איך קובי בראיינט הוביל את הלידה מחדש של הכדורסל האמריקאי – ג'ונתן אברמס / תרגום Smiley

איך קובי בראיינט הוביל את הלידה מחדש של הכדורסל האמריקאי – ג'ונתן אברמס / תרגום Smiley

איך קובי בראיינט הוביל את הלידה מחדש של הכדורסל האמריקאי

לפני עשר שנים "קבוצת הגאולה" שינו את הסדר העולמי של כדורסל הגברים. כיצד הם עשו זאת? ברון, מלו, CP3 שיחקו. אבל המפתח למהפך היה בראיינט. "מנטליות הממבה" לקחה את נבחרת ארה"ב לרמה חדשה. עכשיו, העולם עדיין מנסה לצמצם פערים.

ג'ונתן אברמס / SI.com

ספטמבר 12, 2018

מאמר מקורי: https://bleacherreport.com/articles/2795121-how-kobe-bryant-led-the-rebirth-of-usa-basketball

כפי שנייט מקמילאן זוכר זאת, הסופרסטארים נכנסו לתוך החדר, אחד אחרי השני. זאת הייתה הפגישה הקבוצתית הראשונה של נבחרת ארה"ב. כמה מהשמות הגדולים ביותר בכדורסל – לברון ג'יימס, דווין וויד, כריס בוש, כרמלו אנטוני – התיישבו במקומותיהם. רבים מהם התיישבו מאחור, כך זה היה נהוג בסוג של שיחות שכאלה. עוזרי המאמן היו בשורה הראשונה. קובי בראיינט, הגארד סופרסטאר בן ה-29 של לוס אנג'לס לייקרס, ישב לבדו בשורה השנייה, כשהוא בולט במקומו מעמיתיו לקבוצה האולימפית, סופג בעניין את דבריו של המאמן הראשי של הנבחרת האמריקאית, מייק ששבסקי.

בראיינט טרם בנה קשרי קרבה כלשהם עם יתר חברי קבוצתו לנבחרת האמריקאית. הוא החמיץ את אליפות העולם של פיב"א ב-2006 עקב פציעה, ופגישה אחת לא הייתה מספיקה כדי לפתח קשר עמוק. שאר החברה נרגעו מאחור, מדברים, צוחקים, מתבדחים ועושים את כל הדברים שחברים לקבוצה עושים. "הוא הכיר אותם, אבל הוא לא הכיר אותם במובן מסוים", מקמילאן אומר.

אחת הסיבות לכך היה הקילר אינסטינקט של בראיינט. "קובי הוא בחור שלא מרשה לעצמו להיות כל כך קרוב ליריבים שלו", מקמילאן אומר. "כל החברה האלה, אפילו שהם שיחקו במשחקי אול-סטאר אחד נגד השני – וכמה מהם – הוא לא הכיר אותם בצורה הזו".

לאחר הפגישה, בראיינט הלך לאולם כדי לזרוק כמה זריקות עם עצמו. מקמילאן, עוזר מאמן בנבחרת ארה"ב, ניגש אליו והתנדב להחזיר לו כדורים. השניים החלו לדבר – לקראת מה שמחכה באולימפיאדה 2008 בבייג'נג ועל תפקידו של בראיינט בנבחרת האמריקאית. היה צורך עז באחדות בקרב קבוצת הסופרסטארים, מקמילאן אמר. על מנת שנבחרת ארה"ב תצליח, בראיינט יצטרך לעזור להשרות את רוח הלכידות הזו.

ברייאנט הקשיב. בכל זאת, הוא מודה עכשיו, היו לו בנוסף דברים אחרים במחשבותיו.

הוא היה בשיא הקריירה שלו – הוא הגיע לאחר הופעת 81 הנקודות ההיסטוריות שלו מול טורונטו ראפטורס – אבל הוא כבר החל להניח את היסודות לחיים שלאחר קריירת הכדורסל שלו. בזמנו הפנוי, הוא הקדיש את עצמו לעבודה יצירתית, מניח את היסודות האינטלקטואלים למה שהפך בסופו של דבר לסרטון האנימציה הקצר, כדורסל יקר (Dear Basketball), שזכה באוסקר על סרט האנימציה הקצר, וספרו הראשון, מנטליות הממבה: כיצד אני משחק (The Mamba Mentality: How I Play), המתוכנן לצאת באוקטובר.

