סיקור משחקי יום ב' של פלייאוף ב-NBA / גיא רוזן

 

פילדלפיה סיקסרס (1 – 1) 145 – ברוקלין נטס (1 – 1) 123
ניצחון גדול, הלילה לסיקסרס. הם שחזרו את השיא לנקודות ברבע במשחק פלייאוף, כאשר סיימו את הרבע השלישי עם 51 נקודות מול 23 בלבד מצד הנטס.
מחזיקת השיא, ביחד עם הסיקסרס אחרי המשחק הלילה?
הלייקרס של 62' (מול הפיסטונס).
אותה הלייקרס, דרך אגב, ניצחו את אותה סדרה מול הפיסטונס 4 – 2, ונעצרו רק בפיינלס כאשר הם מפסידים לסלטיקס של ביל ראסל 3 – 4.
האנטגוניסט לריצה המשוגעת של הסיקסרס ברבע השלישי היה ג'ואל אמביד, שפתח את הרבע עם 9 מ-11 הנקודות הראשונות של הסיקסרס, בדרך לריצה של 21 – 2 ב-4 דקות בלבד,
ריצה שלמעשה הפכה את מה שנשאר מהרבע השלישי לזמן זבל.
את אותן 51 נקודות, הסיקסרס קלעו ב-80% אפקטיבי מדהימים מהשדה, לצד 11 מ-11 מהעונשין.
WOW!
חובה לציין שהמחצית הראשונה הייתה צמודה לכל. אורכה, כאשר הסיקסרס יורדים להפסקת המחצית עם יתרון מינימלי בן נקודה אחת בלבד (65 – 64).
חובה גם לציין שאותה ריצה ברבע השלישי הביאה לסיקסרס ניצחון בחזית נוספת –
זה אפשר לסיקסרס לתת לאמביד הלילה 21 דקות משחק בלבד (מה גם, הוא סיים את המשחק עם 5 עבירות, מה שבדיעבד לא באמת שינה משהו).
עבור אמביד, שבברור סוחב פציעה שמציקה לו, "מנוחה" שכזו שווה זהב.
חובה גם לציין אירוע שהתרחש רגעים לפני סיומה של המחצית הראשונה –
אמביד בדרכו לסל "מפנה" את ג'ארט אלן בעזרת מרפק לראש. השופטים שורקים לעבירת תוקף, ואחרי ריוויו, הם קובעים שזה פלייגרנט 1.
זו העבירה של אמביד:

 

בזמן אמת, זו אכן נראתה כמו פלייגרנט 1. כאשר מתבוננים מחדש בעבירה בקלוז אפ, ובהילוך איטי, עולה השאלה האם זו לא עבירה מסוג פלייגרנט 2?
שריקה כזו הייתה שולחת את אמביד לחדר ההלבשה, וככל הנראה את הסדרה לברוקלין כאשר הם ביתרון 2 – 0 מול הסיקסרס.
הכללים ב-NBA מציינים שפלייגרנט 1 זה:
".unnecessary contact committed by a player against an opponent"
(מגע לא הכרחי שבוצע על ידי שחקן כלפי יריב).
פלייגרנט 2 זה:
".unnecessary and excessive contact committed by a player against an opponent"
(מגע לא הכרחי ומוגזם שבוצע על ידי שחקן כלפי שחקן יריב).
ההבדל בין ה-2 הוא סביב השאלה "מה זה excessive?"
ה-NBA מסבירים שהם קובעים לא רק על סמך העבירה, אלא גם על סמך חומרת הפגיעה, וההשלכות של אותו אירוע (לדוגמה – אם נוצרה בעקבות העבירה התלקחות בין שחקני הקבוצות).
המגיב "טיג זריקה חשודה" ציין במהלך הבלוג החי ש:
"שיהיה ברור, אחת הסיבות לדעתי שהם לא זרקו את אמביד זה בגלל התגובה המהירה של אלן שישר קם, אם הוא היה משתטח ומושך קצת זמן על הרצפה אמביד היה מקבל פלאגרט 2."
והוא צודק.
תדמיינו שזה היה לברון שסופג את אותו מרפק, ולא אלן. הוא היה צונח על הפרקט כמו מגדל קלפים בפוגשו זעטוט בן 4.
תדמיינו שזה היה ווסטברוק שסופג את אותו מרפק. הוא היה מזנק על אמביד כנשוך נחש, ומעורר תגרה מבלי לבזבז רגע.
2 התרחישים הנ"ל ככל הנראה היו מובילים לשריקה של פלייגרנט 2.
אבל היות ואלו ברוקלין ששיחקו הלילה, אלן לא "שיחק את המשחק" (התיאטרלי),
והנטס לא הלהיטו את הסיטואציה,
ולכן הם "נענשו" בכך שבמקום שהסיקסרס יעלו שבורים לרבע השלישי,
הם עלו כמי שמצאו רוח חדשה, ונתנו את אחד הרבעים הגדולים בהיסטוריית הפלייאוף.
אישית, אני תמיד מעדיף שהמשחקים יוכרעו על ידי השחקנים, ולא על ידי השופטים. והיות והמהלך אכן היה "מהלך כדורסל" (מהלך מסוכן ללא ספק. אבל לא נראה לי שאמביד הלך לסל במטרה לפגוע עם מרפקו בראשו של אלן),
בשורה התחתונה –
לטעמי, צדקו השופטים.
בחזרה למשחק –
כאמור, אחרי אותו רבע שלישי מהסרטים, הרבע האחרון הפך למיותר, וכל שיכלו הנטס לעשות זה לנצל את הדקות מול ספסל הסיקסרס בשביל לצמצם את התוצאה ל-"רק" 22 הפרש בבאזר.
אמביד סיים את הלילה עם 23 נק' (8 מ-12 מהשדה. 0 ניסיונות מהשלוש), ו-10 ריב' ב-21 דקות בלבד.
לצדו היה נהדר הלילה סימונס, שסיים את המשחק עם טריפל דאבל יעיל של 18 נק' (8 מ-12 מהשדה. וכן, 0 ניסיונות מהשלוש…), 10 ריב', 12 אס', כאשר הוא מפגין שליטה מוחלטת בניהול קצב המשחק באותו רבע שלישי מכריע.
בלטו בנוסף הלילה בשורות המנצחים –
האריס עם 19 נק', רדיק עם 17, ובובן שקיבל 18 דקות מהספסל עם 16 נק', ו-8 ריב'.
בשורות הנטס בלטו הלילה דינווידי (19 נק') וראסל (16 נק').

 

גולדן סטייט ווריורס (1 – 1) 131 – לוס אנג'לס קליפרס (1 – 1) 135
WOW לו וויליאמס. WOW קליפרס!
איזה קמבאק מדהים!

מפיגור של 31 הפרש, 7 דקות לסיום הרבע השלישי, כל הדרך לניצחון. הקמבאק הגדול ביותר בתולדות הפלייאוף ב-NBA!

הייתי שמח להמשיך את תיאור המשחק בעד כמה טעיתי כאשר כתבתי לפני המשחק "לא כוחות".
אבל לצערי, 4 דקות לתוך המשחק, זה מה שקרה:

 

קאזינס במהלך מרדף אחרי הכדור ככל הנראה מותח שריר, והוא יורד לחדר ההלבשה כאשר המשך יכולתו לשחק השנה שוב בפלייאוף מוטל בספק.
נראה היה שגם ללא דוראנט, גולדן סטייט לא מתקשים.
הם סיימו את הרבע הראשון ביתרון של 8 נק'.
רבע שני של 40 נק' הוריד אותם להפסקה ביתרון מבטיח של 23 נקודות.
גמור?
לא אם שואלים את לו וויליאמס.
הקליפרס מהדקים את ההגנה ברבע השלישי, כאשר הראל ולו וויליאמס נכנסים לפעולה.
עד לסיום הרבע, ההפרש מצומצם ל-14 בלבד.
ברבע האחרון הקליפרס ממשיכים במומנטום החיובי, ובהדרגה מצמצמים את ההפרש, עד ש-5 דקות לסיום, ליי אפ של אותו וויליאמס מוריד את ההפרש ל-2 בלבד –
121 – 119 לגולדן סטייט.
המשחק ממשיך להיות צמוד –
גולדן סטייט עולים ל-6 הפרש, אבל הקליפרס לא נשברים, ודקה לסיום משווים את התוצאה אחרי עוד סל של וויליאמס, רק בשביל לראות שלשת קלאצ' של קרי נותחת, וקובעת 131 – 128 לגולדן סטייט, 58 שניות לסיום המשחק.
כאמור –
אלו הקליפרס. הם מתים על קמבאקס.
סל של וויליאמס מוריד את ההפרש לנקודה בלבד,
ו-16.5 שניות לסיום לאנדרי שמט מצליח לראשונה מאז תחילת הרבע הראשון להעלות את הקליפרס ליתרון –
133 – 131.
קרי מחטיא שלשה, הראל לוקח ריבאונד, ועם 2 קליעות מוצלחות מהעונשין מצליח להבטיח את הניצחון, 5 שניות לסיום.
הסיפור של הקליפרס הוא כרגיל –
הספסל.
לו וויליאמס נתן משחק ענק עם 36 נק' (רובן בקלאצ') ב-64% אפקטיבי לצד 11 אס',
כאשר לצדו בלטו הפורוורדים הראל עם 25 נק' (9 מ-9 מהשדה) ו-10 ריב',
וג'מייקל גרין עם 13 נק', 7 ריב', ו-2 שלשות.
גאלינרי נתן משחק סולידי של 24 נק', 4 ריב', ו-6 אס'.
את קלעי גולדן סטייט הובילו קרי (29 נק', 6 אס'), ודוראנט שיצא מהמשחק ב-6 עבירות, דקה לסיום (21 נק', 5 ריב', 5 אס').

לפוסט הזה יש 76 תגובות

  1. העבירה של אמביד לא פלגרנט 2. פלגרנט 1 מוצדק.

    סוויט לו הזה רוצח על במחיר מצחיק גאון ווסט. אני חולה על באלמר איזה בעלים כיפי כמו קיובן.

    קאמבק מטורף היינה בברלי שיגע את דוראנט ולוקח את התואר מלאנס חח. השריקה ששרקו לו לעבירה 6 היה חרפה שאכלו את הנצגה של גרין.

    לו וויל הוא שחקן הקלאץ הטוב בליגה

  2. איזו תוצאה מדהימה.
    המשחק היה כל כך משעמם שכיביתי את המחשב ברבע השלישי (31 הפרש.. נו..).
    ואז קווין דוראנט יצא והווריורס נשארו לבד. החיתולים לא הספיקו כנראה, וגם לא 45 זריקות עונשין.
    איזו בדיחה יא-אללה.

  3. ב 2012 הקליפרס ניצחו בסיבוב הראשון בפלייאוף בחוץ אחרי פיגור של 27 נגד ממפיס (כולל פיגור 24 כשנותרו רק 8 דקות לסיום).

  4. וואלה, ויתרתי על הסוף ועכשיו מתברר שחבל. לא רואה את הפציעה של קאזינס כמשהו שאמור להפריע לנצח בסדרה, אבל אם הוא לא חוזר לחצי הגמר עוד יכול להתברר שהמקום הרביעי השתלם ליוסטון בגדול.
    .
    תודה רבה גיא.

  5. אם קאזינס באמת בחוץ, זה משמעותי במיוחד בסדרה מול יוסטון.
    לאנדרו בוגוט תהיה בעיה קשה מול האתלטיות של קאפלה, קנת פאריד וננה. במיוחד כשהארדן וכריס פול יודעים כל כך טוב למצוא את האיש הנכון בצבע. המשחק האחרון של יוסטון הראה כמה יפה הם יכולים לדרוס בצבע, וזה עוד מול רודי גובר.

    1. זה לא בוגוט
      לוני יפתח בסנטר, גרין ישחק הרבה סנטר (כרגיל), ג'ונס מחליף את לוני.
      כנראה כל החמישיות האלו טובות יותר מכאלו שקאזינס נמצא בהן, בטח הגנתית.
      אם הכל רץ טוב ולכולם יש כוח, זה אמור לעבוד. הבעיה, זה כנראה לא יהיה המצב ואז אין שום בק אפ. גם ככה הספסל קצר עד לא קיים ועכשיו התלות תהיה גדולה יותר, אם דוראנט/קארי פצועים למשחק שניים, זה פחות ספק נקודות ללכת אליו.

  6. תודה גיא על הסיקור המצוין במהירות האור.
    צ'ק יפה קיבלתי מהנהלת הסיקסרס הלילה.
    כל מה שהייתי צריך לעשות זה לכוון שעון למחצית.
    קמתי, ראיתי שהמשחק צמוד ושהתגובות מהללות.
    מייד נכנסתי לפעולה והפעלתי את כוחותיי על המקסימום.
    התוצאה? הישג היסטורי, ואחד הנצחונות המפוארים שלי בתור מנחס מקצועי.
    סיימתי ב+/- הגדול בהיסטוריה.

  7. 2 נקודות על המשחק של ברוקלין:
    1. אמביד כן ניסה לפגוע עם המרפק בראש של אלן. הוא עשה את זה בצורה "ערמומית", תוך כדי הסיבוב וכשהוא מקפיד לאחוז בכדור. אבל חוץ מזה – בפירוש שלח את המרפק בצורה excessive כדי לפגוע ולשלוח מסר.
    היה צריך להיות פלייגרנט 2.
    2. אני די בטוח שראיתי את סימונס זורק לשלוש ועושה איירבול מחריד, כשההפרש היה בשיא מתישהו לקראת הסוף. האם חלמתי חלום?

  8. משהו בשיטה של גולדן פשוט גורם לאיבוד עשתונות במצבים כאלה, שמאבדים יתרון ונהיה צמוד בסוף. זה באופן עקבי.

  9. כמו שכתבתי בפוסט המקביל – זה היה אחד הבקרים הכי שווים לקום מוקדם. ממליץ לראות את כל המחצית השנייה למרות שהסוף ידוע. סוויט לו מגדיר מחדש את הביטוי "שחקן שישי".
    מהרגע שלברון יצא מהתמונה, משאבי הללל שלי מופנים באופן טבעי לבריון הכי גדול בשכונה וזהו כמובן המפלצת מהמפרץ. עם כל החיבה לסטפן חיים של סוניה וההערכה לסטיב קר חיים של נאסרללה – אני מאחל להם שנת חופש מהאליפויות. שייקחו את האימפריה בקיץ לגראז' החדש בעיר עצמה ויעשו אוברול ובעיקר ישקיעו בספסל. סמלי ומוצדק שהם קיבלו היום בראש מספסל של קבוצה יריבה, ועוד בבית.
    מאחל לקליפרס הסימפטיים שייקחו לפחות משחק אחד מהשלושה בל"א ויגידו תודה עם 4:2 מכובד נגד אלופה מכהנת. מאחל לכולנו שיצליחו לקחת שני משחקים ואז יעייפו את הגולדניה בסדרה של 7 משחקים – מתכון מצויין לסדרה מול יוסטון (שיש מצב שיגיעו רעננים אחרי סוויפ על יוטה)

    1. +1
      רק הרשה לי לעשות אנטי-ניחוס קל ולציין ששום דבר עדיין לא סגור בסדרה של יוסטון-יוטה, אם כי כל עוד יוסטון ימשיכו לשחק כפי ששיחקו במפגש הראשון, הם אכן צריכים לקחת את הסדרה.

    1. הוצא מהקשרו. עריכה שיטתית. פייק ניוז.
      חדי ההבחנה והעין מסוגלים לראות בברור שמי שעושה כאן פלופ זה בכלל הארדן הנכלולי והשקרן.

  10. אחח איזה לילה… תודה על הסיקור המהיר והטוב!

    כל פעם אני מגיע לאותה תובנה לגבי לו וויליאמס, לו לו היה שחקן פותח בליגה, לו לו היה מקבל את ההזדמנות להיות כוכב אמיתי, מה היינו מקבלים ממנו. שנים אני עוקב אחריו ונהנה מכל רגע. שחקן שהוא שילוב מנצח של אופי מנטלי נכון וקשוח וכישרון משחק מעולה.
    לא נחנק לעולם ותמיד שם כשצריך אותו.
    מן הסתם הקליפרס לא ייקחו את הסדרה אבל משחקים כאלה שווים הכל.

  11. הניצחון של הקליפרס הוא אמנם הקאמבק הגדול בהיסטוריה של הפלייאוף אבל הוא יותר מזה.
    הוא הושג במשחק שבו פער הכישרון בין הקבוצות הוא בלתי נתפס, וזו הוכחה נוספת לכך שמשהו רקוב מאוד בממלכת הלוחמים. אם פעם זו הייתה קבוצה שבה השלם גדול מסכום חלקיו הרי שהיום זה בדיוק להיפך.
    בסוף, הבעיות שצצו במהלך השנה ובפלייאוף הקודם מרימות את ראשן המכוער ומביאות להתבזות בקנה מידה היסטורי.
    ללוחמים יש את היכולת להתאושש ולא להפסיד משחק אחד עד האליפות אבל זה מאוד תלוי במה שהולך שם בחדר ההלבשה. אם הם חוזרים לחלוקת זריקות הגיונית ומוכנים שדוראנט יהיה אופציה ראשונה או שנייה בהתקפה יהיה בסדר.
    אבל זה לא נראה כך, נראה שהמילים שגרין הוציא במהלך העימות עם דוראנט בנובמבר ("לא צריך אותך, ניצחנו בלעדיך") יושבות עמוק לכולם. נראה שיש כאן ריב אמיתי על מי היה חשוב יותר בשתי האליפויות האחרונות, דוראנט או הקבוצה.
    ובתור מי שאוהב את דוראנט, מבחיל אותי לראות את ההתנהגות שלו. מצד אחד, נקניק שלא דורש את הכדור ולא לוקח את המשחק עליו, מצד שני יהיר ומתנשא ומתבכיין. לא יודע איך הוא מצליח לשלב בין התכונות המעצבנות של קרי לתכונות המגעילות של דריימונד.
    רק דבר אחד טוב יוצא לכולנו מהסיפור הזה – סיום תקופת גולדן סטייט במתכונתה הנוכחית (אני מקווה). שימשיכו להיות צבועים עוד קצת, יתנו לדוראנט איזה מתנת פרידה וסרט יפה וימשיכו כל אחד לדרכו.
    ראיתי חלק מהמשחק ואני לא בדיוק אובייקטיבי, אבל זה היה מדהים לראות איך קרי לוקח זריקות קשות (שברור לכולם שלבסוף האחוזים ייתיישרו) ואת דוראנט מוותר על זריקות קלות.

    1. קווין דוראנט שומע את מה שכל העולם אומר עליו, גם האוהדים של גולדן סטייט מצד אחד, וגם כל הצבא האנטי-קאפקייק מצד שני.
      הוא שומע את זה כל הזמן, כל יום, כל שעה, בכל דרך. כולל חשבונות הפייק שלו בטוויטר. הוא מעורבב בזה עד הפרט האחרון.
      לכן בלתי נמנע שהמשחק שלו, הוא מזמן לא עבור הקבוצה וההישגים שלה, אלא על עצמו והמעמד שלו. להוכיח לכולם שהוא הכי טוב, ובלעדיו לא יגיעו לשום מקום. זה מרשם להרס של הקבוצה (שעדיין מספיק חזקה לקחת גם השנה אליפות). קשה לראות איך הוא נשאר שם.

    2. דוראנט נותן לקרי להתעייף קצת ובינתיים הוא מחכה לסדרה מול יוסטון כדי להופיע כמושיע של הקבוצה . . .

    3. וכמו שצפינו, ההתפוררות של הלוחמים מהירה – אמא של דריימונד גרין כבר פותחת את הפה על דוראנט. היא צייצה על כך שבברלי נכנס לראש של דוראנט ועל כך שהיו לו יותר איבודים מזריקות, כשהיא לא מבינה שהמערכת שהבן שלה רכיב מרכזי בה הביאה לכך …
      שנה שעברה לקח לה לפתוח את הפה על דוראנט יותר זמן (בגמר המערב מול יוסטון), ומעניין לאן זה יתפתח

  12. מבין בינוני – אני איתך בניתוח, גרין לקח את בעיות האגו של השנה שעברה שלב אחד קדימה ועכשיו זה כבר משהו יורת מורכב, אם דוראנט מסיים משחק עם 8 זריקות – ברור שזה לא קשור לאיקסים ועיגולים, אבל אין לי כוח להתווכח בפעם האלף עם כל המלעיזים.
    כמה היערות לגבי הערב :
    1. פלגרנט שתיים ועוד איך לאמביד, יכול היה לשבור לאלן שיניים או לסת, מרפק מרושע מעל לכתפיים, אבל בליגה כבר מזמן איבדו את הדרך בכל הנוגע לטיפול בכוכבים.
    2. הגיע הזמן שבכדורסל יענישו על התחזות, כמו בכדורגל (כרטיס צהוב). קשה שלא לשנוא את גרין (ואני באמת משתדל לא לשנוא אף שחקן בליגה), הוא מסמל את כל מה שמכוער בגולדן סטייט.
    3. בברלי עושה מה שמעטים מוכנים לעשות בליגה הזאת – להפשיל שרוולים וללכלך את הידיים. זה עבר הערב עם דוראנט, עבד בערך עם ווסטברוק ולא עבד עם קרי לפני חמש שנים. בגדול – השחקנים שבאים להתלכלך כמעט תמיד מפסידים: גרין מול לברון, לאנס מול לברון, בברלי תמיד, רג'י וסטארקס מול ההוא משיקאגו, אמסלם מול וויליאמס. בכל זאת, צריך לכבד את זה, הם מכירים בנחיתות שלהם ולא מוכנים לוותר (הבאד בויז שברו עצמות אבל היה להם אחד איזיאה ועוד אחד ג'ו).
    4. הפלייאוף מתחמם, מסתבר שאסור לוותר על משחקים (בתור צופים), בשנים האחרונות השחקנים בליגה הפכו לקולגות – בהנהגת לברון – והתחרות השתנתה, לא עוד אש בעיניים, לא עוד סכין בין השיניים. באופן עקרוני, אני לא חושב שנראה השנה משהו אחר, הכוכבים הראשיים בהצגה עדיין די נחמדים (יאניס, קאוואי, קיירי, סטף, הארדן, ג'ורג' ואפילו ראסל) – אבל אולי כמה צ'יפ שוטס כמו של אמביד וכמה סקראצ'ים כמו של בברלי יכניסו לנו קצת אקשן מהסוג הזה, שכל כך חסר לנו בשנים האחרונות. לברון בבית, אפשר להיות קצת פחות ממלכתיים.

    1. אני רק לא מבין איך בסעיף 1 הפאול של אמביד מרושע, בסעיף שלוש משחק מלוכלך זה פתאום בסדר, ובסעיף 4 הפאוול מסעיף 1 "קצת אקשן מהסוג הזה, שכל כך חסר לנו בשנים האחרונות"… ועוד אומרים על השיפוט שהוא לא אחיד 🙂

      1. לא רואה סתירה בדברי – אמביד הלך לפנים, מרושע, היה צריך להיות מורחק – איפה כתבתי שזה לא בסדר? משחק מלוכלך זה לגיטימי, והשופטים צריכים להגיב.

  13. כל הכבוד גיא, אתה משתפר כעיתונאי, מצאת דרך להגיד דבר ואז להתנער ממנו באותה הפיסקה, תוך שאתה מלכלך על לברון וקצת זורק רפש על ווטסברוק ועל השופטים.
    מאד נהנתי מהפריוויו.
    קבל פרס וואלה/מנחם לס/סטיבן איי סמית על הסיקור.

    1. עיתונאי, לא הייתי, ולא אהיה. הדעות והאהדות שלי ידועות וגלויות.
      הכנסתי לאותו משפט הן את ווסטברוק, והן את לברון, דווקא בגלל שדעותיי לגבי הצמד ידועות (אוהד של לברון. מבקר של ווסטברוק).
      הביקורת שלי, דרך אגב, היא לא כלפי אמביד, ואפילו לא כלפי השופטים. היא נגד השיטה שיוצרת יתרון מובנה לחוסר הגינות
      (ע"ע 2007).

    2. "…מלכלך על לברון …" – "…הוא היה צונח על הפרקט כמו מגדל קלפים בפוגשו זעטוט בן 4."

      "…קצת זורק רפש על ווטסברוק…" – "…הוא היה מזנק על אמביד כנשוך נחש, ומעורר תגרה מבלי לבזבז רגע"

      ממש לכלוך וזריקת רפש…
      כל הכבוד נתן, אתה משתפר כמגיב. הצלחת למצוא כלום ושום דבר ולבזב לי 5 דקות מהחיים.

      קבל פרס רנדי אורטון על התגובה.

  14. הרגשה שלי. תחילת הסוף של הווריורס. להפסיד יתרון של 31 הפרש? מי שנופל בצורה כזאת לא יכול להיות אלוף. כי אלוף זורה פחד ביריב. אתה יודע שאם הוא מוביל עליך אפילו בנקודה הלך עליך.דבר כזה לא קרה ללברון, גורדן , קובי.
    יש את האפקט הפסיכולוגי. ווריורס מאבדת את האליפות. אולי כבר בסיבוב הנוכחי. אם ויליאמס ומונטרזל חוגגים עליהם , מה יהיה נגד הארדן ופול. לילארד ומקולום, ווסטברוק וגורג.

    1. הלוואי אבל אני בספק.
      אם שרדו את הקמבק של ה-3:1 של קליבלנד לאחר העונה המפוארת שלהם ונתנו בראש בשתי העונות שאחרי…נראה לי הבושה של הלילה קטנה עליהם.

      אבל עדיין, הלוואי

  15. איזה לילה נהדר.

    פילי יצאו למחצית השנייה כאילו נורו מתוך לוע של תותח.
    במחצית הראשונה לא רק שברוקלין הייתה בעניינים, היא גם החטיאה כמה זריקות פנויות,
    שאם היו נכנסות היו מלחיצות יותר את פילי.
    הם יחזרו מברוקלין בשיוויון 2.

    לגבי הלוחמים, שפת הגוף שלהם משדרת שהשושלת הסתיימה.
    גם אם הם ייצאו חבולים מהמערב אחרי 3 סדרות ארוכות,
    מילווקי/ בוסטון / טורונטו, עם סיכוי של מעל 50% להניף את הצלחת.

  16. ציון הולך לדראפט. אני לא מאמין ממש מופתע. הייתי משוכנע שיגמור 4 שנים.
    תארו לעצמכם מה היה קורה לו היה מחליט להשאר עוד שנה.מה היו עושים הניקס, הסאנס , הקבלירס.או זוכת הלוטרי השנה.
    תביעה כנגד ציון? הקייס דפקת לנו את התוכניות.

  17. לגבי הווריורס לו היו מפסידים משחק אפילו ב 40 הפרש. הייתי נותן להם סיכוי להיות אלופים. כי יום שחור זה דבר שקורה. מה שקרה למעשה ברבע האחרון זה התמוטטות מנטלית.כאליו שיחקה הסאנס של היום (לא של השנה הבאה)ולא הווריורס.

  18. הערה לחדי העין – את העבירה השישית דוראנט עשה כשניסה לסדר חסימה לסטף – הקרב השנה הוא לא ביניהם, שלא תטעו (זה יותר דוראנט נגד העולם+גרין)

    1. אינני מצוי בטלנובלה של גולדן סטייט אבל כצופה מהצד נראה לי שגרין בתפקיד סו אלן (אנלוגיה לזקנים בלבד 😉 )

      1. תקציר הפרקים הקודמים (כולם דווקא אהבו את פאמלה):
        1. אלופת 73:9 חומקת מהוריקן במיד-ווסט אך ניגפת על חופי הפסיפיק
        2. "העוגה" מנצל נסיבות היסטוריות ומצטרף לקבוצה היסטורית.
        3. קרב הממזרים (או "הקרב על ה-פמב"), העוגה 2, הסרטן הפריך 0.
        4. הטרמפיסט נגד העוגה, העוגה נגד העולם, האמסטף נגד העוגה, כולם שונאים את העוגה.
        5. בפרק הבא : העוגה מתפוצצת!!!
        ***
        פייקרס – מסכים איתך כמעט לגמרי, אני רק חושב שהם היו מקרי ראש "טו בגין וויז"

    2. מדויק מאוד. אבחנה יפה.
      זה מרתק איך כל האנשים האלה חוטפים מקרה-ראש רציני, שראוי לספרים או סרטים. דוראנט, לברון, כריסטיאנו, טייגר, מראדונה, הם חתיכת פגועי נפש עם כשרון אלוהי, שמאיזשהו שלב זה אני נגד כל העולם
      עד לשלב שאני כבר מתחיל לחבב את דוראנט האומלל, ולאחל לו הצלחה אפילו השנה. עד כמה שכולנו רוצים אלופה אחרת. קצת כמו מה שהיה עם לברון. מהכי שנוא ומגעיל, הוא מגיע למקום של הכי מושמץ ומסכן, בעצם. תסתכל על הפרצוף של דוראנט במשחקים. גם ברגעים הכי שמחים, הוא כועס, "הראיתי לכם מה זה". רדוף. לא רחוק מאח שלו שנשאר באוקלהומה, שמשחק עם כעס עבור 100 איש.

  19. 45 שנים אחרי הפרישה הלוגו אחראי גם לקאמבק הכי גדול בתולדות הפלייאוף.
    ובכל זאת, אם דוראנט עוזב הוא יביא אליפות.
    אם דוראנט נשאר, הם יתגברו על הבעיות והוא יביא אליפות.

  20. אני מסרב להאמין. הנכדות מישראל הלכו לישון (אנחנו בגרינוויל עד פסח), ובחצי עיני החלו להיסגר מיום של נסיעות ובילויים והייתי מוכן לכתוב הבוקר סיפור על דוק ריברס שעבר זמנו, וממש לפני שתי דקות אני פותח את המחשב וממש נידהם למראה עיני. לא יאומן ממש.
    לו ויליאמס זה שחקן נפלא

  21. איזה משחק!
    ראיתי את הסוף, ועלתה בי שוב התחושה מלפני שנים אחדות:
    גולדן סטייט היא האלופה הכי חלשה מנטלית שראיתי. כל כולה כישרון גולמי. בלי גרם של קשיחות. הקבוצה עם ההפרש הגבוה ביותר בין כישרון לאופי.
    רק קבוצה כזו יכולה לאפשר ללברון+חלקי חילוף להגיע לשישה משחקים בגמר (בלי קיירי ולאב). רק קבוצה כזו יכולה להפסיד אליפות אחרי יתרון 1:3.
    יותר מהכל – זוהי קבוצה שלא מפחדים ממנה. קבוצה שאתה יכול לחטוף ממנה 40 הפרש, נכון, אבל זה בגלל הכישרון הבלתי נדלה שלהם. קבוצה שאתה רואה על הפנים של שחקניה את ה"יהיה בסדר" – ובאמת – בדרך כלל יהיה בסדר – כי אתם כל כך כישרוניים. אבל כשלא הולך, הם ממש נמסים. איך קבוצה עם יומרות כאלו מקבלת מעל 80 נקודות במחצית בבית?

    אני עוד לא ממהר להכריז על סוף השושלת. בסופו של דבר, זו ליגה של כישרון – ומי שיש לו בדרך כלל מצליח. העניין הוא שברמות הגבוהות גם לאחרים יש כישרון – ואז מה שמבדיל אלו כל הדברים הקטנים האחרים, שיכולים ללכת לכל כיוון. קבוצה חזקה מוודאת ש"לכל כיוון" מיתרגם ל-"90% מהפעמים בכיוון שלנו". קבוצה כמו ג"ס, סומכת על המזל והכישרון ולכן אצלה זה באמת "לכל כיוון" (כלומר 50:50). כשזה המצב, הסיכוי שלך ליפול גדול. גדול מאוד.

    ותודה רבה לגיא!!!!!

    1. מאוד רציתי שג"ס תהיה שושלת בגלל שהבסיס שלה זה גידול ביתי. הבעייה שאחרי שהנביטו והצמיחו את סטף, תומפסון וגרין התיישבו על זרי הדפנה וסגרו את בית הגידול. וככה יצאה לי תגובה בוטאנית מהתחלה ועד הסוף 😉

להגיב על נזיר הנשמה לבטל

סגירת תפריט