לב של אלוף – סטפן קרי! / מאת יואב, גולש נאמן, סטודנט למתמטיקה

 

 לב של אלוף – סטף קרי / יואב

(יואב, גולש וותיק, הוא סטודנט למתמטיקה וסטטיסטיקה באוניברסיטה העברית. זהו מאמרו הראשון לאתר)
בדרך כלל אני בחור של מספרים וסטטיסטיקות, אבל היום נדבר על תודעה ורגשות (כתבה ראשונה שלי; אנא תהיו סלחניים עם הסגנון).
יש ציטוט מפורסם (שלצערי לא ברור מי אמר) שאומר שהמנצחים כותבים את ההיסטוריה.
אני הולך לכתוב על ההגדרה של מנצח או באנגלית ווינר, לדעתי כמובן.
*
*
*
*
בהיסטוריה זה מיחסית די פשוט להבין מי ניצח. היה מתחרש קרב ומי שהיה גובר בקרב היה מנצח. אומנם היו מקרים מורכבים יותר של ניצחון בקרב והפסד במלחמה אבל ברוב המקרים בסוף העם שניצח הוא זה ששלט בעם שנוצח. כך לפחות למדנו בתיכון.
בעת המודרנית גם בנושא הצבאי וגם בשאר הנושאים אין אמת ברורה. הכל מורכב משיקולים של תקשורת ותודעה. צבא יכול להכריע צבא יריב במלחמה אך להיתפש כמי שהפסיד.
עכשיו נחזור לנושא הכדורסל.
*
*
*
*
אם יש מישהו שנתפס כמפסיד גדול משנת האליפות הראשונה עד השנה זה סטף. בעונת ה-MVP הראשונה בגלל שלא זכה במצטיין הגמר ובגלל ההפסד בגמר לקליבלנד.
לאחר הגעת דוראנט הוא נתפס בפלייאוף כשחקן הפחות חשוב, כזה שחובה עליו לזכות במצטיין גמר וכשלא עשה את זה נתפס בעיני רבים כ'לא ווינר' ואף 'מפסידן'.
אדגיש שוב – סטף נחשב כשחקן מדהים אבל לא כווינר.
העונה, למרות עונה סדירה מעולה, הפלייאוף התחיל כמו הקודמים. ואז הגיעו הפציעות: משחקים 5, 6 ביוסטון, הסדרה מול פורטלנד ופתאום הרגשנו שמגיע פה גאולה לתדמית וסוף סוף סטף מקבל את מה שמגיע לו.
הנה הגיע המשחק ה-6 עם הפציעות והכל. הפסד במשחק 6 אחרי החטאה של סטף מזריקה נוחה ושוב נשמעו הקולות 'צוקר'…'לוזר'… אחד ש'לא מגיע ברגעי האמת'…
אני רוצה להציע פה הסתכלות חדשה.
בניגוד למלחמות בספורט ובמיוחד בכדורסל, הווינר הוא לא דווקא זה שמנצח (מצחיק קצת להגיד את זה), הווינר, או שניתן לזה שם אחר שלא יהווה סתירה פנימית לשחקן עם לב של אלוף, זה שיקלע 47 נקודות בלי כל הכוכבים שאיתו ועם קווין קוק כגארד שני מוביל. השחקן עם לב של אלוף ייקח שלשה קריטית במשחק 5 שכל הלחץ עליו (היא גם נכנסה).
והשחקן עם לב של אלוף אחרי שהצמד שלו נפצע במשחק הזה, והחבר שתמיד מציל אותם ברגע האמת במשחק הקודם, ואחרי יום שחור והגנה צמודה הוא זה שייקח את הזריקה המכרעת של הסדרה.
כי לב של אלוף זה לא רק מי שקולע אותה אלא גם מי שמעז לזרוק.
*
ואז הוא לא בוכה, לא מתייפח, לא מתנצל. פשוט לוחץ את ידי המנצחים עם חיוך אמיתי ולא נאלץ, ונעלם אל השחור.
אתה רואה שהוא כבר מוכן לעונה הבאה – ללא הכוכבים דוראנט ות'ומפסון.
*
*
הוא יעשה את כל מה שיוכל עם מי שישחק לידו. שלא כקובי או לברון, הוא לא יבוא אל ההנהלה עם דרישות חד-משמעיות להביא לו "שחקנים שאוכל לשחק איתם, או ש…". לא, הוא לא ידרוש מאומה. הוא ייהנה מחופשת הקיץ, ישחק גולף כמה שיוכל (הוא שחקן הגולף הטוב ביותר בין כל 600 שחקני ה-NBA ברמות, עם HANDICAP של 4.5, שיכול לעשות ממנו מקצועני כבר היום, עם הערה: ישנם האומרים שההנדיקאפ של סטף WAS RIGGED ושזה לא ייתכן כי רוב המקצוענים בטור כקפקה, מקלרוי, רוז, והשאר, הפכו למקצוענים כשההנדיקאפ שלהם היה בין 4 ל-6.5; למקצוענים בטור 'אין הנדיקאפ' מפורסם, אלא אם כן יוני יודע אחרת. בכחול – תוספת של מ.ל)
*
סטף קרי אף פעם לא התלונן. לא על השיפוט, לא על שחקני היריב, לא על הקהל. כל מה שהוא עושה זה לבוא לשחק, לקלוע מה-3 סלים מעולם אחר, לחדור כפי שאף אחד אחר לא יכול, להתקלח, להתראיין עם חיוך על פניו בניצחון או הפסד, ולהיעלם אל אשתו וילדיו.
*

זהו סטף קרי. שחקן עם לב של אלוף.