"יש לי ריכוז כל כך צר", בראיינט אומר. "כפי שאני יכול לראות, אין לי ממש זמן להיות בכלל חברותי, בגלל שבזמן שהייתי מתאמן, כתבתי, ולמדתי את אומנות הכתיבה, של עשיית סרטים. ככה שהימים שלי היו עמוסים. זה לא שיצאתי מדרכי כדי להיות חברתי. הייתי עסוק בהכנות של מה שאני עושה עכשיו, ככה שעבדתי מסביב לשעון".

See the source image
קובי בראיינט התבקש על ידי צוות המאמנים של נבחרת ארה"ב להביא ללכידות הסגל שהיה כישרוני אבל היה אכזב באליפויות הבינלאומיות האחרונות

זאת האובססיה המפורסמת של בראיינט כאשר הוא נדרש להוכיח את השווי שלו. הוא הוביל את הנבחרת לזהב, כשהוא מנחיל את "מנטליות הממבה" על חברי קבוצתו הרבה לפני שהחוכמה הזו קיבלה תווית משלה. עשר שנים מאוחר יותר, ההופעה ההיא נשאר בלתי נשכחת. וזה היה בעיקר בגלל פועלו של בראיינט.

""קבוצת הגאולה" עדין נחשבת לקבוצה הגדולה ביותר של כדורסלנים אמריקאים שהתקבצה ביחד מלבד נבחרת החלומות המקורית של 1992. היא גם הייתה, כפי שזוכרים אלו שהיו חלק ממנה, מין סוג של לידה מחדש. קובי לקח פנייה חשובה להתפתחותו האישית. בעשייתו זאת, הוא עזר להחזיר את הכדורסל האמריקאי לגדולתו בעולם הגלובלי.


מהרגע שהתחילו להשתמש בשחקנים מקצוענים במשחק הבינלאומי ב-1992, נבחרת ארה"ב הייתה דומיננטית בסצינה הבינלאומית. נבחרת החלומות, שהובלה על ידי מייקל ג'ורדן ומג'יק ג'ונסון, השמידו את יריבותייה באולימפיאדת ברצלונה. היריבים בדרך כלל הסתדרו בשורה כדי להבטיח תמונה עם האתלטים שהם ראו לפני זה רק בטלוויזיה. למשך יותר מעשור, נברת ארה"ב הייתה בלתי מנוצחת בזירה הבינלאומית, כשהם מנצחים בקלות ב-1996 וב-2000 (כפי שגם עשתה נבחרת הנשים האמריקאית).

בכל מקרה, קהילת הכדורסל הבינלאומית החלה לצמצם את הפערים ב-2002. החשבון עבור הכדורסל האמריקאי הגיע באליפות העולם של פיב"א ב-2002 באינדיאנפוליס, כאשר הנבחרת הארגנטינאית הכשרונית שהובלה על ידי הכוכב שפרש לאחרונה, גארד הספרס, מאנו ג'ינובילי, הדהימה את ארה"ב, 87-80. זה לא היה מזל: נבחרת ארה"ב ספגה תבוסה משפילה לנבחרת האלמונית של פורטו ריקו במשחק הראשון של האולימפיאדה ב-2004 שנתיים מאוחר יותר, והבטיחו רק את מדליית הארד לאחר ששוב נוצחו על ידי ארגנטינה בחצי הגמר.

"די הרגשנו שכאשר הפסדנו ב-2004, כי השחקנים בארה"ב לא לוקחים את האולימפיאדה באותה הרצינות שהם לקחו זאת בעבר", אומר מקמילאן. "היה לנו מוניטין רע בגלל כמה מהמשחקים. אנשים אמרו שהיחס שלנו היה רע. היה לנו מוניטין גרוע, ורצינו להחזיר את המצב שהיה בעבר. רצינו שיעריכו אותנו. רצינו לחזור להיות הטובים בעולם במשחק הזה כפי שפעם החשיבו אותנו".

