"הדרך לסל בגישת הבנת המשחק" – ספר חובה/תגובה מס' 43 מאריה מליניאק בקשר לספר

"הדרך לסל בגישת הבנת המשחק", ספר חובה למאמני כדורסל/ אריה מליניאק

(או: לאן נעלמו הקלעים? תוספת משנית לכותרת של מנחם לס)

 

בשבוע שעבר נסעתי להולנד ולהתאוורר קצת. ברחוב אחד ראיתי לא פחות מחמישה אנשים שגובהם 2.10–2.05 מ'. בכל מדינת ישראל יש פחות גבוהים מעיר אחת בהולנד. היהודים, מה לעשות, הם אנשים קטנים, אבל עדיין אנחנו מצליחים להסתדר איכשהו, ולהעפיל באליפויות אירופה בכדורסל עם מעט הגבוהים שיש. אבל למה אין בישראל קלעים? הרי קליעה ממרחק היא עניין של קצת כשרון והרבה עבודה.

שושלות של קלעים גדלו לפני 25 שנה במשמר העמק, רמת השופט, גבעת ברנר, נען, ניר דוד, גבת ויגור. איפה תמצאו היום קלעים כמו עודד גינדין, האחים רייס, גיורא דורי, חנן קרן, אור גורן, שמי זסלבסקי ותקצר היריעה מלכסות את כולם. בדור שקדם להם כיכב גרשון דקל. יד נפץ שמאלית. רק רשת. חמש אליפויות וגביעים ען הפועל ת"א, חמישייה של נבחרת ישראל בשנות ה-60, מאמן בליגה ומורה לצד רלף קליין במכללת וינגייט.

 

גרשי דקל היה ונשאר המאמן מספר 1 בישראל ללימוד יסודות. לפני מספר שנים עבר  משבר קשה, ומספורטאי ומאמן שכל עיסוקו להתנועע, לרוץ ולהדגים, הוא מרותק לכסא גלגלים. היכולת שלו להעביר את הידע לדור הבא בספר מקצועי ברמה גבוהה ביותר, היא ניצחון הנפש על הגוף. גם אם הרגליים מוגבלות, כל זמן שהראש עובד אתה במשחק.

רוב תשומת הלב ממוקדת בדרך כלל במה שקורה סביב הכדורסל, ומעט מדיי בכדורסל עצמו. טל ברודי הקפיץ את הכדורסל הישראלי שנת אור קדימה. סטיב קפלן היה שחקן הליגה הטוב ביותר ששיחק כאן אי פעם. למה לא מתפתחים בישראל צעירים כשרוניים?

אי אפשר ללמוד כדורסל בהתכתבות. חלק מהאחריות למצב הנוער רובץ על המאמנים. שלשום קבלתי SMS מאריק בריאלובסקי, מאמן נוער מעין גדי, שנמצא יחד עם אריק שיבק בפראג,  שם מתקיימת אליפות העולם בכדורסל עד גיל 19. ליד טורנירים גדולים מתקיימות תמיד השתלמויות מאמנים, שגם לומדים מהכדורסל היותר מתוחכם שמשחקות נבחרות צעירות שמתאמנות יחד שנים. לכל טורניר גדול היו יוצאים פעם עשרות מאמנים ישראלים.  היום נמצאים בפראג רק שניים.

כשמאמנים לא מתפתחים, גם כישרונות צעירים לא מתפתחים. חלק מהאחריות רובצת על מנהלי מחלקות נוער, שדורשים מהמאמנים ניצחונות עוד בליגה לקט סל. ספר לא יפתור את בעיות הכדורסל בישראל, אבל "הדרך לסל בגישת הבנת המשחק" מביא משהו שונה וחדשני למאמני ילדים ונוער, וגם למורים לחינוך גופני שמלמדים כדורסל בבתי הספר. כשלקחתי את הספר לעיון, חשבתי שאעשה מחווה קטן למאמן וחבר ותיק. מהר מאוד  הגעתי למסקנה שמדובר בפנינה.

יש לא מעט ספרי אימון שמציגים תרגילים בעזרת צילומים ושרטוטים. כאן מדובר בשינוי גישה ותפיסה של איש מקצוע שנוגע בדיוק בנקודות שבגללן, בין היתר, מתפתחים בישראל חצאי שחקנים. אני יכול להזכיר עשרות ילדים שנחשבו בגיל צעיר לכישרונות גדולים, ונתקעו כשהגיעו לנבחרות או עלו לקבוצת הבוגרים. שני המעצורים הגדולים: 1. אימונים חד-גוניים ועבודה משעממת על תרגילים קבוצתיים. 2. חוסר יכולת של השחקן להביא לביטוי את היכולת שלו במצבי משחק.

 

חנן קרו. איזה קלעי הוא היה!

