פרוייקט אגדות (14): קלייד (דה-גלייד) דרקסלר / מנחם לס

פרוייקט אגדות (14): קלייד דרקסלר

 

 

לקלייד "דה גלייד" דרקסלר – אחד משחקני הכדורסל הטובים ביותר אבל גם אחד הפחות מפורסמים מהם – הייתה רק בעיה אחת: הוא שיחק בדיוק בשנים המקבילות למייקל ג´ורדן, וכולנו יודעים שיש רק אלוהים אחד. אילו לא היה ג´ורדן, אז קלייד היה היום הג´ורדן שלנו. לברון ג´יימס היום משחק כמו דרקסלר אז. קלייד היה אחד המרחפים/שוהים באוויר הטובים בהיסטוריה. רק ד"ר ג´יי עלה עליו.

אתם חושבים שמנחם הזקן מגזים? שהיום יש מרחפים גדולים ממנו? לכו לבדוק ביו-טיוב ותחליטו בעצמכם!

=================================================
קלייד ´דה גלייד´ דרקסלר
=================================================

תעודת זהות: קלייד אוסטין דרקסלר נולד ב-22 ליוני בניו-אורלינס. הוא הביא את יוסטון (האוניברסיטה) פעמיים למשחק הגמר בפיינל פור. היה לו גוף דומה מאד לזה של מייקל ג´ורדן (דרקסלר 2.00 מ´ ; ג´ורדן 1.98 מ´, ולשניהם גוף חזק, שרירי, עם פחות מ-5% שומן – ז"א גוף אידיאלי) וריחוף עדיף על זה של ג´ורדן. רק לד"ר ג´יי היה ריחוף (GLIDING) נעלה על זה של דרקסלר, נעלה על כולם, ולעולם לא נראה דבר כזה יותר. דרקסלר היה 10 פעמים ´אול-סטאר´ . ניבחר להיכל התהילה של הנבא ואחד מ-"50 האגדות".

היה חבר בדרים-טים האוריגינלית – שוב, קבוצת כדורסל שלעולם לא נראה יותר כמוה – זאת שלקחה מדליית זהב באולימפיאדת ברצלונה ב-1992, כשאחרי כל משחק מבקשים שחקני היריבה חתימות כי גם הם ידעו שזאת קבוצה מאד בלתי רגילה שאולי לא נראה כשכמותה בחיינו. הוא שיחק את רוב הקריירה בפורטלנד, ורק בגלל היותה עיר שדה באמצע שום מקום, כשאף אחד לא רוצה לחזות במשחקיה ולכן היא בטיוי בקושי פעמיים בעונה (אלא אם כן היא בפלייאוף) הוא לא הפך כוכב פופולארי כקרל מלון, צ´ארלס בארקלי, או פטריק יואינג. מפורטלנד הוא חזר לעירו, ועם הרוקטס זכה באליפות הנבא היחידה בקריירה שלו. אחרי ימיו כשחקן הוא אימן שנתיים את אוניברסיטת יוסטון. הצלחתו כמאמן הייתה בינונית. היום הוא משמש כאנליסט הטלוויזיה של הרוקטס.

 

 

 

 

 

 

=================================================
בעיה "קטנה": מייקל ג´ורדן
=================================================

קלייד הוא אחד מ-5 השוטינג-גארדס של כל הזמנים. האחרים, כמובן, היו מייקל ג´ורדן, אוסקר רוברטסון, ג´רי ווסט, והיום קובי בריאנט. חבורה די נכבדה להיות בה. תמיד כשראיתיו משחק חשבתי איזה כוכב-עליון הוא היה יכול להיות אילולא היה מייקל בדיוק בתקופתו, בדיוק בעמדתו, וכמעט בדיוק בצורת משחקו, עם הבדל אחד: מייקל הוא מייקל, והוא העפיל משך כל קריירת המשחק שלו על כל שחקן אחר, כולל דרקסלר. כשקלייד קלע 28 נק´, מייקל קלע 40. כשקלייד ריחף באלגנטיות, מייקל ניתר ועף בכח. למייקל היה ´קילר אינסטינקט´ כמו שלא היה לאף שחקן אחר, וקלייד היה יותר מדי ´טוב´ וג´נטלמני באופיו ומשחקו מכדי להכריח ניצחון כפי שעשה AIR.

