מחשבות כדורסל של שבת בערב / רועי ויינברג

גולדן סטייט יכולים לחזור מהקבר?

פיגור 3-1 זה פיגור כמעט מכריע, במיוחד בסדרות גמר. ג"ס צריכים לנצח את שלושת המשחקים הנותרים בשביל אליפות וזאת לא נראית משימה קלה במיוחד אחרי שטורונטו ניצחו 3 משחקים, כולל שניים באורקל ארינה, והיו הקבוצה הטובה יותר לכל אורך הסדרה. יש לטורונטו הגנה נהדרת שמשלבת בין תיאום, יצירתיות ושומרים אישיים נהדרים (סטפן קרי עם 8 מ-26 כשפרד ואן וליט שומר עליו) והתקפה טובה ועמוקה. מעבר לזה, יש להם את קוואי לנארד בריצת הפלייאוף האישית הטובה ביותר והדומיננטית ביותר שהליגה ראתה מאז דירק נוביצקי של 2011. קוואי החזיק את טורונטו היום ברבע הראשון וברבע השלישי כשהוא עושה מה שהוא עושה כל משחק – נותן דקה או שתי דקות מושלמות שמשנות את כל המומנטום. השתלטות לברונית כזאת הצליחה להחזיר את הראפטורס מהבור הערב והיא הנקודה המעודדת ביותר עבורם לקראת משחקים 5 ו-6.

יש להם ניסיון. גם כקבוצה (ניצחו משחק 7 על הבאזר בפלייאוף הזה, ניצחו משחק 6 בבית נגד קבוצה טובה מהם על הנייר) וגם כבודדים, במיוחד למארק גאסול וקוואי לנארד. כשמוסיפים לזה את החזרה שלהם מהקאמבקים והיכולת לרוץ נגד גולדן סטייט, נראה שהחוסן המנטלי נמצא שם בשביל לסגור את הסיפור. מבחינת כדורסל לא צריך לדבר: טורונטו קבוצה הרבה יותר טובה. זאק לואו פירט על זה מצויין (לחצו כאן כדי לקרוא) כשבכל משחק מתעלה מישהו אחר בהתאם לצורכי הווריורס. למרות זאת, יש כמה דברים ששווים מחשבה של גולדן סטייט בניסיון לדחוק את הסדרה למשחק 7:

שווה להם לפתוח עם אנדרו בוגוט במקום דמרקוס קאזינס. במשחק השלישי והרביעי האלופה היוצאת נראתה יותר טוב כשהוא היה על המגרש. הוא תורם בתנועת הכדור, סוגר טוב מאוד לריבאונד ומשמעותי בהגנה. הוא היה השחקן היחיד מבין שחקני גולדן סטייט עם נט רייטינג חיובי במשחק הרביעי, אבל התרומה החשובה ביותר שלו הייתה בכל הקשור לחסימות בהתקפה. 2 מ-8 השלשות של הווריורס הגיעו אחרי חסימות שלו. בוגוט גדול יותר מלוני ושחקן חכם יותר, כך שהתנועה שלו יכולה לאפשר לקרי ולתומפסון את המרחב שהם צריכים בשביל לזרוק שלשה. מול הגנה כל כך מתוחכמת, המרווח הזה משמעותי. היעילות של בוגוט בסגירה לריבאונד, במיוחד בהתקפה, יכולה לאפשר לדריימונד גרין לשחק רחוק יותר מהסל ולהיות יותר משמעותי בהנעת הכדור של הווריורס. צעד נבון יהיה יותר מהלכים בהם גרין מסיים בפוסט, אבל זה לא משהו שקרה יותר מדי רוב העונה ולא ישתנה עכשיו, לכן השימוש בסנטר מסורתי כמו בוגוט לידו יכול לשחרר אותו וכך את כל ההתקפה.