יש שחקנים שמבצעים הכל פרפקט באימונים, ולא מסוגלים להתבטא במשחק. קלעים טובים, אבל זורקים לסל כשהם צריכים למסור. יודעים לבצע את כל סוגי המסירות, אבל משתמשים במסירה הלא נכונה במצב הלא נכון ומאבדים כדורים. קולעים באחוזים גבוהים באימון, אבל לא מגיעים למצבי קליעה במשחק, כי לא יודעים להכין את עצמם לקליעה. קבלת ההחלטות שלהם גרועה.

"הדרך לסל" לא עוסק רק בלימוד מיומנויות, אלא בפיתוח חשיבה וקבלת החלטות. אחת הבעיות הגדולות בגיל צעיר, מאמנים תוקעים ילדים בעמדות, שלא מתאימות להם כשהם גדלים. שחקן צריך ללמוד לשחק בכמה עמדות. להיות רב גוני. כשפיני גרשון הוציא בעונת האליפות בגליל את מייק גיבסון, פורוורד גבוה, לקלוע מבחוץ, והוריד את בראד ליף, גארד, לשחק עם הגב לסל, אנשים לא הבינו מה קורה. היום ברור ששחקנים צריכים להיות רב גוניים.

מאמנים מקדישים שעות לעבודה על תרגילי התקפה ושיטות הגנה, במקום ללמד את השחקנים למסור, לשמור, לקלוע, לעמוד נכון, להניע את הרגליים. אנחנו מגדלים שחקנים  שלא מבינים את המשחק! מה הטעם ללמד שחקנים תרגיל, אם בסוף הם לא יודעים, או לא מסוגלים, למסור את הכדור לשחקן הנכון בזמן הנכון? מה הטעם ללמד שחקן לקלוע, אם הוא משחרר את הזריקה לאט וזורק בסוף תחת לחץ? שחקנים לומדים לבצע חילופים אוטומטיים, מבלי שהם בכלל מנסים אופציה של  מעבר בכוח דרך החסימה.

לכל עמדה בכדורסל יש סט שונה של מיומנויות וקבלת החלטות. הגישה של דקל מעודדת מאמנים ללמד את השחקן לאהוב את המשחק. שלב הלימוד באימון צריך להיות קצר, והתרגול צריך להיות במצבים שקרובים ככל האפשר למצבי משחק. התרגולת שוחקת. קשה לחזור יום אחרי יום על אותם תרגילים. מה שמכניס בני אדם לעבודה אינטנסיבית זה משחק. כל תרגול צריך להיות מבוסס על משחקים ומשחקונים. אני משתמש בגישה הזאת בתחומים שלא קשורים בכלל לספורט.

 

רייס מגבעת ברנר. מי זה בגלל ריי אלן?

גרשי דקל מציע שחלק מהאימונים יועברו באמצעות למידה עצמית. הלוואי שהגישה הזאת תאומץ ע"י מורים בבתי ספר. סוף-סוף מישהו שחושב מחוץ לקופסא. להבין, לא לשנן. לאהוב את המשחק, לא לסבול. ליהנות מהמאמץ. במשחק בו חמישה שחקנים צריכים לחלוק ביניהם כדור אחד, וכל אחד מהם רוצה להיות השחקן שיקלע ויזכה בתהילה, התפקיד הקשה ביותר של מאמן זה לשכנע שחקנים ל-וותר על הכדור. שם בדיוק נתקעים רוב הטלנטים הצעירים.

הלוואי שבבתי הספר ילמדו איך ללמוד. לקבל החלטות. ליהנות מהלימוד. שיהיה קשר הגיוני יותר בין החומר הנלמד בשיעורי פיזיקה והיסטוריה, למיומנויות שיידרשו בגיל מבוגר ב"מצבי משחק". הבנת המשחק חשובה לא פחות מביצוע נכון. 274 עמודים של גישה חדשנית, שהיא בעיניי הרבה יותר
משיעור כדורסל שאסור להפסיד. ולגרשי, רק בריאות.


תלחצו כאן כדי לקנות את הספר המצויין של דקל

לחץ בצד ימין על כפתור "רכישה"
באמצע העמוד תמצא כפתור "קנה עכשיו"
ייפתח לך טופס פרטים לרכישה באמצעות PAYPAL או כרטיס אשראי.

באדיבות

maliniak-blog.co.il

 

עודד גינדין (אני חושב…). פעם קלעי מעולם אחר. היום גם מאמן

מנחם לס

בעל האתר, הבוס הראשי, וכותב יומית - כל זמן שאוכל!

