פרוייקט אגדות (12): בילי ('דה קנגורו קיד') קנינגהאם / מנחם לס

בילי "דה קנגורו קיד" קנינגהאם

התמזל מזלי והתגוררתי משך שנים בשכנות לשתי האגדות הבאות בסדרה. בגרדן-סיטי, לונג איילנד, גרתי בשכנות – מקסימום חצי קילומטר – לדייב דה-בושר, האגדה הבאה שלנו בתור, והייתי אפילו מאמן הכדורגל של ילדיו. כאן, בפלורידה, בעירי ג´ופיטר, אני גר בשכנות לבילי "דה קנגורו קיד" קנינגהאם איתו אני מתאמן במכון הכושר "אבקואה". היה לי הכבוד להכיר את שניהם גם על הפארקט וגם בסופרמרקט. בחדרי הלבשה ובמסיבות עיתונאים. את דה-בושר הכרתי טוב יותר מכל שחקן נבא. את קנינגהאם אני מכיר מספיק טוב לקרוא לו "ידיד". תענוג לי לכתוב על השניים אותם מכיר אני אישית.

תנו לייק להופס בפייסבוק

=================================================
חולדת כדורסל
=================================================

בילי קנינגהאם היה שחקן כדורסל שניצח בכל הרמות בהן שיחק.

בתיכון "אריסמוס" של ברוקלין הוא הוביל קבוצה לבנה לאליפות העיר ניו-יורק, ומדינת ניו-יורק. הוא ניבחר ל-"אול אמריקן" בתיכונים, והמגזין "פרייד" בחרו לשחקן התיכון מס´ 1 ביבשת ב-1961.
כשהגעתי לניו-יורק והתחלתי לרחרח כדורסל, שמעתי כמובן על העז. ארל מניגולט היה שמה. כשהיה ילד לא ידעו הילדים בשכונה כיצד לבטא "מניגולט", אז פשוט קיצרו ל- GOAT, העז. שמעתי עליו ניסים ונפלאות. גרתי במנהטן ונסיעת שתי תחנות בתחתית הביאה אותי למגרשי המשחקים של הארלם. אבל שמעתי גם על "דה קנגורו קיד", הלבן המעופף. בימים העליזים ההם של ניו יורק אם לא היה לך כינוי לא הייתה לך "רפיוטציה" או סיבה לחיות.

תפשתי את ה-IRT, התחתית שמביאה אותך לקוני-איילנד, הלונה-פארק הגדול בעולם, ומרכז ההופס הברוקליני של מגרשי המשחקים. ידעתי שהוא משחק על המגרש שבהצטלבות שדרת פלאטבוש ואבניו J. כשהגעתי למגרש ראיתי כמה שחורים בצד אחד ושחורים בצד השני עם שני לבנים. בין הלבנים ראיתי מין אטרייה לבנה כשלג. אמרו לי שזהו קנינגהאם. הוא היה אז בן 17, וחודשיים לפני זה ניבחר לשחקן מס´ 1 בתיכוניים של ארה"ב. סירבתי להאמין. פשוט סירבתי להאמין. כיצד זה ייתכן? צימוק כזה רזה עם עור אירי לבן שבלבנים, עומד בצד וזורק בחוסר עניין בולט?

 

אבל אז התחיל המשחק ולא האמנתי למראה עיני: איזו מהירות! איזה ניתור! איזו קליעה רכה! איזה חטיפות כדור! היה במשחקו מין ארוגנטיות שרק בניו-יורק אתה מפתח כמוה. הוא שיחק כ-ברת´ר. הוא ניתר גבוה יותר מכל הברת´רס. הוא היה כבר 1.91 מ´ (עד שהגיע לאוניברסיטת צפון קרוליינה הוא צמח בעוד 4 סנטימטרים), אך כדרר והתעה וקלע ומסר כפוינט-גארד, וכל כדור שניזרק והוחטא, ראית את ה-"קנגורו" במעופו. הלבנים היחידים שראיתי עם ניתור מתקרב לשלו היו תום צ´מברס וברנט ברי. דן מארלי היה קרוב. הוא היה כבר אז ה-"GYM RAT" האופטימאלי. חולדת כדורסל בנשמה.

