DAME TIME – לילארד הוכיח לנו הלילה שהוא הרבה יותר מעוד שחקן / תומר שנאן

פלייאוף 2014, סיום משחק מס' 6 בין הפורטלנד טרייל בלייזרס ליוסטון רוקטס, פורטלנד מפגרת בשתי נקודות. דמיאן לילארד מקבל את הכדור לאחר טיים אאוט, ועם הבאזר קולע שלשה אדירה שמנצחת לפורטלנד ומסכם משחק אישי ענק עבורו עם 25 נק', 6 ריב', 3 אס' ו-3 חט'. הפלייאוף של פורטלנד הסתיים בחצי הגמר האזורי לאחר הפסד 4:1 בסדרה מול סן אנטוניו, אך אצל אוהדי ה-RIP city זה כבר לא שינה דבר, העובדה שלילארד ניצח עבורם את הסדרה נגד הרוקטס עם שלשה שהעלתה אותם למעמד בו לא היו מאז עונת 1999-00 קיבעה את מעמדו ככוכב הקבוצה, השחקן אליו צריך ללכת כששום דבר לא הולך, המושיע שיעזור ויציל במאני טיים. מיתוס ה-dame time נולד.

חמש שנים עברו מאז אותו סל מפורסם של לילארד, הרבה מים והפסדים של פורטלנד עברו בנהר. זה החל עם הדחה מול הגריזליס בסיבוב הראשון בפלייאוף 2015 כשפורטלנד לא מצליחה לנצל את יתרון הביתיות בו זכתה עקב העובדה שסיימה במקום הרביעי במערב באותה עונה ומודחת לאחר חמישה משחקים כשהגארד המוכשר מסיים במשחק ההדחה עם 1 מ-8 בלבד לשלוש. והמשיך עם עזיבתם של ניקולא באטום, למרכוס אולדריג' ורובין לופז שהותירו את הבלייזרס מחוסרי הרכב פתוח עם חוסר וודאות לקראת העונה הבאה. בעונת 2015/16 הבלייזרס אמנם הציגו יכולת לא רעה כשמקולום פרץ וסייע ללילארד להוביל את פורטלנד אל המקום החמישי במערב, והקבוצה אפילו עברה את הקליפרס בסיבוב הראשון בתוצאה 2:4 כשלילארד ומקולום מציגים יכולת לא רעה בכלל, אך בסיבוב השני הבלייזרס פגשו את הווריורס החזקים ולמרות יכולת לא רעה בכלל של לילארד (סיים את הסדרה עם ממוצעים של 31.8 נק', 7.6 אס', 4.4 ריב' ו-1.6 חט') הוא לא הצליח להושיע את הבלייזרס שנותרו חסרי אונים אל מול קבוצת העונה הסדירה הטובה בהיסטוריה, ופורטלנד הודחה לאחר חמישה משחקים פעם נוספת. שתי סדרות הפלייאוף שהגיעו לאחר מכן כבר העלו הרבה יותר תהיות לגבי הבלייזרס בכלל ולילארד בפרט. זה התחיל עם עונת 2016/17 בה הבלייזרס הציגו יכולת ירודה לאורך כל העונה הסדירה, השתחלו לפלייאוף מהמקום השמיני והודחו מול הווריורס של קרי ודוראנט בסיבוב הראשון לאחר סוויפ כואב, והמשיך עם השפל שהגיע בפלייאוף 2018.

מה קרה ב-2018 אתם שואלים? לאחר עונה סדירה נהדרת אותה סיימה פורטלנד במקום השלישי, פגשו הבלייזרס את הפליקנס של דיוויס שעלו לפלייאוף מהמקום השישי בידיעה שלילארד וחבורתו הם הפייבוריטים הברורים בסדרה, וכל תוצאה אחרת למעט ניצחון תיחשב כישלון. התוצאה כבר ידועה לכולנו, ניו אורלינס הוכיחה עליונות מוחלטת על הטרייל בלייזרס והדיחה אותה בסוויפ כשלילארד קולע 18.5 נק' למשחק באחוזים מזעזעים, מאבד ארבעה כדורים למשחק ונראה מאוד לא מרוכז לאורך כל הסדרה. השפל האישי של דיים הגיע במשחק השלישי כשלילארד קלע 20 נק' עם 5 מ-14 מהשדה ו-3 מ-9 מהשלוש, קלט 3 ריב', מסר 2 אס' ואיבד לא פחות מ-8 כדורים. אל המשחק הרביעי הבלייזרס הגיעו בידיעה שהסדרה ככל הנראה גמורה, והפליקנס יצאו עם ידם על העליונה בדרך להדחה מול הווריורס בסיבוב השני.

