עתיד הכדורסל הישראלי (חלק א')/ דניאל ליפשיץ

כתבה ראשונה מתוך שלוש כתבות אורח באתר של דניאל ליפשיץ מאתר ג'אמפ בול ישראל, אותו ניתן למצוא בפייסבוק, אינסטגרם, וכמובן שגם כאן.

העתיד של הכדורסל הישראלי – מה השתנה בשנתיים?

לפני כשנתיים וחצי, כתב ערן שור באתר הופס על העתיד של הכדורסל הישראלי.
הוא החל בפרויקט מושקע ומעמיק (ומרתק, יש לומר), חקר ונתן שמות שלא כולם הכירו דאז – והיום הם שם דבר בכדורסל הנוכחי שלנו. התלבטתי אם יש מה לכתוב. כי מה כבר השתנה בשנתיים וחצי? אז זהו. שהרבה.

נתחיל בשמות שנתן ערן באותם ימים בפרק א' – הלא הוא הפרק המדבר על הנבחרת הבוגרת.
מי שמעוניין לקרוא מוזמן לעשות זאת ממש כאן – ובמידה ולא – אנחנו נעשה אזכורים קטנים עבורכם.

השם הראשון שהוזכר על ידי ערן שור, העונה על הקריטריון של שחקן מוכשר בגילאי 22-21 (וקריטריון של אמונה פנימית לעתיד של אותו שחקן), הוא איגור קולשוב. הגארד-פורוורד היה באותם ימים שחקן שייצג את ישראל בכבוד בליגת המכללות, אבל לנו הישראלים היה קצת קשה לעקוב אחריו.

כן קיבלנו עדכון מהתקשורת הישראלית על המשחקים הטובים שנתן, ועל האחוזים המטורפים שלו מחוץ לקשת. הוא הוביל את המכללות באספקט הזה, אבל לא ראינו את זה בא לידי ביטוי בעיר היין העונה. לקראת סוף העונה הצטרף לחולון ושם ייצב את האחוזים שלו משלוש (מ-24% ל-38%), אבל כל זה לא הספיק כדי להיות בורג (באמת) משמעותי בנבחרת. כרגע הוא אכן מתאים לשם אבל העמדה הזו כל-כך עמוסה ורוויה בישראלים, והלוואי והיה לנו כאב ראש חיובי כזה גם בעמדת הסנטר.

יניב סולומון הוא השחקן השני בכתבה. האמת? אחד המוכשרים בדור הזה – רק שהפציעות גמרו אותו. אבל הפעם זו לא הגזמה. רק השבוע הודיע יניב סולומון על פרישה מכדורסל, לאחר עוד מכת פציעות איתן נאלץ להתמודד. היה בו משהו מיוחד שאין להרבה צברים, ורק אלוהים יודע איפה הוא יכל להיות ללא קריעת הצולבת ב-2 (!) הברכיים.
כל אוהד אדוק של הביצה המקומית, בוודאי זוכר לו את עונת הקסם בהפועל רמת גן גבעתיים – אבל בליגת העל זה לא ממש הצליח.

ובואו נדבר קצת על השחקן השלישי, נמרוד לוי.
לוי עשה פריצה ענקית לפני שנתיים באשדוד, כשהיה חלק בלתי נפרד מהריצה האדירה שלה באותה עונה. הוא באמת היה הישראלי הכוכב של הקבוצה, סחב אותה למקום בפלייאוף, לא דבר מובן מאליו בתקציב כזה נמוך.

על הדרך הוא גם נתן אחלה סטטיסטיקה מתחת לסל עם 6.3 כדורים חוזרים למשחק, לא רע בכלל לסמול פורוורד.
במכבי תל אביב זה לא צלח. לוי טען כי הובטחו לו דקות – ואת האמת שגם כשהוא נתן טובות כאלה בדרבי העירוני, הוא לא זכה לקרדיט על הפרקט. לוי החליט לחזור לבראד גרינברג המוערך והעונה הוא קלע אפילו יותר מאשר באותה עונה מוצלחת שלו ושל הדולפינים מהדרום (מ-10.5 נק' ל-15.2). בפן של הנבחרת – ללוי נתונים חיצוניים שאין כל-כך בכדורסל הישראלי, כפי שהזכיר גם ערן שור בכתבה דאז. גובה, מוטת ידיים ויכולת חדירה לסל – וכל זה בחבילה משותפת של סמול פורוורד עם יד רכה לשלוש. אולי זו גם העובדה שהוא הכיר את מקומו כשחקן ספסל, שגרמה לקטש לזמן אותו לנבחרת בקמפיין האחרון.
בשורה התחתונה – חלק חשוב בתהליך ההצערה שעברה הנבחרת. שיחקת אותה, ערן.

