חמישיות העשור של האן.בי.איי / רועי ויינברג

לאחרונה, העלו באתר של הליגה בחירה לא רשמית לחמישיות העשור. זה יצר דיון מעניין בכל מיני מקומות ושווה להביא אותו גם לכאן, לקהילת ה-NBA הנפלאה שלנו. אשמח לשמוע את דעתכם על חמישיות העשור שלי:

חמישייה ראשונה: סטפן קרי, ג'יימס הארדן, קוואי לנארד, קווין דוראנט, לברון ג'יימס

בחרתי בפורמט שבחרו בו בטור באתר הליגה, של שני גארדים ו-3 פורוורדים, כדי להקל על הדיון. אני לא חושב שמישהו יבחר חמישייה אחרת: קרי, לנארד, דוראנט ולברון מחזיקים 7 תארי אמ.וי.פי גמר ו-5 תארי אם.וי.פי בעשור הזה כשארבעתם היו השחקנים המרכזיים באלופות ושינו, במיוחד קרי וג'יימס, את משחק הכדורסל. אין גארד שהיה יותר טוב מהארדן שנבחר 5 פעמים לחמישיית הליגה הראשונה, היה אם.וי.פי פעם אחת ופעמיים מלך הסלים. הדומיננטיות שלו לכל אורך העשור, מהתפקיד כשחקן שישי באוקלהומה עד ל-37 נקודות למשחק ביוסטון, הרוויחה לו מקום.

חמישייה שנייה: ראסל ווסטברוק, דווין וויד, פול ג'ורג', דירק נוביצקי, דריימונד גרין

הגענו לחלק המעניין של הדיון, לכן אפרט על כל אחד בנפרד. נתחיל מווסטברוק. התדמית הרעה בשנים האחרונות פוגעת בו, אבל 3 שנים רצוף עם ממוצע טריפל-דאבל זה נתון מרשים, במיוחד כשזה נעשה רק פעם אחת לפניו. השנים עם דוראנט מחזקות את הקייס שלו עם ארבעה גמרי מערב וגמר אן.בי.איי כללי. הוא היה אחד השחקנים הטובים בליגה לאורך כמעט כל העשור והיה מרחק כמה פציעות מלהיות הרכז הפותח של שושלת לאורך שנים. זה מעניק לו יתרון יחסי על ג'ון וול, כריס פול, קיירי אירווינג והשאר.

וויד בחירה מובנת יותר. היה השחקן השני בטיבו בקבוצה שלקחה 2 אליפויות ברציפות והגיעה לשני גמרים, נוסף על עונה מרשימה ב-2009/10 והובלת קבוצה פצועה למקום השלישי במזרח ולסיבוב השני בלי לברון. הוא היה השחקן השני הכי טוב בקבוצה השנייה הכי טובה בעשור הזה, מה שמצדיק מקום. ג'ורג' הוביל קבוצה די בינונית כמעט עד הסוף באינדיאנה של 2013 ו-2014. כל הקבוצה של אינדי, מלבד ג'ורג' היל ואולי איאן מהנימי, נפלטה מהליגה ועברו רק 5 שנים. הוא לא מקבל מספיק קרדיט על זה, נוסף על השנה המצויינת שלו העונה והחזרה המרשימה מהפציעה.

הקו קדמי שווה דיון משל עצמו. דריימונד גרין אחראי להצלחה של הווריורס כשושלת לא פחות מסטפן קרי. חכמת המשחק החריגה שהפכה אותו לפוינט סנטר שמוסר 7 אסיסטים למשחק לאורך שנים, נוסף על היכולת שלו להחליף והרכב המוות של הווריורס שהפך את הגנת החילופים לכל כך מוצלחת, שווים מקום בחמישיית עשור. לפני הפריצה של הווריורס, הסנטרים המובילים בליגה היו אל ג'פרסון, רוי היברט ודוויט הווארד שהיום נעלמו מהליגה. מורשת גרין.

העשור של נוביצקי לא היה גדול במיוחד. בחירה לחמישיית הליגה השלישית, ארבע בחירות לאול-סטאר (ואחת של כבוד) וחמש הדחות בסיבוב הראשון. הכל משתנה כשמכניסים למשוואה את האליפות ב-2011. קבוצה די בינונית (השחקן השני הכי טוב שלה היה ג'ייסון טרי, חלש יותר משחקן שני של רוב האלופות בהיסטוריה) הצליחה לעשות סוויפ על האלופה, להדיח אוקלהומה סיטי יותר מוכשרת ממנה ולנצח את מיאמי של לברון ו-וויד בגמר. ריצת פלייאוף אגדית (חיים כתב עליה אתמול) שמצדיקה מקום בחמישייה הזאת לבדה. בשביל זה אנחנו רואים כדורסל.

חמישייה שלישית: כריס פול, קובי בראיינט, יאניס אנטדקומפו, בלייק גריפין, מארק גאסול

פול אחד מהגארדים הגדולים ביותר של העשור. נבחר שש פעמים ברציפות לחמישיית ההגנה הראשונה, לצד שלוש עונות רצופות של 19 נקודות ו-10 אסיסטים (כשהוא לא רחוק מכך גם בעונות הקודמות), נוסף לעונה המוצלחת אשתקד ביוסטון. אנדרייטד בשני צדדי המגרש ומנצח גדול שהרוויח בזכות את מקומו כאן.

המקום של קובי גם די בעייתי. הלייקרס שלו הודחו בסוויפ בסיבוב השני, נפלו בעונה של סטיב נאש ודוויט הווארד (למרות ששיחקו בלעדיו בפלייאוף, איתו זה יכל להראות אחרת) ומלבד העונה של 2012 לא היו קרובים בכלל לפלייאוף כשקובי מחטיא בכמויות מסחריות בשנתיים האחרונות. הוא הביא אליפות בשנה הפותחת של העשור, 2009/10, כשחקן המרכזי, וזה שווה מקום כאן. נוסף על כך, 4 בחירות לחמישיית הליגה הראשונה, 2 לחמישיית ההגנה הראשונה ואחת לשנייה מראות שהוא כן היה גורם משמעותי בתחילת העשור.

