שחקנים שאסור לשכוח: לטרל ספריוול – בזבוז ענק של 'חונק המאמנים' / מנחם לס

(לטרל ספריוול מסביר את חניקת מאמנו פיג'יי קרליסימו והאיום שהוא "יהרוג אותו")

הקדמה

מה תגידו לי אם אגלה לכם שהיה שחקן בדיוק בגובה של קובי בריאנט (1.98 מ'), בדיוק באותו משקל (197 ק"ג, ובדיוק אותו סוג גוף. ראיתי את שניהם לדעת ללא כל היסוס שהוא היה השחקן הדומה ביותר לקובי במשחקו. אותו סוואגר…אותו כדרור…אותה אחזקת כדור…ג'אמפ תאום…כניסה תאומית ממש.

אני מוכן להוציא את ראשי וצווארי מחוץ לחלון ולהצהיר  – עם כל המהומות שאגרום בהצהרה זאת – שלספריוול היה הכל, נ-ט-ו  – ברמה גבוהה יותר מאשר קובי. הוא היה אתלט טוב יותר, מהיר יותר, גמיש יותר, וידע לעשות כל דבר לפחות טוב כמו קובי, והרבה דברים טוב יותר.

אני לא היחיד שאומר או אמר זאת. אולי הקול הצלול והרועם ביותר הוא של מאמנו משך 6 עונות בגולדן-סטייט דון נלסון, שהיה מאמנם של 'RUN TMC', וראה שחקן או שניים בשנות משחקו וכל הקריירה בסלטיקס, כשאמר ש-"לטרל ספריוול היה השחקן הטוב ביותר שאימנתי והוא אחד הטובים בגובהו אם לא הטוב ביותר".

אני יודע שרבים מסתכלים עלי עתה בעין עקומה אבל אני ראיתי אותו משך שנתיים ימים בניקס בטוב וברע, באימונים ומשחקים, בהתקפות זעם וברכות של מלאך. היו אלה שתי שנותי האחרונות באדלפי כשהכנתי את זה שבא למלא את מקומי בתפקידו הבא כראש המחלקה לשיווק והנהלת ספורט כש-10 עד 15 סטודנטים שלנו באדלפי עושים את האינטרנשיפ שלהם בניקס ובמדיסון סקוור גארדן, והייתי עד בחדר ההלבשה לאפיזודות שאני לא יכול לכתוב עליהן עכשיו.

אז למה ומדוע קובי נחשב לאחד הטובים בתפקידו שאי-פעם היו, ולטרל ספריוול הוא שחקן שהרבה מכם אפילו לא מכירים?

זה הכל עניין של ברגים מחוברים בראש. אולי עניין של ילדות קשה ביותר שהתשלום על מה שקרה, קרה בשנות משחקו של ספריוול, והתשלום היה בוודאי בריבית דריבית.

כמה טווב היה לטרל ספריוול?

*

ספריוול היה עארס מצוי. אחד מאותם עארסים – כשאין מילה נכונה יותר לתארם – מהסוג של אלן אייברסון, דניס רודמן, רון ארטסט, ג'יי אר. סמית', לאנס סטפנסון, ואחרים מאותו סוג שאופיים, או מה שהתחולל בראשם, פגע ישירות במשחקם. לא תמיד ולא כל הזמן, אבל כל המוזכרים כאן – ועוד הרבה אחרים – לחמו כנראה ב-DEMONS (שדים) שונים ומשונים בשעה שניסו באותו זמן להיות חברי קבוצה נאמנים ועקביים.

תנו מבט בתמונה מתחת: ניתן לראות את השנאה, איבה, אנטיפטיות וארס שיש לאדם הזה. אני לא פסיכולוג אבל אני חשתי על בשרי מה עלולה לעשות ילדות דפוקה. אצלי ללא אב. אצל ספריוול עם אב ABUSIVE בצורה מסוכנת ביותר:

או הבעה כזאת:

*

כשאתה גדל עם אב כפי שהיה לספריוול (תקראו להלן) אתה גדל לשנוא את העולם. לפחות בתקופה חשובה בחייך של המעבר מילד לבוגר. ספריוול כנראה עבר תקופה כזאת, לפחות בחלקה כשחקן NBA.

אבל כמה טוב הוא היה מבלי להתחשב בהתפרצויותיו האומללות?

כמה טוב? מאמנו משך 6 שנים דון נלסון אומר "בפוטנציאל? הטוב מכולם! סופר-סופר כוכב ש-SELF DESTRUCTED!"

