פרוייקט אגדות (10): בוב קוזי / מנחם לס

פורסם ב - 21. יול, 2013 ע"י ב - כללי

[caption id="attachment_15859" align="aligncenter" width="550"] "HOUDINI OF THE HARDCOURT"[/caption]


פרוייקט אגדות (10): בוב קוזי


בוב קוזי, " HOUDINI OF THE HARDWOOD THE ", היה שחקן כדורסל בגובה 1.85 מ´ ששינה את כל צורת משחק הכדורסל בשנות ה-50 וה-60 והביאו במו ידיו להכי קרוב למה שיש לנו היום. עד שהוא הגיע היו מתקיפים ב-"שמיניות" נגד שמירה אישית, וכל שחקן היה די תקוע במקומו. קוזי הביא סערה. עשה מהמשחק אומנות. פתח אותו לואריאציות, חיסל את השבלוניות שהייתה עד אז.



תנו לייק להופס בפייסבוק

=================================================
בוב קוזי – אמן הכדורסל
=================================================

לאלה שלא ראו אותו, תארו לכם שחקן בקומבינציה של פיט מרביץ´, ג´ייסון ויליאמס (כששיחק בסקרמנטו, לא היום) וסטיב נאש. התמזל המזל והוא הגיע לסלטיקס של קייסי ג´ונס, סם ג´ונס, וביל ראסל שהיו הכלים הראשיים בתזמורת בניצוחו של פנומן שעשה ויצר דברים שעד אז לא היו בכדורסל. כמה מהדברים שעשה לא ראיתי יותר בכל שנותיי בנבא.

שליטתו בכדור הייתה מושלמת. לראייה שלו היה ריינג´ של 200 מעלות במבט ישר. לא רק שראה את המגרש טוב יותר מכולם, היה לו גם חוש מיוחד לנבא מה הולך לקרות, ומה יהיה ההבדל אם יזיז את "הפרש" במשחק שח, או את "הצריח. מבחינה זאת סטיב נאש הוא הראשון עד עתה שהצליח לשחק כמו ששיחק קוזי, אבל בלי הפלאש של ´הודיני´. הוא היה FLASHY לפני ש-FLASHY היה COOL. הוא היה גם COCKY הרבה לפני שה-COCKY הפך להיות פופולארי ולא בזוי כמו שהיה אז. סטיב נאש עושה מה שהוא עושה בשיא הרצינות. קוזי היה עושה אותו דבר (ואפילו יותר) אך עם שואו, ווירטואוזיות. עד שהוא הגיע למשחק, הכדורסל בנבא היה כמו בית קברות עם אורות. הוא הראשון שעשה מהמשחק הצגה שכולם רוצים לראות.

אני זוכר אותו כאילו היה זה אמש: מכדרר כשהכדור ניראה דבוק לידו. הוא לפתע מסתובב 180 מעלות ימינה, וביד שמאל מוסר מסירת הקפצה שמאלה שמגיעה לשחקן חופשי תחת הסל. או הוא מוסר כדור בשתי ידיים לעבר הסנטר. הכדור נראה כאילו מגיע מטר ימינה מדי, אך בגלל ה-"אינגליש" (בארץ ´בננה´) שנתן לכדור, הכדור פתאום בורח מהמגן שחשב שהנה חטף אותו, והכדור מגיע לסנטר. או בוב קוזי מכדרר לסל. סם ג´ונס מאחוריו. הוא מנתר כאילו לג´אמפ, אך באוויר מכניס כדור בין רגליו אחורנית, שמגיע לסם לעוד שתי נקודות. היו שחקנים מהירים ממנו. היו מנתרים טובים ממנו. היו קלעים טובים ממנו. אבל לא היה עד עתה שחקן נבא עם שליטה קוסמית על הכדור כפי שהייתה ל-´קוז´ (כינויו- מ.ל).

ממוצעיו לא היו גבוהים. לכו לאקספידיה ותראו מה שעשה. אבל אצל קוזי זה היה הרבה יותר מסלים ואסיסטים. זה היה הצורה שהנקודות התווספו, והאסיסטים שלא מין העולם הזה שגרמו לכל הסלטיקס לנוע, להחליף מקומות, והעיקר לצפות לכדורים בזמן הכי לא מצופה, ולמקומות שאחרים לא הצליחו למסור כדורים. מה שאני מנסה לומר זה שתרומתו לסלטיקס הייתה פי שניים ממוצעיו – 18.5 נק´ לקריירה, 7.5 אסיסטים לקריירה, ו-הפלא ופלא – 5.2 ריבאונדים למשחק!!! ממוצעיו היו יכולים להיות גבוהים בהרבה לו פרש 3-4 שנים לפני שפרש. משך הקריירה היו לו 6 אליפויות נבא, MVP עשר פעמים, וכמובן היכל התהילה ו-50 האגדות.