יאניס נכנס בזכות האמ.וי.פי שלו. הוא נתן עונה מרשימה לא פחות מזאת של דריק רוז בשיקגו, כשבניגוד לרוז הוא נבחר ב-2 עונות אחרות לחמישיית הליגה השנייה, נוסף לאמ.וי.פי. סביר שהגריק פריק יצדיק את הבחירה בשנה הבאה פעם נוספת, אבל הדומיננטיות שלו השנה והעונות הנהדרות בשנים הקודמות הביאו אותו עד הלום. התלבטתי בינו לבין אל הורפורד ולמרקוס אולדריג'.

גריפין נכנס תודות ללוב סיטי היחסית מוצלחת. התלבטתי בינו לבין כרמלו אנטוני, אבל ההצלחה בפלייאוף והשנים האחרונות של כל אחד מהם הפכו את גריפין לשחקן שמקבל מקום בחמישייה השנייה. סט כישורים מוצלח מלבד האתלטיות האדירה ו-5 עונות של 50 ניצחונות, לעומת אחת של מלו בניקס, הכניסו אותו.

גאסול, אחרון חביב, מעניין בגלל כמה סיבות. קודם כל, הוא הנציג של ממפיס שהייתה כוח במערב לאורך רוב העשור עם כדורסל פיזי, הגיעה פעם אחת לגמר המערב, הדיחה את סן אנטוניו מהמקום השמיני והובילה 1:2 על הווריורס. הוא מסמל את שינוי הצורה של הסנטר מהשחקן שחפר בצבע של הגריזליס לתפקיד החשוב שלו העונה בטורונטו כמרווח מגרש (כמעט חצי מהזריקות שלו בפלייאוף היו שלשות) ומוסר שמשתק את הסנטר של היריבה. אפשר לראות בגאסול מעין סמל לשינוי התפקיד של הסנטר המסורתי בעשור הזה ולמהפכה שהענף עבר, אבל על זה נרחיב במאמר אחר.

רועי ויינברג

עורך הופס. אוהב את מיאמי וגבוהים שמוסרים מעל 4 אסיסטים במשחק.

לפוסט הזה יש 93 תגובות

  1. תודה, גם בעיניי לדאנקן מגיע לפני מרק גאסול, עם כל הכבוד לאחרון. למעשה, גאסול גם לא שייך לחמישייה הרביעית או החמישית לדעתי, ואת זה אני אומר בכל הכבוד הראוי, ולא היתה ולו עונה אחת בה אפשר היה להגיד עליו שהוא הסנטר הטוב או אפילו השני בטיבו בליגה.

  2. לדעתי חסר פה את קלי תומפסון, הוא מצייג בעיני את השינוי הרחב שנעשה בשוטין גארד/סמול פאוורד, שיטת ה-D&3 שכל כך מזוהה איתו, אמנם היו שחקנים לפניו אך הוא הציג זאת בצורה מושלמת עם יכולת קליעה מרשימה ביותר מהטווח 3, והגנה מושלמת. מה גם שאם חבריו לקבוצה מופיעים פה אז גם הוא צריך..
    קובי לדעתי לא צריך להיות פה, שנות התהילה שלו היו בעשור הקודם. אולי זה מתוך כבוד אליו ואל המורשת..

            1. אז עשור עבורך זה 9 שנים בלבד?
              מוזר.
              אני סופר עשורים בכפולת של 10. ה-OCD שלי לא מאפשר לי אחרת…
              .
              אתה מוזמן לתת חמישיית 9 השנים, כפי שנתת. אני בוחר להתייחס ל-10 העונות הקודמות.

            2. אני החלטתי שזה 10 שנים אבל כולל את עונת 19-20. תפנה לועדת האתיקה. סתם צוחק יותר נוח לי ככה פשוט. אם 09-10 נחשב את קובי ודירק צריכים לקבל יותר כבוד בעשור הזה, הם גם ככה קיבלו תהילה בעשור הקודם שישאירו משהו לדמיאן ולמרקוס לא מגיע להם על כל שנות הסבל בפורטלנד?

            3. אני לא רואה שום בעיה עם הבחירה שלך, זו שקובעת שהשנה ה-10 היא 19/20
              (כמובן שזה לא מותיר לי ברירה אלא למחוק את כל התגובות שלך מהפוסט, ולהחזיר אותן בקיץ הבא…)
              (זה לא אני. זה ה-OCD)

      1. לדעתי גם אם העונת אליפות של קובי נחשבת הוא עדיין לא צריך להיות, מכיוון שעל העשור הנוכחי הוא לא השפיע כמו קליי.
        ואני מוסיף את לילארד במקום יאניס, יאניס נהיה משפיע רק ב2-3 עונות האחרונות אך על העשור התרומה של לילארד יותר גדולה ויותר מוצלחת

  3. אם לוקחים את חמישיות ה-ALL NBA של העשור האחרון,
    ונותנים להם ניקוד, בדיוק כפי שנותנים ניקוד להצבעה עבור אותן חמישיות כאשר התקשורת מצביעים ל-ALL NBA
    (5 נק' חמישייה ראשונה, 3 נק' חמישייה שנייה, 1 נק' חמישייה שלישית. בוחרים 2 גארדים, 2 פורוורדים, וסנטר),
    אז התוצאות הן כדלקמן:
    .
    חמישייה ראשונה –
    גארדים: הארדן (26 נק'), ווסטברוק (24 נק') פורוורדים: לברון (46 נק'), דוראנט (39 נק') סנטר: דווייט האוורד (18 נק')
    חמישייה שנייה:
    גארדים: כריס פול (23 נק'), סטפן קרי (22 נק') פורוורדים: ג'ורג' (13 נק'), קאוויי (13 נק') סנטר: דייויס (15 נק'. זכה להצבעות גם ל-PF)
    חמישייה שלישית:
    גארדים: קובי בראיינט (20 נק'), לילארד (12 נק') פורוורדים: גריפין (11 נק'), אלדרידג' (11 נק') סנטר: מארק גאסול (8 נק')
    .
    מה למודים מהטבלה הנ"ל?
    לא הרבה.
    לומדים שהבחירות הסובייקטיביות של האתרים השונים מחשיבות יותר "יכולת בשיא" מאשר יכולת לאורך זמן.
    לומדים שהבוחרים, לא פעם, מתעדפים את מה ש-"חדש" (אני לא רואה מישהו שמזכיר את דווייט. אבל בתחילת העשור הוא נחשב בעיניי לא מעט אנשי ספורט ככישרון שני רק ללברון).
    .
    אישית, אני מעדיף בחירה גמישה יותר כמו זו של רועי. גם אני לא מרגיש צורך "לדחוף" סנטר לחמישיית העשור.
    קרי, הארדן, דוראנט, לברון, וקאוויי, זו חמישייה שעובדת היטב גם עבורי.
    .
    תודה, רועי.

