THE OPEN – כל מה שרצית לדעת על תחרות המייג'ור הגולף האחרונה לשנת 2019 / יוני יצחק

THE OPEN – כל מה שרצית לדעת על תחרות המייג'ור הגולף האחרונה לשנת 2019 / יוני יצחק

מתי: 18-21 במאי (חמישי-ראשון)

איפה: Royal Portrush Golf Club, Portrush, North Irealnd

אורך המסלול : כ-  7,350 יארד (כ-6,610 מטר), par 71

מספר  השחקנים ב -"שדה": 156 שחקנים

האלוף היוצא: פרנצ'סקו מולינארי

הפרס לזוכה : כ – 2,000,000 $ + הגביע המסורתי הידוע בשמו: Claret Jug

שידור בימים חמישי-שישי : Sky sport, Golf channel

שידור בימים שבת-ראשון : Sky sport, NBC

מי יזכה להניף את ה – claret jug ביום ראשון בערב?

בסוף השבוע שלאחר גמר ווימבלדון מתקיימת אחת מתחרויות הגולף החשובות והמרתקות ביותר של העונה.  ברוכים הבאים למייג'ור הרביעי והאחרון של בעונת הגולף: THE OPEN (המוכרת גם ככאליפות בריטניה הפתוחה).

זוהי הפעם ה – 148 בה מתקיים הטורניר הוותיק ביותר, וגולף, למי שעדיין לא הבין, הוא קודם כל משחק של מסורת. ואין כמו הבריטים הגאוותניים שיזכירו לנו שענף הגולף, כמו הכדורגל, נולד באי הבריטי.

מגרשי גולף באי הבריטי, במיוחד אלו שבהם משוחקת האליפות הפתוחה כל שנה, מאופיינים בשטח פראי פתוח, בקרבת הים, מן סוג של שדה בור עם גבעות רבות עם צמחיית עשבים גבוהים – מה שמכונה בשפת הגולף: Links Course. מגרשי הלינקס היו ממגרשי הגולף הראשונים בעולם, זמן רב לפני התפתחות ענף תכנון מגרשי הגולף. כיום, ארכיטקטים ומעצבי מגרשים מסוגלים ליצור מגרשי גולף יש מאין, כמעט בכל אזור גיאוגרפי בעולם. פעם גולפאים שיחקו בתנאים סביבתיים נטו, כמעט ללא התערבות מלאכותית, שבשלב מאוחר יותר החלה לבוא לידי ביטוי למשל, בשתילת משטחי דשא, נטיעת עצים וצמחיה, הגבהה או הנמכה של הטופוגרפיה במגרש, יצירת מכשולי מים מלאכותיים וכיו"ב. במקרים רבים, הטופוגרפיה הטבעית של מגרשי הלינקס, היא בעלת גבעות (dunes) רבות ועל כן חבטות רבות במגרש הן "חבטות עיוורות" – השחקן לא יכול לראות בזמן החבטה את המטרה הסופית אליה הוא מכה, מה שמעצים עוד יותר את אלמנט (חוסר) הביטחון העצמי של השחקן בחבטה שלו באותה נקודת זמן.

 דוגמא אופיינית למגרש לינקס

מאחר וסבב ה – pga משוחק רובו בארה"ב, השחקנים בסבב רגילים במהלך העונה לשחק על המגרשים המלאכותיים – המתוכנתים כביכול, מדהימים וקשים ככל שיהיו, אך אינם דומים במהותם ובתנאיהם למגרשי לינקס טיפוסיים. יוצאי הדופן, באופן יחסי, הם השחקנים הבריטים וחלק מן השחקנים מהסבב האירופאי, שבצעירותם גדלו במגרשי לינקס או שמזדמן לשחק במגרשי לינקס פעמים רבות יותר משחקני הסבב הרגיל (האמריקאי).  קיימת מעין מוסכמה מסוימת בעולם הגולף שהשחקנים האירופאים "מחושלים" יותר בהשוואה לעמיתיהם האמריקאים, לאור מגוון סוגי מגרשי הגולף עליהם הם גדלים ומשחקים ברחבי העולם במשך השנה. חלק לא מבוטל מ"החישול" הזה הוא משחק במגרשי הלינקס אבל ברור שמדובר בסוג של הכללה.

