שחקנים שאסור לשכוח: דיק בארנט, ה-UNSUNG HERO של הניקס / מנחם לס

*
לפני שלניקס היה את קלייד ואת ה'פירל' – אלא שיצרו את מה שכינינו "בק-קורט הרולס-רויס" – היה דיק ברנט. עכשיו ד"ר דיק ברנט.
*
וולט פרייזר ואירל 'דה פירל' מונרו הפכו כמובן לצמד הגארדים שאני מוכן להתווכח עם כל רפה-ידע כאן באתר שהיה ה-TANDEM – צמד-חמד- הטוב בהסטוריה של הליגה.
*
אבל לפניהם היה דיק 'FALL BACK BABY' בארנט, עם הג'אמפ-שוט שלו שהיה מין נפילה אחורנית תוך כדי כיפוף ברכיים לא פחות מניתור ורטיקלי, השחקן שהיה הראשון להתחיל את החזרה של הניקס לעילית, עד שזכו באליפויות שלהם ב-1970 ו-1973 (שלי היה הכבוד והזכות להיות כל כך חלק מהן!).

*

דיק נולד בגארי, אינדיאנה, והפך לאול-אמריקן בשלוש שנות משחקו בטנסי סטייט (אז לפרשמן אסור היה לשחק עם הוורסיטי).

הוא ניבחר רביעי בדראפט של 1959 ע"י הסירקיוז נשיונלס, במיוחד כדי לשמש פוינט גארד לדולף שייז היהודי, שהיה אז אחד הסנטרים הטובים ביותר בליגה. משם הוא קפץ לעונה אחת עם הקליבלנד קליפרס, אותם הוביל לאליפות ABL ב-1962. מי היה בעל הקבוצה? צדקתם! ג'ון סטיינברנר, אח"כ בעל היאנקיס המפוארת.

ב-1965 הוא הגיע לניו יורק מהלייקרס, בעזרת טרייד ששלח את בוב בוזר מערבה והוא הגיע מזרחה.

ב-9 שנותיו בניו יורק הוא הפך לגיבור העיר, גיבור צנוע ועניו שכל מה שידע היה לשמור, לרכז, ולקלוע.

ב-1965 היה לניקס רוסטר לא רע בכלל:

New York Knicks: Players stats for the 1965-66 regular season

PLAYER P GP GS MIN PTS RB BL AS FG 3P FT ST TO PF EF
D. Barnett SF/SG 75 34.5 23.1 4.1 3.5 46.9 77.2 3.1 19.3
W. Bellamy C 72 42.8 23.2 16.0 3.0 51.2 62.7 3.6 30.5
W. Reed C/PF 76 33.4 15.5 11.6 1.2 43.4 75.7 4.3 19.5
H. Komives PG 80 32.7 13.9 3.5 5.3 39.1 86.1 3.5 13.8
D. Stallworth PF/C 80 23.7 12.6 6.2 2.3 45.5 68.6 3.0 14.0
D. Van Arsdale SG/SF 79 29.0 12.3 4.8 2.3 42.8 71.5 3.0 12.0
E. Bryant PG 71 16.8 7.0 2.4 3.0 47.2 73.3 3.0 8.7
B. Clemens SF 70 12.5 5.4 2.6 1.0 41.2 69.2 1.6 5.3
T. Gola SF/SG 74 15.2 4.4 3.9 2.6 45.0 78.1 2.8 8.6
L. Chappell PF/C 46 11.8 5.3 2.8 0.6 42.0 59.0 1.4 5.0
J. Barnes C/PF 7 37.6 15.7 10.3 1.3 44.4 71.4 4.7 18.4
J. Green SF 7 29.7 14.4 10.6 1.6 54.4 48.4 3.0 19.1
J. Egan PG 7 8.3 2.4 0.3 2.0 31.3 70.0 0.6 2.7

*

*

New York Knicks: Players stats for the 1970-71 regular season

PLAYER P GP GS MIN PTS RB BL AS FG 3P FT ST TO PF EF
W. Frazier PG 80 43.2 21.7 6.8 6.7 49.4 77.9 3.0 25.3
W. Reed C/PF 73 39.1 20.9 13.7 2.0 46.2 78.5 3.1 25.8
D. Barnett SF/SG 82 34.7 15.5 2.9 2.7 45.6 69.4 2.8 12.3
D. DeBusschere PF 81 35.7 15.6 11.1 2.7 42.1 69.6 2.9 19.4
B. Bradley SF/SG 78 29.5 12.4 3.3 3.6 45.3 82.3 3.1 12.6
D. Stallworth PF/C 81 19.3 9.4 4.3 1.3 43.1 73.5 2.2 9.5
C. Russell SF/SG 57 18.5 9.2 3.4 1.4 42.9 77.3 1.3 8.4
M. Riordan SG/SF 82 16.1 4.8 2.1 1.5 41.8 62.0 1.8 5.0
P. Jackson PF/C 71 10.9 4.7 3.4 0.4 44.9 71.4 2.4 5.9
G. Fillmore C 39 6.9 2.6 2.4 0.4 44.1 48.1 2.1 3.6
M. Price SG 56 4.5 1.5 0.5 0.2 37.0 70.6 1.0 1.1
E. Mast PF/C 30 5.5 2.0 1.9 0.1 37.9 55.0 0.8 2.4
M. Williams PG 5 2.6 0.8 0.0 0.4 100.0 66.7 0.6 1.0