הדבר החשוב ביותר, מלבד השינוי עם בוגוט, הוא המשחק על קליי תומפסון. קליי זרק 18 זריקות בלבד והיה השחקן הטוב של הווריורס במשחק הרביעי, אחרי שבמשחק השני הוא היה נפלא במחצית הראשונה. הוא היה צריך לזרוק יותר, אבל הזריקות של קליי מבוססות על הנעת הכדור של הווריורס – 57.7% מהזריקות שלו בגמר היו בלי שום כדרור ו-11.5% בלבד אחרי שלושה כדרורים לפחות. זה לא מקרי וזהו סגנון המשחק של תומפסון, אבל בשביל שהוא יזרוק הקבוצה צריכה למסור יותר טוב. גם אם היא לא תצליח לעשות זאת נגד ההגנה החכמה של הראפטורס, הם צריכים לתת לו לזרוק יותר. זריקה רעה של קליי תומפסון עדיפה על זריקה טובה של אנדרה איגודלה, שון ליבינגסטון או כל אחד אחר. לא בטוח שזה ישפיע, אבל זה הסיכוי הכי טוב שלהם.

שימו לב לגרף הבא של קירק גולדסברי:

טאורן פרינס בברוקלין – ניתוח טרייד

מהלך צדדי שעבר השבוע היה הטרייד של טאורן פרינס לנטס. דובר לא מעט על האפשרות של ברוקלין להחתים שני שחקני מקסימום כרגע במחיר של ויתור על דיאנג'לו ראסל (והשארת ג'ארט אלן, ספנסר דינווידי והשאר), אבל יש לא מעט משמעויות אחרות למהלך הזה. בואו נדבר עליהן.

מבחינת ברוקלין, זה מהלך לא רע בכלל. אין לבחירה ה-17 ערך גבוה במיוחד ולא יצא ממנה שחקן משמעותי מאז דניס שרודר ב-2013 והם יכולים לוותר על בחירת סוף סיבוב ראשון נוספת. טאורן פרינס מתאים להם. ברוקלין אהבה מאוד לזרוק שלשות וזרקה 24 שלשות ממסירה העונה. פרינס טוב מאוד בתחום הזה וקלע העונה ב-62.9% אפקטיבי וגבוה ממסירה. ליד שני רכזים, בין אם אחד מהם יהיה קיירי אירווינג או דיאנג'לו ראסל, שחקן שמושך שומר ומרווח את המגרש חשוב ביותר. ההגנה האישית שלו חשובה והוא יכול לשמש גם כפאוור פורוורד בהרכבים נמוכים. זה נכס שימושי ביותר, נוסף על ה-41.3% שלו מהפינה השנה בקבוצת התקפה חלשה. בברוקלין האיום שלו יהיה משמעותי יותר.

אטלנטה יצאה ברווח. בחירות 8, 10 ו-17 שוות משהו ואטלנטה יכולה להרוויח מהן עוד עומק לקבוצה הצעירה שלהם לצד יאנג, קולינס והוארטר. הם יכולים לעשות טרייד-אפ עם קבוצה שצריכה יותר נכסים צעירים, למשל קליבלנד, מה שיביא להם את הבחירה החמישית בדראפט שיכולה להיות שווה שחקן כנף משמעותי כמו דיאנדרה האנטר או קאם רדיש (למרות שהוא יכול להיות פנוי בבחירה השמינית). נוסף על כך, יש להם את הבחירה של הנטס בשנה הבאה ואולי את הבחירה של קליבלנד במידה ולא תהיה בטופ 10. הם יכולים לצאת מכאן עם סגל עמוק וצעיר, דבר לא מובן מאליו. האמנתי שערך הטרייד של פרינס יכול להיות גבוה יותר, אבל קבוצה עם עוד 3 בחירות גבוהות יחסית לצד מה שיש להם עכשיו יכולה להיות בסיס נהדר לקראת שנת פריצה בעונה הבאה.

רועי ויינברג

אחד מעורכי הופס. אוהב את מיאמי וגבוהים שמוסרים מעל 4 אסיסטים במשחק.

לפוסט הזה יש 35 תגובות

  1. אם התקווה של גולדן סטייט היא אנדרו בוגוט אז מצבם יותר חמור משחשבתי……
    מעניין אותי מה עובר לפופוביץ' ולארגון בסן אנטוניו עכשיו בראש….לדעתי זאת פשוט טרגדיה ספורטיבית בשבילם .

