הדרך לשאנז אליזה 2019 (1) – האם הכל באמת פתוח? / דוד "פאקו" סעדה

ביום שבת הקרוב תיפתח בבריסל המהדורה ה-106 של האירוע הגדול ביותר של ענף הרכיבה – הטור דה פראנס. בשנים האחרונות, אנו רגילים לכך שהטור מתארח במדינות שכנות, בעיקר בפתיחה, אך לפתיחה בבריסל השנה יש משמעות מיוחדת – היא נועדה לציין 50 שנה לזכייה הראשונה בתואר של אחד הרוכבים הגדולים בכל הזמנים – אדי מרקס. כתמיד, אנו נהיה כאן כדי ללוות את המירוץ, על סיפוריו השונים.

המסלול: המירוץ משלב כרגיל קטעים שטוחים, גבעיים, הרריים וקטעי נג"ש. קטעי הטיפוס יהיו כתמיד במרכז העניינים, וכאן נוכל למצוא כמה שמות אלמותיים למדי. את "מקפצת הבנות היפות" (או "לוח הבנות היפות", תלוי איך מתרגמים) נוכל למצוא כבר בשלב מוקדם של המירוץ, כשהשנה עוד הוסיפו לו בסוף קילומטר של דרך עפר. כשהמירוץ יגיע לפירנאים, נקבל סיום בטורמלה. את הטורמלה ראינו גם במירוץ של השנה שעברה, אך השנה נוכל לראות סיום על ההר האימתני הזה בפעם הראשונה מאז שקונטאדור ושלק התגוששו עליו ב-2010. באלפים נקבל בקטע אחד את האיזואר ואת הגליבייה האימתניים לא פחות. קטע אחד לאחר מכן נקבל את האיסרן, שחלקים ממנו כוללים פאבה, ובקטע ההררי האחרון נקבל טיפוס ארוך במיוחד לאתר הסקי ואל טורנס, באורך בלתי אפשרי של 33 ק"מ. שני הקטעים האחרונים, כמו זה שמוביל לטורמלה, הם קצרים ונפיצים במיוחד (פחות מ-130 ק"מ), מגמה שהופכת לסוג של אופנה בגראנד טורים של השנים האחרונות. החלק השני שמעניין את מתמודדי ה-GC, קטעי הנג"ש, זכה לדילול מה במירוץ הזה. יש שניים כאלו, אחד קבוצתי בתחילת המירוץ, ואחד אישי באמצעו, שניהם באורך 27 ק"מ, מה שאומר שהמשקל של השענות במירוץ הזה נמוך יחסית לרוב המירוצים שאנו רואים בדרך כלל.

הטורמלה. חתיכת טיפוס.

 

זמן פציעות: פציעות הן בדרך כלל חלק בלתי נפרד מהענף הזה. עדיין, לא ראינו מזמן מירוץ שהושפע כל כך מפציעות – עוד לפני שהתחיל. הקשה והמשפיעה מכולן היא כמובן זו של כריס פרום. פרום סה"כ ניסה להכיר את המסלול לפני קטע 4 של הדופינה, אך איבד שליטה על אופניו ברוחות החזקות, והתנגש בקיר במהירות של מעל 50 קמ"ש. כתוצאה מכך הוא סבל משברים ברגל, בצלעות ובמרפק, וגמר את העונה (ולא היה רחוק מלסיים את חייו). המשמעות המיידית היא כמובן שפרומי ויתר על החלום לזכות בתואר בפעם החמישית בטור הזה, וייתכן מאד שאף בכלל. עוד מועמד עיקרי שלא נראה כאן הוא טום דומולאן – ההולנדי לא התאושש מהפציעה בברכו בג'ירו, וייאלץ גם הוא לוותר על הטור. כמה מהחברים שכן נראה כאן עברו אף הם פציעות לאורך העונה, שייתכן שישפיעו עליהם במירוץ למרות שישתתפו בו. את גראן תומאס ראינו נוטש את הטור של שווייץ לאחר התרסקות, במה שנראה כמו מזל רע במיוחד של קבוצתו בעונה זו, לאחר שגם איגן ברנאל שבר את עצם הבריח שבוע לפני הג'ירו. גם אלוף העולם, אלחנדרו ואלוורדה, סבל מסדרה של פציעות בתקופת קלאסיקות האביב, כולל אחת הזוייה במיוחד לאחר שנעקץ ע"י דבורה שהוא בלע במהלך מירוץ. כל האחרונים ישתתפו כאמור במירוץ, ונקווה שגם יסיימו אותו על האופניים, יחד עם כל השאר.

