שחקנים שאסור לשכוח – דברי פתיחה / עידו גילרי

כמדי שנה הצוות מתגייס לפרויקט הקיץ שיעזור לנו להעביר את חודשי הפגרה. בעונה שעברה שחזרנו את פרויקט 50 האגדות לעת המודרנית ואז עלתה השאלה המתבקשת: "מי הוא באמת אגדה?". זה הוביל אותי די מהר למחשבה – האם זה באמת משנה? יש כל כך הרבה שחקנים שהביאו לנו המון רגעי אושר/עצב/השתהות/צחוק. האם לא שווה לזכור גם אותם? מכאן מיד חזרתי לפרויקט שעלה כאן באתר כשמנחם יזם את פרויקט 50 האגדות המקורי לפני 6 שנים.

את הפרויקט יזם וביצע דובי עופר האחד והיחיד שלנו בעצמו. בדברי הפתיחה שלו הוא רשם אז:

"בתקופה הקרובה, שאורכה אינו ידוע ואינו מוגדר או מוגבל בידי הכותב, בעל האתר ד"ר מנחם לס,או הוד רוממותו ד. שטרן (או עוזרו ומחליפו הקרח א. סילבר), יעברו כאן בסך השחקנים "הטובים".

לא מעולים ולא כוכבי על אלא טובים. חלקם אפילו טובים מאוד. מספרם – אלפים. אין להם סיכוי להיכנס לחמישים האגדות, לא של הליגה ולא של הדוקטור. את הוויכוח על השחקן הטוב בהיסטוריה הם ישאירו למייקל, מג'יק, לארי, ולברון. כשיבחרו את הטובים בתפקידיהם יוכלו מושאי הפרויקט רק להביט מהצד, כמונו, ולהנהן לאישור או שלילה. לכל היותר לחוות דעה, על מי היה קל או קשה יותר לשמור ואיך היה ההוא בחדר ההלבשה.

כוכבי הפרויקט שלי הם הכוכבים הקטנים. הירחים המלווים של החמישיות הבלתי נשכחות של סוף שנות ה80 ותחילת ה90. שמות שבעוד עשר ועשרים שנה ייזכרו, במקרה הטוב, כמי ששיחקו בקבוצה ההיא, ליד הכוכב הזה או ההוא. חלקם נגעו בתהילה בלי להשאיר עליה חותם, אחרים הניפו גביע אליפות, ואפילו יותר, ומייד נשטפו בזרם האכזרי של ההיסטוריה, זו השופעת שמות גדולים בכמות ומגוון כאלה, שהליגה שואפת לצמצם למספר שנוכל לזכור, להעריץ ולחלום עליהם.

וויני ג'ונסון, ג'ון סאלי, בודהה אדוארדס ודניס רודמן, בימים שהיה תולעת ולא "אזרח" צפון קוריאה, היו "וויני והסילונים". החמישייה השנייה הנפלאה של הבד בויז של דטרויט מתחילת שנות ה90. כשהם עלו למגרש עבר רחש ביציעים והלב רעד, ובצדק. מכולם נשאר בזיכרון רודמן, ולא בזכותם.

ברד דוהרטי, לארי נאנס, קרייג אילו, הוט רוד וויליאמס ומארק פרייס איימו לכמה דקות על הבולס הגדולים של ג'ורדן. נשאר מהם בזיכרון מייקל מאגרף באוויר והבלונדי המתולתל תופס בצד את הראש.

טים הארדאווי, מיץ' ריצמונד וכריס מאלין היו שלישיית RUN TMC.

כמוהם יש עוד רבים, חמישיות ובודדים.

השנה ימלאו 20 ל1993. הפרויקט הזה עולה לאוויר כדי שב2033 יימצא מי שיואיל בטובו לכתוב על בארון דייויס, מונטה אליס, אנדריס ביאדרינס ועוד שניים שמי יודע מי היו, שמהמקום השמיני במערב הדיחו עם גולדן סטייט את דאלאס והMVP  שלה כבר בסיבוב הראשון. עליהם ועל עוד אלפי סיפורים קטנים ומרגשים, שהם הסיבה לאהוב NBA. הם ולא רק חמישים האגדות."

אז דובי כמו דובי הוא יחודי ואגדה בפני עצמה אבל להרים פרוייקט כזה לבד זה מאד קשה. לכן ישר חשבתי שיהיה זה נהדר אם הצוות יתגייס כמקשה וכל אחד יזכיר את מי שריגש, הכעיס, הלהיב אותו או סתם תפס פינה חמה בלב שתמיד שווה לחזור אליה. והצוות התגייס.

בחודשיים הקרובים לא פחות מ-25 חברי צוות יזכירו לנו את השחקנים שנגעו בהם והשאירו חותם לאורך תקופה של חמישה עשורים. רשות הפתיחה תינתן מחר כמובן למנחם שלא יצליח להסתיר איפה הלב שלו עדיין נמצא ויחזיר אותנו לשנות ה-60 בניו-יורק. אחריו יהיה לנו הכבוד לשמוע מדובי עצמו. אצל דובי כאמור זה תמיד הרבה מעבר לכדורסל ואתם מוזמנים לחזור ולעיין בפרקים הראשונים ולהיווכח בעצמכם.

אחריהם יעלו בכל שבוע מראשון עד חמישי שאר חברי הצוות עם שחקנים גבוהים ונמוכים, צלפים ונגרים, אלופים ועלובים אבל תמיד כאלה שכיף לזכור. אתם מוזמנים להצטרף למסע.

 

לפוסט הזה יש 21 תגובות

  1. תודה רבה עקב מחויביות קודמות וחוסר זמן לא יכולתי להתחייב להשתתף בפרויקט אם הייתי משתתף הייתי מעלה את דן מארלי של הסאנס המיוחדת ההיא שנכנעה בגמר משובח לשיקגו של ההוא.

  2. רעיון נהדר. ושוב תודה וסחתיין ענק לגילרי, רועי, מולי, גיא וכל שאר העוסקים במלאכה שעובדים כל כך קשה מאחורי הקלעים בשביל להביא לנו מוצר כל כך איכותי.

  3. דניס רודמן, בימים שהיה תולעת ולא "אזרח" צפון קוריאה, גילרי ענק, כמה שאני נהנה
    החידושים והחדשנות של עידו גיא מולי מאנו ורבים אחרים מעלות את האתר לשחקים,
    אוהב את עידו גילרי והח'ברה

להגיב על צביקה לבטל

סגירת תפריט