25 שנה מהיום: סקוטי פיפן הפך להיות "האיש" בשיקגו כאשר מייקל ג'ורדן פרש – אדם פרומל / תרגום Smiley

25 שנה מהיום: סקוטי פיפן הפך להיות "האיש" בשיקגו כאשר מייקל ג'ורדן פרש – אדם פרומל / תרגום Smiley

25 שנה מהיום: סקוטי פיפן הפך להיות "האיש" בשיקגו כאשר מייקל ג'ורדן פרש

אוקטובר 7, 2018

אדם פרומל / Bleacher Report

מאמר מקורי: https://bleacherreport.com/articles/2798526-25-years-ago-today-scottie-pippen-became-the-man-in-chicago-when-mj-retired

כאשר אגדה חיה עוזבת, נפילה תלולה כמעט תמיד מחכה לקבוצות לשעבר שלהם.

אבל "תמיד" היא מילה אופרטיבית, והכל תודות לסקוטי פיפן. לפני עשרים וחמש שנים, הוא מנע מהשיקגו בולס את הצניחה המסחררת לאחר שמייקל ג'ורדן החליף את המדים וניסה לפלס את דרכו דרך קבוצת הבייסול של השיקגו וויט סוקס. כמי שראה את עצמו כסופרסטאר, הפורוורד שעושה הכל שמר את הכדורסל של עיר הרוחות חי ובועט כנגד כל הציפיות.

זה לא דבר שבשגרה, וזה מדוע העולם צריך לשים לב שלפני רבע מאה של פרישתו הראשונה של ג'ורדן ולמה שגרם לפיפן לצאת ממסגרת קטוגריית האנדרייטד איתה הוא התמודד במשך זמן כה רב.

ראינו את קליבלנד קאבלירס צוללת לתחתית לאחר שלברון ג'יימס לקח את הכישרון שלו לסאות' ביץ' ב-2010, כאשר הם ניצחו רק 19 משחקים וכתוצאה מכך בחרו את קיירי ארווינג בבחירה ה-1 בדראפט ה-NBA בשנת 2011. ההיסטוריה לא ממש חוזרת על עצמה שמונה שנים מאוחר יותר, אבל עזיבתו השנייה של ג'יימס את צפון אוהיו, הפעם כדי ללבוש את במדים הסגולים-צהובים של הלוס אנג'לס לייקרס, יהפוך את הפלייאוף לחלומותיהם של קבוצת הקאבס בהובלתם של קווין לאב וג'ורג' היל.

ג'יימס הוא הדוגמא של המילניום הנוכחי, למרות שהוא לא הכוכב היחיד שעוזב את קבוצתו בשעת צרה. אבל תפקודו של פיפן בציפיות של התפקיד של מי שנותר מאחור, למרות הנפילה שהייתה לכאורה מובנת לאחר שג'ורדן החליף את נעלי הכדורסל שלו בנעלי בייסבול.

כפי שפיל טיילור כתב עבור ספורט אילוסטרייטד ב-22 בנובמבר, 1993, המנטליות הכוללת של הבולס השתנתה בשובל העזיבה של ג'ורדן:

"מאמן הבולס פיל ג'קסון ניסה להעביר את הנטל שנוצר בעקבות עזיבתו של ג'ורדן בין מספר שחקנים. הוותיקים כמו פיפן, [הוראס] גראנט והסנטר הפותח ביל קרטרייט ניסו למלא את חלל המנהיגות, [פיט] מאיירס הובא כדי לספק חיקוי הוגן למשחק ההגנה של ג'ורדן, שחקן הכנף הקרואטי, טוני קוקוץ', הגיע אחרי המתנה ארוכה כדי להוסיף את יכולות המסירה שלו לקבוצה, והבולס חיפשו אחר עוד ייצור נקודות, ובכן, מכולם. עבודתו של ג'קסון השתנתה – בניסיון ליצור שיטה לקראת הפלייאוף זה הפך למטרה להתייחס לכל משחק כאילו זה הפלייאוף. 'זוהי קבוצה שעדיין נמצאת בתהליך של חיפוש עצמי', הוא אומר. 'דבר אחד שאנחנו יודעים הוא שאנחנו צריכים להיות אמוציונליים לגבי משחקים כדי לנצח אותם'. בלילות הטובים ביותר שלהם, הבולס נראו נלהבים מההפיכה ממונרכיה למשהו שדומה לדמוקרטיה. ברגעים הגרועים, הם נראו כאילו הם צריכים באופן נואש מלך חדש".

