מהו התקדים ההיסטורי לדווין בוקר? כתבתו של מקס קרלין לNylon Calculus מרץ 2019 / תירגם וערך זיו פנמה

מהו התקדים ההיסטורי לדווין בוקר?

כתבתו של מקס קרלין ל-Nylon Calculus

מרץ 2019

דווין בוקר - לאן?

יכולת הקליעה הלוהטת של דווין בוקר עולה, אך תפוקתו ההיסטורית טרם מביאה לניצחונות. מהו התקדים לרמה זו של אינדיבידואליות מבריקה שמלווה בחוסר הצלחה קבוצתית?

דווין בוקר קלע 109 נק' בשני משחקיו האחרונים בנ.ב.א. אתם יודעים זאת – כי זה מטורף.  אתם גם וודאי יודעים כי קבוצתו ב-2-0 במשחקים אלו – כי זה מטורף. תפוקתו של בוקר הייתה היסטורית, אך לא נראה שזה משנה דבר.

וזהו סיפור הקריירה של בוקר עד כה. הוא אחד מ-11 שחקנים שממוצעיהם +21 נקודות ו-+4 אסיסטים למשחק עד גיל 22. זו רשימה, בעיקרו של דבר, של בוקר, קומץ שחקני היכל התהילה, וג'ף פטרי וסידני וויקס. אף על פי כן, קבוצתו של בוקר, פיניקס סאנס, לא הגיעה לרף 24 ניצחונות בארבע עונותיו.

בוקר קלע 50 נקודות ויותר שלוש פעמים בקריירה; הסאנס הפסידו בכל אחד מהם. ב-30 השנים האחרונות, רק קובי בראיינט, מייקל ג'ורדן, ג'יימס הארדן ואלן אייברסון הפסידו יותר משחקים כאשר קלעו +50 נק' מאשר בוקר, וזאת משום שהם קלעו +50 נק' ב-25, 19, 17 ו-11 פעמים בהתאמה.

לא משנה כמה מדהים אינדיבידואלית בוקר, לא נראה שזה משנה אף פעם, וזה המקום בו הוויכוח מתחיל. כן, מספר הנק' האינדיבידואלי של בוקר הם לא פחות ממפחידים, אך קבוצתו אינה מנצחת. מה שבאמת מטריד את אלו הנוטים לפרשנות הוא שסטטיסטיקת ההשפעה, אשר מנסה לבודד ולחלק קרדיט עבור ניצחונות, אינה מצביעה על כך שבוקר עוזר באופן מיוחד.

הפנים אומרות הרבה..

בכל הנוגע לבוקר, יש נטייה רבה להגזמה בכתיבה. אוהדי סאנס נלהבים מנסים ל'זכות' את בוקר כליל, בהאשימם את ראשי ההנהלה, סביבת השחקן, וההתחוללות סביב שאלת ערכו של בוקר. בניגוד אליהם, אלו האובססיביים לאנליטיקה מתעקשים שבוקר הוא חסר ערך, תעתוע בקבוצה לא יעילה היסטורית. כפי שנוטה לקרות במקרים כאלה, כאשר אתה באמת חוקר את העובדות, תמצא שהאמת מסתתרת היכן שהוא באזור הדמדומים שבאמצע.

היו קבוצות עם 'כוכבים' צעירים לא טובים כמו בוקר מהסאנס

התחלתי את הפרוייקט הזה של מיקומו ההיסטורי של בוקר בהתבוננות על העונות החל מעונת 2001-2 מכיוון שזו השנה בה דיווחי מדד התועלת (פלוס-מינוס) האישי ביחס לקבוצה החלו. מעונת 2000-1 בחנתי את כל 56 (לא יודע איך הוא הגיע למספר הזה, אולי הוא התכוון ל-56 שחקנים = ז.פ.) העונות בהן שחקן בן 22 או פחות השיג ממוצע של 20+ נק' למשחק. זה לא מושלם, אך זו רשימה של רוב עונות התפוקה הטובה ביותר של שחקנים צעירים ב-20 השנים האחרונות בקירוב.