*

כולם יודעים את הסיפור על המשחק השביעי נגד הלייקרס, כששניות לפני שריקת הפתיחה וויליס ריד צועד למרכז הפרקט, קצת מדדה, ישר מחדר ההלבשה, כשכל מדיסון סקוור גארדן יוצא מדעתו. דיק בארנט היה מצויין במשחק ה-7, אבל לוולטר פרייזר היה את אחד המשחקים הגדולים בתולדות, עם 36 נק' ו-19 אסיסטים.

שנה אחרי הניקס הביאו את אירל מונרו, המכשף מהבולטימור בולטס, בצעד די מפתיע כי בארנט היה אחד מאהובי התפוח הגדול, אבל כולם ידעו שמונרו הוא 'הפיט מרביץ' השחור'.

זאת היתה שירת הברבור של ברנט. הוא החל לקבל פחות ופחות דקות, ובסידרה האחרונה נגד הלייקרס שהניקס ניצחה 1-4, בארנט היה כבר שחקן ספסל, שפרש ברצון ועם מלא אהבה למשחק ולמה שהמשחק תרם לו:

הסידרה של 1973:

Playoffs Per Game

 

Rk Age G GS MP FG FGA FG% FT FTA FT% TRB AST PF PTS/G
1 Walt Frazier 27 17 45.0 8.8 17.2 .514 4.3 5.5 .777 7.3 6.2 3.1 21.9
2 Dave DeBusschere 32 17 37.2 6.9 15.6 .442 1.8 2.4 .775 10.5 3.4 3.4 15.6
3 Bill Bradley 29 17 34.5 5.8 13.0 .448 2.4 2.9 .800 3.4 2.6 3.5 14.0
4 Earl Monroe 28 16 31.5 6.9 13.2 .526 2.3 3.0 .750 3.2 3.2 2.4 16.1
5 Willis Reed 30 17 28.6 5.7 12.2 .466 1.1 1.2 .857 7.6 1.8 3.8 12.5
6 Jerry Lucas 32 17 21.6 3.2 6.6 .482 1.2 1.4 .870 5.0 2.3 2.8 7.5
7 Phil Jackson 27 17 19.9 3.5 7.1 .500 1.6 2.2 .737 4.2 1.4 3.5 8.7
8 Dean Meminger 24 17 19.0 1.8 3.3 .554 1.1 2.0 .559 2.2 2.2 1.7 4.8
9 John Gianelli 22 7 7.9 1.6 2.9 .550 0.4 1.0 .429 1.9 0.1 0.9 3.6
10 Henry Bibby 23 6 7.2 1.3 3.0 .444 0.7 1.3 .500 0.3 0.5 0.8 3.3
11 Dick Barnett 36 4 4.3 0.8 1.5 .500 0.0 0.0 0.0 0.5 1.3 1.5
12 Harthorne Wingo 25 3 4.0 1.7 4.3 .385 0.3 0.

 

אז ברנט סיים כאלוף ב-1973,וכשחקן שב-12 שנות משחק סיים עם 15.8 נק' ממוצע (אף עונה לא פחות מ-12 נק' ממוצע!), 2 טבעות, וחמש סדרות גמר.

גופייתו מס' 12 תלוייה במרומי המדיסון סקוור גארדן.

ד"ר דיק בארנט:

דיק סיים את לימודי הדוקטורט בחינוך באונ' פורדהאם עם PH.D, והפך לפרופסור בסיינט ג'ונס יוניברסיטי. הוא הפך גם לנואם ומוטיבייטור נידרש מאד

אחרי אחת מההרצאות שלו בבירה וושינגטון למבחר סטודנטים הוא קיבל את הפלקאט הבא:

 Hundreds of students sat with wide-eyed amazement as you recalled facts of your athletic prowess and unshakable dedication to practice for the game of life

*

פגישת מחזור – אלופי 1970

ראשון מימין אירל 'דה פירל' מונרו. שני (חצי פרצוף) וולא פרייטזר. אחריו שלישי מימין ביל בראדלי. אחריו,פיל ג'קסון וג'רי לוקאס..אחריו "מתחבא" דיק ברנט, ולידו  אחריו (הלבן) – מייק ריורדן, דייב סטולוורת', ומילט ויליאמס.