 



 

כל הכתבות בפרוייקט האגדות

=================================================
מאמר בן 47 שנים
=================================================

זה מה שכתבתי לחדשות הספורט ב-1961, אחרי משחק הנבא הראשון שלי בין הניקס-סלטיקס: "אני מסתכל בהערצת קודש של ממש על הסלטיקס. עוד בארץ שמעתי על הענק ראסל. הוא למד באוניברסיטת סן-פרנסיסקו והוביל אותה לשתי אליפויות NCAA בשנים 1955 ו-1956 ולשיא נהדר של 58 ניצחונות רצופים. הוא אף הוליך את נבחרת ארה"ב לזכייה במדליית זהב באולימפיאדת מלבורן. כסלטיק, כבר בעונה הראשונה בה הצטרף לליגה בשנת 1956, הוא זכה בתואר השחקן המצטיין של ה-NBA וכיום באמתחתו ישנן כבר 4 אליפויות.

איתו עולים הרכז המופלא, שרק ניסים ונפלאות שמעתי עליו – בוב קוזי הקוסם. לידו גם עולה מה שמכנים כאן "הרכז הקולע", קיי.סי ג´ונס הנהדר, שלמד וניצח עם ראסל בסן-פרנסיסקו, ושהיה הרכז של האמריקאים באולימפיאדת מלבורן. לצידם בחמישייה סם ג´ונס השחור, אחד הקלעים הטובים בעולם, וטום היינסן – טנק לבן וגדול. הסתכלו בבקשה מי יושב על הספסל: תומאס "סאץ´" סנדרס, פרנק רמזי, וחיה נוספת, תאומה להיינסן, בשם ג´ים לושקטוף. שמו בלבד צריך להפחיד את כל השומרים עליו..."

=================================================
קצת היסטוריה
=================================================

בוב קוזי נולד לעוני של שנות ה-20 לאב מהגר צרפתי שניסה וניסה עבודות שונות אבל לא הגיע לשום דבר (אנשים שלא יודעים שהוא דיבר צרפתית בבית מתפלאים על הצרפתית הרהוטה של ´קוז´, ללא כל מבטא). הם גרו בשכונה הגרועה ביותר בקווינס, ניו יורק. רק אם אזכיר את שמה הדבר כבר יסביר לכם במה מדובר: HELL KITCHEN , שכונה שבא אתה ניצלה כמו חביתה במטבח. שכונה כה קשה שאפילו ציפורי הנחליאלי שם שרות על העצים הבודדים בשכונה בקול באס. מגיל אפס הוא גדל בשכנות לשחורים, ושנים אח"כ הפך לאחד הלוחמים הגדולים בהפליה. ביל ראסל אמר פעם ש-"בוב קוזי יותר שחור ממני".

הכדורסל היה בריחה בשבילו. כבר בגיל 12 היה מוסר בלי להסתכל, מוסר מאחורי הגב, בהטעיה, ובהקפצת הכדור כך שהוא מגיע ב-ד-י-ו-ק בזמן לחבר קבוצתו השועט לפאסט-ברייק. לפתע החלו אנשים מדברים על "WHITE MAGIC" . כשהגיע לגיל תיכון כבר ידעה עליו כל ניו-יורק, ודיברו עליו לא פחות מאשר על קרים עבדול ג´אבר כמה שנים אח"כ. הוא היה הכוכב של התיכון "אנדרו ג´קסון", אחד ממבצרי הכדורסל בתיכוניים של ניו-יורק. כל העיר שיברה על "הקוסם".