מנחם לס

הזקו והוותיק מכולם בצוות. מנסה לכתוב יומית - כל זמן שאוכל!

לפוסט הזה יש 58 תגובות

  1. כתבת יפה אבל לדעתי יש הבדל בין אלוף לשחקן אמיץ או בעל בטחון.
    בכדורסל להבדיל מבחיים האמיתיים האלוף הוא זה שאתה יודע שישם את הכדור בפנים -כמו ג'ורדן או ברייאנט.
    לקרי היו יותר מדי משחקים שהוא דווקא לא הצליח להכריע את המשחק.
    הדבר שאני מאוד מעריך בו בשנתיים האחרונות ועוד יותר בפלייאוף הנוכחי זה שאתה מרגיש שהוא ממש נותן את כל כולו למשחק, הוא מתאמץ יותר בהגנה, הוא לא מפסיק לרוץ ונסות לברוח מהשמירה העיקשת .
    הוא לקח לא מעט ריבאונדים והוא גם מאוד ניסה להכניס את שאר השחקנים למשחק ולא הלך בד"כ ראש בקיר.
    שאתה רואה אותו אתה מרגיש שהבחור משחק כמו שהיינו ילדים או נערים , הוא באמת לא מתלונן אף פעם , לא רב עם החברים ונראה לי שגם מנחם התייחס לזה ,אחרי הפציעה של דוראנט זה מבחינתי היה ממש יפה לראות אותו יורד איתו לחדר הלבשה שהמשחק משוחק.
    הוא אולי הקלעי הטוב ביותר שיש והיה במשחק אבל יותר מכל הוא מרגיש כבחור הכי טוב מבין כל הכוכבים הגדולים

    1. אני מסכים
      אי אפשר לקחת מסטף את זה שהוא אלוף 3 פעמים.
      מצד שני אתה מרגיש בכל המשחק שלו שזה בוער בו וגם אם הזריקה יצאה החוצה זה לא מוריד ממנו.

      1. יש עדיין מרחק גדול בין מייקל לקובי.
        למייקל הצלחה של 50% (16-8) במקרים של זריקה לשיוויון או ניצחון ולקובי רק 28% (לא יודע במספרים מוחלטים).
        לא יודע נתונים של שחקנים אחרים שנחשבים ווינרים כמו בירד ומג'יק.

  2. לב של אלוף זה מיתוס בשביל קבוצה כמו יוסטון שירגישו טוב עם עצמם.

    הווינר הוא לא מי שמנצח ומקבל FMVP ? תספר את זה לטפירו,הארדן ווסטברוק וסטפאני.
    לא מבקש חיזוק… גולדן סטייט הקבוצה הארוכה בהיסטוריה. עושה את כולם טובים.. דוראנט בריא במקום קרי היה מביא להם אליפות השנה וגם ב2015 איגואדלה היה הגורם המרכזי. אף פעם לא שיחק בקבוצה חלשה או שחקנים שצריך להרים אותם. אולי הם הרימו אותו?.

    1. דוראנט בריא לא היה מביא אליפות בהיעדר סטף . שכח מזה . כל הנתונים מאז שדוראנט הגיע למפרץ ושיחק כשסטף היה פצוע מראים אחרת.

      1. עדיין דוראנט הוא החשוב יותר מקצועית והכוכב המוביל והלוחמים אתו בלי קארי חזקים יותר מאשר הפוך.

  3. תודה על הפוסט יואב,
    אם בדיון ווינר / לוזר עסקינן, אי אפשר להתעלם מנתון סטטיסטי אחד בולט לגבי קרי –
    0-8 בקריירה, בפלייאוף – בזריקות שיכלו להעלות את הקבוצה שלו ליתרון ב-20 שניות האחרונות.
    בשביל ההשוואה:
    לברון 12-23
    מייקל 7-15
    קובי 5-22

    1. נראה לי דה שוט כתב את זה השבוע שכנראה ההבדל הגדול זה החצי מרחק שזאת זריקה בסוף הרבה יותר אמינה מהשלשות.
      מאיפה הבאת את הנתון?

      1. לגבי ה 0-8 יש לך את זה בכמה מקורות: NBC, CBS וכו.
        לגבי לברון / מייקל / קובי – מודה שהתעצלתי ולקחתי נתון מדיון רדיט..

