עלייתו (ונפילתו) של כרמלו אנטוני – חלק 1 / עידן קריפס

אחרי הפרופיל של מרצ'ין גורטאט, החלטתי לכתוב על כרמלו אנטוני. בואו נתחיל.

(הערת עריכה: המאמר פוצל לשלושה חלקים מפאת אורכו).

את הקריירה המקצוענית שלו החל מלו במכללת סירקיוס, בה העמיד בשנתו הראשונה ממוצעים מרשימים של 22.2 נקודות, 10 ריבאונדים, 2.2 אסיסטים ו-1.6 חטיפות.
מלו אף הצליח לסחוב את קבוצתו לגמר ה-NCAA והביא למכללה שלו את אליפות המכללות הראשונה בתולדותיה.

שנה אחת מדהימה בסירקיוס הספיקה לאנטוני על מנת להיבחר במקום ה-3 על ידי הדנבר נאגטס באחד הדראפטים הטובים אי פעם, בו נכללו שמות ענקיים כמו לברון ג'יימס, דווין ווייד, כריס בוש וכמובן דארקו מיליצ'יץ' (ואפילו סופו).

כרמלו נכנס ישר לעניינים, הוא שיחק ופתח בכל 82 המשחקים של הקבוצה, קיבל 36.5 דקות למשחק ורשם 21 נקודות, 6.1 ריבאונדים, 2.8 אסיסטים ו-1.2 חטיפות למשחק, וכל זה בגיל 19.

הוא בילה בדנבר את 7 העונות הראשונות בליגה, בכולן הביא את הקבוצה לפלייאוף, השתתף בשלושה משחקי אולסטאר ובשיאו הגיע ל-29 נקודות למשחק.

הוא היה סקורר פשוט מחונן, אחד הטובים בליגה ללא ספק. היו פעמים שהוא היה נראה לא אנושי ופשוט בלתי עציר.

את העונה השמינית הוא החל גם כן בנאגטס, אך ב-22 בפברואר 2011 נשלח בטרייד לניקס. לצערו של מלו, אחרי 7 השנים הטובות, היו חייבות להגיע 7 השנים הרעות.


זה אמנם התחיל טוב, כאשר בכל שלוש העונות הראשונות שלו בתפוח הגדול, הניקס, בהובלתו של מלו, הגיעו לפלייאוף, והוא עצמו שמר על הממוצעים המרשימים שלו. אולם לאחר מכן, הקריירה של הכוכב לשעבר החלה לדעוך.


ב-4 השנים הבאות, הניקס לא הגיעו לפלייאוף אפילו פעם אחת וכרמלו הספיק לחוות פציעה משמעותית ראשונה בקריירה שלו.

בשתי העונות לאחר הפציעה, אנתוני רשם 21.8 ו-22.4 נקודות למשחק בהתאמה, ממוצעי הנקודות הנמוכים בקריירה שלו אם לא כוללים את שתי העונות הראשונות שלו בליגה. שתי העונות הללו גם היו שתי העונות האחרונות שלו בניו יורק.


אז נכון, בכל 7 השנים שלו שם הוא עדיין הגיע לאולסטאר והמספרים שלו עדיין היו יוצאים מן הכלל על הנייר, אבל הם כבר נראו יותר כמו empty stats והתחילו דיבורים על מלו בתור שחקן לקבוצות קטנות, ולאלוף המכללות ושחקן שהגיע 10 פעמים לפלייאוף ב-10 עונותיו הראשונות בליגה, זה פשוט לא התאים. לכן, הוא ביקש, או יותר נכון, דרש מפיל ג'קסון להעביר אותו בטרייד.


שני היעדים העיקריים אליהם כיוון אנתוני להגיע היו דווקא קליבלנד ואוקלהומה סיטי, אמנם קונטנדריות לכל דבר, אבל קבוצות שכללו בסגל שלהן שחקן אחד ואפילו שניים שנחשבו באותה תקופה לטובים יותר ממנו.