האחרון הוא נאור שרון – אחד מהכוכבים של הליגה הלאומית עבר הרבה קילומטראז' בקריירה היחסית קצרה שלו (24). הוא לא מצא את מקומו בחולון, אז ירד לליגת המשנה.

הוא היה נהדר באשקלון, המשיך להתבשל עוד עונה בליגה השנייה (אליצור יבנה), עד שהרגיש מוכן לליגת העל. חתם באשדוד, לא היה בשיא – נתן עונה טובה באילת, עבר לנס ציונה – ושוב חווה ירידה. לא ברור אם יחזור לליגת העל העונה, אבל גם אם כן – שרון יצטרך לתת עבודה קשה כדי להגיע לנבחרת. עובדה שבטח מוסיפה לזה; כולם יודעים שהשחקן האהוב ביותר על קטש הוא תמיר בלאט, אשר זוכה לנתח גדול מאוד של דקות במדים הלאומיים.

גם לאחר עונה טובה של שרון – ניתן יהיה להניח שקטש יעדיף שחקן ספסל בעמדה 1 לצידו של תמיר, בסגנון של ים מדר או גיל בני. מה גם שהשניים האלה יתרמו לתהליך ההצערה של קטש הרבה יותר מהרכז של הפועל חיפה.

כעת, לא נותר לי אלא להמליץ בעצמי על 4 שחקנים באזור גילאי 22-21, כפי שעשה ערן בפרויקט הקודם.

מייקל בריסקר יהיה הראשון כי הוא הכי מסקרן אותי, גארד בשנתון 98' שמתנשא לגובה של 1.85. הוא נתן עונה גדולה בלאומית אשתקד, ואכן הגיעה לו הקפיצה לליגת העל (בשל יותר מבני לטעמי, אך אשמח לאכול את הכובע). המעבר המסקרן הזה בין הלאומית לליגה הבכירה דרך הפועל תל אביב (בר טימור, תמיר בלאט, תומר גינת) יכול לחשל מאוד את מייקל. הוא חייב להתחזק כדי להתמודד עם שחקני ליגה ראשונה, אבל מה אפשר להגיד על סטטיסטיקה כזו במדי רעננה: 15.5 נק' למשחק, הוביל אותה למקום הראשון בטבלה ולחצי גמר הפלייאוף – וזכה בתואר השחקן הישראלי של אתר ספסל המוערך. גם כמות החטיפות (1.5 למשחק) מראה שמדובר בשחקן שמשקיע בשני צדדי המגרש, למרות שבקטע הזה אין ספק שחואקין שוכמן נמצא כרגע מעליו. העובדה ששוכמן נמצא על עמדה דומה של בריסקר לא מבשרת טוב לצעיר, בטח כשבית הלחמי הכריז עליו כמה פעמים כשחקן האהוב עליו. את העונה הקרובה יפתח בריסקר בהפועל תל אביב המתחדשת, ואם ימשיך לעלות ביכולת הוא צפוי בהחלט להיות ישראלי בכיר בליגה שלנו.

השחקן השני שאדבר עליו הוא גיל בני, רכז בגובה קצת בעייתי (1.80). עוד שחקן בשנתון 98', שעבר המון עם חברו לשנתון, מייקל בריסקר. השניים שיחקו יחדיו ברעננה, קיבלו המון דקות בשנתיים האחרונות (ביחס לחבר'ה שעוד לא בני 20), וכמובן הביאו את מדליית הזהב, יחד עם בית הלחמי, לנבחרת העתודה. זה יכל להיות מעניין אם היו הולכים השניים לשחק תחת בית הלחמי בגלבוע גליל, אך בסופו של דבר בני יהיה היחיד מתוך השלישייה הזו שנראה בגן נר בעונה הבאה. גלבוע נחשבת לבית חם לצעירים שרוצים להתפתח, ולא סתם הראשונים שהחתימו לעונה הבאה היו ארצי (22), בני (20), חנוכי (19) וגרשון (24). מבחינת ראיית משחק לבני לגמרי יש את זה – וטוב יהיה אם ילמד מיחזקאל סקוורר הוותיק בעונה הבאה, אבל יש עוד כמה אספקטים שעליהם הוא צריך לעבוד.