התחרויות בסבב, במחשבה ובתכנון תחילה, מתוזמנות באופן כזה שמזג האוויר בסביבה ישתלב עם אילוצי התחרות, כלומר להימנע ככל האפשר מגשמים או מתנאים קיצוניים אחרים. אין מה לעשות, כשרוצים נוכחות מקסימאלית של קהל, תחרות רציפה ללא הפסקות ועיכובים ורייטינג טוב בטלביזיה, רצוי שאלמנט מזג האוויר יפריע כמה שפחות. ברב הפעמים זה גם מצליח ומזג האוויר הנוח יחסית ששורר בתחרויות לא משחק פקטור משמעותי, אם בכלל, בתחרויות הסבב. הפועל היוצא מכך הוא שגם אפקט הרוח לא מהווה, ברב המקרים, פקטור מרכזי בתנאי המגרש והתחרות. זו אגב גם הסיבה שבגללה כל שנה משוחקת התחרות באי הבריטי באמצע חודש יולי (ולא באוקטובר כפי ששוחקה במקור) – בניסיון להימנע ככל האפשר ממזג אוויר קיצוני. למרות המועד הקיצי, מדובר עדיין על האקלים הבריטי, שהוא הפכפך ורטוב לעיתים קרובות. שחקני הגולף המקצוענים צריכים ויודעים לשחק בכל התנאים, לרבות בימים רטובים וקרירים אבל רובם המכריע של השחקנים יודע שתנאים כאלו משפיעים ומקשים משמעותית את המשחק. בקיצור, לאליפות הזו הזאת מכניסים השחקנים למזוודה את כל סוגי הבגדים האפשריים…

נוסיף למתכון את משטר הרוחות הדומיננטי במגרש הפתוח ליד הים, תנאי רוחות שהשחקנים כמעט ולא נתקלים במהלך העונה בסבב, ונקבל מגרש בקושי שונה ממה שרב השחקנים רגילים אליו במשך השנה.

ואחרי כל ההקדמה הארוכה הזו על מגרשי לינקס, הגיע הזמן לציין שזו בסך הכל זו הפעם השנייה בהיסטוריה של התחרות, שהיא משוחקת למעשה מחוץ לאי הבריטי עצמו (אנגליה וסקוטלנד) ונודדת לאי האירי הסמוך. הפעם הראשונה שזה קרה היה בשנת 1951 – אתם יכולים לנחש גם היכן –  Royal Portrush, המגרש המארח גם השנה.  המבוגרים יותר שבינינו או סתם חובבי היסטוריה מסוגלים לנחש לבד מדוע קיים מרווח של ששים ושמונה שנים בין קיומן של שתי התחרויות בצפון אירלנד. אירועי האלימות (למשל, מכוניות תופת) של המחתרת האירית החל בשנות הששים של המאה הקודמת עד לסוף המאה, מחקו למעשה מהתודעה את האפשרות לקיים תחרות כה גדולה ויוקרתית במקום מועד לפורענות. אתם רק יכולים לדמיין שחברי הוועדה המארגנת של התחרות (R&A)  הג'נטלמנים הבריטים, הם מסוג האנשים השמרנים ביותר בפלנטה, כך שהחלטה על השבת האליפות לצפון אירלנד, למגרש פנטסטי וייחודי ככל שיהיה, אינה ההחלטה הטבעית, המהירה והמובנת מאליה. לזכותה של הוועדה המארגנת ייאמר שצריך אומץ לקיים תחרות במקום נידח יחסית, שמראש לא קיימים בו כל התנאים והמתקנים הנדרשים לאירוח תחרות בסדר גודל שכזה, אבל אתם יכולים לסמוך עליהם שהכול הוכן מראש והכל יתקתק פיקס. המגרש אגב ממוקם באחת מהנקודות הצפוניות ביותר באי האירי, סמוך לאוקיינוס האטלנטי.

הסרטון החביב הבא ייתן לכם טעימה קטנה מהמגרש המיוחד הזה:

הסיבה האמתית שאני "חופר" לכם על מגרשי לינקס, היא שדווקא בגלל התנאים המיוחדים של התחרות, קיימת הרגשה מסוימת שהפעם הכול פתוח. הרי כמעט כל השחקנים במגרש אינם מכירים אותו כלל ולא שיחקו עליו מעולם.

למרות הדומיננטיות האדירה של ברוקס קפקה בתחרויות המייג'ור בשנתיים האחרונות (ארבע זכיות בתשע התחרויות האחרונות ומקום שני בתחרות המאסטרס ובאליפות ארה"ב השנה), אין לו הצלחה מיוחדת באליפות בריטניה או במגרשי לינקס (התוצאה הכי טובה הייתה בשנת 2017 שסיים במקום השישי). ללא ספק, המוטיבציה אצל קפקה נמצאת בשיאה שמעוניין לשמר את העליונות המפלצתית שפיתח בתחרויות המייג'ורס האחרונות, משימה לא פשוטה והפעם מדובר במבחן אופי מסוג אחר.

