פרוייקט אגדות (11): דייב קאונס / מנחם לס

פרוייקט אגדות (11): דייב קאונס

תגידו אתם: האם לא מגיע לסנטר ג´ינג´י נמוך בגובה 2.05 שקלע 17.6 נק´ עם 13.6 ריבאונדים ממוצע לקריירה "בתקופת הזהב" של הסנטרים, שזכה בשני אליפויות, שהיה "השחקן המצטיין" של הליגה ב-1973, ששיחק ב-7 משחקי ´אול סטאר´, שנירדם אחרי אליפות 1974 על ספסל בפארק "בוסטון קומונס" עם כל ההומלסים עד הבוקר והפך נהג מונית בבוסטון משך 3 חודשים עד שהחשק לשחק חזר, אז לא מגיע לו להיות אחד מ-"50 אגדות הכדורסל" של הנבא?

כל הכתבות בפרוייקט האגדות
=================================================
דייב קאונס – החוט המחבר
=================================================

אחד הדברים הקשים ביותר בספורט הוא להחליף אגדה. הדוגמא הטובה ביותר באה דווקא מספורט אחר – פוטבול. לסן פרנסיסקו היה קוורטרבק מעולה ביותר, הטוב בליגה. אך לקח לו הרבה יותר מסופרבול אחד להוריד קוף גדול שישב על כתפיו: ג´ו מונטנה, הקוורטרבק הטוב מכולם. מונטנה היה יקיר האומה, וברור שיקיר העיר. אם יכלו – היו מצפים אותו בזהב ומשמרים אותו לעד. כשמונטנה פרש ויאנג הגיע, היו אוהדים ששרקו ליאנג בוז. כאילו שלאהוב את סטיב יאנג (שזכה אח"כ פעמיים בתואר "הקוורטרבק המצטיין" של ה-NFL) זאת "בגידה" במונטנה. וכשסטיב יאנג הביא סופרבול, ועוד סופרבול, ועוד…, עדיין שמעת "כן, אבל מונטנה הוא לעולם לא יהיה".

הסלטיקס זכתה באליפות ב-1968-1969 וראסל פרש. בעונה הבאה סם ג´ונס פרש והסלטיקס לא עשו אפילו את הפלייאוף. לסם ג´ונס מצאו תחליף שהיה אפילו טוב יותר – טוב בהרבה –ושמו ג´ון הבליצ´ק. ואת דייב קאונס הביאו להחליף את ביל ראסל – שאחרי לארי בירד הוא הכוכב הגדול בתולדות הירוקים. אז לא ידעו זאת, אבל בדיעבד היה זה תפקידו של קאונס להחזיק את הסלטיקס על גבו יחד עם ג´ון הבליצ´ק, עד שהביאו אוסף זבל מהעיירה פרנץ´ ליק באינדיאנה בשם לארי בירד.

ז"א שקאונס – סנטר נמוך יחסית ובעל ניתור "לבן" – היה חייב להחזיק את הסלטיקס, שהפכה לקבוצה בינונית – על גבו משך 10 שנים תמימות! הוא היה החוט המחבר בין ראסל ובירד. עליו הוטל לשמור על מורשת הירוקים עד שיבוא גואל. ואת הכול חייב היה לעשות בתקופת הזהב של הסנטרים, תקופה שלא תחזור יותר לעולם. אחרי שהציפור פרשה לא הגיע גואל חדש עד העונה. לכן הסלטיקס נקטעה והפכה לקבוצת זבל כמו הניקס, בעשר השנים האחרונות (ויותר). עכשיו תפקידו של קווין גארנט – עם שני עוזרים אוטנטיים, פול פירס וריי אלן – להעלות שוב את הסלטיקס למקום שבחר לה אלוהים מלכתחילה: בראש הליגה, או לפחות בראש החלק המזרחי שלה.

מי היו הסנטרים הנהדרים של תקופת הזהב נגדם התלכלך קאונס ערב-ערב תחת הסלים כשכולם מלבד מלון גבוהים ממנו? נסו את וויליס ריד, בוב לנייר, ווס אנסלד, וולט בלאמי, מוזס מלון, ביל וולטון, קרים עבדול ג´אבר, נייט ת´ורמונד, ספנסר הייווד, ואלבין הייס. בוודאי היו עוד שפרחו לי מהראש. ונגד כל האול-סטארים הללו שרובם נמצאים ב-"היכל התהילה" הוא קלע 17.6 עם 13.6 ריבאונדים למשחק בעשר שנות משחק בנבא!