בהגנה הוא נלחם לא מעט, אולם אם ירצה להקדים תרופה למכה – הוא חייב להיות כמה שיותר טוב בצד הדפנסיבי, כדי שהרכזים של ליגת העל לא יחגגו עליו בעונה הבאה. 1.80 זה בעייתי בעיקר בצד הזה של המגרש, וללא אתלטיות או מהירות בלתי רגילה יהיה לו קצת קשה עם השחקנים הזרים שישחק מולם. תמיר בלאט מכיר את זה. בכל מקרה, אם ימשיך לעבוד קשה בני יכול להיות רכז נחמד לליגת העל, לצערי לא יותר מזה.

השחקן השלישי, קצת פחות מוכר מהשניים שמעליו – הוא ליאור קררה.
הפאוור פורוורד בן ה-22 עשה עונה נהדרת בלאומית. קררה, המתנשא לגובה של 2 מטר – היה בין השחקנים היציבים אשתקד, נבחר לחמישיית העונה ולקח את גליל עליון עד לגמר הליגה.

העונה לא חמקה מעיניהן של קבוצות ליגת העל, ומי שזכתה בו הייתה נס ציונה (שבכללי מרכיבה סגל ישראלי מסקרן לעונה הבאה). לא ברור אם יצליח בעמדה מספר 4, וכנראה שאת ההסבה לעמדה 3 הוא לא יצליח להשלים (כדרור ברמה די נמוכה). ובכל זאת, יש כמה סיבות לאופטימיות במקרה של ליאור.
קודם כל – הכמות הנכבדת של שחקני נבחרת ישראל אשר שיחקו בתחילת הקריירה שלהם בליגה הלאומית. סיבה נוספת ידועה למי שעוקב אחרי הנבחרת האולימפית של ישראל. בסגל שכולל שמות גדולים יותר מקררה, דווקא מצליח הפורוורד להשתלב – 15 נק' במשחק הראשון, שני ברשימת הקלעים מול אוסטרליה. 11 נק' במשחק השני (ו-4 אסיסטים), שני ברשימת הקלעים מול צ'כיה. אם ימשיך לעבוד קשה אין סיבה שלא נראה אותו כישראלי חשוב בביצה המקומית, בטח כשהזן די נדיר בעמדה שלו.

הבחירה של השחקן הרביעי כאן קצת בעייתית ואולי כדאי שאוותר. אפשר לדבר על עוד שחקנים מוכשרים מהלאומית בגילאים האלה. אור קורנליוס לדוגמא – שחקן עם יכולות טובות שצריך להתבשל עוד עונה בלאומית.
אפשר לדבר על צעירים ממנו, אך כל אלה משחקים בגילאי העתודה (פרק 2, תתכוננו).
אפשר לדבר על עמית גרשון – תגלית העונה שעברה. הוא כבר בן 24 אבל אם ילמד להשתמש יותר בנשק השלשות זה בהחלט יכול להרים אותו. זה תקף גם לרומן סורקין, אגב, שבאופי המשחק הוא יותר מתאים לשחק כפורוורד, אבל הגובה שלו "מכריח" אותו להיות סנטר.
אפשר לדבר על שנתון 98' שעדיין לא פרץ במלואו ליכולת האמיתית שלו (מפורט בפרק 3). אפשר לדבר על נתנאל ארצי, שהיה בין המשתפרים העונה בליגת העל. בן 22 שכבר עכשיו חלק מהסגל הרחב של נבחרת ישראל, ו*כמעט* נכנס ל-12 הסופיים.

כל אלה יחדיו מראים שיש עם מה לעבוד. בפוסט הבא אתמקד בנבחרת העתודה, אזרוק אור על שמות קצת פחות מוכרים – כשכרגע כל האור מכוון על אבדיה, מדר וחנוכי.

מקווה שנהניתם.

מנחם לס

בעל האתר, העורך הראשי, וכותב יומית - כל זמן שאוכל!

לפוסט הזה יש 30 תגובות

  1. תודה רבה דניאל, פוסט מעולה ומעניין מאוד.
    באשר לעתידה, אני הכי אוהב שם את חנוכי ואחריו מדר. אבדיה הרס לי כי לקח יותר מדי זריקות רעות כשצפיתי בו והכריח את עצמו.