מהעבר השני, ניצב "שחקן הבית" של התחרות, רורי מקילרוי הצפון אירי, שיהיה אך טבעי עבורו  לזכות בפני הקהל הביתי ולנצל את הבמה כדי להעצים את תחושת הגאווה של המקומיים. מקילרוי בכושר מעולה מתחילת השנה, לאחר שכבר זכה העונה פעמיים בסבב (הפעם האחרונה לפי כחודש באליפות קנדה הפתוחה ממש לפני אליפות ארה"ב). אבל למקילרוי יתרון ברור נוסף, הוא מכיר את המגרש הזה ממש ממש טוב, משמעותית טוב יותר מרב השחקנים במגרש. עד כדי כך טוב שהוא מחזיק בשיא התוצאה הטובה ביותר במגרש – 61 חבטות (10-), וזאת בהיותו בן 16 בלבד!!!

כמו בכל תחרות מייג'ור, בה הוא נוטל חלק, עולה שאלת השאלות – מה יעשה טייגר וודס?

וודס סיום את עונת 2018 בניצחון מהדהד והמשיך את הקאמבק המופלא שלו לתוך 2019 עם זכייה במייג'ור היוקרתי במאסטרס (באפריל) ומאז קרו שני דברים עיקריים – הראשון, טייגר צמצם באופן דרסטי את השתתפותו בתחרויות. הדבר השני – תוצאות ותצוגות משחק בינוניות למדי (בטח במונחי טייגר) בתחרויות שכן נטל בהן חלק. כך למשל, באליפות ה – pga שנערכה חודש לאחר המאסטרס לא עבר טייגר את ה – cut לאחר יומיים ראשונים של התחרות, וזאת לאחר שלא נטל חלק באף תחרות בין שני המייג'ורים. גם לפני האליפות השבוע, טייגר מגיע ללא השתתפות בתחרות במשך מספר שבועות רצופים מאז ה – us open שם סיים במקום ה – 21.  טייגר בילה בחופשה משפחתית בת שבועיים בתחילת חודש יולי, כדי שילדיו ילמדו מאמו התאילנדית על המורשת וכו וכו'… האם אפשר לחשוד בטייגר שהוא שבע או שהוא לוקח מספיק ברצינות את המייג'ורס ? בוודאי שלא. ניפוץ השיא האגדי של ג'ק ניקולאס של זכיה ב – 18 תחרויות מייג'ור יושב לטייגר בראש כל יום שהוא מתעורר ואם שוכח לרגע יהיה תמיד מי שיזכיר לו… הסיבה היא פשוטה וכבר עמדנו עליה בעבר. טייגר כבר לא ילד. הוא שחקן בן 43, שנמצא לכאורה לפני שלב הדמדומים בקריירה ויותר גרוע מכך – שבע ניתוחים וקאמבקים כושלים. אם טייגר רוצה להישאר בסביבה התחרותית הגבוהה ביותר בשנים הקרובות, הוא חייב לשמור על הגוף שלו, מה שאומר פחות תחרויות והתמקדות בדברים החשובים באמת: תחרויות מייג'ור + פלייאוף גביע פדקס + ריידר קאפ. כדי לשכנע שהוא רציני בכוונותיו, הגיע וודס ל – portrush כבר ביום ראשון השבוע ומיד לאחר נחיתתו, הגיע למגרש לסיבוב אימון של 18 גומות והמשיך כך גם בימים הבאים. מה כל זה אומר? אין לדעת אבל אני שב על מה שכבר ציינתי בעבר, זה קריטי עבור טייגר להתחיל טוב את התחרות ולשמור על מרחק סביר מהמובילים ביומיים הראשונים כדי לשמור לעצמו את הצ'אנס להתמודד עד הסוף. באחת ממסיבות העיתונאים האחרונות הודה טייגר כי הזכייה בחודש אפריל בתחרות המאסטרס סחטה ממנו מחיר מנטלי לא מבוטל, מה שיכול להסביר את תצוגות הגולף הבינוניות שלו בתחרויות הבאות.

הואיל והשינוי השנה בלוחות הזמנים של הסבב גרמו לכך שהאליפות הפתוחה היא המייג'ור האחרון לעונת 2019, מה שמוסיף לחשיבות וליוקרה שממילא קיימים לתחרות, זוהי הזדמנות פז לשחקנים להפוך עונה בינונית/רגילה לחלומית עבורם: ג'סטין תומאס זכה בתחרויות בסבב במהלך ארבע השנים האחרונות, אך עדיין לא הצליח לנצח בעונה באף תחרות. על ה – slump של ג'ורדן ספית' דיברנו מוקדם יותר השנה מתוך ציפייה שהיא תסתיים מתישהו. ג'ון ראהם, לאחר זכייתו לפני שבועיים באליפות אירלנד הפתוחה (בסבב האירופאי) הוכיח שהוא מועמד שיש לקחת מאוד ברצינות. טומי פליטווד הוא שחקן שכולם מצפים ממנו כבר לזכייה בתחרות גדולה או שאולי יהיה זה אחד השחקנים האירופיים ה"פחות מפורסמים" שיצליח לעשות מהלך ביבשת המקומית, בדומה למולינארי שנה שעברה.