לפוסט הזה יש 101 תגובות

  1. רציתי להיות הראשון להודות לאריה מליניאק שנתן לי רשות להכניס בלוגי כדורסל (ואחרים) שלו לאתר. אריה הוא חבר זה שנים, שכשהיה ילד היה מגיע בשבת בערב לבית הדפוס של "חשדות הספורט" ברחוב תושיה בת"א להיות בין הראשונים להשיג את "חדשות הספורט" של פעם ולקרוא הופס מישראל ומארה"ב. הוא היה גם החבר שבקשתי שיכתוב את ההקדמה לספרי "חיצים ובונבונים". אני לא יודע אם אתם יודעים שאריה הוא לא רק כתב נפלא, אלא היה מאמן של הנבחרת, ושחקן ליגה טוב בעצמו (את הנבחרת אני לא חושב שהוא עשה).

  2. אריה מליניאק אחד הכותבים האוהבים עליי
    מעניין ועינייני עם הומור איכותי
    תודה רבה על הפוסט , לדאבוני הכדורסל בארץ בירידה
    מגיל צעיר מחנכים לנצח יש גם מעורובות גדולה של הורים שלא מאפשרים לאנשי המקצוע לעבוד
    מסכים עם כל מילה לגביי קבלת ההחלטות , יש שחקנים ללא אינטילגציית משחק בסיסית .
    נתקעים בחסימות , עושים פאול 2 שניות לסוף שעון , נתקעים בפינות וכו וכו

    אין מילים מלבד תודה רבה

  3. אגב, גם ב-NBA קיימת בעייה דומה של איבוד יסודות חשובים שפעם היו, לדוגמא מסירה בהקפצה. כם הפיור שוטרס של אז נעלמו ואינם יותר, וזה בגלל שבמגרשי המשחקים הגיבור הוא זה שמגיע עד פי הבאר עם הכדור, ולא זה שזורק מרחוק!

  4. היו בעבר קלעים גדולים הוא בכדורסל הישראלי באופן כללי:
    מיקי ברקוביץ' מעל כולם, דורון ג'מצ'י שבקליעה משלוש היה הטוב ביותר וגם מברקוביץ', רלף קליין, בועז ינאי (קרוב-רחוק שלנו – לא זוכר איך), דורון שפע, ארי רוזנברג, ארז כץ, וכן בין הרכזים היו גדולים ביכולת הקליעה גדולים כמו: טל ברודי, שטרקמן המכביסט, לייבוביץ' הקומוניסט [בצחוק, לא להתרגש], עדי גורדון, גאי גודס, דורון שפר, וכמובן עוד.

    1. עד היום אני זוכר שבתור ילד ראיתי את גיא גודס קולע 6 שלשות ביד אליהו בגיל 15 בגמר נגד מכבי ת"א במדי הפועל חיפה. דןגמא לשחקן בעל יסודות מושלמים גיא.

  5. הצעות לשיפור רמת הכדורסל בארץ – ותרבות הספורט בכללה – מבורכות.

    כתיבה על כדורסל היא דבר אחד שיכול לעזור בכך. לראיה HOOPS ושאר בלוגים. והספר שמליניאק מתאר לוקח את זה למקום חדש, מקצועי יותר.

    בהזדמנות זו יש לציין גם מתקנים ראויים לכדורסל, שילדים יוכלו וירצו לשחק כדורסל, ושהדבר לא יהיה כרוך בריב עם שחקני כדורגל על אותו המגרש…

  6. בלוג חשוב ביותר. אריה מליניאק הוא אחד מכתבי הספורט היחידים שאני מעריך כי אצלו אף פעם אין אג'נדה. הוא כותב ישר לעניין, עם הומור בריא, וכל מה שהוא כותב זורם בקריאה מהנה. וולקאם הנה. מחכים לעוד!

  7. יש לי בן המשחק כדורסל בנוער של קבוצה טובה. לדעתי האשמה היא גם במאמנים השואפים לתוצאות מהירות על חשבון 'בזבוז' זמן על אימון יסודות.

  8. חבל שהוא מתעסק היום רק בכתיבה ולא בעזרה יותר משמעותית, תפקיד כלשהו באיגוד הכדורסל עבורו היה יכול להטיב עם הכדורסל בארץ.

  9. מעניין מאד, אבל לדעתי הבעיה הכי גדולה פה היא חוסר ההשקעה והרצינות של שחקנים בארץ – ולא משנה מה הם מנסים ללמוד.

    אחת העדויות הכי בולטות לזה לדעתי היא בתחום העבודה על הגוף.

    נכון – להיות כדורסלן יותר טוב לא בהכרח אומר להיות האתלט הכי טוב, או הבחור הכי שרירי על המגרש, אבל כשאתה מסתכל על גוף של שחקן – זה אחד הסימנים הכי טובים לרמת הרצינות וההשקעה שלו במקצוע שלו.

