מבט על עידן הפורטלנד "ג'יילבלייזרס" ממבטה של דיילת אוויר ממטוסו הפרטי של פול אלן – קרי הגרס / תרגום Smiley

מבט על עידן הפורטלנד "ג'יילבלייזרס" ממבטה של דיילת אוויר ממטוסו הפרטי של פול אלן – קרי הגרס / תרגום Smiley

מבט על עידן הפורטלנד "ג'יילבלייזרס" ממבטה של דיילת אוויר ממטוסו הפרטי של פול אלן

קרי הגרס / The Crossover –  SI.com

דצמבר 3, 2018

מאמר מקורי: https://www.si.com/nba/2018/12/03/jail-blazers-portland-trail-blazers-flight-attendant-stephanie-smith-lockness-pippen-wallace

המאמר הבא הינו חלק מתוך ג'ייל בלייזרס: כיצד הפורטלנד טרייל בלייזרס הפכו להיות הילדים הרעים של הכדורסל (Jail Blazers: How the Portland Trail Blazers Became the Bad Boys of Basketball)

****

במשך תשע שנים, סטפני סמית-לוקנס שירתה כדיילת אוויר במטוסו הפרטי של פול אלן, שהטיס את הטריילבלייזרס לכל משחקי החוץ שלהם.

"אני באמת אהבתי הרבה מהאנשים שהיו חלק מהארגון של הטריילבלייזרס במהלך השנים האלה – אנשים כמו בריאן ווילר, ג'ף קורטין, ג'אוף קלארק, בובי מדינה, מייק רייס, קים אנדרסון", אומרת סמית-לוקנס, שטסה עם הבלייזרס בשנים 1997-2006. "השחקנים השתנו, אבל הרבה מאותם אנשים – צוות אימון, מאמנים, אנשי טלוויזיה ורדיו – הם נשארו. זה היה כמו משפחה, זה באמת היה כך".

המטוס היה בואינג 757 עם 38 מושבים, שעכשיו בבעלות דונלד טראמפ, שרכש אותו מאלן תמורת 100 מיליון דולר בשנת 2011 (למטוס יש מנועי רולס רויס. חגורות המושב עכשיו, כמו כל דבר אחר, מצופות בזהב 24 קראט. ישנו מסך טלוויזיה בגודל 57 אינץ' ומערכת השמע באיכות של חדר הקרנה בהוליווד).

"קראנו לזה B-1", אומרת סמית-לקנס, שגם טסה עם הסיהוקס והמארינרס על ה"B-2", מטוס גדול של החברה בבעלותו של אלן. "זה היה מטוס שלא יאמן כמה הוא היה יפה. כאשר פול היה לוקח את ה-B-1 להוואי בחג המולד, הבלייזרס היו משתמשים ב-B-2".

לאלן היה חדר שינה פרטי משלו על המטוס.

"השחקנים לא הורשו להיכנס לחדר השינה של פול. מספר פעמים, אם שחקן היה חולה, והרשיתי לו להיכנס לשם ולנוח לזמן מה".

סמית-לוקנס – הידועה לכולם גם כ"סטבי" בשנים ההם – מצאה שעבודתה היתה כפית ומאתגרת. "זה באמת הייתה הרבה עבודה קשה. לספק ביטחון ולהאכיל חבורה של ילדים צעירים, ויותר מדי עשירים, הייתה מאתגרים לעיתים. הייתי פחות או יותר כמו אמא רחומה".

סטפני עבדה במהלך תקופת האימון של מייק דאנליבי, מוריס צ'יקס ונייט מקמילאן. היא זוכרת שצ'יקס קרא לה באחת הטיסות ומצביע בידיו לעבר שחקן השנה הראשונה, הגארד סבסטיאן טלפייר.

"סטף, לכי תשאלי את סבסטיאן מדוע הוא חושב שהוא צריך לנהוג בבנטלי בזמן שהוא גר בטולאטין", הוא אמר. "קיבלתי המון כבוד מהשחקנים לאורך רוב הזמן", סטפני אומרת. "אם הם היו התנהגו או צעקו על הדיילות, הייתי מדברת איתם. פעם אחת, נאמר לי על ידי ז'אק רנדולף, 'את לא אמא שלי'. עניתי לו, 'אתה לעולם לא תדבר אליה באותה הצורה שאתה בדיוק דיברת כלפי'".

****

השנים הראשונות של סטפני היו בתקופת דאנליבי.