פרום. החלומות באוויר, הראש באדמה.

 

התחרות: לפני שניגע במתחרים, כדאי להגיד כמה מילים על התחרות עצמה. המיעוט היחסי של קטעי הנג"ש, כמו גם העובדה שכמה מהשענים הבולטים בעולם מחוץ למירוץ (פרום, דומולאן, רוגליץ'), תהפוך את המירוץ לכזה שיוכרע בהרים, יותר מתמיד. כמו כן, הג'ירו האחרון הוכיח לנו ביתר שאת את חשיבותן של הקבוצות לסיכויי הזכייה של המתחרים. זאת כשהמתחרה שנראה החזק ביותר לתוך המירוץ, פרימוז רוגליץ', הלך ודעך במהלכו, לא מעט בשל נחיתות הקבוצה שלו. קטע הנג"ש הקבוצתי בתחילת המירוץ, הגם שלא יכריע את המירוץ, יכול לפגוע קשות בסיכוייהם של כמה מהמתמודדים, בפרט אלו שיגיעו עם קבוצות פחות טובות.

כשמדברים על קבוצות חזקות, השם הראשון שעולה לראש הוא כמובן של אינאוס, סקיי בשבילכם. הקבוצה סבלה השנה כאמור ממזל רע בכל הקשור לפציעות, אך לא בטוח שצריך לרחם על הקבוצה (כדבר הפתגם, "מי שמרחם על אכזרים…"). הקבוצה תשלח למירוץ את גראן תומאס ואיגן ברנאל. תומאס, הזוכה מהשנה שעברה, הוא אולי הרוכב השלם מכל הרוכבים במירוץ – מטפס מצויין, וכנראה השען הטוב היחיד מבין מתחרי ה-GC. אלא שהוולשי, מלבד הפציעה שספג בסמוך לטור, לא ממש הראה השנה שום דבר שיסגיר את היכולת שלו, והוא מהווה את אחד מסימני השאלה הגדולים ביותר בטור. ברנאל, לעומתו, הצליח להתאושש יפה מהאותה הפציעה שמנעה ממנו את ההופעה בג'ירו, והוא השיג ניצחון משכנע בטור של שווייץ. הקולומביאני הצעיר ממצב את עצמו כבר כעת כאחד המטפסים הטובים בעולם, וזכייה שלו בטור לא תפיל אף אחד מהכסא. מלבד זאת, הדינמיקה בטור של שווייץ הזכירה מאד את מה שראינו בטורים הקודמים, כשקבוצת סקיי שלטה לחלוטין במירוץ, והתסריט של זוכה מטעמה, לאחר שליטה מוחלטת שלה, בהחלט עשוי להיראות במירוץ הקרוב. הנג"ש הקבוצתי בקטע 3, בו יתלוו לשניים רוכבים כקביאטקובסקי, קסטרובייחו, פולס ומוסקון, עשוי להוות את הנקודה בה הקבוצה תתחיל את שליטתה במירוץ.

ברנאל ותומאס. בשירות הוד מפלצתה.

 

קבוצה חזקה נוספת היא אסטנה, אחת הקבוצות המרשימות מתחילת העונה. הקבוצה הקזחית תגיע כתמיד עם הרכב מטפסים מרשים, בראשותו של הדני יאקוב פוגלסאנג. פוגלסאנג היה השנה אחד המטפסים החזקים ביותר, מה שהביא לו השנה זכיות בכמה וכמה מירוצים. האחרון שבהם, קריטריום הדופינה, הוא מירוץ עם מתאם גבוה בין זכייה בו לזכייה בטור, אולי חדשות טובות עבור הדני. קבוצה שלישית חזקה היא מוביסטאר, שמגיעה כהרגלה בהרכב מרובה מובילים – אלחנדרו ואלוורדה, נאירו קינטאנה ומיקל לאנדה. זה עבד לה יפה מאד בג'ירו האחרון, כשהצמד לאנדה את קאראפז הוביל את האחרון לזכייה בחולצה הוורודה. לא בטוח שזה יצליח כל כך גם הפעם. ואלוורדה אמנם התאושש מהפציעות ההזויות, הצליח לזכות במירוץ דרך אוקסיטני בצרפת, ואף הוסיף לתואר אליפות העולם את אליפות ספרד. עדיין, קשה מאד להאמין שרוכב בגילו ובמצבו יהיה זה שיחגוג עם החולצה הצהובה בסיום המירוץ. קינטאנה עדיין מנסה לחזור לכושר שהפך אותו למטפס הטוב בעולם לפני מספר שנים, בלי יותר מדי הצלחה בינתיים. לאנדה מגיע למירוץ עם ג'ירו קשה ברגליים, וצפוי להיות זה שיתמוך בשני חבריו.

