משילות ואמונה / דן רוזנבלום

משילות ואמונה \ דן רוזנבלום
נכתב בספטמבר 2017

ביוני שנת 2005, דיוויד סטרן הגיע להסכם חדש עם ארגון השחקנים לאחר שהיחסים של בעלי הקבוצות והליגה לבין השחקנים ידעו שפל שלא היה כמותו. לאחר שנת הנעילה ב-1999 ופגות תוקף ההסכם הקיים, עתיד הליגה עמד בערפל. הסכם זה עודכן שוב לאחר 6 שנים, שגם בעונה זו הייתה נעילה… אך ברצוני להתמקד בתקופה הזו, אשר עיצבה את עתיד הליגה והמשחק. התקופה אשר עדיין מעצבת את הליגה ואת המשחק שאנחנו כה אוהבים.

הנ.ב.א היא לא רק ליגה לכדורסל. היא סמל שיש לה מהות וערך.
הנ.ב.א היא ליגה שקיימת במדינה החזקה בעולם, ארצות הברית.
מדינה שמייצגת רעיון, אמונה וחלום.

ההסכם שדיוויד סטרן שרבט לא היה על כדורסל או כסף, הוא היה על עתיד האנושות.

זו הכתבה השנייה שאני מגיש למערכת הופס ולפני שתקראו חשוב לי לומר כמה דברים עבור הדור האוטו-דידקטי.

לא, אינני חד גוני. לשלב דת, פוליטיקה ופילוסופיה בכדורסל איננו דבר חריג או חסר טעם.
לא כל תכניי יהיו גדושים בתובנות שהן מעבר לספורט, אך בקשר ישיר אליו.
אילולא לרגע אחד צאו מן הבונקר הציני והסכימו שאם זהו כדורסל או כל תמסור אחר הקיים בעולם, אלה משפיעים רבות על חיינו. עם הפסקה הזו אני מוסר לכם את הכדור, ומקווה שאתם שחקנים קבוצתיים.

טדי רוזוולט, הנשיא ה-26 של ארצות הברית, תיעב פשע.
הוא ראה בכך לא רק מעבר על הגבולות המוסריים בעולם, אלא כמפגע לאינטליגנציה של האדם. לשם כך, הקים את האף. בי. איי והיה אחראי לחוקים נוקשים שעדיין מהדהדים בחוק ומשפט האמריקני עוד היום.

בואו נדמיין שאלן אייברסון הוא כמו אל קפונה. מנהיג של כנופייה ענקית שמנצלת את המרבד החוקי והחברתי כדי לנסות ולהנחיל את השקפת עולמו כמציאות. אלן אייברסון כדמות וסמל מהפכני שרוצה לנפץ את כל המוסכמות ולהוביל מציאות חדשה ומוחצת.

באותם השנים, תרבות ההיפ הופ הייתה בשיאה בארה"ב. ההיפ הופ במהותו, נשען על מסר מהפכני ואנטי ממסדי. הנ.ב.א וכוכביה השחורים היו חלק מרכזי בהתפשטות תרבות ההיפ הופ בעולם והשפעתם על מאות מיליוני צעירים על כדור הארץ. נכון להגיד שההיפ הופ והנ.ב.א הלכו יד ביד. המגוון של ההשפעה השחורה התבטא בדרכים רבות, החל מאופנה, דיבור, טלוויזיה, קולנוע, משחקיי ווידאו ועד לתנועתם של השחקנים על הפרקט.

מספר הקנסות והשימועים שברו שיאים. שחקנים כמו ראשיד וואלאס לא הניחו את נשקם ושילבו את המאבק השחור יחד עם ההתנגדות לגלובליזציה האמריקאית וקריאת תיגר על ערכייה האמיתיים של המדינה החזקה בעולם.

התרבות הבוטה, המרדנית, החצופה והכעוסה התפשטה לכל כיוון והפכה למעוז האמריקאיות. ילדים צוענים ברומניה או סודן הלכו ברחובות בצעדים קצביים נמוכים, עטופים בעשן ונשים. עבריינים של העולם החדש. עם מכנסיים נפולים, קעקועים ומה אם לא סמל הסטטוס הזוהר ביותר של היפ הופר? גופיית נ. ב. א שגדולה עליו בכמה מידות.

התעצמות שחורה כה חזקה, כך שלא הזוי לאמר שגם דחפה ואף הובילה לבחירתו של הנשיא השחור הראשון בהיסטוריה של ארה"ב.

כל זה גרם להנהלת הליגה להיבהל עד מאוד מהאפשרות שאחד ממקצועות הספורט הפופולריים במדינה, עם שווי שוק של מעל ביליון (100 מיליארד!) דולר בעונה יטומא ע"י חבורה של מורדים כעוסים שמחפשים נקמה של עידן חדש. הפחד שלהם לא היה רק מסיבות כלכליות. כי ככל שירצו לצייר את ארה"ב כאויב מרושע ואיום, זה לא יצליח.

כשהייתי ילד וראיתי את ביל למביר נותן לאנשים אגרופים בפנים במהלך משחק, הבנתי שזו המציאות שאני חי בה. שאם שחקן כדורסל נותן לאנשים מכות באמצע משחק, למה שלא אצפה שיקרה אותו הדבר בדרך לבית הספר שלי?

האחריות הציבורית והחינוכית של ליגה כל כך פופולרית היא אמיתית. דיוויד סטרן כמו רוזוולט צפה וראה את הסכנות שאורבות לחברה באם פני הליגה יושחרו ויהפכו למסע נקם של פיראטים מופרעים. הוא חתר בכל כוחו לעצור את ההדרדרות המסוכנת של מהפכה בסגנון זה וליישב את המסורתיות הישנה והטובה שארה"ב תמיד נשענה עלייה.

גם אם אינם מודים בכך ובמיוחד בימים האוטוקרטיים של היום וגם אם כל המיעוטים יחדם יזוזו באי נוחות, ארה"ב היא מדינה נוצרית ורוב אזרחיה הם אנשים לבנים. הרצון של הדור הקיים להשמיד כל זכר של העולם הישן והמסורות עלייהם הוא נשען הוא ברור. קולין קופרניק לא חידש דבר במאבקו המרדני, אלא כי רק הזמן וטכנולוגיה התקדמו. אלה העניקו כח חסר תקדים לספורטאי הבודד וכיום תחת כהונתו של נשיא כמו טראמפ, זו הזדמנות מצוינת לכל שחקן בעל גוון שחור (אם בכלל) לתרוע על דעותיו באופן אכזרי ואגוצנטרי.

עם העלייה של ההיפ הופ, עוד איום גדול ריחף מעל עתיד הליגה. האירופאים.
השחקן האירופאי החל למצוא מקום בכל קבוצה בליגה ורבים מן קבוצות הליגה היה יותר מאירופאי אחד.

בשל היעדר החינוך האמריקאי, עם המסרים והלכות החברה המדרדרות…לשחקנים האירופאים היה יתרון מובהק בכל הנוגע להתנהלות מקצועית וסמכותית. פחות אגו, פחות כסף, יותר כדורסל, יותר נח. האירופאים היו קלים יותר לאימון וניהול. כל הממסד החינוכי בארה"ב עמד בצומת דרכים מביכה. ההבנה כי החינוך האמריקאי לוקה והצעירים יוצאים ממנו כתוצר אלים, כובש ואנוכי.

שאלות כבדות ואמיתיות החלו לצוץ לפני השטח.
מיהו ומהו שחקן הכדורסל האמריקני המקצועי? האם הכדורסל הוא ספורט טוב? מועיל ובריא לחברה?

משחקנים כמו דריוס מיילס וריקי דיוויס שהרוויחו עשרות מליוני דולרים בהיעדר ספורטיביות ומקצועיות. שחקנים שהמשחק לבעצם הפך משני עבורם וכל רצונם היה להתפרסם, להרוויח יותר ולטפח את האגו המוגזם שלהם, אנו רואים היום טפטופים ראשונים של שחקנים שמייצגים את השקפות העולם ורצונות ליבם של בעלי הקבוצות והליגה. אמנם הנסיון לטהר את מאגר השחקנים מפושטקים וטיפוסים מפוקפקים איננו סופי, אך ישנה תהודה חינוכית ומקצועית טובה מבעבר. כל עוד הליגה הצליחה לעצור את הסחף של שחקני כדורסל בלתי מקצועיים, חסרי תרבות, חינוך ומרות. האוחזים בחוטים נשמו לרווחה.

מה הקהל לומד מכך? מליוני ילדים תמימים שמביטים במשחק ולומדים מה דרוש כדי להיות ווינר? מה דרוש כדי להיות כוכב או מנהיג? איך אני יכול ללמוד מהמשחק והשחקנים האלה כדי למנף את עצמי למקומות האלה וכיצד עליי להתנהג?

אם נשאל את הכוכבים המובילים איזה מציאות היו רוצים לראות, קשה להאמין שיוכלו לענות לך. כי אחרי הכל הם ספורטאים ולא אנשי חינוך. לא שכלתנים או מדינאים מבריקים. במלוא הכבוד אינם היסטוריונים או אנשי רוח בעלי תובנות מרחיקות לכת. מאוד מסוכן לתת לאנשים כאלו את היכולת לעצב ולשבח את המוחות הצעירים ברחביי העולם.

לבסוף, הם אנשים מאוד מנותקים מכל מציאות קשה, אמיתית ושכיחה בעולם של היום וגם כל הנסיונות שלהם להטמיע את עצמם כ"אחד העם" הם שגויים, חסרי טעם ומעליבים.

רוב בני האדם בעולם חיים מתחת לקו העוני וחלק גדול מהם עדיין מנותקים מחשמל, מים וגז.
המסר של לברון "לשאוף לגדולה" הוא מסר טוב אך יש בה תחושה דורסנית וחסרת חמלה.
אני כאדם שמתפרנס מגינון ושההכנסה שלו ממוצעת ומטה חש עלבון וכעס גדול כלפיי השחקנים כאשר הם מעיזים להזדהות עם צרותיי ומעמדי הסוציו אקונומי. הם עוד מגיל צעיר מאוד עוטפו בהגנה ובטחון שעד היום כגבר בוגר אינני זוכה לו. זה גורם לי להרגיש מולם סלידה, בושה וחוסר רצון לפרגן. כי אם "אנחנו" באותה הסירה? איפה הצניעות שלהם? איפה ההתמסרות והנתינה של הכל? למה אינם מרכינים ראש מול כוחות אשר גדולים מהם כפי שאני עושה ולמה הם רוצים יותר ממה שכבר יש להם?

אז בדומה לאל קאפון ובאופן ציורי לחלוטין, נאמר שאלן אייברסון איים על כל המונרכיה המערבית במתכונתה ודיוויד סטרן כמו רוזוולט היה חייב למצוא דרך לשמר את המרבד הקיומי מבלי לאבד את המורשת וצביון העבר.
באם להסתכל על ההסכם עצמו, השחקנים יצאו מורווחים. הם השיגו כמעט כל דרישה שהייתה להם והיום שלא כמו בעבר, הכנסותייהם גדולות, זכויותייהם שמורים והמעמד החברתי-מדיני שלהם התעלה על כל אחר מבעבר.
אך תנאים קטנים שהליגה דרשה וחיקקה, עזרו לה לנצח במאבק הרוח על דמות הליגה והתהודה שלה אל ההמונים. הערכים המהדהדים אם זהו קוד הליבוש, התחייבויות לעמידה בזמנים, התנהלויות מול התקשורת ועוד…דיוויד סטרן ובעלי הקבוצות הצליחו להנחיל את האנקדוטות הפשוטות כדי להחזיר את שליטתם בתהודה ובערכים החינוכיים והחברתיים שכה משפיעים על מליוני הצופים הצעירים ברחביי העולם.

הנצחון של השחקנים בכל הנוגע להכנסות יצר תופעה משונה בשנים האחרונות. של שחקנים בינוניים שמרוויחים סכומים מטורפים. אוון טרנר, אלן קראב, צ'נדלר פרסונס ואחרים הם לא כוכבים, שחקני חמישייה או אפילו מנהיגים בחדר ההלבשה אך זכו לחוזי מקסימום בסכומים של מעל מאה מליון דולר.