"כמה מהשחקנים היו איומים", היא אומרת. "ג'י אר ריידר פעם אחת תקע את אצבעו בפניה של [הדיילת] דונה קלארק. זה היה בגלל משהו שקשור לדג טונה, אם אני זוכרת נכון, וזה קרה בדיוק בחלק בו יושבים המאמנים במטוס. הם ישבו במושבים האחוריים של המחלקה הראשונה. אף אחד מצוות האימון הסתכל לעברו. אף אחד לא קם. אני זוכרת שרצתי לשם ואמרתי [לריידר], 'תוציא את האצבע שלך מהפרצוף שלה'.

היא רעדה והיו לה דמעות בעיניים.

"ידעתי שהבחור משוגע, אבל אף אחד לא עשה משהו. זה היה ממש עצוב. לבחור היה חסר בורג. הוא פשוט לא היה בסדר. נחרדתי מכך שהמאמנים לא אמרו דבר. בלי לשפוט. לאחר כמה חודשים הבנתי שהבחור היה לא יציב בכלל".

במהלך התקופה ההיא, ריידר ומספר שחקנים אחרים השתעשעו על שום דבר אחר מלבד משחקי וידאו.

"היינו טסים לאנשהו לאחר המשחק, והם צופים בסרטי וידאו של 2 Live Crew", היא אומרת. "הם היו בערך כמו פורנו רך – ממש לא מכובד על המטוס של הקבוצה, לפי נקודת המבט שלי. הייתי מקשיבה לשפה – רק קללות. זה היה נוראי. המאמנים לא עשו שום דבר לגבי זה. אני זוכרת שרצתי החוצה ואמרתי, 'באמת? אתם חושבים שזה בסדר?'"

במהלך השנים הראשונות, מספר שחקנים החזיקו מריחואנה על המטוס.

"הרחתי זאת מספר פעמים. הלכתי אל מי שחשבתי ששם את זה שם ואמרתי לו, 'אני אוציא את זה בפעם הבאה ואראה את זה למכס' וזה לעולם לא קרה שוב".

במהלך שנתו השנייה, דאנליבי אמר שג'רמיין אוניל ביקש ממנה לבוא ולראות את ביתו החדש. דאנליבי הלך איתה.

"לג'רמיין היה מספר חברי משפחה שגרו שם. הם כולם היו אוכלים וצופים בטלוויזיה ומשחקים במשחקי וידאו, והבית היה בבלאגן. הוא פתח את דלת המחסן. היה שם ריח רע, והיו שם המון שקיות זבל מלאות. מייק אמר, 'ג'רמיין, זה מסריח'. הוא ענה, 'הם אמרו לי לשים את זה במחסן'. מייק אמר, 'אתה צריך לשים את זה על שפת המדרכה, ומישהו יבוא ויאסוף את זה עם אתה משתמש בשירותי איסוף האשפה'. חברי משפחתו, שהיו מתלוצצים עליו, לא ידעו מספיק כדי לומר, 'בוא נשים את האשפה על שפת המדרכה'".

ברגע שריידר עזב לאחר עונת 1998-99. סטפני מצאה את עצמה מתקרבת לשחקנים כמו דיימון סטודמאייר, סקוטי פיפן, גרג אנטוני וראשיד וולאס.

"הייתי קוראת להם 'ציפורי ח**'", היא אומרת. "זה בהחלט היה במונחי של חיבה. אהבתי את החברה האלו. הם פשוט היו צעירים וטיפשים".

במהלך שנותיה האחרונות עם הבלייזרס, סמית-לוקנס עלה הרעיון להדריך שחקנים עם הפעולות היומיומיות בחייהם.

"אני זוכרת שדיברתי עם נייט [מקמילאן] על יצירת משרה במיוחד עבורי. רציתי ללמד את החברה האלה איך לרשום צ'ק ולשלם חשבון ולקחת את האשפה לשפת המדרכה. איך לדבר יפה לאנשים ולהושיט את ידם כאשר הם פוגשים מישהו. אמרתי לו, 'אם אנחנו יכולים להפוך אותם למנצחים מחוץ למגרש, אנחנו יכולים לעשות זאת על המגרש'. נייט היה איתי, והוא שאל את פול אלן לגבי זה, אבל לא הייתה תשובה מהקבוצה".

See the source image

סטפני היתה דיילת האוויר האישית של אלן למשך תשע שנים.

הוא קרא בשמי פעם אחת. זה היה מתי שבטעות נעלתי אותו בשירותים. אני שומעת את ה'דינג, דינג, דינג'. ואז שמעתי אותו צורך, 'סטפני!' רצתי חזרה ופתחתי את הדלת. הוא אמר, 'נעלת אותי בשירותים'. זאת הייתה הפעם היחידה שהוא השתמש בשמי.