    אתה מסתכל על שחקנים ישראליים מהשורה הראשונה – למשל טל בורשטיין ונדב הנפלד – ביום שבו פרצו כשחקנים בקבוצה הבוגרת, לעומת היום שבו פרשו מכדורסל.

    אז כן, הם קצת התרחבו וגדלו, אותות הגיל וגם האימונים ניכרים בהם.

    אבל תסתכל על שחקני נבא בתקופה מקבילה – ביום הכניסה לליגה ואז ביום הפרישה – ואתה רואה הבדל של שמיים וארץ בין ה"שרוך" שנבחר בדראפט, לבין המפלצת שהודיעה על פרישה.

    כמובן שיש גם חריגים, וברור שיש לא מעט שחקנים שרמת הכישרון שלהם הפכה אותם לשחקנים וקלעים גדולים – גם בלי רמת השקעה גבוהה בגוף שלהם, אבל בשורה התחתונה התיאוריה עדיין תופסת.

    והנה דוגמא הפוכה – מגיע דייווייד בלו מארצות הברית, ואתה פשוט רואה עליו את הבדלי התרבות.
    אתה מסתכל על הגוף שלו וברור לך איזה מוסר עבודה עשה אותו גם לקלעי כזה אוטומטי.

    זה מסת שריר, זה אחוזי שומן, זה פשוט רצינות לגבי הכדורסל.

    אז נכון שכמו שאמרתי יש כאלה – במיוחד באירופה וישראל – שהכישרון שלהם מספיק כדי להתגבר על פחות השקעה בפיזיות (נבארו למשל), אבל לדעתי, אחד הסימנים הכי בולטים לרצינות של שחקן וליכולת שלו להוסיף עוד אלמנטים למשחק שלו – כמו קליעה – (ובמיוחד לשחקן צעיר כמובן), זה איך הוא מתייחס לגוף שלו.

    ובמקרה של השחקנים הישראלים – הסטנדרטים פה פשוט לא מספיק גבוהים בתחום הזה, ולי אין ספק שזה משליך על כל תחום אחר אצל אותו כדורסלן.

    1. דדי, אני לא מאשים אף אחדג כי עד שלא נמצאת משתמש, אין לדעת, אבל אתה מסתכל על מסות השרירים של שחקנים כמו קובי, לברון, והאחרים, וקשה להאמין שגדילה כזאת במסת השרירים נעשית ללא שימוש בהורמוני גדילה (סטרואידים אנבוליים). או בטניס שחקנים כמו נדאל ואפילו ג'קוביץ'.. הגדילה נראית לי ממש מוגזמת. אני יודע שניתן להגיע לזה באימוני כוח בלבד, אך הדבר דורש 4-5 שעות עבודה במכון כושר יומית ממש.

      אני לא טוען דבר כי אין לי הוכחות, אבל אם יש שימוש בסטרואידים, אני בטוח שהוא הרבה יותר נגיש בארה"ב ובאירופה, ואולי אפילו ספורטאים ישראלים פוחדים יותר מתופעות הלוואי (ירידה בתיפקוד מיני, הקטנה בספירת הזרע – שמשמעותה ירידה בפוריות – ועוד).

      1. אני לא חושב שהייתי שם את קובי ולברון באותה סירה.

        אני בהחלט מבין את הטיעון לגבי לברון שהעלה מסת שריר עצומה בלי לאבד בכלל מהירות.

        אבל לגבי קובי למשל, המסירות שלו באה לידי ביטוי דווקא בזה שהוא מעלה ומוריד משקל לפי הצורך.
        כשהתחילו הבעיות בבירכיים הוא הוריד 15 פאונדס לפני האולימפיאדה כדי להקל על העומס.

        אבל אתה בהחלא מעלה נקודה רצינית מאד, ואם היא נכונה, אז אני כמובן לוקח את כל מה שאמרתי בחזרה.

        עם זאת אני בכל זאת חושב שגם בלי קשר לסטרואידים כן או לא – האימונים, הרצינות, והמודעות לשמירה ופיתוח הגוף בנבא הם ברמה אחרת, ולדעתי אנחנו רואים תוצאות אפילו על מישהו כמו כספי שאני לא חושב שאפשר לחשוד בו בשימוש בחומרים אסורים – לעומת ההתפתחות הפיזית של שחקנים מקבילים אליו שנשארו לשחק בארץ.

        אבל בהחלט game changer הנקודה שלך לגבי חומרים אסורים, ואין לי מושג אם וכמה זה משפיע על ההבדלים הכל כך בולטים.

        1. שהאתלט הישראלי הטיפוסי הוא עצלן אני יודע. חוויתי זאת על בשרי כשאמנתי שחקני כדורגל ישראלים באדלפי. רק לנמרוד דרייפוס היה "אופי אמריקאי" באימוני משקולות וכדומה.

