"אוהד בטעות" – והפעם מסע בעקבות אוהד הקליבלנד קאבלירס / מולי

חולצת אוהד קליבלנד

"אבא שלי טוען עד היום שזה הכול בטעות, שהכול התחיל כי אני והוא היינו במקום הלא-נכון בזמן הלא-נכון," חייך אלי דיוק גייזרד מבעד לזכוכית המפרידה בין המבקרים לאסירים כשביקרתי אותו בכלא, או יותר נכון במרכז הכליאה של קליבלנד (Cleveland Correctional Cente) באיסט פיף סטריט מספר 901.

כך, עם סורגים ושומרים, מדברים בטלפון משני עברי זכוכית משוריינת,  החל עוד פרק ב"מסע בעקבות אוהדים" שלי, מסע שתכליתו ניסיון להבין לעומק את תופעת אהדת הספורט על שלל גווניה וסודותיה.

"אתה מדבר על זה שהיית ליד המכונית הגנובה שננטשה?" שאלתי דרך שפופרת הטלפון הפנימי.

"מה פתאום? מה זה קשור בכלל, אני מדבר על זה שכשאני הייתי בן שבע, זה היה  בעונת 2006-07, אבי ואני היינו במשחק של הפיסטונס, קבוצתו האהודה של אבי מזה שנים,  נגד הקאבס…"

"מה לעזאזל הקשר בין משחק כדורסל בשנת 2007 לזה שאתה יושב בכלא?" התפלאתי.

"אתה מבין, גרנו אז בדטרויט (גרתי שם עד שעזבתי לקולג'), וכל המשפחה היתה המון שנים אוהדת שרופה של הפיסטונס."

"וזו טעות?" שאלתי.

"סבלנות. אז אותו יום בשנת 2007 אני ואבא שלי היינו אמורים ללכת להצגת ילדים, לא זוכר איזו, אבל אבא שלי התבלבל ביציאה מהכביש המהיר ופתאום מצאנו את עצמנו מול אולם הכדורסל של הפיסטונס. הוא ראה שהשעה מאוחרת מדי מכדי שנגיע להצגה בזמן,  אז לכן הוא החליט שבמקום להצגה, נלך למשחק הכדורסל של הפיסטונס."

"שוב, איך זה קשור?" עדיין לא הבנתי.

מבחוץ נשמעו קולות ויכוח. אחת מהנשים המבקרות איבדה את סבלנותה. הסוהרים, המבקרים והאסירים התעלמו מהוויכוח כאילו לא היה קיים. דיוק אפילו לא הפנה מבט והמשיך:

"טוב, בכל מקרה, הפיסטונס ניצחו במשחק הזה את הקאבס,  אחר כך הפיסטונס הפסידו בסדרה 4-2 והקאבס עלו לגמר מול סן אנטוניו (והפסידו בו), ואבא שלי עדיין לא מבין איך יכול להיות שבמשחק הראשון שהוא לקח אותי לראות, ועוד משחק שדטרויט ניצחו בו, אני לא רק שלא הפכתי להיות אוהד הפיסטונס, אלא אפילו עשיתי לו דווקא והפכתי להיות אוהד הקאבס. 'מילא אם זה היה שיקגו של ג'ורדן, או יודע מה, אפילו הלייקרס או הסלטיקס…', הוא היה אומר לי אחר כך משך שנים,  'אבל הקאבס? בחייך…',  הוא היה אומר ואני הייתי צוחק כל פעם שהוא היה אומר את זה, שנים… ממש משך שנים…"

"ממש היית אוהד?" שאלתי.

"בטח, אוהד שרוף כמו שרק ילד בן פחות מעשר ואחר כך נער מתבגר יכול להיות," חייך דיוק מעבר לזגוגית. "פוסטרים של שחקנים על הקיר, אלבומים שלמים של גזרי עיתונים, צפייה במשחקים בטלוויזיה, היכרות עם ההרכבים, הסטטיסטיקות והחיים הפרטיים של כל שחקן, ויכוחים עם חברים מי הקבוצה הכי טובה, בכי לילות שלמים אחרי שהיינו מפסידים… אוהד קלאסי…"

"ולא הפריע לך שכל המשפחה שלך, ואני מניח שגם כל החברים שלך היו אוהדי הפיסטונס?"

"נהפוך הוא," חייך דיוק, "אני מרדן מטבעי, יוצא דופן, מדבר וחי אחרת מכולם. זה שהייתי שונה מכולם, רק גרם לי לאהוד עוד יותר את הקאבס."

"והאהדה הזו לא עברה לך? לא נגמלת ממנה?" שאלתי סקרן, יודע שלרוב נגמלים מאהדה פעילה לקבוצת ספורט, בטח כזו שרחוקה ממך פיזית, כשמתבגרים ומתמסדים.