מיון העונות על פי מדד התועלת (PIPM) בניצחונות על ידי תרומה משוקללת של שחקן שאינו 'כוכב', העניקה לגיטימיות לרעיון שהסאנס של בוקר אינה כשרונית. רק 4 מ-56 העונות הציגו מדד תועלת קבוצתי משוקלל מתחת ל-14בניצחונות (ארבעתן היו מתחת ל-11, אז הם היו צוות הסיוע הגרוע ביותר [ובהרבה] מכל העונות).  עונות אלו היו של אלטון בראנד ב2000-1 בשיקגו בולס, קווין לאב ב2010-11 במינסוטה טימברוולבס, הסאנס של בוקר ב2017-18, והסאנס של בוקר ב2018-19.

באופן לא מפתיע, כל ארבע הקבוצות הללו היו נוראיות. הבולס של בראנד נעצרו ב-15 ניצחונות, הוולבס של לאב ב-17, והסאנס של בוקר ב-21 ו-17 (עד כה). מבין ארבע עונות אלה, בוקר הציב את שני מדדי התועלת האישית הגרועים ביותר. 1.4- בשנה שעברה, והשנה 1-. בראנד רשם מדד ניטרלי בערך של 0.1-, ולאב רשם 2.3+ מרשים למדי על אף חבריו לקבוצה.

אנו רואים סטייה גדולה אף יותר מבוקר כאשר אנחנו רואים מה התרחש בעונות שלאחר מכן. לאב המשיך עם חבורה לא מוכשרת דומה לקודמת במינסוטה, אך העלה את מדד התועלת האישית ל3.7+ ואת מספר הניצחונות הקבוצתי הכולל ל-26 בעונת ההשבתה המקוצרת של 66 משחקים. בראנד, בה בעת, 'הוטרד' לסיטואציה טובה במעט (עדיין לא טובה) עם הלוס אנג'לס קליפרס בסוף אותה עונה. גם הוא ראה את מדד התועלת האישית שלו קופץ ל2.36+ ואת סך ניצחונות קבוצתו עולה בחדות ל-36.

זה לא סך הניצחונות של הסאנס בעונה זאת עם 'כוכב' כמו בוקר או השפעת הסטטיסטיקה האישית חסרת המעוף אשר מדאיגה – זו ההתפתחות של דפוס.

זהו היעדר השינוי שאינו רגיל

אלו השחקנים שנכנסו יותר מפעם אחת לרשימת ה-56: אמארה סטודמאייר, אנדרו וויגינס, אנת'וני דיוויס, בלייק גריפין, כרמלו אנת'וני, כריס בוש, דריק רוז, דווין בוקר, דונובן מיצ'ל, קרל אנת'וני טאונס, קווין דוראנט, קיירי אירווינג, לברון ג'יימס וטרייסי מקג'ריידי.

אלו השחקנים שנכנסו (לרשימה = ז.פ.) יותר מפעם אחת ולא חוו שיפור ניכר במדד היעילות האישית במהלך עונות אלו: אנדרו וויגינס, כרמלו אנת'וני, דווין בוקר, דונובן מיצ'ל, טרייסי מקג'ריידי.

לשחקנים שחוו צמיחה משמעותית, זה קרה במגוון הקשרים. סטודמאייר ראה את גורלו האישי והקבוצתי משתנה כאשר הסאנס שלו החתימה בחור קנדי דליל שיער שהתערב וזכה בשני תארי MVP. דיוויס התחיל סולידי עם צוות בינוני, הפך לכוכב-על ולקח קבוצה דומה בבינוניותה לפלייאוף. דוראנט התפתח מ(ניתן לטעון) השחקן הגרוע בליגה ל(ניתן לטעון) שחקן הטוב בה בין עונתו הראשונה לשלישית, בהעלותו את קבוצתו מהאשפתות להיות טוענת לכתר, על אף השתפרות מוגבלת של חברי קבוצתו. ג'יימס עשה את אותו הדבר, אף על פי שלו לקח רק עד סוף עונתו השנייה לעשות זאת. בכל אופן, כולם השתפרו באופן ניכר.