תנו לייק להופס בפייסבוק
=================================================
קצת היסטוריה על "תקופת קאונס"
=================================================

קאונס היה בחירה מס´ 4 של הסלטיקס. הם לא ידעו בדיוק אם הם בוחרים פאוור פורוורד או סנטר. קאונס אמר להם: "סנטר". הוא היה הסנטר הנמוך בליגה בזמנו עם ניתור בינוני. אבל היו לו ידיים ארוכות, ומהירות של סמול-פורוורד. גם היה לו אופי אירי מהסוג המטורף ביותר שלא מוכן להפסיד ויהי מה. הוא לא היה מכונת קליעות כצ´מברליין ולא היה קיר הגנה כביל ראסל, אך הוא התאים אז פרפקט לפאסט-ברייק של הסלטיקס שאז היה צורת משחקם כמה שנים בגלל חוסר גובה כרוני של הקבוצה.

למרות קומתו הנמוכה וניתורו הבינוני, קאונס היה אחד הריבאונדים הטובים בליגה. מיקום מצוין, הבנת משחק עילאית, וזרועות ארוכות "השייכות" לאחד שהוא 2.12 לפחות. לא הייתה כל תפאורה במשחקו. הוא, כמו פועל פשוט במפעל "הוטליינס" המפורסם של בוסטון ליצור זכוכית, שיחק באופן תעשייתי, אינטנסיבי וחסר כל אימפרוביזציה. הייתה מין אנומליה במשחקו שתמיד נראה כאילו הוא זקוק לעוד קצת ליטוש. משחקו היה חסר אלתורים וישר לעניין. הוא היה לוחם ללא חת עם כל כך הרבה פציעות ברכיים שאילו ראית אותו מתקלח, היית בטוח שהיה לו קרב סכינים סוער נגד כמה גמדים.

לי הוא תמיד נראה כבניין די גבוה עם ג´ינג´ים כשצידו השמאלי – ידו השמאלית של השמאלי האופטימאלי הזה – מפואר הרבה יותר מצידו הימני, דבר שנתן לו יתרון בכל שנות משחקו. הוא היה שחקן נשמה. מין מוטי ארואסטי בגובה 2.05. הוא שיחק חזק, אך בד"כ בצורה הגונה. כשהוא אמר פעם ש-"אני לא פוצע בכוונה אף אחד אלא אם-כן זה משחק חשוב", היה במשפט קצת נכון והרבה לא נכון. "הקצת נכון" הייתה עלייתו התמידית ברמה במשחקי הפלייאוף החשובים.

בעונת 1971 הסלטיקס הייתה במקום השלישי במזרח אחרי הניקס והסיקסרס. אז הלכו רק שתיים לפלייאוף, והייתה זאת הפעם האחרונה בזיכרון שהירוקים התחילו לשחק גולף בסוף חודש מאי. בעונת 1972 בא מהפך, והרבה תודות לקאונס והבליצ´ק, הסלטיקס סיימו ראשונים במזרח עם 56-26. בפלייאוף הם שטפו את אטלנטה (אז כבר הלכו 4 לפלייאוף) 4-1 במשחקים, לפני שהפסידו בגמר המזרח לניקס האלופה, 1-4. הניקס הייתה אז בשיאה ולסלטיקס לא הייתה תפילה. בכ"ז קאונס סיים את הפלייאוף עם ממוצעים של 18.8 נק´ ו-15.2 ריב´, וזה נגד וויליס ריד ודייב דה-בושר.

לקאונס הייתה את העונה הטובה בקריירה ב-1972-1973 כשהוא מסיים את העונה עם 20.5 נק´ ו-16.2 ריב´. הוא זכה גם בתואר "השחקן המצטיין" באול סטאר (14 נק´, 20 ריבאונדים!). הוא השתתף ב-7 אול-סטארס, ולדעתו היה צריך לזכות גם באול-סטאר של 1973-1974, אבל נתנו את התואר למערבי ג´רי ווסט והוא היה בערוב יומו. אתם יודעים, כמו שנתנו את האוסקר לפאול ניומן על הסרט "דה סטינג" לא בגלל שהיה כה גדול בסרט, אלא בגלל ש-"הגיע הזמן. ה-DOOD מזדקן", אמרו שופטי האוסקר.