"אבל ידעתי מה התפקיד שלי היה. לא היה אכפת לי אם הוא אהב או לא אהב אותי. פול הוא מוכשר ביותר, מאוד חכם, פשוט ללא כישורים חברתיים. קיוויתי שהוא יוכל להרגיש יותר נינוח. הוא בזבז אלפי דולרים על קייטרינג של אוכל שהוא אולי או לא יאהב, ואז הוא היה לחוץ על לשאול, 'האם את חושבת שאני יכול לאכול פיצה בדרך הביתה הלילה?'

"באמת, הוא היה אדם מאוד נחמד. לא הייתי שם כדי להיות חברה שלו. לא הייתי שם כדי לפצח את השריון שלו".

סמית-לוקנס שמעה מלא סיפורים מהשחקנים. הרבה פעמים, הם לא ממש חששו מהעוצר, מכיוון שלא היו רבים כאלה.

"הייתי שואלת אותם, 'למה אתם יוצאים עד 4 בבוקר אם אתם יודעים שיש לכם אימון זריקות ב-10?' פעם בניו יורק, כמה מהם היו במועדון חשפניות מפורסם בלילה שלפני המשחק. הם כולם חזרו למלון ב-6 או 7 (בבוקר). ואז הם הפסידו לניקס באותו הערב.

"אבל חיבבתי את החברה האלה. הם התנהגו בצורה טובה אלי ולשאר הבנות. הם לא היו חסרי כבוד כלפינו. אבל מה שהם עשו מחוץ למגרש לא הלך להפוך אותם למנצחים על המגרש".

סמית-לוקנס שמעה בסתר על כמה סיפורים של שחקנים עם מעריצות, בנוסף.

"אני נאיבית ודי אופטימית באופי שלי. אנחנו עושים צ'ק אין למלון יוסטון גלריה ב-3 לפנות בוקר, ואני רואה חבורה של נשים בלובי. אמרתי למישהו, 'אני לא חושבת שיש חתונה בשעה כזו של הלילה'. סקוטי אמר לי, 'הם מעריצות של כדורסלנים, הן כאן עבורנו'. ועניתי, 'אבל אני לא מבינה. אם אתה הולך לעשות זאת, למה אתה נשוי?' פשוט לא יכולתי להבין את הקונספט.

"מוריס צ'יקס ממש פחד לטוס. אם זה היה ממש מטלטל ומאוחר בלילה, היינו יושבים ביחד לפעמים, והוא היה מסביר לי למה הוא תמיד ותמיד יהיה באותה הצורה עם נשים, אפילו אם תהיה לו את החברה הכי יפה מכולן. הוא אמר שזה לא טבעי עבורו [להיות עם אישה אחת]. שאלתי, 'מה אם היא הייתה מתנהגת באותה הדרך?' והוא ענה, 'ובכן, זה לא יעבוד'. מעולם לא הבנתי זאת".

סטפני קראה לוולאס "אחד מהגברים החביבים עלי בעולם".

"הוא היה אחד מהבחורים הבודדים בקבוצות הללו שמעולם לא היו עושים דברים כאלה", היא אומרת. "ראשיד פעם אחת נתן לי כרטיס ברכה שאמר, 'תודה רבה לך על כל מה שעשית. אני אוהב אותך'. הוא היה כמו רוח נדיבה. כולם חשבו שהוא מאוד מרושע. הוא היה נהדר בהרבה מובנים".

Sheed, probably hurling a water bottle at a ref

לסטפני יש רגשות מעורבים לגבי שון קמפ.

"אני הערצתי את האיש. הוא היה מאוד מתוסבך אבל בחור נהדר. פעם אחת נאמר לנו בנקודה כלשהי שאנחנו לא יכולים לקחת קינוחים על המטוס. הוא צריך להשיל משקל ויש לו אישיות התמכרותית. לא יכולנו להחזיק עוגיות ולהוציא דברים לחברה האחרים. כולם ידעו שהוא מכור לסמים, אלכוהול, נשים, סוכר. והסוכר היה מה שבו התרכזו. ידעתי שיש בו הרבה מעבר לזה".

בשנות ה-90 המאוחרות ותחילת שנות ה-2000, "טונק" היה משחק הקלפים של השחקנים בו הם בחרו לשחק על המטוס.