פוגלסאנג, קינטנה (ופינו מאחור) – אחד מצא את כושרו, אחד מחפש אותו (ואחד ינסה לסיים טור בלי להתפרק).

 

אם כל אלו שהוזכרו כאן צפויים לזכות לסיוע מסיבי מקבוצתם, הרי שהבאים בתור ישוועו לכזה. ניתן לומר זאת חלקית על אדם ייטס. כמו אחיו סיימון, שיסייע לו במירוץ, מדובר בסוג של אניגמה. מדובר כנראה באחד המטפסים הטובים בענף, אך לא ברור אם יצליח להחזיק מעמד מירוץ שלם באותה הרמה. אותו דבר ניתן לומר ביתר שאת על תיבו פינו. הנסיך הצרפתי חוזר לטור של מולדתו אחרי שנתיים בג'ירו, שהגיעו בעקבות התפרקויות גרנדיוזיות בטור. נצטרך לראות הוא מגיע בוגר וחכם ביותר לטור, או שנראה שוב גרסה נוספת של התפרקויות שלו, בעיקר בחום. מי שעוד ינסה לסיים את המירוץ על אופניו הוא ריצ'י פורט, אחד שמוכיח שוב ושוב את הפתגם שעדיף טיפת מזל על טונה של שכל (מהצד של חוסר המזל). פורט מוביל כרגע את קבוצת טרק סגפרדו, קבוצה שאליה צפוי להגיע וינצ'נזו ניבאלי בשנה הבאה. הכריש היה יכול בהחלט להחשב לאחד המועמדים המובילים במירוץ, אם לא הג'ירו ברגליו. הוא כנראה ינסה ללכת על זכייה בקטעים, למשל בירידה מהגליבייה. עוד נוכל לראות כאן את ריגוברטו אורן, אנריק מאס, סטיבן קרוייזויק, רומאן בארדה ואילנור זכארין.

רוק בירוק: מלבד ה-GC, הקטעים השטוחים יותר ירכזו גם הם עניין רב, מכמה סיבות. אליה ויוויאני ודילן גרונבייגן, המאיצים הטהורים היחידים במירוץ הזה, ייאלצו לחכות עד לקטע 4 כדי להיכנס לעניינים, כשקיילב יואן ינסה לזנב בהם, בפעם הראשונה שלו בטור. ויוויאני ינסה למחות את רשמיו של הג'ירו מהגהינום שהוא חווה. יש לו בהחלט סיכוי לא רע לעשות זאת, לאחר שהראה בטור של שווייץ שמבחינתו העסקים כרגיל. אלא שאת עיקר תשומת הלב בגזרה זו ימשוך פטר סאגאן. לסאגאן הייתה עונה לא משהו, בעיקר בתקופת הקלאסיקות בה לא זכה בדבר. עדיין, כל חובבי הענף מצפים לראות אם יצליח לשבור את שיא הזכיות בחולצה הירוקה, העומד כעת על שש (בו הוא מחזיק במשותף עם אריק זאבל). סאגאן מגיע למירוץ בפעם הראשונה עם החולצה הרגילה של בורה. זאת אחרי שלוש פעמים בחולצת הקשת של אלוף העולם, ועוד פעם במדי אלוף סלובקיה (תואר שהשנה אחיו יוראי הצליח לגנוב ממנו). נראה שהוא חזר לכושרו לקראת המירוץ, כך שיש סיכוי לא רע שהוא יסיים את המירוץ עם חולצה אחרת. קטעים 1 ו-3, בסגנון קלאסיקות עם סיום משופע, שבהם הוא עשוי להתגושש עם ז'וליאן אלאפיליפ, עשויים בהחלט להיות הבמה שלו בנוסף. מי שייאבק איתו על החולצה הם רוכבים כמייקל מתיוס ומתיאו טרנטין.