הרקורד של הסלטיקס ב-1972-1973 שהיה 68-14 הוא אחד הטובים – כפי שהרקורד של המאבריקס היה בין הטובים ב-2007, אבל בדיוק כמו המאבריקס הם חזו בגמר הפלייאוף בטלוויזיה. זאת שוב הייתה הניו-יורק ניקס עם וויליס ריד, וולטר פרייזר, ביל בראדלי, דייב דה-בושר וארל "דה פרל" מונרו (שזכתה באליפות) שעצרה את הסלטיקס. אני חזיתי אז בכל המשחקים גם בגארדן של ניו-יורק וגם בגארדן של בוסטון, ולבי היה חצוי. כאילו שיש לך שתי בנות ומכריחים אותך לבחור את האחת שתינצל והאחת שתיכחד. לא ידעתי אם לצחוק או לבכות כשהסלטיקס מנצחים במשחק הראשון את הניקס בניו-יורק 134-108 וגונבים ל-"תפוח הגדול" את יתרון הבית, אבל במחיר כבד: הבליצ´ק נפצע בכתפו הימנית, והחליט לסיים בגבורה את כל סידרת הפלייאוף כשהוא משחק, למעשה, רק עם זרועו השמאלית (הוא היה ימני שקלע לא רע בשמאל).

קאונס והבליצ´ק היו גיבורי סדרות 1974 ו-1976. המאמן היה אז תום היינסון, וכשהניקס עלו לגמר נגד מילווקי של קרים עבדול ג´אבר, הוא אסר עליהם לעשות דאבל-טים על ג´אבר: "דייב יסתדר איתו. תחכו ותראו". וכך בדיוק היה: כל המדיה עלתה על היינסון כשג´אבר במשחק נפלא מנצח את המשחק השישי בבוסטון, ועכשיו על הסלטיקס לשחק משחק שביעי במילווקי. עד אז קרים קלע 33.6 ממוצע בששת המשחקים הראשונים. קאונס שמר עליו לבדו, ועשה עבודה נפלאה בשלושת הניצחונות. במשחק השביעי החליט היינסון להפתיע את מילווקי ולראשונה בסדרה עשה ´דאבל-טים´ על קרים. הבאקס התבלבלה. קרים הצעיר לא ידע בדיוק כיצד להסתדר עם השמירה, והסלטיקס ניצחה במילווקי. קרים קלע 14 ברבע הראשון אך זה היה זה (הוא סיים עם 26 נק´ ו-13 ריב´). הג´ינג´י, שהיה משוחרר משמירה בודדת על הענק, פרץ במשחק ה-7 עם 28 נק´ ו-15 ריבאונדים. ה-MVP של הסדרה היה פועל שחור אחר של הסלטיקס – ג´ון הבליצ´ק. הייתה זאת האליפות הראשונה של הירוקים בתקופת "אחרי ביל ראסל".

המשחק החמישי בגמר של 1976 נגד פיניקס נחשב ע"י רוב העיתונאים, המאמנים, והשחקנים, כטוב ביותר בהיסטוריה של הנבא. היה זה "משחק 3 ההארכות" המפורסם כשדייב קאונס מוביל את הסלטיקס בנקודות וריבאונדים, אבל פאול ווסטפול מהסאנס הוא האדם שזוכרים מהמשחק. הסלטיקס פותחת עם יתרון 32-12 ברבע הראשון. הסאנס מצמצמת ל-15 חסרון בחצי, ומשווה בסוף ל-95-95. הבליצ´ק קובר אחת מרחוק עם הבאזר והסלטיקס מובילה 111-110 עם שנייה לסיום, וללא טיים-אאוט לסאנס. פאול ווסטפול בכ"ל צרח "טיים-אאוט" והשופטים המבולבלים עצרו את המשחק, ונתנו לסלטיקס קליעת עונשין. ג´ו-ג´ו ווייט קובע 112-110. השנייה לסיום כשווסטפול קרא ל-"טיים" שלא היה לקבוצתו נשארה כשהכדור מוצא תחת הסל של הסאנס.

זריקת כדור ארוכה לאורך המגרש. הכדור בידיו של גאר הרד, ואז הג´אמפ שלו עם הבאזר קבע 112-112, והארכה שלישית. עייפות ופאול-טראבל גמרו עם הסאנס ששבקו בהארכה השלישית, והשביקה המשיכה למשחק ה-6 אותו ניצחו הירוקים 87-80 וזכו באליפות שנייה "אחרי קרים". אגב, בסיום העונה שונה החוק המכונה "חוק פאול ווסטפול" ע"י הליגה.

באמצע עונת 1976-1977 החליט פתאום קאונס שהוא "עייף מכדורסל" ורוצה מנוחה. את מנוחתו בילה כנהג מונית מיליונר, המסיע עבור 2$ כל חפץ, ואפילו עם הדסטיניישן הוא דרום בוסטון, אחד האזורים הקשים בארה"ב. מספרים שבדרום בוסטון קאונס היה נעצר לכוס קפה, וכל השחורים הגיחו מחוריהם לראות ולהיות עם "הג´ינג´י". לפעמים הוא היה שוכח מנהיגת המונית ונישאר לדסקס הופס עם שחורי השכונה. הוא חזר לפני הפלייאוף "עם ראש נקי ושרירים נינוחים", כפי שאמר. הייתה זאת הפעם הראשונה והאחרונה ששחקן מחליט לנוח מהנבא ללא פציעה, ומרצון. כזה היה קאונס: תמיד עם דעה משלו, ועקשן כפרד, כמו כל הג´ינג´ים.