לקלייד היה הכל: קליעה טובה מה-3 (טובה משל מייקל; הדבר היחיד בו עלה קלייד על מייק). ניתור גבוה ביותר. ריינג´ גדול מאד של משחק. כניסה מהירה א-לה לברון ג´יימס שהייתה קשה מאד לעצירה. הגנה טובה (אך לא מצויינת כשל מייק). הוא היה טוב מאד וסולידי בכל מה שעשה, אך לטעמי הוא היה שקט מדי ולא ´הכריח´ את הבלייזר לנצח כפי שהכריח AIR את שחקני הבולס ששיחקו איתו. כשמייקל שיחק על כל הקופה, הוא היה בלתי ניתן לפיצוח. בכל משחקי הגמר של הפלייאוף הוא לא היה זקוק למשחק שביעי כדי לענוד את הטבעת.

סידרת הגמר בין פורטלנד והבולס ב-1992 הראתה את ההבדל בין שניהם. למרות העובדה שקלייד היה נהדר, מצוין, מייקל תמיד מצא דרך להיות טוב יותר. לפורטלנד הייתה אז את הקבוצה עם הרקורד הטוב בנבא, קבוצה צעירה, אתלטית ורעבה, ועם יתרון בית. מי שיחקו איתו? ג´רום קרסי, קליפורד רובינסון, באק ויליאמס, קווין דקוורת´, דני איינג´, אללה עבדלנבי, רוברט פאק. מאמנה היה ריק אדלמן. אולי לכם השמות לא אומרים הרבה, אך הם היו סלטה ושמנה של הכדורסל אז.

לבולס היה את מייקל, סקוטי פיפן (לפני שהפך כוכב גדול), הוראס גראנט, ביג´יי ארמסטרונג, ביל קרטרייט, ג´ון פקסון, קרייג הודג´רס, קליף ליבינגסטון, וויל פורדו, וסטייסי קינג. תגידו: "קבוצה גדולה". אני אענה: "גדולה רק אם אתה לוקח את כל השחקנים בגדולתם". אבל הקבוצה הזאת עם השחקנים שמעל הייתה קבוצה של חבורת HAS BEENS או YET TO BE. קבוצה של זקנים בחלק היורד מהגבעה עם צעירים בחלק העולה לגבעה. אז כיצד הרס להם מייקל את יתרון הבית? קבר להם 35 נק´ כבר בחצי הראשון עם שלשות מהמאדים שאחרי אחת מהן מייקל עצמו הסתכל לעבר המצלמה ושפת גופו הייתה, "אפילו אני לא יודע מה קורה כאן עם השלשות הללו". הסתיים 122-89 לבולס, ויתרון הבית חזר לעיר הרוחות. כשאתה נותן לאייר יתרון בית, אתה יכול לסגור את החנות. בזבוז זמן. ניגמר 4-2 לבולס, אחת משש הטבעות של הגדול מכולם.

דרקסלר. שני רק לג´ורדן.

 

 

 

=================================================
"PHI SLAMMA JAMMA"
=================================================

בתיכון ´ראס סטרלינג´ ביוסטון כוכב הקבוצה היה מייקל יאנג, לא קלייד. לקלייד היה כבר אז ריחוף כאילו אין משיכת אדמה אך הוא היה רזה, שקט, וביישן. "ציידי כישרונות" באו לכל משחק של ´ראס סטרליג´, אך כדי לחזות ביאנג, לא בדרקסלר. השניים הפכו חברים. הם החליטו להישאר בבית ולשחק כדורסל תחת מאמנה האגדי של אוניברסיטת יוסטון, גיא לואיס. אך גיא לואיס לא הכיר את דרקסלר. הוא הציע מלגה ליאנג. יאנג: "אני לא בא הנה בלי קלייד". לואיס: "WHO THE HELL IS CLYDE?", יאנג: "שחקן הכדורסל הטוב בתיכונים כולל אני".