    1. הווארד היה צריך לקבל יותר באזז בדיונים האלה ואני שמח שהעלת את השם שלו. היה עצום בתחילת העשור. לא נכנס כי אני חושב שגאסול (ודריימונד) היו יותר דומיננטיים לאורך עשור, נוסף על השנים האחרונות הדי חלשות שלו – כמו אנטוני. בעשור הזה הוא עבר את הסיבוב הראשון רק פעמיים, פעם אחת ב-2009/10 ובפעם השנייה כמספר 2 של הארדן.

      דיוויס לא שם לדעתי, אבל אני נותן הרבה הערכה להצלחה קבוצתית (לכן למשל גרין בפנים). אכן יש לא מעט recency bias בבחירות האלה, במיוחד עכשיו.

    2. אכן ראיתי שהווארד היה בתחילת העשור הכוכב ועדיין לא התחשבו בו.
      זה לא כמו שקובי ודירק מסיימים את הקריירה ולקחו אליפות אחת בעשור
      זה העובדה שהווארד פשוט נבעט לכל הרוחות כשהוא היה נחשב לסנטר הכי טוב בליגה. לא בגלל שהיה מבוגר אלא בגלל שהמשחק בעט אותו….
      לא חושב שהוא ראוי..

      1. קובי לקח אליפות לפני 10 שנים. זה נחשב. אני לא יכול לדרג את העשור עד עונת 2019/20, בעיקר כי היא לא קרתה עדיין. מארק גאסול? חמישיית ליגה ראשונה, חמישיית ליגה שנייה, עוד 3 בחירות לאול-סטאר והחזיק קבוצה מאוד חלשה בפלייאוף, כולל 4 עונות של 50 ניצחונות או קצב ניצחונות של 50 ניצחונות בעונה המקוצרת.

      2. שמעון כמה סנטרים יותר יציבים ויעילים ממנו היום בעשור האחרון??? גאסול בחמישייה השלישית הגיוני וסביר לגמרי…

    1. קובי לקח אליפות עם פיינלס MVP. זה גם נחשב בעשור הזה.
      גאסול היה חמישייה ראשונה פעם אחת, חמישייה שנייה פעם אחת, שחקן ההגנה ואליפות. ביחס אני נוטה להעדיף את זה על נוביצקי.

      1. גאסול ניבחר ל-3 אולסטאר. נוביצקי העשור נבחר ל-5 (אני לא סופר את "אולסטאר כבוד" של השנה).
        גאסול נבחר ל-2 ALL NBA (כפי שכתבת – ראשונה ושלישית). נוביצקי ל-3 ALL NBA (פעמיים חמישייה שנייה. פעם אחת חמישייה שלישית).
        והכי חשוב – לטעמי, פיינלס MVP >>>שחקן ההגנה של העונה. על אחת כמה וכמה כאשר זה פיינלס כמו של נוביצקי ב-2011.

  4. חברים יקרים אין מצב שקליי תומפסון לא בחמישייה השנייה בתור SF/PF. אין עמדות. בטח לפני דריימונד הנגר, אתם בטח צוחקים עליי שאף אחד גם באתר הליגה לא שם אותו.

    חמישייה ראשונה זה קל, מה שרועי בחר

    חמישייה שנייה גם קל. ראס, וויד, קליי, פול ג'ורג', דיוויס.
    דירק עם כל הכבוד לאליפות ב-2011 שייך לחמישייה הראשונה של העשור הקודם, כנ"ל קובי בריאנט.

    חמישייה 3: כריס פול, ליליארד, יאניס, בלייק, אולדריג'

  5. חמישיית העשור הקודם 2001-2010

    ראשונה: אייברסון, קובי, לברון, דאנקן, שאק
    שנייה: נאש, וויד, פירס, נוביצקי, גארנט
    שלישית: פרקר, קרטר, כרמלו, דוויט, פאו,

    אלו 25 הכי טובים שביליצר בחרו

    https://bleacherreport.com/articles/1350566-legends-of-the-nba-25-best-players-of-the-2000s#slide0

      1. חוץ מנאש, ביליצר מסכימים איתך לפי הדירוג שלהם אבל בכל יום הייתי לוקח באותו עשור את לברון על גארנט, בכל יום. כנ"ל לגבי טוני פרקר שהיה לטעמי שחקן הרבה יותר מקיד ובילאפס אבל שיהיה…

        1. אצלי נאש בראשונה. נו בריינר, בטח כשמולו אייברסון שהוא סוג של ווסטברוק רק בלי הריבאונד והאסיסטים. לברון לפני גארנט, גם ברור

        2. גארנט בשיאו עשה גמר מערב עם מינסוטה!!! והיה MVP. והוא היה שם לאורך כל העשור, בניגוד ללברון שרלוונטי רק בחצי מהעשור, והספיק פחות מגארנט. קיד ובילאפס היו מועמדים ל-MVP ועם יותר חמישיות מפארקר, שעונת השיא שלו מבחינת תארים אישיים הייתה ב-2012 בכלל. קיד היה סגן של דאנקן ב-MVP וגם בילאפס היה חמישייה ראשונה ב-2006 ופיינלס MVP ב-2004.

          1. קיד ופארקר הרבה מעל בילאפס, שבעיקר היה חלק ממכונה ולא שחקן מוביל, בוודאי לא בקליבר של עשור. למען האמת, אני לוקח את שניהם על פני אייברסון, וככה פותר את הדילמה. לגבי לברון מול גארנט, מודה שנכנס כאן קצת שיקול של "שנאת המן", למרות שלדעתי ה"מרדכי" בסיפור בוודאי יותר מראוי. לטעמי שניהם לגיטימיים. אני מעדיף את השחקן ההיסטורי יותר.

