של LA' בעיקר בגלל שהוא יותר מתאים לאופי הנוצץ של העיר ולדברים כמו הוליווד בדומה למג׳יק בזמנו. מבחינת אופי לנארד מעט מזכיר לי את קארים בפסיביות שלו

    1. אל תשווה לקארים בקלות, קטרים היה מדוכא והרגיש שכל העולם נגדו עד שנשרף הארמון שלו ובסוף הקריירה הוא כבר היה מפויס.
      קאווי לעומת זאת לא דכאוני ולא חושב שכל העולם נגדו. He’s a fun guy

  5. לגמרי לנארד.
    גם במישור האישי, הוא שחקן עליון עשרת מונים על השיקוץ המזדקן.
    וגם במישור הקבוצתי, הלייקרס הולכים לשנת התרסקות (או סמי-התרסקות – סיבוב ראשון) נוספת והקליפרס לאליפות.
    אין שאלה בכלל.

  6. לברון. אין שאלה בכלל.
    א. הוא יעשה הרבה יותר רעש תקשורתי
    ב. קוואי רק הגיע. בינתיים הוא טרמפיסט של אליפויות. אם ישאר עוד שנה עם מבט קדימה אז יהיה על מה לדבר
    זה LA. השואו חשוב יותר מהמספרים היבשים ורוב העיר עדיין אוהדת של הלייקרס.
    יש לאגמים (שם זוועה) תשתית הרבה יותר גדולה כדי לקבוע מי יהיה "האיש של לוס אנג'לס".
    אולי אליפות לקליפרז תזיז משהו… אבל רק אולי
    🙂

  7. אסור לזלזל בלברון הוא עדיין לא אמר את המילה האחרונה. הבעיה בלייקרס שיש שם יותר מדי שחקנים מזדקנים שמעבר לשיאם ומוגבלים .קאזינס רונדו דני גרין מגי וכדומה. זכור לי רק פעם אחת שדבר דומה למה שהלייקרס עשו הקיץ עבד אם מיאמי ב2006 וחבורת הזקנים שהיו שם. לברון במשך שנים לא שומר בעונה הרגילה אבל בפליאוף הוא מוכיח שהוא שומר טוב לא כמו לפני 3 4 שנים אבל שומר טוב.קוואי קצת נופח העונה לדעתי הוא לא יהיה זה שישלוטמבליגה בשנים הבאות והקליפרס לא תיהיה גולדן סטייט הבאה.

    1. צריך להיות כבר השנה, אחרת הלייקרס בבעיות. זו חייבת להיות שנת העברת ה-מספר 1 מלברון ל-AD.
      הלייקרס גם חייבים שזה יקרה, כי AD מסיים חוזה העונה, עניין שנשכח. אם העונה הוא לא מרוצה ממעמדו ותפקידו – לך תדע מה יקרה… שום דבר לא מובטח.

  8. לפי דעתי זה יהיה קוואי אבל לברון הוא לברון אז אי אפשר לדעת כרגע פשוט קוואי עשה מלא רעש סביבו וכולם שכחו קצת מלברון ומכמה שהוא טוב

  9. לברון הוא עדיין דרגה מעל קוואי בניהול משחק (וכמובן אסיסטים), באחוזים אפקטיביים, ובהבנת משחק בכלל
    קוואי עדיף בהגנה
    הסדרה בינהם תהיה סדרת האליפות, חשבתי שזה 50-50 היום אני נוטה להמר בסדרה כזו על הלייקרס, ההרכב שלהם יותר טוב ויותר מנוסה במעמדים קובעים

    1. לא קבוצה אחת – שתי הקבוצות של LA הן נעלם גדול מאוד לקראת העונה הקרובה.
      נדמה לי שכל נסיון להעריך על ההישגים של אחת מהן, קל וחומר שתיהן זו נגד זו – הוא סתם גישוש באפלה.
      הקליפרס מאוד מאוד לא מאוזנים. אין להם פוינט גארד טבעי. בוורלי מימיו לא היה כזה, הוא בולדוג הגנה, מס' 2 ליד מוביל כדור כמו הארדן, או מחליף at best. אין להם מישהו במקומו. גם לא ברור לי מי השוטינג גארד שלו. לו וויל? הוא שחקן מס' 6 אולטימטיבי, ומבוגר. אין מצב שהוא עולה, לא כפוינט מוביל, לא מס' 2. לא ברור לי איך זה עובד.
      קוואי ופול ג'ורג', אותו שחקן, כמעט לגמרי. תראו את המספרים שלהם – תאומים סיאמיים.
      דורכים אחד לשני על הבלטה. יצטרכו להסתדר. ואף אחד מהם לא פסיליטייטור לאחרים. ההבדל היסודי בינם לבין לברון – מעושי המשחק הטובים בהיסטוריה.
      ההנחה שפי.ג'י וקוואי יסתדרו, כי ככה זה עם שחקני-על. לא תמיד זה נכון. מלמיליאן וסיני לא הסתדרו בנבחרת, בקהאם-למפרד-ג'רארד לא הסתדרו ביחד בנבחרת בהרכב החלומות של אנגליה, ווסטברוק לא מסתדר עם כוכבים אחרים בד"כ, מסי לא נתן לזלאטן לנשום.
      לקליפרס גם אין 5 טבעי ברמה. זובאץ'? ג'מייקל גרין? נגד הצבא של הלייקרס, קאזינס מגי AD לברון קוזמה? רחמנות.
      .
      הלייקרס מצידם, זה ווילד קארד אחד ענק. מצב של, או צל"ש או טר"ש.
      אם הכל מתקתק? קורעים את הליגה.
      מספיק שקאזינס חוזר בחצי לעצמו. השיחוק של העונה. לא כוחות. מספיק ש-AD מממש את הפוטנציאל, מקבל את הלפיד באופן חלק מלברון, AD פוטנציאל להיות הטוב בליגה, עין בעין מול יאניס. עם לברון ורונדו, שני מוסרים מהטובים בהיסטוריה. עם קוזמה, אולסטאר בהתהוות. עם ההגנה של גרין, ועם אייברי בארדלי שיכול לחזור לפגוע. שלא לדבר על קארוסו שיכול לקפוץ, ועוד כל מיני.
      אבל זה הכל, אם ואם ואם ואם ואם.
      הרבה תנאים מצטברים. הרבה צריכים להסתדר ביחד.
      ועוד משהו שטרם נפתר – באקאפ טוב ללברון בפורוורד. איגי כזה. נקודה חלשה.
      אז זה גם יכול באותה קלות להתרסק על הפנים, עד כדי מאבק על כניסה לפלייאוף, במערב התחרותי. עם רמת הציפיות שם? והחלקים החדשים? בקלות. תוציא 2-3 חוליות בשרשרת הזו, והלייקרס יכולים להסתבך.

