מחשבות של עכבר כדורסל (עם אשתו) מ-4 בבוקר עד 7:30 / מאת הגולש זיו טל

מחשבות של עכבר כדורסל (עם אשתו) מ-4 בבוקר עד 7:30 / מאת הגולש זיו טל

Photo Credit: AP/Frank Gunn
1. בנוסף לכל שיאי הפלייאוף שלו, קוואי יכול לרשום לעצמו שיא נוסף: שחקן הכדורסל הראשון שגרם לאשתי לקום לראות איתי סדרת גמר בארבע בבוקר!
אין לי מושג מה עשה את זה, ההתלהבות המיוחדת שלי מהסדרה הנוכחית או העובדה שהוא נראה טוב ומשחק לא פחות טוב. אבל זו עובדה. בנוסף לכל,
הגברת עשתה לי בית ספר כשלא הבינה למה ניק נרס לקח פסק זמן כשהחתיך שלה בשוונג של קליעות – – עובדה שאני פספסתי לחלוטין. הייתי משוכנע שזה פשוט סטיב קר מנסה לנשום רגע נוכח הטראומות שזרמו אליו בסדרה הזו.
כמטפל בטראומה אני מאד ממליץ למטופלים שלי לנשום כשדברים יוצאים משליטה, זה מאפשר למערכת שלך להיאסף קצת ונותן למוח אפשרות לשים דברים בפרופורציה. אם הייתי בוב מאיירס הייתי מחפש עכשיו כשהכל נגמר מטפל טוב בטראומה והולך אליו לסדרת מפגשים קצרה שתאפשר לו לצאת מההלם.
***
Photo Credit: AP/Frank Gunn
Photo Credit: AP/Frank Gunn
2. כשהתחילה הסדרה הייתה לי הרגשה שזה הולך לכיוון של טורונטו אבל לא היה לי מושג שאנחנו הולכים לצפות בדרמה ספורטיבית ורפואית שלקוחה מאופרות סבון טורקיות וסדרות חדר מיון ושתאפיל על קוואי והרנסנס שלו.
0.9 השניות האחרונות של משחק שש שנמשכו בערך 3 דקות היו לגמרי בהשראת הדרמה הזו. מכיוון שכבר היה די ברור שזה גמור היה לי זמן להתבונן על הפנים של השחקנים ובתוכי. חיפשתי שמחה, התפרצות רגשות מטורפת, זקוקי דינור, קתרזיס ספורטיבי. במקום זה ראיתי את קוואי מדבר עם השופטים, השחקנים של טורונטו מאופקים וסטף נראה עייף, עייף מאד. היה איזה אנטי קליימקס בין הציפייה לרגע הזה שבו אנדרדוג שהוא לא לברון יעשה משהו הרואי שלא קרה מאז שצ'ונסי בילאפס ובן וואלאס חנקו את קובי ושאק עם העניבה של לארי בראון ב-2004 כשעשו להם ג'נטלמן סוויפ. כן, היה את האליפות של נוביצקי ב-2011 אבל זה לא היה מול שושלת מוכחת אלא מול מיאמי בדרך לאליפויות שלה.
***
Photo Credit: AP/Frank Gunn
3. הפציעה של דוראנט הייתה רגע נוראי. היא הוציאה את המיץ מהיריבות אבל הייתה הכרחית כדי שלטורונטו יהיה סיכוי. היא עזרה לו גם להיגאל מדמות הנבל שהרג את התחרות ותאפשר לו כנראה לפרוש במדי הווריורס כשהוא מפויס עם עצמו ועם העולם (ככל ששחקן שמגיב בטוויטר לאוהדים בשמות
בדויים יכול להיות מפויס).
***
Photo Credit: AP/Frank Gunn
4. הפציעה של קליי כבר הפכה את זה ליותר מדי. קליי הוא רוצח אבל שקט, סמפטי, רוצח עם עניבה. כשאני מסתכל על התנועות שלו לפני זריקות עונשין וכשהוא מדבר לעצמו במהלך המשחק אני רואה ילד טוב, קצת חנון שבסך הכל רוצה לקבל מאה במבחן. חשוב לו לקלוע וזה כל מה שמעניין אותו. לקלוע ולהשחיל את היריב בקור רוח. הסדרה הזו הוכיחה סופית לטעמי שבגולדן סטייט התקבצו שלושה כוכבי על וערס אחד עם קסם אישי שכשהם בריאים אי אפשר לנצח אותם.
אני לא הייטר אמיתי. הכאב של הזולת נוגע לליבי. כאב לי על דוראנט וכאב לי על קליי. לא חושב שאפשר לשנוא את קליי. כשגם הוא נפצע היה משהו שכבר פינצ'ר את הבלון של השמחה שהיה אמור להתרומם בתוכי וכל כך חיכיתי לו 15 שנה.
***
*Photo Credit: AP/Frank Gunn
*
*
Photo Credit: AP/Frank Gunn
5. כשנגמרו 0.9 השניות התחילו החגיגות. אני שמחתי בשביל קוואי, גאסול ואיבאקה שעשו כל אחד מסע ארוך לאליפות הזו. שמחתי בשביל לאורי שהשתיק כמה פיות למרות שברור שהוא לא אלפא דוג ושהוא צריך מישהו מאד מיוחד לידו כדי להתעלות בפלייאוף. שמחתי בשביל ואן וליט שגיליתי בסדרה ושהקלוז אפ על השן שהוא שכח על הפרקט אחרי שקיבל פיצוץ מדמם מליוינגסטון העביר היטב את רוח הלחימה שלו ואת התרומה שלו לאליפות הזו. שמחתי גם בשביל סיאקאם שעבר דרך ארוכה מקמרון לטורונטו ואפילו בשביל מסאי יוג'ירי שהיה ישן לפי מה שאני מבין בחדרי סקאוטים ועכשיו כולם רוצים שיבוא לנהל להם את הקבוצה.
בסוף המשחק השישי הרגשתי עייף מנטלית ופיזית. זה היה פלייאוף ארוך ודי משובח שבמהלכו קיבלנו שיעור על כך שקבוצתיות ושילוב נכון בין שחקנים ותיקים וצעירים עושה בית ספר לקבוצות שממלאים עליהן טורי פרשנות אבל שצריכות להזיע עוד לא מעט בדרך לאליפות. הדבר היחיד שלא לקחתי בחשבון הוא שבנוסף לבית ספר לנבא בסדרת הגמר נעבור כולנו גם כמה שיעורים בבית ספר גבוה לרפואה.
***
Photo Credit: AP/Frank Gunn