בזמן פרסום המאמר, הבולס עמדו על מאזן עלוב של 4-5 – צפייה הפוכה מצפיות של מאזן תחילת עונה מקבוצה שבדיוק זכתה באליפות שלישית ברציפות. אבל הבינוניות הזו לא המשיכה זמן רב.

למרות הקושי של הקבוצה במילוי החלל של ג'ורדן, למרות הציפיות המועטות ולמרות העובדה שפיפן לא הוביל קבוצה בנקודות מאז שנתו השלישית בסנטרל ארקנסס ב-1987, הבחור בן ה-28 נענה לאתגר.

הגעה לרמה חדשה

Image may contain: 2 people, people playing sport and basketball court

"הייתי יכול להישען לאחור ולהנות למשך זמן רב, אבל לא עוד", פיפן הסביר לטילור. "התבקשתי לקחת צעד קדימה ולהיות בראש הלהקה. אני יודע שאבחן לגבי זה, ואני מוכן לזה".

למרות הקושי בתשעת המשחקים הראשונים של תחילתו של אותו הקמפיין, אשר במהלכם הוא חווה פציעת קרסול והתלבש רק פעמיים, הוא ממש חי את הנבואה עצמה. עד לסיום השנה, הבולס שלו היו ב-51-21 איתו בחמישייה, איכשהו שם אותם בקצב של 57-25 לעונה כולה. הצוות המסייע היה במאזן סופי של 4-6 בלעדיו, ובכן, במה שהיה משאיר אותם הרחק מאחור.

כמה שמאזן הניצחונות-הפסדים מרשים, פיפן אפילו היה טוב יותר באופן אישי. אף שחקן מעולם לא השווה את הממצועים שלו באותה העונה (22.0 נקודות, 8.7 ריבאונדים, 5.6 אסיסטים, 2.9 חטיפות, 0.8 חסימות), והוא רשם את המספרים המרשימים הללו בזמן שהוא זורק ב-49.1 אחוזים מהשדה ושומר את כמות האיבודים שלו נמוכים.

ברגע שהעונה נגמרה, הליגה כיבדה אותו במקום בחמישייה הראשונה של ה-NBA ובחמישיית ההגנה הראשונה, וחלקו עם 0.386 בהצבעה ל-MVP (כשהוא אחרי האקים אולג'וואן ודיוויד רובינסון באותה השנה) היו יותר ממה שהרוויח בשארית הקריירה שלו ביחד (0.329).

פיפן פשוט יכול היה לעשות כל דבר.

הוא יכול היה לטעון בביטחון על עצמו שהוא סקורר שאפשר לשחק עליו ומסוגל לקלוע בצרורות, באמצעות זריקות ניתור עקבית או להתקיף את הסל. הוא מעולם לא הספיק לשחק כפויינט-פורוורד. הוא קטף ריבאונדים בביטחון עצמי. הוא המשיך לשחק הגנה מסחררת מול מגוון רחב של שחקני התקפה.

המיומנויות הרבות הללו לא פחתו גם בעונת 1994-95.

למרות ששיקגו התקשתה ללא גראנט והיו צריכים את חזרתו המאוחרת של ג'ורדן כדי להבטיח מקום בפלייאוף המזרחי, פיפן היה, וזה נתון לויכוח, טוב יותר. הפעם, הוא הוביל את הקבוצה בכל קטגוריית קליעה בזמן שהוא משיג ממוצעים של 21.4 נקודות, 8.1 ריבאונדים, 5.2 אסיסטים, 2.9 חטיפות ו-1.1 חסימות – הישג שהושג רק על ידי פיפן, ג'יאניס אנטטקומפו, דייב קאונס, קווין גארנט ולברון ג'יימס.