            1. איזה זלזול באלן אייברסון😂
              אתה בטח מאוהבי " הכדורסל הנכון"

            2. לא יודע לגבי "כדורסל נכון". אני מת על סטיב נאש. כל כך הרבה חייבים לו את הקריירה/החוזה הגדול/ התארים האישיים. הוא פשוט ההיפך מאייברסון – עושה את כולם סביבו טובים יותר. לדעתי אלן הוא אוברייטד מטורף, בקנה מידה היסטורי. בניגוד אגב לווסטברוק, שלדעתי הוא שחקן עצום שלא מקבל מספיק קרדיט.
              זה עונה לך על השאלה?

            3. אם אני מבודד את העשור הקודם:
              לברון – MVP אחד, 3 פעמים חמישייה ראשונה, פעם אחת חמישייה שנייה.
              גארנט – MVP אחד, 4 פעמים חמישייה ראשונה, 3 פעמים חמישייה שנייה, פעם אחת חמישייה שלישית, שחקן ההגנה פעם אחת, אליפות אחת.

  6. בואו נראה אתכם מהמרים על חמישיית העשור הקרוב

    שלי

    ראשונה: יאנג, מורי, קאווי, אמביד, יאניס
    שנייה: קיירי, מיצ'ל, פול ג'ורג', דיוויס, יוקיץ'
    שלישית: ליליארד, לוקה, טייטום, דוראנט, אייטון

    עוד 10 שנים תעלו את התגובות

    1. המשפט 'הנבואה נתנה לשוטים' אף פעם לא היה נכון יותר שמעון 🙂 אבל אני שוטה בדיוק כמוך אז נזרום.
      צריך להזכיר שחלק מהשחקנים בחמישיות של העשור הבא עוד לא נכנס לליגה, או אפילו סיימו אפילו תיכון. חוץ מיזה חלק מהבחירות שלך הזויות. אתה צופה למארי קריירה של שחקן חמישיית העשור? דוראנט נכנס לעשור הבא בגיל 32 עם פציעה קשה, אתה רואה אותו סוחב מספיק שנים ברמת עילאית בשביל להצדיק בחירה של עשור שלם? קיירי, לילארד, ג'ורג', גם כן בחירות הזויות לטעמי, בעיקר בהנתן שראינו מספיק מהם לדעת מה הגג שלהם בעשור הנוכחי. אם מתעלמים משחקנים שרק נבחרו בדראפט השנה (הלו זאיון, הלו ג'א) ומתחשבים רק בשחקנים קיימים, אז יש מצב שדווין בוקר לא יאהב את הבחירות שלך ואם פורזינגיס נשאר בריא (אם גדול) אז גם הוא. שחקן שאין מצב שבעולם שהוא לא בחמישיות העשור הבא זה קארל אנטוני טאונס וגם (כן אשך שמעון ורובין, אני הולך לשם…) בן סימונס.

      1. קיירי סקורר מפלצתי גם בלי הישגים שחקן דל 22 נק אולסטארים קבוע יכנס בטוח לחמישיית העשור השנייה או השלישית לא צריך יותר מזה. ציון? ייתכן לשלישית אני לא חושב שהוא יתעלה על מי שציינתי בטח לא בנא. ליליארד בן 28 נדמה לי יש לו עוד 5 שנים בשקט. דוראנט גם אצלו אני רואה גמר מזרחי לפחות ו4 5 שנים עם 22 25 נק למשחק זה יספיק לו. שכחתי מטאונס אבל אני רואה באייטון פוטנציאל יותר גדול.
        בן סימונס ייתכן שיהיה חמישייה 3 אבל לדעתי לא יהיה שם ימשיך לנגר כמו היום.

  7. אני אתחיל מזה שעשור בספורט נספר מה0 עד ה9 (2000-2009 / 2010-2019), זה לא אני בחרתי אלא התקשורת בספורט (כל סוגי הספורט) ולכן גם מדברים על סיכומי עשור ברחבי העולם עכשיו ולא בשנה הבאה.
    למי שזה לא מתאים – שיתמודד, זה המצב ולפי זה צריך להתנהל.
    בגדול אני מסכים איתך לגמרי רועי,היה קצת קשה לי עם גרין חמישייה שנייה אבל שיכנעת אותי עם ההסבר.

  8. אהבתי את הפירוט והנימוק שלך לגבי החמישיות. קליי תומפסון מאוד חסר באחת החמישיות. ברמת ההישגיות הבחור זכה בשלוש אליפויות והיה ב 5 גמרים. היה אחד השחקנים הבולטים והמובילים בקבוצה. לשים את דריימונד גרין לפניו בחמישיות הללו זה ממש לא תואם את המציאות. קליי תותח בשני הצדדים – בהגנה ובהתקפה.
    בחרת לשים שחקנים כמו כריס פול, בלייק גריפין וכדומה שלא הובילו קבוצות לשום מקום בערך על סמך זה שזכו בתארים אישיים. לעניות דעתי, חלק מגדולה של שחקן זה יכולת ההשתלבות והתרומה שלו במערכת וההישגיות שהקבוצה שלו מגיעה.

  9. עם כל הכבוד ליאניס הוא היה צריך להשאר בחוץ… גמר אזורי אחד ופעמיים עף בסיבוב הראשון…
    .
    קליי בהחלט היה חייב להכנס.
    אבל קליי כבר חצי עשור הוא אנדרייטד..עושים לו טובה ששמים אותו בחמיישיה העונה השלישית…
    – גם שינה את המשחק עם קרי
    – 20 נק למשחק בעונה סדירה כבר 9 שנים, כשהוא שומר על ממוצע של 42% משלוש(!!)
    – 123 משחקי פלייאוף ב7 שנים. 19 נק' כל משחק. 41% לשלוש
    – משחקי שיא בפלייאוף ושיברת שיאים גם בעונה הרגילה (37 נק' ברבע, 60 נק' ב3 רבעים)
    – הכניסו אותו רק פעם אחת לחמיישית ההגנה השנייה.וזהו. מביש
    .
    מבחינה היסטורית לקחו את קרי לקדמת הבמה וזרקו את קליי לכלבים
    אם הוא לא היה עושה מליונים עוד הייתי מרחם עליו
    אבל לפחות הוא גם לא לוקח קשה ורואה את כל הטבעות על היד

    1. בעונה הסדירה הוא לא משחק בכל הכוח ונעלם לפרקי זמן ארוכים בין התפוצצות להתפוצצות. לא עושים טובה פשוט לא מגיע לו.