  10. ניתן ללמד כדורסל על ידי קריאה עד גבול מסויים, הריגוש והמתח שבמשחק חי מעוות ומשנה את כל התמונה לחלוטין,
    אריה תמיד ידע לכתוב ולהתראיין ברהיטות ובבוטות חיובית, אני גם מצטרף לקריאה שיחזור לצד הפרקטי של הענף,
    החלמה למאמן גרשון דקל,
    מתגעגע לצ'אקות של גיא גודס ששיחק במדי הפועל חיפה באולם ברוממה, לאיש היתה ידית פלא

    1. גודס פיתח קליעת סט שוט מוזרה. היות שהוא הוציא את הקליעה מהחזה (ולא מעל הראש), הוא היה חייב ללכת אחורה. אחרת היה מקבל גג. כלומר הוא פיתח קליעה ממרחקים גדולים משום שלא היה לו ג'אמפ שוט נורמלי מעל שחקן.

      התוצאה היתה מרהיבה

  11. אני מסכים איתך, זה אכן ספר חובה שצריך להפוך לקודש הקודשים באקדמיית הכדורסל של הנבחרות הצעירות.

  12. מכל כתבי הכדורסל הכותבים על הכדורסל הישראלי, אריה תמיד היה החשוב ביותר כי הוא תמיד קולט את הנקודה החשובה ומצליח לדסקס אותה בלי להגזים ובלי עליהום. איזה כיף לקרוא אותו כאן כי עתונים אנחנו כבר לא קוראים.

  13. אני לא חושב שאריה אימן את נבחרת ישראל, ואני יודע שהוא לא שיחק בה.
    זה לא גורע כמובן ולא שייך לכתיבה המופלאה שלו.

    1. מליניאק אימן את הנבחרת ב 83 בטורניר הקדם אולימפי
      לאחר שרלף קליין עזב לאמן את מערב גרמניה
      אגב , עוזרו היה אחד בשם פיני גרשון

  14. כמה עצוב. דווקא הישראלים הנמוכים יחסית היו צריכים להיות לא רק עם הספר, אלא גם 'עם הקליעה מרחוק'. תודה על הפוסט החשוב.

  15. מליניאק אימן את הנבחרת בוודאות ! זה היה אי שם בתחלית שנות השמונים, אחרי שהיה עוזר מאמן כמה שנים נדמה לי של רלף קליין.
    אריה הוא בעיני אחד האנשים שבהחלט חושבים מחוץ לקופסא, וחבל שהוא לא מעורב יותר באופן מעשי בשינוי ושיפור הענף.
    כיף גדול לקרוא אותך פה באתר הזה ולקרוא גם תגובות ענייניות ולא שטויות של מלעיזים כמו בטורים שלך בעיתונים הגדולים.

    למרבה הצער הענף המוביל בארץ נמצא בירידה שנים רבות, וכפי שאריה ציין רמת הקלעים ירדה באופן דרמטי בעשור וחצי האחרונים. את העבודה הנכונה שמתחילה כמובן בגיל צעיר, קשה לשנות גם בגלל שאין כאן הבנה לתהליכים, וכל בית ספר נלחם על יוקרתו במקום לראות כמטרה לקדם שחקנים, ולבנות אוטתם נכון כשחקני כדורסל בוגרים. זו בעיה בתרבות הספורט, וקשה להאשים בזה מאמן נוער שרוצה לשמור על משרתו.

    אריה ברוך הבא.

  16. תודה רבה .שיפור נוסף לאתר.
    אחת הבעיות העיקריות(שממנה גם נגזר עניין היסודות) זה חוסר התאמה בין כישורי השחקן לתפקיד שהמאמן נותן לו.דוגמא מצוינת זה ליאור אליהו גבוהה מהיר בעל תנועה טובה וראיית משחק בכלל לא רעה איזה תפקיד נתן לו המאמן 4 קלאסי.בטח המאמן שלו חשב איזה ילד גבוהה בא נשים אותו ב4 וככה הבחור שיחק בטח פגע בנוער אבל לא עבד על זריקה,הגנה וניסה להסתדר ויש עוד דוגמאות.
    ללמד שחקנים להיות מגונים ולחשוב מחוץ לקופסא בכל מה שנוגע ליתפקוד במגרש אם פפלוקאס יכל להיות רכז וטורקוגלו שיחק ב4 זה אומר שאפשר לאלתר גם מיקום…

  17. קודם כל ולפני הכל שאפו למנחם שדאג לנו למח כדורסל כמו מליניאק!!!