  2. העתיד בת**

    עד שלא יעבדו פה על דריבל שלשות יכולת אישית לא יעזור. יכולים להמשיך להניע כדור למוות…

  3. הראשונים – קולשוב ולוי נראה שסובלים מבחירות לא טובות של קבוצה.
    ציפיתי מקולשוב להרבה יותר, הייתי עד ממבט ראשון ליכולת האתלטיות האדירות שלו עוד כשהיה בפרויקט הישראלי בוינגייט כילד בן 16 שמנתר לשמיים. יש לו את הגוף, יש לו אתלטיות אבל נראה שיש בו איזו אדישות מסוימת.
    לפחות ממה שראיתי השנה הוא מאוד פסיבי ומעדיף לקחת בעיקר שלשות (יש לו יד טובה, אבל הוא חד גוני). בכלל לא מוריד כדור לרצפה או מנסה לחדור (וזה שחקן שנבנה בחממה של המכללות האמריקאיות – ככה שהוא אמור להיות מסוגל עם האתלטיות של השחקנים הזרים.
    יש אצלם גם הרבה חוסר מזל (על הפציעות של סלומון אין מה להרחיב), אבל לוי שציפה לדקות במכבי (נו באמת… אתה לא כספי…) ועובר קבוצות ולא נשאר אצל מאמן שמאמין בו. קולשוב פתח טוב את העונה, אבל אז גודס פשוט לא האמין בו ורק בחולון הוא טיפה השאיר טעם מתוק בסיום העונה (אבל שמיר עזב לניו זילנד וקולשוב נשאר בארץ…).
    .
    לגבי שאר השחקנים, דבר שמאוד בולט זה הגובה – אנחנו פשוט (לצערי) מדינה של גמדים, ועד שצומח פה שחקן בגובה 2 מטר תוקעים אותו מתחת לסל במקום שידע להוריד כדור לרצפה ולקלוע, הופכים אותו לשואב מים וחוטב עצים…
    נאור שרון זאת דוגמא קלאסית לרכז נמוך וזריז שרק בגיל בוגרים היתרון שלו בגילאים הצעירים הפך לחיסרון הכי גדול שלו, הוא פשוט קטן וחלש, ולכן הוא מתאים לליגה השנייה במשחק מול שחקנים ישראלים אחרים שנחותים ממנו אתלטית.
    בריסקר… אני מקווה שאני טועה פה, אבל גם הוא לא בדיוק שרוך אתלטי ויותר קלעי נמוך ומוכשר (ולדעתי צריך להתחזק פיזית).
    גיל בני זה הגרסה לבחור ההוא מהסרט הישן על עירוני ט' – "דומה לארואסטי". ג'ינג'י לוחמני גם פה הוא יהיה נמוך מדי מול האתלטיות והפיזיות של הגארדים הזרים.
    .
    וכל זה בלי לדבר על הבעיה הממש גדולה שזה דקות משחק בליגת העל בגלל הצפת השחקנים הזרים 🙂

    1. לגבי קולשוב – היה חייב לחזור לארץ בגלל הצבא. לגבי האדישות די מסכים. מעניין לראות איפה ישחק עונה הבאה. בכל מקרה בראשל"צ היה על המשבצת של אדם אריאל.
      לגבי לוי – לדעתי היה שייך אליהם והבטיחו לו דקות. אין מה לעשות, יצא תמים. עכשיו הוא ילמד מזה.

      שרון גבוה יחסית לרכז (1.93) – ולא יודע למה ממש אהבתי אותו בעתודה.
      לגבי בריסקר ובני ימים יגידו. וכן, הבעיה של הזרים רק הולכת וגדלה.

  4. תודה דניאל
    פואורדים יש לנו הרבה ולא רעים, סנטר אף פעם לא היה אולי אפשר לפתור את זה בשנים הקרובות אם טי גי ליף , הבעיה זה רכזים וקלעים שפעם היו לנו המון ועכשיו אין איפה הימים של קטש ,שפר ,גודס ועדי אם גיבוי של קורן אמישה ופפי ברכז , אפילו איזה אמיר כץ בשוטינג שלא נדבר על גמצי מיקי זלוטיקמן וכו …
    כמה כישרון היה פעם .
    תמיר בלאט וזוסמן זה נחמד אבל הם לא מסוגלים לעשות סל ב1 על 1 אולי ים מדר ונועם דברת אם ימשיכו להשתפר

  5. תודה רבה. חושב שה שנתונים שציינת (ברובם 96-97) לא היו מספיק מוכשרים ולכן אין לא רואים שחקנים בולטים מהם. קולשוב הוגיח העונה שהוא לא טוב כפי שציפו ממנו להיות. קררה יהיה סיפור מאוד מעניין השנה. עמית גרשון הוא שחקן ליגת העל קלאסי – ומתאים בדיוק לקבוצות בלבל של באר שבע

    1. תודה לך עידו.
      96 – סורקין, לאומי. שנתון חלש מאוד
      97 – בלאט, קופרברג, הובר, ארצי ובן משה (שממש אתמול שוחרר מהפועל). 3 שחקני ליגת העל בערך.