היה זה ה-HURRAH האחרון של תקופת קאונס, הבליצ´ק, וג´ו-ג´ו ווייט. הסלטיקס נכנסה בסיום עונת 1976-1977 לתקופה השחורה בתולדותיה. רק השנים האחרונות לפני בואם שלקוין גארנט וריי אלן היו דומות להן באפסותם.

 

=================================================
"רק תדאגו שלא אפוטר"
=================================================

הקבוצה ירדה מדחי לדחי. מאמנים באו והלכו. בעלי הקבוצה הוחלפו. בעונת 1977-1978 התמנה קאונס למאמן-שחקן של הקבוצה. בפגישת הקבוצה הראשונה הוא אומר לשחקניו (שרבים מהם היו חבריו): "אני רוצה שדבר אחד יהיה ברור לכולם: אתם משחקים עבור מטרה אחת, ומטרה אחת בלבד – שלא אפוטר". דייב קאונס אמר אז: "אני יודע שאם לא אצליח העונה עם השחקנים שיש לי, אז בעונה הבאה אהיה SALESMAN של מכוניות משומשות".

הייתה זו תקופה עצובה בסלטיקס. קאונס מוציא את עצמו מהחמישייה "כי קאונס מסריח". כך אמר לעיתונאים ששאלו מדוע הוא מוציא את עצמו. כמה דקות אחרי קאונס מחזיר את עצמו לחמישייה כי "ישנם 200 מיליון אמריקאים, וההנהלה לא יכולה למצוא לי סנטר אחד?". לעיתונים קאונס הוא חגיגה אחת גדולה. הוא תמיד אמר מה שעלה לו על שפתיו, בלי מעצורים רבים. משהו מהסוג של צ´ארלס בארקלי. כשאמרו לו שרואים שיפור בקבוצה, ולא לשים לב להפסדים וניצחונות, הוא ענה: "אם ניצחונות לא חשובים, למה סופרים נקודות?".

העונה שבאה אחרי לא הייתה טובה יותר. הדבר הטוב היחיד שקרה בה היה הדראפט.

OUT OF NOWHERE רד אורבך – מאמנה היהודי הדגול לשעבר של הסלטיקס, ועכשיו נשיא הקבוצה – קורא בסיבוב הראשון של הדראפט "לארי בירד". כולם נדהמו. לא האמינו שרד מוכן לשחק עונה שלמה בלי בחירת דראפט ראשונה. מדוע? כי לארי היה אז ג´וניור באינדיאנה סטייט ורד היה צריך לחכות עונה נוספת עד שתגיע הציפור (אז רק הסניורים היו בדראפט). קאונס נשאר עם קבוצה ללא בחירת דראפט סיבוב ראשון, אבל הייתה זו בחירה שהחזירה את הסלטיקס לימי זוהרה תוך שנתיים.

עונת 1979-1980 הייתה עונתו הראשונה והאחרונה של קאונס עם לארי בירד (רוברט פריש וקווין מקהייל יגיעו רק עונה אח"כ). הסלטיקס עם בירד וקאונס סיימה את העונה עם רקורד נהדר של 61-21, 4-0 במשחקים נגד הרוקטס, אך הפסד של 1-4 לסיקסרס בגמר המזרח.

קאונס פרש ב-1980, אבל חזר ב-1982-1983 לשחק חצי עונה עם הבאקס, ואח"כ שירת כמאמן של השרלוט הורנטס, סן אנטוניו, וסן פרנסיסקו. היום הוא עוזר מאמן של הפיסטונס, ומשחקם החזק, התעשייתי, וחסר האלתורים הוא תוצאה של עוזר המאמן עם הצווארון הכחול שפיתח בדטרויט קבוצה כלבבו.

קאונס. היה גם מאמן.