"ממש לא. אני חושב שזה שהקרובים אלי היו שרופים באהדה שלהם לפיסטונס, עזר לי לשמר את 'רוח האהדה' שלי לקאבס גם אחרי שהתבגרתי. מה גם שבמידה רבה הקאבס מלאו חלק גדול מיומי והתמכרתי להם". חיוך רחב מכל הלב עלה על פניו כשהוא נזכר בימים ההם,  כאילו חזר להיות נער בן חמש עשרה…

"ובסוף עברת הנה לקליבלנד." אמרתי.

"נכון," חייך דיוק, "בסוף עברתי  הנה לפני כמה שנים. נכון שמצאתי פה עבודה מעולה, אבל האמת שרק בגלל הקאבס חיפשתי עבודה דבר ראשון בקליבלנד, ואני שמח שמצאתי, ואז אפילו מצאתי אהבה… לא תאמין, אני פגשתי את אשתי במשחק של הקאבס, ותתפלא, גם היא אוהדת של הקאבס, אז גם זה העצים את האהדה שלי לקאבס…"

בתא ליד החל אחד המבקרים לקלל בקול רם את האסיר אותו ביקר. שלושה סוהרים ניגשו אליו וביקשו ממנו לשתוק, ומשהמשיך, פשוט אחזו בו והוציאו אותו בכוח מהחדר.

"רגע, אני חייב להבין," ניסיתי לעשות לעצמי סדר בעניינים. "גם מה הטעות שדיברת עליה קודם, וגם מה לעזאזל הקשר בין הסיפור הזה על איך שאתה אוהד של הקאבס, לבין זה שאתה יושב כעת בכלא?" בעודי שואל הוציאו הסוהרים מאחורי את המבקר המקלל.

"הו, לפי אבא שלי זה מאוד פשוט," אמר דיוק בנימה שלא הבנתי, "אם אבא שלי לא היה עושה את הטעות ביציאה מהכביש המהיר, לא היינו הולכים למשחק הכדורסל ההוא של הפיסטונס מול הקאבס. אם לא היינו הולכים למשחק ההוא – לא הייתי הופך להיות אוהד של הקאבס. אם לא הייתי הופך להיות אוהד של הקאבס – לא הייתי עובר לגור בקליבלנד לפני כמה שנים. אם לא הייתי עובר לגור בקליבלנד לפני כמה שנים – לא הייה לי מנוי של הקאבס. אם לא היה לי מנוי של הקאבס – לא הייתי הולך למשחקים של הקאבס. אם לא הייתי הולך למשחקים של הקאבס – לא הייתי פוגש את דיאנה, גרושתי מזה חודש. אם לא הייתי פוגש את דיאנה – לא הייתי מתחתן איתה. אם לא הייתי מתחתן עם דיאנה – לא הייתי נכנס לחובות בגלל בעיית ההימורים שהיא עשתה. ואם לא היו לנו את חובות ההימורים של דיאנה היא  לא היתה לוקחת הלוואות מהחשבון המשותף שלנו… ואם היא לא היתה לוקחת את ההלוואות – לא היינו צריכים להחזיר אותן, ובטח ששנינו לא היינו יושבים כעת בכלא בגלל שלא הצלחנו להחזיר את ההלוואות האלו שהיא לקחה…"

הוא עצר לנשום, שוב חייך, והמשיך: "אז אבא שלי עד היום טוען שזה הכול בטעות, זה הכול בגלל שהוא פנה בטעות ביציאה הלא נכונה מהכביש המהיר שגרמה לכך שהוא ואני היינו בטעות במקום הלא-נכון בזמן הלא-נכון, כלומר באותו משחק של הפיסטונס מול הקאבס…"

ובחיוך שדוני הוא סיכם: "והוא בטוח לחלוטין שבגלל טעות הניווט ההיא שלו בעונת 2006-7… אני נמצא כעת בכלא…"

כאמור, פוסט זה הינו פרק ששי מהספר "מסע בעקבות אוהדים" שכולל שלושים פרקים, כמספר הקבוצות ב NBA. הגולש דניאל ביקש את הפרק על קליבלנד והנה הוא. אם יש למישהו בקשות לשני הפרקים האחרונים  שאפרסם כאן (שהרי שמונה פרקים מהספר יפורסמו באתר הופס אחת לשבוע, בימי שלישי לפנות בוקר מתחילת הפגרה) – נא לבקש זאת בתגובות.