בטחונו לשחק כאלפא עלה, הוא היה טוב יותר מהאזור שבתוך הקשת ושיפר את יכולתו מעבר לקשת – יכולת עליה הסתמך יותר מתמיד, לעתים קרובות יותר מאשר על יכולתו האתלטית, כאשר תיפקד בשנים המוקדמות שלו כמישהו המבצע הרבה חיתוכים לסל.

אף שנה לא הסתיימה באליפות. הבולס גברו בסוויפ על הקאבלירס בפתיחת הפלייאוף בשנת 1994 לפני שהודחו על ידי הניו יורק ניקס במשחק ה-7 בחצי גמר האזור המזרחי, אבל לא לפני המחלוקת המפורסמת שפיפן לא נבחר לקחת את הזריקה המכרעת של משחק 3. אולי הכעס הניע אותו וגרם לו שלושה משחקים מאוחר יותר לבצע דאנק חסר בושה על מי שהיה אז בשיאו, פטריק יואינג, באחד הדאנקים הזכורים ביותר שלו הנמצאים בארכיון של ה-NBA:

שנה מאוחר יותר, אפילו כאשר ג'ורדן חזר למשחק, הבולס לא הצליחו לעבור את קבוצתו של שאקיל אוניל, האורלנדו מג'יק, בסיבוב השני. נוצרה מחלוקת שהפכה להיות במכרז העניינים, באותה עונה שנייה, עם שמועות מעורפלות לגבי טרייד סביב פיפן, וזה הסתיים עם הטעם החמוץ של ההפסד.

אבל אפילו בלי לטעון שהוא תכשיט יקר, פיפן עדיין העביר מסר בולט: הוא היה הרבה יותר מאשר רובין לג'ורדן הבאטמן, ולסחוב קבוצה בכלל לא היה מחוץ להישג ידיו.

מה יכול היה לקרות?

Image may contain: one or more people and people playing sport

זהו החלק הקשה.

מצד אחד, גרסה מלאה של פיפן שפשוט הטילה אימה ברחבי הליגה והוא הוכיח כמה עוד הוא יכול היה לתת מחוץ לצל האינסופי של ג'ורדן. מצד שני, זה היה ניסיון שהתנקז למצב שאולי לא היה בר קיימא, כמו שהעיד המקרה של ההתפרצות וחוסר המוכנות לשחק בשניות האחרונות של משחק 3 בחצי גמר המזרח ב-1994.

האם פיפן היה מגיע לכאלו גבהים ללא הלמידה לצד ג'ורדן? האם הוא היה מסוגל להמשיך ולמלא את תפקיד האלפא לעוד מספר עונות? לעולם לא נדע.

אבל כפי שמאמן הבולס לשעבר, דאג קולינס, הבהיר זאת במאמר מ-1995 שפורסם על ידי סם סמית מהשיקגו טריביון, המנטליות והיכולות שלו עדיין בעלות ערך רב יותר מנקודת המבט הפופולרית":

"אני אצפה בסקוטי פיפן אפילו היום, ואפילו לפני החזרה של מייקל, הוא היה עולה להתקפה מאוחר במשחק ומחפש מישהו. סקוטי הוא לא סוג השחקן שיקח את הזריקות המנצחות, מהלכי ניצחון, אבל הוא תמיד היה הרבה פחות אנוכי מאשר מייקל. אם אני על המגרש, הייתי רוצה לשחק עם בחור כמו פיפן מאשר עם ג'ורדן, אבל התפיסה שרצה תמיד בראש היא זו של המציאות, ומייקל היה הבחור שתמיד נתפס כמי שיקלע את זריקת הניצחון וסקוטי לא יעשה זאת".

למספרים, בכל אופן, לא אכפת מזריקות ניצחון. החישובים הללו מציגים תמונה ערכית חסרת רגש, והם מבהירים זאת שפיפן הגיע לשיא הקריירה שלו כאשר היה המנהיג הבלתי מעורער.