מיצ'ל ומקג'ריידי נכנסו לרשימה כשחקנים טובים מאוד במדד היעילות ונשארו כאלה, אז הם אינם באמת ברי-השוואה לבוקר. אנת'וני ווויגינס הם יותר. אנת'וני הופיע ברשימה בכל אחת מארבע העונות הראשונות של הקריירה שלו, בהציגו מדדי יעילות של 0.3+, 0.3+, 0.3+ ו-0.2+  בארבע קבוצות סולידיות של כ-40 ניצחונות בעונה, עם סביבה כשרונית טובה מאוד. וויגינס תרם 0.4+ בעונתו כשחקן בגיל 20-, ירד ל-0.5- בעונתו בגיל 21-, ואז כשל מלהתאים (למדד = ז.פ.) בעונתו בגיל 22- משום שקבוצתו הבינה שהוא לא טוב והדיחה אותו מהתפקיד הנחוץ בשביל לקלוע מספיק. ('מספיק' בשביל להיכלל במדד = ז.פ.)

וזהו החלק המדאיג באמת. אנת'וני החזיק בתפקיד זה לכל אורך הקריירה שלו, אך הוא גם היה בסיטואציה מושלמת והוא עדיין אחד משחקני הנ.ב.א. המוערכים יתר על המידה בצורה שערורייתית בהיסטוריה. זוהי התוצאה הטובה.

הערכה היא עניין של השקפה

וויגינס, בינתיים, הולם לתופעת ה'זמר של להיט בודדר שברשימה. ג'בארי פרקר, מונטה אליס, רודי גיי, טייריק אוואנס: החבר'ה האלה לא התאימו (לרשימה = ז.פ.) יותר מפעם אחת והמשיכו לקריירה חסרת מעוף משום שהקבוצות פסקו מלאפשר להם. הם הציבו נתונים סטטיסטיים גרידא – והקבוצות ראו מעבר לזה.

מה זה אומר עבור בוקר? 

זה אומר שלא באמת ראינו את הקריירה של בוקר לפני כן. היו חבר'ה צעירים ויעילים כמוהו קודם לכן. היו חבר'ה צעירים ויעילים כאלה בקבוצות רעות כאלה קודם לכן. אך מעולם לא ראינו מישהו ששומר על יעילות שכזו בקבוצה רעה כזאת קודם לכן. בעבר, דבר-מה כלשהו תמיד השתנה.

אני סבור שיש לגיטימיות לרעיון שהשפעתו השלילית של בוקר היא מופרזת בשל נתוני השפעה סטטיסטיים דוגמת מדד היעילות. למשל בוקר מבצע פיק-אנד-רול עם דיאנדרה איטון והכנסת הכדור מלמעלה ("לוב" = ז.פ.) לא מתבצעת משום שבצד החלש עומד דראגן בנדר, והשומר שלו ממתין בצבע. בוקר יכול לבחור בין זריקה מחורבנת בעצמו, להסתכן בהכנסת כדור לאיטון, או מסירה פתוחה לבנדר, שיחטיא. זה בשום אופן לא אשמתו, אך לבוקר אין ברירה מלבד לקבל החלטה תת-מיטבית. זו המציאות בפניה הוא ניצב בכל התקפה, וזאת משום שחברי קבוצתו אינם טובים. בשל כך, זו לא צריכה להיות הפתעה שמדד היעילות הגבוה ביותר של בוקר (0.9-) הגיע ב2016-17, כשהיה סביבו את הכישרון הרב ביותר בקריירה שלו.

נכון זה לא נראה סביר שהוא טוב כפי שאוהדיו הנלהבים ביותר חושבים. שחקנים גדולים באמת עם חברים לקבוצה לא טובים תמיד התעלו בעבר. הם השתפרו בצורה מתמדת, וגורלם של חבריהם לקבוצה התהפך יחד עמם. זה בהחלט אפשרי שהחזרתיות הזו של הסאנס הינה לאמיתו של דבר תפעול חדלות האישים הגדולה ביותר בבניית קבוצה שראינו אי-פעם, ואפילו אז, ההיסטוריה מראה ששחקנים גדולים צריכים לעשות אותם טובים יותר.