    1. קוואי אכל הרבה שיט בגלל המהלך הזה מכל עבר, הספרס מצטערים ויצטערו על המהלך הזה לשנים קדימה, קוואי קיבל מה שהוא רצה, להוביל קבוצה ולא להיות שחקן משלים בספרס.
      פשלה נדירה של סן אנטוניו, שיחוק של קוואי שמביא פלייאוף לפנתאון

    1. הוא מאוד אגרסיבי. מה שבולט במשחקים זה שכל הראפטורס מחכים בחצי, חוץ מ-FVV ששומק על קרי גם בחצי שלו. לחץ אישי על כל המגרש, ואן וליט פשוט לא נותן לו לזוז. דומה למה שדוולדובה עשה ב-2015 לפני ההתייבשות (משחקים 1-3)

    2. לדעתי יש שני יתרונות בשמירה של ואן-ליט על קרי. הראשון הוא הזריזות והאגרסיביות שלו. קשה לסטף לברוח משחקן ככ זריז וככ חזק. השני הוא שואן ליט שחקן חכם. לא נתקע הרבה בחסימות (עובר מלמעלה בקלות את רובן) ומספיק זריז לזהות חסימה טובה ולהמשיך לרדוף מבחוץ גם במחיר של חדירה/מסירה לקרש סל קל, כדי שסטף לא יקבל את המטר לשלשה

    3. מה שואן-וליט עושה לסטף זוהי הטרדה לא פוסקת. הוא כמו זבוב שלא עוזב אותך אפילו אם אתה מנסה להכות בו. הוא חוזר אליך. אחרים מוותרים. ואן וליט הולך עד הסוף לטוב או לרע, ומטיש את סטפן בעקשנות שלו. הוא לא המגן הכי טוב או הכי מהיר, אבל הוא הכPAIN IN THE ASS עבור סטף

      1. תודה על ההסברים. ככל שאני לומד להכיר אותו אני מחבב אותו יותר (ואן וליט). הוא בחור קשוח וגם מוכשר למדי יחסית למה שציפו ממנו. עובד קשה ולא מתלונן.

  2. בתחושה שלי דווקא הנטס הרוויחו.
    נפטרו מהחוזה של קארבס , קבלו שחקן נהדר בעמדה נדרשת בזול ופינו המון מקום מתחת לתקרת השכר.

  3. אני חושב שניתן לקרוא כבר לואנווליט הבולדוג.
    או אפילו עדיף האמסטאף
    סוגר עליך ולא משחרר
    לא מתעייף ולא מתפזר
    🙂

  4. ניתוח מדוייק.
    בוגוט עדיף קאזינס . סטיב קר קלט את זה רק ברבע השלישי כשהוציא את הנזק ולא ראה יותר פרקט עד סוף המשחק. השחקן לא מסוגל להתרומם סנטימטר בשביל ליי אפ פשוט , שומר רע מאד ( איבקה חגג בצבע ) . יעשה נכון סטיב קר אם לא ייתן לבוגי לשחק בשני.
    לגבי קליי זה נכון , השחקן הכי חם לא קיבל מספיק כדורים ואפשר היה לראות את התסכול שלו.
    אין לסטיב קר ארסנל קלעים כמו לטורונטו , קוק וג'רבקו וגם מקיני לא בדיוק השחקנים שתצא איתם לקרב . איגי יקלע רק אם זה מקרה חירום ונשארנו עם הספלאש . זה לא מספיק מול הקנדים

  5. תודה!
    תכלס בינתיים יש לנו גמר עם קבוצה דומיננטית בבירור, ויריבה שהצליחה לגנוב משחק אחד.
    הבעיה בלהעלות את בוגוט בחמישייה זה שבניגוד אליו ק5זינס חש את עצמו ולא נראה לי שיהיה מסוגל לבוא מהספסל ולתת תרומה חיובית…

