מר נקודה למשחק (6) – סיכום קצר של סדרת הגמר / ינון יבור

Game. Set. Match. Championship

טוב, אז אני יודע שזה קצת (הרבה…) באיחור, אבל בגלל התחייבויות בלתי אפשריות, די התנתקתי מהאתר ומכדורסל בערך 30 דקות אחרי הנפת הגביע. וכן, אני מבין שדי איחרתי את הרכבת להרצות פה על ניתוחים טקטיים וטכניים של המשחק האחרון – ושלאף אחד כבר לא איכפת מהחסימות הרכות של גאסול ואיבאקה, שהפכו את החיים של הגארדים שלהם במחצית השנייה להרבה יותר קשים (שאפו לפרד ון-וליט שבכל זאת השחיל את השלשות האלה); או מהטיפול הצמוד שקיבל קארי לכל אורך המשחק, שגרם לקליי (בהתחלה) ולאיגואדלה (אחר כך) לפרוח; או מהשיפוט הביתי מדי בדקות האחרונות עם כמה שריקות או אי-שריקות מתמיהות במקרה הטוב; או מצחוק הגורל של מי שהטיפו לקחת טיים אאוט כדי לסדר התקפה אחרונה (כמו שעשה סטיב קר), ובסוף הטיים אאוט החסר הזה חזר לנשוך אותם ב-XXX; ברור לי שכעת, כל מה שזוכרים מהמשחק זה שטורונטו ניצחה (אוקיי, ושקליי נפצע…).

אז ברשותכם, אעלה ואסתכל על המשחק הזה ממעוף הציפור, בראייה קצת רחבה יותר.

זו הייתה אליפות כיפית. כיפית ומרתקת. היא מרתקת בגלל ההיסטוריה של המועדון הקנדי, שהתרגל להיות שק החבטות של כל מיני אלפא דוגים שונים בשנים האחרונות (זוכרים בעיקר את לברון, אבל גם פול פירס בזיקנתו בייש אותם עם הוויזרדס בלי יתרון הביתיות). ומועדון שהתרגל להיות אסקופה נדרסת, ובכן, קצת קשה לו לשנות הרגלים. והאמת שגם לנו קשה, וכל הזמן חיפשנו איפה הם שוב מפשלים: ירדנו עליהם אחרי עוד הפסד-במשחק-ראשון-בסדרה, מול אורלנדו; חיכינו לנפילה וללוזריות מול פילי הכישרונית; חככנו ידיים בהנאה כשנראה היה שיאניס הולך להשפילם בסוויפ סטייל לברון; וכבר חילקנו את ה-FMVP לקארי עוד לפני פתיחת סדרת הגמר. בקיצור – רבים וטובים (?) לא נתנו להם סיכוי, והם פשוט התאהבו בתדמית האנדרדוג. לדעתי רק בשני משחקים מאז הסיבוב הראשון הם נלקחו כפייבוריטים מובהקים: המשחק השלישי בגמר עם כל החיסורים של ג"ס, והמשחק החמישי שהיו אמורים לסגור בבית. באחד הם מאוד התקשו עד הבריחה בסוף, ובשני חוו meltdown והפסידו בסוף משחק שהיה שלהם. כי טורונטו – למרות האליפות – הם עדיין לא "אלופה גאה" לצערי. הם קבוצה שלקחה אליפות. ויש הבדל. אין להם Swag שיש לאלפא דוגים כמו לברון, קובי ודוראנט, שאצלם אתה מצפה שישתלטו וייקחו את המשחק והאליפות. איכשהו, כל זריקה מרחוק של איזה ון וליט או אפילו לאורי, תמיד הפתיעה כשנכנסה. תמיד היה נדמה שקארי יבוא וישתלט על הסדרה (למרות שגם הוא חסר את ה-משהו הזה. הוא גם סוג של אנדרדוג תמידי).

