עובדות וסיפורי נ.ב.א (76)/ רון טחן ועידו גילרי

השבוע בפינתו נספר על שחקן שהפך לאסיר, קצין שהפך לשחקן, ועל מעטפה שנויה במחלוקת.

1.כשהגיע לליגה בשנת 1990 כבחירה המס' 21 בדראפט, אף אחד לא ציפה מג'ייסון וויליאמס  להפוך לכוכב בן לילה.

ובאמת, את 6 העונות הראשונות שלו העביר כשחקן ספסל, עד שהנטס החליטה לתת לו הזדמנות בחמישייה.

וויליאמס לקח את ההזדמנות בשתי ידיים והפך למכונת דאבל-דאבל, ובעונת 1997-8 אפילו נבחר לאולסטאר.

אותה עונה אף שכנעה את הנטס לתת לו חוזה עתק במונחים של אותם ימים עבור 90 מיליון דולר ל-6 שנים, אבל בדיעבד זו התבררה כהחלטה רעה של המועדון.

הסיבה? מלבד נסיגה ביכולת, לאחר 30 משחקים וויליאמס שבר את רגלו לאחר שנתקל בחברו לקבוצה סטפן מארבורי.

מאז, וויליאמס כבר לא חזר לשחק ופרש באופן כעבור שנה.  אלא שכן הסיפור של וויליאמס לא הסתיים.

עם הרבה כסף בעו"ש והמון זמן פנוי, וויליאמס הקים ארגון כדורסל למטרות צדקה, וערך בשנת 2002 סיור לחברי הארגון באחוזתו העצומת מימדים.

במהלך הסיור, שנערך בלימוזינה, וויליאמס שיחק משום מה ברובה ציד.

כתוצאה, כדור מהרובה נפלט והרג את הנהג.

וויליאמס סירב תחילה להודות באשמה, ובמשך שנים ניהל הליכים משפטיים במטרה להתחמק מאחריות.
לאחר שהורשע, בין היתר, בארבעה ניסיונות לטשטש ראיות, בשנת 2010 נשלח וויליאמס סוף סוף לרצות עונש מאסר, ממנו השתחרר בשנת 2012.

2. בשנת 1985 התקיימה לראשונה הגרלת הדראפט, שנועדה לקבוע מי תהיה הקבוצה שתבחר במקום הראשון.

באותם ימים הניקס הייתה קבוצה די גרועה, והיה די ברור לכולם שהליגה תשמח אילו הניקס תזכה בפרס הגדול של אותו דראפט – הסנטר פטריק יואינג.

בניגוד להיום, בו ישנה תיבה עם אינספור כדורי פינג פונג עם שמות הקבוצות בפנים, בהגרלה של 1985 היו בתיבה מעטפות אותן התבקש הקומישנר דיוויד סטרן לשלוף החוצה.

כמו כן, בניגוד למצב הנוכחי בו מיקום נמוך יותר מגדיל את האחוזים לזכייה, באותם ימים היה סיכוי שווה לכל הקבוצות שלא הגיעו לפלייאוף.

כלאחר שהניקס זכתה בהגרלה התחוללה סערה ברחבי הליגה, בטענה שההגרלה הייתה מכורה מראש.

הטענות היו כי המעטפה של הניקס הוקפאה מראש, כדי שסטרן יוכל להרגיש זאת בידו ולסדר לה את יואינג.

הליגה כמובן הכחישה זאת מכל עבר, אך לאחר כמה שנים הבינה כי מדובר בשיטה לא הוגנת, ועם שינוי אופן ביצוע ההגרלה (על פי מיקומן של הקבוצות), הוחלט להפסיק להשתמש במעטפות.

3. פעמים רבות אנחנו צריכים להזכיר לעצמנו שבכורה לא מוצלחת אינה מעידה בהכרח על המשך הקריירה.
כלומר, גם אם שחקן שנבחר בבחירה גבוהה סיים עם 2 נק' בלבד זה לא אומר שהוא לא יהיה כוכב על יום אחד.
מה שצריך לזכור הוא גם את הכיוון ההפוך.

גורדן ג'יריצ'ק לדוגמא רשם 29 נקודות במשחקו הראשון בליגה, ג'ליל אוקפור – 26, והרשימה של שחקנים שהצטיינו בבכורה אך נכשלו בהמשך בהחלט נמשכת.

