"בילי באק". פרידה מאגדה שהשתבשה / יוני לב ארי

בילי באקנר. צילום: bomboradyo.com
בילי באקנר. צילום: bomboradyo.com

"שבת בבסיס" בטור אמצע שבוע מיוחד: למרות 22 עונות ו-174 הום ראנס, זוכרים לבילי באקנר, שהלך לעולמו בשבוע שעבר בגיל 69, רק את הפשלה הגדולה בוורלס סירייס ב-1986. וחבל

 

מה אתה צריך לעשות כדי שיזכרו אותך לטובה בעולם הספורט? קריירה מוצלחת? יש. מספרים מרשימים? אפשר לסמן V. הגנה טובה פלוס? ברור. ביקורות חיוביות מצד הסובבים אותך? יש גם יש! אז יש הכל! אה, שכחתי דבר קטן, לא לעשות פדיחה ברגע קריטי בקריירה. אאוץ'.

 

 

אין הרבה שמות שזכורים בתת מודע של אוהדי הספורט האמריקני בצורה שלילית. את הפסק זמן שכריס וובר לא הצליח לקחת, לא שוכחים. את הליי-אפ של צ'ארלס סמית' שלא נכנס אין אוהד ניקס שלא זוכר. אך שמו של בילי באקנר תמיד יתחבר לאותה קללה ארורה של הבייב. בשבוע שעבר הלך באקנר לעולמו, כשהוא בן 69 בלבד, זמן טוב להיזכר בקריירה על כל רבדיה, לא רק על טעות אחת, גדולה ככל שתהייה.

מנסה לקחת פסק זמן. וובר. צילום: espn.com
מנסה לקחת פסק זמן. וובר. צילום: espn.com

 

יכול היה להיות רסיבר

נתחיל בהתחלה. באקנר נולד בדצמבר 1949 בוואלג'יו, קליפורניה, אותה עיר בה נולד גם סיסי סבאת'יה, וגם ג'ואי צ'סנאט, אלוף אכילת הנקניקיות הנצחי של ה-4 ביולי (מי שלא מכיר מוזמן לחפש ב-Youtube). בבית הספר שיחק בייסבול ופוטבול, כשדווקא בענף השני נראה היה שהצטיין יותר, כשהוא שבר שיאים שעד היום שייכים לו.

 

בדראפט 1968 נבחר באקנר בסיבוב השני על ידי הלוס אנג'לס דודג'רס, והחל להתקדם בתוך המערכת של המועדון. לאחר שלוש שנים במיינורס תפס באקנר מקום בסגל של LA בפתיחת עונת 1971, כשהוא מאייש את עמדת השדה הימני, ומדי פעם משחק בבסיס ראשון.

שכן של באקנר. צ'אסנט. צילום: drewsmorningdish.com
שכן של באקנר. צ'אסנט. צילום: drewsmorningdish.com

 

משם עבר באקנר בעונת 1974 לשדה השמאלי, שם הוא נשאר לאורך רוב הקריירה בקליפורניה, כולל ניסיון לתפוס את ההום ראן ה-715 והבלתי נשכח של האנק ארון, ניסיון שכמובן נכשל. באותה העונה רשם באקנר את ההופעה הראשונה שלו בפלייאוף, כולל הפסד בוורלד סירייס לאוקלנד 4:1.

 

עבר לכל הרוחות

התחנה הבאה של באקנר היתה שיקגו – הקאבס, לשם הוא הגיע בטרייד לאחר עונת 1976. למרות החששות שהקאבס היו אלה שנדפקו בעסקה, לאט לאט הפך באקנר לשחקן משמעותי יותר ויותר, כשהשיא הגיע ב-17 במאי 1979, באחד המשחקים הזכורים בהיסטוריה של הבייסבול. הקאבס אמנם הפסידו לפיליס 23:22, אך באקנר העיף גראנד סלאם ובסך הכל חבט 4 מ-7 באותו היום.