 

קלייד עם גיא לואיס, מאמן אוניברסיטת יוסטון האגדי

לואיס הסכים להביאו למשחק מבחן (אז זה היה מותר), וכשהמשחק הסתיים הוא שפשף עיניו, מיהר לקלייד, ושאל "מה אני יכול לעשות בשבילך כדי שתחתום עכשיו? מה אתה צריך? מצחצח נעליים אישי? מיטת מים? רק תגיד" . קלייד: "הדבר שאתה צריך לעשות כדי שאחתום זה לתת לי עט". ואז, בראשית שנות השמונים הגיע לקמפוס איזה ענק רזה, 2.08, שחקן כדורגל מניגריה, ושאל אם הוא יכול לנסות כדורסל. גיא לואיס ענה, "SURE, MY SON".

אז היו בקבוצה הענק לארי מיצ´ואקס, מייקל יאנג, הענק דייויד באנס וקלייד (ממוצעיו אז היו 17.9 נק´ למשחק עם 8.8 ריב´ ו-3.8 אסיסטס). ושחקן הכדורגל הניגרי – אגב, שמו היה חאכים אולג´ואן – שכבר הגיע ל-2.11 מ´ והצטרף לחבורה שנודעה בכל היבשת ב-"פיי סלאמה ג´אמה". היא הייתה קבוצת הכדורסל הטובה במדינה. פעמיים הגיעה לגמר המכללות. פעמיים הפסידה. ההפסד נגד צפון קרולינה סטייט. בגמר 1983 הוא אחד המשחקים המפורסמים ביותר. יוסטון הובילה בנקודה עד 0.2 שניות (אחרי שהובילה בדאבל-דיג´טס כמעט כל המשחק), ואז קולעת צפון קרולינה סטייט את סל הניצחון. מאמנה, ג´ים ולואנו, התפרץ למגרש ורץ במין אמוק כשהוא צורח, מחפש מישהו לחבק. זהו אחד הוידיאוים המפורסמים ביותר בספורט.

כמה חודשים אח"כ התגלה סרטן מוחו. הוא ניפטר כשכל עולם ההופס באבל כבד.

 

 

פיי סלאמה ג'אמה

 

 

 

אוניברסיטת יוסטון – פיי סלאמה ג'אמה

 

 

קלייד נבחר ע"י פורטלנד ב-1985 בסיבוב הראשון, בחירה 14, ועם טרי פורטר, ג´רום קרסי, באק ויליאמס, קווין דקוורת´, וקליפטון רובינסון הוא הביאם לגמרים של 1990 (הפסידו לפיסטונס) ו-1992 (הפסידו לבולס), ועשה מהם את אחת הקבוצות המסוכנות בליגה משך 10 שנים. הוא קלע בקריירה של 14 שנה 22,195 נק´ בממוצע של 22.6 נק´ למשחק עם 6.2 אסיסטים ו-6.0 ריבאונדים. היה אול-סטאר 10 פעמים, אבל בגלל שג´ורדן שיחק בעמדתו הוא ניבחר לחמישיית הנבא רק פעם אחת (1992). הוא לקח שתי מדליות זהב באולימפיאדות עם נבחרת ארה"ב ב-1984, ואז עם הדרים-טים ב-1992. ניבחר להיכל התהילה ב-2004 ולנבחרת "50 האגדות".

ב-1995 הוא עבר ליוסטון רוקטס, שם התאחד עם חברו מהמכללה אולג´ואן (החברים הטובים ביותר עד היום), וחזר לעירו. טומג´נוביץ´ מאמנם אמר לפני הטרייד של דרקסלר: "הבאתי אותו כי אני צריך מנוע חדש ולא חלקי חילוף". עם חאכים "דה דרים" אולג´ואן שיחקו גם סם קאסל, קני סמית´, צ´רלי ג´ונס, מריו אלי, ואחרים, ויחד הם ניצחו את אליפות הנבא ב-1995 (4-2 בסדרת הגמר נגד המג´יק) כשדרקסלר קולע בסדרות הפלייאוף 21.4 נק´, 7.0 ריב´, 4.8 אסיסט, ו-1.82 גניבות למשחק. הפעם, למזלו, זה קרה לפני שמייקל ג´ורדן החל בבליעת האליפויות שלו, וכך יצא לגלייד לגנוב אליפות.