      מבטיח לך שקולשוב יכול להיות טוב יותר ממה שהוא מראה. אולי כל הקטע עם הצבא קצת הכניס אותו לדאון, אי אפשר לדעת. רשמו פה מעליי שהוא אדיש ויכול להיות שפשוט לא טוב לו כאן.

      קררה אכן סיפור מעניין ואני רק מייחל לעוד שחקנים ישראלים שיעלו מהליגה הלאומית. אין לה כמעט חשיפה.
      גרשון – מאמין בו שהערב המדהים שלו לא חד פעמי. רק שישמור על יציבות 🙂

  6. מעולה.
    את קולשוב ראיתי בשני משחקים בארה"ב והוא היה אדיר. דיברו עליו NBA. כנראה שלאט לאט התגלו החולשות.

  7. אני כמובן לא מכיר את הנבחרת הצעירה הזאת אבל משום מה יש לי רושם שהיא בדרך הנכונה להחזיר את ישראל לבין המובילות באירופה. אני שמח שאבדיה השתפר כל כך מהמשחק הראשון! דניאל, האתר שלנן תמיד פתוח לפוסטים שלך על הכדורסל הישראלי – נוער, נשים, גברים, הכל.

  8. לוי שחקן מעניין מאוד, מותאם לפווארד המודרני , פיזי מחד ובעל קליעה וניידות טובה מאוד מנגד. מבין השמות החדשים שהזכרת אני חושב שגם בני וגם בריסקר עשו החלטות נכונות להתחיל בליגת העל בקבוצות שנותנות במה יחסית לצעירים.

  9. תודה דניאל, כתבה יפה. קולשוב אכן אכזב השנה. בנוסף, נראה שלאחר שהתאכזב מכך שלא זומן לנבחרת (קטש לא ממש סופר אותו), הוא החליט לשנות כיוון ומנסה עכשיו לשנות את הסטטוס שלו מישראלי לרוסי כדי שיוכל בעתיד לשחק עבור רוסיה. האמת, אני בספק אם פיב"א יסכימו, וגם אם כן לא רואה כאן מספיק כישרון לסגל של נבחרת כמו רוסיה.

    מבין הארבעה שלמעלה, לוי הוא היחיד שעשה פריצה של ממש ואפשר לראות אותו כחלק מנבחרות העתיד של ישראל ב-5-10 השנים הבאות. לגבי בריסקר ובני, שניהם מוגבלים מהו ואני בספק עד כמה הם יוכלו להיות שחקני נבחרת משמעותיים בעתיד.

    1. תודה לך, ערן. קיוויתי שתקרא 🙂

      לגבי ה"סכסוך" של קולשוב-ישראל, לא אהיה מופתע אם גם לצבא יש חלק בזה. החזיר את קולשוב ותומר לוינסון לארץ נטו בגלל שלא היה להם אישור של ספורטאי בחו"ל.
      לגבי לוי – שוב ארשום שהוא מצרך נדיר בכדורסל שלנו. משהו קטן על עמדה 4: כבר בנבחרת העתודה הנוכחית רואים כמה סטרץ' פור נחמדים (אביבי, פורת). עם גינת ואולי אבדיה וליף (ובטוח שכחתי מישהו) – עמדה 4 מאויישת לשנים הבאות 🙂
      בריסקר ובני אכן יסבלו מבעיות גובה – בוא נראה אותם בעונה הבאה 🙂

  10. מעניין מאוד אני זוכר שערן כתב אז בעבר על שחקנים מהקדטים… האם שם יש איזה שם מעניין שבא מהקטסל למרות שזה מאוד מוקדם ?

  11. לצערי השנתונים עכשיו בקדטים קצת פחות מוכשרים. לכן גם לא עשיתי עליהם כתבה.

    יש את ניר טאוב, רכז נפלא שגם היה ה MVP בטורניר של U14. הוא לא יתפתח ליותר מ1.75 לדעתי, ולכן לא בטוח שבכלל יגיע לשחקן רציני.
    שמות נוספים:
    רועי פריצקי שישחק בעונה שניה בקדטים, מצטרפים אליו גם טל פלד (קלעי ברמה גבוהה אבל רגליים איטיות), ואוהד דקל שתלוי לכמה הוא יתפתח בעתיד (משחק כסנטר).