אפשר לראות בתופעה הזו הידרדרות של הסטנדרט המקצועי של השחקנים ויכולתייהם, אך מנגד…אלה בדיוק השחקנים שהליגה רוצה לדחוף כשחקנים מקובלים וראויים להיות בחזית. הם אמריקאים שהשתבחו במכללות ושחקנים בעליי זהות מתפשרת, בלתי לוחמנית וכאלה שגם אם הם חושבים שהם כוכבי על ברמה העולמית…ניתנים לשליטה על ידי המערכת.

הליגה שאפה להחדיר יותר אמריקאים בוגרי אוניברסיטאות אל הסגלים של המועדונים ובכך היא הצליחה. אפשר לראות את שיקאגו של היום כדוגמא לקבוצה אמריקאית, צעירה ובוגרת מכללות שעלותה זולה והחיכוך החברתי שלה נמוך ביותר. מה רע בשחקן כדורסל שאינו מתמרד? הוא בוגד באבותיו? צבעו? דתו ומצובות העבר? המרד הרחיק לכת וזה פוגע במרקם הספורט.

הליגה ובעלי הקבוצות אף עשו צעד נוסף והבינו את המנטאליות של השחקנים והגבולות הפסיכולוגיים שלהם. לקחו צעד אחורה אל הצללים ובפירוש העבירו את כל הזרקורים עלייהם. כדי למתן ולהעלים את סיפור הבלהות של "השחור המנוצל בעולם של כרישים לבנים". יהיה קשה לשחקן נ.ב.א היום להשליך על הליגה אשמה כלשהיא ואת "המדכא הלבן הנורא". באמצעות המדיה החברתית יש להם את כל הכלים לעצב ולהכתיב את ההווי התקשורתי סביבם בכל פרמטר.

הכוונות היו טובות. הרצון היה להעלים כל סוג של חיכוך או מתח מן הכוחות האדמינסטרטיביים לבין השחקנים.
מה עוד כי ללא רגשות נחיתות, לא תהא להם מעצור לכשרון וימשיכו להתגלגל קדימה בחיפוש של שיא יכולתייהם. אנחנו עדים היום לאפשרות שכל שחקן אמריקאי צעיר יכול לפרוץ קדימה ותוך עונה בודדת לבסס את מעמדו ככוכב על. זה מסר טוב להמונים ונותן תקווה לצעירים שרוצים לבחור בכדורסל כדרך חייהם.

סי ג'יי מקולם וג'יימס הארדן הם נוצרים אדוקים. מהם לא תשמע או תראה קולות של התרסה והתמרדות כי יש להם ראש על הכתפיים. הם יודעים עד כמה הם בני מזל ולא חשוב להם להציף להמונים את המוח עם השטויות היום יומיות שלהם באינסטגרם. אך לא כל שחקני הכדורסל בורכו בשלווה נפשית או שמחת חיים.

אני צופה בראסל ווסטברוק ופשוט דואג. הכעס והזעם שלו הם הכלים המנתבים של ההצלחה שלו. יש לו כל כך הרבה כח מתפרץ. הוא משחק כדורסל כמו פסיכופט. חולה נפש אמיתי. אך מה זה חשוב אם זה הופך אותו לשחקן יותר טוב? בלי קשר לכדורסל, הילד הפנימי שלי פשוט מפחד ממנו. כאדם. אם הייתי בן 10 ומנסה להיות כמו ראסל על המגרש, הייתי הופך להיות אדם קר ואכזרי. כעוס, אלים ונבזי.
זה טוב לספורט? טוב לילדים?

אני שואל היום, מה השחקנים רוצים? הם רוצים להיות יותר מספורטאים? יותר מכוכבים מפורסמים? הם רוצים להיות פוליטיקאים? הוגי דעות? מנהיגים חברתיים? שיבושם להם. הליגה כבר לא תעצור אף אחד בדרכו אל עבר המרדנותו והרדיפה לעוד. שיבטאו את עצמם. שיפרסמו כל יום את הארוחה האחרונה שהם בלסו ויתנהגו כבני נוער מפונקים ומייללים ככל שירצו. אך שלא ישכחו שזה תמיד ישפיע על המשחק שהם כה אוהבים ומתפרנסים ממנו.

וזו התכלית של המאמר הזה.

העתיד של האנושות דרך הכדורסל והנ.ב.א.
כיום העתיד נראה אלים ומלא מחלוקת וזהו לא מגיע מן צדם של בעלי הקבוצות והליגה.
האדם הלבן כבר מזמן נערם מאחורי כל מצובותיו שהם אכן דתיות ומיושנות.
כוונותיו אינם רעים, אם כי מסורתיים. מסורות אשר דורשות משמעת ברזל ועמידה בתנאים קשים על מנת להיחשב כאדם טוב, תורם ובעל ערך.

כולי תקווה שלמרד הנעורים תגיע התובנה של התבגרות אך מה באמת אפשר לצפות מילדים בני 20 שמקבלים מליוני דולרים ופרסום חוצה יבשות מדבר כה פשוט כמו לשחק כדורסל.
למרות זאת, אני מקווה שהמלחמה הארוכה ביותר שידעה האנושות תגיע לקיצה.
שהיא הסרות למרות.

הכוכבים של היום כועסים והם מובילים מרד תודעתי שכאשר מתבוננים בו לעומק…לא נראה שיש לו תכלית כלשהיא מלבד התעצמותם האישית ומילוי האגו הילדותי והחזירי שלהם. ממש כמו בני נוער מפונקים ומופרעים.

בצורה עקיפה וגורלית השחקנים לא מספיק נבונים בכדי לראות את התוצאות של המרד שלהם, ששוטף למליוני צעירים את המוח מדי יום ומשלח אותם למלחמה מול אויב שהוא כל הנכלה לדרכם. בצע מוטרף למען זוהר, תהילה, אהדה וכבוד עצמי.
אני מקווה ההרעלה הזו תשוב למקורותייה ולא תזכה להדהד כאמת.
אני מקווה ששחקני כדורסל מקצועיים יסתפקו בתואר הזה לבדו.

אני מתגעגע לימים שבהם ראיתי משחק כדורסל וחשבתי מי הולך לנצח. לא איזה נעליים הם נועלים, באיזה בגדים הגיעו לאולם, כמה הם מרוויחים ואיזה כוכבי ריאליטי יושבים בשורה הראשונה. תקופה שבה בוקס אחד של ביל למביר היה שווה הרבה יותר מכל הזוהר והאופנה שכוכבי אינסטגרם חוגגים עמו מדי יום.

רציתם להתסיס? להילחם במפלצת נוראית? להיות יותר משחקני כדורסל?
מעולה. ניצחתם. אני צופה במשחק ורואה בכם כזקיפים להתפזרות האושר בעולם וכן, אתם אלו שיכולים להביא את השכינה האמיתית לבני האדם על כדור הארץ.
תודה לאלוהים שאתם כאן.

גם אם היו רוצים לא יכולים לפרז דבר אחד, שבלי המשחק והכדור הכתום הזה.
הם לא היו אף אחד.
והכדור? הוא עגול וימשיך להסתובב.

*נכתב ב 2017*

לפוסט הזה יש 15 תגובות

  1. הרבה פעמים יש להפריד את הדמות שכולנו רואים על המגרש (ומה שהתקשורת מייצרת) למה שקורה מחוץ למגרש.
    ווסטברוק כמשל, על המגרש הוא רכבת המחכה לתאונה, בעוד שמחוץ למגרש הוא עושה ונותן הרבה לקהילה (יש סיפור שחברו הטוב נפטר והוא הלך יום יום לבית סבתו של חברו או משהו כזה ועזר לה במטלות הבית).
    או ראשיד וולאס, מלך הטכניות, שמחוץ למגרש הסיפורים עליו שמדובר בחבר נהדר לקבוצה ואדם חברותי וחם.
    עם המדיה החברתית והתקשורת היום לשחקנים (ולמאמנים) יש יותר השפעה ויכולת להביע את קולם מאשר ״לשתוק ולשחק כדורסל״.

  2. כאדם חילוני קצת קשה לי להזדהות אבל מאמר מעניין.
    רק דבר אחד:
    החוזה של פרסונס הוא על 94 מיליון, קראב וטרנר באזור ה70

    1. אני מסכים עם זה שכוכבי כדורסל לא תמיד צריכים להוות מודל לחיקוי. אפילו סר צ׳ארלס מסכים: ״זה שאני מטביע כדור לסל, לא אומר שאני צריך לחנך את הילדים שלכם״ (או משהו כזה).
      אני רק לא מסכים עם ההשקפה הדתית.
      ולדעתי העובדה שהספורטאים משתמשים בפרסום שלהם כדי לקדם רעיונות שהם הרבה פעמים צודקים ונכונים (עע הנעליים של לברון) היא מצויינת.

        1. https://www.hidabroot.org/article/152495

          https://www.youtube.com/watch?v=a0n6uRm7jNo
          קטעים מתוך הספר ‘בראשית ברא’ מאת פרופ’ נתן אביעזר:

          (פרופ’ נתן אביעזר – ראש המחלקה לפיזיקה אונ’ בר אילן ופרפ’ אורח באונ’ קיימבריד ג’ אנגליה. משמש כעמית מחקר באגודה האמריקנית לפיזיקה. הקדמת הספר ניתנת לקריאה כאן, ביאור הבריאה ביום הראשון כאן)

          “הגישה שרווחה בקוסמולוגיה של שנות החמישים התבססה על ההנחה שהיקום שאנו רואים היום היה קיים בצורתו זאת מאז ומעולם, ויוסיף להתקיים כך לנצח”.

          “בשנת 1946 הציעו ג’ורג’ גמוב (Gamow) ועמיתיו תיאוריה קוסמולוגית שונה לחלוטין. לפי התאוריה של גמוב היקום התהווה לפני 15 מיליארד שנים.

          הופיע לפתע מאין פרץ-אור עצום. הוא ידוע יותר בכינויו הפופולרי “המפץ הגדול” (the big bang), לפני המפץ הגדול לא היה קיים דבר, ולכן המפץ הגדול הוא “יש מאין” בהתגלמותו.

          מדובר בריכוז רב-עוצמה של אנרגיית אור”.

          (נתן – אביעזר – בראשית ברא עמ’ 19)

          תיאוריית המפץ הגדול מנצלת את העובדה שנוסחתו של איינשטיין היא דו-כיוונית. כפי שחומר יכול להפוך לאנרגיה, כך יכולה אנרגיה להפוך לחומר. האנרגיה שהיתה אצורה בכדור – האש הקדום היתה כה רבה עד ששימשה מקור לכל החומר הקיים היום ביקום כולו.

          האנרגיה שהיתה אצורה בכדור- האש הקדום היא אנרגיית אור, הנקראת בשפת המדע “קרינה אלקטרומגנטית”

          (נתן – אביעזר – בראשית ברא עמ’ 21)

          בשנת 1965 עסקו שני מדענים אמריקנים ממעבדות המחקר של חברת הטלפונים “בל”, ארנו פנזיאז (Penzias) ורוברט וילסון (Wilson), במדידת גלי-רדיו גלקטיים בעזרת אנטנה רגישה במיוחד. אגב בדיקת האנטנה, גילו השניים קרינה אלקטרומגטית חלשה ביורת, שלהפתעתם הגיעה מכל הכיוונים בחלל החיצון. עד מהרה התברר שזוהי בדיוק אותה הקרינה שנחזתה בתיאוריית המפץ הגדול.

          מאז פירסמו פנזיאז ווילסון לראשונה את תגליתם, אישרו מדענים רבים את ממצאיהם. כיום אין עוד צ”ל של ספק שתחזית מרכזית זו של תיאוריית המפץ הגדול אושרה והיתה לעובדה מדעית מוגמרת.

          תיאוריית המפץ הגדול זכתה לאישור נוסף בשנות התשעים, כאשר הלוויין המדעי COBE שידר ארצה את תוצאות המדידות שביצע. חשיבות תגליתם של פנזיאז ווילסון היא כה גדולה, עד שפרופסור סטיבן ויינברג, חתן פרס נובל מאוניברסיטת הרווארד, מכנה אותה “אחת התגליות המדעיות החשובות ביותר של המאה העשרים”. אפשר בהחלט להבין מדוע הפליג פרופסור ויינברג בשבחה. תיאוריית המפץ הגדול שינתה מן הקצה אל הקצה את תפיסתנו בעניין התהוות היקום.