עוף החול השוקע..

אז, מהו בוקר? אם הייתי צריך לנחש, הוא יותר בחירה שנייה. הוא התפתח להיות קלעי רבגוני מרשים למדי עם יכולת הקליעה שלו, הטאצ' ויכולת סחיטת העבירות, ועדיין הנכס היוזם שלו נשאר הזרימה. הוא התפתח משמעותית בהיבט הזה, אבל הוא עדיין מאבד כדורים אין-ספור והוא נוטה יתר על המידה לקבלת החלטות אשר מאלצת את מצחו של הצופה להתוודע לכף ידו.

אבל אני לא יודע. אני חושב שיש צ'אנס אמיתי מאוד שבוקר יהפוך להיות מוביל כדור ראשי. לא הייתי אומר שסביר שזה יקרה או מהמר על זה בעצמי, אך זה בהחלט בתוך טווח התוצאות שלו. וזה עדיין בסופו של דבר מה שאנחנו מדברים עליו לגבי בוקר: טווח התוצאות שלו. ההיסטוריה של שחקנים ברי השוואה לבוקר לא מצביע שהוא נועד לכוכבות, אבל זה גם לא פוסל אותו. זה משהו לשים לב אליו, וזה בהחלט לא מעודד, אלא מציאותי, אנחנו עדיין ממתינים ללמוד מה דווין בוקר מסוגל אליו.

לפוסט הזה יש 26 תגובות

  1. מצויין. אני חושב שהבעיה היא באמת הקבוצה – הסאנס היו מזעזעים בלעדיו ואיתו. אם היו מביאים לו רכז מוביל כדור שיודע לשמור טוב ופורוורדים של שלשות והגנה היו נראים, אולי, טוב יותר. הוא קצת מנפח מספרים אבל עדיין אחד מ-30 השחקנים הטובים בעולם.

  2. מעניין מאד, תודה רבה זיו.
    .
    יכול להיות שאני טועה, אבל נראה לי שתופעת הטנקינג לא התקיימה בהיקף כזה בעבר, ואם אכן כך היא משפיעה לרעה על הנתונים שלו, כלומר הוא "נדרש להפסיד" למשך יותר עונות מאשר שחקני עבר שהוזכרו.
    .
    מקווה, ומאמין, שפיניקס יפסיקו את הטנקינג בעונה הבאה ואז נראה איך הוא מסתדר בקבוצה תחרותית, והאם לא סיגל הרגלים מגונים בתקופת הטנקינג.

  3. בוקר קלעי אדיר אבל הוא חייב מערכת שתעלים את כל יתר חולשותיו. הוא רך כמו חמאה ואוויר הגנתי לכן צריך לשחק בקבוצת הגנה חזקה שתעלים את חסרונותיו. בהתקפה הוא צריך רכז אבל לא רכז שיקח לו את התהילה אלא סולידי וטוב (כן קונלי עליך אני מדבר). הוא בדיוק כמו כרמלו, כשרון אישי אדיר אבל חייב סיטואציה מסויימת ונכונה. כרמלו מעולם לא נפל לסיטואציה ספציפית שתפיק ממנו את המיטב. מקווה שזה לא יקרה לבוקר. למעט קליעה אין לבוקר הרבה, הוא לא מנהיג, מנהל משחק חלש ואוויר בהגנה, בדיוק כמו כרמלו. השאלה לאיפה הוא יגיע תלויה בעיקר במה שיבנה סביבו.

    1. כרמלו בדנבר של ג'ורג' קארל (2005-06) היה בסיטואציה מצוינת.
      אבל אנטוני חשב שהוא חכם יותר מהמאמן שלו (כמו הווארד ו-ואן גנדי במג'יק) ודרש טרייד לשיממון של הניקס

      1. גורג קארל תמיד היה מאמן פח לא חושב שכרמלו היה מגיע איתו ליותר מידי אבל כן בדנבר מצבו היה טוב מבניקס

        1. מאמן פח שהפך את סיאטל של קמפ ופייטון לאחת החזקות במערב. הביא את הנאגטס לפלייאוף והפסידו ללייקרס (שהלכו לאליפות או לגמר – לא זוכר) בסדרה קשה.

