רבי נחמן מביא סיפור:
.
בטור זה אביא את סוגי ההומור והופעתם ב-NBA. מקווה שעל הדרך בעיקר תצחקו.
.
המילה "הומור" מקורה במילה הלטינית "humorem", שמשמעותה נוזל. קשור לתיאוריה שרואה את הרגשות של האדם כנובעות מאיזונים של נוזלים בגוף.
ההומור מורכב מכמה שלבים: א. הצחוק – התגובה הפיזית. ב. השנינות – ההבנה האינטלקטואלית של הבדיחה או הסיטואציה ההומוריסטית. ג. החוויה הרגשית של ההומור. כשאנחנו רואים את סטף קרי רץ לסל אחוז אמוק להטביע ואז מחליק אנחנו צוחקים כי לא צפינו את זה. המוח משדר "תקשיב הייתה פה פאשלה, וואלה מעלה גיחוך". ואז כשהוא קם ומחטיא באיירבול מהשלוש המוח אומר "זה לא מתאים לסטף, אבל וואלה מצחיק". ואז אנחנו צוחקים על מה שקרה.
דוגמא:
מה טורונטו שרים לגולדן סטייט אחרי הגמר?
don't curry be happy.
הומור היא פעולה תקשורתית המכוונת לעורר אצל הנמען תגובה של שעשוע, צחוק או גיחוך".
התיאוריות הפסיכולוגיות בחקר ההומור מחולקות ל-3.
- הצחוק נגרם על ידי תחושה נעימה של חווית עליונות.
בסרטון הזה אנחנו שואלים את עצמנו "מה נסגר איתו?!" תאט את עצמך ותקלע סל קל. הרי הכי קל לנו הצופים לשבת על הספה עם בירה ביד גרעינים בפה וכרס גדולה ולצעוק על שחקן שעושה טעות.
אפלטון – "אנחנו צוחקים ממגרעותיהם ומבורות של אנשים שהם יחסית חסרי כוח". בזה שאדם רגע נחות ממך טיפשי ונלעג אתה מרגיש יכולת לצחוק עליו. בכדורסל הקהל משלם כסף כדי לראות משחק ולכן הליגה תלויה בצופים. אם לא יהיו צופים אז לא תהיה ליגה ולכן מי ששולט על השחקנים זה הקהל. כבר בתנ"ך אבנר בן נר אמר ליואב "יקומו נא הנערים וישחקו לפנינו". כששחקן נופל או עושה טעות טרגית במהלך המשחק כולנו נצחק (או נבכה, תלוי מי ובאיזה שלב).
על מה צוחקים בנוגע לעליונות:
- מאפיינים אישיים (שמות, מקצועות) – מרקוס סמרט שהוא לא השחקן הכי סמרט בקבוצה.
- מאפיינים פיזיים ומנטלים – בעונתו הראשונה של בובי פורטיס, קווין גראנט צחק על העיניים שלו וקרא לו crazy eyes.
- מאפיינים דמוגרפיים
- קבוצות חברתיות – שייכות לקבוצת פח בליגה.
ג'ימי באטלר רץ להתקפת מעבר ועושים עליו עבירה, כדי שלא יעוף לקהל השופט תופס אותו וג'ימי מחזיר חיבוק. ככה יש בהומור ריכוך כדי שהצופה לא יתרסק, זו טכניקה פסיכולוגית שמאפשרת לצופה ליהנות מדבר לא מוסרי בלי להרגיש אשם או הזדהות עם הקרבן.
שאקיל אוניל בפינתו הקבועה כמידי שבוע – שבועיים, (תלוי כמה עצלן הוא קם באותו שבוע) שחט את ג'אבל מגי שעשה הרבה טעויות (my man jaVale) והסיבה ששאק הרשה לעצמו לצחוק עליו זה כי שאק הוא שחקן היסטורי שיושב באולפן ולא משחק. אבל זה נראה קצת כמו התעללות בילד החלש של השכבה.
חווית העליונות היא הכי קלה להשגה וגם הכי נפוצה.
בתוך העליונות נכנסים גם הסאטירה והפארודיה.
מה ההבדל ביניהם?
הפארודיה מתעסקת במאפיינים חיצוניים, בצורה. הפארודיה היא בדרך כלל מוגזמת אך קיימת על בסיס אמיתי. כמו בסרטון ברנדון אמסטרונג שמקצין את התנועות. (יש לו הרבה חיקויים של כל השחקנים הגדולים, שווה צפייה).
הסאטירה לעומת הפארודיה היא מתיחת קו בין ביקורת להומור. הההומור בסאטירה מביעה ביקורת לעיתים נוקבת במסווה של צחוק.