בקיצור נמרץ

לטרל נולד ב-1970. סיים 4 שנות לימוד באונ' אלבאמה, וניבחר מס' 24 בדראפט של 1994. הוא שיחק בגולדן סטייט 6 שנים, בניקס 5 שנים, ושנתיים במינסוטה.

הוא סיים 13 שנות משחק עם ממוצע של 18.3 נק'  ב-81% (5 עונות של 21 נק'+), 4.1 אס', 4.0 ריב'.

בעונת 2005 מינסוטה הציעה לו חוזה של 21 מיליון ל-3 שנים (שהיום שוויו הוא כמעט פי 2) והוא סרב בטענה ש"זה 'CHICKEN FEED'. כסף לקנות פרורי לחם. לא מספיק אפילו להאכיל את ילדי".

זה היה החוזה האחרון שהוצע לו והוא לא שיחק משחק NBA  אחד נוסף. בהמשך הוא הפסיד את כל מה שהיה לו כולל יאכטה בשווי של 5 מיליון, ונשאר ללא כל אחרי ששרף, לפי פורבס מגזין, "למעלה מ-50 מיליון בשתי שנותיו האחרונות ב-NBA ושלוש שנים אחרי פרישתו"

אלה היו הישגיו הראשיים:

לגסי של שחקן NBA במבחר משפטים וקטעים

*לטרל ספריוול ל-ESPN: "אנשים לא מבינים את כמות הכעס הנמצאת חבוייה בנפשי כמה מהשחקנים השחורים ב-NBA. זה קשור גם לצורה שבה מתייחסים אלינו וגם לעבר הילדותי של כמה מאיתנו. לפעמים התפרצות כעס היא הדרך היחידה לבטא את מפח הנפש שלנו".

*לא משנה מה השיג לטרל בכדורסל – והוא הוכיח את עצמו שוב ושוב כמשתווה לקובי בריאנט, ואז בא ההרס העצמי – הלגסי שלו לעולם ועד יהיה חניקת מאמנו פיג'יי קרליסימו, ואיומו 'להרוג אותו' לפני כל חברי הקבוצה ההמומים. איך אמר הנשיא רוזוולט כשהיפאנים התקיפו את פירל הרבור? "יום זה ייזכר IN INFAMY – קלון לעולם ועד – כיום שבו היפאנים עשו מעשה ללא תקדים שעבורו ישלמו את המחיר הכבד ביותר שעם יכול לשלם". כשהחניקה הזאת קרתה, כתבתי ל'ידיעות אמריקה': "חניקת המאמן פיג'יי קרליסימו שנעצרה בהתערבות שחקנים אחרים יהיה אות הקלון שיישא לטרל ספריוול לעולם ועד, ולא משנה איזה הישגים נפלאים יהיו לו על הפרקט".

*דייויד סטרן הישעה את לטרל בגין החניקב ל-82 משחקים לפני שספריוול ביקש בוררות דשהקטינה אצת העונש ל-68 משחקיפ, כמות משחקים שעלתה לספריוול 6.4 מיליון דולארים.

*לטרל ספריוול בתכנית '60 דקות': "העונש היה מוגזם. חנקתי אותו, אבל לא כל כך חזק. אני מתכוון, לא לחצתי עד שלא יוכל לנשום!".

*לטרל ספריוול גם אמר ל-'60 MINUTES': "העונש מוגזם. אילו הייתי שחקן לבן העונש לא היה מגיע לקרסוליים של עונש זה" (הרבה במדיה, אגב, הסכימו עמו)

*לטרל הגיע למחנה האימון של הניקס באוקטובר 2002 עם יד שבורה בגבס מבלי להודיע לקבוצה. הוא נינס ב-$250,000, הקנס הגדול ביותר שניתן לשחקן ע"י קבוצתו. ה-NY POST דיווח שידו נישברה בקרב אגרופים על מזח היאכטה שלו.

*ב-1995 לספריוול היה מין 'מכות' נגד ג'רום קרסי חבר קבוצתו מהווריורס. ספריוול יצא מחדר ההלבשה נוטף דם, וחזר עם מחבט בייסבול. כשעצרו בעדו הוא צרח לעבר קרסי ש"בפעם הבאה אבוא עם אקדח".

*ספריוול: "אני מסרב לדבר על ילדותי. אבא שלי היה מכה את אמי ואותי. זה כל מה שאני מוכן לספר. אני יודע שאני סחורה פגומה בגלל ילדותי הקשה. זהו. זה כל מה שתדעו.