אדי לי ווילקנס הוא אחד מהם.

הוא נבחר ב-1984 על ידי הניקס במקום ה-133 מאוניברסיטת גארדנר ווב הקטנה שהייתה אז עוד בדרג השני של המכללות. 

התקווה העיקרית שלו הייתה פשוט להיכנס לסגל, אך לאחר פציעתו של הסנטר הפותח ביל קרטרייט, נוצרה עבורו ושאר הגבוהים בקבוצה הזדמנות נהדרת.

במשחק הראשון של הניקס מול דטרויט של אייזאה תומאס וביל למביר התפתח משחק רווי עבירות.

כתוצאה, פאט קאמינגס שהפך לסנטר הפותח נקלע במהירות לבעית עבירות ושיחק רק 7 דקות בכל המשחק (שבהן הספיק לעשות את 6 הפאולים שלו). 

זה נתן הזדמנות נדירה לאדי לי ווילקנס שזכה לבכורה מפתיעה של 27 דקות על המגרש.
הוא ניצל אותן היטב ורשם 24 נקודות יחד עם 10 ריבאונדים שביחד עם 34 של קינג עזרו לניקס להביס 137-118. 

התחלה יפה מזו לא ניתן היה לדמיין וניתן לחשוב שמתפתח לו כאן סיפור סינדרלה, אבל ווילקינס לא עבר את מחסום ה-20 נק' יותר באותה שנה, או בקריירה.

הוא אמנם שיחק ב-54 משחקים באותה שנה אבל בעונה שלאחר מכן פציעה בברך השביתה אותו ושלחה אותו להשלמת הכנסה באירופה ובליגת ה-CBA. 

כשכבר חזר לניקס ב-1987 פטריק יואינג כבר היה הכוכב של הקבוצה, ואדי לי הפך לגיבוי שלו מהספסל.

הוא ניסה להמשיך את הקריירה בסיקסרס, עד שמאבק על הריבאונד מול הרוקי המאסיבי שאקיל אוניל הוביל לפציעה בגיד אכילס שסיימה לו את הקריירה.

למרות שמבחינת הקריירה הדברים לא הכי הסתדרו עבורו, לפחות הוא תמיד יכול לציין כי בבכורה שלו הרשים יותר מאשר מסנטרים גדולים אחרים, כולל פטריק יואינג אותו גיבה.

4. הסיפור של דיוויד רובינסון ושירותו הצבאי בחיל הים די ידוע.
הספרס למעשה נאלצו לחכות לשירותיו במשך שנתיים בהן מילא את חובותיו.

בעקבות זאת זכה רובינסון לכינוי "האדמירל" למרות שמעולם לא שירת על ספינה ודרגתו היא בפועל סגן משנה.
בכל מקרה, רובינסון לא היה הקצין הראשון שהגיע לליגה. 

כשמייק סילימן סיים תיכון ב-1962 בקנטקי היו לו ביד עשרות הצעות ממכללות לבוא לשחק בשורותיהן עבור מלגה, אבל הוא בחר ללכת דווקא לווסט פוינט – האקדמיה להכשרת קצינים צבאיים.

סילימן כיכב תחת ידיו של המאמן בוב נייט האגדי שאמר עליו שנים מאוחר יותר כי הוא שחקן המכללות הטוב ביותר שאימן.

לאחר שסיים את לימודיו ב-1966 נבחר בדראפט על ידי הניקס.
מכיוון שלמד בווסט פוינט הוא היה צריך להתחיל את שירותו הצבאי.
במהלך השירות הוא היה הקפטן של הנבחרת האמריקאית שזכתה בזהב באולימפיאדת 1968 במקסיקו סיטי.

סילימאן שירת בקוריאה והתקדם עד לדרגה הכל כך הולמת עבורו של קפטן (המקבילה לסרן בצה"ל).
לאחר שהשתחרר משירות פעיל ניסה את מזלו בליגה, ובגיל 26 הצטרף לקבוצת האקספנשן מבאפלו (זו שלימים תהפוך לקליפרס).

הוא שיחק באותה עונה 36 משחקים ולא ממש הצליח להשתלב כך שחלום הכדורסל המקצועני נגנז., אבל לא צריך לדאוג לו. הוא חזר לקנטקי והפך לבנקאי מצליח.