    דבר שני, מליניאק שאפו אדיר, אחלה פוסט. אני מתאר לעצמי שמנחם דאג לעדכן אותך על האתר הנפלא הזה אבל למען האמת אני חושב שאתה עוד לא יודע לאן הגעת, יש כאן כמה מוחות כדורסל לא רעים וזה פשוט תענוג להיכנס כאן לדיונים ענייניים

    במדינת ישראל יש בעייה מאד מאד עמוקה בהבנה הבסיסית של מהי מקצוענות. אני רואה את זה בעבודה, בלימודים וכמובן שמעל הכל במקצוע שדורש מקצוענות מעל הכל וזהו הספורט

    אם כבר נגעת ביסודות אזי לא מספיק לשפר את יסודות הכדורסל אלא קיים צורך אמיתי להחדיר לכאן ערכים של תזונה נכונה (מי היה מאמין ששחקן כדורסל או כדורגל מרשה לעצמו לשבת על לאפות וקולה כל השבוע), אימוני כושר מתאימים ועוד ועוד

    לפחות בדבר אחד אני חושב שמתחיל שינוי והוא רמת המתקנים, לאט לאט צצים להם מתקנים שמתחילים לדמות את הרמות במקומות שמכבדים את עצמם

    בנוגע למאמנים אולי קיים צורך להכריח את המאמן לגשת לכנס (וכמובן לדאוג שהוא גם יגיע לשיעורים), בנוסף קיים צורך אמיתי שאותה גישה תגיע מכיוון ההנהלה ותרד בהוראה ישירה למטה

    אולי יום אחד דווקא נצמצם פערים ולא נגדיל אותם

  18. ברוך הבא וברוך הנמצא, אריה.

    רק שתדע שהאתר של מנחם הוא הבית האמיתי של כל חובבי ההופס קוראי ודוברי העברית מסביב לגלובוס. ואם תוכל להתעלם משנאתו הכמעט פתולוגית ללייקרס ולכל מה שאנחנו מסמלים – תוכל להינות בחברתנו עד מאוד.

    ד"ש מלה-לה-לנד

  19. קודם כל – ברוך הבא אריה. גם אני מאוהדיך, שנשבה לקראת סוף שנות השמונים.
    – לישראל קרמר – לשים את ארז כץ הרשימה של קלעים זה כמו לכלול את יאסר עראפת ברשימת זוכי פרס נובל לשלום. אה… בעצם… לא משנה. אתה כנראה התכוונת לידית המדהימה מהרצליה/אילת – אמיר כץ.
    – לדדי – לא מסכים לגבי נבארו. הוא דוגמה לאחד שעובד על עצמו ושומר את עצמו בכושר, ואף נשאר קלעי אבסולוטי למרות השנים שעוברות – זה דורש הרבה עבודה ומאמץ גופני, כמו גם משמעת. למרות שחלקכם ירימו גבה, גם דורון ג'מצ'י היה כזה.
    – לאריה – המאמר עצמו היה כללי מדי לטעמי וקצת פספס. אם הטענה היא לגבי קלעים – מה צריך לעשות? תן איזו דוגמה או טעימה מהספר, ולו בכדי לגרות את הקוראים לקנותו.
    – לגבי קלעים: היתה מגמה כללית לפני עשור לפיה צריך לפתח שחקן "שלם" (בורשטיין בהחלט מהווה אבטיפוס לזה). ייתכן וזו גישה נכונה. התמקצעות באספקט אחד גררה, ועדיין גוררת, ביקורת ארסית וקטלנית (תשאלו את ליאור אליהו). ביני לביני עוד לא החלטתי מה עדיף, אך נדמה שכעת המטוטלת נעה לכיוון של יצירת "מומחים" בתחומים מסוימים שפחות חזקים בשאר, עיין ערך טוני אלן, ג'יי ג'יי רדיק, טייסון צ'נדלר ועוד – כולם שחקנים מוגבלים למדי בכמה וכמה אספקטים, אך בין הטובים בעולם בנושאים ספציפיים ובהם ניתן לסמוך עליהם. אני חושב שכאן בארץ עוד תקועים ב"מודל בורשטיין", שגם כספי ואוחיון מייצגים אותו נאמנה, בו אתה יודע לעשות הכל ברמה טובה, אך שום דבר ברמה מצויינת. יש לזה, כאמור, יתרונות וחסרונות. החיסרון הבולט ביותר הוא, כפי שכתבת, שכבר כמעט ואין "קלעים טהורים" במחוזותינו.

  20. אריה מליניאק- מוח כדורסל ולא פחות חשוב פרשן מרתק. איפה הימים שהיה מפרשן את מכבי של מרסר וג'מצ'י. לא נשכח ולא נסלח שעזבת אותנו לאלי סהר וחבורתו.

