שחקנים שאסור לשכוח: רג'י לואיס – הכוכב שלא היה / גדי הלוי

שחקנים שאסור לשכוח: רג'י לואיס – הכוכב שלא היה / גדי הלוי

היה היו זמנים בהם הבוסטון סלטיקס היו אימפריית כדורסל בלתי מעורערת, עם גדולים כמו לארי בירד, קווין מקהייל, רוברט פאריש ועוד. לרד אאורבך – המאמן האגדי של בוסטון של שנות ה- 50-60, וה-GM של בוסטון של שנות ה-80 – הייתה את התכנית המושלמת. בדיוק בשיא של כל הכוכבים הגדולים שלו הוא התחיל לבנות ליבה צעירה, חדשה שתחזיק את הדור הבא של הקבוצה. בדראפט של 1986 הייתה לבוסטון את הבחירה השנייה, איתה הוא בחר את לן ביאס. ביאס נחשב בעיני מקצוענים רבים כאחד משחקני הקולג' הטובים בהיסטוריה, אפילו יותר ממייקל ג'ורדן. יומיים לאחר שנבחר בדראפט, ביאס נפטר מהפרעת קצב שנבעה ממנת יתר של קוקאין.

שנה לאחר מכן, בדראפט 1987, אאורבך מצא את ה-"מחליף" ללן ביאס המנוח, ועם הבחירה ה-22 הוא בחר את רג'י לואיס, יליד בולטימור.

עונת הרוקי שלו לא הייתה מרשימה במיוחד, כשהוא הציב כ-4 נקודות בכ-8 דקות למשחק בלבד, אבל כבר בעונה הבאה שלו לואיס התחיל להראות לכולם שהוא שווה משהו. מספר הדקות שלו גדל פי 4 וכך גם מספר הנקודות שלו – הוא הציב 18.5 נקודות, 4.7 ריבאונדים ו1.5 חטיפות למשחק באחוז אפקטיבי של 48.8%. לא רע בכלל לשחקן שנה שנייה שנכנס לנעליים של לא אחר מלארי בירד.

במהלך השנתיים הבאות לואיס שמר על ממוצעים דומים עד שהגיע שנת הפריצה שלו ב-1991/92, כשהגיע למשחק האול סטאר בפעם הראשונה בקריירה שלו. הוא הציב כ-21 נקודות למשחק, ביחד עם כ-5 ריבאונדים ו-1.5 חטיפות באחוז אפקטיבי של קצת מעל 50%. באותה עונה הוא שיחק את כל 82 המשחקים והוביל את הקבוצה בנקודות גם בעונה הרגילה וגם בפלייאוף (28 נקודות למשחק ב-10 משחקים!). ב-1991, היה ללואיס משחק שהפך לאייקוני בעיני רבים. בוסטון שיחקו מול הבולס של ג'ורדן, ולואיס חסם את ג'ורדן 4 (כן, 4!) פעמים, בזמן ששמר אותו על קליעה של 12 מתוך 36. בעונה הבאה, 1992/93, הוא מונה כקפטן הקבוצה ושמר על ממוצעים כמעט זהים לאלו של עונת האול סטאר שלו, אך לא נבחר עוד פעם.

עכשיו הכל התחיל להסתבך. בחודש מרץ של 1993, לואיס הרגיש סחרחורת באימון רגיל של בוסטון. חודש לאחר מכן, במשחק הפתיחה של הפלייאוף נגד שארלוט, לואיס התמוטט על המגרש בתחילת הרבע השני. הוא נראה מבולבל, ואפילו ניסה לחזור למשחק, אבל הרופאים הוציאו אותו שוב. הוא סיים את המשחק האחרון שלו ב-NBA עם 17 נקודות ב13 דקות.