  10. קוואי הוא בורדרליין טופ 5 בליגה.
    מגיע אחרי (בסדר לא מחייב) יאניס, דוראנט, לברון, סטף. בוחר אותם בכל רגע לפני קוואי. אולי גם את הארדן.
    כרגע קוואי שם, תיכף יצמחו אמביד, ובמיוחד AD. שאף אחד לא יתפלא אם דיוויס יהפוך ליאניס מבחינת האפקט על הליגה. כן, הוא עד כדי כך טוב. הלייקרס של לברון צירפו הקיץ את יאניס – אולי ככה יהיה קל יותר להבין את גודל המהלך.
    .
    דיוויס הוא כמובן טעון הוכחה גדול, וזה בדיוק משליך על מקומו של לברון.
    שתי העונות האחרונות של לברון, אישית, היו – מוזר אבל ככה – הטובות ביותר שלו. 9-8-27, ואח"כ 8-8-27, בשתי קבוצות פח, עובר אפילו את הממוצע הסייבורגי הקבוע שלו, שעומד כמו שעון על 7-7-27, מהיום הראשון בערך. האיש הוא מכונה.
    יותר מזה – אלה עונות היסטוריות.
    נסו למצוא עוד שחקן NBA עם ממוצע עונתי של 8-8-27. זה נדיר מאוד. יש רק 10 עונות כאלה, שחולקים 5 שחקנים.
    וכשמוסיפים את אחוז האפקטיביות, כי זה מדייק את הסטט', בין מצוינים לממש-מצוינים, מעל 55% – זה רק לברון ב-2 העונות האחרונות.
    לרשימת ה-10:
    http://tiny.cc/ymeyaz
    .
    השאלה אם למכונה נותר דלק לאותה יכולת. בינתיים לא היו הוכחות הפוכות.
    ירידה תגיע, זה ברור. רק שהיום אורך חיים של ספורטאי מקצועני שונה ממה שהיה בעבר.
    לפרטים: טום בריידי, רוג'ר פדרר, רפאל נדאל. והמעבדות של לברון טובות נראה לי לא פחות…
    הירידה של לברון, אישית, אמורה לחפוף את העברת הלפיד ל-AD.
    אם בסוף העונה AD לא יעמוד לפני לברון בכל המדדים, באופן מובהק, ולא יהפוך למס' 1 על המגרש של הקבוצה – זה יגיד דברים מאוד לא טובים על הלייקרס.
    כן, בראש מול ראש, קוואי מול לברון בעתיד הקרוב – נוטה להניח שקוואי יציג מספרים דומים, אפילו עדיפים במשהו.
    מבחינת הישגי קבוצה, זה סיפור אחר. לברון טוב "מדי" יגיד גם, לייקרס חלשה מדי.

  11. יש עוד נתון שלא מביאים בחשבון.
    הוא אגב יכול לעבוד לשני הכיוונים – לדרבן שחקן וקבוצה, או להחליש אותה.
    זה נקרא אוהדים והמקום שאתה נמצא בו.
    קוואי יהפוך העונה להיות השחקן הכי שנוא, האויב הכי מר, בעיר שלו.
    הקליפרס הם ממילא הקבוצה המשנית, הנלעגת, מול הלייקרס, הפרנצ'ייז הענק עם כמות האוהדים ההיסטרית, מאל.איי למקסיקו לעפולה.
    קוואי בפרט – נתפס בתור מי שדפק את הלייקרס בכל סאגת החתימה.
    לא קל להיות הבאד גאי, ועוד בבית שלך. לפני ואחרי כל משחק, בסביבה הקרובה שמקיפה אותך.
    ועוד כשהבית ממש – זה המגרש של הלייקרס. ולא משנה מי בילי קריסטל ועוד 3 אוהדי הקליפרס מספרים לעצמם.
    אולי זה דווקא ידרבן את קוואי, אגב. לא יודע. אבל זה נתון חשוב. בטח אם יהיה דרבי מכריע בין שתי הקבוצות.

כתיבת תגובה

סגירת תפריט