    2. מי שפרסם את החיפוש לפי הפרמטרים הנ"ל, עשה עבודה רעה (במכוון או שלא במכוון).
      נכון, בפלייאוף, בזריקות שיכולות להעלות את קבוצתו ליתרון (20 שניות לסיום רבע רביעי/הארכה), המאזן של קרי הוא 0 מ-8.
      אבל אם עושים את אותו חיפוש, לפי אותם פרמטרים, רק שהפעם מוסיפים זריקות שיכולות להביל לשוויון (רמת קושי לא פחותה, אם לא קשה יותר),
      אז המאזן שלו הוא 3 מ-13. וזה הבדל לא קטן.
      .
      https://www.basketball-reference.com/play-index/shot_finder.cgi?request=1&match=play&game_num_min=0&game_num_max=99&is_playoffs=Y&q4=Y&q5=Y&time_remain_minutes=0&time_remain_seconds=20&time_remain_comp=le&is_tying=Y&is_go_ahead=Y&player_id=curryst01&order_by=date_game
      .
      הנתון של לברון (להשוות או לעלות ליתרון, 20 שניות לסיום, פלייאוף, רבע אחרון/הארכה) הוא 10 מ-24.
      .
      הנתון של קובי (אותם פרמטרים) הוא 5 מ-22.
      .
      הנתון של דוראנט (אותם פרמטרים) הוא 5 מ-19.
      .
      הנתון של נוביצקי הוא 5 מ-13.
      .
      הנתון של דווייו ווייד הוא 3 מ-10.
      .
      עכשיו זה כבר לא 0 מ-8, אלא 3 מ-13. נכון, זה לא נתון מדהים. אבל מעטים השחקנים שיש להם "נתון מדהים" בזריקות שברמת הקושי הזו.
      עכשיו אנחנו למדים שקרי לא מפחד לקחת זריקות כאלו, ושהוא גם קולע אותן (גם אם לא באחוזים מדהימים).
      .
      אם נבחר להוסיף להשוואה אולסטארים נוספים שמובילים את קבוצותיהם,
      נגלה שקרי "בחברה טובה":
      .
      הארדן: 1 מ-12.
      ווסטברוק: 1 מ-8.
      לילארד: 3 מ-12.
      קאוויי: 3 מ-6.
      .
      הערת אגב –
      זו דוגמה נהדרת לבעייתיות בנתונים סטטיסטיים. כאשר מציגים אותם בחוסר תום לב
      (לדוגמה – לחפש אחר הנותן שתואם לדעה, ולכן להציג חיפוש שלא כולל זריקות שיביאו לשוויון, במקום לקבוע פרמטרי חיפוש הגיוניים, ואז לבדוק האם הם עולים בקנה אחד עם התאוריה הראשונית),
      זו גם גנבת דעת,
      וגם פגיעה במי שכן משתמש בנתונים בדרך "הוגנת".
      .
      (למען הסר ספק –
      אני משוכנע שזה לא כריסטופר מולטיסנטי שהוא "גנב הדעת", אלא אותו אחד שמולטיסנטי ציטט).

      1. כרגיל, לברון בליגה אחרת… ואנשים מעזים לקרוא לו לזר.
        אשכרה ג'ורג' אורוול. כמו הפוסט הזה. מלחמה היא שלום, לברון הוא לוזר, סטף הוא ווינר. חחחח
        ( תגיבו מהר לפני שהאשך ימחק, הוא מסלק כל תגובה פרו לברון)

      2. נתונים ממש מפתיעים.
        במיוחד לגבי לברון. חוץ מקוואי שלקח ממש מעט זריקות כאלו, אף אחד מהרשימה לא מתקרב בכלל לאחוזים שלו. זה רק מחדד את החשיבות של תפיסות לעומת עובדות, כי לברון אמנם נחשב שחקן ענק, אבל הוא אף פעם לא נתפס בתור קלאץ' שוטר. לעומתו אצל קרי תמיד יש את התחושה שהוא השחקן שאתה רוצה שייקח את הזריקה האחרונה. ובכן, מסתבר שלא…
        אה, ומעניין מה הסטטיסטיקה של ג'ורדן.

        1. אין לי מושג מה נתוני הקריירה של ג'ורדן לפי הפרמטרים הנ"ל (בסקטבול רפקרנס לא בודקים את התקופה המדוברת),
          אבל לפי האתר של ה-NBA,
          כאשר הפרמטרים לחיפוש הם:
          בפלייאוף (עונות 97' ו-98'), רבע רביעי או הארכה, כאשר נותרו 30 שניות או פחות, כאשר ההפרש הוא בין פיגור של 3 נקודות לשוויון –
          בפרמטרים הנ"ל, לג'ורדן 3 מ-9 מהשדה.

        2. עבור מי שעוקב, הנתונים של לברון בכלל לא מפתיעים. יש לו בקריירה יותר באזר ביטרים בפלייאוף מלקובי ולג'ורדן ביחד.

  4. אחלה פוסט יואב, תודה רבה. תמשיך לכתוב לנו.
    .
    אני מקבל לחלוטין את מה שכתבת ומציע להשתמש בטרמינולוגיה אחרת.
    .
    לדעתי המושגים וינר ולוזר לא ממש מועילים לבחינה של אנשים וספורטאים, בדיוק מכיוון שהם מרדדים את הדיון לשורה התחתונה ואיזשהו חישוב מספרי פשטני. אפשר לטעון שמייקל, שדווקא מיוחסת לו האמירה שלקחת אחריות זה לקלוע את הזריקה המכרעת, ולא רק לזרוק אותה, הוא וינר עם 6/6, אבל אז אנחנו צריכים להגיע למסקנה שלברון 3/9 ובטח ווסט עם רק אליפות אחת, הם לוזרים. זה מגוחך, ולא משקף את גדולתם הבלתי ניתנת לערעור של שני השחקנים האדירים האלה. אז רוברט הורי גדול מלברון? סטיב קר גדול מסטיב נאש? אפילו קר טוען שלא…
    .
    לדעתי צריך להסתכל על מה ששחקן נותן ואם הוא ממצה את הפוטנציאל שלו. כנראה שמושג כמו לוחם, או מתחרה (קומפטיטור) מתאים יותר. מג'יק היה לוחם אדיר גם אם הפסיד ללארי, ולארי היה לוחם אדיר גם אם הפסיד למג'יק, וכך גם לברון, ווסט ושאר "לוזרים", וגם סטף הוא בהחלט כזה.