          (נתן – אביעזר – בראשית ברא עמ’ 23)

          הבריאה

          את העמדה המדעית המקובלת היום בעניין הבריאה סיכם פרופסור פאול דירק (Durac), חתן פרס נובל מאוניברסיטת קיימברידג’: “התקדמות בתחום הרדיו-אסטרונומיה בשנים האחרונות הרחיבה במידה ניכרת את הידע שלנו ע להאזורים המרוחקים בחלל … אין עוד ספק שהבריאה אכן אירעה בזמן מסוים בעבר”[1].

          מאלף לצטט כמה קוסמולוגים מן השורה הראשונה. פרופסור סטיפן הוקינג (Hawking), מאוניברסיטת קייימברידג’, כותב: “הבריאה נמצאת מחוץ לתחום חוקי הפיסיקה הידועים”[2]. הפרופסרים אלן גות (Guth) מן המכון הטכנולוגי במסצ’וסטס ופאול שטיינהרט (Steinhardt) מאוניברסיטת פנסילבניה, כותבים: “רגע הבריאה נותר בלי הסבר”[3]. שני ספרים מדעיים העוסקים בקוסמולוגיה שיצאו לאור לאחרונה נקראים הבריאה[4] ורגע הבריאה[5], וכן למאמר שהתפרסם לאחרונה באחד מכתבי-העת החשובים ניתנה הכותרת: “בריאת היקום, יש מאין”[6].

          ועתה לשאלת המפתח – מה גרם להופעתו הפתאומית של כדור- האש הקדום שבישר את הבריאה? לפי דברי המדענים דגולים, הבריאה נמצאת “מחוץ לתחום חוקי הפיסיקה הידועים”[7], ו”נותרת בלי הסבר”[8]. לעומת זאת ליהודי המאמין יש תשובה לשאלה: מה גרם לבריאת העולם? היא מצויה בפסוק הראשון של התורה: “בראשית ברא אלקים…”

          האור

          הקוסמולוגיה קובעת עתה כי הופעתו הפתאומית והבלתי- מוסברת של כדור-האש הקדום היא-היא בריאתו של היקום. נוכל, אפוא, לראות במילים “יהי אור” התייחסות לכדור- האש הקדום – המפץ הגדול – המציין את בריאת העולם.

          (נתן – אביעזר – בראשית ברא עמ’ 24)

          סיכום הולם אפשר למצוא בדבריהם של הפרופסורים גות ושטיינהרט: “מנקודת ראות היסטורית, ההיבט המהפכני ביותר” של התיאוריה הקוסמולוגית המודרנית, היא הטענה שחומר ואנרגיה אכן נבראו, פשוטו כמשמעו. “טענה זו עומדת בסתירה מוחלטת למסורת מדעית בת עשרות דורות אשר האמינה כי לא תיתכן יצירת יש מאין[9]“.

          (נתן – אביעזר – בראשית ברא עמ’ 27)

          מים בחלל
          בחלל מצויות כמויות מים עצומות, אנו מצטטים קטע מתוך אטלס קיימברידג’ לאסטרונומיה, אנציקלופדיה מוסמכת ומקיפה ביורת בנושא חקר החלל:

          בשעות הבוקר של 30 ביוני 1908 אירעה התפוצצות אדירה במרכז סיביר… עדי-ראייה תיארו מטאור ענקי שנראה בשמים שניות אחדות ואחר-כך פגע בקרקע. צופים אחרים שעמדו במרחק של 60 ק”מ ממקום הפגיעה, הוטחו האצה מההתפוצצות האדירה… זעזועים סיסמולוגיים נרשמו בכל רחבי העולם… מקובל להסביר תופעה זאת בהתנגשות בין גוש קרח שמשקלו 30,000 טון ובין כדור הארץ. עקב כך השתחררה אנרגיה השווה בעוצמתה לפצצה גרעינית של 12 מגהטון[10].

          מתוך ממציא חקר החלל עולה כי באיזורים המרוחקים של מערכת השמש מצויות כמויות עצומות של קרח. אחד המקורות העיקריים לקרח הם כוכבי השביט, שהגרעין שלהם הוא קוביית-קרח ענקית. אותו גוש קרח בן 30,000 טון שנחת בסיביר, לא היה אלא שבריר מגרעינו של כוכב השביט אנקה (Encke)[11].

          כוכב שביט קטן מכיל כמיליארד טון של קרח, וכוכב שביט גדול – פי אלף מכמות זו. בקצה מערכת השמש מצוי איזור הנקרא “ענן אורט, – על שם מגלהו, האסטונום ההולנדי יאן אורט (Oort). באיזור הזה מצויים כ-1000 מיליארד כוכבי שביט! ברור, אפוא, שהמים על פני כדור-הארץ אינם אלא “טיפה בים”, ביחס למצבור הקרח העצום המרכיב את כוכבי השביט.

          כוכבי הלכת הענקיים – צדק – שבתאי, נפטון ואורנוס – עשויים, בין היתר, משכבת קרח בעובי אלפי ק”מ[12]. עובדה זו העניקה לכוכבי הלכת הרחוקים הללו את הכינוי “כוכבי-לכת קרחוניים”. גם הירחים הגדולים של כוכבי הלכת הללו זכו לכינוי “כדורי-ביליארד קרחוניים” מכיון ששטח-הפנים של הירחים הללו מכובה במעטה של קרח, שעוביו מגיע למאות ק”מ[13]. מתברר, אפוא, שכוכבי הלכת והירחים הסובבים אותם מכילים קרח העולה בכמותו בהרבה על כמות המים והקרח המצויים בכדור-הארץ.

          (נתן – אביעזר – בראשית ברא עמ’ 32)

          לכן, אפשר לייחס את המילים “המים אשר מעל הרקיע” למים הרבים המצויים בכוכבי השביט, בכוכבי הלכת המרוחקים ובירחיהם”.

          (נתן – אביעזר – בראשית ברא עמ’ 34)

          העובדה שכדור-הארץ נמצא בדיוק במרחק המתאים מן השמש כדי שיתאפשר בו קיומם של חיים – לא קרוב מדי ולא רחוק מדי – עוררה פליאה בקרב המדענים,

          העיקרון האנתרופי (האיזון העדין)
          העובדה שכדור הארץ נמצא בדיוק במרחק המתאים מן השמש כדי שיתאפשר בו קיומם של החיים- לא קרוב מדי ולא רחוק מדי- עוררה פליאה בקרב המדענים,

          ממחקרים עדכניים בנושא “המעגל הגיאוכימי של הצורן והפחמן” עולה כי האטמוספרה סביבנו נתונה לבקרה עדינה שגורמים רבים נוטלים בה חלק[14]. אם יופר שיווי-המשקל העדין הזה יבוא הקץ לחיים. אילו היה כדור-הארץ קרוב במעט אל השמש, היתה הטמפרטורה עולה מעל לנקודת הרתיחה של המים – מצב שלא היה מאפשר כלל חיים. לעומת זאת, אם היה כדור-הארץ מרוחק מעט יותר מן השמש, היהת נגרמת עלייה ניכרת בריכוז דו-תחמוצת הפחמן באטמוספרה ולכן “בני האדם לא היו יכולים לנשום אוויר זה”[15]. כך במקרה מצוי המסלול שבו מקיף כדור- הארץ את השמש בתוך “הטווח הצר ביותר המאפשר למים להיות במצב-בציה נוזלי… ושבו בלבד יכולים חיים להתקיים[16].

          בשנים האחרונות הולך ומתברר למדענים, כי “הטבע” מעמיד דרישות חמורות לאפשרות קיומם של חיים – ואף-על-פי-כן, כולן התמלאו באופן מפתיע. תופעה זו מעוררת עניין רב בקרב החוקרים וזכתה לשם “העיקרון האנתרופי” (Anthropic Principle)[17]. אולם היהודי המאמין יעדיף להשתמש בביטוי “העיקרון האלקי”, על דרך הכתוב “אצבע אלקים היא” (שמות ח, טו).

          (נתן – אביעזר – בראשית ברא עמ’ 47,48)

          אבולוציה
          דרווין עצמו היה ער לקושי הזה, והוא ייחד לו פרק שלם בספרו (פרק י). וכך כתב שם: “מדוע, אפוא, לא נמצאו אותן צורות ביניים בשום שכבה גיאולוגית?… אולי זוהי הטענה הבולטת והחמורה ביותר שאפשר להעלות נגד התיאוריה שלי” [18]. וכך השיב דרווין על קושייה זו: “אני מאמין שההסבר טמון בעובדה שעדיין לא התגלו רוב רובם של הממצאים הגיאולוגיים”.

          ייתכן שתשובתו של דרווין היתה יפה לשנת 1859, אבל בוודאי לא לשנת 1993. במאה השנים האחרונות הושגה התקדמות בעצומה בגילוי מאובנים וברישומם, וכיום אפשר לקבוע בוודאות שאותם מאובנים של צורות הביניים אינם קיימים.

          פרופסור סטיפן גולד (Gould), מאוניברסיטת הרווארד, מגלה כי “אין כל ראיה במאובנים לציורי העצים האבולוציוניים המעטרים את ספרי הלימוד שלנו… הם לא ניצפו מעולם בשכבות הסלע. גם פרופסור ניילס אלדרידג’ (Eldredge), אוצר מוזיאון הטבע האמריקני, מציין כי ממצאי המאובנים מראים בעליל כי “קבוצות גדולות, כגון סידרות היונקים (מכרסמים, טורפים וכדומה), מופיעות בממצאי המאובנים באופן פתאומי שאינו מאפשר לטעון שהם מהווין נדבך-סיום של התפתחות הדרגתית. בנימה דומה קובע פרופסור סטיבן סטנלי (Stankey), מאוניברסיטת ג’ונס הופקינס, כי “ממצאי המאובנים שנתגלו אינם כוללים את צורות הביניים במעבר מקבוצת בעלי-חיים עיקרית אחת לאחרת”.

          על החשיבות המכרעת, מבחינה גורלה של תיאוריית דרווין, הנודעת להעדר צורות הביניים, אפשר לעמוד מתוך דבריו החד-משמעיים של דרווין עצמו: “כל הדוחה את הטענה שצורות הביניים קיימות אלא שעדיין לא נתגלו, חייב לדחות את התיאוריה כולה”.

          טענה אחרת נגד תיאוריית דרווין קשורה בהשערתו שהאבולציה התרחשה “בצעדים קטנים”, שהצטברותם הביאה לשינוי הדרגתי של המינים. רעיון זה הוא אבן-יסוד בתיאוריית דרווין. אולם ממצאי המאובנים מפריכים הנחה זו. מתברר כי מינים הופיעו לפתע, ואף נכחדו באותה מידה של פתאומיות, בלי שחלו בהם שינויים של-ממש בתקופת קיומם. את הממצאים המדעיים הללו היטיב לסכם פרופסור סטיבן סטנלי, במכירי החוקים בתחום האבולוציה, בספרו האחרון לוח-הזמנים החדש של האבולוציה: “מממצאי המאובנים עולה כי מין טיפוסי מתקיים במשך מאה אלף דורות, או אפילו מיליון דורות ויותר, בלי שיחולו בו שינויים”, ובהמשך, באותו העמוד: “לאחר הופעתם, רוב המינים כמעט שאינם עוברים התפתחות כלשהי לפני הכחדתם”. פרופסור גולד מדגיש את חשיבותן של ראיות אלו:

          ההיסטוריה של המינים השונים, כפי שהיא מתבטאת במאובנים, מורה על שתי עובדות העומדות בסתירה מוחלטת לרעיון ההתפתחות ההדרגתית:

          העדר שינוי – מראה היצורים בזמן הופעתם הראשונה זהה כמעט לחלוטין עם צורתם בזמן הכחדתם.