=================================================
נאום "היכל התהילה"
=================================================

דייב קאונס ניבחר ל-"היכל התהילה" ואח"כ ל-"50 האגדות" בגלל משחקו העקשן, הלא מוותר, החזק. כשהיה שומר על גבוהים וטובים ממנו כוילט צ´מברליין או וויליס ריד הוא היה נידבק אליהם ולא מרפה משך כל הדקות שהיה על הפארקט – בד"כ 42 דקות ומעלה. הוא היה כזה עקשן, מלא אנרגיה, ער לכל תזוזה, ונודניק הגנתי עד שלשחקן ההתקפה היה "נימאס" מהקרצייה הג´ינג´ית, ומשחק הסנטר הנגדי השתבש. הוא שיחק בתקופה של קוסמים כפיט מרביץ´, ד"ר ג´יי, וויליס ריד, וצ´מברליין, וכמובן שלא היה לו את ה-GLITZ שהיה להם. מה שעשה ממנו שחקן-אגדה הייתה התמדתו, יציבותו, ועקביותו בכל משחק. הוא בא לעבוד, לא לשחק. הוא בא להזיע ולהתלכלך תחת הסלים, ולא לתת שואו-טיים לאף-אחד. אבל היו לו גם כמה כלים נהדרים: הוק שמאלי בלתי ניתן לעצירה, קליעת ג´אמפ טובה מחצי מרחק, ומיקום עליון. הוא גם תמיד היה השחקן עם הכושר הגופני הטוב על הפארקט, מלבד הבליצ´ק כמובן.

בנאום קבלתו ל-"היכל התהילה" אמר: "אף פעם לא הייתי, ואף פעם לא חשבתי על עצמי כסופרסטאר. תמיד הרגשתי כפועל המגיע לבית החרושת ב-8 בבוקר וצריך לתת יום עבודה מעולה בן 8 שעות. אני הייתי הנציג של המעמד העובד בנבא. כבוד גדול הוא לי שבחרתם בי, כי אני יכול למנות כמה וכמה שחקנים טובים מדייב קאונס. אתה צריך את האנשים הנכונים והשחקנים הנכונים לידך כדי להצליח. בואו ונהיה ישרים עם עצמנו ועם הוועדה שבחרה בי:!  I WAS PRETTY LUCKY".

זהו קאונס: לעולם לא ידבר על עצמו. תמיד ייתן קרדיט לאחרים. אבל הקשיבו למה שאומר לכם סבא מנחם: "הוא נמצא אצלי ברשימת "10 הסנטרים הגדולים בכל הזמנים".

 

מנחם לס

בעל האתר, הבוס הראשי, וכותב יומית - כל זמן שאוכל!

לפוסט הזה יש 32 תגובות

  1. לקרוא אותך כותב על בוסטון ולקרוא אותך כותב על מיאמי זה שמיים וארץ. ההבדל בין האהדה שלך את שתי הקבוצות מרתק.
    יכול להיות שבאיזשהוא מקום נשארת אוהד בוסטון ורק נסיבות מעשיות הביאו אותך לאהוד את מיאמי?
    בכל מקרה תודה על הכתבות האלה. בתור אחד שלא היה חלק מעולם החיים באותם שנים כיף מאוד לקרוא על האנשים שהפכו את הNBA למה שהיא

  2. קאונס ללא ספק שחקן אדיר

    משהו על הדראפט של 78 שמסכם את הגאונות של רד אאורבך

    דראפט 78 מקום 1 מייקל תומפסון , זכור מהספסל של הלייקרס בשנות ה80 ושיחק בקזארטה האיטלקית מול מכבי בסוף הקריירה
    נבחר, איך לא בידי הפאשלנורית פורטלנד
    בחירה 2 פיל פורד בידי קנס סיטי
    בחירה 3 אינדיאנה ( אני לא מבין את זה !!!! ) בחרו בריק רובי גבוה שלא עשה משהו חשוב בליגה
    בחירה 4
    מייקל ריי ריצארדסון , גארד אדיר שנבחר בידי הניקס
    מכור לקוק , עבר במכבי רמת גן אם זכור לי נכון
    בחירה 5 פרוויס שורט לוורירס, שחקן ענק ששיחק בהפועל תל אביב
    בחירה 6 רד אורבך הגאון בחר בבירד והמתין לו שנה שלמה
    בירד שיפר את בוסטון ב 40 נצחונות ביחס לעונה הקודמת
    הסבלנות משתלמת !!
    אגב מייק מיטשל נבחר 15 ושיחק במכבי תל אביב , הוא קלע מעל 15000 נקודות בקריירה והיה הכוכב של הספרס
    רג׳י טיוס בבחירה ה 9 הוא מאותו דראפט מוריס ציקס ומייקל קופר היו בחירות נמוכות יותר

    מנחם , איזה שחקן נוכחי לדעתך הכי קרוב לקאונס קווין לאב בא בחשבון ?