סאגאן. שבע בום?

 

אז זהו, ממחר, למשך שלושה שבועות, בתקווה להנאה שלמה מהאירוע הגדול של הענף. ודיר באלקום, שמרו על עצמכם שם. בלי התרסקויות.

פאקו

ממונה על איזור 51 בהופס.

לפוסט הזה יש 22 תגובות

  1. תודה דוד, כיף לקרוא.

    כמו כל שנה ביולי, אני מנסה
    למצוא תירוץ טוב לעזוב הכל בצהריים,
    וללכת לרבוץ מול הטלוויזיה עד הערב,
    לפעמים רק בשביל ספרינט המונים ( מה נעשה בלי קבאנדיש???) אבל כמובן שהעליות הקשוחות של הפרינאים והאלפים הם המסיבה האמיתית.
    .
    בשנים האחרונות, ריצ'י פורט מגיע כסוס שחור, מספיק להראות שהוא כנראה המטפס החזק בדבוקה
    ואז מתרסק ומשאיר לסקיי את התואר.
    ריצ'י הוא האיש שלי, אבל בהנחה שגם
    השנה הוא ימצא דרך לא לסיים את הטור, אז
    אני הולך עם קינטאנה, תומאס חווה עונה רעה וברנאל צריך עוד קצת ניסיון. פוגלסאנג לא הוכיח את עצמו אף פעם בטור וניבאלי סיים ג'ירו מטורף רק לפני חודש וקצת.
    .
    המון שמות, לרבים מהם זה עכשיו או לעולם לא
    (בין המלך הישן-פרום למלך החדש-ברנאל)
    יש הזדמנות לצרפתים, לייטסים, למרטין, פוגלסאנג ופורט לחרוט את שמם בין הגדולים ביותר.
    .
    קינטאנה מנפץ החלומות

      1. הנגש השנה כל כך קצר שקשה לי להאמין שהוא יפסיד שם דקה, רק תומאס יכול באמת לקחת לו זמן שם. לגבי הטיפוסים, שנה שעברה הוא היה חלש, לפני שנתיים הוא הגיע אחרי ג'ירו מטורף שבו הוא הוביל עד לקטע האחרון והפסיד בנגש לדומלאן

  2. תודה פאקו, שם לעצמי תזכורת יומית ל-17:00 להצטרף
    איך ברנאל חזר משבר כל כך מהר וניצח את שוויץ? הכושר של הרוכבים האלה לא מפסיקים להפתיע
    ניחוש לא פרוע, המנצח יהיה הוא או תומאס

  3. תוספת קטנה…
    השרשרת של אופניי סקיי
    הבסקיי מדבריםמעלמשרשרת החוסכת 5 וואט
    מה כמה ?
    ובכן מהירות ממוצעת טור סביב 46 קמש סביב ה 12 מטרים לשניה.
    רוכב השוקל 70 קג מפיק 846 ייאט….בעצם רק 75 .אחוז מזה אם שוברים לו רוח כלומר 684 וואט.
    כמה השרשרת חוסכת מאית מזה…5 וואט .
    והמחיר סביב ה 6000 יורו…
    נשמע הזוי לא ?
    רגע….
    כמה זמן אורך הטור ?
    נניח 4.5 שעות לקטע בממוצע ?
    ב 20 הימים הראשונים הזמן המצטבר סביב
    ה 90 שעות .
    מהי משמעות מאית מזה ?
    5400 דקות בערך מאית מזה 54 דקות ,ואוו הפרש אדיר !
    והמחיר 6000 כפול 8 ?
    לא למובילים צריך כמה שרשראות .
    רז נניח סביב ה 80000 יורו…

  4. טוב לקרוא כמו כל שנה את ההקדמה המצוינת הזאת. זה סימן שהקיץ בעיצומו..
    אבטיח
    ים
    טור דה פראנס!
    אני מחזיק אצבעות לברנאל. מעניין לראות רוכב כל כך צעיר שעשה התקדמות כזאת גדולה. אם לא הוא אקווה שרומן בארדה יזכה סוף סוף. יש כבר אי נעימות מהצרפתים המאוכזבים 😉

    1. בארדה ופינו לא הראו יותר מדי בינתיים העונה. מזל שיש את אלאפיליפ, לפחות אם לא בתואר הראשי, יש סיכוי שנראה ממנו הצגות בזכייה בקטעים.

  5. אוהב לעקוב, ומבין באופן כללי מאד, ואפילו מה "קבוצה" עושה. אבל תהרגו אותי אם אבין מדוע רוכב אחד יוצא דופן לא יכול לנצח בעצמו

    1. דוק, במירוץ כל כך קשה של שלושה שבועות, יכולות להיות כל כך הרבה סיטואציות שרוכב יכול בגללן להפסיד את המירוץ, שרק עם קבוצה חזקה שתגונן עליו הוא יכול לצאת מהן. התרסקויות, פנצ'רים, התקפות של יריבים, מה שאתה רוצה. ראינו דוגמאות לזה בכמעט כל אחד מהגראנד טורים האחרונים. הזכרתי בקטנה את פרימוז רוגליץ' בג'ירו האחרון בלי להרחיב. אז הוא הוביל יפה לאורך המירוץ, ונראה במצב טוב לנצח, אבל הוא סבל מקבוצה חלשה (גם בגלל פציעות). באחד הקטעים הוא איבד זמן בגלל תקלה טכנית באופניים, ולקח הרבה זמן עד שיגיע רוכב מקבוצתו באיזור שיעזור לו (שנתן לו את אופניו). גם בהמשך, ההתקפות של הקבוצות היריבות בהרים די התישו אותו, מה שהיה יכול להימנע אם הייתה לו קבוצה טובה. בגלל זה טרחתי להדגיש את נושא הקבוצות במירוץ הזה. גם אחרי הנטישה של פרום, רוכב שלהם (לדעתי ברנאל) יהיה אחד הפייבוריטים הראשיים לזכייה, ומולו מישהו כמו פוגלסאנג, שמגיע גם הוא עם קבוצה מאד חזקה.

      1. ועדיין, עם כל יתרונות הקבוצה,
        עדיין רוכב בודד יכול לנצח
        (דומולאן בג'ירו לפני שנתיים)
        זה מה שמייצג את הספורט האולטמטיבי הזה.
        זה הספורט היחיד בעולם שהוא גם
        קבוצתי וגם יחידני

        1. איכשהו חיכיתי לדוגמא הזו. הג'ירו ההוא היה סוג של יוצא מן הכלל המעיד על הכלל. קודם כל שלושה מהמועמדים העיקריים בו נפלו קורבן לתאונה עם האופנוע המשטרתי שעמד בצד – גראן תומאס, מיקל לאנדה ואדם ייטס. תומאס לדעתי, עם הכושר והאיכויות שהציג, יחד עם הקבוצה מאחוריו, היה יכול לקחת את המירוץ ההוא אם לא התקרית הזאת. בלעדיהם, היתרון האדיר של דומולאן בנג"ש על קינטאנה וניבאלי (במירוץ שהיה מאד מוטה נג"ש) קיזזו את החיסרון היחסי שלו בטיפוסים הקשים.

  6. תודה פאקו, יאללה נסללו הדרכים לבלתי צפוי ולרומנטינקה – ולוורדה.
    (פה אני מרשה לעצמי להיות ווישפול)

  7. באפריקה מספרים על האצנים שכל יום רצים 20 ק״מ לבית הספר.
    בשווייץ יש סיפור על אורס צימרמן, נראה כמו קצת ניאנדרתלי בלונדיני שגדל בכפר ועזר להורים בעבודה ברפת, כל יום רכב לבית הספר ולעבודה מעבר לגבעה קטנה, משהו כמו הכרמל, ופעם אחת איזה רוכב עלית שבקושי הצליח לרכוב אחריו אמר לו להצטרף למועדון, הוא היה כבר בין 20.
    שנה אחרי זה אני זוכר רכב בשוורצוולד, כולם ידעו מפלצת, שנה אחרי זה ניצח טור דה סוויס, שנתיים אחר כך 3 בטור דה פרנס. רכב לבד נגד ברנאר הינו וגרד למונד שרכבו עם 8 רוצחים, כמו פרום וסקיי.
    אחרי הטור ברנאר הינו אמר מה שכולם ידעו שצימרמן היה הכי חזק פשוט 1 נגד 10.
    .
    מתוך פוסט של יהודה גרשוני
    תודה פאקו

להגיב על פאקו לבטל

סגירת תפריט