היה היום משחק נהדר בין הבאקס לראפטורס. אין ספק. אבל צבט לי בלב משהו כל המשחק. והנה לכם הסיבה..
כל מי ששיחק אי פעם כדורסל במסגרת רשמית, מכיר את ההרגשה.. מגיע יום המשחק, פרפרים בבטן. השעות כולן מסונכרנות לעבר שעת המשחק (20:00 בדרך כלל). כל היום עובר בניסיון להדחיק את ההתרגשות עם מחשבות סתמיות על דברים לא חשובים, אבל ברקע כל הזמן מזדנבים להם הפרפרים בבטן, לקראת המשחק..
לפני שלוש שנים בערך, התרקמה לה נבחרת שייצגה את מכללת צפת בליגת המכללות של ישראל. היא שובצה לבית התחתון יחד עם ווינגייט, בית ברל ועוד 3-4 מכללות שונות. התאמנו לנו בכיף 2-3 בשבוע בצפת, 10-12 חבר'ה שאוהבים את המשחק ונהנים להיות יחד. היו שם סטודנטים לפיזיותרפיה, למשפטים, למיסטיקה ורוחניות (יש תואר ראשון בזה!), לסיעוד ועוד, וכל המגוון הזה, שבתחילת העונה לא הכיר ברובו זה את זה, התחבר לו בהדרגה לקראת תחילת העונה.
אתם מכירים את זה.. מגיעים לאולם לאימון, קצת לפני הזמן, יושבים על הספסל, מחליפים לבגדי כדורסל, שמים קרסוליות, גרביים, נעליים.. ובאותו הזמן מדברים על החיים, על משפחה, על לימודים, על חתונה עתידית, על חלומות, על קשיים.. ומתחילים בחימום, ומקיפים את המגרש, וספרינטים קצת, ותרגיל 11, ושמיניות, ואז מה שכולם תמיד מחכים לו: משחק 5 על 5, עם עצירות לדגשים על תרגילים.. מכירים לא?..
ושם, בין כל החבר'ה הנהדרים שהגיעו, שעל כל אחד מהם אפשר לכתוב ספר, היה מופיע בחורצ'יק צנום, כמעט תמיד במדי שוטר, עם חיוך מבוייש, מגיע, מוריד את המדים, מחייך עוד קצת, וישר הולך הצידה, תופס כדור ומתחיל להשחיל שלשות עם יד רכה רכה. רק רשת. פעם אחר פעם. מין נחבא אל הכלים כזה, אבל עם חיוך מחמם כזה, שמחבר את החבר'ה להיות יחד. יוחאי שרון.
וככה זה נמשך.. אימון אחרי אימון, בהתחלה ובסוף, מוריד מדים, חוזר אל המדים, מספר על הילדים, מגיע זורח כשעוד אחד בדרך, מגיע לפעמים עם הילד לאימון או למשחק, והילד, כמו האבא, עם החיוך המבויש התמים יושב על הספסל, רואה את הפלא שאבא שלו היה.
הוא היה בן 35 איתנו, היה סוג של אבא צעיר עבור הסטודנטים הצעירים יותר בני ה-23-24, הסתכל והקשיב להם במין תבונה צנועה של אחד ש'ראה את זה', אחד 'שעבר את זה', אחד שיכול להגיד מילה טובה אם וכשצריך.
סיימנו את העונה בכבוד. המשכנו לעונה נוספת שהייתה העתק של הקודמת – אותו חיוך, אותה התמדה, אותה אהבה למשפחה, אותה קליעה רכה מהפינה לשלוש וחדירות לסל שיותר התאימו לנער בן 16 מאשר לאב משפחה כבר, בן 36 בערך..
חגגנו כולנו יחד, בבית של אחד השחקנים, את סיום העונה. כל אחד שסיים את הלימודים קיבל גביע הוקרה וחיבוק אוהב מכולם. שם ראיתי את יוחאי בפעם האחרונה.
היום קיבלתי הודעה מחבר ששיחק עם שנינו: "אני בהלם. יוחאי מת מסרטן". זה טלטל אותי. הכרתי את יוחאי דרך הכדורסל. שם נפגשנו, שם שיחקנו, שם למדנו – שם נפרדנו.
וכאן, באתר המיוחד הזה, שמאחד אותנו, המשוגעים לכדור הכתום העגול הזה, אני מרגיש שיהיה מכובד להוקיר את זכרו של אדם שאולי מעולם לא פגשתם – אבל את מה שעבר דרכו אולי תרגישו תמיד.
באהבה.
שלהבת
16 מאי 2019 06:33:43יהי זכרו ברוך. אחד הפוסטים היפים והנוגעים ללב שקראתי באתר. תודה.