 

 

 

 

אנליסט טיווי

 

 

 

מנחם לס

בעל האתר, העורך הראשי, וכותב יומית - כל זמן שאוכל!

לפוסט הזה יש 80 תגובות

  1. הדבר הכי משמעותי בקריירה של קלייד דרקסלר היה שבגללו מייקל ג'ורדן הגיע לשיקגו ולא לפורטלנד.

    והוא לא אחד מ 5 השוטינג גארדס הטובים ביותר אם זו הרשימה שלך.
    ווייד עולה עליו בכל פרמטר סטטיסטי או היסטורי.

    1. כשהמאמר ניכתב דוויין ווייד היה בן 13

    2. קצת נסחפת… בכל פרמטר סטטיסטי?

  2. אחד השחקנים האהובים עלי ביותר. תודה על העלאת הזכרונות ועל תמונות מצויינות שלא ראיתי לפני כן.

  3. איי איי איי איזה שחקן. איך יכול להיות שבמקביל שיחקו ג'ורדן והשחקן הדומה לו בכל הזמנים?
    חידה למבינים (בלי לרמות ולגגל או לבנגבנג): מי היה השחקן שעבר לפורטלנד בטרייד שהביא את קלייד לקלאצ' סיטי?

    1. סליחה, אבל להגיד שדרקסלר הכי דומה לג'ורדן זה ממש לא בכיוון.

      קובי הרבה הררבה יותר דומה לו – בלי שום קשר לרמת המשחק של דרקסלר, ג'ורדן או קובי..

      ההבדל הכי גדול הוא השליטה בכדור – לדרקסלר לא היתה יכולת לעשות את כל הקרוסאוברים המדהימים של ג'ורדן וקובי במשחק העומד.
      הוא התבסס הרבה יותר על כח ומהירות.

      שחקן נפלא, אבל לגמרי לא הכי דומה לג'ורדן.

      1. ותסלח לי דדי אבל קובי לא דומה למייקל בכלל. בזמנו קלייד וג'ורדן זה היה כמו פרל ג'אם ונירוונה (או מטאליקה ופנתרה לקשוחים)- היית חייב לבחור צד. אני הייתי בצד של קלייד. קובי שישב בצד

        1. לא מבין על מה אתה מדבר.

          קובי זה פשוט קופי של מייקל – ולא מפתיע כי הוא גדל והעריץ את ג'ורדן.

          הדבר המשותף היחיד בין ג'ורדן לדרקסלר היה שהם היו שני השוטינג גארדס הכי טובים בתקופתם.

          אבל מה בין זה לבין "דמיון" ? אין שום דמיון.

          אפילו כשני מנתרים גדולים = ג'ורדן היה מנתר כמעט אך ורק מקפיצה בשתי רגליים, ודרקסלר ניתר כמעט אך ורק על רגל אחת (וכך גם קיבל את הניק "הדאון" – כי הניתורים שלו היו בעיקר למרחק תוך כדי ריצה והוא היה דואה באוויר).

          שום דמיון ביניהם כשחקנים.

          אם יש שחקן שבאמת היה דומה לדרקסלר בסגנון, זה דוקטור ג'יי (עוד אחד שהיה מנתר על רגל אחת ודואה) ולא מייקל.

          קובי וג'ורדן ?

          רק תעשה חיפוש ביו טיוב ותראה כמה סרטונים עשו שמראים אין סוף מובים זהים לחלוטין ביניהם עד לרמת השכפול הגנטי.

          1. הדמיון הוא בגוף, בקרחת בקריצה שבה שיחק. בניגוד לקובי שמשחק כאילו תקוע לו מלפפון בתחת. קובי מעתיק מהלכים מצויין אני אתן לו את הקרדיט על זה.