אחוז ניצחונות היא לא פונקציה משמעותית לסטטיסטיקה מושלמת, אבל ניתן להשתמש בזה למטרתנו. הם אינדיקציה כדי לספק אומדן בו שחקן יחיד היה אחראי לניצחונות, ואז אפשר לבחון את אחוז הניצחונות הכולל של הקבוצה שנגרם על ידי אותו שחקן בחלוקת אחוז הניצחונות לניצחונות הקבוצה כולה. תנו מבט על התפתחות הקריירה של פיפן לפני שהוא עזב את הבולס ליוסטון רוקטס ב-1998:

  • 1987-88: 2.3 אחוז ניצחונות, 4.6 אחוז מ-50 הניצחונות של שיקגו.
  • 1988-89: 4.0 אחוז ניצחונות, 8.5 אחוז מ-47 הניצחונות של שיקגו.
  • 1989-90: 5.7 אחוז ניצחונות, 10.4 אחוז מ-55 הניצחונות של שיקגו.
  • 1990-91: 11.2 אחוז ניצחונות, 18.4 אחוז מ-61 הניצחונות של שיקגו.
  • 1991-92: 12.7 אחוז ניצחונות, 19.0 אחוז מ-67 הניצחונות של שיקגו.
  • 1992-93: 8.6 אחוז ניצחונות, 15.1 אחוז מ-57 הניצחונות של שיקגו.
  • 1993-94: 11.2 אחוז ניצחונות, 20.4 אחוז מ-55 הניצחונות של שיקגו.
  • 1994-95: 11.8 אחוז ניצחונות, 25.1 אחוז מ-47 הניצחונות של שיקגו.
  • 1995-96: 12.3 אחוז ניצחונות, 17.1 אחוז מ-72 הניצחונות של שיקגו.
  • 1996-97: 13.1 אחוז ניצחונות, 19.0 אחוז מ-69 הניצחונות של שיקגו.
  • 1997-98: 6.6 אחוז ניצחונות, 10.6 אחוז מ-62 הניצחונות של שיקגו.

כן, שני האחוזים הגבוהים ביותר – אם כי לא מדובר בכמות הניצחונות הגבוהה ביותר – הגיעו במהלך הקמפיינים המדוברים

אולי פיפן לא יכול היה להמשיך להיות בעל אחוז של גבוה יותר מרבע של הניצחונות של קבוצתו אם הוא היה ממשיך בתפקיד הזה או שהיה מקבל הזדמנות כזו מוקדם בקריירה. אבל בהתבסס על רמת משחקו הגבוהה בעונות שמעבר, הופעות כאלו אולי בכלל לא העלו את מניותיו באופן משמעותי – לפחות כאשר הדירוג נעשה על ידי יותר גורמים אובייקטיבים. הוא שגשג ללא קשר לתפקיד, מציג יכולת כזו שלמעטים היו אי פעם.

כבר דירגתי את פיפן במקום ה-25 כאשר דירגתי את 100 האגדות בהיסטוריית הספורט ב-2015, אם כי לכמה שחקנים יוצאי דופן של ימינו יש דריסת רגל. דירוג מתמטי של ה-NBA עבור מספר נקודות כללי שם את שחקן היכל התהילה במקום ה-7 וה-20 עבור הפלייאוף והעונה הרגילה, בהתאמה. שילוב של השניים, והוא מדורג במקום ה-18, נמצא בין ג'ייסון קיד וקובי בראיינט (זה מובן מאליו, זה לא אמור להפתיע עבור שחקן עם סטטיסטיקה כמו פיפן, כאשר המדד נותן יתרון לכמות קליעה במה שיכול לדחוף מעלה בדירוג).

