שרוף על מרוצי מכוניות – ניקי לאודה הלך לעולמו / מולי

ניקי לאודה - מויקיפדיה בגרמנית
ניקי לאודה – מויקיפדיה בגרמנית

 

את ניקי לאודה לא יכולת להחמיץ היה להחמיץ בנערותו, ועוד יותר בבגרותו. כל מי שראה אותו בכל שלב מחייו לא היה יכול להתעלם מנוכחותו, תחילה כגבר צעיר שכל חייו הוקדשו בחיפוש אחר מהירות ותחרות כשידיו אוחזות בהגה, ובהמשך, עד סוף חייו, אתמול, כיועץ שאחז בהגה מאחורי הקלעים במטרה לגרום לאחרים להצליח לנהוג מהר יותר.

ניקי לאודה בשנת 1973, סמוך למסלול הגרנד פרי הגרמני - מויקיפדיה בעברית.
ניקי לאודה בשנת 1973, סמוך למסלול הגרנד פרי הגרמני – מויקיפדיה בעברית.

 

ניקי לאודה נולד ב- 22 לפברואר של שנת 1949 בוינה של אחרי מלחמת העולם השנייה. סבו היה התעשיין האנס לאודה וניקי נקשר לרזי המנוע כשנהג כנער צעיר על טרקטורים  בשטח בית החרושת של סבו.

מאחר ומשפחתו היה כאמור עשירה,  הוא הצליח לרכוש כבר כנער מכונית מיני קופר S ובכר בגיל 19 להתחרות עימה. למרות התנגדות עזה מצד משפחתו, הוא החליט לבחור המסלול חיים של נהג מרוץ, ושנה אחרי הוא כבר זכה במרוץ מכוניות סלון עם פורשה מדגם 908, ובשנת 1971, כשהוא בן 21, הוא הצטרף לסבב פורמולה2 ובאותה שנה גם מצא את דרכו למקום שיהפוך לו לבית עד יום מותו: לסבב מרוצי הפורמולה1.

את דרכו בפורמולה הוא החל, כאמור, בשנת 1971 כשנטל הלוואה בנקאית גדולה וקנה את דרכו לקבוצת מרץ-פורד (March-Ford). בשנת 1973 עבר לקבוצת BRM, כשגם אז נדרש לשלם לקבוצה. האגדה מספרת שבשנת 1974, כשהנהג קליי רגזוני חזר מ BRM לקבוצת פרארי, הוא נשאל ע"י הבעלים דאז, אנזו פרארי, לדעתו על לאודה. מאחר ורגזוני שיבח את לאודה, אנזו פרארי הזמינו להצטרף לקבוצה ואף שילם את החובות שלאודה צבר עד אותה עת.

עונת 1974 היתה העונה בה זרח לראשונה כוכבו של לאודה. כבר במרוץ הראשון שלו כחלק מקבוצת פרארי, בגרנד פרי בארגנטינה הוא סיים במקום השני. במירוץ הרביעי של העונה, בגראנד פרי הספרדי הוא כבר ניצח בפעם הראשונה בפורמולה1, ניצחון שהיה הניצחון הראשון של קבוצת פרארי מאז 1972. באותה עונה הוא הגיע לשישה פול פוזישנים (זינוק מהמקום הראשון) אך בשל תקלות טכניות וחוסר ניסיון הוא היצח רק במירוץ אחד נוסף בעונה הזו (הגראנד פרי ההולנדי) וסיים רביעי באליפות הנהגים.

את עונת 1975 הוא החל בצורה מהוססת, אך לאחר שזכה בה בחמישה מרוצים, הוא סיים את העונה כאלוף, והפך לפנים של הפורמולה אחד.

בעונת 1976 כבר לא היה כל היסוס, מתוך ששת המרוצים הראשונים הוא ניצח בארבע והגיע בשניים הנותרים למקום השני. כשהגיע העת לגראנד פרי הגרמני, מספר הנקודות שלו בטבלת אליפות הנהגים היה כפול מזה שבמקום השני.