כשלואיס פנה לבדוק את המקרה, חבורה של רופאים מומחים אמרו לו שיש לו בעיה בלב ושהוא לא יוכל לחזור לשחק כדורסל עוד פעם. לואיס לא אהב את מה שהוא שמע, וחיפש דעה אחרת מרופא אחר. הוא קיבל את מה שהוא רצה ורופא אחר אמר שזה גוף רגיל של אתלט ושהוא יוכל לחזור לשחק.

לאחר כשלושה חודשים, לואיס התמוטט עוד פעם באימון רגיל. השחקנים החלו בפעולות החייאה, ולאחר מכן הוא הובהל לבית חולים, אבל לא היו יכולים להציל אותו. לואיס מת בן 27 בלבד, וגורם המוות היה דום לב.

בשעה שהוא מת, לואיס היה בעל, אבא, מנהיג קהילתי וקפטן של הקבוצה הכי היסטורית ב-NBA. הוא אחד מ-6 שחקנים שבין 1988 ל-1993 הציבו 7,500 נקודות, 1,500 ריבאונדים, 1,000 אסיסטים ו-500 חטיפות. החמישה האחרים – מייקל ג'ורדן, קרל מאלון, צ'ארלס בארקלי, קלייד דרקסלר וכריס מאלין – כולם נמצאים בהיכל התהילה. הסלטיקס הפרישו את מס' 35 של לואיס לאחר מותו.

בריאן שאו, חבר קרוב וחבר לקבוצה של לואיס:

"הוא היה בדרך להיות אחד מהגארדים הטובים בליגה. כשעלינו על המגרש, רג'י התייחס [למייקל ג'ורדן] כמו לכל אחד אחר. […] שחקנים ניסו להיכנס לו לראש כל הזמן, להפוך את זה לאישי. אבל רג'י אף פעם לא הוציא מילה. הוא היה מתנקש."

לארי בירד על לואיס:

"היה קשה מאוד לעצור את רג'י בהתקפה, […] היו כמה שחקנים בליגה ששנאתי לשמור עליהם בגלל שלא יכולתי לדעת איך הם חושבים. אני שמח שרג'י היה בקבוצה שלי, כי הוא היה אחד מהשחקנים האלה."

מייקל ג'ורדן, לאחר שנשאל על המשחק מול לואיס ב-1991:

"אה, אני זוכר את זה בבירור. זה היה ברור שהציפיות מרג'י היו גבוהות, אבל זה לא נראה כאילו זה הפריע לו. הוא היה מאצ'אפ קשה. ניסיתי להיות אגרסיבי איתו, לנצל את האישיות הפסיבית שלו, אבל הוא לא נשבר. האורך שלו בלבל אותי. כל פעם שחשבתי שעברתי אותו, הוא התאושש וחזר להגן עליי." [כשנשאל אם מישהו מחבריו לקבוצה אמר משהו על ארבעת החסימות של לואיס על ג'ורדן אחרי המשחק:] "לא, אף אחד לא אמר כלום. זה בגלל שהם הבינו מול מי שיחקתי. הם ידעו שרג'י לואיס הוא לא בדיחה. כשמישהו עם כישרון שכזה עושה לך את זה, אתה יכול לחיות עם זה." [כשנשאל אם אי פעם מישהו אחר חסם אותו 4 פעמים במשחק אחד:] "אף אחד לא עשה זאת לפניו, ואף אחד לא עשה זאת אחריו."

 

זה ברור שלואיס הלך לפני זמנו. הוא היה בדרך לגדולות, ולקחו ממנו את הזכות להראות זאת לכולם. מי יודע איך היה מתמודד עם ג'ורדן מאוחר יותר בשנות ה-90, ומי יודע כמה אליפויות הוא היה יכול להביא לבוסטון.

אבל אנחנו לא משחקים משחק של "מה אם". אולי רג'י לואיס כבר מת, אבל המורשת שלו צריכה להישאר בחיים: כי רג'י לואיס הוא שחקן שאסור לשכוח.