כשל נגד הפליקנס, לילארד נגד דיוויס

פורטלנד עברה אכזבה, שרדפה אכזבה, שרדפה אכזבה נוספת. ולפתע, לפני ששמנו לב, הכינוי "Dame Time" נותר בסה"כ כינוי. יותר ויותר אוהדים בליגה החלו לשים לב שלילארד לא באמת מספק את הסחורה במאני טיים, והחלו לעלות תהיות לגבי יכולתו לסחוב את הטרייל בלייזרס ברגעי האמת. זה הגיע למצב בו בשנה שעברה כתבתי באתר שהכינוי שניתן ללילארד לא באמת נכון לגביו, שזה בסה"כ מיתוס נוסף ושזוכרים לו בעיקר את הרגעים הטובים בעוד שמתעלמים מהטעויות שעשה לאורך הדרך. ובכן, הכל היה נכון עד העונה.

את העונה הנוכחית החלו אוהדי הבלייזרס בפסימיות שאין כדוגמתה. קדימונים לקראת העונה צפו להם מקום חמישי במקרה האופטימי ביותר, אחרים צפו להם הדחה בסיבוב הראשון נגד הרוקטס או הווריורס ובתחזית הפסימית במגוון אתרים (לרבות הופס) נכתב תסריט בו הבלייזרס לא מעפילים לפלייאוף בכלל. פורטלנד הגיעה לעונה כשצל ההדחה מול הפליקנס מרחף מעליהם, עם הגב לקיר, כלוחם הנותר לבדו בשדה הקרב מול ארבעה עשר לוחמים שכולם מגיעים במטרה להורגו, ואז לילארד פרח. את העונה לילארד סיים עם 25.8 נק', 6.9 אס', 4.6 ריב' ו-1.1 חט' למשחק כשהוא מוביל את הבלייזרס למקום השלישי במערב ונבחר בפעם החמישית למשחק האולסטאר.

פרח מחדש העונה

בפלייאוף הבלייזרס קיבלו את הת'אנדר למפגש שרבים ציפו שיהיה צמוד ומותח בו הת'אנדר אפילו היו סוג של פייבוריטים בעיני לא מעט צופי NBA בעולם. הסקפטיות נגד הבלייזרס הרקיעה שחקים, רבים הזכירו את אחוזי הפלייאוף של לילארד וחוסר היכולת שלו להתעלות ברגע האמת כפי שניתן היה לראות נגד הפליקנס ורבים עוד יותר צפו שהגנת הת'אנדר לא תיתקל בבעיה מיוחדת בהתמודדות עם הכוכב.

הסדרה הזו נגמרה הבוקר (רביעי), כשהבלייזרס הדיחו את הת'אנדר לאחר חמישה משחקים. אך אופן ההדחה הוא הסיפור המרכזי כאן. תיקו 115, 17 שנ' לסיום, פורטלנד מתחילה התקפה. לילארד מגיע לחצי המגרש של הת'אנדר כשנותרות עוד 12 שניות לסיום, כעת זה רק הוא מול פול ג'ורג', כל יושבי המודה סנטר עומדים על הרגליים. לילארד מוריד את השעון לאט לאט, סופר את נשימותיו, מרגיע את קצב המשחק, מרדים את הגנת הת'אנדר, נע לאיטו ימינה, מבצע סטפ בק לעבר קו החצי, עולה לשלשה מול אחד השומרים היותר טובים שיש בליגה, קובר אותה ושולח את הבלייזרס לחצי הגמר האזורי לאחר סדרה חלומית שלו!