לקראת הגראנד פרי של גרמניה, ניסה ניקי לאודה ליזום חרם נהגים על המסלול הגרמני בשל נושאי בטיחות, אך הנהגים האחרים לא הסכימו בהפרש של קול אחד בלבד.

כבר בהקפה השנייה של המרוץ , איבד לאודה שליטה על הרכב, התנגש במעקה בטיחות והוטח בחזרה לתוך המסלול כשהוא עולה בלהבות, שם התנגשו בו מכוניות המרוץ של הרלד הרטל וברט לאנגר.

התאונה של ניקי לאודה בראשון לאוגוסט 1976 במסלול נירנברג - מויקיפדיה באנגלית
התאונה של ניקי לאודה בראשון לאוגוסט 1976 במסלול נירנברג – מויקיפדיה באנגלית

עד שהנהגים האחרים הצליחו לחלצו, הוא כבר נכווה קשות בראשו וסבל משאיפת עשן. בבית החולים הוא שקע בתרדמת (קומה) ומצבו היה כה חמור עד שכומר הוזמן למיטתו.

ניקי שרד את התאונה. הוא נעדר מהמסלול ששה שבועות ועד שחזר הצליחו הנהגים האחרים לצמצם משמעותית את הפער באליפות הנהגים. וכך, לקראת המירוץ האחרון של העונה, הגראנד פרי של יפן, צומצם הפער בו לאודה הוביל לשלוש נקודות בלבד מהמקום השני.

ביום המרוץ ביפן הגשם ירד ללא הפסקה והמסלול הספוג היה מלא ערפל. שוב נערכה הצבעה בקרב הנהגים אם לבטל את המרוץ, ושוב רוב הנהגים החליטו לקיימו.

בפול פוזישן התמקם מריו אנדראטי, במקום השני ג'יימס האנט (השני בטבלת אליפות הנהגים) ובמקום השלישי זינק ניקי לאודה.

לאחר שתי הקפות בגשם כבד וערפל ניקי לאודה פרש מהמרוץ וטען כי המשך המירוץ בתנאים אלו אינו בטיחותי. במרוץ עצמו ניצח מריו אנדראוטי, שני הגיע פטריק דפאלייה ובמקום השלישי הגיע ג'יימס האנט שזכה בעקבות כך באליפות הנהגים בהפרש של נקודה אחת יותר מניקי לאודה.

מאז הפציעה ועד יום מותו סבל לאודה מצלקות בולטות בפניו,  הצלקות הפכו לסימן ההיכר שלו בציבור. הוא הסתפק בניתוח פלסטי כדי לאפשר לו לפקוח באופן חופשי את עיניו, אולם לא תיקן צלקות בולטות אחרות בפניו ואוזניו. כמו כן, מאז התאונה הוא חבש באופן קבוע כובע מצחייה אדום כדי להסתיר צלקות על פדחתו.

אני מאמין שהוא השאיר את הצלקות כי ניקי לאודה נלחם לפני הפציעה – ומאז הפציעה ביתר שאת – כדי לשפר את בטיחות הנהגים במירוצים. הוא ידע שסימני הכוויות שעליו ישאירו חותם מהותי בכל הסובבים אותו. למרבה הצער רק מותו של איירטון סנה בתאונת מרוץ בשנת 1994 הפכה לזרז ששינה לחלוטין את היחס לבטיחות הנהגים למרות מאמציו של לאודה לאורך השנים.

פרישתו של לאודה, בשל ענייני הבטיחות, נחשבת עד היום כאחד הצעדים האמיצים והחשובים ביותר בהיסטוריה של מכוניות המרוץ.

לפרישתו זו היתה השפעה על  יחסיו עם אנזו פרארי, ולמרות שהוא זכה באליפות של 1977, הוא החליט לעזוב את פרארי ועבר לקבוצת ברבהאם (Brabham) במסגרתה התחרה משך שתי עונות לא מוצלחות.

בשנת 1979, בגרנד פרי הקנדי, הודיע לאודה לבעל הקבוצה כי הוא מבקש לפרוש באופן מידי, כיוון שאיבד את התשוקה להתחרות.