  5. לא יודע לגבי הלב שלו , ולא משנה לי אם הוא ווינר הוא לא , מה שכן – מעולם לא נהניתי לראות שחקן כדורסל משחק כמו קרי .
    שלא ייגמר לעולם

  6. מעבר ליכולות החד פעמיות שלו, סטף קרי הוא גם Fun אמיתי. כמובן שגם fun to watch אבל גם נראה שהוא בעצמו נהנה לשחק. לא רק לנצח, לשחק.
    לי אישית הוא מזכיר למה אני כל כך אוהב את המשחק (כשחקן וכצופה).

  7. תודה יואב
    זה לא הייתה זריקה קלה , זה שמחשיבים את זה לקלה בשבילו זה כבר אומר משהו , רק בפליאוף הזה היו לו כמה שלשות גדולות שהכריעו משחקים .
    צריך לזכור ההגנה שהוא התמודד איתה בגמר הזה לא שמרו על אף אחד אף פעם והוא עדיין סיים אם ממוצע מעל 30

  8. אני אוהב טורים של אוהדים, בעיקר כאשר הם לא מתביישים להיות כאלו, ולא מנסים להוכיח משהו מעבר לדעתו של הכותב. אחלה פוסט!
    .
    אני גם מתחבר מאוד למשפט "כי לב של אלוף זה לא רק מי שקולע אותה אלא גם מי שמעז לזרוק."
    למזל, יש השפעה אדירה. העיקר כאשר אנחנו מתעסקים המדגמים קטנים.
    קרי?
    הוא הראה בעבר, פעם אחר פעם, שהוא לא מפחד לקחת אחריות, ושהוא לא מפחד לקחת אחריות ולזרוק, גם אם קודם לכן החמיץ.
    זה עושה אותו (לטעמי) שחקן ענק.
    עם המושגים "ווינר"/"לוזר", אני פחות מתחבר.
    לא צריך להביא דוגמה טובה יותר מנוביצקי –
    עד 2011 הוא היה הלוזר האולטימטיבי. אחר כך הוא נתן פלייאוף מהאגדות, כזה שהגדיר מחדש מה זה "ווינר".
    אז מה קרה, הוא הפך עורו?
    לא. הנמר נשאר נמר, רק שהקבוצה שסביבו הבשילה לכדי יחידה לוחמת שנתנה כדורסל ענק,
    ודאלאס זכתה באחת האליפויות היותר מרשימות.
    מה שהופך את נוביצקי ל-"ווינר", או אולי עדיף לכתוב "בעל לב של אלוף", זו העובדה שהוא לא הפסיק לשחק את המשחק שלו,
    לא הפסיק לעשות את מה שהוא עושה הכי טוב שיש –
    לנסות לקלוע.
    אם נבחר להחליף את השם "נוביצקי" בשם "קרי", במשפט הקודם –
    הוא יהיה נכון בדיוק באותה המידה.
    .
    תודה, יואב.

  9. תודה גיא
    מסכים איתך במאה אחוז.
    לכן החלפתי את הווינר ללב של אלוף.
    אומנם השחקן האהוב עלי בגולדן הוא גרין אבל סטף פשוט קסום בעיני.
    אשתדל בהמשך (אחרי המבחנים בקיץ) לכתוב כמה פוסטים סטטיסטים יותר שבגדול זה הכיוון שאני נמשך אליו.

  10. קרי שחקן אדיר, וגם ווינר. ועדיין, נדמה שהוא לא יכול להוביל קבוצה כמס' 1 לאליפות, במובן זה שהוא לא יכול להוביל נצחון בסדרת גמר בלי קשר לדיון ה-fmvp.
    אפילו האליפות הראשונה של ג"ס מקבלת פרופורציה אחרת כעת, כשמשחזרים את המאבק של ג"ס מול לברון וחבורת שחקני המשנה שהיו איתו.
    אני כותב את זה כי שנת האליפות הראשונה הייתה השנה הראשונה שנחשפנו לעוצמה וליופי האדירים של ג"ס, בהובלת קרי, קליי, גרין ואיגי, עם ה"כדורסל של גולדן סטייט", אך בדיעבד (וגם לא בדיעבד לדעת אחרים), זה לא בהכרח כדורסל שמביא אליפות.

    גם בסדרה הנוכחית מול טורונטו סטף נתן את הכל, אבל גם הפגין שפת גוף נוראית אחרי הפציעה של קליי. זה אמנם טבעי ואנושי, אבל זה בטח לא עזר לקבוצה (אגב, גם שפת הגוף של סטיב קאר שידרה מצוקה).
    בסופו של דבר, קרי היה אמור להוביל בגמר קבוצה שכוללת אותו, גרין, איגי וקאזינס וחצי קליי, וזה לא הספיק מול קבוצה טובה, אך לא מאוד מרשימה. אי אפשר להימלט מהרושם שמול הגנה חזקה באמת, באינטנסיביות של פיינלס, הקליעה שלו לא אמינה מספיק במובן הזה שתביא אליפות, ככל שזה קשה ומוזר לכתוב את זה על הקלע הטוב ביותר בהיסטוריה.

    1. אתה ממש לא בכיוון.
      קבוצה של איגי זקן במיוחד ששיחק התקפה רק בשני משחקים בסדרה, גרין שמאבד בכמויות הזויות, חצי קליי, רבע קאזינס ו-12 דקות של דוראנט היא קבוצה שלא שווה כלום, גם אם יש לידה לברון או משהו בסגנון.
      סטף גרם לכך שכולם האמינו בסיכוי של גולדן סטייט, למרות שהוא שיחק עם קבוצה שלא שווה כמעט כלום.
      קליבלנד ב-2015 הציגו קבוצה עם רוטציה לגיטימית לצד לברון, וגם אם נטען ששחקנים השתדרגו שם בצורה משמעותית, אין ספק שהגורם לזה היה בלאט ולא לברון, בניגוד לגולדן סטייט הנוכחית, שמה שנתן להם את המבטים הפנויים זה הבוקס אנד וואן שעשו על גדול הקלעים בהיסטוריה והשחקן הכי גדול מאז קובי.