        2. אפלטון, שמע לי. ראיתי את שניהם 'חי' עשרות פעמים ממרחק אפס. לא היה אף פעם שחקן דומה למייקל כמו הגלייד.

    2. אוטיס תורפ'

  4. נא לדייק. האליפות של קלייד הייתה בשנה שבה גו'רדן חזר מהפרישה שלו, אחרי שכבר היו בכיסו של מייקל 3 אליפויות מתוכם השניה בגמר מול פורטלנד וקלייד. שנה לפני 95, זכו הרוקטס כשג'ורדן בכלל לא בעסק – משחק בייסבול על הפנים. בשנה השניה, עם קלייד, גו'רדן כבר חזר לשחק, אבל עוד לא חזר לכושרו העילאי ובגלל זה שיקגו הפסידו בגמר המזרח למג'יק, וקלייד יכול היה לקחת אליפות עם חאכים.

  5. זו היתה השנה שבה בעצם יוסטון בחרו ללכת על דרקסלר כמספר 2 במקום ת'ורפ, אז אני מניח שזה היה ת'ורפ, ובטח גם מישהו אחר צעיר יותר.

    1. צודק דדי זה היה ת'ורפ. למרות שהוא היה הכי רחוק ממספר 2. הוא היה הפאוור הכי פאוור שיש והשחקן שהכי אהבתי בקבוצה עם כל כך הרבה שחקנים לאהוב (סקוט ברוקס, מריו אלי, סם קאסל, וורנון מקסוול, רוברט הורי, קני סמית והשחקן כדורגל הזה שמנחם הזכיר בכתבה)- כל השחקנים חוץ מהאקים היישר לפרוייקט של דובי.

      1. לא התכוונתי ל"עמדה" 2, אלא ל"אופציה שנייה".

      2. איך אתה יכול לחשוב שדדי התכוון עמדה 2 לגבי טורפ?
        נראה כי לא צפית במשחקים באותה תקופה אלא כותב מתוך ידע יד שנייה.

  6. כתבה גדולה מהחיים
    תיקון קטן

    יוסטון נתנו סוויפ של 4 : 0 למג'יק
    וולואנו מת ב 93 , לא כמה חודשים לאחר הזכייה
    ממוצע הקרירה של מייקל מהדאון טאון הוא 0.327 לקלייד 0.318
    מייקל היה טוב ממנו בכל פרמטר כולל ה 3

    חלק בלתי נפרד מהאחרים שציינת ביוסטון הוא רוברט הורי
    המזל של דרקסלר שחבר לאולג'אוון , אחרת היה אחד מרשימת החיסול של מייקל גדולים ללא טבעת ( יואניג,בארקלי,מלון,סטוקטון )

    מייקל יאנג הוליך את לימוז לזכייה בגביע אירופה ושיחק בגבעת שמואל בסוף הקריירה שלו …..

    1. בגמרים מייקל אך הגיע ל-36.84%, יותר טוב מקובי וכמובן גם מקלייד.

  7. יוסטון עשוה טעות אחרי האליפות של 95 והביאו בטרייד את בארקלי המזדקן במקום קאסל והורי. ככה נמנע הגמר הכי חזק של שנות ה-90 יוסטון נגד שיקגו. לא בטוח בכלל ששיקגו מודל 96(האדירה) מנצחת את יוסטון 95.

  8. בין זכרונותיי האהובים מילדות:
    1. דרקסלר מטביע
    2. דרקסלר קולע מ-3

    אחלה פרופיל!

  9. Dedi you're dead wrong here. These two players were extremely similar in their game. Jordan didn't have a killer cross-over, and he did jump on one foot as well

    Kobe's also similar, especially in his effect on teams, but in their game – clyde is more like mike

  10. nope.

    jordan was almost exclusively a two foot jumper, even when he had a running start.

    and there was very very little similarity in their games.

    even the person who first suggested it admitted it and refined his argument to other more obscure ellements – but not specificaly their games.