באקנר במדי הקאבס. צילום: espn.com
באקנר במדי הקאבס. צילום: espn.com

 

טרי קולינס, מאמן העבר ויליד מישיגן, אוהד שיקגו קאבס, סיפר: "אני זוכר שהוא שיחק כמעט כל יום, בתקופה שהקאבס היו ממש חלשים. הוא תמיד חבט שלישי בליינאפ, וכמעט בכל פעם שעלה הוא השיג היט".

 

עונת השיא שלו בקריירה היתה ב-1980, כש"בילי באק" הוביל את הליגה עם ממוצע חבטות של 324., אך בהמשך תפס לאון דורהאם את מקומו בבסיס ראשון, מה שגרם לבאקנר למחות, ולהגיד שהוא לא מתגלח עד שישחק שני משחקים ברציפות. ב-24 במאי הוא התגלח, כשגילה שהוא מועבר בטרייד לבוסטון רד סוקס. בתום אותה עונה, אגב, הקאבס הגיעו לפלייאוף לראשונה מזה 39 שנה. פספוס.

 

מקללה לקללה

אז מה הסיפור של הרד סוקס? לפני הכל, כל שחקן שהגיע לגרביים ידע שהוא מתמודד, לא רק מול היריבה באותו היום, אלא גם מול הקללה. מאז שבייב רות', כוכב הקבוצה בשנות העשרים, נמכר לניו יורק יאנקיז תמורת כמעט כלום, רות' נעלב, והטיל על בוסטון קללה – שזו לא תזכה באליפות.

רות' במדי הסוקס. חתיכת קללה. צילום: nypost.com
רות' במדי הסוקס. חתיכת קללה. צילום: nypost.com

 

כשבאקנר הגיע לבסטון, זה כבר היה 60 שנות קללה ו-62 שנה ללא אליפות, כך שהיו כאלה שהתחילו להאמין בזה… אגב, באקנר הגיע לבוסטון מהקאבס, שקוללו בגלל עז שלא הורשתה להיכנס למגרש, שם לא ראו אליפות 108 שנים, כך שהמצב יכול היה להיות יותר גרוע…

 

ההגעה של באקנר לבוסטון שיפרה את הרד סוקס מיידית, כשהיא הפכה מאזן של 25:19 ל-76:86 מרשים. זה אמנם לא הספיק לאותה העונה, אך היתה אופטימיות לבאות. גם בעונה שלאחר מכן הצטיין באקנר, כשהוא משחק בכל 162 המשחקים, חובט 299. ורושם שיא אישי, כשהוא מביא הביתה 110 רצים.

באקנר במדי הסוקס. שיפר את הקבוצה מיידית. צילום: boston25news.com
באקנר במדי הסוקס. שיפר את הקבוצה מיידית. צילום: boston25news.com

 

המלך של קווינס

או אז הגיע אוקטובר 1986. כל הטוב שדיברנו עליו עד עכשיו – מייד יתגמד לעומת מה שבאמת יזכרו מאותו באקנר. לקראת סיום העונה, באקנר בן ה-36, ראה יותר ויותר את דייב סטאפלטון עולה במקומו כדי לחזק את ההגנה בשלבי הסיום של משחקים, נקודה אליה נחזור בהמשך.

 

סדרת כמר האמריקן ליג, דווקא לא צפתה את הבאות. בוסטון היתה בפיגור 3:1 במשחקים מול אנאהיים, ובפיגור 5:2 באיניג התשיעי, כשבאקנר היה זה שהחל את הקאמבק, בדרך לניצחון 6:7 באינינג ה-11, והחזרת הסדרה לבוסטון, שם הרד סוקס קרעו את אנאהיים במשחקים 6 ו-7 ועלו לוורלד סירייס.