      1. "קליבלנד ב-2015 הציגו קבוצה עם רוטציה לגיטימית לצד לברון"
        .
        יש לי תחושה שאם לא היית אוהד שרוף של קרי/לא סובל את לברון,
        לא היית כותב את השורה הזו.
        .
        בוא נתבונן –
        4 שחקנים באותו פיינלס (חוץ מלברון) סיימו את הסדרה עם 7.5 נקודות או יותר.
        מוזגוב (14 נקודות), ג'יי אר סמית (11.5 נקודות), טריסטן תומפסון (10 נקודות), מתיו דלבדובה (7.5 נקודות).
        .
        אתה יודע בכמה משחקי אולסאר שיחקו 4 שחקנים אלו? (אם אתה תוהה, התשובה היא 0)
        אתה ידוע לכמה חמישיות עונה נבחרו 4 שחקנים אלו ? (שוב אם אתה תוהה – התשובה היא 0)
        אתה יודע לכמה חמישיות הגנה נבחרו 4 שחקנים אלו? (שוב 2.0 – התשובה היא 0)
        .
        תבדוק מה עשו מוזגוב ודלבדובה מאז שהם עזבו את קליבלנד. הם קיבלו חוזים מכובדים, אבל את אותה יכולת של אותו פיינלס הם לא שיחזרו.
        .
        עכשיו בוא נתבונן על מי שיחקו לצדו של קרי השנה בפיינלס:
        5 שחקנים (חוץ מקרי) סיימו את הסדרה עם 7.5 נקודות למשחק או יותר.
        קליי (שיחק ב-5 משחקים בסדרה) עם 26 נקודות, גרין עם 12.5 נקודות, איגודאלה עם 9.2 נקודות, קאזינס עם 8.3 נקודות.
        לרביעייה הזו יש ביחד 13 הופעות באולסטאר, 6 ALL NBA, שמונה ALL דיפנסיב.
        .
        הדבר הראשון שמציק לי בעין, זה הזלזול במה שקליי עשה בסדרה. בלי קליי זה היה נגמר בסוויפ. הוא קלע 26 נקודות למשחק ב-68% אפקטיבי בלתי נתפסים.
        גם הזלזול באיגודאלה וגרין, הוא לא במקום. בלעדיהם, זוהי יוסטון שמשחקת מול טורונטו, ולא גולדן סטייט. איגודאלה סיים את אותה סדרה עם 12 מ-25 מהשלוש, כאשר פעם אחר פעם זה הוא שקובר את הסיכויים של יוסטון (זו הייתה סדרה סופר צמודה. לא היה אפילו משחק אחד שהסתיים בהפרש דו ספרתי).
        .
        אין לי בעיה שאתה חושב שקרי הוא השחקן הגדול מאז קרי.
        קצת מציק לי בעין כאשר "משכתבים" את ההיסטוריה בשביל להוכיח את אותה דעה.

    2. ורק להוסיף על מה שחיים ענה לך.טורנטו היו מאוד מאוד מרשימים,שיחקו הגנה נפלאה,כל אחד ידע בדיוק את תפקידו ומיקומו בהריררכיה והמאמן שלהם היה מעולה..
      לזלזל בטורנטו זה לא חכם ולא נכון.יתרה מזאת אם קוואי היה נשאר בטורנטו הייתי שם אותם כפייבורטיים לזכייה באליפות

      1. אולי טורונטו היו "מאוד מאוד מרשימים" כלשונך – הם לקחו אליפות בצדק ! – אבל ספק אם תמצא מישהו שיחשוב שהאלופה הזו נמצאת בטופ של האלופות של ה-30 שנה האחרונות. אני רואה פיינלס מאז סוף שנות השמונים, ולא התרשמתי מאוד-מאוד ממנה, גם אם התחברתי לסגנון האולד-סקול שלה, במידה מסויימת.
        ספק גם אם הקבוצה הזו הייתה לוקחת אליפות מול הרכב שבו משחקים דוראנט וקליי.
        בסופו של דבר, קוואי (בעזרת מאמן מצוין ומפתיע וצוות אפור לצידו) הצליח לעשות את מה שאפשר היה לצפות מקרי לעשות. להוביל "לבד" את הקבוצה. לקרי היו כלים איכותיים לצידו גם בלי דוראנט וקליי, אבל זה לא הצליח וכנראה שלא במקרה.
        אני גם מתקשה להבין את הזלזול באיגי, שאמנם מעבר לשיא אך עדיין מרשים ביותר, ובעיקר בגרין שעדיין בשיאו ונתן משחקים מדהימים בעיניי, בהגנה ובהתקפה.