          הימצאות פתאומית – מין חדש אינו מופיע בהדרגה; הוא מופיע [בממצאי המאובנים] לפתע-פתאום כשהוא כבר בעל מבנה שלם ומוגמר.

          (נתן – אביעזר – בראשית ברא עמ’ 64-66)

          חקר המאובנים מראה שהיצורים החיים הופיעו לפתע פתאום אוין כל סימן המעיד על התפתחות הדרגתית. שנית, הממצאים האחרונים בתחום הביולוגיה המולקולרית מעמידים קושי עצום בפני כל השערה מדעית בדבר היווצרותם של החיים מחומר חסר-חיות.

          (נתן – אביעזר – בראשית ברא עמ’ 77)

          אבולוציה / מציאות הבורא / העיקרון האנטרופי
          חומצות-גרעין וחלבונים

          היחידה הבסיסית של כל יצור חי היא התא. המולקולות החשובות ביותר בא החי הם החלבונים וחומצות-הגרעין. לצורך הדיון על היווצרותם של החיים, יש לתאר בקצרה מקצת מתכונותיהן הבסיסיות של מולקולות אלו.

          אחד המאפיינים של כל יצור חי הוא יכולתו להתרבות. יצורים חיים מתרבים, ואילו לגוף דומם אין היכולת הזאת. כדי שיצור יתרבה, על התא החי להיות בעל כושר התחלקות לשני תאים זהים. מנגנון חלוקת התא זהה כמעט לגמרי אצל כל היצורים החיים, למן הפשוטים ביותר ועד למפותחים ולמורכבים שבהם. מנגנון זה מבוסס על תכונותיהן הייחודיות של חומצות-הגרעין DNA ו-RNA (DNA הוא אבן הבניין של הכרומוזומים; הגן הוא קבע של כרמוזום.) המולקולה של DNA משכפלת את עצמה, וכך מתקבלות שתי מולקולות-בנות הזהות למולקולה המקורית. מלבד זאת, מבקרות חומצות-הגרעין את ייצור החלבונים בתא. היום ידועים כל פרטי התהליך המורכב המתרחש תוך כדי התחלקות התא.

          רכיב עיקרי של התא החי הוא קבוצה של מולקולות גדולות המכונות חלבונים, והם מהווים 70%-80% ממשקלו היבש של התא. בתא חי יש מאות רבות של סוגי חלבונים, שכל אחד מהם מופקד על ביצוע פעולה שונה, החיונית לתיפקוד התא. החלבונים מזרזים את התהליכים הכימיים המתרחשים בתא, מפקחים על חילוף החומרים בתא, ומייצרים מיגוון של “תוצרים” חשובים. החלבונים מבקרים ומווסתים כמעט את כל הפעילות המתרחשת בתא. אין לתאר את קיומו של תא חי בלי החלבונים.

          מניין באים החלבונים? כל החלבונים מיוצרים באמצעות חומצות-הגרעין. אין מנגנון אחר לייצור חלבונים. קביעה זו מכונה “העיקרון המרכזי של הביולוגיה המולקולרית”.

          מה מאפשר את השיכפול של חומות-הגרעין?: שיכפולן של חומצות-הגרעין נעש באמצעות חלבונים מסוימים הנקראים אנזימים. בלי חלבונים אלו לא היו מולקולות חומצות-הגרעין יכולות להתקיים בסביה המימית של התא. רק פעולת הייצור, הנעשית על ידי חלבונים מיוחדים, מאפשרת את קיומן של חומצות-הגרעין בתא.

          פרדוקס היווצרותם של החיים

          לאחר שהובהר הבסיס של תהליכי החיים, נפנה לניתוח הטענה שיצורים חיים התהוו באופן ספונטני מחומר חסר-חיות. הניתוח יתמקד בארבע נקודות עיקריות:

          כל תא זקוק לחומצות-הגרעין כדי להתרבות, מכאן שבלי חומצות-הגרעין לא יתכנו חיים.
          כל תא חי זקוק גם לחלבונים, המבצעים את מיגוון הפעולות הנחוצות לתיפקוד התא. מכאן שבלי חלבונים, לא ייתכנו חיים.
          חלבונים נוצרים רק באמצעות חומצות-הגרעין. מכאן שבלי חוצות-הגרעין אין חלבונים.
          שיכפול חומצות-הגרעין נעשה רק באמצאות חלבונים. מכאן שבלי חלבונים, אין חומצות-גרעין.
          עכשיו אפשר לעמוד על הפרדוקס המפורסם הטמון בטענה שהחיים נוצרו באופן ספונטני. מקודות א-ב עולה כי תא חי זקוק הן לחלבונים והן לחומצות-הגרעין. אבל נקודות ג-ד קובעות כי לא ייתכן לייצר את אחת המולקולות בלי המולקולה האחרת. המסקנה המתבקשת, אפוא, היא שהחיים אינם יכולים להתפתח באופן ספונטני מחומר דומם, שכן חורמ דומם אינו מכיל לא חלבונים ואל חומצות-גרעין.

          סתירה זו ידועה היטב לביולוגים, והם משווים אותה לבעייה המפורסמת “הביצה והתרנגולת –מי קדם למי?” והנה מספר ציטוטים מדבריהם של מדענים שדנו בסתירה זו:

          חומצות-הגרעין אינן יכולות להשתכפל ולא לווסת את ייצורם של חלבונים בלי קיומם של מספר חלבונים אחרים. כמו כן, אין אפשרות לייצר חלבונים בלי חומצות-הגרעין. עובדות אלו מוליכות לאחת הבעיות הקשות ביותר שעלינו להתמודד עמהן: להבין איך התגבר הטבע על מצב “הביצה והתרנגולת”[19].

          עדיין יש נקודה אחת הנתונה לוויכוח בקרב הביולוגים החוקרים את היווצרותם של החיים: מה קדם למה – חומצות-הגרעין או החלבונים? (בדומה לחידה המפורסמת של הביצה והתרנגולת). לפי שעה, אין לאיש תשובה לשאלה זו[20].

          אחת השאלות, שנותרה ללא פתרון, בעניין היוותרותם של החיים, היא היחס הראשוני בין החלבונים לחומצות-הגרעין – האם החלבונים קדמו לחומצות-הגרעין או להיפך?[21]

          השלב הסופי [בהיווצרותם של החיים] עדיין לוט בערפל. דבר זה מסביר את העניין הרב שמעורר נושא זה במעבדות מחקר[22].

          חומצות-גרעין אינן יכולות להשתכפל בלי אנזימים [חלבונים], ואנזימים אינם יכולים להיווצר בלי חומצות-גרעין[23].

          המחשה נפלאה למצב של “הביצה והתרנגולת”, המאפיין את פרדוקס היווצרותם של החיים, נתן פרופסור פרנק שו (Shu) מאוניברסיטת קליפורניה[24]. הוא השתמש באיור המפורסם “ידיים מצוירות” של הצייר מ. כ. אשר (Escher) (המבוא כאן), כשיד אחת מסמלת את חומצות-הגרעין, והיד האחרת מסמלת את החלבונים.

          איורו של אשר (Escher) להמחשת הפרודקס של מקור החיים.

          יד אחת מסמלת חומצות-גרעין, והיד האחרת מסמלת חלבונים.

          מה קדם למה, חומצת-הגרעין או החלבונים?

          ולבסוף, מעניין להציג את הצעתו של פרופסור גרהם קיירנס-סמית (Cairns-Smith) מאוניברסיטת גלזגו. פרופסור קיירנס-סמית משוכנע שלפרדוקס היווצרותם של החיים אין פתרון, ועל כן הוא דוחה כל ניסיון לטעון שהחיים המוכרים לנו התפתחו באופן ספונטני, שכן “אחת הפעולות בגוף שבה החלבונים נחוצים ביותר, היא מנגנון ייצור החלבונים”[25]. לכן הוא מציע לבחון צורת-חיים שאינה דומה כלל לחיים המוכרים לנו, ולפיה ייתכן שאל יתקיים הפרדוקס. למעשה, מציע פרופסור קיירנס-סמית את ההשערה שצורות החיים הראשונות “היו אולי גבישים של חימר”[26].

          דיון מפורט בכל הבעיות הקשורות לראשית החיים פורסם לאחרונה בכתב-העת Scientific American[27]. במאמר (שכותרתו “בראשית…”) הודגש כי לפי שעה (1991), לאחר יובל שנים של מחקר מעמיק שעסקו בו חוקרים רבים בתחום הביולוגיה המולקולרית, לא נותר אלא לתמוה על האפשרות שהחיים יכולים להיווצר באופן ספונטני מחומר חסר-חיות. פרופסור פרנסיס קריק (Crick), שזכה בפרס נובל על תרומתו לפיענוח המבנה של DNA, סיכם את המצב במילים אלו:

          ראשית של החיים היא כמעט נס, מאחר שדרושים תנאים רבים כל-כך להיווצרות חיים מחומר דומם[28].

          כאשר חתן פרס נובל זה, הידוע כאדם המשולל כל רגש דתי, מוצא לנכון להשתמש בביטוי “כמעט נס” בתארו את ראשיתם של החיים, מוכח בעליל שאין כל הסבר מדעי הזוכה להסכמה בקהילייה המדעית בדבר היווצרותם של החיים מחומר חסר-חיות.

          (נתן – אביעזר – בראשית ברא עמ’ 78-82)

          לסיכום, שני תנאים צריכים להתקיים כדי שהתגובה התרמו-גרעינית תתרחש בשמש:

          פרוטון צריך להתחבר לנוטרון כדי שייווצר הדויטרון (דרוש “חומר בעירה” בשמש).

          לפרוטון אסרו להתחבר לפרוטון אחר (“חומר-נפץ” אסור בשמש).

          אפשרויות החיבור של פרוטון לנויטרון וכן של פרוטון לפרוטון אחר, תלויות בעוצמתו של “הכוח הגרעיני”. חישובים מפורטים של הכוח הגרעיני הביאו למסקנות האלה[29].

          א. אילו היה הכוח הגרעיני חלש מעוצמתו הנוכחית, אפילו באחוזים אחדים, לא היה הפרוטון יכול להתחבר לנויטרון כדי ליצור את הדויטרון. במקרה כזה, לא היו דוטרונים בשמש, ובהעדר “חומר בעירה” לא היתה מתרחשת התגובה התרמו-גרעינית[30]. ולכן, היתה השמש מפסיקה לזרוח עם כלות אנרגיית-ההצתה שלה.

          אילו היה הכוח הגרעיני חזק יותר, אפילו באחוזים אחדים, היה הפרוטון יכול להתחבר לפרוטן אחר. במקרה כזה, היו כל הפרוטונים בשמש מתחברים אלו עם אלו וגורמים לפיצוץ אדיר, הדומה להצתת חומר-נפץ. גם כאן היתה השמש מפסיקה לזרוח, שכן לא היה נותר בשמש “חומר בעירה” לאחר הפיצוץ.

          אי אפשר שלא להשתאות אל מול צירוף המקרים שבזכותו נמצאת עוצמת הכוח הגרעיני בדיוק בטווח הצר, המונע את שני האסונות הללו מלהתרחש. מקריות זו מאפשרת לתגובה התרמו-גרעינית להתרחש בשמש, ולספק את האור ואת החום שהם כה חיוניים לקיומם של חיים על פני כדור-הארץ.

          מדענים רבים נדרשו לצירוף מקרים זה. פרופסור פרימן דייסון (Dyson), מאוניברסיטת פרינסטון, מציין כי “הטבע היטיב עימנו יותר מכפי שהיינו יכולים לצפות”[31]. כמותו אומר פרופסור מרטין ריס (Rees), מאוניברסיטת קיימברידג’, כי “האפשרות לקיומם של חיים תלויה בערכים של כמה קבועי-יסוד של הפיזיקה, והחיים רגישים ביותר לערכם המספרי… הטבע מראה מקריות מדהימה”[32].

          התגובה התרמו-גרעינית הגורמת לשמש לזרוח ולחמם את כדור-הארץ, היא נדבך נוסף בשרשרת “התרחשויות אקראיות”, שבלעדיהן לא יכול האדם להתקיים. המדענים זוקפים גבותיהם ותמהים כיצד אירעו צירופי-מקרים רבים כל כך החיוניים לקיומם של חיים. אולם השתאות זו נעלמת כאשר מבינים שהכוונה אלוקית, ולא מקריות גרידא, היא השולטת ב”חוקי הטבע”.