      1. גם סטף ודוראנט לא שיחקו בכל הכוח, גם לברון לא שיחק בעונות בשיא יכולתו זה אומר שלא מגיע להם? היו משחקים שקליי עלה עם חמישית מחליפים כשסטף ודוראנט היו פצועים הוא יציב בבריאות שלו בניגוד להרבה אחרים שמופיעים פה.

      2. חחחחח לכלכת
        א. זה עדיף מאשר כל הMVP של העונה הסדירה עם שיאים היסטוריים שנשברים, ועפים בבעיטה עוד לפני הגמר
        ב. הווריוס ב5 שנים האחרונות עם אחוז הנצחונות בין הגבוהים בהיסטוריה…
        אחד השחקנים הכי לא מוערכים שראיתי…

  10. בחירות מעניינות, דיון איכותי.
    נשמע שהחמישייה הראשונה היא קונצנזוס (דבר מעניין בפני עצמו), אך הבחירות שלי לשנייה ולשלישית די שונות:
    חמישייה שנייה – דווין וייד, קליי תומפסון, דריימונד גרין, דירק נוביצקי, טים דאנקן.
    חמישייה שלישית – ראסל ווסטברוק, כריס פול, פול ג'ורג', אל הורפורד, מארק גאסול.

  11. כמו כל מצעד, גם פה יש את הלמבדה אפקט. שזה העדפה לדברים מאוחרים.
    נקרא על שם הבחירה בלמבדה כ"שיר כל הזמנים" במצעד של רשת ג', בשנה שהשיר יצא. לפני ייסטרדיי של הביטלס.
    במשאלי כל הזמנים שעושים היום בעולם אגב, משתדלים לא להעמיד לבחירה להיטים טריים. כי הצעירים ישימו את אד שירן בתור זמר המילניום, משהו בסגנון. או עדן בן זקן. אז יאניס. שיחכה לעשור הבא. עוד לא.
    .
    יש כצפוי גם בייאס אנטי לברון, ומכיוון שאי אפשר כנגדו כי יש גבול, אז הנפגע הוא ad. דייויס צריך להיות באחת החמישיות, כנראה השניה, הרבה לפני גאסול או גריפין. נו בריינר.

    1. איך אני זוכר את השוק הזה, שדן כנר אומר אחרי yesterday – "רבים היו עוצרים את המצעד כאן, ומכתירים את השיר הזה לטוב ביותר, אבל…"
      עוד לא המציאו את ה-FACEPALM באותן שנים, אבל זה היה בדיוק זה.
      בטוח שזה לא היה מצעד של גל"צ? למרות שאז גם רשת ג' שידרו לועזי, אבל משום מה אני זוכר אחרת…

      מסכים לגבי יאניס.

      אחלה פוסט ובחירות ודיון מעניין ומראה את הגדולה של האתר הזה.
      תודה

      1. גל"צ עשו את מצעד העשור בסוף שנות השמונים, ושם קרה דבר הפוך, כש"עוד לבנה בחומה" של פינק פלויד (שיצא עם התקליט בסוף 79) זכה בתור שיר העשור. רשת ג' עשתה אחר כך את מצעד כל הזמנים, משהו שעורך עם מודעות עצמית כנראה לא היה מתקרב אליו.

        1. צודק, בגלצ דווקא להיטים מתחילת העשור קיבלו יוצר קרדיטים.
          במצעד שנות ה-90 זכה One של u2, שיצא ב-91׳. שיר סבבה והכל, אבל לא בטוח שלא היו טובים ממנו.
          ובעשיר הקודם זכה אם אני זוכר נכון קליפרוניקיישן של rhcp, גם הוא מתחילת העשור (2001).

  12. קוואי בחיים לא בחמישיה הראשונה. הנה קיבלתם אפקט למבדה בריבוע. עם כל הכבוד לשנה האחרונה בה קוואי היה גדול במשך רוב העשור לא היה קרוב לזה בכלל. אני שם את דאנקן במקומו בלי למצמץ.

    1. חוץ מהשנה האחרונה שהחמיאו בהגזמה, בכל שאר העשור, לדעתי קאווי היה אנדרייטד בטירוף.
      .
      חמישיית השנה- 3 פעמים (2 בראשונה, 1 בשנייה)
      חמישיית ההגנה- 5 פעמים (3 בראשונה, 2 בשנייה)
      פעמיים שחקן ההגנה
      3 גמרים (+2 גמרים אזוריים)
      2 אליפויות
      פעמיים FMVP עם 2 קבוצות שונות
      אחד משחקני ההגנה הכי טובים שנראו (לדעתי) ששמר בעשור האחרון על המפלצות של הליגה הזאת.
      כל שנה המספרים עולים גם בעונה הסדירה וגם בפלייאוף.

  13. לגבי שנות העשור כבר העיר מישהו בצדק שעשור מתחיל בשנץ האפס ומסתיים בסיום שנת ה-9.
    תחילת שנות האלפיים הוא בתחילת שנת אלפיים והשנה העשירית של העשור הראשון היא 2009. והעשור הנוכחי הוא 2019-2010 וגם אם העונה מתחילה בשנה הקודמת עיקר העונה וכל הפלייאוף בשנה שאחרי. ולכן למשל מפני שעיקר עונת 1999/2000 וכל הפלייאוף בעונת 2000, לכן זו העונה הראשונה של שנות האלפיים ולא העונה האחרונה של העשור האחרון של המאה העשרים כי זו הייתה עונת 2008/9, וכך העונה הראשונה של העשור השני של שנות האלפיים היא 2009/2010 והאחרונה היא 2018/19 שהסתיימה לפני כחודשיים.

    1. במהלך השנים היו מספר מקרים שבהם נבחרו שישה לחמישייה (לא משנה אם נראשונה או לא). לכן אני אשים את קליי בשנייה ואת דאנקן בשלישית לבחירות של רועי ואלו בחירותיי, רבותיי וגבירותיי!

  14. לגבי הבחירות, דאנקן שגם כמה שנים אחרי השיא היה מהפאוורים הטובים ביותר וקליי שהוא מהטובים ביותר בעמדה 2, חייבים להופיע בחמישיות.