*ספריוול לא שיחק בקבוצת כדורסל עד גיל 16. יום אחד המאמן ראה אותו במשחק 3X3 וביקש ממנו לבוא לאימון הקבוצה בתיכון. בשבת היה משחק, ובמשחקו הראשון בקבוצה של ממש הוא קלע 28 .

*בשנת הסניור בתיכון הוא קלע 26.2 נק' למשחק אבל לא היו לו ציונים לכניסה לאוניברסיטה. הוא הבטיח למאמן שרצה אותו במכללה שהוא חוזר הקיץ עם "B" ממוצע. הוא חזר עם A ממוצע, התקבל לג'וניור קולג', ואחרי שנתיים לאונ' אלבאמה, ממנה יש לו B.A ב-POLITICAL SCIENCE..

היכן הוא היום?

סיכום (למי שלא קרא את המאמר): העלייה והנפילה של ספריוול "1" (אם לא תתעצלו תראו מבצעים שקובי לא היה מסוגל להם)

*

העלייה והנפילה של ספריוול "2"

מנחם לס

הזקו והוותיק מכולם בצוות. מנסה לכתוב יומית - כל זמן שאוכל!

לפוסט הזה יש 14 תגובות

  1. כישרון התקפי מיוחד במינו, היה מסוגל לעשות סל בכל צורה שהיא וגם היה שומר לא רע בכלל.
    אחת הדוגמאות הבולטות לכך שכישרון לבד לא תמיד מספיק וכדאי להחזיק מפתח שבדי כדי לשמור על הברגים מחוזקים בראש..
    .
    לא כך כך דעך במינסוטה ופשוט הפסיק לשחק לאחר שנעלב שהוצע לו חוזה, שהיה די גבוה לתקופה ההיא. החלטה שלדעתי הוא מתחרט עליה עד היום.

  2. עוד מטומטם עבריין שהתגלגל לNBA בסדרה. השבוע זה ממש טיפשים חסרי מעצורים.

    שלושה נקודות.
    1. דמיינו קבוצה של אייברסון קווין גרנט ספינוויל ואטסט באותה קבוצה.
    2. אני שם את הראש שלי שאת ה A שהוא הביא בצד השני של המשוואה היה נער גאון עם אקדח ברקה שעשה לו שיעורי בית במשך שנה. רק שספאינוויל כזה דפוק שאפילו B הוא לא הצליח להביא.
    3. ההשוואות לקובי מופרכות. קובי לא נהיה קובי בגל הגובה והמשקל שלו. קובי נהיה קובי בגלל מוסר העבודה המטורף שלו.

  3. לפחות מהבחינה של היחס לנפש השחקן הליגה נתקדמת באופן יפה.
    אחלה שחקן שמאד מאד אהבתי.
    גם סטפן ג'קסון בעייני בחבורה הזו
    🙂

  4. על כמה וכמה שחקנים בפרוייקט "שחקנים שאסור לשכוח" יצא לי לכתוב, "הקדים את זמנו".
    ספריוול?
    הוא לא היה שורד בכדורסל של ימינו.
    בעוד שרק ב-2 מעונותיו הוא חצה את רף 50 האחוזים האפקטיביים (בקושי. 50.2% , זה השיא שלו, אותו השיג בעונת הרוקי),
    ב-8 מ-13 עונותיו היו לא פחות מ-46% אפקטיבי. לאור ה-42% אפקטיבי שהיו לו ב-01', אני מתפלא שזה לא ואן גאנדי שחנק אותו…
    .
    תודה, מנחם. אי אפשר היה לבחור סופר טוב יותר בשביל לתאר שחקן עם אישיות כל כך סגנונית.

  5. גיא לדעתי אתה מגזים…נכון שהכדורסל של הניקס של ספריוול היה מבולגן למדי והוא היה צריך אילוף ריסון וכיוב' כדי לשחק היום (אם בכלל אפשרי לרסן את ספריוול) אבל הוא היה כשרון ענק. היה לומד לעלות לשלושה במקום לשתיים…לא ככה משנה לשחקן ככ טוב. אני די בטוח שגם היום הוא היה מתבלט. אני בעיקר זוכר את הכושר הגופני העילאי שלו, אחד השחקנים היחידים שאני מכיר ששיחק באותה עוצמה וטירוף של דקה ראשונה בדקה ה-48. שחקן שאהבתי לראות, מחורע אמיתי, אחד לצאת אתו למלחמה ( בלי לדעת מה צפוי לך :))

כתיבת תגובה

סגירת תפריט