  6. הימרתי על קאמבק של ליברפול נגד בארסה. אולי זה יילך גם הפעם.
    חזרה מ-3-1 אפשרית בהחלט. לא מנצחים 3 משחקים בבת אחת. צריך רק אחד. ואז כדור השלג כבר טס.
    בטח עם טורונטו. קבוצה פעם ראשונה בפינאלס, עם מאמן מצוין, אבל רוקי. ובמשחק בית שנועד להכתרה.
    גולדן סטייט עולה בלי שום דבר להפסיד. קרה כקרח. מרשם לתצוגה של שני האחים ספלאש. נותנת להתרגשות של טורונטו לפעול נגדה.
    שני האחים ספלאש יצטרכו להיות במיטבם. כמה במיטבם? הם לא צריכים ללכת רחוק: הם קיבלו הצגה כזו בדיוק.
    קיירי 41 נקודות, לברון 41 נקודות, גיים 5, באורקל. זה בערך מה שנדרש מסטף וקליי.
    ובמצב של 3-2, הסדרה חוזרת לאורקל… וזה משחק חדש לגמרי.
    אפשרי בהחלט.
    .
    אם מסתכלים על התקדים היחיד של חזרה מ-3-1:
    קליבלנד שיחקה עם לברון, קיירי, לאב, JR, TT. ספסל – שמפרט, דלבדובה, ריצ'רד ג'פרסון.
    נגד לא פחות מקבוצת ה-9-73: סטף MVP פה אחד, קליי, בארנס, דריימונד, בוגוט. ספסל – איגי FMVP עונה שעברה, ליבינגסטון, ברבוסה, אזילי, ספייטס.
    קליבלנד עמדה בפני יחס כוחות הרבה יותר קשה, מאשר היחס בין ג"ס השנה לטורונטו, בכל הכבוד לקוואי.
    קליבלנד חזרה מפיגור 3-1, שזה אומר לשרוד 3 משחקי הדחה ברציפות, 2 מהם בחוץ כולל משחק אחרון – נגד קבוצה שמאזן הבית שלה באותה עונה היה 2-39.
    אז זה קשה, אבל בהחלט אפשרי. התקדים כבר שם. סטף יצטרך לתת משחק (ובעצם 3) ברמה לברונית, והגיע הזמן. קליי יצטרך להיות הווינר של העולם, כמו קיירי (והוא יכול. רק ברצף). זה המפתח.
    בקיצור – זה ממש לא סגור.

  7. בוגוט לא יכול לצאת על חסימות, הוא איטי והגארדים של טורונטו חוגגים עליו בסדרה, וממילא הוא לא יכול לתת יותר מ-15 דקות יעילות. הכל תלוי במצב של KD כרגע.

  8. פרינס לא התאים ללוחות הזמנים של תכנית השיקום של אטלנטה. בסוף השנה הם היו צריכים להחתים אותו על חוזה חדש (וגדול),
    יש לי תחושה שהם מעדיפים רוקי נוסף (אני מסכים להערכתך שהם ינסו טרייד אפ) שיתאים, הן ללוחות הזמנים של הקבוצה, והן לסגל המתפתח.
    בכל הנוגע לגובה השכר –
    זה ממש לא משנה להם. במקום לקחת שחקן חופשי לחוזה גבוה של עונה אחת, הם לקחו את קראב.
    .
    תודה, רועי.

  9. תודה רועי הלוחמים חייבים לשנות מומנטום
    בהנחה שדוראנט לא חוזר
    הסיכוי היחידי של הלוחמים זה למצוא דרך להריץ את הרכב הסמול בול שלהם בלעדיו או אם מקיני או אם לוינגסטון

  10. בשביל הספורט,מעניין לקרוא את זה:
    http://www.hoops.co.il/?p=67907
    מחשבות סביב ההובלה של okc על הלוחמים 3:1.
    בכל מקרה, התחושה שלי שהתחושה שונה מאוד, טורונטו טובה יותר כרגע, ולא רק ניצחה יותר משחקים. נראה גם שיש לה יותר כלים, ועכשיו כשכבר ברור שדוראנט לא חוזר יותר, לא רואים מהלכים משמעותיים שנשארו לקר בשרוול.