לפוסט הזה יש 39 תגובות

  1. מצוין גדי, סיפור עצוב שבאמת אסור לשכוח. המוות של רג'י לואיס סימל גם את הכניסה של הסלטיקס לעידן החשוך שלהם שנמשך למעשה עד לאליפות של הביג3 ב-2008 (כן היו הבלחות באמצע אבל זה לא היה ממש ה"סלטיקס").
    לואיס גם אחראי במידה מסוימת להזנקת הקריירה של ג'ים קלהון שהיה המאמן שלו בנורת'איסטרן. ההצלחה של הקולג' הקטן בשנים של לואיס שהביאה לארבע הופעות בטורניר המכללות אפשרה לקלהון לקבל את הג'וב בקונטיקט. לא הזיק שלסלטיקס היה קל מאד לעשות עליו סקאוטניג בארבע השנים האלה מכיוון שזו אחת מדי הרבה אוניברסיטאות שיושבות בבוסטון.

    1. הלו, ב2002 הגענו לגמר המזרח, ועונה אחר כך לחצי גמר מזרח. אם הברגים בראש של אנטואן ווקר לא היו משתחררים ואם הוא (וגם וין בייקר) היה מוותר על ביג מק פה ושם, גם היינו חוזרים למעמד הזה בשנים העוקבות. אלו לא הבלחות – זו קבוצה שנבנתה טוב ונפלה על כוכב שהתפרק.

        1. בשבילנו אוהדי בוסטון, כל אנטואן במדבר הוא פרח. ברצינות עכשיו, הינה בשבילך שחקן ענק שנשכח. נתן לנו 7 עונות של משחק אול אראונד משובח. נכון שהוא הגזים קצת עם השלשות והביג מקס, אבל לראות את הכשרון שלו בתנועה היתה חוויה אדירה. בפירוש שחקן ששנות הנפילה שלו (שהתחילו מוקדם מאוד) והשטויות שהוא עשה עם הכסף שלו בפירוש השכיחו כמה גדול הוא היה.
          אבל זה לפוסט אחר של ׳שחקנים שאסור לשכוח׳.

          1. ווקר אכן היה כוכב מבוזבז, איך אומר הפרופסור? דפוק בראש.
            הציוות שלו עם האמת היה ציוות משמיים והקליעה של שני הגבוהים מהשלוש גרמה לתיסכול אצל קבוצות רבות.
            חבל רק שהיה לו בורג אחד רופף במוח…

            1. הקליעה של ווקר משלוש בעיקר גרמה כאבי ראש לאוהדים של בוסטון…

  2. יש פה הכול – בקיאות מרשימה במָטֶריה, אנושיות ואמפתיה נוגעת ללב, והשילוב הנהדר בין שני העמודים המוצקים האלה.
    יופי של רשימה, גדי. כל הכבוד!

  3. שחקן ענק, טרגדיה ענקית.
    .
    הסיפור סביב מצבו הרפואי היה קצת יותר מורכב –
    הרופא שאבחן אותו לראשונה, קבע שאסור לו (ללואיס) לשחק כדורסל מקצועני. לואיס היה נחוש לשחק, וחיפש חוות דעת שתאפשר לו לחזור לשחק.
    לואיס היה צעיר מלא מוטיבציה, וקצת פחות מלא בהיגיון ישר (כזה שקצת ניסיון מביא). זה שהוא התעקש לחזור, זה ברור.
    השאלה הגדולה היא למה הסלטיקס בחרו להתעלם מחוות הדעת (ברבים) שקבעו שלהמשיך לשחק כדורסל מקצועני יסכן את חייו של לואיס?
    זו הייתה טעות קריטית. מקרה ברור של "הכתובת על הקיר".
    .
    טוב לגלות שה-NBA התקדם מעט מאז, כפי שניתן היה לראות במקרה של כריס בוש. גם במקרה זה היו חוות דעת שונות,
    רק שהפעם (בצדק) הקבוצה החליטה לא להמר על חייו של השחקן שלה.
    .
    תודה, גדי. בחירה מצוינת לשחקן ומקרה שאסור לשכוח.