הוא בחר לקבל סטיפנדיה מאוניברסיטת HOLY CROSS, האוניברסיטה שליד בוסטון (60 ק"מ) שהיא הקתולית ביותר בארה"ב. כמובן שהציעו לו מלגות מקנטאקי, צפון קרולינה, ואפילו UCLA, אך בימים ההם הכדורסל הגדול היה במזרח הצפוני, כשניו-יורק, בוסטון, פילדלפיה ווושינגטון היו מרכזי הכדורסל. היום השחקנים בורחים מניו-יורק לדוק בצפון קרולינה, אך אין יותר שחקנים הבאים מזרחה לניו-יורק או בוסטון כי מלבד יוקון, האוניברסיטאות היחידות שמשמיעות קול פה ושם הן בוסטון קולג´, רוטגרס, וסיינט ג´ונס. מאמנו בהולי קרוס (ואח"כ מאמנו השני בסלטיקס) היה אלווין "דוגי" ג´וליאן שהיה מאמן שמרן טיפוסי שחשב שמשחקו של קוזי הוא יותר מדי "SHOWBOATING" ופחות מדי יעילות. הוא קיצר וקיצר את דקות המשחק של קוזי, עד שנימאס לו ורצה לעבור לסיינט ג´ונס, שמאמנה היה יהודי בשם ג´ו לפצ´יק שיכולתי לכתוב עליו ספר שלם. לפצ´יק הציע לקוזי לחרוק שיניים ולהישאר בהולי קרוס כדי שלא יגידו שהוא QUITTER.

במשחק הביתי נגד "לויולה יוניברסיטי" המשחק היה צמוד וקוזי יושב על הספסל, 6 דקות מהבאזר. לקהל (בעיקר סטודנטים) נימאס והם החלו בקריאות "רוצים את קוזי. רוצים את קוזי". המאמן סוף-סוף ניכנע והכניס את קוזי. ב-6 הדקות הוא קלע 11 נקודות כולל סל בהוק בידו השמאלית אחרי שהוא עובר כסופה שחקן גבוה ממנו, ממש עם הבאזר. כל עיתוני בוסטון כתבו על כך, אך המאמן בשלו, עם יחסים קרים עם "קוז" עד שסיים לימודיו.

[caption id="attachment_15862" align="aligncenter" width="300"] הכניסה הטיפוסית של 'קוז' לסל[/caption]

=================================================
ICON בסלטיקס
=================================================

קוזי הגיע לסלטיקס 4 שנים לפני שהגיע ביל ראסל. הוא הפך למנהיגם ולשחקן המדובר ביותר ביבשת הרבה לפני האליפות הראשונה ב-1957. הוא החל בהפעלת, ואח"כ ניצוח על פאסט-ברייק אופטימאלי. כשראסל הגיע ב-1956-1957 התחיל קונצרט פאסט ברייקים שהעולם לא ראה לפני כן. ראסל לוקח ריבאונד, ´קוז´ כבר מחכה לכדור בצד, והפנתרים סם ג´ונס, קייסי ג´ונס וסנדרס יוצאים לדרך לפאסט ברייק שלא היה מבייש את זה של הלייקרס בשנות ה-80. בצורת משחק כזאת, ועם לחימה פיזית שלא הייתה קודם בכדורסל, החלה תהלוכת האליפויות שאני מעדיף לתאר לכשיגיע תורו של ראסל בפרויקט.

הוא היה יקיר הקהל לאן שבא לשחק. גם חברי קבוצתו וכל שחקני הנבא קיבלו אותו כיושב ראש בית הנבחרים. הוא שעשה מהסלטיקס הקבוצה הפופולארית בעולם (עד ה-"שואו טיים" של מג´יק והלייקרס בשנות ה-80). לאהוב את הסלטיקס היה אז הזכות השמורה לחכמים. כשעזב את הכדורסל התאבלת כי ידעת שהאמן הגדול ביותר שאי-פעם שיחק הופס איננו. הוא פרש כשאמר את משפטו הידוע: "אני בן 35 עם רצון של בן-25 , וגוף של בן 45".

=================================================
ההומור המיוחד של ´קוזי´
=================================================