Image may contain: one or more people, basketball court and shoes

יותר חשוב מכל השערה היפותטית של שינוי ערכו לקבוצה המבוססת על השנתיים בה חווה יעילות מקסימלית זה כיצד השינוי סייע לו במהלך הרצף השני של שלושת האליפויות של שיקגו. פיפן הרגיש יותר בנוח גם בתפקיד המשני וגבר על כל משוכה שנקרתה בדרכו. ויותר מתמיד, ההשפעתו על הקבוצה קיבלה הכרה. במאמרה של ג'קי מקמולאן בנובמבר 1997 עבור ספורט אילוסטרייטד:

"היעדרותו של פיפן, בכל אופן, הוכיחה כמה הוא חיוני למכונה של הבולס. בזמן שפיפן כבר תקופה ארוכה קיבל הכרה על כך שהוא אחד השחקנים הטובים במשחק, הכרה בתואר הזה באה עם תוספת: הוא לא יכול היה לעשות זאת ללא ג'ורדן. מה שלא עלה בדעתם של הצופים שאולי ג'ורדן לא יכול היה לעשות זאת ללא פיפן"

"פיפן הוא מרכזו של האיזון העדין בהתקפת המשולש של שיקגו. הוא מחזיק הכדור העיקרי ומוסר לא אנוכי שבדרך כלל מותר על ההזדמנויות שלו לקלוע כדי ליצור מצב טוב יותר לחבר לקבוצה. יותר מזאת, כמי שמהווה איום מהשדה, הוא גורם ליריבים לשלם על השמירות הכפולות שהם שולחים על ג'ורדן"

"קחו את פיפן מחוץ לחמישייה וג'ורדן יהפוך להיות מחזיק הכדור העיקרי של הבולס. המטלה הנוספת הזו כבר גורמת לו לעייפות".

ממוצע הנקודות של פיפן לא עבר שינוי משמעותי מרצף שלושת האליפויות אחד לשני. במהלך הרצף הראשון, הוא קלע 19.1 נקודות ב-15.7 ניסיונות מהשדה במשחק. במהלך הרצף השני, 19.7 ב-16.2. אבל הדרכים בהם הוא מפיק קיבלו שינוי משמעותי, ולא רק בגלל שהחליף את החדירות לסל בזריקות ניתור.

כאשר מכלילים את הפלייאוף, הוא התלבש 303 פעמים במהלך ריצות האליפות הראשונה, שהחלה ב-1990-91 ונמשכה עד 1992-93. הוא קלע לפחות 15 נקודות ב-78.9 אחוז מההופעות שלו, 20 נקודות ב-46.9%, 30 נקודות ב-5.0% ו-40 נקודות ב-0.7%.

במהלך רצף שלושת האליפויות השני מ-1995-96 ועד 1997-98, הוא רשם דקות ב-261 משחקים. הפעם, הוא קלע לפחות 15 נקודות ב-72.4 אחוז מהמשחקים, 20 נקודות ב-47.1%, 30 נקודות ב-6.1% ו-40 נקודות ב-0.8%.

צבירת נקודות נמוכה הגיעה לעתים קרובות יותר, אבל לפיפן היה חלק גדול יותר מהנקודות בעת הצורך. העליה הקטנה בהופעות ה-30 נקודות אינה מטעה, והחלק של הופעות עם 25 נקודות אפילו גדל בצורה יותר משמעותית עוד יותר, בעליה מ-18.8% ברצף הראשון ל-23.0% ברצף שלושת השנים השני.

הוא לא היה צריך לקחת שליטה כיצרן נקודות, אבל הוא היה יכול. הוא היה סקורר שיכול היה להתפוצץ לפעמים ולא בצורה עקבית, למרות שהוא המשיך להיות מחזיק הכדור העיקרי וסיפק ערך רב במספר הכישורים האחרים שלו גם כאשר הוא לא היה עסוק בצבירת נקודות עבור עצמו.

ואולי זאת הדרך הכי טובה שאנחנו צריכים לזכור הגיבור הקשוח הזה.

לא כחתיכת עזר נוספת במהלך ריצות שש האליפויות של שיקגו עם ג'ורדן כאיש הדומיננטי. לא כפורוורד שלקח את הליגה בסערה במשך שנתיים כשחקן שעשה כל דבר על המגרש. אלא כאיש שיכול היה למלא את שני התפקידים ועדיין היה מוכן לבצע את ההקרבות האישיות שלו לטובת הצלחת הקבוצה.