      1. נכון ריק ברי היה טוב
        אידיאנה בחרה בריק רובי , והוא היה נפילה אדירה
        יש לך הסבר מדוע לא בחרו בבירד ? הייתי בן שנה בדראפט ההוא של 78

        1. עד אז אף אחד לא בחר שחקן מכללות לפני שנת הדראפט כשהיה סניור. אף אחד לא חשב על כך, אחרת לו אלסינדור היה ניבחר עוד מהתיכון…רק הראש היהודי של אורבך בא עם הפגז הזה.

          1. מנחם אולי תכתוב פעם על אורבך, מעניין להכיר פעם את האיש הזה שהיה אחראי לשושלת המופלאה ההיא ולקבוצה הכי מעוטרת בליגה

          2. גם אני אשמח לקרוא על המאמן שאתה כל כך משבח אותו
            אני לא חיי מספיק שנים כדי להכיר אותו או לראות מה הוא עשה
            וכמו שאני שמח לקרוא ולהכיר את אותן אגדות שעליהן אתה כותב כך אני אשמח אם תכתוב גם על עוד אנשי מקצוע בליגה לא רק שחקנים

    1. פרוויס שורט ומייק מיצ'ל ז"ל היו שני שחקנים עם קלאסה. מי שראה אותם משחקים בארץ בעונת 1992 ראה איזו השפעה הייתה להם על המשחק. מכבי עשתה טעות איומה כששחררה את מיצ'ל אחרי הכישלון בעונת 1992 מול אסטודיאנטס הספרדית – (אחד ההפסדים היותר כואבים ומאכזבים שחוויתי). הטענה הייתה שהוןא מבוגר מדי, ובדיעבד התברר שהוא שיחק באיטליה עד גיל 46 באיטליה. העונה הבאה כידוע הייתה הקטסטרופלית בתולדות מכבי כשהפסידה את האליפות לגליל עליון.

      שורט הגיע לארץ למעשה אחרי שכבר פרש. הוא הגיע באמצע העונה להפועל, ולקח לו כמה משחקים להוריד חלודה, אבל אז הוביל את הפועל שפתחה את העונה קטסטרופה, והחליפה שני זרים – שורט ות'רדקיל לגמר הפלייאוף ולסדרה צמודה מול מכבי שהוכרעה רק במשחק חמישי.

      היו ימים שהייתה כאן ליגה תחרותית

  3. בס"ד

    הדברים עליו ברשימותיי:

    מנהיג, וינר ולוחם גדול כמיטב המסורת של כוכבי הסלטיקס, סנטר גדול בגוף של פאוור-פורוורד שהתמודד היטב עם סנטרים בממדים גדולים יותר. הוא והבליצ'ק, ששיחק גם ברוב שנות ה-60, היוו את קו התפר והחוליה המקשרת בין הסלטיקס של שנות ה-60' לסלטיקס של שנות ה-80' והיו שני הכוכבים הראשיים שהוליכו את הקבוצה לשתי אליפויות ב-74' ו-76' והיו חלק מאחד מקווי הבסיס ההגנתיים הטובים ביותר עם הבליצ'ק, פול סילאס וקאונס, שלושתם שחקני הגנה משכמם ומעלה כשסילאס וקאונס מהווים את אחד מצמדי שחקני הפנים ההגנתיים הטובים ביותר ומהטובים ביותר ברי' שנתנו לקבוצה בכושרם הטוב כ-30 רי' למשחק. אף שאחוזי הקליעה מהשדה לא היו מרשימים לשחקן ציר, במשחקים החשובים וברגעים החשובים קלע היטב, וכן היה מגדולי הריבאונדים בכל הזמנים ומשחקני הציר החכמים ביותר עם יכולת מסירה מעולה.
    באליפות השנייה הרשים יותר כשהשיג בפלייאוף 76' (שמונה-עשר מש') 21 נק' ב-45.7% מהשדה ו-75.9% מהקו, 16.4 רי' (הריבאונדר השלישי בטיבו בפלייאוף הזה היה בן קבוצתו פול סילאס עם 13.7 למשחק) ו-4.6 אס' ב-44.3 דק' למשחק. בגמר ששת המש' נגד פיניקס השיג 20.5 נק' ב-53.8% מהשדה ו-71.9% מהקו, 16.2 רי', 3.3 אס' ו-1.2 חט' ב-42.3 דק' למשחק, אך לא הוא זכה בתואר ה-MVP ולא הבליצ'ק אלא ג'ו ג'ו וייט הרכז עם 21.7 נק' ב-44.8% מהשדה ו-87.8% מהקו, 4.3 רי', 5.8 אס' ו-1.5 חט' ב-46.5 דק' למשחק. עוד סייעו רבות הבליצ'ק כמובן עם 15.5 נק' ב-38.5% מהשדה[!!!] ו-76.7% מהקו, 5.5 כ"ח ו-4.5 אס' ב-41 דק' למשחק, צ'רלי סקוט עם 14.5 נק' ב-34.7% מהשדה[!!!], שישה רי', 3.3 אס' ושתי חט' ב-31.8 דק' למשחק וסילאס עם 12.8 נק' ב-47.5% מהשדה ו-77.5% מהקו, 13.8 רי' (לסלטיקס היו 56.2 כ"ח למשחק לעומת 42.3 לסאנס), 2.7 אס' ו-1.2 חט' ב-40.7 דק' למשחק. את הסאנס הובילו שחקן הציר, אלוואן אדאמס עם 23 נק' ב-48.8% מהשדה ו-80% מהקו, 10.2 רי', 4.7 אס' ו-1.3 חט' ב-38.7 דק' למשחק ופול וסטפאל עם 20.8 נק' ב-45.3% מהשדה ו-72.5% מהקו, 2.7 רי', 4.8 אס' ו-1.5 חט' ב-37.8 דק' למשחק, והוסיפו רבות שחקן החוץ ריקי סוברס עם 14.2 נק' ב-43.1% מהשדה ו-88.5% מהקו, 4.3 רי', 3.3 אס' ו-1.8 חט' ב-30.5 דק' למשחק והפורוורדים גאר הרד עם 13.5 נק' ב-41% מהשדה ו-65% מהקו, 9.3 רי', 1.5 אס', 1.7 חט' ו-1.7 חס' ב-40 דק' למשחק וקורטיס פרי עם 13.2 נק' ב-47.1% מהשדה ו-65% מהקו, 7.7 רי', 2.3 אס' ו-1.3 חט' ב-36 דק' למשחק. הסדרה הזו נחשבת לאחר מסדרות הגמר הגדולות ביותר והמשחק החמישי, שבו ניצחה בוסטון 126-128 לאחר שתי הארכות, נחשב לאחד ממשחקי הגמר הגדולים ביותר.
    זכה ב-MVP של העונה הסדירה ב-73' עם 20.5 נק' ב-45.2% מהשדה ו-77.9% מהקו, 16.2 רי' ו-4.1 אס' ב-41.8 דק' למשחק. ובעונה עונה זכה גם ב-MVP של משחק האולסטאר עם 15 נק' (15-7 מהשדה וגם 1-1 מהקו) ו-13 כ"ח ואסיסט ב-30 דק' (הקלעי הבא אחריו במזרח היה חברו לקבוצה, הבליצ'ק, עם 14 נק' [10-6 מהשדה וגם 5-2 מהקו] וכן שלושה כ"ח וחמישה אס' ב-22 דק', והייס תרם רבות מתחת לסלים עם שנים-עשר כ"ח ב-16 דק' וגם קלע 10 נק' [13-4 מהשדה וגם 2-2 מהקו]) בניצחון המזרח 84-104 (אחוזי הקליעה מהשדה לא היו מרשימים כשהמזרח קלע ב-41.6% והמערב ב-37.5%; למזרח היה יתרון ברור בכ"ח [53-66] ובאס' [19-24], כשהמערב הוביל רק בקליעה מהקו [18-18 לעומת 16-10]; הבולטים במערב היו ארצ'יבלד עם 17 נק' [12-6 מהשדה וגם 5-5 מהקו] וחמישה אס' ב-27 דק', ספנסר הייווד עם 12 נק' [10-5 מהשדה וגם 2-2 מהקו] ועשרה כ"ח ב-22 דק', וסידני ויקס עם 13 נק' [10-4 מהשדה וגם 5-5 מהקו] וחמישה כ"ח ב-24 דק').
    בגלל פציעות שיחק 10 עונות (726 מש' בעונה הסדירה ו-89 בפלייאוף) עד גיל 31 בסלטיקס ו-40 מש' נוספים שיחק במילווקי בגיל 34 בעונת 82/3' ולאחריהן פרש סופית, אך עדיין שיחק אחוז גבוה ממשחקי העונה הסדירה בעונות הקריירה שלו (קרוב ל-85% בקריירה ומעל 88.5% בסלטיקס). ללא שלוש עונות המשחק האחרונות שלו שבהן נתוניו ירדו משמעותית (בעיקר בכ"ח) השיג 18.8 נק' ב-45.8% מהשדה ו-77.95% מהקו, 15.2 רי' וארבעה אס' ב-40.3 דק' למשחק בעונה הסדירה; 19.7 נק' ב-44.88% מהשדה ו-73.76% מהקו, 15.2375 רי' ו-3.9 אס' ב-42.2125 דק' למשחק בפלייאוף.
    בכל הקריירה השיג 17.6 נק' ב-46% מהשדה ו-78.3% מהקו, 13.6 רי' ו-3.8 אס' ב-38.6 דק' למשחק, 1.14 חט' ו-0.93 חס' ב-37.9 דק' למשחק מהעונה הרביעית שבה החלו לחשבן, 2.16 אי' ב-35.48 דק' למשחק ב-4 העונות האחרונות שבהן מסר 3.5 אס' וחטף 1.1 פעמים למשחק, בעונה הסדירה; 18.9 נק' ב-45.1% מהשדה ו-74.4% מהקו, 14.4 רי' ו-3.7 אס' ב-42.3 דק' למשחק, 1.2 חט' ו-0.9 חס' ב-42 דק' למשחק, 0.9 אי' בפלייאוף האחרון (תשעה מש') ב-33.4 דק' למשחק שבהן גם מסר 2.3 אס' וחטף פעם אחת למשחק, בפלייאוף.