מי שרוצה לרכוש עותק דיגיטלי של הספר כולו (על שלושים פרקיו) או ספר אחר שלי, מוזמן לעשות זאת כאן

לקריאת הפרקים שפורסמו עד כה, נא ללחוץ כאן

מולי

איש של מילים: כותב סדרתי, עורך, מתרגם ופילוסוף של ספורט. אפשר לראות חלק ממה שפרסמתי כולל קישורים ליומן הקורונה ורשימת פרסומים כמו "על ספורט ומהויותיו", "מסע בעקבות אוהדים", "ליקוטי ספורט" ו- "בלוז של תקוות ומורדות - סיפורי קבוצת הניו אורלינס פליקנס 2015-2017" ורבים אחרים... באתר: https://hamuli4u.wixsite.com/muli4u

לפוסט הזה יש 24 תגובות

    1. הבעיה עם פרסום כל הפרקים היא שאז אין היגיון במכירה, כי כל הספר כבר באתר.
      המחיר הוא 17 ש"ח בלבד ואני מקבל חצי מזה – לפני מס, אז להתעשר מזה – לא אתעשר, אבל בכל זאת אולי יצאו מזה כמה שקלים…

    1. צר לי. כנראה שרק בספר.
      אבל קבל את זוג פסקאות הפתיחה של הפרק:

      "תאמין או לא, הרעיון למסעדת הכדורסל שלי בא לי מהלוגו של הקבוצה שאני אוהד, של מיאמי היט. ראית אותו פעם? הוא לא נראה לך כמו חציל שעולה בלהבות? אני אומר לך," חייך אלי שף חוזה קאסטרון, "אם לא הלוגו הזה – לא הייתה כאן היום מסעדה!"

      כך, בשעת לפנות בוקר מוקדמת, ישובים מול שולחן מלא בשרידי ארוחת ענק במטבח הענק של מסעדת 'כדורסל על האש' (Basketball on fire) הממוקמת בפאתי דאון טאון מיאמי, כשכל הצוות כבר הלך הביתה ורק לשוטפי הכלים נותר לסיים את עבודתם, החל עוד פרק ב"מסע בעקבות אוהדים" שלי, מסע שתכליתו ניסיון להבין לעומק את תופעת אהדת הספורט על שלל גווניה וסודותיה.

    1. מעניין. אתה בטוח שזה לא ספר אחר של שומן? שואל כי בספר שתרגמתי הוא ספר שמורכב מאוסף עצות שעומדות כל אחת בפני עצמה ולא קל להקשיב להן ברצף"

  1. אחלה סדרה של כתבות על אהדת הקבוצות ב- NBA. האם תוכל לפרסם פה את הפרק על דנבר נאגטס? אני ממש ממש אשמח, כי זאת הקבוצה האהובה עליי. תודה רבה (:

  2. אני יכול לספר אך במקרה התגלגלתי והפכתי להיות אוהד שרוף של אליצור ראשון לציון ז"ל בכדורסל.
    יום אחד חזרתי מחבר על אופניים וירד גשם זלעפות , חיפשתי איפה אני יכול לעצור ועברתי ליד בית ספר שראיתי שיש אורות באולם ספורט.
    נכנסתי למגרש וניסיתי להבין מה קורה. מסתבר שזאת היתה עונה שאליצור עלו מליגה ארצית ללאומית ב' ( בזמנו הליגה השניה ).
    באולם הייתה אוירה מנומנמת ביותר אולי 100 צופים ואליצור קיבלה תבוסה ב ערך ב 40 הפרש מאימפריית הכדורסל הוד השרון..
    הקבוצה הייתה נראת לי כ"כ חלשה אבל תמיד אהבתי אנדרדוג והיו לה שני אמריקאים זרים מעולים ,אחד מבוגר שכבר לא היה מתאים לליגה העליונה ועוד צעיר שבפעם הראשונה יצא מהמכללות.
    התחלתי להגיע למשחקים בימי שלישי ולאט לאט הבאתי גם חברים. הקבוצה היתה לא טובה בלשון המעטה אבל בזכות הזרים נשארו ליגה
    בעונה שאחרי הם הצליחו להביא גנבה אמיתית של שחקן בגובה 2.06 מהמכללות אתלט בצורה מטורפת ( הוא עושה כמה פעמים במהלך העונה הטבעות של 360 במהלך המשחק ) בשם ברנט וויליאמס ורצה חזק מאוד בצמרת . במהלך הזמן נהיו יותר אוהדים ואני הייתי על התוף/ תרבוקה .
    עם הזמן הכירו אותי גם השחקנים וגם ההנהלה והגעתי למצב בכיתה ט שבכל העונה הייתי ב כל משחקי הבית ונסעתי למשחקי החוץ עם אחד מחברי ההנהלה שהייתי גר קרוב אליו.
    לאט לאט הצטרפו עוד אוהדים והקבוצה הפכה לקבוצת צמרת של הליגה השניה.
    חלפו עוד כשנתיים והקבוצה היתה ממש שני מחזורים לסיום מעומדת לעליה עם משחק חוץ ראש בראש נגד קרית מוצקין והפסדנו בדקות הסיום עם שערוריית שיפוט את המשחק ואת העליה. עונה אחרי כבר הקבוצה היתה לקראת פירוק וירדה ליגה .
    ככה העברתי את תקופת התיכון עם אהדה לשיקגו בולס , הפועל ירושלים והכי הרבה לאליצור ראשון ..

כתיבת תגובה

סגירת תפריט