וזה מה שהופך את הסיפור שלהם לכל כך אהוב: היכולת לנצח למרות כל השדים, החיצוניים והפנימיים, שמנסים לגרום להם להפסיד. שדים שחזרו לרדוף במשחקי ההכרעה האחרונים, וגרמו להם לשחק "לרוחב" בדקות האחרונות ולהסתמך על קליעות לא קלות שבאו מתוך כדורסל רע של בזבוז השעון כמעט עד האפס. שדים שגרמו לדני גרין להניח אקדח טעון בידיים של קארי משהו כמו 17 שניות לסיום, שירה – אך פספס. כל זה לא נובע מחוסר יכולת כדורסלנית. זה אותו פחד פסיכולוגי, פחד מכישלון, פחד מנבואה שמגשימה את עצמה, שבאופן אירוני כמעט גרם (הפחד) לנבואה להגשים את עצמה. כמו טניסאי שעומד בפני כמה נקודות משחק רצופות מול נדאל, ומתחיל לשקשק. הטניסאי חייב לשחק את הנקודות, ולהתמודד עם הפחד. לטורונטו, מצד שני, היה את המזל שבכדורסל – הזמן יכול להיגמר ולגאול אותך מההתמודדות.

אז בכל זאת, מזל טוב לטורונטו אהובתי. ניצחת איתי הכל. זו הייתה חוויה נפלאה לראות את כל השחקנים הדחויים האלו מקבלים את הבמה המרכזית ומנצלים אותה עד תום. מבחינתי, זו אליפות מרגשת "נוביצקי-סטייל", מחממת לב ומחברת קהלים ואוכלוסיות – סוג של אליפות feel good, עם הפי-אנד הוליוודי. נקווה שישכילו למנף את האליפות הזו להשאיר את קוואי, כמו גם למשוך שחקנים טובים אחרים. פגרה טובה ובהצלחה!

ועוד כמה קטנות:

  • מה הסיכויים ש-FMVP לא חותם בקבוצה בה הרגע זכה באליפות?!? [התשובה נמצאת למעלה. טורונטו עדיין לא "אלופה גאה". היא קבוצה שזכתה באליפות].
  • האם הווריורס מצאו את דרכם לליבם של אוהדים נייטרלים, וחזרו ללב הקונצנזוס? הרי כולם אוהבים את המפסיד שנתן הכל ובסוף זה לא הספיק…
  • האם עוד מישהו יכול לומר כמוני, שלפני שהתחיל הפלייאוף הוא הימר על גמר בו טורונטו מנצחת את הווריורס בשישה משחקים?!?!? בבראקט שאירגן רועי מופיעה לה ההוכחה…

זהו – שבוע טוב וקיץ נעים. התחיל זמן הברברת, שהשנה יהיה כנראה ער יותר מתמיד. בהצלחה לדברנים ולכתבנים (שזה כולנו), וממליץ לשחקנים להמציא לעצמם איזו תנועה חדשה או יכולת משופרת – הרבה זמן לא ראינו הוק שוט אפקטיבי בליגה הזו…

לפוסט הזה יש 22 תגובות

  1. כתבה (וסדרה) נהדרות. שיחקת אותה בבראקט. קוואי ישאר לדעתי וטורונטו באמת הפציצה – אלופה נגד כל הציפיות. עדיין יש להם לאן להתפתח. נרס הפך לאחד המאמנים הטובים בליגה בפלייאוף הזה עם ניהול משחק מופתי.

    1. מסכים עם כל מילה.

  2. תודה גדולה, ינון.
    סדרה נהדרת לפיינלס נהדר.

  3. תודה על כל הטורים ינון, מעניין כתמיד

  4. אחלה כתיבה עידו. תודה

    1. אם כתבת בכוונה עידו אז זה מצחיק….