    1. במהלך השנים קרה שנבחרו שישה לחמישייה כששניים קיבלו מספר קולות שווה. לכן אני מוסיף לבחירות של רועי את קליי בשנייה ואת דאנקן בשלישית.

  15. לשיקוצון מעיר הטילים אין מקום בחמישית העשור . ארבעת האחרים מוצדקים . כולם שחקנים ייחודיים לחיוב , שהטביעו חותם רב על הליגה , וגם זכו כל אחד לפחות ב-2 טבעות . השיקוצון המזוקן מתמחה בכיפוף חוקי המשחק ו"איזה תעלולים אעשה כך שגם אקבל עבירות וגם לא ישרקו לי צעדים" . על זה לא מקבלים תיגמול לחמישית העשור.

    1. בנוסף, הטוסטר מהמפרץ שווה מקום , אם לא בחמישיה השניה אז בוודאי בשלישית . לולא היה שותפו של סטף לקו האחורי , איש לא היה מפקפק בכך . בכל פעם שסטף היה פצוע הוא הראה איזה שחקן יוצא דופן הוא, ובפרט בפוסט סיזן .

  16. לדעתי מישהו מסאן אנטוניו ראוי להיכנס לרשימה ללא ספק. הם עשו 2 גמרים וכמעט 2 אליפויית. קליי תומפסון ראוי להיכנס לדעתי הוא הרבה יותר טוב מפול גורג . לגבי כריס פול וגריפין הם לא ראויים לדעתי להיכנס לפה בכלל הם לא עשו כלום פשוט אפילו גמר מערב הם לא עשו.

  17. 2010 נחשב .
    ובכל זאת לדעתי
    קליי לפני קובי ווייד .
    בעיני למרות שזה לא היה העשור של הגבוהים עדיין ייתכן ויש מקום ללאב ובוש .
    בשורה התחתונה שלי .
    כל החמישייה הראשונה שלך ראוייה לטופ 15 וכנראה לטופ 5 .
    כנ"ל וייד ונוביצקי .
    על היתר אומר במשפט והציע אלטרנטיבות .
    ראסל : היה טוב אינדיבידואלית בפן האישי יש לו גמר בודד ללא טבעת .
    פול : עוד פחות הישגים אישיים מראסל ללא גמר נ.ב.א

    גרין : אין חולק על תרומתו לג.ס אך ספק אם בלבל הזה.

    חמשיייה שלישית
    פול בראיינט יאניס גריפין גאסול
    כריס פול : אולי בחמישיית העונה הסדירה הבעיה שכאן לחמישיית העשור מחשיבים פלאופים ….
    שום גמר ופעם בודדת גמר אזורי .
    בראיינט : לקח אמנם אליפות 2010 שנחשבת ….אבל זה לא מספיק כנראה .

    יאניס : זכה באם וי פי שזה חשוב לדיון אבל עדיין לא עשה שנים בליגה ולא הגיע לגמר ליגה מעט מדי כנראה .

    גריפין : ע"ע פול וביתר שאת .

    מארק גאסול : כסנטר הקלאסי והיציב מקומו כאן כנראה אבל לא באופן חלק .

    כנגדם צריך אלטרנטיבות והם יהיו
    כריס בוש עם 2 אליפויות
    קווין לאב עם אליפות ו 4 גמרים
    קלייי תומפסון עם 3 אליפויות.
    טים דאנקן
    קיירי אירווינג
    טוני פארקר

    בסיכום הכללי
    אלו הם טופ 15 של הליגה בעשור הנוכחי
    קרי לברון דוראנט קוואי הארדן
    נוביצקי וייד קליי תומפסון
    קווין לאב טים דאנקן
    ראסל בריינט יאניס כריס בוש ומארק גאסול .
    בחוץ .
    כריס פול גורג פול גריפין וגרין
    וכן פארקר ואירווינג

    חמישייה שלישית
    ראסל בראינט יאניס בוש מארק גאסול

    חמישייה שנייה
    הארדן קליי וייד דאנקן ולאב .

    חמישייה ראשונה
    קרי
    דוראנט
    לברון
    נוביצקי
    קוואי

    אם וי פי
    5. דוראנט ( מכיוון שאין לו שום אליפות על שמו האליפויות בג.ס מפוקפקות ).

    4.קרי ( בגלל שאין לו אם וי פי ).

    3. נוביצקי ( לקח את האליפות הכי מרשימה בעשור ובפער ענק ואולי אפילו בהיסטוריה .

    2. לברון ( בגלל הפחדנות במעבר למיאמי).

    1. קוואי בגלל ששתי אליפויות ממש על שמו .

    1. אהרון, יש כשל מובנה בכל הניתוחים שלך.
      אתה איש המספרים והעובדות. אתה אלוף העולם במספרים ועובדות.
      אתה מונה כל אליפות, כל תואר, כל MVP, כל בחירה לכל חמישיה ראשונה, ולכל תת-תואר-אזורי עשירי, הכל משוקלל במחשב העל שלך, כלום לא מתחמק.
      זה הפורטה שלך. נתונים נתונים נתונים. אתה מזין אותם, ומתיימר לייצר לבסוף את התוצאה המוחלטת, האובייקטיבית.
      אבל מחשב-העל שלך, אחרי שהוא מחשב הכל, משקלל הכל, לקח בחשבון את כל הפרטים, לא קיפח ולא הזניח איש, מגיע לנתון שנקרא לברון ג'יימס –
      ואז הוא קורס.
      המחשב אהרון החליט שפוס, לא משחקים, לברון פסול, בלאק סקרין אוף דת', הסיסטם עולה באש.
      .
      לברון הוא שחקן העשור, בהפרש ענק. לא יכול להתנהל על זה אפילו ויכוח. 3 אליפויות, 3 FMVP, ועוד בחירה רצופה לכל דבר בערך, ועוד כזה ועוד כזה.
      תחזור לנתונים אצל גיא למשל. תעבור על הנתונים בעצמך – לעזאזל, אתה חי מהנתונים האלה! אתה הנתונים!!
      אז איך זה מסתדר?
      אתה לא מבין שאין טעם לכל עמלך, המפרך לעתים – אם בסוף אתה עצמך כופר בסיסטמה, ומחליט עפ"י גחמה פרטית ושנאה אישית?
      אם זה ככה – לך על זה, תהיה עוד הייטר. הייטר לא צריך שום נתונים. הייטר כופר בנתונים. הייטר הוא כמו מאמין, שלא צריך עובדות, הוא מאמין בשינאה שלו.
      ואם זה לא ככה, ואתה מדען, ולא מטיף דתי – תן תשובה של מדען, מאוזנת, מבוססת על הנתונים שכה עמלת על האיסוף שלהם, בכללים אחידים שעומדים לגבי כל מקרה. בלי רעשים חיצוניים. או פנימיים, במקרה הזה.
      כי גם וגם זה אומר שמשהו השתבש, אחינו. משהו השתבש.