        1. קודם כל סביר מאוד להניח שאף קבוצה לא הייתה לוקחת אליפות במידה ודוראנט וקליי היו משחקים.
          דבר שני לגבי הטופ של ה 30 שנה אחרונות כנראה שלא אבל זה לא גורע בכלום מההישג שלה.הרבה מאוד השוו את זה לאליפות הרומנטית של דטריוט 2004.מה זוכרים מאליפות הזאת שדטריוט הקטנה והאנדרדוגית באה ונתנה בראש לפייבורטית הגדולה,מה שאנשים שוכחים זה שהלייקרס הגדולה קודם כל הייתה שבעה ואדישה,שלא נדבר מפורקת חברתית עם מאבקי אגו קשים ביותר בין קובי לשאקיל ושקרל מלון למרות גילו היה מצויין בכל הפליאוף ובגמר הוא לא שיחק.שורה תחתונה בראי הזמן כולם גם ייזכרו את טורנטו כאלופה מיוחדת ומצויינת.
          לגבי איגי וגם גרין אז כל הפליאוף הם היו מצויינים,בגמר הרבה הרבה פחות.גרין לא הצליח להעלות את הרמה שלו כמו בסדרה מול יוסטון ופורטלנד ואיגי היה חושך מבחוץ.בהחלט יכול להיות שאם איגי וגרין היו משחקים כמו בסדרות הקודמות התוצאה הייתה שונה.

          1. לא חולק עליך, מלבד הדברים הנוגעים לגרין. הוא העמיד בפיינלס ממוצעים של 12.5 נקודות, 10.8 ריבאונדים, 9.3 אסיסטים, 1.7 חטיפות ו-1 חסימה. כמעט טריפל דאבל עם הגנה נהדרת כשהוא הלב של הקבוצה ונראה כמו המנהיג האמיתי.
            אלו מספרים מרשימים יותר ממספרי העונה הרגילה. הוא כן התעלה, בניגוד לקרי ששמר בגדול על אותם מספרים, ובמשחק היחיד שהתפוצץ על המגרש בפיינלס, ג"ס הובסה.

            רוצה לומר, לקרי הייתה עזרה משמעותית, אבל הוא לא הצליח להוביל "לבד", בלי כוח אש משמעותי נוסף בהתקפה כמו דוראנט. מה שקוואי כן הצליח.

            ואחרי כל זה, כמו שכתבתי למעלה, בעיניי קרי הוא ווינר, ששם את כול על המגרש (וכמובן תאווה לעיניים בהתקפה), אבל חסר יכולת התקפית לנצח פיינלס "לבד" או כמספר 1.

  11. אחלה פוסט, תודה!

    אני פחות אוהב את כל משחקי הטרמינולוגיה האלו, ווינר זה אחד שמנצח במבחן התוצאה, לא במבחן הרצון, ומבחינתי סטף הוא בהחלט ווינר.
    הוא ווינר מוכח עם אליפות שרשומה על שמו ועוד שתיים שלא היו קורות בלעדיו, הוא התעלה וניצח אינספור פעמיים, כולל משחקי קלאץ' ענקיים, והוא היה השחקן המוביל בקבוצה עם רקורד הנצחונות הכי טוב בהיסטוריה. אם זה לא ווינר אני לא יודע מה כן.

  12. תודה יואב.
    מה שהכי יפה אצל קרי זה שלפחות כלפי חוץ הוא פשוט כוכב מסוג אחר,הוא הכוכב היחידי שאני אשכרה מאמין לו שההישגים האישיים פחות חשובים לו מהישגים קבוצתיים ותמיד זה נראה לי שהוא עושה ויעשה הכל בשביל קודם כל לזכות באליפות ולא לזכות באליפות שהוא ה-כוכב שלה. בהערת אגב גם הוא התחיל להיות מושפע מכל הלחץ הזה של הFMVP אבל לטעמי זה פחות בא ממנו אלא יותר מהתקשורת

  13. קרי אחד הגדולים. הביקורת כלפיו נובעת כי הוא כמו לברון ודוראנט נמדד במשקפי ראשמור.
    במשקפי ראשמור המדידה שונה מאד. Fmvp לדעתי לא חשוב בכלל ולא אומר כלום זה רק בונוס. Mvp עונה סדירה הרבה הרבה יותר קשה וחשוב כי אשכרה הובלת את הקבוצה שלך כל העונה. מילא היה על כל נפלייאוף ניחא אבל על גמר? ולעיתים הגמר בכלל לא כוחות אז אין גם מה להתאמץ יותר מידי.
    הבעיה שקרי לא שלט בשום פלייאוף מול קבוצות פיזיות למעט 2016. קבוצות ששמרו עליו נכון חזק אגרסיבי והציקו לו עם דאבל טים תמידי הצליחו להכניע אותו.
    הוא בעיקר חגג על פורטלנד וokc. וזה בעיה רצינית. גם האליפות שהוא הביא ב2015 היה מול לברון ונכים בגלל פציעת קיירי ולאב וזה כוכבית מסויימת. התחושה היא שהוא פנומן אבל חסר לו השפיץ של הנעל. הוא ממש נחנק ברבע האחרון מול טורנטו בגיים 6. הוא כבר מעבר לשיא ורק מתבגר אלו העובדות. העונה הקרובה הוא יראה כמה קשה זה להיות מוביל לבד עם נגרים במערב.