ב-2005, יושב ראש הכדורסל האמריקאי, ג'רי קולנג'לו הוביל ארגון מחדש כולל של התוכנית. המטרה? לאסוף את גרסת הכדורסל של הנוקמים (The Avengers). הוא רצה להחדיר מחויבות קבוצתית לאחר שכמה שחקני מפתח נפלו שהובלת הנבחרת בכישלון ב-2004. הוא ביקש התחייבות לשלוש שנים מהשחקנים. הוא הביא כישרון גדול כמו ג'יימס ואת הקלעי של מילווקי באקס מייקל רד.

אבל המפתח היה לקבל את הסכמתו של בראיינט. קולנג'לו יתר איתו קשר, ושאל אותו אם הוא יהיה מוכן למתג את עצמו כמפיץ של נבחרת ארה"ב. סיבה גדולה לכך הייתה ששבסקי.

ה"מאמן K", בוגר ווסט פויינט, הטמיע בשחקניו את החשיבות בייצוג המדינה שלהם. הוא הביא גנרלים מהצבא כדי שידברו מול השחקנים, כמו גם אנשי הנחתים של חיל הים, שחלקו כמה מהתובנות שלהם לגבי המשמעות של שירות המדינה.

בראיינט נדהם מהסיפורים על משרתי הצבא. כדורסל היה קריאת חובה: "הדרך הקטנה שלנו לייצג את ארצות הברית של אמריקה", הוא נזכר. "אתה יכול לשחק עבור הלוס אנג'לס לייקרס, אתה יכול לשחק עבור הספרס, ההיט, המאבס, לא משנה מי, אבל זה שונה שאתה לובש את הגופייה של ארה"ב בגלל שעכשיו אתה משחק עבור המדינה".

See the source image
מאמציו של מייק ששבסקי להרשים את שחקני ארה"ב על החשיבות של לשחק ולייצג את מדינתם עם מפגשים של אנשי צבא הדהים את בראיינט

לאחר שהחמיץ את מחנה האימונים של נבחרת ארה"ב ב-2006 עקב פציעה בברך, בראיינט ערך את הופעת הבכורה שלו בקיץ לאחר מכן כאשר הקבוצה התכונה לאליפות האמריקות של פיב"א.

"יומו הראשון באימון, כאשר הקבוצה נפגשה יחדיו באותו הקיץ, הוא קבע את הטון", קולנג'לו אומר. "הכדור היה באוויר, פגע ברצפה, והוא צלל אחר הכדור האבוד, וככה זה היה. זאת הייתה ההתחלה".

היו ספקולציות כיצד בראיינט יסתדר עם שחקנים אחרים. "הדיבור תמיד היה בין לברון וקובי?" אומר ג'ייסון קיד, שחקן הקבוצה הבודד שמעל גיל 30. "האם הם יכולים להסתדר? האם שני זכרי האלפא יכולים להתקיים יחדיו?"

בראיינט היה מעט מקוטב בהתחלה. "בדרך מסוימת, הוא היה מעט מתבודד", קולנג'לו אומר. "אנשים לא באמת קוראים אותו נכון. אנשים מסתכלים עליו בדרך מיוחדת ומקטלגים אותו".

מה עזר לגשר על הפער בין בראיינט לחברי קבוצתו היה הקרבה. "באותו הזמן, היינו כולנו … באותו המלון, ובעיקרון עם אותם לוחות הזמנים", בראיינט אומר. "אז התחלתי להכיר את החברה יותר". בראיינט התעורר מוקדם כדי להתאמן. ושחקנים אחרים החלו לעשות כמותו, כשהם קמים מוקדם עם בראיינט, מתאימים את עצמם ללוחות הזמנים שלו.

וויד היה השחקן הראשון להצטרף. "הוא פגש אותי באולם בחמש, ואז לברון החל להופיע בחמש, ואז כולם החלו להגיע בחמש. והדבר הבא שקורה, רוב החברה היו באולם בחמש והתחילו לתת קצת עבודה", בראיינט אומר.

הזמן הזה באולם בנה יחסי קרבה בין החברים לקבוצה ונודע בשם מועדון ארוחת הבוקר האולימפי.

"אני והחברה התחלנו להתעורר מאוד מוקדם והם התחילו להצטרף לאימונים שלי ונשארו מאוחר איתי לזריקות לאחר מכן, וזה איך למדתי להכיר את החברה הרבה יותר טוב", בראיינט אומר.