  11. אני מתקשה למצוא את הדימיון בין דרקסלר לג'ורדן.
    בתכונות האתלטיות, קלייד היה גלייד וריחף מתוך תנועה, וג'ורדן אחד השחקנים החזקים והיציבים בהיסטוריה של המשחק. הקליעה הלא טיפוסית של קלייד לעומת היופי בתנועה של ג'ורדן…
    את רון הארפר והרולד מיינור הישוו לג'ורדן אז וזה היה מגוחך, אבל לפחות היה איזשהו דימיון במבנה.
    האופי של קלייד היה אנושי הרבה יותר מהארוגנטיות האנטיפטית והמנהיגות האכזרית כמעט של ג'ורדן.
    הדרייב המטורף של ג'ורדן להיות הכי טוב, לנצח בכל מחיר ולגרום לכולם סביבו להתנהג בדיוק כמוהו.
    והגלייד? נחמד, קבוצתי, משתלב במערכת, כינור ראשון מבחינת התדמית ובורג משמעותי במערכת מבחינת היכולת האישית והקבוצתית. בזה, אגב, אני מוצא את הדימיון לוויד. לא היה חסר הרבה כדי שקלייד ייקח אליפות בפורטלנד ככוכב וביוסטון ככינור שני וחלק ממערכת.
    קלייד היה והינו אדם לאהוב וחבר הרבה יותר רצוי לקבוצה. ג'ורדן היה ויהיה חרא של בן אדם שהייתי רוצה שיוביל את הקבוצה שאני אוהב, אבל לא את זו שאני משחק בה.

    הדמות הבאה בפרויקט שלי היא סטארקס, אגב, והטור כבר מתבשל.

    1. לא היה אף פעם יותר דמיון בין 2 שחקנים מהדמיון בין דרסלר וג'ורדן, ואני ראיתי את שניהם עשרות פעמים ממרחק אפס. הכל ביניהם היה דומה, אפילו הבודי לנג'וויץ'. רק מייקל היה יותר טוב בכל דבר, מלבד אולי ריחוף.

  12. בטלוויזיה הם נראו לי שונים כל כך כשחקנים ובני אדם

  13. הפה הגדול צארלס בארקלי , כמה מילים לא מחמיאות על קלייד ביחס למייקל , עם התיחסות לדרים טים של 92 ( אז מייק וקלייד שיחקו יחד)
    תשפטו בעצמכם 🙂
    “I think Clyde has always been jealous of Michael (Jordan), to be honest with you,” Barkley said…. “I think he’s always wanted to be compared to Michael.

    “Hey, we all want to be compared to Michael, but we’re not. Clyde was a great player, but there was always that jealousy of Michael. That was one of the incidents and things about the Dream Team, Clyde was trying to play like it was Game 7 against Michael, and that’s probably not a good idea. When Michael is driving his kids to school, he thinks it’s Game 7.

    1. זה לא רק צ'ארלס בארקלי חשב ככה זה דבר שהיה ידוע.

      ממליץ לך לקרוא את הספר THE DREAM TEAM של ג'ייק מקקולום יש כמה פרק שלם על האובססיה של קלייד לג'ורדן.

      הוא כל הזמן חשב שהוא טוב כמו ג'ורדן בהכל.

  14. איזה אושר לקרוא ש"לכם השמות האלה לא אומרים כל כך הרבה", ולדעת שלפחות לאחד כבר יש זהות ומשמעות. שווה הכל.

  15. קלייד היה ג'נטלמן ושחקן עילאי,
    קיבל ב-95' את ההזדמנות אלייה נכסף שנים.
    בטח שעולה על הבכיין והלוזר ווייד עשרות מונים
    שחקן עצום בכל קנה מידה ולולא מייקל היה לו לפחות עוד אליפות

  16. צורת המשחק של קלייד מזכירה יותר את דר ג'יי. שחקן שונה למדי מג'ורדן,
    קובי מזכיר את ג'ורדן הרבה יותר עם הפיידאווי ועוד דברים. הכדרור של קלייד לא דומה לזה של ג'ורדן או קובי.