  21. אריה מליניאק הוא קשקשן בלתי נלאה ושונא מכבי.
    עם אותה בדיחה עצובה שסיפר בערך מיליון פעמים: "שהיוונים יהיו לארג`ים וייזרקו שטרות במקום מטבעות"

  22. מומי מבקש את הגולשים לדבר בצורה יפה על מר אריה מליניאק
    הסיבה שסהר ( או סרוסי ) קיבל את מכבי זה בגלל שצ'ורציץ דפק לו כסא בראש.
    זו קומבינה של אדון שמעון מזרחי שסידר לסרוסי את הג'וב.

    מומי היה ביוון , היוונים לארג'ים אולי במנות של הגירוס.יווני לארג' קיים רק באגדות.

    מומי אומר שהיום כבר אין קלעים כמו פעם , פעם השחקן הישראלי היה קולע כמו דוד המלך בגוליית
    אמיר כץ , ארי רוזנברג , פיני חוזז וכמובן דורון ג'מצי אפילו אין שחקנים כמו ארז חזן או דורון שפע

    מומי מודה לד"ר מנחם ולמר אריה על הפוסט

  23. חברים, אני רואה ששמח פה. אפשר להירגע, גם שיחקתי וגם אימנתי את נבחרת ישראל, ונבחרות נוער (ג'מצ'י, הנפלד, ארדיטי, מוטי דניאל, עמוס פרישמן…), נבחרת עתודה, קבוצות ליגה (חולון, רמת גן, גליל, עפולה, רמת השרון…).
    מי שרוצה לרכוש את הספר של גרשי דקל, לא יימצא אותו בסטימצקי ולא ב"צומת ספרים". גרשון החליט, בצדק, שהוא לא ישקיע בספר שנים של עבודה, ויקבל שני שקלים במבצע.
    המכירה רק באינטרנט, ספר מעולה, והרכישה מצווה. אחד השחקנים הגדולים יושב בכסא גלגלים, וזו לא הזמנה לעשות טובה לאדם מוגבל. הספר מצוין, גישה חדשנית. ספר חובה למאמנים, מורים וחובבי כדורסל.

    להיכנס לאתר בכתובת
    http://www.dekelg.co.il/%D7%A8%D7%9B%D7%99%D7%A9%D7%94/
    לחץ בצד ימין על כפתור "רכישה"
    באמצע העמוד תמצא כפתור "קנה עכשיו"
    ייפתח לך טופס פרטים לרכישה באמצעות PAYPAL או כרטיס אשראי.

    תודה על האירוח

    אריה מליניאק

  24. אני חייב הוכחה שמליניאק שיחק בנבחרת ישראל (לא בנבחרת העתודה. אני מדבר אשכרה נבחרת).
    בקשר לספר – חובה לקנות. ראיתי אותו במו עיני, וזה מסוג הדברים שאסי עשה כאן. עברו על ההוראות של מליניאק.

  25. זה אכן פרט טריוויה מעניין, אבל מה זה כל כך משנה לאנשים פה ?

    מספיק שבן אדם אימן בליגת העל שלנו, וזה עושה אותו מספיק אוטוריטה על אימון כדורסל בפורום הזה – בין אם מישהו חושב שהוא היה אחד מ 5 המאמנים הטובים באותה התקופה, או "רק" אחד מ 15 הטובים…

    כתבה מאד מעניינת, וזה מה שחשוב באמת.

  26. בס"ד

    ראשית, ברוך בואך לפורום אריה מיליניאק, אמנם לא היית ממאמנים המצליחים ביותר, אך אתה כן מעתונאי הכדורסל ומומחי הכדורסל הטובים ביותר.

    שנית, כתבת שסטיב קפלן היה שחקן הליגה הטוב ביותר.
    במה הוא היה שחקן ליגה טוב יותר מלמשל מיקי ברקוביץ', מדורון ג'מצ'י ובועז ינאי?

  27. אריה ברשותך שאלה. הרי לא בכל יום יוצא להידבר באופן ישיר עם אישיות כדורסל בעל נסיון רב כשלך.
    את הבעיות כולנו מכירים החל בחוסר התחרותיות ואלופה ידועה מראש, נמשך בחוסר עקביות, כשכמעט כל קבוצה מצליחה, ובוודאי אלופה – חולון, גליל עליון נאלצת לשלם את מחיר ההצלחה ולבנות הכל מחדש בעונה העוקבת, וכמובן בעיית היסודות או חוסר היסודות של הכדורסלן הישראלי כפי שהצבעת בטור הנוכחי.

    השאלה שלי היא לו אתה היית עומד בראש איגוד הכדורסל איפה היית שם את הכסף, או במילים אחרות האם לדעתך זה אפשרי במדינה חסרת הסבלנות שלנו לערוך שינוי ארוך טווח שאת תוצאותיו נראה בעוד עשור ? אני זוכר שלמולי קצורין שמו רגליים כשניסה לערוך שינויים אמיתיים. האם יש סיכוי לכדורסל כחול לבן או שכולנו ניאלץ לקום טרוטי עיניים אחרי צפיה במשחקים מעבר לים.