מנחם לס

בעל האתר, העורך הראשי, וכותב יומית - כל זמן שאוכל!

לפוסט הזה יש 41 תגובות

  1. ברוך הבא!
    .
    זו אכן הייתה סדרה מטלטלת (תרתי משמע), עם כמות סיפורים גדולה מהרגיל, ובהפרש.
    בכל שנה "נורמלית", ואן וליט היה תופס הרבה יותר כותרות. הוא קלע כמה סלים רוברט הוריים,
    אבל לצערו התקשורת עסוקה במיל שלא שיחק, במי שנפצע, ובמי שאולי יעזוב. חבל.

  2. אם נגמרה השושלת ואני מאמין שלא , אני יזכור מהסדרה הזאת בעיקר תפציעות ,את ה10 דק בראשונות במשחק 5 (והיחידות שדוראנט שיחק) ותצוגת הקליעות שם , ואת הרעש שאני הכי אוהב לשמוע בכדורסל סוויש של הכדור שבקושי נוגע אפילו ברשת שהברדרס הביאו לנו בסוף משחק שלוש פעמים.

  3. כשמדברים על שחקנים שהם בנים של שחקנים, אז בד"כ האבות מובילים בגדול באיכות. במקרה של קליי, זה הפוך. הוא הרבה הרבה יותר מוכשר מאביו. אינני אוהב את גולדן אבל אני פשוט מעריץ של השחקן הזה.