קנינגהאם הגיע לאוניברסיטת צפון קרוליינה באותה עונה בה החליף המאמן שיהפוך לאגדת "TAR HEELS" דין סמית´ מאמן דגול אחר, פרנק מקגווייר. כשראה את קנינגהאם בפעם הראשונה בבגדי רחוב רגילים הוא חשב שפרנק מקגווייר עבד עליו. טלפון למקגווייר: "מאיפה הבאת את הקנינגהאם הזה? כל מה שיש לו זה ג´ינג´ים. לקנינגהאם הזה נתת סטפנדיה?". "חכה ותראה" באה התשובה. הוא חיכה. הוא ראה. הוא הפך לשפוט של קנינגהאם, ושנים אח"כ חברו הטוב.

באוניברסיטת צפון קרוליינה הוא לקח אליפות, ניבחר לאול-אמריקן, קבע שני שיאי אוניברסיטה בריבאונדים ובנקודות: בקטיפות סיים עם ממוצע של 16.6 (כולל שיא 27 ריבאונדים) ובקליעות ממוצע של 24.8 (עם משחק של 48 נק´ נגד אוניברסיטת "טוליין". עד היום הקנגורו מגיע למשחקיה החשובים של ה-"טאר הילס".

כל הכתבות בפרוייקט האגדות

=================================================
אולי החמישייה הטובה ביותר בהיסטוריה של הכדורסל
=================================================

 

BEST TEAM EVER???

 

ב-1965 הוא ניבחר ע"י הסיקסרס כ-מס´ 1 כגארד. במשחק טרום-עונה נגד הסלטיקס היה עליו להוביל כדור נגד קייסי ג´ונס. שלוש פעמים הוא ניסה לעבור את החצי בזמן המותר של 10 שניות, ושלוש פעמים קייסי עצרו. אח"כ אמר קנינגהאם:" חצי המגרש נראה לי כחצי קילומטר". הייתה לו זאת הפעם הראשונה והאחרונה לשחק כגארד. הוא כבר 1.95 מ´, רזה, אך רזה קשה וחזק. הוא הפך לסמול פורוורד של הסיקסרס, ובתפקיד זה שיחק בכל הקריירה.

הקנגורו הפכה מיד ל-´רוקי העונה´ (14.3 נק´ ו-7.5 קרשים למשחק) ו-´השחקן השישי´. הוא היה הסמול-פורוורד של הסיקסרס של 1967 כשלקחו את אליפות הנבא אחרי עונה של 69-13 , והקבוצה בה שיחק – האל גריר בפוינט, וולי ג´ונס השוטינג גארד, צ´ט "THE JET" וולקר ולוק ג´קסון בפורוורד, ווילט צ´מברליין בסנטר, כשמהספסל עולה ביל קנינגהאם כשחקן ששי, ולארי קוסטלו, דייב גמבי, והצלף ביל מלקיוני עולים מהספסל כמחליפים – נחשבת כחמישייה הטובה אי-פעם בנבא. בילי כשחקן שישי קלע 18.9 נק´ למשחק עם 7.6 ריב´ כשהוא ניכנס לרוב למשחק בדקה ה-8 או ה-9 ונשאר על הפארקט עד הסוף.

בילי קנינגהאם היה הפנתר הלבן של שנות ה-60, מין (כמעט) לארי בירד עם ניתור (כמעט) של ד"ר ג´יי. הוא קלע בשמונה שנות משחק 20.8 נק´ למשחק עם 10.4 ריב´, ו-4.1 אסיסטים למשחק. בילי היה אול-סטאר 5 פעמים, וניבחר לחמישיית הנבא הראשונה ב-1969, 1970, ו-1971. ב-1973 היה ה-MVP של האול-סטאר.

אחרי עונת 1968-1969 בה קלע 24.8 וקטף 12.9 אשכוליות למשחק, באה עונה רעה לסיקסרס, וב-1971 הוא ברח מהליגה ועבר לקרוליינה קוג´רס מה-ABA שהציעה לו משכורת כפולה משהייתה לו בסיקסרס. הוא מיד ניבחר לאול-סטאר של ה-ABA ול-MVP שלה ב-1972-1973. ב-1974 הוא חזר לסיקסרס ומיד נתן לה עונה של 19.5 נק´. הוא שיחק בסיקסרס עד 1976 , עונה בה ניפצע קשה וסיים את קריירת המשחק שלו. פציעת הברך שלו נשמעה כמין פיצוץ קטן שנישמע בכל האולם. ברגע שקרע את כל רצועות הברך ועצם הפיקה הוא ידע שזה הסוף.

