יומן האליפות של גולדן סטייט: פרק 1/עידו רבינוביץ

יומן האליפות של גולדן סטייט: פרק 1/עידו רבינוביץ

 

האלופה שיחקה במשחק השלישי (מתוך ארבעה) בערב המשחקים הראשון של הפלייאוף המצופה. בשני המשחקים הראשונים נרשמו הפתעות גדולות: הברוקלין נטס הגיעו לפילדלפיה ועשו "רוקי" לסיקסרס עם ניצחון נוקאאוט מפתיע והטורונטו ראפטורס נוצחו על ידי שלשת קלאץ' של דיג'יי אוגוסטין מכל האנשים בקרב של החום מול הקור אי שם בקנדה הצפונית. כל שונאי גולדן סטייט הרבים (וגם אוהדי הקליפרס) לא הצליחו למתן את ההתלהבות שלהם לאחר ההפתעות הראשוניות הללו בתקווה שגם הטיטאן השנוא ייפול בקרב. ובכן, הווריורס ניצחו ב-17 הפרש, 121:104, בתצוגה מרשימה לאורך כל המשחק. החבורה הזהובה-כחולה של סטיב קר היא כמו ילד מזמננו אנו באירופה הקלאסית, רואה את כולם גוססים ממחלות שונות באשר הם בריאים לגמרי לאחר אבולוציה של שנים רבות. אמנם, במשחק השני בסדרה ראינו שאולי לגולדן סטייט הורים המתנגדים לחיסונים. אולם, לא הייתי ממליץ לשונאים לקפוץ מכיסאותיהם עדיין, ידוע שכאשר מחלה מגיעה לגוף ומערכת החיסון מצליחה לטפל בה, היא תעצור אותה/תמנע אותה לגמרי בפעם הבאה שיש סיכון למחלה הזו. במקרה של הקבוצה מהמפרץ, המחלה הזו היא שאננות. אולי הגולדן בויז לא יפסיקו להיות שאננים לגמרי, אבל לאחר ההשפלה הזו במשחק מספר 2, הרמה לפחות תרד משמעותית, וזו הסיבה למה ההפסד הזה הוא הדבר הטוב ביותר שהיה יכול לקרות להם. משחק אחד בצורה הזו מול יוסטון/מילווקי, והאליפות בכלל לא עמוק בכיס שלהם, אולי בפואץ' שקל לכייס.

כמובן שהמדיה, שמחפשת עניין תמידי ואת הסדקים בקבוצות הטובות ביותר, חגגה על ההפסד הזה. לדוגמה, "ספורטסנטר" פרסמו "עובדה" שהווריורס היא הקבוצה היחידה שפישלה יתרון של 3-1 בסדרת גמר וגם יתרון של 31 נקודות במשחק פלייאוף. למרות שהעובדה נכונה ומדויקת, אף קבוצה לא פישלה יתרון של 31 נקודות במשחק פלייאוף, אז אפשר להצמיד כל דבר אחר שגולדן סטייט עשו לנתון הזה באותה מידה. לא מפתיע שהדבר הנ"ל קורה בחשבון של "ספורטסנטר", שידוע בחיבתו העזה ללברון. מזכיר לי את הקבוצה הידועה לשמצה "עובדות לא חשובות", שלמרות הקונספט המעניין, התדרדרה להפיכת One man's trash ל-Everyone else's trash.

במעבר חד, נסקור במהרה את המשחקים:

המשחק הראשון היה בדיוק מה שציפו מהסדרה הזו, עליונות מוחלטת של גולדן סטייט, בעיקר בפן ההתקפי. ההפתעה הייתה כאשר פטריק בברלי הופקד לשמור על קווין דוראנט והשאיר שחקנים אחרים לשמור על סטף קרי. בתגובה לכך, מספר 30 המקומי צלף 8 שלשות ב-12 ניסיונות בלבד בדרך ל-38 נקודות, כאשר חלק מהשלשות שצלף לא היו ממצבים קלים בכלל (אמנם, מה נחשב מצב קשה לסטף קרי כרגע?) ובכך הוא עבר את ריי אלן ברשימת קלעי השלשות בפלייאוף בכל הזמנים עם 386 לאחר המשחק הראשון, סטף עשה את זה ב-80 משחקים פחות מג'יזס שאטלסוורת'. בנוסף הוא ליקט 15 כדורים חוזרים, השחקן הראשון בהיסטוריה לעשות את שני הדברים הללו במשחק אחד בפלייאוף. דוראנט וגרין קלעו 40 נקודות ועזרו לכפר על משחק קליעה מזוויע של קליי תומפסון. זאת ועוד, ההגנה הייתה באמת פנטסטית, בעיקר בצבע שם חסמו הווריורס 14 זריקות (שיא פרנצ'ייז בפלייאוף). בצד השני, הקומבו הקטלני של שניים משלושת קלעי הספסל הטובים בליגה (סוויט לו ומונטרז הארל) השתלב ל-51 נקודות, אך לא קיבלו עזרה רבה מחבריהם לקבוצה. כעיקרון המשחק נסגר כבר במחצית הראשונה והווריורס טיילו במהלך המחצית השנייה, כמובן שכך גם חשבנו במשחק השני.

המשחק השני דמה מאוד לקודמו בתחילה. מופע התקפי אדיר של החבורה המקומית לשמע תרועות רמות מהקהל האוהב יחד עם שריקות בוז מאותו קהל כל פעם שפטריק בברלי נגע בכדור, משחק מאוד שלם מבחינה קבוצתית כאשר גם שחקנים שעוברים בדרך כלל מתחת לראדאר בקבוצת הכוכבים הזו תפסו קצת חום מאור הזרקורים. חובה לציין לטובה את קוון לוני, שעשה שיפור אדיר במהלך העונה וסוף סוף מוצא את עצמו. הביגמן הצעיר קלע 19 נקודות באחוזים מושלמים מהשדה (ההחטאה היחידה שלו במשחק הייתה מהעונשין) וגם עשה את כל העבודה השחורה כמו שצריך, בין אם זה להיות ערני בהגנת החילופים או מיקום התקפי נכון יחד עם חיתוכי עזרה רבים מהוויקסייד. בשתיים וחצי הרבעים הראשונים באמת הכל עבד חלק, דוראנט זיהה וניצל שמירו כפולות בקלות, סטף היה סטף, דריימונד הנהיג הגנה קשוחה והלוחמים מצאו מסירות "אאוטלט" ארוכות רבות המזכירות את קבוצות הפוטבול של המדינה. 8 דקות לסיום הרבע השלישי חל רגע המפנה, קרי צבר את העבירה הרביעית שלו ונשלח בלית ברירה לספסל. אף על פי כן, הווריורס שמרו על צלם אנוש למשך כמה דקות, בהן הספיק הפרשן הביתי להגיד את המשפט הבא לאחר שלשה של דריימונד גרין "זה נראה כי הם (הקליפרס) יצטרכו לחכות למשחק מספר 3 מול הקהל הביתי", נאחס כבר אמרנו? בניגוד למשחק הקודם, הקליפרס עשו את מה שהם יודעים, ובאמת קלעו שלשות כמו הקבוצה מספר 1 בליגה בקטגוריה הזו. כולל כמובן שלשה אדירה של לאנדרי שאמט מאסיסט של שיי גיליג'יוס אלכסנדר, שני הרוקיז של הקליפרס, שהיוותה הפגיון לליבם של הלוחמים. בפיגור שלוש, לסטף הייתה אפשרות להשוות עם שלשה, הוא ניער את השומר שלו בצורה נאה אך החמיץ, הווריורס עשו עבירה על הארל שקלע מהקו וגמר את המשחק בתוצאה 135:131. כמובן שגם על ההחטאה של קרי התקשורת הייתה חייבת להתנפל, מה שהעלה אצלי פלאשבק לסדרת הגמר של מיאמי מול סן אנטוניו ב-2013. לכולם חקוקה הזריקה האגדית של ריי אלן בסיום משחק 6, אמנם אנשים שוכחים שלברון החטיא שלשה ישר לפני (מההחטאה הזו כריס בוש לקח את הריבאונד ומסר לאלן בפינה). גם לברון וגם קרי קלעו שלשה אדירה עם פחות מדקה לסיום בשני המשחקים הללו, למזלו של לברון את ההחטאה שלו שכחו, את של קרי לא ישכחו.

לסיכום, למרות ההפסד, הווריורס צריכים לצאת מאוד מעודדים מהמשחק הזה משני סיבות עיקריות: הראשונה, הפגת השאננות כפי שמוזכר בתחילה, השנייה היא הפציעה של דמרקוס קאזינס. אכן, קשה להגיד שפציעה של שחקן ברמת אולסטאר תסייע לקבוצה שלו, אמנם במקרה של קאזינס והווריורס זה נכון. את המשחק הראשון בו המקומיים ניצחו ב-17 הפרש, "חמישיית העל" לכאורה עם קאזינס הייתה 6- ב-25 דקות משחק וקאזינס לבדו היה 17- במדד הפולס/מינוס. היותו על המגרש במקום שחקני כמו איגי שעושה עבודת הגנה מצוינת על לו וויליאמס, אנדרו בוגוט ששואב ריבואנדים או קוון לוני היעיל פוגעת בקבוצה.

דהיינו, אם האליפות הייתה בכיס של גולדן עד עכשיו, היא נכנסה עוד יותר עמוק בימים האחרונים.

לפוסט הזה יש 16 תגובות

  1. אני לא מסכים לגמרי עם הניתוח של קאזינס. העדרו אולי יועיל בסדרה, אבל הוא כיכב מול יוסטון ודנבר ושימושי מול כל קבוצה שתחליף בצרורות נגד הווריורס. המימד שהוא הוסיף מול ההגנות האלה נעלם וכשרוב השחקנים של גולדן נחלשו מהעונה הקודמת – בעיקר איגודלה, דריימונד וליבינגסטון – זה יכול להשפיע לרעה.

    1. קאזינס מאוד מאוד בעייתי בהגנת חילופים, לכן לגבי המאצ׳אפ מול יוסטון אני לא מסכים איתך (והרוקטס היא הקבוצה שהייתה הכי מפחידה אותי בתור אוהד הווריורס אם הייתי כזה). ניתן לך את דנבר, אבל זה יתרון לגולדן גם נגד מילווקי לדעתי, שזו הקבוצה שאני משער שיפגשו בגמר.

      1. התכוונתי להגנה של יוסטון. עכשיו הם יכולים להחליף שומר נמוך על הסנטר כי הם לא מפחדים שקאזינס יגמור אותם מתחת לסל.

  2. תודה רבה עידו.
    .
    לדעתי לאובדן של קאזינס יש אפקט כפול:
    .
    מקצועית – מסכים איתך שהוא לא לגמרי משתלב, אבל האפשרות להשתמש בו – במצ'אפ המתאים, לכמה דקות כשהעסק נתקע, או אפילו כמחליף היא כמובן בונוס נאה לגולדן שעכשיו כבר אינו בנמצא. לכן, יש כאן בהחלט פגיעה מקצועית גם אם הלוחמים עדיין הפייבוריטים לטבעת.
    .
    מנטלית – לאבד שחקן מוכשר בתקופה הזו של השנה לא עושה טוב לבטחון ולמורל, ולכן, לדעתי, תהיה לכך השפעה שלילית בכל מקרה. לא ראיתי את הסוף של המשחק מול הקליפרס, אבל אני מרשה לעצמי לשער שחוסר היכולת של גולדן להתמודד עם הקאמבק של הקליפרס נבע גם מהפציעה הזו והתחושות שנלוו אליה.
    .
    כנ"ל, רק ההפך, בנוגע ליוסטון – לדעתי עצם הידיעה שקאזינס בחוץ יכולה להעלות להם את הבטחון ולגרום להם להרגיש "זו השנה שלנו". זו תהיה חתיכת סדרה בחצי הגמר.

  3. מאמר אובר אופטימי.
    האמת היא שמה שבאמת התגלה הוא שגם בפלייאוף, גולדן סטייט קצת מזלזלים (ושדוראנט הוא עם אופי בעייתי למדי). אז כן, הם עדיין ינצחו את הקליפרס כנראה, אבל אני מאמין שכבר מול יוסטון יהיה מאד מאד צמוד, וכל זלזול ייענש בחומרה.

  4. דווקא קבון לוני הפתיע אותי מאד לטובה כמחליף לקאזינס במחצית הראשונה. את השנייה לא ראיתי, אבל לפי מה שכן ראיתי הוא נייד מאד ומתאים להתקפה של הווריורס.

  5. עוד מוקדם, אבל מפתה כבר להמר אחרי כל השנים על הפסד של הווריורס בסדרה מול יוסטון / מילווקי. משהו אצלם נראה כבוי.

  6. בינתיים מי שמפשל זה דוראנט, עם משחקים אנמיים מצד אחד ועצבנים מצד שני. סבבה שהוא כבר החליט על היעד הבא, אבל גם הצורה שבה הוא יסיים את הפרק הנוכחי תשפיע על ה'מורשת' שלו, או איך שלא יקראו לשטות שכל כך מעסיקה את כוכבי העל בליגה.
    ותודה על היומן, כמובן

  7. עוד סיבה טובה לייחל כבר לסוף המטרד המעיק שנקרא גולדן סטייט ווריורס, הוא אוהדי הרגע שלהם, הכתיבה החובבנית של מעריצים שרוכבים על העגלה, השנאה הליכודניקית ל"תקשורת" ו"לכל העולם", ההרגל המאוס להתחבר לחזק ולייחל לנצחון שלו, גם בפעם המיליון, כי מה יותר טוב מעוד אליפות של הכי חזק ולעזאזל דרמה ואקשן והתחדשות ושינוי, וסטף-שמף-ספף-בלף – בקיצור, כל המחלות המכביסטיות המאוסות.
    יאללה. היום הזה קרוב מתמיד. שמעון מזרחי, תתאבד כבר.

    1. מישהו שכח לקחת את הכדורים שלו היום.
      גם אתמול.
      גם שלשום.
      כבר שלוש שנים.
      מישהו שצריך להיות סגור במוסד.
      מי זה דופק בדלת? חברים? לא. אמבולנס הגיע לקחת את סומסום לטיפול פסיכיאטרי דחוף.
      תאחלו לו בהצלחה. הוא יצטרך אותה.

  8. 1.אף אחד לא מצליח להסביר מה קרה במשחק מספר 2. כנראה לפעמים זה פשוט "קורה"

    2.לא נעים לכתוב אבל הפציעה של בוגי טובה לווריורס

    3.לוני הפך בתקופה האחרונה לחתיכת שחקן.
    למד לשחק על היתרונות הטבעיים שלו וזה הופך אותו לשחקן של דאבל פיגרס בלילה נתון
    כמובן שגם ההגנה שלו טובה בהרבה משל קאזינס

  9. ראינו אותו משחק (2)?
    מבין את האופטימיות והרצון הטוב והתקוות אבל אם אני אוהד ג"ס יש לי הרבה יותר סיבות לדאוג מהאופן שאתה מציג את המצב.
    מדובר בקבוצה שבאופן מובהק סובלת מ"חוסר כלים". חמישיה זהב (נגיד) אבל מאחוריה כלום. זה כמו צה"ל בלי מילואים, כמו כדורי פלאפל בלי סלטים ופיתה. פגיעה ב-CORE של הקבוצה היא כמו בעיטה בביצים של סקוטי המהנדס, מה שיכול להשבית את האנטרפרייז לפי שהספקת להגיד "ג'ק קלינגון".
    כמובן שזה לא סוף פסוק. כל מי שאינו בחמישיה הוא בחזקת "חלקי חילוף" ומהנדס מוכשר ומנוסה יכול להוציא מזה ח'יר. אבל פופוביץ' רחוק. סטיב קר חייב להיזכר במה שלמד אצל הכהן הגדול ולהוציא מים ממה שעד לפני שנייה נחשב לסלע. נגיד קווין לוני כזה.
    אני לא רואה את זה קורה. לדעתי הקבוצה שבירה ופגיעה. וזה בדיוק מה שהרופא רושם לאלופה מכהנת שהתחילה לסגל לעצמה מאניירות של אשת ראש ממשלה כלשהו בלבנט: את חייבת לקבל בראש פעם בתקופה!

להגיב על רועי ויינברג לבטל

סגירת תפריט