  4. מעולה.
    החברה שלי מסיבה לא ברורה נדלקה על קוואי השנה
    בעיקר בגלל השם שלו.
    כל הפליאוף היא אומרת לי אתה תראה קוואי יהיה אלוף
    ואני אומר לה לא יקרה יש לו קבוצה של לוזרים.
    כנראה שלא צריך לראות דקה של משחק ולנחש נכון 😅

  5. גולדן סטייט הקבוצה הגדולה בהיסטוריה כאשר רק פציעות של 2 כוכבים והתשה מוחלטת של השלישי מספיקות לניצחון עליה בשיניים.
    הם עוד יחזרו, גם אם קצת פחות טובים.

  6. כל כך נהניתי מהמאמר שהוא הספיק לי כדי לדעת שאני רוצה את זיו כחבר צוות, ולשמחתי הרבה הוא קיבל את ההזמנה!
    כתוב בשטף, ונהדר. למזלי גייל אשתי חולת ספורט, ומסתכלת איתי כמעט על כל מאורע, וטניס אפילו הרבה יותר ממני. היא הפכה גם לחולה של כדורגל נשים, וכשנודע לי אתמול שבארץ לא משדרים – סרבתי להאמין. אין לכם מושג איזו רמה גבוהה של כדורגל הנשים מראות היום. זה כבר לא "ארה"ב וגרמניה". היום יש 8-9 קבוצות ברמה גבוהה ביותר.

    1. מנחם בישראל משדרים דרך האתר של כאן 11 (ערוץ 1 )
      אני עוקב באדיקות בהמלצת חברה קרובה ופשוט יש אחלה של משחקים. בדיוק מול האמריקאיות שמפרקות את הצ'ילאניות. דקה 65 3-0 שכבר היה יכול להיות 6 או 7,
      השוערת של צ'ילה פשוט אדירה.

  7. יופי של טור זיו, מזדהה עם כל מילה.
    כמובן שהייתי בעד טורונטו בסדרה, אבל ככל שהסדרה התקדמה התרככה העוינות ללוחמים.
    כשקליי נפצע בסוף הרבע השלישי השתחרר הרבה אוויר בבלון הציפיות, כי קודם כל זה היה ברור שזה של טורונטו (ידעתי שהזריקה של קרי תלך החוצה..) ושנית, אני מאוד אוהב את קליי וכל כך היה לי חבל עליו אחרי התצוגה המדהימה במשחק הזה (ובסדרה כולה).
    באמת שהיתה סדרה נהדרת, דיברו עליה הרבה מאוד בסביבה שלי, גם כאלה שכדורסל הוא לא כוס התה שלהם.
    בסופו של דבר טורונטו אלופה בצדק אחרי שעברו את פילדלפיה, מילווקי והווריורס. כל הכבוד לחבורה המדהימה הזו.

  8. יופי של טור זיו.
    יפה לך שאשתך מתעוררת איתך לסדרות דרמה רפואיות ב-4 בבוקר.
    סדרת הדרמה היחידה שאשתי ראתה איתי היא ד"ר האוס, וגם בה היא נרדמה בדר"כ.
    מסכים איתך לגמרי לגבי הניתוח שלך לסדרה.
    עצוב על הפציעות של כוכבי גולדן סטייט, וכל ההפסד שבה בעקבותיהן.
    שמח בשביל שחקני טורונטו, שאכלו מלא קש בשנים האחרונות,
    ועכשיו יכולים לישון בשקט בלילה, בידיעה שאחרי הפרישה,
    יש להם טבעת, שתישאר איתם לנצח.

  9. מעולה, זיו. הצלחת לרגש מישהו שהיה על העגלה של גולדן.
    וברצינות, מסכים עם כל הנק' שלך. אני אוהד סלטיקס, אבל שחקנים כמו קליי גרמו לי להיות בעד הווריוורס כשקבוצת הבית שלי עפה. שחקנים כמו ון וליט, לאורי וסיקאם, מאידך, הפכו את הניצחון של הראפטורס למרגש (וגאסול, אני תמיד בעד גאסול. כל גאסול)

להגיב על אסף לבטל

סגירת תפריט