הוא פרש וניהל את חברת לטיסות שכר שבבעלותו.

בשנת 1982, לאחר שנזקק לכסף למימון החברה שניהל, חזר לאודה להתחרות במרוצי פורמולה 1. הוא הצטרף לקבוצה הבריטית מקלארן, וכבר במרוץ השלישי בו התחרה זכה בגרנד פרי בלונג ביץ'.

שנתיים אחרי, בעונת 1984, הוא זכה לאודה באליפות הנהגים בפעם השלישית.

בעונת 1985 חלה ירידה ביכולתו של לאודה, והוא פרש מ-13 מרוצים מתוך 16 המרוצים שבעונה כשהוא מנצח פעם אחת בלבד, בגרנד פרי ההולנדי. ניצחון אחרון בקריירה שלו בפורמולה 1.

גם לאחר פרישתו לא עזב לאודה את עולם הפורמולה1. הוא שימש לאורך השנים כיועץ לפרארי, כמנהל יגואר, ובשנת 2012 התמנה ליושב ראש לא פעיל של קבוצת מרצדס ותרם להפיכתה לקבוצה המובילה בעולם הפורמולה1 מאז.

את דמותו של ניקי לאודה על מסלול המרוץ אי אפשר היה להחמיץ. האיש בכובע המצחייה האדום, מי שנשרף פשוטו כמשמעו על מסלול המרוצים, היה ונותר שרוף על מהירות ומרוצים. תמיד חשבתי שכשלב ביניים היה לו רישיון טייס מסחרי שאיפשר לו לחוש את המהירות גם מלמעלה, ומאתמול, מאתמול הוא מצטרף לאיירטון סנה ולרבים אחרים עמם התחרה בעבר, לתחרות במסלול המרוצים האולטימטיבי שבגן העדן.

ניקי לאודה והכובע - מויקיפדיה בגרמנית
ניקי לאודה והכובע – מויקיפדיה בגרמנית

יהי זכרו ברוך.

מולי

איש של מילים: כותב סדרתי, עורך, מתרגם ופילוסוף של ספורט. אפשר לראות חלק ממה שפרסמתי באתר: https://bit.ly/2SdfhwD

לפוסט הזה יש 24 תגובות

  1. אחלה הספד! תודה מולי!

  2. תודה מולי, כתיבה יפה ומחווה יפה.
    למי שפחות בקיא בעולמות הפורמולה ורוצה לקבל מושג, ממליץ לראות את הסרט rush על התחרות בין ניקי לאודה לג'יימס האנט, עם הקליימקס של עונת 76.

    1. אכן סרט מוצלח

      1. +1. סרט מהנה בטירוף, ודניאל ברוהל מגלם אותו נפלא.

        1. סרט נפלא, ולא רק שברוהל טוב בהרבה מאשר המסוורת' בסרט הזה, הוא גם מצליח ליצור את ההבנה שלאודה היה איש הרבה יותר מעניין מהאנט שהיה בגדול פרצוף יפה.

  3. יפה מולי.
    אני זוכר דווקא את הקרבות שלו עם חבר קבוצתו אלן פרוסט, אבל זה כי הייתי צעיר מדי לפני.

    1. כמה כעסתי על לאודה על ש"גנב" את האליפות מפרוסט בשנת 1984, ועוד בפער של חצי נקודה (!)
      רק כשחלפו השנים למדתי להעריך את לאודה, עם הסבלנות הבלתי נגמרת שלו ונהיגה נטולת רבב.

  4. מצויין מולי, תודה רבה. אחד הספורטאים הגדולים.

  5. מצויין תודה רבה

  6. אהבתי מאוד!
    אגב, הייתה לו גם חברת תעופה בשם ל"אודה אייר".

  7. תודה מולי. שמעתי עליו אבל הפוסט שלך גילה לי אותו!

  8. מצוין מולי.
    אחת הדמויות החשובות ביותר של עולם המירוצים, נהגים רבים חייבים לו את חייהם.