לפוסט הזה יש 23 תגובות

  1. התגובה מהבטן ומהזכרונות:
    מי שצרך NBA במינונים גבוהים בשנות התשעים לא צריך מספרים, טבלאות וסטטיסטיקות. לרגע קל לא היה ספק שסקוטי פיפן הוא ה-MAIN MAN אחרי מייקל. להגיד שהם היו "פאוור דואו" זו הקטנת המושג. מקובל להגיד שמייקל אף פעם לא לקח אליפות בלי סקוטי וגם זו הקטנה. מי שחי בתקופה ההיא וראה מאות משחקים יודע שהסטמפה על גדולתו של סקוטי הגיעה ממייקל עצמו. די היה לראות כיצד הוא מסתכל עליו ומדבר עליו כדי להבהיר כמה פיפן היה מעצמה גלקטית בפני עצמו.
    נכון, היה משחק אחד עם סוף מחורבש. אחד בשתי עונות שלמות שבהן פיפן עשה את הלא יאומן והחזיק את הבולס בצמרת.
    אומרים שאף אחד לא זוכר איך קראו לסגן של בר כוכבא. ובכן – כולם לגמרי זוכרים איך קראו לסגן של מייקל ג'ורדן.
    התמונה שבה מייקל נופל לזרועותיו של סקוטי בסוף משחק השפעת המפורסם היא אחד מצילומי הספורט הגדולים בהיסטוריה. מי שראה את המשחק בזמן אמיתי יודע כמה היא מנציחה אירוע מרגש, מפעים ומדוייק, כמה היא משקפת נאמנה את מערכת היחסים בין הכדורסלן הגדול בהיסטוריה לבין סגנו.
    טוב חלאס מייקל – פיפן היה ענק בזכות עצמו. הייתי קופץ לתקרה ומקבל מכה בראש בכל פעם שהוא הוציא עבירות תוקף ברמת אמנות של דה וינצ'י. פשוט לרוץ למקום הנכון, לתקוע שתי רגליים בקרקע, לשלב כפות הידיים להגנה על הביידות ולספוג את כל האנרגיה מגוף במשקל מאה פלוס קילו שרץ עליך בחמישים קמ"ש. ואז ליפול על הטוסיק ולעוף אחורה כמה מטרים ולהסתכל על הזברה שורקת לעבירת תוקף. וכל זה בפחות משנייה אחת. ברגעים האלה התאהבתי בפיפן וזה אף פעם לא עבר לי. גם כאשר נהג כוואחש פעם אחת במשחק פלייאוף חשוב.

    1. היו לי הרבה דברים להגיד על פיפן, אבל אמרת את כולם, הוספת עליהם, וניסחת הרבה יותר טוב – כל מילה בסלע.

  2. תודה סמיילי על עוד תרגום נפלא! הרובין האולטימטיבי לבאטמן והאמת היה גם די באטמן בעצמו. לסקוטי פיפן בכמעט שנתיים ללא מייקל היה חסר רק דבר אחד שהיה למייקל עוד סקוטי פיפן לצידו…

  3. חשבתי על זה שהוא יותר כמו סנשו פנשה
    כולם מכירים את דון קישוט אבל מי שקרא את ההרפתקאות יודע שמי שעשה את כל העבודה השחורה זה סנשו.
    גם מוכר, אבל פחות זוהר
    🙂

  4. פיפן היה גם שחקן הגנה ענק, יחד עם ג'ורדן הם היו גם צמד קטלני בהגנה, לשניהם היתה יכולת שמירה על כל אחד מהקבוצה היריבה.

    1. אולי בעניין שהוא המספר 2 למספר 1.
      אבל הם ממש ניש שחקנים שונים לחלוטין. תומפסון קלעי ושומר מצויין. פיפן היה עושה הכל ושומר אדיר (אחד הטובים בהיסטוריה)

      1. לגמרי שומר אדיר – היה ארוך מקליי וזריז מאוד.
        גם יכולות החסימה, הריבאונד והחדירה לדאנק לא בסקאלה של קליי לדעתי, ולכן אין פה ממש מקום להשוואה.
        אחד הגדולים בהיסטוריה.

כתיבת תגובה

סגירת תפריט