    1. התחושה שונה מאוד (אחלה ניתוח, אגב). הווריורס נראים שחוקים בהרבה השנה לעומת 2016 ואני חושב שהראפטורס קבוצה טובה יותר מהת'אנדר של אז. נוסף על כך יש להם שחקנים מנוסים כמו גאסול, גרין וקוואי שכבר ראו דברים בעבר.

      1. נאאא, הגזמת… עם כל הכבוד לטורונטו שמוציאה מעצמה 120% וקוואי סופר-סטאר.
        OKC מודל 2016 היתה קבוצה אדירה, קודם כל בהגנה. ראס, רוברסון, דוראנט, איבקה, אדאמס – זו חמישיית ההגנה הכי חזקה של ה-NBA בעשור האחרון, בערך. הם פשוט מעכו את גולדן סטייט ב-3 מ-4 הראשונים, וצריך לזכור שגולדן היתה קבוצת ה-73-9 בשיאה… וזה אחרי שהם פירקו את הספרז.
        רק מה, יש משהו שקושר למנטליות ולראש, וזה מה שקרה שם, ממשחק 5, ובמיוחד משחק 6 בבית, ברבע האחרון. שביקה מנטלית. הפחד מהרגע שאפשר לסגור הכל.
        רק לזכור – לפני שדוראנט עזב למפר., סידרו לו שם טרייד של סבוניס ואולדיפו על איבקה.
        ראס, אולדיפו, דוראנט, סבוניס, אדאמס? זו היתה קבוצה לאליפות. אולי אפילו עוברת גם את לברון וקיירי בשיאם.משהו שכבר לא נזכה לראות….

        1. ראס בחמישיית ההגנה של העשור?
          אני אוהד okc, וטורונטו, אבל בו, יש גבול….
          ואז הספסל של okc בשנה ההיא, אנטוני מורוו? רנדי פוי? קאנטר "can't play" ?
          זה לו קרוב לרוסטר השלם שיש כרגע בטורונטו.
          וזה גם לפני מה שעבר על ראס בתקופת פול ג'ורג', היכולת לקחת צעד אחורה.
          אבל עזוב, זה מים מתחת לגשר שכבר ממזמן קרס. כאב לב לחזור לזה.

          1. חתיכת what if, אולדיפו ליד דוראנט (אגב – שימו תמונות ליד שם המשתמש, אתם חלק חשוב מהקהילה). ראסל ממש לא חלק מחמישיית ההגנה של העשור – כריס פול וטוני אלן לפניו בגארדים. אולי אפילו פטריק בברלי.

  11. כמה נקודות:
    1 – אני באמת לא מבין את ההכתרה של טורונטו כאלופים. אפילו הזוי לי.
    האם הם הפייבוריטים הברורים? בהחלט כן!
    אבל אסור לנו לשכוח שמדובר בלוחמים מהמפרץ.
    אם הם מנצחים בטורונטו הם חוזרים למשחק בית עם מומנטום כשלאחריו משחק 7 כשהכל פתוח.
    הנקודה? את הכסף סופרים במדרגות, אז בואו נחכה ונראה מה יקרה ורק אז נשמח/נבכה.
    2 – הטרייד בין ברוקלין לאטלנטה מעולה לשני הצדדים ולדעתי ילווה בטרייד אפ של אטלנטה לבחירת דראפט גבוהה יותר.
    אני מאוד מקווה שברוקלין יצליחו להביא מישהו עם המקום שיש להם מתחת לתיקרה (באטלר מרגיש לי מושלם בשבילם, אפילו שהוא כנראה נעול בפילי).
    3 – עם כל הכבוד לקוואי, ההופעה המרשימה ביותר של העשור בגמר הפליאוף שייכת ללברון 2016, להוביל את 2 הקבוצות ב5 המדדים המרכזיים + אליפות אחרי החזרה היחידה בהיסטוריה מ1 – 3 (ואני ממש לא אוהד לברון, פשוט אובייקטיבי).

להגיב על מר-גרינה לבטל

סגירת תפריט