      1. אני איש המספרים זה נכון
        אבל יש משהו מעבר למספרים אחרת רוברט הורי היה הגדול מכולם מעל ראסל .
        לכן יש מה שנקרא איכות מיוחדת וערך מוסף
        ניקח למשל את נוביצקי אין לו אפילו 2 טבעות .
        אבל הטבעת האחת שיש לו שווה הרבה יותר מכל הטבעות של שחקנים אחרים.
        כי הוא הושגה עם שחקן שני בשם גייסון טרי עם קיד הפנסיונר ועם חמישייה שאפילו אני לא זוכר ואיתה הוא לא סתם לקח אליפות אלא אחרי
        שעשה סוויפ לקובי וגאסול
        הדיח את דוראנט ראסל והארדן
        וקינח על הראש של לברון וייד ובוש.

        אף אחד כולל אף אחד לא לקח אליפות מרשימה שכזו ….ואיפה נשים אותו במכלול ?
        לא פשוט.

        בהשוואה בין לברון לקוואי אומר כך
        א. אני יודע שאני בדעת מיעוט
        ב. אני בהחלט התלבטתי
        ג. למרות שאני משתדל להיות אוביקיטיבי בהחלט ייתכן ואני מוטה .

        ואחרי שאמרתי את כל זה אבקש להסביר את הרציונל שלי .
        א. איני רואה ערך יוצא דופן בצמד האליפויות של לברון במיאמי .
        הוא בנה קבוצת על הראשונה שהייתה בנ.ב.א שזה היה לא כוחות.
        אמנם בדיעבד הוא היה צריך לעבוד יותר קשה מהצפוי עקב הנסיגה ביכולתו של וייד והפציעה/ מחלה של בוש ובכל זאת הדרך לגמר הייתה סלולה יחסית .
        האליפות בקליבלנד הייתה בהחלט הישג אך ההישג היה בסדרת הגמר מול ג.ס ולא עד הגמר .
        ולכן בשורה שמעבר למספרים לברון הביא בעיקר סדרת גמר הירואית הירואית אחת אותה לקח כאנדרדוג ועוד 2 אליפויות צפויות ו 8 גמרים באזור קליל ונח ( ושעבר למערה לא הצליח לעשות פליאוף להזכיר….אך לזכותו נפצע ).
        איני מזלזל ביציבות ובדומיננטיות לאורך כל הדרך ואכן אם התואר ניתן על התמדה לכל אורך העשור גם אני לא חולק שמגיע לו התואר.

        אבל כמו שהראיתי במקרה נוביצקי זה לא רק התמדה אלא גם איכות התארים .
        וכמו שכתבתי אם היו מעניקים את התואר על איכות של טבעת נתונה נוביצקי היה לוקח ..

        אבל קוואי הוא גם וגם .
        מצד אחד הוא לא התמיד כמו לברון
        וגם לא הרשים נקודתית כמו נוביצקי
        אבל בוא נסתכל בסך הכל
        בחצי השני של העשור הוא שיחק 3 גמרים .
        שלושתם לא מובנים מאליהם .
        ועוד גמר אזורי .
        זה מספיק בטח לחצי השני של העשור .
        גמר אחד הפסיד על הקשקש ושניים לקח .
        את שני הגמרים שלקח הוא עשה עם קבוצה שהייתה רחוקה מפייבוריטיות בתחילת העונה ואף בפליאוף .

        בשניהם היה האיש המרכזי והדומיננטי .
        נבחר לאם וי פי .

        ולכן בשורת היתרונות שלו על לברון ניתן למנות כמה וכמה .
        הנה הם בקצרה .
        1. אליפויות עם קבוצות פחות טובות וצוות מסייע פחות חזק .
        ( למשל פארקר גינובלי ודאנקן המבוגרים לעומת וייד ובוש בגיל המתאים במיאמי בתוספת אלן או למשל סיקאם לורי וגאסול בטורונטו לעומת קיירי לאב ותומפסון בקליבלנד).

        2. יריבות יותר קשות בדרך ( מערב מול מזרח או מזרח של השנה לעומת מזרח שנים קודמות).

        3. יכולת הקלאץ למשל סל בלתי נשכח במשחק 7 העונה בעוד הסלים הגדולים ביותר בהישגי לברון שייכים לאלן בשלשה ההיא מול ס.א או לקיירי בשלשה מול ג.ס

        4. האופי בעוד לברון מחפש חיבורים ושלישיות קוואי תחרותי בהרבה ולראייה ההצטרפות שלו דווקא לקליפרס .
        בעיני כדורסלן העשור צריך גם להיות ספורטאי ותחרותי .

        כל אלו כמובן יתרונות בלתי מבוטלים של קוואי .
        אני כמובן מודע לכך שיש גם יתרון ללברון וכפי שכתבתי ייתכן שמבלי משים אני מוטה .
        ובכל זאת אני חושב שיש לגיטימיות של ממש בבחירה זו .

        1. קוואי היה רחוק מלהיות השחקן הדומיננטי של הספרס באליפות. 17.8 נקודות עם 6.4 ריבאונדים, 1.6 חטיפות ו-1.2 חסימות הספיק לפיינלס MVP, כי פארקר נתן 18 עם 4.6 אסיסטים ודאנקן נתן 15.4 ו-10 ריבאונדים וחוץ מבוריס דיאו עם 6.2 נקודות, 8.6 ריבאונדים ו-5.8 אסיסטים לא היו ממש מועמדים.
          דאנקן נבחר לחמישייה הראשונה רק עונה אחת לפני האליפות, אז אי אפשר לטעון שהוא לא היה טוב מספיק. קוואי בכלל נהיה השחקן המוביל של הספרס רק ב-2016, אחרי שהוא ודאנקן היו בערך שווי ערך ב-2015, ככה שהטיעון שקוואי לקח אליפות לבד עם הספרס נופל בקלות.