חיכה בגמר. גודן. צילום: amazinavenue.com
חיכה בגמר. גודן. צילום: amazinavenue.com

 

פה חיכו המטס, שהגיעו עם עונה היסטורית של 108 ניצחונות, ועם כוכבים כמו רון דארלינג, דווייט גודן, קית' הרננדס (שקשור לטור אחר שנכתב פה) ודרל סטרוברי. בוסטון חזרה מהקווינס עם שני ניצחונות כדי לפתוח את הסדרה מצוין, אך המטס החזירו שניים במסצ'וסטס – 2:2, אין ביתיות בכלל.

 

המשחק החמישי היה הראשון בו נשמרה ביתיות, כשבוסטון ניצחה 2:4 ועלתה ל-2:3 בסדרה. ניצחון אחד – והקללה מוסרת. עד כה, אגב, באקנר לא מרשים במיוחד בפלייאוף, עם ממוצע חבטות 214. נגד אנאהיים ו-188. מול המטס, ללא הום ראנס אך גם בלי פדיחות גדולות.

 

כנגד כל הסיכויים

המשחק השישי החל מצוין מבחינת הגרביים, עם יתרון 0:2 אחרי שני אינינגים. היתרון עבר מצד לצד לאורך כל המשחק, שנכנס ל-אקסטרה אינינגס. באופן מפתיע, המנג'ר ג'ון מקנאמרה בחר שלא להחליף את באקנר לצורכי הגנה, והשאיר אותו במשחק.

צפו בדרמה

 

באינינג העשירי, הצליחו הסוקס לעלות ל-3:5 משכנע, האליפות ממש במרחק נגיעה. שני הראשונים שעלו בחלק התחתון של האינינג, וואלי באקמן והרננדס, נפסלו, עוד פסילה אחת מאליפות! בטעות או שלא, לכמה שניות הבהב על לוח התוצאות המשפט: "מזל טוב לרד סוקס, אלופי 1986", יותר מנחוס מזה אין.

 

הבא בתור, קארטר, הצליח לעלות על בסיס, אך החובט הבא אמור היה להיות הפיצ'ר, כשקווין מיצ'ל, זה שאמור היה לעלות במקומו, כבר החליף בגדים וירד לחדר ההלבשה כדי להזמין טיסה בחזרה הביתה. למרות כל זאת, מיצ'ל התלבש מחדש, והצליח אף לעלות על בסיס. שניים על הבסיסים, שני פסולים.

באקנר לא מצליח לתפוס את הכדור. צילום: celebritybio.org
באקנר לא מצליח לתפוס את הכדור. צילום: celebritybio.org

 

החובט הבא, ריי נייט, הצליח אף הוא לחבוט סינגל, וזה רק 5:4. עדיין לא נגמר. טעות של הפיצ'ר גרמה לרץ בבסיס השלישי להגיע הביתה, והנה אנחנו ב-5:5, הכל נפתח מחדש. את הכדור ה-11 שנייט ראה הוא גלגל בעדינות לכיוון באקנר, בבסיס הראשון. תפיסה פשוטה – האינינג נגמר וממשיכים הלאה. אך הכדור חלף בין רגליו של באקנר, התגלגל הלאה והמטס ניצחו 5:6, בדרך לניצחון 5:8 במשחק השביעי, יש אליפות למטס, הקללה עדיין בחיים.

 

"אדם נדיר"

"אנשים חושבים שאם הוא עושה את המהלך הזה אנחנו אלופים", הסביר בארט, חברו לאותה הקבוצה של באקנר, ל-לאס וגאס ריוויו ג'ורנל.  "אבל כבר היה שיוויון. דברים שקרו לפני כן היה משמעותיים באותה המידה". השניים, אגב, נשארו חברים טובים לאורך כל החיים, "הוא מהשחקנים שהכי אהבתי לחלוק את הקריירה שלי".

 

"בילי היה אדם נדיר", סיפר רג'י ג'קסון, כוכב אוקלנד במהלך הוורלד סירייס של 1974, וחבר של באקנר, בראיון לפוקס ניוז: "ממש חבל מה שקרה לקריירה שלו, כואב לי שסימנו אותו בגלל מקרה אחד".