  4. מאמר נהדר!
    תודה, זיו.
    .
    בוקר לא היה, ולא יהיה, שחקן "שלם" מהסוג של לברון או הארדן. הוא לא מסוגל לקחת על הגב קבוצה בינונית מינוס.
    .
    מה שבוקר כן, זה סקורר מהמעלה הראשונה. ובניגוד לדעה הרווחת, העובדה שהוא משחק בקבוצה כושלת רק פוגעת בנתוניו. פעם אחר פעם הוא "נאלץ" להסתפק בפול אפ קשה מהשלוש על שמירה בסוף שעון, לא בגלל שזו הזריקה שהוא חיפש, אלא בגלל שלא נותרה ברירה.
    בהיעדר מנהל משחק סביר בקבוצה, פעם אחר פעם, משחק ההתקפה המאורגן מתפרק, ומה שהסאנס נשארים זה עם עוד פול אפ קשה של בוקר, קרופורד, אוברה, או ג'קסון.
    להבדיל מחבריו לקבוצה, בוקר מצליח לשמור על יעילות גם כאשר הוא זורק זריקות קשות כל כך.
    אם מנהל משחק נורמלי לצדו, ועם המשך הצמיחה של אייטון, יש בהחלט מצב שנראה בשנה הבאה בוקר אחר.
    כזה שלוקח שלשות ממצבים שמנהל משחק יוצר עבורו,
    כזה שכאשר הוא תוקף אחרי עוד פיק אנד רול עם אייטון, יש לצדו קלעים סבירים מה-3 שממתינים בפינות, ולא את בנדר ומלטון.

      1. זו קודם כל שאלה של מחיר.
        לקונלי עוד שנתיים בחוזה (ההחלטה על שנה ב' היא של קונלי),
        והוא צפוי להרוויח 67 מיליון בשנתיים הללו (אם וכאשר וחליט להמנע מיציאה מוקדמת מהחוזה).
        זה הופך את החוזה שלו למסוכן.
        .
        אבל –
        .
        לסאנס תהיה גמישות פיננסית בקיץ הקרוב. ולי יש את התחושה שהכוכבים הגדולים לא בדרכם לפינקס, אריזונה. לפחות לא מרצונם החופשי…
        כך שאם המחיר נכון, וחשוב לא פחות, הבדיקות הרפואיות מוצלחות,
        אז יש על מה לדבר.
        קונלי, בוקר, אוברה, ציון, אייטון. זו בהחלט חמישייה חלומית.

  5. טור משובח
    רק שיקפיד לא לככב רק באולימפיאדה…
    וברצינות, הכי חשוב זה שסוף סוף, באיחור אופנתי של כמה שנים, הבנתי מה זה "לוב" בהגדרתו הרשמית.
    למה לא פרסמת את הטור הזה בימי גריפין ופול בארץ המלאכים ???
    🙂

    1. רצו לבדוק את היעילות של תפוקתו של בוקר כקלעי-על, כי יש מקרים (כמו שהיה עם צ'מברליין למשל) שתפוקתו-הוא פגעה ביעילות הקבוצה. במילים אחרות – הקבוצה היתה מנצחת יותר אילו הוא קלע פחות.

  6. בוקר כרגע הוא סוג של מונטה אליס של הווריורס. סקורר סופר מוכשר בקבוצה לא טובה.
    הסאנס, עם הבחירה שלהם השנה, כבר יקבלו שלד ציר רציני לבנות סיביבו: בוקר, אייטון, בחירת דראפט (ג'ה מוראנט?), בריג'ס, אוברה.
    בנוסף, אני חושב שיש להם אפשרות להביא שחקנים חופשיים, ויצטרכו לחפש שם רכז.
    .
    קונלי יכול להיות נהדר עבורם (אבל יקבלו אותו בטרייד והשאלה ממה הם יצטרכו להיפרד), בתור מבוגר אחראי שיש סביבו סגל מוכשר. אבל אל בטוח שיש לו מוטיבציה לחכות לגדילה של השחקנים האלה (לפי הבנתי הוא מקווה להיות בקבוצת פלייאוף משמעותית).