          (נתן – אביעזר – בראשית ברא עמ’ 85,86)

          אבולוציה ובריאה
          בפסוק א, כ אנו קוראים את ציוויו של הקב”ה: “ישרצו המים שרץ נפש חיה”. משתמע מפסוק זה כי בפתע-פתאום הופיעו בל רחבי הימים הרבה בעלי-חיים ימיים מסוגים שונים. אולם ידוע כי בעלי-החיים התפתחו בהדרגה במשך זמן רב. עצם הרעיון כי מי הים התמלאו לפתע במספר רב של יצורים, מזכיר סיפור מיתולוגי ולאו דווקא תיאור מציאותי של ההתרחשויות.

          (נתן – אביעזר – בראשית ברא עמ’ 91)

          הגיאולוגים של המאה הקודמת חילקו את ההיסטוריה של כדור-הארץ לעידנים שונים, על-פי צורת-החיים השלטת בכל עידן ועידן. פרק-הזמן מכונה עידן הפאליאוזואיקון (“פאוליאו” – קדום, “זואי” -חיים). עידן הפאליאוזואיקון חולק לתקופות שונות (ראה נספח), והמוקדמת שבהן היא תקופת הקמבריון, שלדעת המדענים, הופיעו בה בעלי-החיים הראשונים.

          בניגוד לדעה הרווחת, אין חקר המאובנים מתקופת הקמבריון מצביע על אבולוציה הדרגתית כלשהי. נהפוך הוא! להפתעת חוקרי המאובנים, מתגלה תמונה המעידה על הופעה פתאומית של יצורים רבים מאוד בבת-אחת. הנתונים מדהימים כל-כך, עד שאין מאמר מדעי על תקופת הקמבריון שאינו מדגיש את שפע בעלי-החיים שהופיעו לפתע-פתאום. הנה מספר ציטוטים בענין זה:

          אפשר לומר כי הפן המדהים ביותר של עולם-החי בתקופת הקמבריון, הוא הופעתם של המוני סוגים שונים של בעלי-חיים בפרק-זמן כה קצר… בתקופת הקמבריון הופיעו מערכות ומחלקות חדשות [של בעלי-חיים] בקצב חסר-תקדים, שלא חזר שוב[33].

          תחילת תקופת הקמבריון לוותה בפרץ פתאומי של צורות בעלי-חיים רב-תאיים… פרץ של בעלי-חיים שחנך את תקופת הקמבריון[34].

          אילו הזדמן אדם לכדור-הארץ מעט לפני תקופת הקמבריון, ודאי לא היה נותן סיכוי רב לצורת-חיים כלשהי להתפתח. ואולם בפרק-זמן קצה… בתקופת הקמבריון הופיע מיגוון עצום של סוגים שונים של בעלי-חיים… חוקרי המאובנים של תקופת הקמבריון התרשמו מן המהירות שבה הופיע המיגוון הרחב של בעלי-החיים (יותר מעשר מערכות שונות)[35].

          פרץ עצום של בעלי-חיים התרחש בתקופת הקמבריון. ראשית התקופה הזאת מסמנת את תחילת קיומם של מספר גדול של קבוצות בעלי-חיים חשובות… הופעתם הפתאומית של מאובנים במספר גדול בשכבות הקמבריוניות המוקדמות, לעומת העדר מאובנים בשכבות בתקופת הפריקמבריון, היא שקבעה את לוח-הזמנים הגיאולוגי[36].

          זה זמן רב מנסים המדענים, בלי הצלחה יתירה, להבין את פשר “הפרץ הפתאומי של צורות בעלי-החיים” המתאפיין ב”הופעתם הפתאומית” וב”מיגוון עצום של סוגים שונים של בעלי חיים”, שכולם מתוארכים מאותו הזמן – ראשית תקופת הקמבריון. בעוד חוקרי המאובנים “ממשיכים במאמציהם לאיתורו של מנגנון היכול להסביר את הפרץ הזה של בעלי-החיים” [37], מסכימים המדענים כי “עדיין לא ברור איך הופיעו בבת-אחת יצורים שונים רבים כל-כך”[38].

          (נתן – אביעזר – בראשית ברא עמ’ 92)

          בתורה כתוב (א, כא) שבעלי-החיים הראשונים היו “התנינים הגדולים”, שמפרשי התורה מתארים אותם כ”יצורים ימיים גדולים”. מן המאובנים שנתגלו בשנים האחרונות עולה כי אכן ראשוני בעלי-החיים היו יצורים ימיים גדולים עד כדי להפתיע (“ענקיים ביחס ליצורים הקמבריוניים”), המכונים בעלי-חים אדיאקריים. לכן אפשר לזהות שוכני-מים אלו עם “התנינים הגדולים”.

          מסיבות לא ידועות, נכחדו בעלי-החיים האדיקריים בפתע-פתאום “כמעט מיד לאחר הופעתם”.

          כל התכונות הללו של בעלי-החיים האדיאקריים תואמות לתיאור “התנינים הגדולים”. לאחר הופעתם של התנינים הגדולים אין להם זכר בפסוקים הבאים. גם רש”י, גדול פרשני התורה, כותב בפירושו לפסוק א, כ”א כי התנינים הגדולים חדלו להתקיים זמן קצר לאחר הופעתם.

          התאמה גדולה יותר בין הממצאים המדעיים לכתוב בתורה, קיימת בהמשכו של אותו פסוק (א.כא). מיד לאחר הזכרתם של “התנינים הגדולים”, מוסיף הפסוק לתאר את השלב הבא בהתפתחותו של עולם-החי במילים האלה: “נפש החיה…אשר שרצו המים למיניהם”. אפשר לייחס את הפסוק הזה למאורעות הדרמטיים שהתרחשו בראשית תקופת הקמבריון, מיד לאחר היעלמותם של בעלי-החיים האדיאקריים בשלהי תקופת הפריקמבריון. כל מאמר מדעי על היצורים היימיים מאותה תקופה, מצבעי על “פרץ של בעלי-החיים”, הכולל את “הופעתו הפתאומית” של “מיגוון עצום” של “מערכות ומחלקות חדשות [של בעלי חיים ימיים] בקצב חסר-תקדים שלא חזר שוב”.

          המדענים לא הצליחו למצוא כל הסבר להופעתם הפתאומית של מינים ימיים רבים כל-כך בראשיתי של עולם-החי. והם “ממשיכים במאמציהם לאיתורו של מנגנון שיכול להסביר את הפרץ הזה של בעלי-החיים”. ספר בראשית, לעומת אנשי המדע, אכן נותן הסבר ל”מנגנון” שהביא להופעתם הפתאומית של בעלי-חיים ימיים רבים כל-כך: “ויאמר אלקים, ‘ישרצו המים’…” (א, כ).

          הצעד השלישי בהתפתחותו של עולם-החי מתואר בפסוק הבא (א, כא) – יצירת “כל עוף-כנף למינהו”. אחד מגדולי פרשני התורה, הרד”ק, הדגיש שהביטוי “כל עוף-כנף” מתייחס לכל היצורים בעלי הכנפיים, כולל החרקים (כמעט לכל החרקים יש כנפיים).

          התיאור בתורה על הופעתם של החרקים תואם לחלוטין את התיאור המדעי. החוקרים גילו כי הופעתם של החרקים היתה צעד מכריע בהתפתחותו של עולם-החי. מלבד היותם בעלי-החיים הראשונים שהתברכו בכושר תעופה, נמנו החרקים עם חלוצי היצורים שוכני-היבשה. הם גרמו לשינוים אקולוגיים מרחיקי לכת, שסללו את הדרך לכל בעלי-החיים היבשתיים האחרים. בהתחשב בכל הנתונים האלה, המעידים על חשיבותם העצומה של החרקים, אין פלא שהתורה הזכירה גם את החרקים בבואה לתאר את היווצרותו של עולם-החי.

          (נתן – אביעזר – בראשית ברא עמ’ 96, 97)

          ביום החמישי לבריאה – השלב הראשון – נזכרות החיות הקדומות יותר, שהופיעו לפני סוף עידן הפאליאוזואיקון (התנינים הגדולים, בעלי-חיים ימיים אחרים והחרקים). בעניין בעלי-חיים אלה מספרת התורה על הציווי של הקב”ה “פרו ורבו” (א, כב), הן באשר לחיות הימיות (“ומילאו את המים בימים”) והן באשר לחרקים בעלי הכנפיים (“והעוף ירב בארץ”). התגשמות הציווי של הקב”ה מתועדת להפליא במאובנים השייכים לאותה תקופה. המדענים הדנים בממצאים אלו עומדים פעורי פה נוכח השפע העצם של היצורים הימיים הקדומים (“פרץ פתאומי של צורות בעלי-חיים בתקופת הקמבריון”) ושל החרקים שהופיעו אחריהם (“בפרץ-אוכלוסין שלא היה כמותו מעולם”). גם בעלי-החיים האדיאקריים. (“התנינים הגדולים”) הספיקו להתפשט במהירות על כל פני כדור-הארץ (“תפוצה רחבה ופיזור רב”), אף-על-פי שנידונו להכחדה מוקדמת.

          (נתן – אביעזר – בראשית ברא עמ’ 98)

          אבולוציה
          פרופסור ניילס אלדרידג’ (Eldredge), אוצר מוזיאון הטבע האמריקני, דוחה היפותזה זו על הסף במילים אלו: “האמונה במיתוס של התפתחות הדרגתית ואיטית המקדמת את המין האנושי, הקסימה את החוקרים באלגנטיות ובפשטות שלה, עד כדי התעלמות מכל ההוכחות שסתרו את המיתוס הזה”[39]. פרופסור אלדרידג’ מדגיש כי המאובנים שנתגלו לאחרונה דוחים לחלוטין את התפיסה הדרוויניסטית בדבר התפתחות הדרגתית, וכך הוא כותב: “דרך ההבנה המקובלת של תיאוריית האבולוציה – התפתחות הדרגתית שבה כל שלב משכלל במקצת את המין – היא מיתוס בלבד”[40].

          (נתן – אביעזר – בראשית ברא עמ’ 106)

          אבולוציה ובריאה
          אין לשכוח שיצירת כלים פשוטים והשימוש בהם אינם מזכים את ההומינידים הקדומים בתואר “כמעט אדם מודרני”. פרופסור דוד פילבים הדגיש את הנקודה הזאת בבהירות: “ההומינידים הקדומים היו שונים לגמרי מן האדם בן-דורנו. אולם, לעיתים נוטים להתעלם מהבדלים אלו, ולראות באותם הומינידים קדומים יצורים דומים מדי לאדם המודרני[41]

          (נתן – אביעזר – בראשית ברא עמ’ 108)

          מיד עם הופעתו, החל האדם המודרני להראות את עליונותו התרבותית הבולטת לעומת האדם הניאנדרתלי. הממצאים הארכיאולוגיים מפתיעים כל-כך עד שאין מדעון שאינו עומד על הקפיצה התרבותית הדרמטית שעשה האדם המודרני.

          יש לחזור ולהדגיש שאין כל הבדלים פיזיים בין האדם המודרני לאדם הניאונדרתלי שיש בהם להסביר את הפער התרבותי העצום שבין שניהם. גודלו הממוצע של המוח שווה אצל שני הנינים, וכל יתר אמות-המידה התפקודיות אינן מצביעות על הבדל כלשהו בין האדם המודרני לאדם הניאונדרתלי, אף-על-פי-כן הטביעה עליונותו התרבותית והאינטלקטואלית המדהימה של האדם המודרני את חותמה על הממצאים בכל האתרים הארכיאולוגיים.