 

ב-1977 מונה כמאמן הסיקסרס ובנה קבוצה עילאית עם בובי ג´ונס, מוריס צ´יקס, ג´ורג´ מגיניס, דאג קולינס, לויד "WORLD" פרי, דרל האוקינס, אנדרו טוני, וד"ר ג´יי. בפגישת הקבוצה הראשונה הוא שאל את דאג קולינס מה הם שלושת הדברים החשובים בעולם. "בריאות. נאמנות. שלום", באה התשובה. WRONG!! קנינגהאם עונה. שלושת הדברים החשובים בעולם הם קרשים, קרשים, וקרשים!". כך, במשפט אחד הוא הסביר לשחקניו איזה מאמן הוא ואיזו צורת משחק הוא רוצה שישחקו. ד"ר ג´יי אמר פעם שהוא היה המאמן הטוב ביותר שהיה לו. קנינגהאם הביא את הסיקסרס לאליפויות האטלנטיק ב-1978 ו-1981, וב-1983 הובילם לאליפות הנבא עם 12 ניצחונות והפסד אחד בכל הסדרות בשנה שמוזס מלון הבטיח לעולם שמה שיהיה בסדרות הוא " FO AND FO FO" (במבטא וסגנון הברת´ר שלו – FOUR, FOUR, AND FOUR ארבע-אפס, ארבע-אפס, ארבע-אפס בסדרות הפלייאוף. הוא טעה באחד), וזאת אחרי שסיימו את העונה ברקורד של 65-17. זה היה כבר כשהציפור מככבת בסלטיקס והמג´יק בלייקרס, עם להקות הכוכבים שלהן. זה היה הסוף של הסיקסרס עד היום.

הוא הגיע למספר ניצחונות של 200, 300, ו-400 מהר יותר מכל מאמן אחר בהיסטוריה של הליגה. ניבחר להיכל התהילה ב-1986 ול-"50 האגדות" ב-1996. מספר גופייתו – 32 – ניתלה על גג הארינה לזיכרון עולם. אך כשצ´ארלס בארקלי ביקש להחליף את מספר גופייתו שהיה 34, למספר 32 (שהיה מספרו של מג´יק ג´ונסון כשהודיע שהוא נושא נגיף האיידס), בילי קנינגהאם נתן את הסכמתו, וגופייתו הורדה מגג האולם וניתנה לאציל. הייתה זו הפעם הראשונה והאחרונה שמספר גופייה שנישמר ע"י קבוצה כלשהיא למזכרת עולם, הורד מהגג וחזר להיות מספר אקטיבי על הפארקט.

כשסיים לאמן הפך שדר ואנליסט טלוויזיה. גם שם היה נומרו אונו. כשמיאמי היט נוצרה, הוא השקיע כסף לא גדול, והפך לבעל קבוצה מינורי. טדי אריסון הישראלי, שרכש את הקבוצה, שילם לקנינגהאם סכום כסף שעלה פי 18 על השקעתו, כדי שימכור את מניותיו. בילי הסכים, והפך מולטי מיליונר בין לילה.

תחשבו על זה: אלוף בתיכון ואול-אמריקן. אלוף במכללות ואול-אמריקן. אלוף בנבא כשחקן ואול-סטאר. חבר ב-"היכל התהילה". אחד מ-"50 האגדות". אלוף בנבא כמאמן. ניבחר ל-"אנליסט העשור". הצליח לשכנע את הליגה שהוא משקיע לגיטימי במיאמי היט, והרוויח הון עתק כשמכר את חלקו. הוא, פשוטו כמשמעותו, היה מנצח בכל מה שעשה.

 

 

מנחם לס

בעל האתר, הבוס הראשי, וכותב יומית - כל זמן שאוכל!

לפוסט הזה יש 13 תגובות

  1. אני זוכר אותו כמאמן בלבד
    כמות הריבאונד שלו ממש מדהימה לגארד ועוד לבן
    הקבוצה של פילי בשנות ה 60 עם ווליט הייתה עצומה , אבל בשביל לקחת טבעת היה צריך לעבור דרך ראסל

    מנחם – איזה קבוצה של הסיקסרס טובה יותר ?
    זאת של קנניהגאם או זאת של ד"ר ג'יי ומוזס מלון ?