5. אחד האירועים שהכניסו את הליגה לטלטלה היה מותו של לן ביאס, יומיים לאחר שנבחר בבחירה השנייה של דראפט 1986 על ידי האלופה בוסטון.

מאז קבוצות הליגה מקפידות הרבה יותר להשגיח על הנבחרים הצעירים ולדאוג להדריך אותם על נושאים שונים הקשורים לעתידם, אך מי שכנראה לא זכה לכך היה דריוס מיילס.

מיילס, פריק אתלטי שנבחר במקום ה-3 בדראפט 2000 ע"י הקליפרס, סיפר לימים כי עוד לפני ששיחק את משחקו הראשון הוא כמעט נהרג במסיבה.

בניגוד ללן ביאס, שמת ממנת יתר של קוקאין, מיילס לא עישן סמים קשים או השתתף בפעילות לא חוקית.

מיילס סיפר כי הוזמן ביחד עם חברו קוונטין ריצ'ארדסון להשתתף במסיבות ופעילויות שארגן אלונזו מורנינג.

לאחר שהחלים ממחלת אבעבועות רוח שתקפה אותו לראשונה בגיל 18, מיילס הצטרף לפעילות ספורט-ימי שכללה רכיבה על אופנועי ים וסירות מירוץ.

במסגרת הפעילות מיילס איבד שליטה ועף לדבריו למעלה, וכבר הספיק לדמיין את הכותרות: "שחקן עונה ראשונה מת בתאונת אופנוע ים".

מיילס סיפר כי הצליח איכשהו להזיז את עצמו באופן שינחת במים, והמשיך:

"אתם אולי לא יודעים את זה עליי, אבל אני יודע לשחות ממש טוב. אני כמו מייקל פלפס השחור. זו לא בעיה.
הבעיה איתי היא אני לא שוחה בים. אם אני לא יכול לראות את המשטח מתחתיי, אני בחוץ".

למזלו של מיילס חברו ריצ'ארדסון שמע את תחינותיו לעזרה והצליח למשוך אותו למעלה.

לאחר 8 עונות בליגה מיילס נאלץ להפסיד שנתיים שלמות עקב בעיות רציניות בברכיים. הוא עוד ניסה לחזור לשחק, אך הקאמבק לא הצליח ובגיל 27 הוא סיים את דרכו בליגה הטובה בעולם.

לפוסט הזה יש 23 תגובות

  1. לגבי בכורות מוצלחות, במבט לוקאלי קצת, יניב גרין במשחק הפתיחה שלו ביורוליג הפציץ 24 נקודות ועוד איזה 10 ריבאונדים נגד ז'לגיריס, איך זה המשיך משם, כולם יודעים.

  2. יופי של סיפורים כתמיד. על ג'ייסון ויליאמס השחור לא שמעתי מעולם…
    הסיפור של דריוס מילס מורחב מאוד בכתבה שתרגם מצוין סמיילי לא מזמן – מומלץ מאוד, נותן מבט מבפנים על החיים של צעירים שמגיעים לליגה ולכסף הגדול מרקע קשה. מטורף.

  3. לבובי נייט היתה נטייה להגיד את המשפט "השחקן הכי טוב שאימנתי אי פעם" על הרבה מאוד שחקנים לאורך הקריירה שלו. עם זאת, הוא לנצח יהיה האדם הראשון שהכריז (ב-1984) שמייקל ג'ורדן יהיה השחקן הטוב ביותר שהמשחק ראה. לפעמים מצליח לו…

  4. מבחינה ספורטיבית ועסקית, המעטפה הקפואה לניקס (כן-או-לא) היתה בינגו.
    חבל שלא חזרו לשיטה הזו השנה. ציון בניו יורק… אולי היה מביא גם למעבר של קיירי ודוראנט… רווח נטו אדיר של הליגה, הפרנצ'ייז מס' 1 חוזר להיות תחרותי, ועל הדרך, להרוויח גם את כל המדיה ומשוגעי הכדורסל הכי גדולים בעולם. עם כל הכבוד לניו ג'רזי נטס, או איך שלא קוראים לצ'כונה עכשיו.

  5. נהדר חברים.
    מייק סילימן – איזה שם דבילי. . . אבל הבחור נשמע לי ממש אחלה, עם ראש טוב על הכתפיים. חבל שבנב"א אין יותר כאלה

כתיבת תגובה

סגירת תפריט