  4. In 1983, Casio launched the shock-resistant G-SHOCK watch. 1900; before that they were limited to German immigrants. Ajoutant Nous avons de plus en plus de routes symboliques sur lesquelles sont discutees des mises en concession. Dans son entourage, on refute tout revirement L'Etat [financeur majoritaire des routes nationales, ndlr] n'a pas change de doctrine. Mais, poursuit-on, quand l'enveloppe financiere est contrainte, la mise en concession s'impose comme la seule solution..

  5. Why did Steve Kerr spend distinct attention to Lebrons physique language and behavior in these scenarios? This question is most beneficial answered by posing an added query. The gamers would almost certainly pitch a match, and understandably so! Within a similar way, it is necessary for athletes to understand that their facial expressions and physique language are accountable for allowing their opponents know precisely what is on their mind. Opponents have an advantage anytime they know we are annoyed, fatigued, or experiencing every other unfavorable believed or emotion..

  6. Potent Advantage #4: Make sure a level actively playing area and achieve higher buy-in and implementation from team members. In the event the proprietor, CEO, or a further senior manager operates the assembly, the group members attending the assembly may very well think there is certainly an unannounced pre-determined strategy and there is certainly some intelligent maneuvering happening. This can trigger resentment and hinder the genuine participation and input from your attendees.

  7. Effective Benefit #4: Make certain a degree taking part in area and gain better buy-in and implementation from team members. In the event the proprietor, CEO, or one other senior supervisor operates the assembly, the team members attending the assembly might possibly feel there is an unannounced pre-determined strategy and there is certainly some wise maneuvering happening. This may cause resentment and hinder the genuine participation and input from the attendees.

  8. For example, my MIL gave us lots of things (high-end, designer housewares and clothing, much still with tags) and told us to possess a lawn sale. I had been expecting and it appeared like quite a lot of function, so DH hauled it all to goodwill following we went by means of it, and utilizing Rather conservative estimates it was about $1500 well worth of stuff. But, we only wrote off I believe $500 this year b/c of your appraisal issue..

  9. Hence, you may buy these low-priced designer handbags relaxed absolutely. You will discover wide scope of designer handbags at an extremely minimal rate. Numerous kinds of style purses are on the market to suit your needs to select, formal purses, messenger handbags, night party purses, formal handbags and also other types of designer bags.

  10. For example, my MIL gave us a bunch of things (high-end, designer housewares and clothes, substantially still with tags) and advised us to possess a yard sale. I used to be pregnant and it seemed like a great deal of perform, so DH hauled it all to goodwill just after we went through it, and using Exceptionally conservative estimates it was about $1500 worth of things. But, we only wrote off I think $500 this year b/c from the appraisal concern..
    louis vuitton sale 80 off http://www.daskrachen.com/louis-vuitton-online/louis-vuitton-usa-shop

  11. This concept is correct even for replica purses. When reputation comes to a particular designer, its signature product also raises its product sales and reputation. One of many examples to this is the Prada purses whose designer is Miuccua Prada.
    Epi Leather http://www.daskrachen.com/louis-vuitton-online/cheap-louis-vuitton-women-sale/cheap-lv-women-handbags-sale/cheap-top-handles-sale/cheap-epi-leather-sale.html

  12. The majority of the natural methane about the Earth is designed in wetlands, and typically this really is known as swamp gasoline. Practically half of your methane that is definitely made yearly arrives form these wetlands. The majority of the rest of your gasoline originates from people and livestock.
    Damier Geant Canvas http://www.daskrachen.com/louis-vuitton-online/cheap-louis-vuitton-men-sale/cheap-lv-men-travel-sale/cheap-softsided-luggage-sale/cheap-damier-geant-canvas-sale.html

כתיבת תגובה

סגירת תפריט