    בן ממן יכול להיות סוג של 2-3 גבוה בבוגרים. הוא 1.98 שכבר לא יגבה, אבל אתלטי ויש לו יכולות של גארד.
    השחקנים המעניינים בנבחרת הם דווקא שלושת החבר'ה שהוקפצו משנתון 2004, שזה יחסית נדיר בקדטים. בדרך כלל יש מקס' שחקן אחד מהשנתון הצעיר יותר. הפעם הקודמת שהיה ככה זה היה עם בלאט, ארצי והובר שהוקפצו לחזק את שנתון 96 החלש.
    אבידן הוא פוטנציאל גדול. מאוד טכני ואמור להיות קצת מעל 2 מטר. ברמן זה קלעי אלגנטי שכבר עכשיו באזור 1.95. מנצ'ל הוא הפתעה גדולה ועשה קפיצה אדירה השנה. רכז מוכשר וגבוה יחסית.
    ושכחתי את יובל לוין ממכבי ת"א. עבר מחיפה. גארד גבוה (אם כי בעיקר בזכות צוואר ממש ארוך) ואמור להיות כישרון. שותף קצת במשחקי היורוליג לנוער

    (נעזרתי בואדים גרינגאוז בפייסבוק, מומחה קדטים).

    1. ברמן ומנצ'ל שיחקו השנה בכלל עם נערים ב', מפתיע ששילבו אותם בקדטים בלי ניסיון מול שחקנים בגיל 16.
      משנתון 04 יש עוד כמה שחקנים מעניינים: עידו ירקון מרשל"צ שהוא גארד גבוה שכבר השנה בכתה ט' שיחק עם הנוער הבכיר; אדיר קלעי מגלבוע שנראה לי בערך 1.92-93, אתלטי ועם יד טובה; אלעד בקשי ממכ' ת"א שהוא בערך 1.95 ומגוון; תומר אגמון ואיליי עזרן – שניהם גארדים ממכ' ת"א; והשחקן אולי הכי מעניין בשנתון הזה הוא ניב למפרט, רכז די גבוה מגלבוע, שהוא טיפה ד"ר ג'קיל ומיסטר הייד – מצד אחד ראיית משחק, שליטה בכדור, סייז ותנועות שמעידות על כישרון יוצא דופן, מצד שני רזה, זריזות ואתלטיות שעוד לא התגבשו (ומקווה שיקרה) וליד מהלכים מבריקים גם המון שטויות והחטאות שלא ברור מאיפה הן באות. אני יכול לדמיין אותו באותה מידה מתפתח להיות רכז ראשון של הנבחרת הבוגרת או מחליף בליגה הארצית.

      1. בקשר לניב למפרט הילד צומח והוא כבר סביבות ה1.90 הוא עובד על המסת שריר שלו עכשיו דבר שיוכל קצת לפגוע בזריזות שלו אך לדעתי הבעיה הרצינית שלו היא הקליעה מבחוץ יש שם בעיית טכניקה אך לדעתי הוא חייב יהיה לעשות ליגת על לפחות

    2. איזה כיף לדסקס כאן על כדורסל נוער!! בנוגע לקדטים – כיום, ניר טאוב מהפועל ברנר רמה אחת מעל כולם מבחינת כדורסל נטו. בפועל, לא נראה שיש לו את הגובה להתפתח לשחקן בוגרים כפי שציינתם. טל פלד הוא שנתון 2002 וישחק עם נבחרת הנוער לדרג ב׳ בסוף החודש. שחקן קדטים מעניין מאוד שאין לי מושג למה לא הופיע בסגל הוא אופק גול, כמו טאוב – שנתון 2003 ששיחק בנערים של הפועל ת״א ושולב גם בקבוצת הנוער. עשוי לקחת חלק מאוד משמעותי בקבוצת הנוער בעונה הבאה, ובאמת שאני מאוד רוצה לדעת מדוע הוא לא נכלל בסגל הקדטים. כפי שציינת, בן ממן הוא סוג ישראלי קלאסי של שחקנים – סטייל זוסמן ודורי סהר. שנתון 2003 הוא סוג של נפילה אחרי ש98,01 ו02 היו חזקים מאוד (אני מחשיב את מדר וחנוכי כ2001 כיוון ששיחקו בנוער ובתיכונים יחד עם השנתון בשל היותם ילידי דצמבר 2000).

כתיבת תגובה

סגירת תפריט