        2. בחייאת אהרון, לברון לא נתן תצוגות?
          מה, אתה גם מאלה שאומרים, "ריי אלן", קיירי"? זו בדיחה. בדיחה שמעידה על מי שאומר אותה" הייטר מושבע.
          מה אתה מצפה? שלברון יקלע כל סל בכל משחק, ממשחק 1 עד 7?
          מה אתה אומר, שהסל של ריי אלן ניצח בבת אחת סדרה של 7 משחקים??
          למשל, שכחת שאחרי משחק 6, הגיע גם משחק 7, בסדרה של מיאמי והספרז? המשחק המכריע? מי הצטיין שם? מי הביא את הטבעת?
          לגבי "קיירי", זו הכי בדיחה. ואני מעריץ של קיירי.
          הסדרה כולה של לברון נגד ג"ס ב-2016, מוכרת פה אחד כסדרה הכי גדולה – לא רק פינאלס, בכלל – של שחקן NBA אי פעם.
          הוא רשם שם יתרון *בכל 5 הקטגוריות*, *על כל שחקן ב-2 הקבוצות*.
          זה דבר שלא קרה באף סדרה, לא רק פינאלס, אי-פעם. לעזאזל – לא חושב שיש משחקים בודדים שזה קורה בהם!
          אז בפינאלס? נגד קבוצת ה-73-9? במצב של 3-1? שלושה משחקי הדחה בזה אחרי זה? פעמיים מתוכם באורקל? כולל משחק 7?
          אתה יודע שמשחקים 5, 6 של לברון בפינאלס הזה בלבד – נחשבים בין 6 המשחקים הגדולים אי פעם בפינאלס, של כל שחקן בהיסטוריה?
          משחק 6, נחשב לתצוגה הגדולה בפינאלס, אי פעם. תראה בעצמך:
          http://tiny.cc/rmdyaz
          לרשום טריפל-דאבל במשחק 7? מי עשה כזה, חוץ מוורת'י??
          הבלוק על איגי?
          על מה אתה שח, אהרון? מה קיירי, שו קיירי? יופי שקלע, באמת סל מדהים, סל הנצחון.
          בחייאת אהרון – אתה ממש מוציא בכוח משהו, כלשהו, כדי "לדרדר" את לברון.
          אני אעז ואגיד יותר מזה:
          אתה בודק בדרך המספרים עד הסוף.
          אם לברון לא ייצא מס' 1 – יופי. יש הוכחה!
          אם לברון חלילה כן יוצא מס' 1 – אז אהרון שולף ג'וקר:
          אה, בכל זאת יש גם פרמטר נוסף, של "איכות מיוחדת וערך מוסף".
          כדי להוריד שוב את לברון.
          וזה – פרמטר גמיש כמו גומי. "הוא מס' 1 אבל בעצם לא. למה? כי המצאתי ג'וקר".
          אז תכלס – יש לך מטרה אחת, נוקשה. "לקבוע" ו"להוכיח" שלברון איננו מס' 1.
          אתה "תגיע" אליה, בכל דרך. ולכן היא לא דרך בכלל.
          כשאין שיטה גם אין דרך. הכל זה "כפוף לפרמטר המיוחד של אהרון".
          זה נקרא אהדה פרטית, או שנאה פרטית.
          וזה גם בסדר. רק שיהיה על השולחן. ויחסוך לך את כל "הדרך" הארוכה, עם "החריג" המיוחד. זה לא מחזיק מים, סליחה.

      1. סיאקם לאורי וגאסול לא ממש פחות טובים כשלישייה מקיירי ולאב ות'ומפסון וטובים יותר בדי הרבה בהגנה.
        למרות שלברון היה במסרח היותר משמעותית עדיין ללברון יותר בחירות לחמישיות העונה ולמצטיין העונה ומצטיין הגמר. עם השלישייה המובילה של מיאמי עדיין הסגל של הספרס היה חזק לא פחות אם לא יותר.
        לגבי דאלאס, השלישייה/רביעייה/חמישייה מובילה של דאלאס הייתה ברמה דומה התקפית לשל הסלטיקס (בשליישיה קצת פחות וברביעייה וחמישייה קצת יותר. כך שהסגל של דאלאס היה חזק לא פחות משל אלופות אחרות. קיד גם בגיל 37 היה מהרכזים הטובים ביותר בליגה, טרי ומריון היו שחקנים נהדרים בשני צדי המגרש ובהחלט כוכבים וצ'נדלר היה ציר הגנתי מצוין שביצע היטב את מה שנדרש ממנו בהתקפה.

    2. לגבי דוראנט, גם בלי אליפות על שמו, הוא היה המצטיין של הלוחמים והכוכב המוביל ומי שהוא הכוכב המוביל והמצטיין בקבוצה הזו הוא כוכב על ולפני קוואי ודוראנט גם גם באם-וי-פי של העונה פעם אחת וזה יותר מקוואי ותואר שווה משמעותית יותר משחקן ההגנה של העונה ולא שווה פחות משתי זכיות בשחקן ההגנה של העונה.

  18. דיון מעניין,
    רועי הטיעונים שלך משכנעים, אבל לא קניתי.
    אי אפשר לטעון שבראיינט נכנס בגלל האליפות
    ב2010, ונוביצקי נכנס בגלל האליפות ב2011, ועדיין להשאיר את דאנקן בחוץ.
    אני מסכים שהוא מתאים יותר לעשור הקודם.
    אבל גם בעשור הזה הוא מתמודד רציני על חמישייה ראשונה (לפחות לפי הישגים קבוצתיים הוא לפני הארדן).
    האם לאורי לא שווה להיכנס פה לדיון?
    לא בטוח
    מה עם דרוזן? אולדריג'? לילארד? הורפורד? לאב?

    אני אקבל את החמישיה הראשונה.
    בשנייה אני אוציא את גרין ואכניס את דאנקן. במקום פול ג'ורג' נלך על קליי.
    בשלישית:
    לאורי, כריס פול, קיירי, בוש ואחד הגאסולים, כנראה מארק.

    אגב הmvp זה פטריק מקאו

כתיבת תגובה

סגירת תפריט