    1. מסכים אתך לגמרי. אין פה צחוק, כשספורט הוא סכנת חיים חייבים להפסיק.
      בכל מקרה מדובר בחוסר מזל נוראי, קודם לני ביאס ואחריו רג'י. כל פעם שאני נזכר בשניהם אני חושב על הבזבוז הנוראי של שני שחקנים שהיו יכולים לסחוב את הסלטיקס על הגב ואולי אפילו לקחת אליפות. במקום זה היינו אוהדי הסלטיקס במדבר ופשוט עברתי לאהוד שחקנים כקלייד ובארקלי.
      הסלטיקס התאוששה בסוף אבל זה לקח יותר מדיי זמן.

    1. תודה עידו

      אפשר היה להציל אותו לדעתי אם היו בודקים מהר לחץ דם ופעילות לבבית. כיום אקו לב נייד בבית חולים אולי היה מראה מה הבעייה בזמן אמת.

  4. סיפור יפה ומרגש מאוד, כמה עצוב ששחקן כ"כ רוצה לחזור לשחק ולא מבין את הסכנה בזה.
    מדהים לחשוב על ג'ורדן עוד בימים שהוא היה ממש מעופף נחסם 4 פעמים במשחק.
    הוא כנראה היה תותח גם בהגנה וגם בהתקפה.

  5. חבל מאוד על בעיות הבריאות שלו והסמים של ביאס. הם היו יכולים להיות לא רק מהטובים בתקופתו אלא ברמה היסטורית ולהוביל את הסלטיקס לשושלת נוספת.
    הסלטיקס נאלצה להסתקפה בלחקות לאליפות ב-2008 וגם אז לא הייתה שושלת בגלל בעיות בריאות, הפציעה של גארנט במהלך עונת 2008/9 והםציעה של פרקינס במשחק השישי בגמר 2010.

  6. אוי, כמה עצוב היה היום הזה. שחקן ענק, וקשה להאשים אדם שמתעקש לקחת הימור לאור כל הכסף והתהילה שעמדו על הפרק. שחקן שבאמת אסור לשכוח ואף אוהד סלטיקס לא באמת ישכח.
    מילה לגבי המה יכול היה להיות ושושלות למיניהן. אהבנו את רג׳י אהבת אמת אבל אף אחד לא ממש האמין שהוא יביא לנו אליפויות. הוא בא אחרי לארי כשהצל של ביאס עדיין מרחף ואף אחד לא באמת חשב שהוא בליגה הזאת.

    1. +100 על ההרגשה הזיפתית מנת חלקנו. כשכבר חשבנו שיש מחליף ללארי שיימשוך את הסלטיקס למחוזות הנכונים.

  7. סיפור עצוב, אבל בהחלט שחקן שאסור לשכוח.
    לא יודע אם הוא בוודאות היה מצליח להביא את הסלטיקס לאליפות בעידן ג׳ורדן, אבל בהחלט יכול היה להוות עוד קונטרה במזרח, ביחד עם הפייסרס, הניקס ושאר הקבוצות הקשוחות שהיו שם פעם..

  8. באותה תקופה התגלה מום מולד בחיבו של שחקן טניס משלנו.
    השחקן בניגוד ללואיס וכנראה גם בשל השפעת הסיפור העצוב הזה לא הימר על חייו.
    עדהכמה טוב שחר פרקינס יכל היה להיות
    ראינו במשחק גביע דייוויס האחרון שלו לאחר ההחלטההחפרוש כשעדיין שיחק .
    לא ממש מדויק שלא ידעו במקרה של לואיס ידעו, פשוט התקנות לא היו קשוחות מספיק .

  9. תיקון באותה תקופה התגלה מום מולד בליבו של שחקן טניס משלנו.
    השחקן בניגוד ללואיס וכנראה גם בשל השפעת הסיפור העצוב הזה לא הימר על חייו.
    עד כמה טוב שחר פרקינס יכל היה להיות
    ראינו במשחק גביע דייוויס האחרון שלו לאחר ההחלטה לפרוש כשעדיין שיחק .
    לא ממש מדויק שלא ידעו במקרה של לואיס ידעו, פשוט התקנות לא היו קשוחות מספיק .