הוא נראה לך כיושב ראש בנק ראשי בבוסטון. רציני וסבור פנים. אך היה לו הומור משגע. פעם שאל אותו עיתונאי מהניו-יורק טיימס מה הם הרגעים החשובים ביותר במשחק, ענה "ארבעים ושמונה הדקות הראשונות". במעמד אחר אמר על הדלקת הסיגר המפורסמת של רד אורבך שמשמעותה הייתה "איט איז אול אובר" עבור הקבוצה היריבה: "אני מוכן להפסיד משחק רק כדי לראות את "רד" מדליק סיגריה כשאנחנו מובילים ב-10 עם 56 שניות לסיום, ולפתע אחרי 4 איבודי כדור אומללים אנחנו מפסידים. למעשה, אולי יום אחד באמת אעשה זאת עם 4 איבודי כדור בכוונה".
אחרי משחק שיפוט איום של פול ארווין שבגללו הסלטיקס הפסידו לניקס, הוא אמר לעיתונאים: "אני אף פעם לא מדבר עם שופטים בסיום המשחק, ואני לא עומד לשבור מנהג זה רק בגלל פול ארווין הבנזונה העיוור הזה". על רד אורבך: "הוא מאמן שקשה לאהוב. יש לו שפה וולגרית והוא יעשה הכול עבור ניצחון. אבל הוא המאמן הטוב מכולם. למה? כי הוא – בדיוק כמו אשתי - תמיד רואה מה ש-ל-א עושים, ואף-פעם לא מה ש-כ-ן עושים"! אחרי משחק הפסד לווריורס אומר בוב קוזי: "מבלי להיות יותר מדי ביקורתי על לושקטוף (הפאוור-פורוורד החייתי של הסלטיקס), הפעם הוא הפסיד לנו את המשחק".

[caption id="attachment_15866" align="aligncenter" width="349"] "מיסטר סלטיק" ומאמנו היהודי רד אורבך[/caption]

 

=================================================
השנים שאחרי
=================================================

בוב קוזי, עכבר כדורסל מהשכונות של קווינס, החליט לפרוש. היו לו 16,955 נק´, 6,945 אסיסטים (ממוצע של 8.3), 109 משחקי פלייאוף בהם ממוצעו עלה ל-19.5 והאסיסטים ל-8.9. אך הבנאדם לא יכול היה ללא כדורסל. הוא הסכים לקבל את משרת המאמן של סינסינטי רויאלס, שם היתה לו הצלחה חלקית עד טובה (אל תשכחו שהיה לו את אוסקאר רוברטסון) והוא נישאר מאמנם עד שעברו לקנזס סיטי, ונשאר איתם עד 1974. בעונתו האחרונה כמאמן, בגיל 41, הוא החליט לחזור למגרש כדי לתת זיק התלהבות לקבוצה עייפה, ולהביא קהל.

זה היה גימיק שלא כל כך הצליח. אז כבר היה לרויאלס את הפוינט גארד נייט "טייני" ארצ´יבלד וכמובן שלא היו זקוקים לעזרתו של זקן בן 41. טייני אמר משך כל שנות הקריירה שלו שקוזי הפך למין ´מאמן אישי´: "הרבה ממה שהשגתי בנבא זה בגלל ´קוז´", אמר טייני בנאום הפרישה. כשקוז נשאל במסיבת הפרישה מדוע הפסיק לאמן כדורסל ענה: השחקנים הפכו להיות עצלנים. אחד מהם שלא אזכיר את שמו, התלונן ש-"´קוזי מעביד אותנו בפרך. מה הוא חושב? שיש לנו שתי ריאות"? "כל המוסיף גורע", סיים קוזי.´

ב-1974 הוא החל לשדר את משחקי הסלטיקס. אח"כ הפך נשיא קבוצה ונשיא "היכל התהילה". כשהעיתונאים בחרו בו ב-1989 להיכל התהילה, היתה זאת הפעם הראשונה שנשיא ההיכל הופך להיות חבר בהיכל! הוא היה תקופת מה אפילו הקומישיונר של ה-´אמריקן סוקר ליג´ (ליגת הכדורגל שפשטה את הרגל), אך בילה את שאר שנותיו בקליניקות שנתן בכל העולם, ספר ´בסט סלר´ על כדורסל שכתב, ועד היום הוא מסתובב בין הסלטיקס כ-"BIG BROTHER". הוא מחכה שסוף-סוף תביא הסלטיקס אליפות אחרי זמן כה ארוך.