  2. בס"ד

    הדברים עליו ברשימותיי:

    ההוכחה שגם לבנים יכולים לקפוץ בהיותו מהמנתרים הגדולים ביותר והיה גם שחקן מהיר מאוד. שיחק בעיקר בעמדה 3, אך יכול לשחק בשתי עמדות הפורוורד באותה רמה, והחלטתי בסופו של דבר להכניסו ברשימת הפאוורים בגלל ש"בבסקטבול רפרנס" הוא תוייג כ"פורוורד-סנטר". בעל חוכמת משחק גבוהה שתרמה ליכולת משובחת בקליעה, ברי' ובמסירה. וכמו שהגדירו מנחם לס במאמרו עליו במסגרת "פרוייקט אגדות", הוא היה "מין (כמעט) לארי בירד עם ניתור (כמעט) של ד"ר ג'יי". לאחר 7 עונות בנב"א בפלדלפיה עבר לעונתיים (72/3'-73-4' שבהן שיחק 116 מש') לאב"א בגלל שקרוליינה קוגארס הייתה מוכנה לשלם לו משכורת כפולה ממה שקיבל בנב"א. לאחר מכן חזר לעונותיים אחרונות בפילדפיה. היה השחקן השישי של פילדלפיה, השני בתפקיד זה מעט אחרי האבליצ'ק בסלטיקס באותה תקופה, ומהשחקנים החשובים באליפות של 67' עם הרכז לארי קוסטלו, הקלעי האל גריר, שחקן הפינה צ'סטר ווקר, הפאוור-פורוורד לוק ג'ונסון ושחקן הציר וילט צ'מברליין בחמישייה הפותחת כשהמחליפים החשובים חוץ מקאנינגהאם הם ואלי ג'ונס הרכז (עקב פציעת קוסטלו במהלך העונה הסדירה בגיד אכילס ג'ונס נכנס במקומו לחמישייה הפותחת כשקוסטלו חזר לפלייאוף), מאט גוקאס הקלעי ודייב גאמבי הפורוורד כשהאחרון שותף בפלייאוף בדקות בודדות למשחק. 26 שנים אחרי שהיה גורם חשוב באליפות של פילדלפיה כשחקן זכה באליפות עם פילדלפיה כמאמן הקבוצה של הרכז מוריס צ'יקס, הקלעי אנדרו טוני, שחקן הפינה ד"ר ג'יי שהתעופף לכל פינה והסנטר מוזס מלון, כששותפים חשובים לקבוצה הם שחקני החוץ קלינטון דֶוִיט (ו=W) ריצ'ארדסון ופראנקלין דלאנו אדווארד, שחקן הפינה וההגנה רוברט ("בובי") קלייד ג'ונס, שחקן הפינה מארקוס ג'ון אייבארוני, הפאוורים רג'ינאלד ג'ונסון, ראסל שואן (Schoene) ואירל קורטון ושחקן הציר קלמון ג'יימס ג'ונסון ג'וניור, כשבפלייאוף אדווארד, ג'ונסון וקורטון שותפים דקות מעטות. שתי הקבוצות האלו הן מהגדולות ביותר בכל הזמנים.
    נתוניו בנב"א: 20.8 נק' ב-44.6% מהשדה ו-72% מהקו, 10.15 רי' ו-4 אס' ב-34.3 דק' למשחק בעונה הסדירה; 19.4 נק' ב-42.7% מהשדה ו-68.6% מהקו, 9.1 רי' ו-3.2 אס' ב-31.2 דק' למשחק בפלייאוף הנב"א.

    1. בס"ד

      תיקון: בסופו של דבר החלטתי להכניסו בין שחקני הפינה=סמול-פורוורדים למרות "בסקטבול-רפרנס" ולמרות נתוני הרי' כי בסופו של דבר שיחק בעיקר בעמדה 3 אך קרוב לסל יותר ממשחק טיפוסי של ס"פ.

  3. בתור בחור לבן , נתן בראש לכל החומי'ס של ניו יורק
    וואלה מאוד מרשים !
    תודה לך פרופסור
    אתה פרופסור לכדורסל , לא כמו כל הפרשני סוג ד באתרים של הרכילות

  4. מנחם שמעת קובי והאוורד יפגשו בשבוע הראשון של העונה ב7 לנובמר WOW יהיה חם אפילו שבפועל קטבי יהיה אז על הספסל

  5. תודה על הכתבה מנחם
    בחיים לא שמעתי עליו תמשיך ככה זה מעולה
    ואני אשמח אם באחת מהכתבות הבאות תוכל לכתוב על מוזס מלון

כתיבת תגובה

סגירת תפריט