          (נתן – אביעזר – בראשית ברא עמ’ 111)

          הביטוי “ויברא אלקים את האדם” אינו מתכוון לבריאה במובנה הפיזי (בריאת יש מאין)[42]. כמעט כל פרשני התורה מסבירים כי הפועל “ויברא”, המוזכר בקשר לאדם – כוונתו ליכולת המחשבה ולכוחות הרוחניים המיוחדים לבני-האדם. בפרשנותם לפסוק ב, ז מעירים רש”י, רב סעדיה גאון, ספורנו, רד”ק ורמב”ן כי עליונותו של האדם על פני כל שאר המינים נובעת מיכולתו לדבר, ללמוד ולחשוב. ואכן, מבחינה גופנית, אין האדם יצור יחודי כלל ועיקר, ואין הוא שונה בהרבה מקופי-העל.

          את “המהפכה” הזו, שהתרחשה לפני זמן לא רב, יחסית, אפשר לייחס לברכה שבירך אלקים את האדם באמרו: “פרו ורבו ומלאו את הארץ וכבשוה” (א, כח). המדענים מתארים את המהפכה החקלאית כסידרה של שינויים מהירים ומרחיקי לכת שהתרחשו בכל תחומי התרבות של החברה האנושית. “השינוי שחל באורח-חייו של האדם היה קיצוני”[43] בשעה שהאדם “כבש את הארץ”, וגם “האוכלוסיה עלתה בקצב מדהים”[44] בשעה שהאדם “מילא את הארץ”.

          הממצאים הארכיאולוגיים מראים כי “השינוי שחל באורח-חייו של האדם ב- 4,000 השנים האחרונות היה קיצוני הרבה יותר מכל השינויים שחלו בו ב- 250,000 השנים שקדמו למהפכה החקלאית”[45]. בממצאים הארכיאולוגיים אפשר, לראות בבירור את התקיימות רצונו של הקב”ה.

          (נתן – אביעזר – בראשית ברא עמ’ 115,116)

          מציאות הבורא
          היקום נועד לשרת את האדם
          בתום ששת ימי הבריאה, בירך הקב”ה את האדם. מן פסוקים הללו (א, כ”ז-כט) משתמע כי היקום כולו לא נועד אלא לשרת את צרכיו של האדם. רעיון זה מפותח יותר בתלמוד והוא מומחש שם בעזרת משל:

          האדם נברא בערב שבת – ומפני מה? כדי שייכנס לסעודה מיד.

          משל למלך בשר-ודם שבנה פלטרין [ארמון] ושיכללו והתקין סעודה, ואחר-כך הכניס אורחים[46].

          כדי לעמוד על מידת האבסורד לכאורה שבטענה זו – שכל היקום משרת את האדם – די להעיף מבט בכוכבים הרבים שברקיע. ביקום יש מיליארדים של כוכבים – וכי איזו תועלת יכולה לצמוח לאדם מאותם כוכבים רבים עד לאין-ספור הפזורים בחלל? למעשה, עד שפותחו טלסקופים רבי-עוצמה, איש לא ידע על קיומם של כוכבים רבים כל-כך. האמונה שלכוכבים הרחוקים יש השפעה על חייהם של בני-האדם, היא בבחינת אסטרולוגיה ואמונות תפלות בלבד.

          הממצאים האחרונים באסטרונומיה חשפו קשר ישיר בין החיים על פני כדור-הארץ ובין הכוכבים הרחוקים. לא נעה אם נאמר שבלי הכוכבים לא היו החיים אפשריים.

          פרופסור מיכאל זייליק (Zeilik), מאוניברסיטת ניו-מכסיקו, מסביר:

          תוחלת החיים של הכוכבים הענקיים מוגבלת, עם מותו של הכוכב, עקב התפוצצות רבת-עוצמה המכונה “סופרנובה”, מתפזר לרחבי החלל רובו המכריע של חומר הכוכב. חומר זה הוא הבסיס שממנו נוצרים כוכבי לכת כדוגמת כדור-הארץ שלנו. בלי התפוצצות הסופרנובה, לא היה הפחמן, שהוא יסוד-מפתח בגוף החי, מתפשט בכל רחבי החלל. משום כך, אפשר לומר כי החיים נוצרו על פני כדור-הארץ הודות לחייהם ולמותם של כוכבים ענקיים[47].

          האמת היא שכל האטומים שבכדור-הארץ [למעט מימן] נוצרו בליבות של כוכבים ענקיים השייכים לדור הכוכבים שקדם להיווצרותם של כוכבי הלכת. כל אטום שבגופנו נוצר בעבר הרחוק של ההיסטוריה הגלקטית, אין אנו אלא ילדי היקום[48]

          פרופסור פימן דייסון (Dyson), מאוניברסיטת פרינסטון, מסביר:

          המרחבים העצומים בין הכוכבים מדללים את עוצמת הקרינה הקוסמית במידה כזו המאפשרת לנו לחיות. אלמלא כן, היינו כולנו מתבשלים, או במקרה הטוב מאבדים את יכולת הפוריות. אלמלא המרחק הרב, שיצר איזורים בטוחים בחלל, לא היתה שום [מערכת] ביולוגית מסוגלת להתקיים[49].

          בתורה ובתלמוד מודגש עיקרון בסיסי שלפיו האדם הוא תכלית הבריאה, ומעשה בראשית כולו לא נועד אלא לרווחתו של האדם – נזר הבריאה. אין דוגמה מוחשית לעיקרון זה יותר מן העובדה שנתגלתה לאחרונה, כי גם הכוכבים הרחוקים ביותר מילאו תפקיד חשוב ביותר מבחינת קיומו של האדם (“החיים נוצרו על פני כדור-הארץ הודות לחייהם ולמותם של כוכבים ענקיים”[50]). כיום ידוע שכל היסודות הכימיים ההכרחיים לקיומם של חיים (למעט מימן) נוצרו במעמקי הליבות הבוערות של כוכבים ענקיים, ונפלטו אחר-כך לחלל בעקבות ההתפוצצות האדירה של הסופרנובה. במשך הזמן הגיעו חומרים אלו למערכת השמש שלנו ומהם נוצר המירקם החי של הצמחייה ושל בעלי-החיים, ובכללם האדם (“אין אנו אלא ילדי היקום”[51]).

          התפוצצותם של הכוכבים אי-שם בחלל היא רק אחת מהתרחשויות רבות ושונות, שכולם היו חיוניות לקיומו ולרווחתו של האדם – וכולן אכן התרחשו. הרבה מדענים נדרשו לתופעה הזאת של צירופי-מקרים רבים, שהצד השווה שבהם הוא אחד – טובת האדם. בייחוד עמד על כך פרופסור פרימן דייסון מאוניברסיטת פרינסטון והוא מבטא את התפעלותו במילים האלה:

          כאשר אנו מביטים אל היקום ומבחינים במספר הרב של מאורעות אסטרונומיים שבמקרה מניבים בדיוק את התוצאה הרצויה לאדם, מתעוררת בנו ההרגשה שבמובן מסוים ידע היקום מראש על בואנו[52].

          (נתן – אביעזר – בראשית ברא עמ’ 121-124)

          בפסוק ד, ב אנו קוראים כי קין והבל, בניהם של אדם וחוה, היו הראשונים שעסקו בחקלאות ובגידול חיות למשך הבית. מן הפסוק משתמע כי שתי פעולות אלו החלו באותה העת. לאחר מכן אנו קוראים (ד, יט) כי בנין של למך היו הראשונים לפתח את אומנות חרושת המתכת ואת ייצור כלי הנגינה.

          הוכחות ארכיאולוגיות ואנליזה של אבקת הצמחים… שנאספו בטורקיה. בסוריה, בעירק ובאירן מראות כי בערך באותה עת החל האדם לביית חיות ולתרבת גידולי שדה[53]

          במקביל לזריעת דגני-בר, יש סימנים ברורים לביום של עיזי-בר, כבשי-בר, חמורי-פרא וכלבים. לפיכך, ייתכן מאוד שהמשקים החקלאיים הראשונים התבססו בעת ובעונה אחת גם על גידולי צומח וגם על החי[54].

          הצמידות בין החקלאות לביות בעלי-חיים לא היתה צפויה. “כמה חוקרים ידועים תהו אם תירבות זני דגן וביות חיות-משק אירעו בעת ובעונה אחת רק במקרה, או שיש הסבר מהותי לתופעה זו”[55].

          אף-על-פי שהסיבה עדיין לוטה בערפל, אין העובדות מוטלות בספק – בממצאים הארכיאולוגיים הופיעו בו-בזמן שני ענפי החקלאות הללו שנתנו את האות לראשיתה של המהפכה החקלאית.

          העדויות הארכיולוגיות הראשונות על כלי המתכת המצויים בשימושו של האדם, שייכות לזמן הנקרא התקופה הכלקוליתית, שזמנה מעט אחרי ראשית המהפכה החלקאית[56]. בתקופה זו, כלל עיבוד המתכות רק ייצור כלים ממתכות גולמיות – בעיקר נחושת – וחישולם.

          הממצא הארכיאולוגי הראשון של כלי-מיתרים הוא הקתרוס (כלי מיתרים קדום) החקוק בשני חותמים של כדי חרס, המשתייכים לשושלת האכדית במסופוטמיה, כלומר כ- 5000 שנה[57]

          אף-על-פי שכלי-נשיפה הופיעו קודם לכן, היו החלילים הקדומים פרימיטיביים ביותר, והיו עשויים למעשה מקנה חלול בלבד, עם הזמן שוכללו החלילים על-ידי הוספת נקבים לאורך הקנה כדי שהחליל יוכל להפיק כמה צלילים. חלילים מתקדמים אלו הופיעו לראשונה רק אחרי פרוץ המהפכה החקלאית[58].

          אפשר לסכם כי אומנות חישול המתכת, המצאת כלי-המתרים ופיתוח כלי- הנשיפה המתקדמים, כל אלו משתייכים לתקופה שלאחר ראשיתה של המהפכה החקלאית.

          אחרי שתיארנו את הגילויים הארכיאולוגיים, נוכל להשוות את פסוקי התורה עם המחקרים המדעיים העדכניים.

          המהפכה החקלאית החלה בתירבות זנים של צמחי-מאכל ובביות בעלי-חיים בעת ובעונה אחת (“פיתוח החקלאות והכנסת בעלי-החיים למשך הבית אירעו בערך באותו הזמן”[59]). אחד המאפיינים הבולטים של המהפכה הוא הקצב המהיר שבו התחוללו השינויים התרבותיים המהותיים הללו (“אי אפשר שלא להתרשם מן הקצב המהיר של ההתרחשויות”[60]). את המאורעות הללו אפשר לשייך לנאמר בתורה (בראשית ד, ב) בעניין בניו של אדם, שאחד החל לעסוק בחקלאות והאחר החל בגידול בעלי-חיים (“ויהי הבל רועה צאן, וקין היה עובד אדמה”).

          המהפכה החקלאית החלה בגל עצום של המצאות טכנולוגיות חשובות שהופיעו זו אחר זו. עם הגילויים נמנו היכולת לעבד מתכות ולייצר מהן כלים, ופיתוח כלי-נגינה בלעי מיתרים וכלי-נשיפה מתקדמים. את כל ההמצאות הללו, שפותחו כמעט באותו הזמן, אפשר לשייך לפסוקי התורה המתארים את בני למך (בראשית ד, כ”א-כב). על אחד מבניו נאמר כי היה ממציא כלי-נגינה בעלי המיתרים וכלי-נשיפה (“…יובל, הוא היה אבי כל תופש כינור ועוגב”), ועל הבן האחר נאמר כי פיתח את עיבוד המתכות וייצר כלי מתכת (“…תובל קין, לוטש כל חורש נחושת וברזל”).

          (נתן – אביעזר – בראשית ברא עמ’ 129-131)

          תורה ומדע
          היווצרות התשתית של היקום בספר בראשית נחלקת לארבעה שלבים:

          היום הראשון: בריאת היקום

          היום השני: התהוותה של מערכת השמש

          היום השלישי: היווצרות היבשות והאויינוסים;

          הצמחייה הירוקה

          היום הרביעי: קביעת עונות השנה

          יש להדגיש כי הסדר שבו מופיעים שלבים אלו בתורה, תואם את הרצף הכרונולוגי של המאורעות לפי המדע.