אז כרמלו הועבר ל-OKC, ונראה היה שנבנית לה סופר טים נוספת ב-NBA, כאשר אליו הצטרף גם פול ג'ורג' ושניהם חברו יחדיו לפרנצ'ייז פלייר הבלתי מעורער של הקבוצה, ראסל ווסטברוק.


אך היה ברור לכולם שבסופר טים הזו, כרמלו הוא על תקן גלגל שלישי, ונראה היה שאת ההיררכיה הזו אפילו הוא עצמו הבין.


אין ספק שזהו היה צעד אמיץ ומאוד לא אופייני מצד מלו. הוא רגיל להיות הסופרסטאר והבחור שכל העיניים נשואות אליו (ובהחלט אהב את זה), ופתאום הוא נקלע, מיוזמתו, לסיטואציה אשר זרה לו, וזה היה האתגר החדש בקריירה שלו בגיל 33.

על אף המעמד החדש שלו, כרמלו היה נחוש, מלא ביטחון ובעל רצון להוכיח את עצמו מחדש, ולא פחות חשוב מכך, ללכת בכל הכוח על אליפות, ככל הנראה הסיבה המרכזית לשמה הצטרף לקבוצה.


בשל הירידה של מלו ביכולת בעונותיו האחרונות בניו יורק, וכמובן גם בעקבות הגיל המתקדם שלו, הרבה אנשים תהו האם הוא עדיין עומד בשורה הראשונה עם שלל הכוכבים האחרים בליגה. בראיון איתו לפני פתיחת העונה, עיתונאי חביב אחד אזר אומץ והעז לשאול את כרמלו האם נראה לו שהוא צריך לעלות מהספסל.

מלו בתגובה ענה בפליאה: "מי? אני?" ומיד אחר כך גיחך לאותו עיתונאי בפרצוף. במקרה זה אנתוני בא להבהיר לכל אותם אנשים שתהו לגביו, שהוא מגיע בפול ביטחון לעונה הקרובה, והוא מתכוון להוכיח לכולם למה הקבוצה שהוא הצטרף אליה נחשבה מיד ל"סופר טים".

אז כרמלו כמובן פתח בכל 78 המשחקים שבהם שיחק ואף קיבל 32.1 דקות למשחק, אבל אותו בחור, שבשיאו כבר הגיע ל-usage rate של 35.6, היה צריך להתמודד עם העובדה שהכדור נמצא אצלו ביד הרבה פחות, וכפי שאתם כבר יודעים, זה לא עבד משהו.

אנתוני מעולם לא היה ידוע ביעילות יוצאת הדופן שלו, להפך, זה היה אולי הדבר שעליו הוא קיבל הכי הרבה ביקורת גם בשנותיו היפות ביותר.


דווקא בת'אנדר, קבוצה בה הוא זרק קצת פחות זריקות מבדרך כלל, ציפו ממנו לעשות את קפיצת המדרגה לפחות בפן הזה ולהעלות את מדד היעילות שלו.
אך הפלא ופלא, בעונתו הראשונה במדים הכחולים-כתומים, הוא ירד ל-40.4% מהשדה, האחוז הנמוך ביותר בקריירה שלו בפער, ואת זה הוא עשה רק ב-15 זריקות למשחק (שחקן שכבר הגיע למעל 49 אחוז בלמעלה מ-19 זריקות מהשדה כן?).


אפילו באחוזים מהקו הוא התדרדר. הוא הגיע ל-76.7% ב-2.5 זריקות בלבד, כשבעונות אחרות הוא עמד על סביבות השמונים וחמישה אחוזים ב-7 זריקות מהטווח הזה. גם בסטטיסטיקות מתקדמות יותר הירידה ביעילות שלו באה לידי ביטוי.