  10. פוסט נהדר!
    שחקן אגדי בגלל מה שהספיק לעשות בקריירה הקצרה שלו אבל עוד יותר בגלל שנעלם לנו בצורה כזו מיסתורית.
    מעניין איך היו מטפלים במקרה שלו בימינו עם החוקים הקשוחים והרפואה המתקדמת יותר.

  11. אני זוכר אותו, ואת המוות הנורא שלו, והחיבור שכולם עשו למוות של לן ביאס (מוות שבהחלט ביאס…). היה נראה אז כאילו יש קללה על הסלטיקס.
    תודה רבה על הפוסט

  12. יופי של פוסט גדי. טרגדיה שגדעה חיים וכנראה גם קריירה גדולה יחד אתם באיבם… אולי אני טועה אבל זכור לי שפעם מנחם הכניס פה פוסט נדמה לי על בעיה גנטית שקשורה לאתלטים שחורים וענייני לב..

    1. כן, מנחם כתב בעבר על קרדיומיופתיה היפרטרופית, מחלת הלב שעד היום גרמה למותם של לא מעט אתלטים שחורים (מזה סבל רג'י ולואיס).
      .
      מי שהתעמק בנושא, למד לגלות שאין אחדות דעים בקשר לתשובה לשאלה למה שיעור האתלטים השחורים שנהרגו ממחלת לב זו גבוה כל כך משיעור האתלטים הלבנים.
      בתחילה הסברה הייתה שהיות ומדובר במחלה תורשתית, אז הסיבה (למקרי המוות הרבים יחסית בקרב אתלטים שחורים) היא שזו מחלה שנפוצה יותר בקרב האוכלוסייה האפרו-אמריקאית.
      כיום יש ויכוח גדול סביב הנושא, כאשר יש הטוענים שמחקרים בקרב כלל האוכלוסיה מגלים שדווקא אין יותר מקרים של קרדיומיופתיה היפרטרופית בקרב האפרו-אמריקאים, ושהסיבה שיותר אתלטים שחורים מתים מהמחלה היא ההבדלים הסוציו-אקונומיים בין הלבנים בארה"ב לבין האפרו-אמריקאים.
      ההבדלים הללו משמעותם שהסינון הרפואי הנדרש ממי שעתידים בפעילות ספורטיבית מאומצת, הוא קפדני יותר (ומקצועי יותר) בקרב האתלטים הלבנים.
      אותו סינון נועד לגלות סימפטומים של מחלת לב מסוכנת זו, ולמנוע מאותו צעיר לעסוק בספורט תחרותי (ובכך להציל את חייו).

  13. בחירה מצוינת וביצוע מושלם.
    הוא באמת היה בדרך להיות כוכב גדול ומקרה טרגי ועצוב.
    הוא היה שחקן מיוחד מאוד וכוכב גדול לעתיד, והמחליף של בירד.

  14. כמו שאר אוהדי סלטיקס הותיקים פה, זה היה שובר לב (לא בתור שנינות). פשוט הכניס את כל אוהדי סלטיקס לדיכאון עמוק, לאחר שקיוינו לצאת מהדיכאון שכבר היינו בו ממקרה ביאס.

  15. רג'י לןואיס הוא אחד האתלטים השחורים שתמיד מוזכרים (יחד עם ארתור אש) כספורטאים השחורים המובילים בתופעה הלא ברורה עד היום של מוות בגיל צעיר של אתלטים שחורים (ברוב הגדול) ממין קצר בלב. התופעה נחקרת ונילמדת אך בינתיים אין כל ידע מחלט למקורה. רג'י לואיס היה עם פוטנציאל להיכל התהילה על בטוח!
    תודה גדי

כתיבת תגובה

סגירת תפריט