  14. תודה על הטור
    קרי שחקן חד פעמי, ולאחר שנת השבתון שגולדן לוקחת העונה, יש מצב שיחזרו להיות קונטנדרים בכירים, בעיקר עם משאירים את דוראנט (את קליי זה נראה לי בטוח שישאירו על מקס)

  15. קארי קוסם, קארי הכי מרהיב שהליגה ראתה, קארי הכי אהוב שהליגה ראתה.
    לא סותר במיל' את העובדה שהוא לא בליגת העל של לברון קובי מייקל דוראנט ושות.
    האהדה המטורפת לסטף מביאה אנשים לעוות מציאות בטירוף. דיסוננס קוגניטיבי קוראים לזה.
    "איך זה שסטף שלנו לא עשה את זה כמספר 1" = המציאות.
    "סטף הוא ווינר, הוא מספר 1, הוא בעצם כן עשה את זה" = האשליה. הפייק שחסידים מספרים לעצמם. תיכנסו לדה באזר, יש שם אחד שלי, דוגמא מכמירת לב לחסיד תקוע עמוק בדיסוננס…
    אבל העובדות ברורות. אין לקארי את זה. לא בפינאלס בכל אופן. פשוט לא מספיק טוב. 28 משחקי פינאלס, סטף כמעט מעולם לא היה מספר 1, למעט משחק או שניים בודדים שלא השפיעו על התוצאה הכללית. ובטח לא זיכו אותו, ובצדק, ב fmvp, שרק מעיד על חולשתו.
    אפילו איגי היה טוב ממנו, דוראנט אכל אותו בלי מלח, קוואי בלי פלפל, ולברון בכלל בספירה אחרת. האמת? אם לא היחצ, גם קליי טוב ממנו, בוודאי אם מביאים בחשבון את ההגנה, ואת הקלאצ' המדהים בגמרי המערב והליגה… כן כן – סטף מס' 3, גג מס' 2, בקבוצה שלו עצמו….
    לא נורא. גם 3 טבעות ועשרות מיליוני דולרים בבנק זה נחמד, ומשחקי גולף עם אובמה. זה יפה מאוד. אתה לא חייב להיות גם ווינר ומספר 1.
    אה כן – ולא יהיה לו יותר שום מועד ב' להוכיח, שבכל זאת האגדה תקרום עור וגידים. די. זה נגמר. אפרופו אשליות.
    אגדת סטף נקברה לפני שבוע. תנחומינו.

  16. תודה יואב אחלה פוסט תמיד כיף לקרוא על סטף.
    כתבתי כאן פעם (נראה לי שזה היה טור של שמעון) שאם לא הייתי מתעצל הייתי הולך לבדוק על מי נאמר בהסטוריה שהוא לוזר (מעניין למשל מה כתבו על ג'ורדן אחרי ההפסדים החוזרים לדטרויט)
    בגדול קרי עבר מה שלברון עבר ב2015 הגנה שמתמקדת כמעט אך ורק בו. קשה לקבוע אחרי דבר כזה שהוא לוזר. הצ'וקריות היחידה שאולי אפשר לקחת ברצינות או באופן הופכי ווינריות זה האם כאשר הגנה מעלה הילוך האם השחקן נכבה או שעדיין מצליח לייצר גם אם ביעילות נמוכה יותר (דרוזן למשל מתקשה יותר מול הגנה שלא קונה את הפאמפ שלו וכאשר לא נשרקת לו העבירות שהוא מקבל בעונה הרגילה).
    הרים של ניתוחי אופי ואישיות על זריקות שהן כל כך מזליקי בסביבה של אנשים שהם כל כך תחרותיים – מי שרוצה להאמין בזה שיבושם לו.

    1. 100+
      כל כך נכון! מת עליו מגיע לו המון קרדיט כשחקן קטן פיזית וקלעי מספר אחת אבל וזה חתיכת אבל: חור בהגנה וחסר יכולת להשפיע על סדרות מכריעות ולכן לא מצליח להבין איך מישהו שמסתכל בהגינות על הנתונים יכול להשוות אותו לקוואי לברון או קיי די! תארו לכם מה היו עושים למישהו מ ה 3 האלה אם מתוך 5 גמרים הם לא היו מקבלים אפילו פעם אחת finals MVP היו גומרים אותם וזה בלתי נתפס לסטנדרטים שלהם.. אבל היי הוא קוסם ויש לו בייבי פייס לך תבין.

  17. יואב, קרי הוא ווינר גדול. שחקן גדול. שחקן שניכנס כבר להסטוריה. קלעי השלשות הטוב מכולם אפילו שאחוזיו לא הטובים ביותר בגלל המרחקים האסורים. הכתבה שלך קלעה בול בטיפוס הזה סטפן קרי שבמו ידיו הפך את הציפייה בכדורסל לתענוג מיוחד במינו.
    המשך לכתוב.

  18. תודה יואב. זווית מעניינת. שנה הקרובה תהיה מבחן אמיתי למורשת קארי. אני מאוד אוהב אותו, האיש שינה את פני הכדורסל במובן מסוים ואת זה איש לא ייקח ממנו.

  19. אי אפשר לשחק בקבוצה עם 3-4 אולסטארים/סופרסטארים למשך חמש שנים ולקבל את כל הקרדיט. זה פועל לטובתו של קארי כי הוא הצליח להביא את דוראנט לקבוצה עמוסת כשרון ופעל לרעתו כי עכשיו הוא מקבל פחות קרדיט על האליפויות (בצדק רב לדעתי). אי אפשר לאכול את העוגה ולהשאיר אותה שלמה. אני בטוח שקארי מבסוט מהבחירה שלו.
    בעיני הוא שחקן מיוחד וכיפי והביא משהו אחר למשחק אבל הוא לא ברמה של לברון,דוראנט,קוואי, בראיינט, יש להם יתרונות פיזיים שאין לו, והם באים לידי ביטוי בעיקר בפלייאוף כשההגנה פיסית וממוקדת בכוכבים.
    בהצלחה במתמטיקה!