ה-TS שלו ירד ל-50.3%, שוב, הכי נמוך בקריירה שלו, ה-box plus minus שלו עמד על 3.8-, מדד שהיה שלילי אצלו רק בשתי עונות עד אז ובעונתו הגרועה ביותר היה רק -1.2, ה-PER שלו (player efficiency
rating, נוסחה המכמתת את התרומה של כל שחקן לקבוצתו לתוך מספר יחיד), שבשיאו הגיע כבר ל-24.8, היה 10.9, והאופנסיב רייטינג שלו (נקודות פר 100 פוזשנים של הקבוצה כשהוא על המגרש) היה גם כמובן הכי נמוך בקריירה שלו מלבד שתי העונות הראשונות שלו בליגה, 104.

גם ההגנה של מלו לאורך השנים לא הייתה משהו לספר עליו לנכדים… הוא אף פעם לא היה אתלט או זריז במיוחד, אבל באותה עונה ב-OKC ההגנה שלו הגיעה לשפל חדש… הוא השמין עוד יותר (למרות שאף פעם לא היה בחור יותר מדי חטוב) מה שהשפיע על תפקודו כשומר, ובליגה של היום, בה רמת האתלטיות רק עולה משנה לשנה, כרמלו היה נראה חסר אונים…


אפילו ממוצעי החטיפות שלו, שהיו סבירים פלוס בכל עונותיו עד אז, היו הכי נמוכים שהוא רשם אי פעם בקריירה שלו.

החיסרון השלישי העיקרי במשחק שלו מאז ומתמיד היה ראיית המשחק הלקויה שלו, או יותר נכון, הסוליסטיות.
האגו של מלו תמיד היה נפוח והוא לא אהב למסור, אבל בכל זאת עמד על 3-4 אסיסטים למשחק בעונותיו בדנבר ובניקס. ב-OKC המספר הזה כבר ירד ל-1.3.


הוא ניסה להוכיח שהוא עדיין כוכב והיה חשוב לו מאוד לקלוע כמה שיותר נקודות. הכדור כאמור היה אצלו ביד פחות ממה שהוא רגיל, ולכן בזמן שהוא היה אצלו הוא העדיף לא לשחרר אותו, רק חבל שהוא לא הבין שהדבר מביא לו יותר נזק מתועלת.

הדעיכה העוד יותר גדולה שלו הגיעה בפלייאוף…
הת'אנדר סיימו במקום הרביעי במערב ופגשו בסיבוב הראשון את הג'אז כשהם נחשבים לפייבוריטים בעיני רוב האנשים. אין ספק שכדי להעפיל לסיבוב השני, OKC הייתה זקוקה גם לכרמלו, והוא לא הגיע לצערם.


באותו מספר דקות בדיוק כמו בעונה הסדירה, אנתוני קלע בפלייאוף 11.8 נקודות לעומת 16.2 נקודות בעונה הסדירה, ב-37.5% מהשדה (12 זריקות) לעומת 40.4% (15 זריקות) ו-21.4% מהשלוש (ב-4.7 ניסיונות) לעומת 35.7% (ב-6.1 ניסיונות), פשוט קריסה.

כפי שאתם כבר יודעים, אוקלהומה הודחה באותו סיבוב ודרכיהם של כרמלו והת'אנדר נפרדו.

רועי ויינברג

אחד מעורכי הופס. אוהב את מיאמי וגבוהים שמוסרים מעל 4 אסיסטים במשחק.

לפוסט הזה יש 20 תגובות

    1. מלו ממש מזכיר את הסנטרים הכבדים של היום, אם אתה לא הציר המרכזי בהתקפה של קבוצתך אתה יותר נטל מנכס והיום אין לו שימוש לאף קבוצה.
      מי שתקח אותו תעשה זאת רק כדי לתת לו קצת כבוד לעונת פרישה.