לפי השמועות מעמיתיו, בראיינט מיקד את הריכוז שלו ללמידה מסרטים. הוא ביקש, קיבל וצפה בסרטונים כל הקלעים המרכזיים של הנבחרות הלאומיות האחרות. הוא למד אם ליריביו יש איזשהו יתרון. משחקי NBA בדרך כלל נגישים. העולם יכול ללמוד את המהלכים וההרגלים שלהם.

מכיוון שהיה מחסור במשחקים לצפות בהם, בראיינט הזהיר את חברי קבוצתו לא להיות יותר מדי בטוחים בעצמם. האתלטים האמריקאים לא היו בהכרח עליונים מאלה שמעבר לים, הוא התעקש, והכישרון של היריבות שלהם מעבר לים היה בגדר סוד כמוס. הוא ידע זאת מהזמן שבילה בסצינת הכדורסל הבינלאומית.

"כל החברה האחרים עדיין צעירים, נכון? אני מתכוון, הם צעירים ביותר, ללא ניסיון של אלופים", בראיינט אומר. "זה היה חשוב עבורי להרשים אותם, 'תראו, השחקנים הבינלאומיים האלו יכולים לשחק. רק בגלל שאולי לא ראיתם אותם ב-NBA זה לא אומר שאין להם את האופציה להגיע ל-NBA'".

"רובם פשוט בחרו להישאר ולשחק מעבר לים, אבל השחקנים האלה יכולים לשחק, ואם לא תשימו לב, הם יכסחו לכם את הישבן. האמינו לי, אני יודע. גדלתי מעבר לים. ראיתי את כל השחקנים האלה משחקים, ואתה יושב ופשוט עובר עליהם במבחן העין, אתם תהיו עמוק בחרא. וזה היה חשוב היה להדגיש את המסר הזה".


כשהגיע הזמן לשחק בבייג'נג, בראיינט קבע את הטון מוקדם עבור הנבחרת האמריקאית. באחד המשחקים המוקדמים מול ספרד, הוא רדף אחרי רודי פרננדז מאחורי קו השלוש והבחין שפאו גאסול שם את עצמו בדרך, כשהוא מכין חסימה. גאסול עבר לאחרונה בטרייד ללייקרס, והוא ובראיינט הגיעו לגמר ה-NBA באותה העונה בזמן שזה היה משחק מוקדם בשלב הבתים, בראיינט העביר מסר בכל זאת. הוא שלח זאת בעזרת כתפו, כשהוא שולח את גאסול לבלות על הפרקט.

See the source image
למרות שהוא בדיוק הגיע לגמר ה-NBA עם פאו גאסול, בראיינט לא הראה שום כבוד לחבר קבוצתו ללייקרס כאשר השניים התמודדו אחד מול השני באולימפיאדה ב-2008.

"הוא מכיר אותי, בנאדם", בראיינט אומר. "אני לא משחק, ועבורנו, זה היה חשוב לשלוח את המסר הזה, בנוסף. בדיוק הגענו לאחר ההפסד לסלטיקס, ורציתי לשלוח גם כן מסר לפאו, 'זה מה שאתה צריך מוכן לעשות כדי לזכות בתארים'. אז, זה היה כמו מסר כפול, אחד עבור הקבוצה שלנו ולארה"ב ולנצח את המשחק הזה, לזכות במדלייה, אבל גם עבור פאו בהבנתו שזה הקו שעליו לחצות כדי להיות אלוף".

עבור לברון ג'יימס, סדרת האירועים הייתה אחת העדויות האהובות עליו בו מוצגת התחרותיות של בראיינט.

"זה היה אחד המהלכים הראשונים במשחק", ג'יימס אמר ל-Cleveland.com ב-2015. "זה היה כמו, 'הבחור הזה כולו רוצה בניצחון ולא משנה עבור מי הוא משחק או עם מי הוא משחק באותה נקודת זמן'. הוא באמת שכח שפאו היה חבר קבוצתו. כאילו, הוא באמת שכח שהוא הולך לראות אותו בעוד שלושה שבועות בלוס אנג'לס. אני נשבע. זה היה מטורף".

נבחרת ארה"ב שטפה את סיבוב הבתים, 5-0. האמריקאים גברו על האוסטרלים ברבע הגמר, 101-81. במשחק על מדליית הזהב, ארה"ב התמודדו מול הסגל הספרדי שהיה מלא בכישרונות NBA, כולל האחים גאסול, ריקי רוביו ואחרים. הספרדים הטרידו את ארה"ב לאורך כל המשחק, כשהיא הופכת את התקפת ארה"ב לאדישה.