      1. אה טעות… תודה ינון

  5. יש לך כשרון מיוחד להסתכל על דברים מלמעלה. כמו הזקן החכם שמסכם הכל עם המילה האחראונה.
    פוסט שווה זהב לדעתי!
    תודה ינון

    1. תודה מל

  6. תודה עידו,
    האמת שהסדרה המעניינת היתה אם קליי היה בריא כל הסדרה, או לפחות מסיים את משחק 6 (כנראה בניצחון) ואז מגיע למשחק 7 בחוץ על כל הקופה. אבל זה כבר לא יקרה
    טורונטו עשו את שלהם, שיחקו מול מי שהיה מולם והתגברו על השדים ועל ההתרגשות וסגרו אליפות
    קרי קלע כמה שלשות קלאץ' בפלייאוף, אבל אם זו היתה נכנסת הוא היה צריך לשחק בלי דוראנט, קליי, גרין ואולי גם לוני במשחק האחרון וזה כבר היה קצת מוגזם
    שאפו לטורונטו, ואם קוואי נשאר שם הם קונטנדרים גם בשנה הבאה

    1. ינון כמובן 🙂

  7. תודה רבה ינון!
    אחלה כתבה וסדרה (גם של הכתבות וגם של המשחקים..)
    .
    שאלה שמעניינת אותי:
    כשהימרת על טורונטו ב6 משחקים, עשית זאת בהשערה שכל השחקנים החשובים של גולדן בריאים?
    כי אז זה חתיכת הימור אמיץ… (ולדעתי, גם חסר שחר……..)

    1. התשובה שלי לזה מגובה בניסיון העבר. כשיש לך קבוצה מועדפת ואתה צריך להמר, תמיד תהמר עליה (אלא אם כן זה משהו לא סביר ברמה של ברצלונה נגד אחי נצרת). בטח אם אתה לא מסכן כסף.
      אני זוכר שהיתה לי התלבטות בסוף הבראקט מה להמר, ואז אמרתי לעצמי שאם זה באמת יהיה הגמר, אני לא רוצה להמר נגד הקבוצה שלי. לא רוצה להיות במצב שההימור שלי הוא נגד מה שאני רוצה. אני מעדיף להמר על הפתעה, מאשר ללכת נגד הקבוצה שלי.

    2. בקיצור – ינון הוא "קנדי" בעברו ולכן הלך עם הלב.
      סבבה לגמרי
      🙂
      תודה על הטור, מעניין מאוד

  8. תודה על כל הסדרה המצויינת, ינון.

  9. תודה ינון
    אפשר לנתח את זה כמה שרוצים בסוף הווריורס ויתרו על רוטציה בשביל 5 סטארים בידיעה ששלוש בריאים יספיקו בקלות , פשוט היה להם חוסר מזל , החמישיה שהם עלו איתה בתחילת הרבע הרביעי במשחק השישי חשבתי שנרדמתי במהלך גמר הפיינלפור בישראל והתעוררתי לתחילת רבע אחרון.

  10. במשחקי הכס או שאתה מנצח או שאתה מת !!
    זה מה שקרה ללוחמים
    הימור מושכל שלא השתלם

  11. ינון אני בדכ מחמיא בכללית אבל חיכיתי לטור שלך.
    היה טור קצר אבל חייב להודות שהיה ממצה ותאר את הרגשתי בדיוק….
    חמוד נורא שטורונטו לקחו
    בכל שלב הייתי בטוח שהם ישברו בסוף
    יפה שרוצים להשאיר את קוואי אבל לא נראה לי שזה יקרה (ראה סעיף אחד למעלה)
    נוביצקי סטייל – לא יכולת להגדיר את זה יותר טוב (זה שונה מהאחרונה של דטרויט)
    והזריקות של ואנוליט שנכנסו…. (בעיני הוא האח האבוד של הספלאש בראדרז) לאכפת לי למה זה קרה
    אחלה טור
    🙂

  12. תודה ינון. אני המרתי על טורונטו בשבעה רק שבגמר שלי מודה לבושתי הופיעה יוסטון…אליפות לגמרי נוביצקי סטייל…
    יאללה קאווי תמשיך להוכיח לכולם שאף אחד לא יודע לקרוא אותך או איך עובד הראש שלך ותשאר בטורונטו…

  13. תודה לכולם על התגובות. היה כיף ומעניין ללוות את הגמר הזה.

    1. 😊

  14. אחלה טור
    תודה ינון

כתיבת תגובה

סגירת תפריט