  1. הבן אדם בן 34 כבר. בני 34 לרוב הם כבר גופות לא מבין מה נפילה בזה? זהו מיצה את עצמו לא מתאים לליגה. יש סין שילך לשם ויעשה כסף.
    זה שיש גופות שמשחקות עדיין בליגה לא אומר שהם מתאימים לשם אלא מוחזקים לפי קשרים וסיבות אחרות שחקנים כמו קורבר וכו

    1. בני 34 שלא עשו הרבה בליגה הם כבר גופות…כאלה שהיו סופרסטארים של ממש עדיין משחקים טוב בגיל 34, ואולי שכחת, אבל מלו היה ועוד איך סופרסטאר(ואני לא מאלה שמתו עליו באף שלב בקריירה)

  2. אדוני הצ'יטה דווקא קורבר הוא לא דוגמה טובה, קורבר הוא דוגמא הפוכה למלו.
    קורבר הוא שחקן שאמנם מאותגר הגנתית אבל שלא מכריח התקפית קבוצה ואפילו בגילו המתקדם הוא יוכל לספק קליעה אמינה מ3 ולרווח את המשחק ליאניס.
    בשכר מינימום הוא שווה את הכסף

  3. זה ממש לא "ארוך".
    חושב שכדאי שנעודד קריאה ולא להתפזר בו.

    אני חושב שהבעיה של כרמלו זה האמונה שלו. ההשקפה שלו בחיים והגבולות התודעתיות\רגשיות שהוא מוכן לנשוא.

        1. פשוט רצו לחלק את זה לפי חלקים הגיוניים…לא היו מפסיקים את זה פתאום באמצע נושא אחד וממשיכים אותו בחלק אחר…אז החלק הזה נגיד דיבר על הקריירה שלו עד התקופה שלו בת'אנדר…תראה מה יהיה בחלקים הבאים

  4. תודה רבה עידן,
    .
    נחכה לפרקים הבאים, אבל אני רואה אותו אחרת. הנפילה שלו, ככל שהייתה כזו, התרחשה בניו יורק, ועוד לפני שתי העונות האחרונות. האיש לא הוביל את הקבוצה לשום מקום ולא היה באמת שחקן שאפשר לבנות עליו פרנצ'ייז. לדעתי שחקן אוברייטד, שיכולתו לשים את הכדור בסל טישטשה, בעיני רבים, את מגרעותיו הרבות.
    .
    נ.ב – הוא לא רצה להגיע לאוקלהומה אלא ליוסטון, ועצם העזיבה של ניו יורק לא היתה ביוזמתו אלא נדחף החוצה על ידי פיל ג'קסון. אין הרבה דברים טובים שג'קסון עשה בניו יורק, אבל הפרידה מכרמלו היא הישג משמעותי.

  5. כרמלו עשה את הטעות שלו שהעדיף (יותר) כסף ועסקים פרטיים על ההזדמנות לקחת טבעת עם רוז ונואה תחת ת'יבודו בשיקגו הנפלאה ההיא, כשחתם כשחקןחופשי בניקס.
    .
    צ'אונסי בילאפס, ששיחק איתו, סיכם זאת מצויין:
    “I'll tell you what, it's so crazy – I feel bad for [Carmelo Anthony], and here's why," Billups said on SiriusXM NBA Radio in Las Vegas at the Summer League. "'Melo was like a good teammate, man. 'Melo practiced every day. He didn't miss any games. Now the only thing I will say – and I've even told 'Melo this – scoring 30 meant too much to 'Melo.
    .
    "It meant too much because he could have games where he had 20, 22 [points], we win the game and he's mad. He might have 36 and he's in there, you know, we lose the game and he's in there picking everybody up. Scoring 30 meant too much, but I think now you look, fast forward the tape, and the reason why he's not in the league because he's still worthy, is he hasn't mentally taken that step back to say, ‘OK, I'll come in and play against back-ups. I'll try to help the team out. I know I might not be able to close, but I just want to help.’ Well, he's not there yet.”

    1. רציתי אגב לכתוב על מה שצ'ונסי בילאפס אמר ושכחתי להכניס את זה…מייצג בצורה טובה את הקריירה של מלו…הוא לא חתם כשחקן חופשי בניקס אלא עבר בטרייד כמו שציינתי בכתבה…בטרייד הזה אגב נכללו 13 שחקנים(הכי גדול אי פעם מבחינת כמות)

כתיבת תגובה

סגירת תפריט