  9. מאמר מצויין – בשנת 1984 אבא שלי היה קונה עיתוני 'טורבו' ז"ל ואחי ואני היינו עוקבים באדיקות אחרי הגרנד פרי. מקלארן זכתה בכל המרוצים חוץ מאחד (בזכות מנועי הטורבו שלה) שזכה בו קיק רוזברג אחרי שהימר על צמיגים רגילים ביום גשם. ה'פרופסור' הצרפתי היה מספר שניים. היה גם סרט לא רע ספיד(?) על שנת 1976.

    1. Rush נראה לי

  10. תודה רבה מולי.
    אני לא זכיתי לראות אותו מתחרה אבל תמיד ידעתי עליו ועל איירטון סנה והיה עצוב לשמוע שהוא נפטר אבל בשנים האחרונות כל מירוץ הוא היה בפיט של מרצדס ולדעתי הוא אחראי גם כן להצלחה הבלתי נתפסת שלה ולשלטון שלה בשנים האחרונות.
    מעניין אותי אם יזכירו אותו במירוץ הקרוב במונטה קרלו.

  11. הספד ראוי לאיש, תודה רבה מולי

  12. אוייייי
    בגלל האיש הענק הזה התחלתי להתעניין בפורמולה בילדותי לקראת סוף שנות השבעים.
    היכולת שלו לחזור למרוצים ולנצח, למרות הטרגדיה, במרוץ בו נשרף (דומה קצת לסיפור ריברי) היא בבחינת ניצחון הרוח על החומר.
    מולי הרגת אותי כי לא היה לי מושג שנפטר מהעולם.
    עכשיו אקרא מה שכתבת לזכרו 🙁

    1. תודה מולי
      באמת יום עצוב מבחינתי.
      היה אישיות מיוחדת, כשאחד פורש עוברים לשני (פרוסט) ואחרי כן לשלישי (אירטון). אחרי שהתרסק גם אני פרשתי.

  13. טור משובח מולי
    אם לא ראית את Rush על האנט ולאודה רוץ לראות
    🙂

  14. תודה רבה מולי, פוסט יפה על אדם אמיץ וקשוח.

  15. https://m.youtube. com/watch?v=thHx7cdoaAc
    האתנחתא המוסיקלית מוקדשת לתולעת המבחילה, הקניבל הפדו.פיל דב אל.בוים ולסרסור המפגר שלו א. אהוביה מפרנקפורט.
    אדולף, אם תהית למה עדיין לא ליכלכתי עליך זה בגלל שחשבתי שהמקק שהתחיל את הכל צריך להיות האחרון שיראה את הסוליה של יי

  16. איש שהפך להיות מזוהה עם המירוץ , הסצינה שלו נשרף הפכה להיות הסצינה המכוננת בכל סרט על מירוצי מכוניות.
    עולם המירוצים הוא עולם אכזרי ,פורמולה אחד האכזריים ביותר .
    הענין כנראה שמי שלא נפגע על המסלול הופך להיות כנראה פגוע נפש ,ראו מיכאל שומאכר .
    לאודה היה כנראה למרות שהיה נהג מירוצים קודם כל בן אדם .
    בן אדם רגיש ואיכפתי , אדם כזה יודע לעזוב את ההימור על החיים ואת ההסתכנות ללא גבולות בזמן .
    איירטון סיינה ושומאכר היו כנראה בעלי אופי חזק פחות.
    קשה להילחם בהתמכרות לסכנות בהרגשת הבלתי מנוצחים שהאנשים האלו מרגישים לאחר הצלחה.
    זו הרגשה של מן הסגן של אלוהים .
    האגו במצב הזה מתנפח עד לשמיים .
    לאודה לא נתן לכך לקרות לו אף פעם.
    חושב שאפשר להכניס גם את המהנדס
    הוא אלן פרוסט לקטיגוריה הזו .
    וגם כנראה את אותו ספרדי מאשווריאס … שחובב מירוצי אופניים ….

  17. וועוד שתי מלים ששוות תגובה נפרדת.
    תודה רבה מולי.

להגיב על אבי טרכטמן (נורטון) לבטל

סגירת תפריט