"הימורים זה די הכול" – והפעם מסע בעקבות אוהד הלוס אנג'לס לייקרס / מולי

חולצת אוהד - לייקרס

 

"תקשיב, ותקשיב טוב טוב, אח שלי," היפנה אלי איציק זהראווי אצבע מזהירה, "התערבות זה התערבות ואתה תשלם, בדרך זו או אחרת אתה תשלם," הוא לקח נשימה עמוקה, הרגיע את ההר הגעש שבתוכו, והמשיך בקול מתון בעודו קורץ אלי: "אני אולי נראה לך דפוק עד המוח של העצם, אבל כמו שאמרתי לך כבר מיליון פעם, אני בא ממשפחה מכובדת אבל מסוכנת: אחד מאבות אבותיי היה אַבּוּ אלְ-קַאסִם חַ'לַף בְּן אלְ-עַבַּאס א-זַּהְרַאוִיּ, מי שנחשב ל"אבי שיטת הניתוחים המודרנית" ככה שסכינים הם אצלנו בדם כבר אלף שנה, עוד ממזמן שהוא חי."

כך, בקיוסק של מנש, עם אצבע מאיימת וקריצה, החל עוד פרק ב"מסע בעקבות אוהדים" שלי, מסע שתכליתו ניסיון להבין לעומק את תופעת אהדת הספורט על שלל גווניה וסודותיה.

"מה אתה עושה עניין מעשרה שקלים חדשים?" שאלתי, "הרי מאז ההתערבות שילמתי עליך אולי עשרים מנות שווארמה ולא עשיתי מזה עניין…"

ההתערבות שלי עם איציק נקבעה כשנפגשנו בתחילת העונה בקיוסק של מנש, במקום הקבוע בו אנו נפגשים לפחות אחת לחודש, לשיחת עדכונים. איציק  טען אז שהפליקנס לא יגיעו לפלייאוף, ואני חשבתי שכן יגיעו… כעת, משהתברר סופית שהשנה הם לא יגיעו לפלייאוף, הוא בא במיוחד מבת ים לקיוסק של מנש לגבות את החוב.

"דין התערבות כדין פרוטה, ודין פרוטה כדין מאאתיים," קבע איציק בניב ירושלמי מצוי.

"בעסה שלא הסכמת להתערב על זה שהלייקרס שלך, עם לברון וכל הווג'ראס, לא יגיעו לפלייאוף." נאנחתי.

" אני אולי מכור להימורים," ענה איציק, "אבל יש משהו אחד שאני לא'יעשה בחיים:  אני בחיים לא אהמר נגד הקבוצה שלי. אתה מבין, זה יותר גרוע מלרצוח את אבא שלי, שיחיה."

"מכור?" צחקתי, "מכור זה מישהו שמהמר כל יום, בשבילך לפעמים פעם בדקה זה מעט מדי."

"מה לעשות שהבנאדם חולה…" נאנח איציק והעביר למנש טופס ווינר. "אתה חושב שאני לא הייתי מת להפסיק? בוא נתערב שאני מת להפסיק?"

צחקתי, אני הרי מכיר את איציק עוד מהגן חובה של הדסה הגננת שהיה מתחת לבית שלי. לא אטען שכבר אז הוא היה מכור להתערבויות, אבל בואו רק נגיד שאיכשהו הכדורסל הצהוב שלי – זה שעף לנו לצמרת העץ ושכדי להוריד אותו היינו חייבים לעלות לגג של מספר 16 ולזרוק ממנו אבנים כדי להוריד אותו מהעץ –  עבר לבעלותו לפני שהבנתי לעומק את מחלת ההימורים שלו.

"לפחות עוד לא פשטת את הרגל מכל ההימורים שלך," חייכתי.

"שמע, האמת, אני עוד יצאתי טוב… לפחות עשרים מהמרים שאני מכיר, כבר ישבו יותר מחמש שנים בכלא על פשיטת רגל ושאר הסתבכויות. יודע מה,  הרבה יותר מעשרים כבר מריחים את התולעים של מלאך המוות מקרוב. אני אולי מתערב על ימין ועל שמאל, אבל אני כן מבין בסטטיסטיקה ובהסתברות, ויודע כמה לסכן. אז לכן אני לא הסתבכתי, לפחות עדיין." והוא חייך חיוך של מי שיודע שזמנו קצוב.