ברגעי ההכרעה, גאסול הביא את ספרד בסל אחד לשוויון 91 (הדרמה הייתה כזו שהיא הספיקה לעורר את עצביו של קולנג'לו. הוא ירד מטה כדי לצפות במשחק מהפינה של האולם). בראיינט ענה בסל ולאחר מכן במסירות לשלשה של דרון וויליאמס ולהטבעה של הווארד, אבל ספרד התאוששו, כשהם מצמצמים את ההפרש לחמש. בכנף השמאלית, בראיינט הטעה את רודי פרננדז לפני שהוא עלה לזריקת שלוש. השופטים שרקו לעבירה של פרננדז כאשר הכדור צולל לתוך הרשת.

עוד שלשה של וויד סגרה את הדלת, ונבחרת ארה"ב ניצחה, 118-107.

"זה היה כיף גדל", קיד אומר. "החברה האלה חגגו".

ג'יימס חיבק את רד. וויד הצביע לשמים. בראיינט הסתובב והצדיע לקהל.

"אני חושב שהמסע, אני חושב שהפכנו לחברים, לחברי קבוצה, להבין אחד את השני טוב יותר, חשבתי שהחגיגה הייתה נהדרת לאחר מכן", קיד אומר. "ואני חושב שמשם היה הרבה יותר כבוד אחד לשני, לא רק כשחקני כדורסל אלא גם כאנשים".

בזמן שסגנון משחקו של בראיינט הביא רצינות למטרה של נבחרת הגברים האולימפית ב-2008, המוכנות שלו לחלוק את אור הזרקורים עם לברון ג'יימס והכוכבים האחרים של הקבוצה עזר לסגל למצוא לכידות שעזרה להם בניצחון הקשה במשחק על מדליית הזהב מול ספרד.

הלייקרס המשיכו לזכייה בשתי אליפויות רצופות בשנתיים שלאחר מכן. ארבע שנים מאוחר יותר, ארה"ב זכתה בעוד מדליית זהב בלונדון. אבל מה שקבוצת הגאולה עשתה ב-2008 קבע את הרף, ובעיקר בגלל בראיינט. הוא היה מסוגל להיות זכר אלפא בקבוצה של זכרי אלפא. אבל הוא גם למד הרבה מעמיתיו. "אני חושב שעבור לברון, הוא הרוויח מקובי, ואני חושב שגם הפוך", קיד אומר. "אני חושב שאפשר להסתכל על קובי ועל כולם שהשתפרו, לכולם היו שנים נהדרות לאחר מכן. מלו, כריס, פול, החברה האלה השתפרו מלצפות בקובי באור הזה, ולברון".

קולנג'לו עדיין מסתכל בחיבה על ההישג של קבוצת הגאולה. "אחד מההנאות הגדולות שלי היה לצפות בו במהלך הזמן עם הכדורסל האמריקאי, כיצד הוא הגיע", הוא אומר. "הוא היה בחור שונה, לפחות מבחינת תפיסת נקודת המבט. הוא הוביל. [זה] כיצד הוא התאים פנימה. זה היה שונה".

"אם מישהו ראה או מכיר את קובי מימיו בלייקרס לפני כל החלק האולימפי, זה היה דבר אחד", קולנג'לו מוסיף. "אני חושב שהניסיון האולימפי נתנה לאנשים דעה אחרת, נקודת מבט על קובי, ואני חושב שהחוויה הזו עזרה לקובי להתקדם".

לפוסט הזה יש 9 תגובות

  1. מעניין מאד, תודה רבה סמיילי. אצל הנבחרת האמריקאית זה תמיד עניין של עד כמה בעצם איכפת להם, ולקובי איכפת. תמיד. אז כן, האיש הנכון במקום הנכון. סחטיין לששבסקי על המהלך הזה.

  2. הסיפור שלו זורק את גאסול לרצפה ושל מייקל וסקוטי נועלים את קוקוץ ב92 זה הסיפורים הידועים
    הלוואי שלמישהו מהכוכבים היום היה חצי מהמנטליות הזאת

כתיבת תגובה

סגירת תפריט