מנחם לס

הזקו והוותיק מכולם בצוות. מנסה לכתוב יומית - כל זמן שאוכל!

לפוסט הזה יש 31 תגובות

  1. מנחם תודה רבה.
    מדהים שיש קבוצה שהייתה אלופה בשנות ה 20 שלך ואם תהיה עוד פעם זה יהיה שאתה סבא רבא.
    אני נזכר שכשהיתי בחמישית ליברפול זכתה באליפות האחרונה שלה עם רוני רוזנטל כמובן .
    השנה בני הגדול היה בחמישית וכל כך קיוויתי לסגירת מעגל …הייתה חסרה נקודה .

  2. שחקן נהדר שיש לו חלק גדול בהוצאה של הניקס ממרתפי הליגה לשתי טבעות אליפות. בניגוד לאחרים כמו ריד,בראדלי ופרייזר לא מקבל כמעט את הקרדיט. מאד שמח שבחרת לכתוב עליו.

  3. נהדר דרכך מנחם כמי שחווה את השחקן בזמן אמת ללמוד עליו. באמת מהקבוצה הזו הכרתי את בראדלי, מונרו, ריד ופרייזר אך לא אותו. תודה רבה .

  4. פתיחה נהדרת דרך אחת הקבוצות הגדולות של התקופה.
    נ.ב. בפלייאוף של 1973 בארנט שותף רק ב-4 משחקים וסיים עם ממוצע של 1.5 נקודות…

    1. נכון, אבל היה לו חלק מאד משמעותי באליפות הראשונה של 1970. הוא היה אחד הוטרנים היחידים בקבוצה מאד צעירה ושיחק תפקיד משעמותי בפלייאוף.

  5. תודה רבה, סיפור מעניין!
    בכללי זאת היוזמה האהובה עליי באתר (אני יחסית חדש פה, אבל קראתי גם את כל המקוריים של דובי).
    בתור אוהד צעיר יחסית של הליגה הכתבות האלו בהחלת נותנות לי משקפת אל אותם שחקנים בעבר שלא הייתי מכיר בדרך אחרת, שאפו!

  6. מעולה, תודה רבה.
    נשמע שכל הפרוייקט הולך להיות מעניין, גם אם חלק מהשחקנים אכיר מפאת גילי. (על הנוכחי לא ידעתי כלום, ותמיד טוב ללמודד משהו חדש)

  7. מעולה דוק. מעולם לא שמעתי עליו טוב להשכיל.
    דבר נוסף דוק רפה הבנה ידע כמוני היה אומר שהספלאש היו שוטפים או מנגבים יפה את הרויס רוילס מניו יורק

    1. לא בטוח. וולט פרייזר היה אחד המגינים הטובים מכולם. הוא היה משקיט מאד אחד מה'ספלאשים', תלוי על מי הולצמן היה מצווה עליו לשמור.

  8. תודה מנחם. זאת בדיוק מטרת הפרויקט. כולם מכירים את הניקס ואת פרייזר, ומונרו וריד, אבל השחקנים בשורות השנייה והשלישית נשכחים, וחבל.
    אנחנו הרי כאן כדי לזכור.

  9. התבלבלת מנחם: בארנט מופיע כשחקן של עמדות 3-2 (כלומר שהעמדה הטבעית שלו היא 2 ויכול לשחק גם ב-3) כמו ואן ארסדייל וגולה (בארנט שיחק 34,5 דק' כשואן ארסדייל עם 29 וגולה עם 15.2). הרכזים אז היו קומיבס (שבכל מקרה לא היה קלעי נפלא עם 39.1% מהשדה אלא בראיינט הרכז עם 47.2% ובארנט הקלעי עם 46.9% [ואן ארסדייל עם 42.8 וגולה עם 45]), בראיינט ואגאן שמיעט לשחק (31.3% מהשדה). אמנם למרות מגבלת הקליעה קומיבס היה הרכז המוביל עם 32.7 דק' למשחק כשבראיינט עם 16.8 בלבד ואגאן עם 8.3 ולקומיבס +30% דקות יותר משניהם יחד וכמעט פי שניים מבראיינט (פי 1.95 בקירוב).

  10. מנחם, תמשיך לטבל לנו את עונת המלפפונים בסיפורים ואנקדוטות…

    אין ספק שפרייזר ומונרו מועמדים לצמד הגארדים הכי טוב בליגה.
    בתחרות : ווסט וגודריץ, תומאס ודומארז, קארי ותומפסון, מאגיק וסקוט או קופר, קוזי וסאם גונס, מייקל והארפר, פרקר וגינובלי, גאס ווליאמס ודניס גונסון,

להגיב על הציפור הנדירה לבטל

סגירת תפריט