          יצירת עולם החי נחלקת לשני שלבים:

          היום החמישי: בעלי-החיים הימיים ובעלי הכנף

          היום השישי: היונקים ושאר בעלי-החיים היבשתיים; האדם

          שלוש פעמים מופיע הביטוי “ויברא אלקים” בפרק הראשון של ספר בראשית. שלושת הביטויים הללו מתייחסים לשלושת מעשי הבריאה המוזכרים בפרק, ואלו הם:

          בריאת היקום

          בריאת החיים

          בריאת האדם

          כמדען מקצועי, אני עומד משתאה לנוכח ההתאמה המדהימה שהתגלתה בשנים האחרונות בין ספר בראשית ובין הממצאים המדעיים.

          (נתן – אביעזר – בראשית ברא עמ’ 134-136)

          ויש גם סרט אנימציה…

          הערות:

          [1] פ. א. מ. דירק, 1972, Commentarii, כרך 2, מס’ 11, עמ’ 15; כרך 3, מס’ 24, עמ’ 2.

          [2] ס. ו. הוקינג וג. אליס, 1973, The Large Space Structure of Space-Time (בהוצאת אוניברסיטת קיימברידג’), עמ’ 364.

          [3] א. ה. גות ופ. ג’. שטיינהרט, מאי 1984, Scientific American, כרך 250, עמ’ 102.

          [4] פ. ו. אטקינס, 1981, The Creation (ו. ה פרימן, אוקספורד).

          [5] ג’, ס. טרפיל, 1983, , The Moment of Creation (צ’רלס סקריבנר, ניו יורק).

          [6] א. וילנקין, 1982, Physics Letters, כרך 117, עמודים 25-28.

          [7] הוקינג ואליס, עמ’ 364.

          [8] גות ושטיינהרט, עמ’ 102.

          [9] גות ושטיינהרט, עמ’ 102.

          [10] ג’. אודוז ואחרים (עורכים), 1985, The Combridge Atlas of Astronomy (בהוצאת אוניברסיטת קיימברידג’), עמ’ 219.

          [11] שם.

          [12] שם, עמודים 156-209. קטע זה מכיל סקירה מקיפה של הידע העדכני על אודות כוכבי הלכת הרחוקים.

          ג’. ביטי (עורך), 1981, The New Solar System(בהוצאת אוניברסיטת קיימברידג’). בפרקים יב-טז יש תיאור מפורט של כוכבי הלכת הרחוקים והירחים שלהם.

          [13] ביטי ואחרים, עמ’ 56.

          [14] ג’. קסטינג ואחרים, פברואר 1988, Scientific Amerikan, כרך 258, עמודים 46-53.

          [15] קסטינג ואחרים, עמ’ 53.

          [16] אודוז ואחרים, עמ’ 63.

          [17] ג’. ד. בארו ופ. ג’. יפלר, 1986, The Anthropic Cosmological Principle (בהוצאת אוניברסיטת אוקספורד); ג. גייל, דצמבר 1981, Scientific American, כרך 245, עמודים 122-144.

          [18] צ’. דרווין, 1859, The Origin of Species עמ’ 287.

          [19] ל. א. אורגל, 1973, The Origins of Life (צ’פמן והול, לונדון,) עמ’ 49.

          [20] פ. ה. שו, 1982, The Physical Universe (ספרי מדע אוניברסיטאי, מיל וולי, קליפורניה), עמ’ 533.

          [21] סמית, עמ’ 352.

          [22] ג’. אודוז ואחרים (עורכים) 1985, The Cambridge Atlas of Astronomy (בהוצאת אוניברסיטת קיימברידג’), עמ’ 389.

          [23] דיקרסון, עמ’ 65.

          [24] שו, עמ’ 534.

          [25] א. ג. קיירנס-סמית, יוני 1985,Scientific Amrican, כרך 252, עמ’ 74.

          [26] שם.

          [27] ג’. הורגן. פברואר 1991, Scientific Amrican, כרך 264, עמודים 100-109.

          [28] שם, עמ’ 109.

          [29] פ. ס. ו. דייויס, 1972, Journal of Physics, כרך 5, עמודים 1296-1304.

          [30] למען הדיוק, נציין כי יש עוד סוג של תגובה תרמו-גרעינית, המכונה “תגובת מעגל פחמן-חנקן”, שאינה תלויה בנוכחות קויטרונים. אולם תגובה חלופית זו מתרחשת רק בכוכבים בעלי טמפרטורה גבוהה בהרבה מטמפרטורת השמש – גבוהה עד כדי כך שאינה מאפשרת לחיים להתפתח. דיון בנושא זה אפשר למצוא בכתב-העת Scientific American (דצמבר 1981, עמודים 114-122).

          [31] פ. ג’. דייסון, ספטמבר 1971 Scientifc American, כרך 225, עמ’ 59.

          [32] ב. ג’. קאר ומ. ג’. ריס, מרס 1979, Nature, כרך 278, עמ’ 612.

          [33] מ. א. ס. מקמנמין, אפריל 1987, Scienntific American, כרך 256, עמ’ 90.

          [34] פ. ה. שו, 1982, The Physical Universe (ספרי מדע אוניברסיטאי, מיל וולי, קליפורניה), עמודים 503, 545.

          [35] ד. ג. סמית (עורך), 1981, The Cambridge Encyclopedia of Earth Sciences (בהוצאת אוניברסיטת קיימברידג’), עמודים 370-371.

          [36] מקמנמין, עמ’ 84.

          [37] סמית, עמ’ 371.

          [38] פ. קלוד, ספטמבר 1983, Scientific American, כרך 249, עמ’ 143.

          [39] נ. אלדרידג’ וי. טטרסל, 1982, The Myths of Human Evolution (בהוצאת אוניברסיטת קולומביה), עמ’ 120.

          [40] שם, עמ’ 2.

          [41] פילבים, מרס 1984, Scientific American, כרך 250 עמ’ 60.

          [42] נקודה זו נדונה בפרק העוסק ביום החמישי לבריאה (חלק ב).

          [43] בריידווד, עמ’ 148.

          [44] וילסון, עמ’ 569.

          [45] בריידווד, עמ’ 148.

          [46] תלמוד, מסכת סנהדרין, דף לח, עמ’ א.

          [47] מ. זייליק, אפריל 1978, Scientific American, כרך 238, עמ’ 110.

          [48] ס. מיטון (עורך ראשי), 1977, The Cambridge Encyclopedia of Astronomy, (יונתן קייף, לונדון), עמודים 121, 123, 125.

          [49] פ. ג’. דייסון, ספטמבר 1971, Scientific American, כרך 225, עמ’ 57.

          [50] זייליק עמ’ 110.

          [51] מיטון, עמ’ 125.

          [52] דייסון, עמ’ 59.

          [53] ה. ה.ה למד, 1982, Climate’ Histoey and the Modern World (מתואן, לונדון), עמ’ 112.

          [54] ר. פירסון, 1074, Anthropology (הולט ריינהרט וינסטון, ניו-יורק) עמ’ 348.

          [55] ג’. טרולס-סמית, 1984, Tools and Tillage, כרך 5, עמ’ 14.

          [56] ס. ל. סמיאטין וג. ד. להוטי, אוגוסט 1981, Scientific Americam, כרך 245, עמ’ 82.

          א. שרת (עורך), 1980, The Cambridge Encyclopedia of Archaeology (בהוצאת אוניברסיטת קיימברידג’), עמ’ 11.

          ג’. דייטו, 1978, Mineraks, Metaks,Glazing and Man (ג’ורג’ האראף, לו9נדון), עמ’ 136.

          נ. ה. גייל וז. סטוס-גייל, יוני 1981, Scietific American, כרך 244, עמ’ 142.

          [57] ד. קולון וא. ד. קילמר, 1980, ב – Music and Civilization, בעריכת ט. ס. מיטשל (בהוצאת המוזיאון הבריטי), עמ’ 13.

          [58] ק. גיירינגר, 1978, Instruments in the History of Western Music, (ג’ורג’ אלן ואנוין, לונדון), עמודים 29-30.

          [59] ס. ל. וושבורן, ספטמבר 1978,Scientific American, כרך 239, עמ’ 154.

          [60] א. א. הבל וט. ויבר, 1979, Anthropology and the Human Experience (מקגרו0היל, ניו-יורק), עמ’ 195.

          1. אם זה מה שהמאמר הזה העלה בך כתגובה, אני יותר מגאה בשל תוכנו וערכו.
            בגיל 27 אני סירבתי לבית חב"ד את התואר "רב".
            הם רצו לקחת אותי לירושלים. לתת לי בית וישיבה שאוכל לנהל.

            העדפתי להיות גנן אילתי ולהשאר ב-NY. כמו שהייתי בתור ילד.

            הצביון האלוקי אינו נועד ללימוד אחרים…אם כי רק אלו הנאורים מכירים באמת כאשר מדוברת ומתגלית לפנייהם.

        2. https://haemethayehudit.blogspot.com/2015/02/blog-post_11.html

          הרופא הערבי: התקשורת נטפלת לחרדים. הם יותר מחונכים ועדינים מכלל האוכלוסיה.
          כל נוסעי האוטובוס בקו החרדי, ביקשו מהנהג להגביה קצת את הרדיו. בתכנית שיחות עם מאזינים בגלי צה"ל עלה רופא ערבי (ד"ר כשכוש) העובד בקופ"ח בבני ברק, וקבל על היחס העויין של התקשורת כלפי החרדים. כשהוא אומר מנסיונו שאין אמת בדברים. הם אנשים עדינים וטובים. 20 שנה אני עובד איתם והכל בסדר. רואים עליהם את העדינות והחינוך הטוב , יחסית לחילונים, שגם איתם עבדתי, התורה מעדנת אותם. ילד חרדי פחות בוכה ומשתולל כשמזריקים לו זריקה. ואני לא נפגע, גם אם הם לא אוכלים ממני ולא באים לשמחות שלי, כי התורה שלהם אוסרת עליהם את זה.

          לשאלת המנחה אמר כי איש מעולם לא סרב להיות מטופל אצלו בשל מוצאו (רק נשים מסיבות אחרות). המנחה (אחימאיר) אמר לו, כי זו אחת השיחות המעניינות ביותר בקריירה שלו.