=================================================
איך ייכנס להיסטוריה?
=================================================

קוז היה הלב והנשמה של הסלטיקס. כולם כיבדו אותו כי היה קצת מבוגר מהאחרים, אבל אחרי משחקים הלך לבארים של האירים ליד "קווינסי" ושתה בירה עם כולם. אבל הוא ייכנס להיסטוריה לא בגלל כמה כוסות בירה. הוא ייכנס להיסטוריה כראשון שהפך את המשחק לאומנות. הוא שיחק כפי שאיש לפניו לא שיחק, ועד היום רק סטיב נאש נחשב אצלי כיורש מתאים לקוזי. נאש הוא לא קוזי ולעולם לא יהיה קוזי, אך הוא התקרב אליו יותר מכל פוינט גארד אחר בנבא כגארד חודר, מוסר מסירות שמהממות אותך, ולפעמים גם את חברי קבוצתו. רד אורבך היה אומר לסלטיקס שלו שאפילו אם קוזי יושב על הספסל, עליהם תמיד לצפות למסירה ממנו.

כשפרש אמר ג´ו לאפצ´יק (שאחרי סיינט ג´ונס הפך למאמן הניקס) ש-"לא היה ולו יהיה גארד מהסוג של קוזי. הוא השחקן הטוב ביותר שראיתי בחיי". ובעל הסלטיקס וולטר בראון אמר: "לו קוזי היה משחק בניו-יורק הוא היה ניכנס להיסטוריה כשווה לבייב רות´!". הוא ורד אורבך הפכו חברים קרובים. ´קוז´ מספר שלפני שהסלטיקס בחרו בו, רד אורבך הזמינו לכוס בירה ושאל, "קוז, למה שהסלטיקס ייקחו אותך?". ´קוז´ ענה שהוא בא עם תורשה מוצלחת: "יש לי גנים מיוחדים לכדורסל. אני 1.85 ויש לי בן דוד שהוא 2.05 מ´".

"לך תביא את הבן דוד", הגיב אורבך. כשלפני כמה חודשים נישאל העיתונאי בוב ריילי מה"בוסטון גולב" מה לדעתו צריכים לכתוב על מצבתו כשיגיע הזמן. הוא ענה: "ד"ר נייסמיט המציא את הכדורסל בקולג´ במרחק של 100 מייל מכאן, ובוב קוזי לקח את המשחק, והפכו לאומנות וקסם."

 

Tags: ,

15 תגובות ל - “פרוייקט אגדות (10): בוב קוזי / מנחם לס”

  1. מנחם לס

    21. יול, 2013
    17:55

    אני כבר שנים נשאל אותה שאלה: האם בוב קוזי היה יכול לשחק היום?
    הוא היה בדיוק סטיב נאש, אבל עם יותר גאוניות מנאש.
    אותו דבר אם תשאלו על עדי גורדון: האם היה יכול לשחק היום? לדעתי "בוודאי".

    Reply to this comment
    • רועי ויינברג

      21. יול, 2013
      18:27

      יכול להיות, אבל זה גם תלוי באתלטיות שהייתה לו והזריזות, שהשתפרה מאוד מאז. כמעט כל 50 הגדולים יכלו לשחק היום, חוץ ממיקאן שסגנון המשחק שלו היה נמחץ על ידי שאר הסנטרים, כי 2.08 מ' זה פורוורד בליגה של היום.

      Reply to this comment
      • מיקי

        21. יול, 2013
        23:41

        גם מייקן היה מצליח היום, לא יודע באיזו מידה אבל כדורסל זה שכל וניצול הקלפים שאלוהים חילק לך. למשל לו האקים אולאג'ואן היה בגובה 1.96 מ' האם היה מגיע לאותם הישגים? לא בטוח, אבל בטוח שהוא היה שחקן נפלא גם בגובה הזה. אפילו שאקיל אוניל שתמיד מייחסים את היכולת האדירה שלו לגוף המפלצתי שלו ולא לאישיות ולאינטליגנציה, בטוח שהוא היה שחקן אחר לו היה נמוך יותר אבל יש הרבה בגודל שלו בליגה שלא הראה פרומיל ממנו.

        Reply to this comment
  2. אלעד (האחר)

    21. יול, 2013
    19:26

    קוזי – קוסם. אחלדג האהובים עלי ביותר, הרבה בגלל ספורי אבי שלמד בהרווארד כש'קוז' שיחק בסלטיקס.

    Reply to this comment
  3. אונלי נט

    21. יול, 2013
    19:54

    מי שחזה בקליפים שלו יודע ומכיר את גאוניותו.

    Reply to this comment
  4. ליבר

    21. יול, 2013
    19:58

    מנחם, שאלה שלא קשורה לכלום.
    איך הולך בדיוק קולג' פוטבול.
    אני מבין שיש אליפות לכל state אבל יש גם אליפות ארצית? איך זה הולך בדיוק?