"game of zone" היא סאטירה במיטבה, שמביעה ביקורת חריפה על האירועים הקורים ב-NBA בצורה הומוריסטית. מה גם יש בפרקים גם עירוב שדות שעל זה תקראו בהמשך.
2. ההומור כסובלימציה (עידון). לקיחת מקרים שליליים לכיוונים חיובים.
- פריקת לחצים – במהלך המשחק הלוחץ והמתוח ישנם רגעים מצחיקים אשר יוצרים הפוגה קצרה מהמתח והלחץ ומכניסה מימד נוסף למשחק. ניתן לראות זאת גם על הספסלים שם ההומור יוצר חיבור בין השחקנים, ונותן לנו, הצופים בבית, רגעי צחוק וכיף.
https://www.youtube.com/watch?v=AhpwOgiRuCk
- ההומור מאפשר ביקורת על דברים שמעצבנים אותנו או תופעות מרגיזות.
- הומור כתגובה: הומור יכול לקחת תחושה שלילית שמרגיש בעקבות פגיעה, ולעדן אותה ולהסב אותה כנגד הפוגע. ברגע שצוחקים על הפוגע מוציאים ממנו את העוקץ.
..
במקום ששחקן יבכה על מר גורלו שעשה טעות שתיזכר לדיראון עולם, הוא צוחק על זה. כמו הציוצים של ניק יאנג וג'וש הארט –
.
דוגמא להומור עצמי זה בחירת הקבוצות לאול סטאר ששזור בו הומור עצמי בשפע, אך בעיקר ניתן לראות זאת בבחירות של לברון בדיוויס ואירווינג.
- בתוך התיאוריה הזאת נכנסים גם הומור שחור והומור תוקפני.
.
3. אי הלימה – הומור של אי הלימה היא יצירת תבנית ושבירה שלה, יכול להיות שבירה של משפט או התנהגות או רצף ההיגיון.
סוג זה של הומור מחייב שני אלמנטים, ציפייה – הרצף ההגיוני והמצופה, ושבירה – שבירת הרצף ההגיוני והחלפתה במשהו אחר.
כשאקיל רץ אחרי כדור שיוצא החוצה והספסל מתפנה במאית שנייה זה סיטואציה שקורה להרבה שחקנים אבל זה שהספסל מתפנה זה משהו ששובר את הרצף הרגיל ולכן אנחנו נצחק מזה.
עוד דוגמא – אנחנו רגילים לזה ששחקן קולע סל ואז שמח, מה שיוצר אצלנו תבנית וברגע שהתבנית נשברת אנחנו צוחקים.
דוגמא נוספת:
- בתוך התיאוריה הזאת נכנסת גם תגובת ההיפוך – כלומר אנחנו רגילים למשהו אחד ופתאום הופכים לנו את התוכן.
בנוסף כמו שהזכרנו מקודם, יש את העניין של עירוב שדות.
- עירוב שדות: לקיחה של שדה אחד, ושילובו בתוך שדה אחר. בי-סוציאציה.
ארתור קסטלר כותב על זה: הבסיס לצחוק הוא מעשה יצירה, בו נקשרים רעיונות שונים בצורה מקורית ובלתי רגילה. ההצגה הבלתי שגרתית יוצרת סתירה ובעיה, שמציאת הפתרון גורמת לנו עונג אינטלקטואלי המתבטא בצחוק. ההומור נובע ממפגש קוגנטיבי מפתיע של מישורים או שדות שונים זה מזה.
הפתרון של עירוב השדות, ההבנה של התחכום הוא חלק מההנאה. (בדוגמא שהבאנו עם "game of zone" היוצרים חיברו בין משחקי הכס לבין כדורסל והטרייד הגדול שנרקח.)
עירוב שדות נחשב פעמים רבות להומור החכם והמתוחכם ביותר.
- אנושיות ומכניות
יש לנו ציפיה כיצד בני אדם אמורים להתנהג וכאשר ממשיכים את זה בקיצוניות זה יוצר מכניות מסוימת מצחיקה. אנחנו שוברים את ההתנהגות האנושית בכך שאנחנו מושכים את ההתנהגות האנושית לקיצון. חוסר התאמה גילאית, חזרתיות, רובוטיות וכד'.
https://www.youtube.com/watch?v=4giJpERUQ04
.
.
- אי התאמה בין המלל לבין התמונה. מה שנקרא בימינו ממים, כמובן שיש גם עירוב שדות.
.
לכל קבוצה יש מישהו שתפקידו לשעשע את הקהל, "הקמע".
הקמע מייצר צחוק, עליו להיות מבדר. דוגמת בני השור עם חגיגות הפופקורן על אנשים. יש להם חוש הומור מעולה שאמור ליצור הפוגה במשחקים ולהיות "ליצן החצר" של הקבוצה. ולא משנה איך הם עושים את זה, עליונות או אי הלימה, הכל הולך כל עוד זה מצחיק.
לסיכום
ההומור הוא כלי חשוב, הוא הופך את השחקנים הגדולים למלאי צבע ומהשחקנים הגדולים שכולנו מעריצים ברגע שהם צוחקים אנחנו רואים שגם הם בני אדם בדיוק כמונו. (כמובן שיש את הטראש טוק וכיום הציוצים בטוויטר בין השחקנים שיוצר עניין נוסף ומוסיף אספקט של התנצחות למשחק).
יש לנו ליגה מעולה שמכילה בתוכה רגעי נחת, רגעי עצב וגם רגעים מצחיקים והם לא פחות חשובים כדי ליהנות מהמשחק.
מקווה שנהנתם.
בהצלחה לכל הסטודנטים בתקופת המבחנים. (מזל שאין ליגה ויכולים ללמוד ללא הסחות דעת)
צביקה
27 יונ 2019 13:23:17נהדר!
מולי
27 יונ 2019 14:19:32מאוד אהבתי. המון תודה.
סכין בגב האומה
27 יונ 2019 14:48:23וואו. כל הכבוד על הכתבה. הקטע עם הקמע שסוגר את הוידאו חייב צפיה
רותם אלרן
27 יונ 2019 14:50:56נהדר, מאוד מעניין ומהנה עם הדוגמאות הנהדרות, תודה רבה!
מאנו דה מאן (לשעבר מיקי)
27 יונ 2019 17:47:46מצוין ומחכים, גם בלי קשר לכדורסל. תודה רבה שחר.
Captain Beefheart
27 יונ 2019 17:49:49נהדר!!!! פוסט מעולה שנכתב בחוכמה, עומק וידע. תודה שחר אתה מלך!
(וסחתין מיוחד על ההקפדה בכותרת: "צוחוקים". עכשיו אני על המוחרקה ועל העננים ועל הכיפאק 😉 )
יואל הטרול
27 יונ 2019 18:08:02לא נכון בכלל
הנה מספר דוגמאות למילים מצחיקות:
טיטולים
שלשול
צואה ירוקה
סומסומ
27 יונ 2019 20:25:29כשאתה כותב את זה, זה בהחלט מצחיק
רועי ויינברג
27 יונ 2019 21:42:46למה אתה מדבר עם עצמך?
המשגיח
27 יונ 2019 18:49:39תודה רבה שחר!
לייקרס שזוכים ומנגבים כל הדרך לאלי פו פו פו פות
27 יונ 2019 18:51:26מעולה שחר
אשך טמיר המקורי
27 יונ 2019 20:21:09יפה מאוד
דה שוט
27 יונ 2019 20:38:02מצויין! כל הכבוד, אחלה פוסט.
באופן כללי – ההומור – באשר הוא – עומד על ארבעה עמודים (אם תרצו – יסודות):
א. איש נופל
ב. איש שמן
ג. נפיחה
ד. איש טיפש מסדר איש חכם
רועי ויינברג
27 יונ 2019 21:42:27מצויין שחר, כיף מאוד לקרוא. אתה חושב שאפשר להגדיר את הפלופים של מרקוס סמארט כקומדיה דל ארטה?
שחר צ'קוטאי
27 יונ 2019 22:40:08שילוב של קומדיה דארטה לקומדיית טעויות
מנחם לס
27 יונ 2019 22:50:35וואוו שחר. כל הכבוד לך. השקעה גדולה מאד גם ברעיון וגם בדוגמאות. ממש, ממש מעולה!
Berch
27 יונ 2019 23:46:06טור משובח במיוחד
הייתי צוחק על הטור שבנית אבל לא בטוח שהיית לוקח את זה כמחמאה….
לפעמים, כשההומור שלי יותר מדי מלא ברפרנסים ןקישורים אינטואיטיבים (במילים אחרות – אדיוטי) אני נזכר שכשאני מספר בדיחה חשוב לי בעיקר להצחיק את מי שאני אוהב
את עצמי
🙂
קרע במיניסחוס
28 יונ 2019 05:07:58איזה בונבוניירה.
תודה רבה לך.
Ljos
28 יונ 2019 17:15:52מהאדם הקדמון הראשון שנכנס לגוב האריות וצחקק כשגילה שאין כלום ועד הפעם האחרונה שבה רובין לופז יריב עם מסקוט, הומור זה עניין של מתח והרפייה. כמו למשל המתח של לאן אני הולך עם הסיפור הזה.
אז לשום מקום.
חוץ מ…
נהניתי מהפוסט, תודה.