היום לפני 66 שנה: אני זוכה במקום שני ב'חידון הספורט' הישראלי / מנחם לס

('דוק' קהנמוקו, אלוף העולם בגלישה, באי מאווי בהוואי)

 

ב-16 לאפריל, 1953, כשאני בן 16 השתתפתי ב-"חידון הספורט" שנערך בחסות העתון 'חדשות הספורט', משרד החינוך, ו-'קול ישראל'. החידון נערך בשלבים בכל המדינה, והמנצחים עברו שלב אחרי שלב. אולי היום כשישנה טלוויזיה, והווריורס מרסקת את 50-73 הקליפרס  כבר בחצי הראשון, דבר כזה היה מעניין איזה עשרה עכברים וחולדות בישראל. אבל אז – ללא טיווי וכשהרדיו הוא מכשיר הקומוניקציה היחידי – זה היה  ביג טיים ב-"PRIME TIME" ב'קול ישראל', כשהגמר נערך באולם גדול בירושלים שקול ישראל שכרה.

היו כמה חידונים מוקדמים אבל את הגמר ניהל ד"ר אורי זמרי, הסטוריון בכיר עם שם עולמי לספורט.

לגמר הגיעו  16 מנצחים מכל רחבי הארץ ("SWEET 16"). סידרת שאלות ותשובות, ועברת משמינית הגמר לרבע הגמר, ואז לחצי הגמר כשרמת הקושי של השאלות והתשובות עולה משלב לשלב, ואז שניים עלו לגמר. רק שיהיה לכם ברור שאז לא היה אינטרנט ולא היה 'גוגל', וכמה מהשאלות היו קשות ביותר.  כיצד התכוננתי לגמר ומהיכן מצאתי חומר למידה אינני זוכר. אולי לא עשיתי מאומה ופשוט החלטתי להגיע ולסמוך על הידע שלי כחולה ספורט מגיל 5.

מי היה אחד מהשניים שהגיעו לגמר מכל המשתתפים במדינת ישראל (בחידון התחילו יותר ממאה משתתפים)? צדקתם! מנחם לס. יריבי היה חיפאי אחר, דב עצמון, כתב בכיר ב-'חדשות הספורט'. דב נשאל שאלה ועונה נכון. אני נשאל שאלה ועונה נכון (אני זוכר ששאלת חצי הגמר של דב היתה "מהו מספר הנקודות הקטן ביותר שקלעה ישראל בנצחון במשחק בינלאומי בכדורסל" והשאלה שלי היתה "מה מספר הנקודות הקטן ביותר שקלעה נבחרת ארה"ב במשחק כדורסל באולימפיאדה". שנינו ענינו ללא היסוס. השאלה שלי היתה קשה יותר לדעתי, אבל מילא. השאלה הבאה היתה לדב, והיא היתה "איזה אלופת שחייה אמריקאית הפכה לכוכבת קולנוע" (כמובן אסתר ויליאמס). הוא ידע את התשובה (שוב, לדעתי השאלה היתה קלה מדי כי אסתר ויליאמס היתה יהודיה, ובארץ כתבו עליה די הרבה).

ואז באה השאלה שלי: "איזה 'דוכס' זכה במדליית זהב בשחייה אולימפיאדה". המוח שלי החל לעבוד ולעבור על כל מנצחי האולימפיאדות בשחייה. לא ידעתי על אף דוכס. המנחה והאחראי על החידון היה כפי שכבר ציינתי ד"ר אורי זמרי ז"ל שנחשב אז לאינציקלופדיה חייה לספורט (והוא גם כתב כמה ספרי היסטוריה של הספורט חשובים ביותר). היו לי 30 שניות לענות. הכל בשידור חי בקול ישראל, שאז היה הקול של המדינה.

בסוף ויתרתי, אבל עניתי: "לא  ידוע לי על אף דוכס שזכה במדליית זהב בשחייה באולימפיאדה. אני לא חושב שהיה אי פעם דוכס שזכה במדלייה אולימפית".

הוא הגיב: "היה והיה. 'דוק' קהנמוטו!" (דוק, כמו שמבטים את המשחק עם המקלות הדקים)

מנחם: "דוק, 'The Big Kahuna'. לא ידעתי שהוא היה דוכס. חשבתי שהוא היה בן דייגים של משפחה פשוטה בהוואי. THE DUKE היה כינויו, לא יותר".

אורי תקע בי מבט חמור והבנתי שבשידור חי מוטב שאשתוק.

החידון ניגמר. דב עצמון (עם השנים הפכנו לחברים טובים; הוא היה כתב 'חדשות ספורט' בחיפה כשאני כתבתי מארה"ב) זכה בחידון. שנים אח"כ אורי היה מורה שלי בוינגייט והוא ידע – בזה אני בטוח כי הוא היה ייקה עם קבלות ואני משוכנע שהוא חקר ובדק וכנראה גילה – שהוא פישל, ותמיד היה בינינו מתח.

המתח נישבר כשכבר גם לי היה דוקטורט ולימדתי בוינגייט באחת משנות השבתון שלי כשאני כבר בשנות ה-50 שלי ואורי בשנות ה-70.

יום אחד הוא אומר לי (ידעתי שהדבר הציק לו): "ייתכן שהיתה שגיאת-מה עם קהנמוקו, אבל גם אתה לא דייקת. 'דוק' לא היה סתם כינוי אלא היה למעשה שמו הפרטי שאביו נתן לו לכבוד וכמחווה לדוכס אלהינואינו שהיה מושל הוואי 300 שנה לפני".

אורי ז"ל – שמאד חיבבתי בשנותיו האחרונות- היה מאותם אנשים שקשה היה להם להודות בטעות, וכמה וכמה פעמים הוא הזכיר לי את ה'דוק' וכמה וכמה פעמים בקשתי שישכח מזה.

"אורי, FORGET IT. הכל בסדר. אוקיי?" אמרתי לו כל פעם שהוא הזכיר לי את המקרה.

מנחם לס

הזקו והוותיק מכולם בצוות. מנסה לכתוב יומית - כל זמן שאוכל!

לפוסט הזה יש 24 תגובות

  1. יופי של סיפור מנחם
    אבל בשבילנו אתה תמיד תשאר מספר אחד!
    והשאלה הזו שאלת הגיון? מאיפה הקריץ אותה לשאלון ידע רגיל בספורט?

  2. כתבתי שלשוח ביקורת על הספרינט של נילס פוליט בוולודרום בסיום המירוץ פריז רוביי מיום ראשון.
    ביקורת שיכולה להתפרש כטעות ויתכן מאד שהיא לא הוגנת.
    והנה היום הודיתי בטעות לאחר שעברתי על סירטונים המוכיחים כי מה שלי נראה טריביאלי וטעות גסה בראיה ראשונה יתכן שהוא בכלל לא טריביאלי עבור מי שלא מעורה בתחום ,אפילו שהוא רוכב מקצועי אך לא מתמחה בסגנון המסוים הזה.
    מוצא לא בהכרח מעיד על אי יכולת להודות בטעות.
    וחוץ מזה נילס פוליט מאד מרוצה מהמקום השני שזכה בו .
    מה רע לקחת מקום שני ?

  3. מנחם, מעניין מאוד ותענוג לקרוא.
    יכול רק לשער כי באותן השנים כדי להגיע לרמת ידע כמו שלך, של דב עצמון, של ד"ר אורי זמרי ז"ל ויתר חובבי הספורט היה צריך לקרוא הרבה מאוד ספרים ועיתונים בשפות רבות.

    1. אני גם קבלתי מדוד בארה"ב (שהיה חובב ספורט בעצמו) את ספורטס אילוסטרייטד, והוא היה גוזר קטעי עיתונים ושולח לי פעם בשבוע חבילה בדואר אוויר. כך למדתי אנגלית

  4. אני כמעט בטוח שבזמן החידון קראו לו דוב קוסטקובסקי. איך אני יודע? הוא למד עם אחותי באותה כיתה בביה"ס התיכון.

    1. קראתי מידן, אבל אני לא מגיב באתר שלכם, שאני מרגיש כלפיו כאילו לקחו זרוע מהופס והשתילו אותה במקום אחר. אילו לפחות הבנתי בדיוק מה גרם לכם לעזוב, אז אולי. אבל מה השתנה בדיוק באתר שלנו שגרם לעזיבה לא אבין לעולם, ואתם לא עושים אף דבר שלא נראה כאילו הוא חלק מהופס. סורי

      1. סמיילי נשיקה מנחם
        הכל היה טוב וימשיך להיות טוב
        הסברתי לך ויותר מפעם אחת מדוע פרשתי וזה כבר לא חשוב כי עבר מספיק זמן

  5. את הכינוי Big Kahuna שמעתי בסרט 'ספרות זולה' ותמיד תהיתי לגביו. האם זהו כינוי נוסף ל'דוק' קהנמוקו? האם יש לו משמעות נוספת?

    1. אין באמת רשת המבורגרים בסגנון הוואי בשם "ביג קוהונה".
      אבל המילה "קוהונה" בהחלט קיימת –
      קוהונה = מענטש. בן אדם עם כבוד.

  6. סיפור נפלא. מה שמדהים אצלך שהאובססיה לספורט פלוס יכולת כתיבה מדהימה, שהביאה אותך לפסגות של עיתונאות ספורט שאחרים יכולים רק לחלום עליהם, באה בסופו של דבר כתחביב (מאוד משמעותי, אבל תחביב) לצד קריירה מקצועית מרשימה במחקר והוראה. אתה דוגמא ומופת מנחם.

  7. מנחם , היה פעם דב עצמון חיפאי שהיה שחקן כדורגל וגם מאמן כדורגל בהפועל טבריה כששיחקה בליגה הלאומית .
    זה אותו הבנאדם ?? הוא היה שכן שלי…

להגיב על אשך טמיר המקורי לבטל

סגירת תפריט