    ישראל שאלה מצויינת בעיניי. אני לא הכרתי את קפלן, אבל הוא בוודאי מגדולי הכדורסלנים שלנו, ושיחק בקבוצה שהיוותה את היריבה הכי גדולה של מכבי בסוף שנות ה70 ותחילת ה80 עד שהתפרקה – הפועל ר"ג. ג'מצי' וודאי הקלעי הכי גדול שהיה כאן, האם זה הופך אותו לגדול הכדורסלנים ? לא בעיני. אני לא חושב שהוא הותיר חותם יוצא דופן מעבר שיא הנקודות לא בארץ ולא באירופה. מיקי קיבל את רוב תהילתו במשחקים באירופה. לגבי קפלן איני יכול לחוות דעה מעבר למה ששמעתי עליו.

  28. השחקן (היהודי כמובן) של מכבי ת"א בוגר הרווארד (שכחתי את שמו) היה פורוורד הרבה, הרבה יותר טוב מקפלן. הוא היה סנוב לא קטן. פעם ניסיתי לראיין אותו והוא עשה טובה שענה. אמרתי לו שאוסקאר רוברטסון, קסיוס קליי, ולו אלסינדור היו קלים ממנו לראיין, ושיילך "TO FUCK HIMSELF".

  29. המחלה של ניצחונות ולא יסודות מאפיינת את כל ענפי הספורט בישראל, לא רק כדורסל. בגלל זה בגילאים הצעירים אנחנו יחסית מצליחים,עולים עם טקטיקות ותרגילים בגיל 17 כשמדינות מתוקנות הילדים בגיל הזה רק מתחילים להתעסק עם משחק קבוצתי ועד עכשיו עבדו על יסודות.
    מחלה נוספת זו הנטיה לשים כוכבים צעירים בארבע קבוצות במקביל, נבחרת ישראל, תיכון, מועדון ועוד קבוצת גיל במועדון, כך ששחקן רק משחק ולא מתאמן.
    הפרויקט של האקדמיה לכדורסל בוינגייט אמור לתת פיתרון, הוא קם ב2009 כך שאת הפירות שלו נצטרך לבחון רק עוד שלוש ארבע שנים לדעתי, וגם הוא לא נותן פיתרון רוחבי,אלא רק למעטים במחזורובתקווה שמצליח לזהות בגיל צעירות הכישרוניים ביותר וגם להביא אותם (המועדונים לוחצים על שחקנים להשאר).

  30. ישראל, סטיב קפלן היה שחקן הליגה הטוב ביותר כי הוא היה גם מלך הסלים בהפרש ענק מכולם, גם השחקן הקבוצתי ביותר שהכרתי, וכמו (ולהבדיל אלף הבדלות) מייקל ג'ורדן, היה גם שחקן ההגנה הטוב בליגה. היה מנטרל שחקנים מעמדה 1 עד 5, עד שהיו חותכים את הורידים מרוב יאוש. רוב הזשחקנים שהזכרת שיחקו במגרשים בהם היה שיפוע. הירידה להגנה הייתה אצלם תמיד בעלייה 🙂

    1. אריה, כרגע יש קלעים טהורים ברמות הבכירות (בכל הגילאים) בארץ? חוץ מיהוא אורלנד אין שוטרים גדולים ישראלים שידועים לי ולא קרובים מאוד לפרישה.

      1. יש גם את דגן יבזורי ואפיק ניסים אבל בגדול אתה צודק. הם נדירים בנוף. רוב הגארדים הם מהסוג של אוחיון, חנוכי ניב ברקוביץ' וכו' שהם ורסטיליים אבל לא מצטיינים בשום תחום

    2. לדעתי לו סילבר היה טוב ממנו. אבל אולי שיחקו בתפקידים שונים? אני כבר לא זוכר, ולא הייתי מספיק בארץ, אבל קפלן היה גבוה יותר, לא? הסילבר הזה היה טיפוס לא נעים.

  31. 1. MBK, מאיפה אתה יודע איך סילבר התלבש ?
    2. לגבי הבלורית המתנפנפת, זה באמת מגוחך כל ההלוואות האלה.
    3. את קפלן פחות ראיתי אבל הוא היה, למיטב זכרוני, קודם כל שוטר (Shooter) רצחני ביד שמאל. סילבר היה חכם מאד על המגרש אך איטי בתנועותיו. רלף קליין פעם אמר עליו: "הוא קצת עצלן".

    תודה גדולה למליניאק על המאמר וההערות. מליניאק מחמיא למנחם בהקדמה לספרו של מל, ומכנה אותו: הדיימון ראניון הישראלי".
    קלע בול.

להגיב על שאול לבטל

סגירת תפריט