התרווחנו בכיסאות שמחוץ לקיוסק, שותים סיידר תפוחים. השרב הירושלמי הראשון של תחילת האביב נשבר, ורוח ערב קרירה החלה מנשבת סביב.

"רגע, אני לא מבין משהו אחד." אמרתי, "אתה הרי אוהד מכור של הלייקרס, קורא כל מה שיש עליהם, שומע את כל השמועות, קורא ושומע כמעט כל  מה שמתפרסם… אתה, למשל, הודעת לי עוד במחזור השלישי שהלייקרס לא יגיעו העונה לפלייאוף, ונבואתך הרי התגשמה במלואה, אתה כמעט תמיד חוזה בהצלחה את תוצאות המשחקים שלהם –  מי כמוני יודע – ועדיין אתה לא מוכן להתערב על הלייקרס?"

"ברור שלא," צחק איציק ולקח עוד לגימה מהסיידר, "אני הרי מכיר את עצמי. בכל מה שקשור ללייקרס אני פועל מהרגש ולא מהשכל. תבין, ברגע שאני רואה סגול צהוב, פתאום השכל שלי בורח אוטומטית לתחת ולא מוכן לצאת משם. יותר מזה, אני מפחד שאם אני אהמר נגדם – זה מה שיגרום להם להפסיד…"

"לי אין בעיה להתערב על הפליקנס." אמרתי, "אבל אני כעיקרון לעולם לא אתערב על יותר מעשרה שקלים – ולא משנה על מה."

"אני עוד מחכה" הושיט איציק את ידו לקבל עשרה שקלים והשאיר אותה פשוטה עד שהמטבע עברה מכף ידי לכף ידו.

"תבין, מבחינתי הימורים זה מקצוע." הוא הסביר בחיוך, "זה להכין סטטיסטיקות, זה להכין אלגוריתם ממוחשב על כל שחקן ולקראת כל משחק,  זה לנתח מי שומר על מי ועד כמה הוא טוב בלשמור עליו, זה להכניס כל יום למערכת הממוחשבת נתונים מכל הקבוצות ועל כל שחקן, כולל שמועות על מחלות, העברות ומגבלות. זה להיות בקשר עם אוהדים מכורים של כל קבוצה, כאלו שנמצאים בכל אימון, ולשמוע מהם: מי פישל באימון, מי איחר ומי בכלל לא הגיע ולמה… זה לבחון כל יום את הסיכויים של המשחקים של סוכנויות ההימורים בכל רחבי העולם ולבדוק את השוני ביניהם. יש לי אובייקטים ממוחשבים שעושים את זה אוטומטית ומקפיצים אלי הודעות כל פעם שיש משהו שנראה שהסיכוי להתערב עליו רווחי במיוחד."

"נשמע כמו עבודה קשה וסיזיפית," סיימתי ללגום מהסיידר שלי והנחתי את הכוס על השולחן. בלמי הרכבת הקלה צרחו מלפנינו, מנסים לעצור בסיבוב במורד המדרון שלפני התחנה של קניון פסגת זאב.

"בטח שזה עבודה קשה, אבל אני לא רק אוהב את זה, אני מכור לזה. הימורים, כמו שאתה יודע, זה די כל החיים שלי…" הוא סיים את הכוס שלו, הניחה על השולחן. הוציא מכיסו את המטבע שקיבל ממני לפני דקה, הניחו על השולחן  ושאל בקריצה: "אז תגיד, אולי בא לך להתערב אתי על הסיכויים של הפליקנס להגיע לפלייאוף בשנה הבאה?"

 

כאמור, פוסט זה הינו פרק רביעי מהספר "מסע בעקבות אוהדים" שכולל שלושים פרקים, כמספר הקבוצות ב NBA.

שמונה פרקים מהספר יפורסמו באתר הופס אחת לשבוע, בימי שלישי לפנות בוקר מתחילת הפגרה.

מי שרוצה לרכוש עותק דיגיטלי של הספר כולו (על שלושים פרקיו) או ספר אחר שלי, מוזמן לעשות זאת כאן

לקריאת הפרקים שפורסמו עד כה, נא ללחוץ כאן

מולי

איש של מילים: כותב סדרתי, עורך, מתרגם ופילוסוף של ספורט. אפשר לראות חלק ממה שפרסמתי כולל קישורים ליומן הקורונה ורשימת פרסומים כמו "על ספורט ומהויותיו", "מסע בעקבות אוהדים", "ליקוטי ספורט" ו- "בלוז של תקוות ומורדות - סיפורי קבוצת הניו אורלינס פליקנס 2015-2017" ורבים אחרים... באתר: https://hamuli4u.wixsite.com/muli4u

לפוסט הזה יש 6 תגובות

  1. מולי, איזה כיף לקרוא את זה! סגנון כתיבה מושך ומרהיב. תודה
    היה לי חבר שתמיד היה מהמר נגד הקבוצה שלו כך שאם הם ניצחו אז הוא שילם ויצא מבסוט, ואם הפסידו אז הוא הרוויח. מסכן, היה צריך לשלם הרבה על הניצחון של טורונטו. אך עם חיוך.
    יש משהו בהימורים שעושה אותך קרוב יותר למשחק

  2. הכתיבה שלך נהדרת ואני מאוד אוהב לקרוא את הפרקים של "מסע בעקבות אוהדים" שאתה מעלה כאן לאתר. האם תוכל להעלות את הפרק על קליבלנד (קבוצתי האהובה)? תודה מראש (:

  3. סיפורים נהדרים (שאת כולם אני קורא פעם שנייה ושלישית). הצרה עם ההימורים היא שהם מחלה. כמו התמכרות לסם או לטבק. בעייה קשה בעטצרץ תודה מולי על הארת עינינו

  4. מולי יוצא מן הכלל
    אף פעם לא התערבתי על כסף ….למעט פעם בודדת בחיי בשנת 91 הייתי בשישית והייתי חייב כסף לחבר המרתי זאת ( והימרתי) על הכוכב האדום שתנצח את אולימפיק מארסיי של פאפן קאנטונה ועבדי פלה .
    החבר שלי רץ על המציאה ….ואני ניצחתי בפנדלים .
    פאנב נדמה לי עם השער המכריע גם פרוצינסקי שייק בכוכב האדום .

    אבל למרות שלא הימרתי בכסף כן הימרתי על תוצאות במיוחד בהופס בטורים שונים שכתבתי במהלך השנים.
    יש לי 2 תובנות

    הראשונה שיש באמת משמעות רבה להעמקה ככל שהעמקתי וניתחתי כך צדקתי הדוגמה המוחשית שלי היא הפיינל פור יורוליג.
    בעבר במיוחד בשנים מכבי הגיעה לשם הייתי מנתח כל דבר החל בהיסטוריה וכלה בכושר עכשווי מאזני קבוצות כמות קהל ממדינה שתבוא למשחק ועוד .
    ההצלחה שלי הייתה מדהימה והיו כמה שנים כמדומני 14-17 שהוצאתי 12/12 במצטבר.. וככל שדעכתי בלימוד הנתונים בייחוד בשנתיים האחרונות
    אז מעדתי פה ושם ( השנה לא האמנתי שריאל תפסיד לצסקא כן האמנתי שאפס תנצח וכן חשבתי שצסקא תנצח בגמר).

    בקיצור בעיני זה לא בדיוק הימור זה ניתוח הגיוני ולמרות זאת לא אעשה זאת על כסף לפחות לא עד שאוכיח לעצמי שיש לי 75 אחוזי הצלחה קבועים ….אבל אז אצטרך לעזוב כל עבודה אחרת כי ניתוח מושכל לוקח שעות .

    2. ככל שאני מהמר ( שוב לא בכסף) על קבוצה כך הזהות שלי איתה במשחק גם אם מתחילה הייתי לטובת היריבה ..אז מצד אחד זה נחמד אבל בצד השני אני מעדיף אהדה יותר תמימה

    שוב תודה מולי סידרה נפלאה .

כתיבת תגובה

סגירת תפריט