  7. בסופו של דבר, חובת ההוכחה היא עליו, למרות כל מה שאמרנו על חולשתה האיומה של פיניקס. נראה לאן תכוון הקבוצה בשנה הבאה, לאחר שנראה מה היא תשיג בדראפט.

  8. זיו תודה רבה על התרגום ממש מצוין.
    לשמחתי (כן.. לשמחתי…. ) ראיתי את כל המשחקים של הסאנס השנה (כמעט) – לא יודע למה ומדוע נדבקתי דוקא אליהם. מנגד אני רואה די הרבה משחקים של הלוחמים ולכן מעניין אותי לעשות השוואה בין שתי הקבוצות יותר נכון בין הכוכבים של שתי הקבוצות : סטף ובוקר (שלא משחקים באותו תפקיד כמובן).
    כשבוקר על המגרש הכדור צריך לעבור דרכו. נקודה. כמעט ללא קשר לזרימה של ההתקפה או לשאלה אם זה נכון מבחינת אותה התקפה שהכדור יעבור דרכו או לא. לשחקנים בקבוצה יש "יראת בוקר" הם מוותרים על הכדור למענו למרות שבמקרים רבים אין לזה ערך התקפי. זה לא שבוקר כופה את עצמו על המשחק. ממש לא. לקח לי זמן להבין את זה. השחקנים האחרים בקבוצה הם אלה שכופים את בוקר על המשחק. למה זה קורה אין לי מושג אבל זה מה שקורה.
    סטף הוא בדיוק ההיפך. הוא יכול לסיים משחק עם 38 נקודות ולא תרגיש בכלל שהיה שם משהו לא קבוצתי או שמישהו הרגיש שזה חובה למסור לו את הכדור.
    בוקר קלע במשחק אחד 60 נק הקבוצה כולה קלעה 95 והפסידה ב 30 הפרש. במשחקים שבוקר לא שיחק לא היתה בעיה ליתר הקבוצה לקלוע גם 110 ו 120 נק ' כשרון לא חסר שם.
    התקפית בוקר הוא שחקן על. יש לו את כל החבילה : מגוון מדויק מהיר טווח יכולת פריצה הכל מהכל. הוא שחקן ששווה בתנאים מסוימים טבעת עוד כמה שנים עד כדי כך הוא טוב בעייני. השאלה אם יצליח לעשות זאת או לא תלויה באיך ולאיזה כיוון הכשרון שלו יפותח במילים אחרות: בצוות המקצועי של פיניקס (ואולי בעוד קצת מזל מהדראפט). בניגוד לדיעה הרווחת אני לא חושב שהצוות המקצועי של פיניקס גרוע. הוא אולי לא מעולה אבל הוא לא רע לדעתי.
    וחייבעם לזכור שזו קבוצה שאם מנקים ממנה את קרופורד היא הכי צעירה בתולדות הליגה. לפחות החמישיה שעלתה השנה… אני זוכר שראיתי את הנתון הזה על המסך באחד המשחקים.
    לכן לדעתי לגבי בוקר למרות שהוא כבר מספר עונות לא מבוטל בליגה אין לדעת מה יקרה: הכל עדין יכול להיות. נראה.

  9. מעניין מאוד תודה!
    אני נותן לבוקר עוד שנה שנתיים. הייתי שמח לראות אותו מצליח להיות גם מנהל משחק ולא רק סקורר אבל גם אם יתפתח להיות סקורר קטלני ותו לא, יוכל לתת קריירה יפה.
    השאלה אם הוא יוכל להיות כוכב ראשי בקבוצה עם שאיפות נותרת בלי תשובה.

  10. תודה על התרגום, תמיד אפשר לדמיין מה עם כל הבוקרים והוויגנסים היו נבחרים בספרס ולא בפיניקס פינת אורלנדו

סגירת תפריט