  17. הדברים עליו ברשימותיי:

    אמנם לא מנהיג ווינר מרשים, אך עם יכולות נפלאות: חוכמת משחק גבוהה, מהאתלטים הגדולים ביותר שהטביע במשחק רשמי מקו העונשין, סקורר וקלעי מעולה (עם קליעה טובה מרחוק [אמנם בפלייאוף היה בינוני]) כשהוא החל את הקריירה כחלש בזה והשתפר במהלך הקריירה), שחקן הגנה משובח, ריבאונדר מצוין, מוסר נהדר, חוטף מעולה וחוסם טוב מאוד עבור שחקן חוץ.
    זכה באליפות עם יוסטון רוקטס בעונתו ה-12 ב-94/5' לאחר שעבר מפורטלנד שבה שיחק מתחילת הקריירה ונכשל שהשגת אליפות, ובכך שיתף פעולה עם אולאג'ואן כפי שעשו באוניברסיטת יוסטון. לאחר עונה זו שיחק עוד 3 עונות בקבוצה בפרש בגיל 36 ב-98'.
    השיג בקריירה נתונים של 20.3 נק' (47.2% מהשדה, 78.8% מהקו), 6.1 רי', 5.6 אס', שתי חט', 0.7 חס' ו-2.7 אי' ב-34.6 דק' למשחק ב-1,086 מש' בעונה הסדירה; 20.4 נק' (44.7% מהשדה ו-78.7% מהקו כשמהשלוש הוא היה לא טוב למרות כמה פלייאופים טובים מאוד), 6.9 רי', 6.1 אס', 1.9 חט', 0.745 חס' ו-2.74 אי' ב-38.4 דק' למשחק ב-145 מש' בפלייאוף.
    יחס אס'-אי' טוב מאוד לעמדתו של 2.24 אס' לכל איבוד בעונה הסדירה ובפלייאוף.

    1. בס"ד

      תיקון: בשורה השנייה בפסקה השנייה צ"ל "בהשגת".

  18. מנחם, כתבת שהוא נבחר בדראפט 1985, בלתי אפשרי היות וגו'רדן נבחר בדראפט 1984 עם הפספוס הידוע של פורטלנד שויתרו עליו בגלל אותו דרקסלר שכבר שיחק בשוטינג, מאמין שנבחר בדראפט 83.

  19. ואם לא היה ג'ורדן קלייד דומה ללברון במה בדיוק? אתה צריך לקחת את הכדור הכחול מנחם

  20. אחד השחקנים האהובים עלי ובהחלט אחד המשובחים.
    כמו כן,
    לטעמי הוא המרחף הגדול בתולדות האן בי איי.
    ובוודאי השחקן עם הדאנק המדהים ביותר בתולדותיה. הבן אדם הטביע כמעט מהעונשין תוך כדי משחק ועם שומר עליו.

  21. vdWJtD Thanks for sharing, this is a fantastic blog post.Really looking forward to read more. Really Cool.

  22. A round of applause for your blog.Much thanks again. Cool.

  23. This is one awesome blog article.Really looking forward to read more. Fantastic.

  24. A big thank you for your blog article.Much thanks again. Cool.

  25. Hey, thanks for the article post.Really looking forward to read more. Cool.

  26. I appreciate you sharing this article post.Much thanks again. Much obliged.

  27. Wow, great blog.Much thanks again. Cool.

  28. Very neat blog post. Awesome.

  29. Thanks-a-mundo for the blog.Really thank you! Awesome.

  30. I am so grateful for your blog post.Really looking forward to read more. Keep writing.

  31. Really appreciate you sharing this blog article.Really looking forward to read more.

  32. I really liked your post. Keep writing.

  33. Great, thanks for sharing this blog. Keep writing.

  34. Appreciate you sharing, great article post.Thanks Again. Cool.

  35. Major thanks for the blog.Much thanks again. Much obliged.

  36. היה לוסטייל אבל איפוא הוא ואיפוא מייקל.. באייטיז תמיד היה נראה לי כמו גיבור מקומי כזה של קבוצתו סטייל בלקמן מקוויאר ( בדאלאס) קמינגס וכו בתחילת הניינטיז עלה לגמרים ועדיין לא גירד את מייקל גם לא מלמטה

כתיבת תגובה

סגירת תפריט