הרד סוקס מסירים את הקללה ב-2004. צילום: darkroom.baltimoresun.com
הרד סוקס מסירים את הקללה ב-2004. צילום: darkroom.baltimoresun.com

 

הקריירה של באקנר כבר היתה בכל מקרה בשלבי סיום, והוורלד סירייס של 1986 לא ממש שיפר את המצב. בילי באק עוד המשיך עונה נוספת בבוסטון, אך במהלכה הוא בעיקר שמע שריקות בוז מאוהדי הקבוצה, וקיבל לא מעט איומים על חייו. באקנר עבר לקראת סיום הקריירה לאנאהיים וקנזס סיטי, וחתם 22 עונות עם ממוצע חבטות של 289., לצד 174 הום ראנס ו-2,715 חבטות מוצלחות.

 

והקללה, אתם שואלים? היא קיבלה חתיכת תאוצה אחרי 1986, והגיעה לשיאה ב-2003, כשבוסטון הפסידה יתרון 2:5 באינינג השישי בסדרת גמר האמריקן ליג מול היאנקיז, רק כדי לראות את הברונקס בומברס מנצחים 5:6. אך בעונה שלאחר מכן, דווקא מול אותם יאנקים, חזרו הגרביים מפיגור 3:0 בסדרת הגמר, כל הדרך עד לניצחון היסטורי 3:4, ועליה לוורלד סירייס, שם הם גברו על סיינט לואיס והסירו סופית את הקללה. באקנר יכול היה להוריד אבן מליבו.

יוני לב ארי

die hard yankee fan, חי ונושם סביב הפאסט בול

לפוסט הזה יש 12 תגובות

      1. מעולה, לא הכרתי, מכיר את כל הסדרה בע"פ, סיינפלד לעכברים, חצי נע, לא אפוי
        .
        אחלה פוסט, טרגדיה נוראית, לאחר האליפות של בוסטון, כשהקהל "סלח" לו – הוא שאל (פחות או יותר): "על מה? לא עשיתי רע לאף אחד, אם כבר זה אני שצריך לסלוח להם"

          1. הייתי אומר שזה חומר הגלם שממנו עשוי סיינפלד, לא מסונן, ללא ספק גאוני
            תכנית מאותו קליבר – לארי סאנדרס שואו

  1. הקאמבק של כל הזמנים, הטרגדיה הגדולה אי פעם, משחק הבייסבול הגדול מכולם – הכל נאמר על זה.
    הסיפור של באקנר מובא בצורה נהדרת בדוקו Catching Hell, שעוסק בשעירים לעזאזל בספורט – ובסיפור הטראגי של סטיב בארטמן, השעיר לעזאזל של קללת שיקגו קאבס.
    זה אחד מסרטי הספורט הטובים ביותר, בכלל, ומומלץ לכל אוהד, לא רק בייסבול. לצערי אני לא מוצא לינק.
    .
    אגב, הורי היו בשליחות ב-86 במנהטן. תנחשו מי זכה להיות בשיי, במשחק 6…
    על קבוצת הפלא הפרועה של המטס, גודן-פרננדז-אוחידה-דארלינג, קית הרננדז וגארי קארטר, ריי נייט ודריל סטרוברי, ועונת 86' האגדית, בסרט סיכום עונה מגניב, קודם כל לאוהדים:
    https://vimeo.com/157847585

  2. סיפור טראגי, שלא נותן לי מנוח, ומראה כמה חוסר צדק יש בחיים בכלל ובספורט בפרט.
    יש עוד מפנה אכזרי למדי בעלילה, לפני מספר שנים באקנר חלה בשיטיון (דמנציה), ונפטר דווקא ב…… "יום הזיכרון" האמריקאי.
    כמה אירוני שבאקנר לא זכר כלום בשנותיו האחרונות, יותר מהכל את אותה טעות אומללה, שלוותה אותו כל כך הרבה שנים.

להגיב על אשך טמיר המקורי לבטל

סגירת תפריט