בסדרה אחת כל הספקות שעלו כלפי הגארד של הבלייזרס נשכחו, התדמית שלו חזרה להיות כפי שהייתה לאחר אותה הסדרה נגד הרוקטס. את הסדרה מול הת'אנדר הוא סיים עם 33 נק', 6 אס', 4.4 ריב' ו-2.4 חט' למשחק. במשחק הבוקר הוא סחב את הבלייזרס על כתפיו עם 50 נק' (51.5% מהשדה, 55.6% מהשלוש!), 7 ריב', 6 אס', 3 חט' וחסימה אחת. כל הטענות כלפיו נעלמו כלא היו, הוא שוב השחקן הבלתי מעורער, עליו פורטלנד תקום ותיפול, האיש שיוביל את הקבוצה בקלאץ' והשחקן שאפשר לסמוך עליו כשדבר לא הולך עבור הבלייזרס.

הבאזר ביטר של לילארד הערב לא היה מקרה של מזל טהור כמו השלשה של לאמב נגד הראפטורס או תוצאה של חוסר זמן כמו הסל המפורסם של סטף קרי נגד הת'אנדר. לדמיאן היו 12 שנ' שלמות על השעון, הוא יכל להגיע לבידוד נגד שומר פחות טוב בעזרת פיק נ' רול עם אחד משחקני הבלייזרס, לנסות לחדור פנימה או פשוט להתקרב מעט לפני זריקת השלשה. אך במקום זאת הוא בחר לסיים את הסדרה בדרך האדירה בה הוא סיים, עם רגע קלאץ' קסום וטהור שנחקק בזיכרונם של אוהדי הבלייזרס והת'אנדר לטוב ולרע. "Dame Time" הפסיק להיות מיתוס הערב, והפך להיות עובדה קיימת. עובדה אותה לילארד ירצה להוכיח גם בסיבוב השני נגד הנאגטס או הספרס. אחרי שראינו למה הוא מסוגל הערב, מישהו באמת מוכן להמר מולו?

לפוסט הזה יש 17 תגובות

  1. באדיבות רשימת הטוויטר של רועי ("חם מהתנור") :
    .
    השנה בפלייאוף, זריקות מ-30+ פיט:
    לילארד: 8 מ-12.
    שאר השחקנים בפלייאוף: 6 מ-38.
    .
    מסתבר שזריקה שהיא הקשה ביותר עבור כל שחקן,
    עבור מי שהוא לא עוד "כל שחקן", זו זריקה לא רעה בכלל…
    .
    תודה, תומר.

  2. מצוין תומר. השלשה (והנפנוף לווסטברוק אחריה) היו רגע אייקוני של ממש. לא יודע אם יזכר כמו הצ'וקינג של מילר או הוי של בירד, אבל יכול להזכר לשנים הבאות. מחק את תדמית הצ'וקר שנוצרה לו. כתבתי מאמר במרץ על זה שפורטלנד לא תחזיק בפלייאוף – הוא ממש ממש לא הזדקן יפה. טעיתי שם.

  3. כתיבה נהדרת!!!

    המשחק הכי טוב בפלייאוף עד עכשיו!
    תענוג..
    מבאס שראס וג'ורג עפו..דווקא חשבתי שאם למישהו יש סיכוי בחצי זה להם..
    5 משחקים.אפס חשיבה מחוץ לקופסה..שום שינוי..

    לילארד שיחק פשוט בצורה הזויה..זריקה קשה אחת אחרי השנייה. גם הבודדות שלא נכנסו הסתובבו שעתיים על הטבעת עד שיצאו.מדהים
    שמר על רמה אדירה כל הסדרה..מהזריקה הראשונה במשחק הראשון שזרק מטר מאחורי השלוש..

  4. תודה תומר
    אוקלוהומה מאכזבת ביותר
    שמתי אותם בגמר המערב, ציפיתי ליותר מראס וגורג
    DAME TIME! והוא קלע 50 לא? כי כתוב 25.

  5. בתודעה הסובייקטיבית לחלוטין שלי אחד מהשלושה שהייתי נותן להם כדור אחרון ביד בעיניים עצומות . השניים האחרים הם קיירי אירווינג והקאפקייק.

  6. פורטלנד חזרו באופן מרשים, וליליארד נתן משחק מפלצתי ושלשת קלאץ' היילייט הגדולה בהיסטוריה.
    זה נחמד מאוד.
    אבל היוצא מן הכלל לא מעיד על הכלל.
    הכלל הוא ששיטת ההירו בול של פורטלנד בראשות ליליארד לא מביאה תוצאות.
    מספיק לקרוא את הסקירה של השנים שהבאת ולשים את רגע השיא הזה בפרופורציות.

להגיב על רועי ויינברג לבטל

סגירת תפריט