  3. מאמר מעניין, תודה רבה.
    ברשותך, אני רואה את הדברים קצת אחרת.
    אתה פותח ומציין יפה מאוד את הקשר בין פריחת ה-NBA, לתרבות ההיפ-הופ. יש שיגידו – תת-תרבות ההיפ-הופ.
    ההיפ-הופ, בגדול, מביא לפירוק מבני הכוח הקיימים, ומגביר את הדמוקרטיזציה של החברה.
    מה היה ההיפ-הופ? (תיכף נדבר על מה שקרה לו).
    ההיפ-הופ היה: כל ילד יכול. כל ילד יכול לקחת מיקרופון ולדבר. לדבר כמה שהוא רוצה, איפה שהוא רוצה, ועל מה שהוא רוצה. גם ולרוב *דווקא* הכי בוטה. כי נמאס לי שסתמו לי את הפה. ואם לא טוב לכם – פאק יו. אנ פאק דה פוליס.
    הדבר הזה התלווה גם למהפכה טכנולוגית. זה תמיד ככה – טכנולוגיה חדשה יוצרת תרבות חדשה, ולהיפך. הם שלובים.
    הטכנולוגיה החדשה אפשרה לקחת איזו מוזיקה שאתה רוצה (סיקוונסרים, סמפלרים), ו"לשדוד" אותה. להפוך כל דבר שהיה נחלה פרטית של חברות גדולות (לבנות כמובן) – לנחלת הכלל. להפוך עשיית מוזיקה, לדבר שכל ילד יכול לעשות. אתה רק צריך תקליט. לא צריך ללמוד נגינה בג'וליארד, ולא צריך דרישת חובה של תואר ראשון.
    מה קרה לדבר הזה? קרה אסון, מבחינת אמריקה השמרנית: הוא נורא הצליח!
    הרחוב השחור – ומייד אחריו גם כל לבן שרצה לשחק אותה בד-בוי, כמו הביסטי בויז למשל – כולם התחילו לשחק את המשחק הזה. הוא נפתח לכלל. הקהל הצביע ברגליים ובאוזניים, ורכש במיליונים. במיליארדים. בלי קשר למה שהממסד הישן, רדיו וטלוויזיה, השמיעו לו. מעטים זוכרים אבל MTV, הרבה שנים, *נמנעה מלהראות אמנים שחורים*. MTV, כן? לא תחנת קאנטרי בנשוויל לפני 70 שנה. MTV ומייקל ג'קסון.
    בום. זה התפוצץ להם בפנים. לא שונה בהרבה, אגב, ממה שקרה עם מוזיקה מזרחית, מוזיקת קסטות, בארץ.
    זה התפוצץ – וזה גם עשה המון כסף.
    .
    כאן אנחנו מגיעים לנקודה השניה. האתוס של אמריקה. כסף וכוח.
    מהרגע שההיפ-הופ – ואתה מבין שאני כבר מדבר גם על ההצלחה של כדורסל שחור – מרגע שכל זה נעשה שווה הון תועפות, המערכת הלבנה התחילה לשנות כיוון. ובמקום להתנגד – לרכב על ההצלחה. כלל הזהב של כל מנהל טוב. לנסות לראות איך היא גם יכולה לרכב על הנמר השחור. לייצר מין דו-קיום.
    מה שנוצר לכן, ואני מקצר – הוא מין מודל של הצלחה שחורה. שהוא שיעתוק של סיפור ההצלחה האמריקאי הלבן, שאומר: "כל אחד יכול", ו"המנצח זוכה בכל". האתוס האמריקאי הוא אולטרה-קפיטליסטי, אכזרי, כוחני, אנוכי (תראה את "זה ייגמר בדם" של PT אנדרסון, אלגוריה קשה ומדהימה). אנחנו חותרים ל-1 נבחר, מתוך מיליונים. אנחנו רומסים את כל ה"לוזרים" ומקדשים את ה"ווינר". אנחנו חותרים ל"כוכב נולד". התרבות שלנו מבוססת על סופרסטארים. היו לבנים? יהיו שחורים.
    קבל את דוקטור דרה, קניה ווסט, קנדריק לאמאר. קבל את ביונסה וג'יי-זי, מיליארדר ההיפ-הופ הראשון. מי שהיו פעם ילדי גטו מוכרי קראק, נעשו הטופ פרומיל של ההצלחה האמריקאית. נעשו הסופרסטארים החדשים במבנה הכוח הישן. קבל את כוכבי ה-NBA החדשים. מי היו פעם? קוזי, הבליצ'ק, בירד? לבן יותר מחיוורון. הצבע השתנה כי ככה זה, המציאות משתנה (והיא תמשיך להשתנות: בניגוד לישראל המתחרדת, הדמוגרפיה האמריקאית הולכת ליותר צבעוני, שחור, היספני ומהגרים). כי השחורים עושים את זה יותר טוב: קבל את ג'ורדן, אייברסון, בראיינט.
    אבל הצלחה כלכלית מובילה גם לרכישת כוח פוליטי, ולהפיכת כל אחד מהאנשים האלה, לדמויות חברתיות משפיעות. לא עוד מייקל ג'ורדן, שמוכר נעליים במיליארד שקל, אבל סותם את הפה. קבל את לברון ג'יימס, והפה הגדול והשחצן שלו, גם הפוליטי. קבל את הכוכב הנולד של העולם – ברק חוסיין אובמה. והוא גם מבין בהיפ-הופ ו-NBA, גוד פורביד.
    .
    אמריקה הישנה לא מתה על זה, שלא יהיה לך ספק. יש מחקר מדהים ומאלף, על מידת האהדה ללברון ג'יימס באמריקה. לברון הוא נייר הלקמוס מסתבר בכל מקום, גם בגלל האופי המוחצן והחצוף שלו, והמגלומניה שהוא הראשון לגלות. לברון מעורר מייד אמוציות ישנות, ומצייר מחנות ישנים: שליש מהלבנים באמריקה מחבבים אותו, שני שליש מתעבים. אצל שחורים זה בדיוק הפוך. למשל, הקרב בין לברון לסטף (קארי נתפס "לבן" מ"אמריקה הישנה", לא חשוב כרגע למה) – הוא הרבה יותר מסתם קרב ספורטיבי. כשספורטס אילוסטרייטד, אם אני עוד זוכר נכון, הלך על כתבת השער: "סטף קארי – גואל ה-NBA" – הוא כיוון בדיוק לשם. שלא במקרה, גולדן סטייט החליפה את בוסטון סלטיקס ההיא, החיוורת – כקבוצה האהובה ביותר על לבנים באמריקה. אבל לא של שחורים. להיפך.
    אמריקה הלבנה בחלומה עדיין קמה לבוקר בהיר ונקי בלי אף שחור בסביבה. היא עדיין חולמת על כדורסל נחמד באלבמה על הדשא הירוק, בלי אף "צ'סט-באמפ" של ה"בראדרז", שבמקרה הטוב מטגנים עוף לבעל הבית. או עושים מוזיקה נחמדה של מוטאון, הסופרימס, מופעי וודויל, רוקדים משהו השחורים האלה, "את זה אני אתן להם". יש להם אחלה מוזיקה ומופלטה. בלי ניבולי פה, די כבר עם זה. היינו שם, הכל בסדר.
    אבל המציאות השתנתה, והיהודים האשכנזים החכמים, סטרן וסילבר, הבינו את זה מהר לפני כולם. האחד ייצר את המודל ההיברידי – ליגה של כוכבים שחורים, אבל נקייה מספיק עבור לבנים. השני כבר המשיך עם החלת כללי תקינות פוליטית, של מציאות מהמילניום החדש, שישביעו את רצונם של הכוכבים השחורים, שהחלו לקבל כוח (כמו בהיפ-הופ, כן? פירוק כוחו של התאגיד והעברתו לפרטים).
    זוכר מה היה הדבר הראשון שאדם סילבר עשה? לקחת את הקליפרס מהידיים של דונלד סטרלינג.מהלך חסר תקדים, במיוחד באמריקה הקפיטליסטית, שמקדשת את הקניין הפרטי. להפקיע בעלות מאדם (לא בדיוק בעלות מלאה, אבל זה קרוב מאוד) – בגלל הערה גזענית. זה באמת חסר תקדים. למה? כדי להמשיך ולשמור על ההיבריד, של מסגרת לבנה עם תוכן שחור. כי אתה לא מסתבך עם לברון, אחרת לא תהיה לך ליגה יותר. סילבר לקח סיכון ופגע בול.
    התוצאה של כל אלה היא מה שאתה רואה היום, עם סכומי הכסף הלא מוסריים, עם כוכבים שמפרקים את הליגה. אתה מתחיל לראות עכשיו עוד דברים, כמו ריצ' פול. הערסים באים להשתלט על הביזנס ממש. לא רק מייקל ג'ורדן, שקונה קבוצה וממשיך לשתוק מהפחד של פעם (וגם לנהל אותה גרוע. שיחזור לריקודים, בזה הוא היה טוב). ג'ורדן תודעתית הוא הדוד תום, השחור הטוב, הכי טוב, ה-GOAT, גם בגלל זה. ג'ורדן הוא לבן בתחפושת שחור. מג'יק הליצן הוא כזה. לא, יש לך עסק עם שחור-שחור, שבא להשתלט על הביזנס ממש. והכוח בידיים שלו.
    .
    לאן זה יגיע? אתה רואה את המגמה. קרב כיפוף הידיים יימשך. אני חושב שיש לו כיוון אחד ברור. אבל יותר מעניין, ומה שאני מקווה שיקרה – להגיע לרגע שבו הכוכבים השחורים ייקחו את הכוח העצום שיש להם בידיים, ויתחילו גם לפעול לטובת החברה בכלל. זה עדיין בחיתוליו. הם עדיין כבולים בתודעת ילדי הגטו – קשה להאשים אנשים ממוצא אפריקאי שעדיין נושאים שמות עבדות אירופאיים כמו "או'ניל", "ליאונרד", "דייוויס" – ומשחקים את המשחק האמריקאי הלבן של פיים אנד פורצ'ן עד הסוף, משחק פרטי, אנוכי, אחד על חשבון מיליונים. בסופו של דבר, תראה יותר ויותר נטילת אחריות קהילתית, והובלה גם מבחינה פוליטית וחברתית. לא להיות רק מקבלי השכר הכי גבוהים, זה כבר הושג. אלא גם מי שמעצבים את החברה מסביב. זה יגיע. בניגוד לישראל, אמריקה בסופו של דבר כן הולכת למקום יותר טוב. ההבלחה של טראמפ היא אגרוף ההתנגדות הכמעט-אחרון של העולם הלבן הישן, שרואה איך "גונבים לו את המדינה". הוא משתמש בכל כוחו – הוא עצום – אבל יודע שהוא הולך ומפסיד. "פאק טראמפ". זה הכוכבים הגדולים אומרים, לא אני. ו-"פאק טראמפ", זה התמצית של ההיפ-הופ.

    1. רק משלים פרטים לגבי המאמר המוזכר:
      הוא התפרסם ב-GQ ב-2017, וכותרתו:
      The Revenge of Stephen Curry, the Happy Warrior
      נקמה?! נקמה במי? נו, זה ברור –
      כל ההצגה שלו והלב שלו היה קארי – הלבן הישן – מול לברון, השחור החדש.
      כמה משפטים מהטקסט שמדברים בעד עצמם:
      .
      LeBron James, the league's other generational talent, is an unstoppable blunt-force trauma of a player, but he has none of Curry's silkiness and grace…
      .
      It's difficult not to think of the looming six-foot-eight wall of will—that is, LeBron James—threatening, now more than ever, to eclipse that light come June…
      .
      Curry is The Man who never thinks of himself as anything other than a man, one of five. It would never occur to him to dub himself King Curry, à la LeBron, or to refer to his teammates as his “supporting cast,” à la Jordan…
      .
      James appeared on the cover of Sports Illustrated while he was still in high school and soon thereafter had CHOSEN•1 tattooed across the top of his back in a 400-point Gothic font. Curry graduated from North Carolina's Charlotte Christian High School and was passed over by every major college basketball program; his signature tattoo is a small cursive A on his ring finger, to remind him of his wife during games, when he's unable to wear his wedding ring. You will never hear Stephen Curry refer to himself in the third person or see him hold forth from a dais about where he may or may not take his talents when he becomes a free agent after this season.
      .

  4. רעיון מעניין ורובו גם כתוב טוב. בחלקים מסויימים הלכתי לאיבוד והרגשתי שאתה סותר את עצמך, רק הייתי מוותר על הנגיעות הפשיסטיות לפרקים והקומוניסטיות לפרקים אחרים. בהתחשב בסיומת ניתן להבין מאיפה זה מגיע.

    לחלק נניח, על "שטיפת המוח" של הצעירים, פחות התחברתי. אני מאמין שבצד השני יש אנשים חושבים עם תודעה ואבחנה שיכולים להחליט לבד אם מה שהם רואים מתאים להם או לא אפילו אם הם צעירים או ילדים, תתפלא. לפעמים חדה ומדוייקת יותר משל מבוגרים.

    אני חושב שלחינוך ולדוגמא של ההורים בבית יש הרבה יותר משמעות על איך צעירים מתייחסים ושופטים את התוכן אותו הם צורכים במדיות ומה מידת הביקורתיות שלהם.

    מצד אחד אני מאמין שיש לשאוף לתרבותיות והשכלה אבל מצד שני אני מאמין שהדרך היא חינוך ולא רגולציה ואכיפה למרות שזה לא אומר שאין צורך בשתייהן.

    על החלק עם ווסטברוק והתדמית הטלוויזיונית כבר רשמו לך אחרים

    ולסיום מקצועו של אדם 'יכול להעיד על השכלתו או שלא אבל הוא אינו מעיד על תודעתו ורמתו האינטלקטואלית ולכן כמו שאתה יכול להתפרנס מגינון ולכתוב פוסט פילוסופי בדה באזר גם שחקן כדורסל יכול.
    נ.ב

    מכיוון שבכותרת המאמר מופיעה המילה אמונה ובסופו נימה דתית אומר שבעיני אמונה דתית היא אינה אמונה, אבל על כך בפעם אחרת.

כתיבת תגובה

סגירת תפריט