  20. טוב, אולי חטאנו קצת לסטף…
    .
    אגב הפינאלס, ומי באמת ווינר –
    מהן תצוגות הפינאלס הגדולות אי פעם?
    על פי מדד Game Score, עלו 100 מפגני היחיד הגדולים אי פעם בפינאלס.
    .
    לברון – 12 פעם סה"כ. כולל שני המקומות הראשונים, קרי המשחקים הכי גדולים: משחק 6 ב 2016 ומשחק 1 שנה שעברה
    מייקל – 11 פעם
    מג'יק – 9, כולל מקום 5, משחק 6 נגד פילדלפיה
    שאק – 9
    קארים – 5
    ווייד – 5
    דוראנט – 5, כולל מקום 4, משחק 3 שנה שעברה
    סטף – 5
    בירד – 4
    וורת'י – 4
    בארקלי – 2
    דאנקן – 2, כולל מקום 3, משחק 1 נגד הנטס
    קיירי – 2
    קארל מלון – 1
    מוזס מלון – 1
    קובי – 1
    קוואי – 1, משחק 4 השנה
    ועוד ועוד…
    .
    לרשימה המלאה:
    http://bkref.com/tiny/JkLIm

  21. אולי חטאתם קצת?! באמת רק קצת?
    אז אאמץ את הניסוחים שלכם ואומר בלי בושה – בעיניי סטף קרי הוא גדול שחקני הכדורסל בכל הזמנים, לפני מג'יק לפני ג'ורדן, לפני בירד, לפני לברון, לפני בריאנט, לפני כולם ומעל לכולם.
    שחקן ענק ואדיר, לא היה כמוהו ולא יהיה כמוהו בזמן הקרוב.
    אתם מפספסים אותו כי אתם שופטים אותו בגלל דבר שלא תלוי בו – מבנה גוף קטן.
    קרי הביא לענף משחק אחר, מנהיגות אחרת, אגו אחר, חכמה אחרת.
    מדובר בפלה של הכדורסל.
    נמאס כבר לדון בסוגייה הטיפשית הזו, מעתה לא אשתף פעולה עם כל בור שטוען אחרת.

  22. קצת באיחור.. אבל מקווה שתקראו אותי.. רוצה להסתכל קצת על נושא "מי הגדול מכולם" מזוית אחרת קצת. קודם כל כולם שוגים בטעות הקלאסית של השוואה של כולם עם כולם… מה הקשר בין ווילט צ'מברליין (כן.. לא מזכירים אותו כמעט היום אבל תשאלו את הדוקטור על הדומיננטיות שלו..) לבין נניח קאוואי של היום?.. לא אותו תפקיד.. לא אותה פיזיולוגיה.. איך אפשר להשוות בכלל?.. אבל בכל זאת.. מה שדומה בין כל הגדולים.. נניח ביירד.. מג'יק..ג'ורדן.. לא מונה יותר.. אבל כולם יסכימו שהם ב"רושמור".. זה שהם פיסית משהו ב"אמצע".. נניח לצורך העינין small forward,כולם שיחקו גם בתפקיד אחד או שניים מעל או מתחת.. מגיק כסנטר במשחק הידוע.. בירד כ -2 עד סנטר וג'ורדן.. טוב.. הוא עשה הכל.. עכשיו נחזור לנקודה שבדיון.. כולם מציינים את ה"גודל" של סטף.. וזה ברור.. איך 1.91 יכול להיות מושווה לשחקני 2.08( בירד ומגיק) או לאתלט הגדול בהיסטוריה (הדמיית מחשב מראה שאם היה מתמחה בקפיצה לרוחק היה עובר בהרבה את ה 9 מטר !) , אז בכל זאת?.. לכן כדי להיות הגון ובעיקר לנסות להגיע לבסיס משותף צריך לבחון אם השחקן שבדיון הוא הטוב בדורו.. או בכלל במה שהוא אמור לעשות. אז זה שכמעט אין מחלוקת שהוא גדול הקלעים בכל הזמנים.. טוב.. בעיקר מרשים הטווח האין סופי וקליעות קלאטש בסופי רבעים.. אבל האחוז הגבוה שלו בולט על רקע הכמות של הזריקות..
    ומה עם קליעות עונשין?.. לא בדקתי אבל נראה לי שהוא הראשון בין אנשי ראשמור(בטח שאקיל…) אלה כידוע מנצחות משחק וזו לא אמירה ריקה. עכשיו נלך למדדים סוביקטיבים. כדורסל הוא משחק של כידרור.. ראיתי את ג'ורדן מאות משחקים וגם רכזים רבים אחרים.. צר לי לומר.. הגלובטרוטרס לא היו מהססים לרגע לקחת את קרי לשורותיהם.. האם זה מופיע באיזה סטטיסטיקה?.. אבל אותה הנאה צרופה שציינו חלק מלפני.. נובעת בעיקרה מיכולת כידרור עילאית.. כמעט בלתי אנושית.. זוכרים איך הוא עובר בכדרור את לברון בשיאו.. וליתר בטחון חוזר אחורה ועובר שוב?.. וכמובן קולע.. בלתי נשכח.. שובר קרסוליים??. אין ספור פעמים. והכניסות לסל?.. מתחת לשחקנים שהם אתלטי על 20 ס"מ מעליו.. מחליף ידים באויר.. שליטה מושלמת בשמאל.. ואפשר למנות עוד ועוד.. יכולת מסירה?.. צריך להסביר?.. ולמרות שמבקרים אותו על ההגנה שלו.. אחד הריבאונדרים הטובים במשחק.. בטח בין שחקני 1.90 שמישהו יבדוק אותי.. בקיצור.. הר רשמור.. מלא.. אבל המחמאה האמיתית.. השחקן המענג ביותר כיום…
    טוב זה היה על קצה המזלג..

להגיב על כריסטופר מולטיסנטי לבטל

סגירת תפריט