"בדרך כלל אלו היו סקוטי, גרג, בונזי וולאס ודייל דייויס – אותם ארבעה חברה. כולם היו יורדים מהמטוס, ולהם הייתה יד עם הרבה כסף, ואנחנו היינו מנקות מסביבם. בסופו של דבר, הייתי צריכה לומר, 'חברה, השעה 2 בלילה, אנחנו עדיין צריכות לסדר מחדש את המטוס ולטוס לסיאטל כדי שנוכל לחזור למשפחות שלנו. תרדו מהמטוס'. והם היו ככה, 'סטבי, זוהי יד של 30,000 דולר'. הייתי עונה, 'עכשיו אתם באמת צריכים לצאת מכאן'. הם היו מתערבים על מאות אלפי דולרים לפעמים. אנחנו מדברים על סכומים נכבדים".

השחקנים מעולם לא השאירו טיפ, למרות זאת.

"אבל אם החברה האלה היו מאבדים משהו על המטוס, היינו צריכות לחפש ולהפוך את כל המטוס. הם מעולם לא השאירו פני. אבל היו להם ידיים של 30,000, 40,000, 50,000 דולר. זה היה בלתי יאומן".

מספר פעמים, אנטוני היה לוקח בקבוקי מים מינרלים של אוויאן מחוץ לתא האחסון ועוזב את המטוס. פעם אחת, סמית-לוקנס התעמתה איתו.

"בכל פעם שאתה לוקח את הז מחוץ למטוס, אחת מאיתנו צריכה למלא את זה מחדש ולסחוב את זה במדרגות".

"אבל אשתי מאוד אוהבת את זה", הוא אמר לה. "לבסוף, מייק דאנליבי עמד לצידנו ואמר, 'למען השם, גרג, הם מוכרים אוויאן בפורטלנד".

בשנה שלפני שעזבה את עבודתה עם פול אלן, סטפני ובעלה בנו בית בקירקלנד, וושינגטון.

"יום אחד קיבלתי חבילה ענקית מחוץ לדלת. היו שם שפע של דברים טובים מפוטרי בארן שמוריס צ'יקס שלח, עם פתק חברות. זה הביא אותי לדמעות. "הייתה הרבה אהבה במהלך תקופתי [עם הבלייזרס]. אפילו עם ציפורי הח**. זה הכל היה חלק מהכיף".

לפוסט הזה יש 23 תגובות

  1. לקרוא את הפוסט ולהתפוצץ. איך הדמויות שאנחנו מעריצים, מתנהגות בניגוד לכל ערכי המוסר שאנו מאמינים בהם. ולדעת שהאהדה שלנו אליהם, רק מגבירה את התופעות האלה. במקום לתת להם שיוויון הזדמנויות אמיתי לכולם, לוקחים חבורת שכירי חרב שנבחרו כמו גלאדיטורים שכל המטרה שלהם לבדר אותנו. לפחות הגלדיאטורים העכשוויים מרוויחים מספיק כסף.

    1. מסתדר יופ גם לי .
      גם ראשיד וגם ראנדולף .
      הרבה אוהדים מסרבים לקשר
      ספורטאים עם פשע ,אך זהו בדיוק אותו סוג אוכלוסיה שחלק ממנה קיבל הזדמנות ,וחלק אחר ממנה קיבל ארכה זמנית ,איזאיה היידר למשל… שבסוף הגיע לכלא על הריגה לאחר שניסה להשפיל את קובי ומצא עצמו מושפל ומועף מהליגה.
      אחד הטורים הטובים ,גם באופניים סוג אוכלוסיהנדומה אך הרבה יותר מנומס…

  2. אחלה של סיקור, ולדעתי גם מכובד. מדהים איך בני אדם מגיעים למצב שהם מקבלים חוזים של 8 ספרות ואין להם מושג לאיפה זורקים את הזבל. מסביר למה רובם פושטים רגל אחרי הפרישה

  3. מעולה סמיילי. ככה רוב מוחלט של הסלבס חברה. אנדים שמקבלים הכל בקלות בגיל 18 והופכים למיליונרים יכולים לשים זין גדול על כולם. כמו שנאמר מעליי כסף לא קונה ידע ולכן הרבה מהם פושטים רגל מהר מאד כי הם מפזרים כסף על בחורות שתייה וגורמטים והחברים שלהם גם מנצלים את זה לפמלייה.

  4. תרגום מצויין. הצד הפחות יפה של הילדים הרעים של הליגה שלנו, אבל נותן הצצה שווה שלא יכולנו לקבל בשום מקום אחר לחייהם האישיים

    1. על הרעים יש מה לכתוב , לא סתם הם נקראו הג'ייל בלייזרס….אוסף של דפוקים שפול אלן מסיבותיו אסף לקבוצתו …
      טוב מה לעשות מדובר בעסק…

כתיבת תגובה

סגירת תפריט