בשורה התחתונה – לא חסרים תרחישים פוטנציאלים לאליפות מרתקת ואי אפשר כבר לחכות שתתחיל.

סרטון התדמית הבא יסכם עבורכם כל מה שצריך לדעת על royal portrush golf club:

קבוצות משחק ראויות לציון בשני ימי המשחק הראשונים:

  1. הנריק סטנסון (שבדיה)/קסנדר שאופלי (ארה"ב)/גראהם מקדואל (צפון אירלנד): מדובר שלישיה דומיננטית מאוד. סטנסון שחקן ותיק ומנוסה ובעל ניסיון רב במגרשי לינקס, אלוף התחרות בשנת 2016 ובעל רקורד מוכח שנים רבות בתחרות. שאופלי הוכיח בשנתיים האחרונות שהוא אחד משחקני המייג'ורס הבולטים ביותר ושנה שעברה סיים את התחרות במקום השני. מקדואל נולד ב – Portrush וינסה לנצל את הניסיון (אלוף ארה"ב בשנת 2010) ויתרון הביתיות כדי להתברג בצמרת.
  2. ברייסון דשמבו (ארה"ב)/פרנצ'סקו מולינארי (איטליה)/אדם סקוט (אוסטרליה): מצד אחד, דשמבו אכזב השנה במייג'ורס אך מצד שני הוא בכושר טוב וכמעט זכה לפני שבועיים בתחרות M3. מולינארי, אלוף השנה שעברה, לא יצליח קרוב לוודאי להגן על התואר אך מדובר בשחקן יציב שבהחלט יכול להימצא בצמרת. לסקוט, זוכה עבר במאסטרס, היו בעבר מספר שנים מוצלחות באליפות והיו לו הופעות טובות במייג'ורים הראשונים של השנה.
  3. רורי מקילרוי (צפון אירלנד)/גארי וודלנד (ארה"ב)/פול קייסי (אנגליה): אחת מקבוצות המשחק החזקות. על מקילרוי כבר דיברנו – הפייבוריט הבולט. וודלנד, כיאה לאלוף טרי, היה עסוק בשבועות האחרונים יותר בפסטיבל הזכייה באליפות ארה"ב הפתוחה ופחות בתחרויות. למרות שהביטחון צריך להיות אצלו בשמיים, אני צופה לו נחיתה לא רכה בכלל במגרש הלינקס במיוחד עם הרקורד הצולע שלו באליפויות הקודמות באי הבריטי. פול קייסי, האנגלי החביב שמשווע לזכייה במייג'ור ראשון בגיל 41, יכול להיות ג'וקר לא קטן עם עידוד מהקהל המקומי – זו יכולה להיות הפתעה נעימה מאוד במידה ויצליח להתעלות הפעם.
  4. ריקי פאולר (ארה"ב)/ קווין קיסנר (ארה"ב)/ הידקי מטסוימה (יפן): אני אוהב את הציוות החזק הזה (מקומות 14, 27 ו – 29 בעולם בהתאמה) שיכול למשוך כלפי מעלה אחד את השני. לריקי פאולר שנה מצוינת בינתיים, הוא בכושר מעולה ומועמד לגיטימי לזכות במייג'ור. מתישהו זה צריך "ליפול" גם אצלו. קווין קיסנר הוכיח בשנתיים האחרונות שהוא בליגה של הגדולים ושומר על יציבות והישגים. מטסוימה, בסה"כ בן 27, טרם מימש את מלוא הפוטנציאל הגלום בו ויכול פתאום להפתיע עם הישג גדול משלו.

לפוסט הזה יש 6 תגובות

  1. תודה יוני.
    תקעתי מבט בעתונים הבריטים. לא רק כאן אצלנו הכל מלא טאייגר וודס. גם בצ]ון אירלנד, סקוטלנד, ואנגליה זה הכל טייגר וודס. הוא כמעט תמיד הצליח בבריטיש גולף במגרשי לינקס. נאחל לו הצלחה לפעמים גולף בצפון אירלנד וסקוטלנד נראה כסבל, אבל הגולפאים הגדולים תמיד אהבו לשחק שם (ניקלאוס, פלמר, פלייר, טייגר)
    I CANNOT WAIT!!!

  2. נהדר
    ..לצערי לא מבין גדול במשחק אבל מסתקרן מהענף ….אגב הייתה ישראלית צעירה בק לטיסיה מה איתה היום מישהו יודע ?

כתיבת תגובה

סגירת תפריט