זיו פנמה
16 מאי 2019 06:37:36תודה.
no funny shtuff
16 מאי 2019 06:45:14יפיפה ומרגש זיו.
הממזר של סטוקטון
16 מאי 2019 06:51:50מכבד ביותר. תודה
קרע במיניסחוס
16 מאי 2019 06:57:28ריגשת. תודה רבה זיו
גיא רוזן שמשוכנע שהגולדן בויז זוכים באלי-פו-ת-!
16 מאי 2019 06:58:32נוגע ללב. תודה.
ראס א שטן
16 מאי 2019 07:06:20עצוב מאד. תודה
מנחם לס
16 מאי 2019 07:42:11זיו, לקראת הערב בישראל אני אוריד את ההדבקות ואז הפוסט המרגש שלך יעלה לשורה העליונה כי אני חושש שבגלל באקס – רפטורס הרבה יחמיצו אותו.
ד"ר רזי הופמן
16 מאי 2019 07:48:54עצוב לשמוע
משתתף בצערך
עידו גילרי
16 מאי 2019 08:11:52מרגש זיו.
מולי
16 מאי 2019 08:24:02יהי זכרו ברוך.
מחפצה מנמצה
16 מאי 2019 09:15:04סיפור עצוב
רפיקי
16 מאי 2019 09:27:58אלוקים יושב.
ומלקט את השושנים
אסף
16 מאי 2019 10:16:54נוגע ללב ומרגש זיו. משתתף בצערך.
החיים נוטים לתת לנו יותר מדי פעמים תזכורת כואבת כמה הם שבירים.
אורן
16 מאי 2019 11:39:57מרגש ועצוב.
יהי זכרו ברוך.
הייט אשברי
16 מאי 2019 12:05:15עצוב . החיים שלנו שבריריים מאוד , ולא מעטים נפרדים מהעולם מוקדם מאוד . מוקדם מדי .
גולן
16 מאי 2019 12:59:38תודה ששיתפת …
אלכס דוקורסקי
16 מאי 2019 13:24:49זיו, מאוד מרגש ועצוב. יהי זכרו של יוחאי ז"ל ברוך.
שחר דלאל
16 מאי 2019 17:15:26מרגש. תודה שחלקת איתנו את הסיפור
רועי ויינברג
16 מאי 2019 18:43:54מרגש זיו. שינוח על משכבו בשלום.
שימי
16 מאי 2019 18:57:14מרגש כל כך. תוגדה
FAN
16 מאי 2019 19:39:21תודה על השיתוף
יהי זכרו ברוך
nmilkshake
16 מאי 2019 20:13:46תודה זיו. יהי זכרו ברוך
יניב
16 מאי 2019 20:24:39תודה על השיתוף. בהחלט מרגש וגורם לעצור שניה ולהסתכל על החיים
אבי
16 מאי 2019 20:52:57מרגש
כל הכבוד,
אופיר נ.
16 מאי 2019 21:27:20תודה שחלקת איתנו את הסיפור הטרגי והמרגש.
יהי זכרו של יוחאי ברוך.
amitlahev
16 מאי 2019 22:16:13תודה רבה על השיתוף. ממש מצמרר. נותן קצת פרופורציה לחיים. יהי זכרו ברוך.
האווי לאסוף
16 מאי 2019 23:16:39משתתף בצערך ובצער המשפחה.
כמי שחווה כמה פרידות כאלו, הדרך שאני אוהב/מתנחם לחשוב בה היא כזו: עד היום היה אדם אחד כמוהו, חי, אוהב ונושם, אדם.
הוא אולי הלך, לבלי שוב, אבל כל מי שהכיר אותו נושא אותו הלאה. איתו, הוא צומח ומשתנה. בשבילו, הוא ממשיך להיות כל הזמן סוג של מצפן, אידאה אולי, לאורה הוא בוחן את חייו. כל מי שקרא את הכתבה הזו יישא אותו איתו, איפה שהוא.
המסע שלו עדיין לא תם.
האווי לאסוף
16 מאי 2019 23:17:51וסליחה על ההשתפחות, נושא רגיש…
זיו פנמה
17 מאי 2019 01:32:25אין על מה להתנצל.. מבורך
דינגו
17 מאי 2019 00:31:29מרגש ועצוב, תודה על השיתוף.
סולי
17 מאי 2019 02:11:19כתבת יפה.
מרגש ועצוב…יהיה זכרו ברוך.
אוהד ס"א
18 מאי 2019 00:58:27מרגש מאד.
תודה שהארת לנו קצת על האדם הזה.
כי כולנו רקמה אנושית אחת חיה.
עינת
28 מאי 2019 22:43:01היי זיו, אני עינת אחות של יוחאי ז"ל, ריגשת בדברייך..תודה..שתהיה בריאות איתנה לכולם ורק טוב🙏