    תודה

    Reply to this comment
    • מנחם לס

      21. יול, 2013
      22:51

      בארה"ב רק בתיכונים יש אליפות STATE. בפוטבול זה בדיוק כמו כדורסל: ישנם קונפרנסים שונים. אליפות הקונפרנס היא החשובה. בסוף (זה יתחיל השנה) תיבחרנה 4 קבוצות לחצי גמר וגמר אליפות מכללות

      Reply to this comment
      • ליבר

        22. יול, 2013
        01:08

        נכון, אני התבלבלתי התכוונתי לשאול על התיכונים.
        אז בתיכונים יש רק אליפות STATE או שיש גם משהו ארצי?

        Reply to this comment
  5. Mbk

    21. יול, 2013
    20:20

    אחלה פוסט , השחקנים ההם משנות ה 60 נראים כמו פקידי דואר ביחס לשחקנים של היום.
    אם נאש היה פעמיים MVP וקוזי טוב ממנו לדעתך , וודאי שהיה לו מקום היום .
    אין היום פיור PG ופיור C בליגה , הכל מעין מיקס של שחקנים שיכולים לשחק כמעט בכל עמדה
    כמעט ואין היום שחקן בליגה שלא יכול לשחק לפחות ב 2 עמדות.

    הערה קטנה
    HELL KITCHEN זו לא שכונה במידווסט מנהטן ?
    יש גם בקווינס ?

    Reply to this comment
  6. מנחם לס

    21. יול, 2013
    23:01

    משנות ה-60 שחקנים כמו אוסקאר רוברטסון (6'6), ביל ראסל, בוב קוזי, הבליצ'ק ועוד רבים, היו יכולים לעלות היום בכל קבוצה. הסנטרים של שנות ה-60 היו לדעתי טובים (וגבוהים) מהסנטרים של היום. באופן כללי אתה צודק, אבל הטובים ביותר של אז עשו דברים (כולל ניתורים – אלג'ין ביילור, 'הנץ' האוקינס, נאנס, ד"ר ג'יי) שלא נפלו מהטוב ביותר של היום.
    אני ממש מאמין מאמין שהלייקרס של שנות ה-80 (מג'יק, ביירון סקוט, ג'יימס וורת'י, אייסי גרין, וקרים) או הסלטיקס (דניס ג'ונסון, איינג', בירד, מקהייל, ופריש) היו מנצחות את מיאמי של היום. שתיהן יותר גבוהות עם סנטרים ופרונט קורט שהיה קורע את מיאמי. אני ממש מאמין בזה.

    Reply to this comment
  7. מיקי

    21. יול, 2013
    23:43

    מה שמגניב בתמונה זה הנעליי אולסטאר של פעם, איזה קלאסה.

    Reply to this comment
  8. דרור

    22. יול, 2013
    17:34

    אני מסכים לגמרי עם קיי 700. דוגמאות לקבוצות שהיו לוקחות את מיאמי של השנים האחרונות: השושלת של ס"א, לייקרס של שאקובי וגם של גאסול ב-2010, בוסטון מאותן שנים, ובטח יש עוד. ודאי וודאי שלייקרס ובוסטון של שנות השמונים.

    Reply to this comment
  9. שחר

    22. יול, 2013
    17:48

    לדעתי הבעיה הכי גדולה של השחקנים של פעם היא כזאת שקשה להסביר אותה, כאילו הכדרור שלהם הוא של שחקן מתחיל עם קצת קורדינציה( לא כולם אבל הרוב) בשנות השמונים- תשעים זה השתנה כי אם היית מכדרר ככה היום או לפני עשר, עשרים שנה היו לוקחים לך מהיד בקלות

    Reply to this comment
  10. ישראל קרמר

    24. יול, 2013
    21:15

    בס"ד

    הדברים עליו ברשימותיי:

    אני מכנהו "הקסם הלבן", מי שעשה עם הכדור ככל העולה על רוחו ושלט בו ללא מצרים מעל 20 שנים לפני מג'יק, ואאורבך, מאמן הסלטיקס האגדי, אמר לשאר השחקנים שעליהם לצפות למסירה ממנו גם כשהוא על הספסל. צפייה בטלוויזיה בסרטון של דקה וחצי ממעלליו עם הכדור הספיקו לי לאהוב את השחקן הזה. כמיטב המסורת של כוכבי הסלטיקס היה וינר גדול שהתעלה במשחקים החשובים. למרות אחוזי קליעה בינוניים מאוד, ההשפעה שלו על ההתקפה של הסלטיקס הייתה חיובית הרבה יותר מאחוזי הקליעה שלו, ואף קלע זריקות מכריעות כשהיה צריך.
    זכה בתואר ה-MVP של העונה ב-56/7' שהייתה עונתו השביעית בקריירה ועונת האליפות הראשונה של הסלטיקס, כשהשיג 20.6 נק' (37.8% מהשדה ו-32.1% מהקו), 4.8 רי' ו-7.5 אס' ב-36.9 דק'. כן זכה פעמיים בתואר ה-MVP של משחק האולסטאר ב-54' וב-57', כשב-54 זכה עם 20 נק' (15-6 מהשדה וגם 8-8 מהקו), אחד-עשר רי' וארבעה אס' ב-34 דק', וב-57' למרות קליעה מזעזעת מהשדה כשהשיג 10 נק' (14-4 מהשדה וגם 2-2 מהקו), חמישה כ"ח ושבעה אס' ב-28 דק'. עונתו האחרונה בסלטיקס הייתה 62/3' לאחריה פרש לאחר 13 עונות בגיל קרוב ל-35. ב-69/70' בגיל 41 החליט לחזור לשחק ושיחק שבעה מש' בסינסנטי ופרש סופית.
    שיחק בסלטיקס ב-96.32% מהמש' האפשריים בעונה הסדירה (917 מ-952) כשב-4 העונות הראשונות, בשישית ובעשירית לא החמיץ משחק, בעונה החמישית החמיץ משחק אחד, בשלוש הבאות החמיץ הראשונה מהן שמונה מש' ובאחרות שבעה וב-3 שאחריהן החמיץ שלושה, חמישה וארבעה מש'. יש לציין שבעונתו הראשונה לא לכל הקבוצות בליגה היה אותו מספר מש' בעונה הסדירה: אמנם כל קבוצות הבית המערבי שיחקו 68 מש' אך במזרח הסלטיקס שיחקו 69 מש', 4 קבוצות 66 ואחת 35. מהעונה השנייה שלו לכל הקבוצות היה אותו מס' מש': 66 בשנייה, 71 בשלישית, 72 ב-6 הבאות (בשנייה מהן שיחק ב-71 וב-3 האחרונות ב-64 ו-65 ו-65), 75 בעונה שאחריהן (עונתו העשירית), 79 בעונה העוקבת (שיחק ב-76) ו-80 באחרונות (שיחק ב-76 וב-75 וב-76 מש' בסלטיקס).
    סיים עם ממוצע נק' בעונה הסדירה של 18.35 (37.4545% מהשדה ו-80.334% מהקו) ב-924 מש', כשללא שבעת המש' בסינסנטי בגיל 41, קלע 18.49 נק' (37.455% מהשדה ו-80.32% מהקו) בסלטיקס, כשגם ללא העונה הראשונה שבה לא חושבו הדק' ובה היו הנתונים הנמוכים ביותר שלו בסלטיקס, קלע 18.72 (37.6% מהשדה ו-80.65% מהקו) ב-35.53 דק'; בפלייאוף קלע 18.5 נק' (34.2% מהשדה ו-80.1% מהקו) כשללא הפלייאוף הראשון (שני מש') שבו לא חושבו הדק' השיג 18.6 נק' (34.45% מהשדה ו-80.05%) ב-38.5 דק' למשחק. באס' סיים את הקריירה בעונה הסדירה עם 7.53 אס' למשחק, כשבסלטיקס בלבד מסר 7.6 אס' למשחק כשעם גם ללא העונה הראשונה שלו השיג 7.78 אס' ב-35.53 דק' למשחק בעונה הסדירה; בפלייאוף השיג 8.6 אס' למשחק כשללא הפלייאוף הראשון השיג 8.645 ב-38.5 דק' למשחק, כשכל זאת בתקופה שחישוב האס' היה נוקשה יותר. היה גם ריבאונדר מעולה לגובהו (1.85 מ') ועמדתו עם 5.2 רי' (בסלטיקס 5.3 וגם ללא העונה הראשונה 5.08) למשחק בעונה הסדירה וחמישה ב-109 משחקי פלייאוף.

    Reply to this comment

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *