פילדלפיה סיקסרס (3) – ברוקלין נטס (6) – פריוויו סדרה / עמית טבול

פילדלפיה סיקסרס (3) – ברוקלין נטס (6) – פריוויו סדרה / עמית טבול

פילדלפיה סיקסרס (31-51, מקום 3 במזרח) – ברוקלין נטס (40-42, מקום 6 במזרח)

ברוכים הבאים לפריוויו סדרת הסיבוב הראשון של הפלייאוף בין פילדלפיה סיקסרס לברוקלין נטס.

לאורך כל העונה הקונפרנס המזרחי התאפיין בקיצוניות: ראש חץ הכולל 5 קבוצות מצוינות (או לפחות עם פוטנציאל מצוינות): מילווקי, טורונטו, פילי, אינדיאנה ובוסטון. מהמקום השישי ועד העשירי פגשנו קבוצות חלשות מאוד ביחס לחמישייה הפותחת: אורלנדו שתמיד מתחילה טוב ובחורף קופאת על אף העובדה שחם מאוד בפלורידה, דטרויט ומיאמי הלא ברורות, שארלוט הבינונית לנצח ועוד כהנה וכהנה. בתחתית יש לא מעט קבוצות חלשות להחריד שרוב העונה טרחו לקשט את עמודת ה-W של יריבותיהן בדרך לטאנקינג מפואר, יש שיגידו מכוער.
מתוך הרשימה הלא כל כך מכובדת הזו נציין לחיוב את אטלנטה שמראה סימני התקדמות עם סגל צעיר מוכשר מאוד וכן את אורלנדו ששיפרו את הרמה והצליחו להציג כדורסל מהנה ובסופו של דבר גם הצליחו להגיע לפלייאוף.

ויש את ברוקלין נטס. קבוצה ששנים הייתה בדיחת הליגה ואוכלת מרורים עד היום זכר לטרייד ועונשו (עם בוסטון), שבעטיו לא זכתה לבחירות דראפט גבוהות למרות ערימות הפסדים.

בסופו של דבר ממר יצא מתוק. ההנהלה התחלפה, לקבוצה הגיעו שחקנים רעבים כמו טי רקס מיוחם, שיקולי הטאנקינג ספגו טאנקינג והעסק התחיל להתחבר. במהלך העונה הנטס התבררו כיחידה לוחמת ועקשנית שהשלם בה גדול מסכום חלקיה. ברוקלין היא קבוצה שלא מוותרת לרגע, והראיה היא כמות גדולה של משחקים צמודים והארכות. דא עקא, גם משחקים צמודים צריך לנצח. ברוקלין הפסידה לא מעט כאלה והעסק נראה די מבאס.

ככל שהתקדמה העונה השחקנים למדו לנצח והעסק נראה שוב בכיוון הנכון. דיאנג'לו ראסל נתן חצי עונה שני מטורף ומוביל את הקבוצה בצד ההתקפי, האריס התגלה כאחד השוטרים הטובים בליגה, דינווידי היה האקס פקטור מהספסל בעיקר בתקופת ההיעדרות של כריס לברט המצוין שבעצמו נתן חודשיים ראשונים חלומיים עד שנפצע. ג'ארט אלן ואד דייויס הם שרי הפנים המוצלחים, קארול והוליס-ג'פרסון נותנים עומק, שקט וניסיון, נאפייר, דאדלי, גרהאם וקורוקס נכנסו לרוטציה וקראב קלע מצוין כשהיה בריא.

הקבוצה התחילה את העונה במאזן 18-8 מביך אבל מאותה נקודה המשיכה עם מאזן 22-34 מרשים בדרך למאזן כולל של 40-42 ומקום 6 במזרח.

למעט דיאנג'לו ראסל אין שחקן שקרוב לרמת אולסטאר אבל זה ממש לא מעניין את החבר'ה מברוקלין. הקבוצה ממררת את החיים לקבוצות עם כישרון עדיף. שחקני הקבוצה מחויבים מאוד למערכת, האווירה בספסל נהדרת וקני אטקינסון נחשב לאחד מהמאמנים המוערכים בעונה החולפת.

 

דיאנג'לו ראסל – מהבלגאן בהוליווד לאול סטאר

 

בצד השני מחכה לנטס משוכה לא פשוטה בדמות פילדלפיה סיקסרס. פילי מתחילה לקצור את פירות התהליך כבר משנה שעברה. בעונה האחרונה הגיעו שני חיזוקים משמעותיים מאוד: ג'ימי באטלר וטוביאס האריס, האחרון בעונת קריירה ולפני חוזה חדש.

באטלר הגיע במחיר לא נמוך במיוחד. פילי הייתה צריכה להעביר את קובינגטון וסאריץ' היציבים והמוערכים. בדיעבד הטרייד השתלם לפחות העונה משום שקובינגטון נפצע זמן לא רב לאחר מכן ולא חזר לשחק עד סיום העונה.

בהמשך העונה הקבוצה שלחה לקליפרס את הרוקי המצוין לאנדרי שאמיט, ווילסון צ'נדלר, מייק מוסקלה ו-2 בחירות דראפט של 2020 ו-2021 וקיבלה את טוביאס האריס המצוין, מייק סקוט הצלף ובובאן מריאנוביץ' הענק אך היעיל.

הסיקסרס הקריבו את העתיד למען ההווה וסך הכל ולדעתי הצליחו להעמיד ספסל לא רע בהתחשב בנסיבות.

טרייד משלים הביא את ג'ונתן סימונס (הגיע תמורת מרקל פולץ) ו-2 בחירות דראפט סיבוב ראשון ושני ב-2020.

היתרון הגדול של פילי זו חמישיית המחץ הכוללת את אמביד, סימונס, רדיק, האריס ובאטלר. לך תבחר את הרעל..

לך תבחר את הרעל…

שלושה מתוך שחקני החמישייה נחשבים לשומרים טובים עד מצוינים: אמביד, סימונס ובאטלר.

על הספסל ניתן למצוא את מייק סקוט, ג'ונה בולדן שטייל במכבי, קורקמז הטורקי, ג'ונתן סימונס, טי ג'יי מקונל, אמיר ג'ונסון, ג'יימס אניס, גרג מונרו, בובאן מריאנוביץ' והרוקי האתלטי והמתקמבק זאהיר סמית.

בהחלט סגל עמוק, רחב ומאיים.

יתרון משמעותי של פילי על ברוקלין הוא ג'ואל אמביד. הסנטר מס' 1 בליגה (יש שיגידו הדומיננטי ביותר מאז שאקיל) נוטה לאמלל את היריבות שלו העונה ולא פעם העמיד משחקים מפלצתיים של 40 נקודות, קרוב ל-20 ריב' וחסימות לרוב. אם אמביד ישכיל לנצל את יתרונו בצבע ממנו הוא נהנה מול כל יריב, לברוקלין יהיה קשה מאוד לקחת משחקים. העונה הוא עומד על ממוצעים של 27.5 נק', 13.6 ריב', 3.7 אס' וכמעט 2 בלוקים למשחק.

יואל המשמיד. דומיננטיות שלא נראתה שנים

פילי מפוצצת כישרון אבל תמיד יש לי הרגשה שהעסק שם לא לגמרי מחובר. הסגל הנוכחי לא רץ הרבה זמן ביחד ולדעת רבים המאמן שלהם לא נחשב העיפרון הכי מחודד בקלמר.

בן סימונס שחקן מצוין, לעתים גאון, אבל נעדר קליעה מרחוק ומהקו. בפלייאוף עם הגנות קשוחות זה יכול להיות משמעותי וליצור מצבים של 4 נגד 5 או מצבים בהם הוא יובך מקו העונשין וייפגע בקבוצתו בקלאץ'.

ההתקפה של הקבוצה היא הרביעית בטיבה בליגה עם כ-115 נק' למשחק ובריבאונדים ואסיסטים הם גם כן במקום הרביעי. נקודת תורפה היא הקליעה לשלוש – רק מקום 19 בליגה עם 10.8 קליעות מוצלחות לערב.

יתרון גדול שיש להם הוא התפקוד בקלאץ', שם הם אספו הכי הרבה ניצחונות אחרי דנבר ומדד הפלוס מינוס שלהם שהינו השלישי בטיבו בליגה. החבר'ה יודעים לנצח משחקים וזה קריטי מאוד לפלייאוף.

הקבוצות נפגשו העונה 4 פעמים והמאזן ביניהן עומד על 2-2 (1-1 בבית ו-1-1 בחוץ). שניים מהמשחקים היו צמודים, אחד הסתיים בתבוסה של פילי ואחד בניצחון דו ספרתי של פילי.

אז מה יהיה לנו?

על פניו הסיקסרס נראים עדיפים, בעיקר במצ'-אפ של החמישיות. בגזרת הספסל העניינים נראים אחרת. לברוקלין יש את הספסל השני בטיבו בליגה שקולע כמעט 48 נק' למשחק.

פילדלפיה קבוצה ביתית מובהקת. מאזנה בבית עומד על 10-31 לעומת 21-20 לא מרשים בחוץ. אצל ברוקלין המצב יותר מאוזן עם 18-23 בבית ו-22-19 בחוץ.

מפתחות לניצחון של פילדלפיה בסדרה:

  1. אחוזי עונשין – סימונס מהווה מפגע בטיחותי מהעונשין. אם יקלע באחוז נסבל או שלא יבקר שם הרבה, ברוקלין תתקשה לנצח.
  2. ספסל – חייבת להיות היררכיה בספסל של פילי. יש לא מעט שחקנים טובים אבל לא כולם מנוסים או קרובים למיצוי הפוטנציאל שלהם. באופן טבעי רק 3 או 4 שחקני ספסל ישתלבו בכל משחק. פילי חייבת לזהות אותם בזמן ולרוץ איתם.
  3. אמביד – הקבוצה חייבת לנצל את היתרון הגדול של אמביד אך בד בבד אסור לה לשחוק אותו, היות והוא פציע וגם נוטה להתעייף ככל שהמשחק מתארך ונהיה אגרסיבי. שימוש נכון באמביד ישמר לה את היתרון בריבאונד ויתיש את ברוקלין.
  4. שלשות – רדיק חייב להיות מאופס. האריס, אניס וסקוט מהווים תוספת מבורכת מחוץ לקשת, אולם האחריות העיקרית על הדאון טאון מוטלת עליו.
  5. לא לדרוך אחד על השני – יש לא מעט Ball Addicted בקבוצה, במיוחד בחמישייה. פילי חייבת לוודא שהם לא דורכים אחד על השני ונעים הרבה ללא כדור. סימונס כבר ימצא אותם..
  6. בהגנה – לא לתת לדינווידי או ראסל להתחמם. ברגע שזה קורה השחקנים האלה יכולים לקלוע בצרורות בפרקי זמן קצרים ולהרוג משחקים.

 

מפתחות לניצחון של ברוקלין בסדרה:

  1. לא לתת לסדרה לזרום מעצמה. הכישרון של פילי עדיף, יש לה יתרון משמעותי בצבע והיא משחקת בבית מול קהל חם במיוחד. אטקינסון חייב לחשוב מחוץ לקופסא. "בתחבולות תעשה לך מלחמה" מעולם לא היה רלוונטי יותר. לפילי יש יתרון בעמדת המאמן שחייב להיות מנוצל.
  2. להתיש את אמביד – את אמביד אי אפשר לעצור אבל כדאי לנסות להצר את צעדיו. אמביד עייף שווה איבודי כדור, תסכולים וסלים קלים לברוקלין. זה יהיה קשה כי גם הוא וגם סימונס ובאטלר ניחנים בראיית משחק טובה ויכולים להעניש במקרה של דאבל טים.
  3. ספסל – הספסל של ברוקלין חייב לקרוע את זה של היריבה בדקות בהן השחקנים הבכירים נחים. על הכתפיים של דינווידי רובצת אחריות גדולה במיוחד.
  4. שלשות – ג'ו האריס, לברט, ראסל, דינווידי, נאפייר, קראב, דאדלי וקארול חייבים להיות מאופסים על מנת לרווח את הצבע ולהוציא משם את אמביד. אם אמביד יישאר בצבע יהיה קשה יותר להשיג נקודות משם.
  5. משחק ריצה – ברוקלין קבוצה שיודעת לרוץ. הנטס חייבים לנצל כל איבוד של פילי ולרוץ להתקפות מעבר ומתפרצות. לנטס יש יתרון משמעותי בכנפיים עם שלל סווינג מנים וקלעים שיודעים לרוץ ולשים את הכדור בטבעת. פילי גם כן יודעת לרוץ, אולם בעיניי היתרון שלה נראה משמעותי יותר במשחק עומד.

 

דינווידי – כוח אש רציני מהספסל

 

כדאי לשים לב ל:

גרג מונרו. השחקן שיובש לא מעט בשנים האחרונות יכול להיות אקס פקטור בפלייאוף, בעיקר אם אמביד ינוטרל/ייפצע/ייכנס לבעיית עבירות. מונרו יודע לצבור נקודות בזמן קצר, מוסר טוב יחסית לגבוה ויכול לתרום ניסיון ויעילות. לא בטוח בכלל שזה יקרה אבל לא אופתע אם הוא יקבל צו 8.

ההימור שלי:

תהיה סדרה מרתקת עם משחקים צמודים שבסופו של דבר תוכרע לטובת הביתיות והכישרון של הסיקסרס. 2-4 לפילדלפיה.

Amitlahev

אבא במשרה מלאה, רואה חשבון, שופט כדורסל בדימוס, מכור לפנטזי, גיטריסט בהרכב ובשעות הפנאי (שאין לי) זורק מלא שלשות :)

לפוסט הזה יש 28 תגובות

  1. ניתוח מצויין עמית. מסכים שהריצה יכולה להיות משמעותית – הכושר של אמביד אכן בעיה וג'ארט אלן יכול להריץ אותו לא מעט. גרג מונרו בחירה מעניינת לאקס פקטור, לא יודע אם יזכה ליותר מדי דקות. ראסל לדעתי יזכה לטיפול אישי ודי קשוח מג'ימי באטלר, השאלה מה יעשו עם היוצר השני (דינווידי) שהיה טוב מאוד העונה וקלע 23.8 נקודות למשחק נגד פילדלפיה. רדיק עשה עליו עבודה נאה ואולי יזכה ליותר דקות מולו, יכול להיות שסימונס בכלל יהיה המצ'-אפ או שנראה אותו יותר בתור מגן על לברט או שחקן משנה כלשהו. שחקני המשנה של ברוקלין הם שאלה מעניינת – אני לא חושב שג'ו האריס והשאר יקלעו באחוזים כאלה בפלייאוף וזה משמעותי. לכן יכול להיות שיגמר ב-5 משחקים ל-76'.

  2. אם תהיה הפתעה בסיבוב הראשון של הפלייאוף,
    לתחושתי זה יהיה בסדרה הזו.
    הסיבה היא אמביד. או ליתר דיוק, הסיקסרס ללא אמביד.
    השנה, כאשר אמביד על הפרקט, (עבור כל 100 פוזשנים) הסיקסרס מנצחים 115 – 107.6
    כאשר הוא על הספסל הם מפסידים 110.1 – 112.6
    .
    לכאורה, חדשות טובות. בפלייאוף אין באק-טו-באק, והכוכבים מקבלים יותר דקות.
    .
    רק שבמקרה של אמביד, אני לא בטוח שזה המצב.
    מי שצפה השנה באמביד לא יכול שלא להבחין בירידה ביכולת שלו במשחקים בהם הוא משחק יותר דקות.
    במשחקים כאלו, הוא מגיע לרבע האחרון בלי אוויר, ואז האחוזים שלו צונחים (ירידה של 5.5% אפקטיבי ברבע האחרון),
    וכאשר המשחקים מגיעים להארכה?
    אז בכלל הוא נעלם (נכון, זה מדגם קטן של 5 משחקים בלבד. אבל קשה להתעלם מ-25% אפקטיבי באותם הארכות, בעיקר לאור נתוניו ברבעים האחרונים).
    אותו הדבר נכון גם להגנה שלו. אם עבור המשחק כולו אמביד הוא השחקן ההגנתי מספר 1 של הסיקסרס (ויש לו את הדיפנסיב רייטינג הגבוה ביותר מבין מי ששיחקו כל העונה)
    (למעשה, לדעתי, כאשר אמביד "טרי" ובריא, הוא אולי שחקן ההגנה הטוב בליגה. ביכולת שלו לכסות שטח רק יאניס יכול להתחרות).
    אז ברבעים האחרונים הוא סובל מצניחה של 5 נק' בדיפנסיב רייטינג שמייצגת את העובדה שההגנה שלו היא לא באותה רמה.
    .
    השורה התחתונה היא שבפלייאוף, מול קבוצה נפיצה כמו הנטס –
    אני בהחלט יכול לדמיין מצב בו הנטס מצליחים להעלות הילוך, בעוד שהסיקסרס נכשלים במאני טיים.
    .
    תודה, עמית. פריוויו נהדר.

  3. תודה עמית.
    עם כמה שאני אוהב את הנטס ומה שהם עשו השנה זאת סדרה שהסיקסרס חייבים לעבור בלי יותר מדי בעיות – מבחינתה בחמישה משחקים לכל היותר כשהמטרה העיקרית שלהם תיהיה להבין על איזה נשקים היא רוצה ללכת בפלייאוף בסדרות שיגיעו מאוחר יותר ויהיו יותר מאתגרות.

  4. נהדר עמית, פריוויו מצוין לסדרה שבטוח תהיה 6 משחקים ומעלה. ברוקלין היא מסוג הקבוצות הקרציות שלא מפסיקות להילחם.

  5. ברוקלין חביבים ועשו את שלהם בהגעה לפלייאוף ויצירת בסיס נהדר לכוכב שאמור להגיע בקיץ… אבל פילי מוכשרים (הרבה יותר) ובפלייאוף הרוטציות מתקצרות ולילי יש ארבעה שחקנים שכל אחד יכול לשים 20-25 בלי שבצד השני יש ממש דרך לעצור (שלא לדבר על אמביד שבכלל אין תשובה לגביו).
    ברוקלין יצטרכו לבחור את הרעל שלהם מול החמישייה של פילי.
    מאמין שפילי אולי ישמטו משחק אבל יסיימו את הסיפור בחמישה משחקים וברוקלין ישארו עם המחאמות על לחימה מצידם

  6. קני אטקינסון מאמן מצוין והוא החליט כבר במשחקים קודמים שאף אחד מהגבוהים שלו לא יכול לשחק נגד אמביד אז הוא העלה את רונדה-ג'פרסון בסנטר ושיחק הגנה איזורית ואני מעריך שזה מה שהוא יעשה בפלייאוף.
    אם פילי תופסים ימי קליעה טובים זה הולך להיות סוויפ , אם האיזורית תקשה על אמביד שנוטה לאבד כדורים כשמקיפים אותו מספר שחקנים זה יכול ללכת אפילו 7 משחקים
    צריך גם לראות אם שיטת ההגנה של פילי במשך העונה של לעשות סוויץ' על כל חסימה שעזרה מאד לגארדים של הנטס תעבוד , למרות שיכול להיות שהם בכלל ישחקו אחרת כי עוזר המאמן שהיה אחראי על השיטה הזאת בילי לאנג כבר לא עם הקבוצה ועבר להיות מאמן קולג'ים לפני כמה שבועות וזה יכול רק לעזור כי לא היה לא מושג מהחיים שלו

  7. אני עם עמית שלפילי לא יהיה טיול קל של 0-4. 3-4 – כך הסידרה תסתיים. אטקינסון ישמור על אמביד אזורית, ויגרה אותו לצאת החוצה לזריקות 3 כשתחת הסל ישמרו עליו שניים – אחד מלפנים ואחד מאחור, ובחוץ יתנו לו לזרוק כמה שהוא רוצה עם ה-32% שלו, ואף שחקן מםילי לא קופץ לריבאונד.
    אצל הסיקסרס הספןר ברור: הכל תלוי בבריאות של אמביד. החמישייה של אמביד, האריס, באטלר, רדיק, וסימונס, שיחקה יחד רק 10 פעמים משך כל העונה. זוהי בעייה גדולה אצלם. אני בטוח שהסיקסרס היו מעדיפים לפחות שתי יריבות אחרות (אם לא 3) ולא הנטס כי הנטס מציבים שתי בעיות: הם קבוצה לוחמת ביותר, ומהירה אפילו יותר מהסיקסרס. יש להם את הבק-קורט עם ראסל, דווינדי ולברט להתחרות ללא כל נחיתות – אם לא עליונות – על הסיקסרס.

  8. ברט בראון כבר עושה קולות של יוסטון אנחנו בבעיה
    מדבר שזה מצאפ בעייתי עבורם
    “We don’t match up well. Dangerous. Completely dangerous. Where do I assess where we’re weak? Where do I need the most help? It’s pick-and-roll defense. ”

    1. ממי הוא צריך עזרה? אולי שיתקשר לפופ חבר טלפוני
      אם הוא לא מאמן כזה גרוע אולי הוא היה מבין ששיטת ההגנה שלו לא עובדת נגד קבוצות טובות ומשנה את זה כבר לפני הרבה זמן

  9. תודה עמית, סקירה מצוינת

    פילדלפיה מגיעה עם הרבה סימני שאלה
    ברט בראון הצהיר כל השנה שלא חשוב הכושר במהלך העונה חשוב באישזה כושר הקבוצה תגיע אל הפלייאוף
    אז ככה-
    בעונה הקודמת ההגנה של פילדלפפיה דורגה ראשונה בליגה בחודשים מרץ אפריל. העונה ? 25 …..
    אחרי ההייפ סביב הטרייד של טוביאס האריס היה ברור שכימיה תיהיה הבעיה הגדולה ונותרו לסיום העונה 26 משחקים. רק ל7 משחקים היה לבראון הרכב מלא וללא לפציעות. לפני שבוע בניסוי כלים מול מילווקי , אמביד חזר לשחק אחרי שבוע וחצי של מנוחה (באטלר לא עלה) פתאום רואים שהאריס לאיודע את מקומו בהתקפה , בן סימונס תוקע לאמביד את הצבע, אמביד נופל (שובפעם) בכושר ברבע האחרון ופילי הפסידה.
    בראון ממשיך להתעקש על משחק המסירות והיתרונות היחסיים של באטלר והאריס במשחק האחד על אחד ו P&R לא מגיע לידי ביטוי

    בנוסף – השבוע ברט באון ואלטון ברנד סתרו את עצמם לגבי הפציעה של אמביד בברך ומהנסיון עם פילדלפיה אין עשן בלי אש, אמביד כנראה גורר פציעה כלשהי וזה לא מבשר טובות לפילדלפיה.

    בניגוד לשנה שעברה שפילדלפיה הגיעה בכושר מצוין לפלייאוף היא מגיע עם מאזן 4 נצחונות ו-6 הפסדים כאשר ההספדים מגיעים למעצמות כמו דאלאס (20 הפרש) אטלנטה ( פעמיים) אורלנדו ומיאמי

    מקווה שאתבדה אבל פילי מגיעה לפלייאוף בכושר לא טוב ולברוקלין יש אחלה מצ'אפ מולה להפתיע

  10. מסכים לגבי ה 2-4 לפילי.
    הנטס קבוצה מלהיבה שיכולה לקחת 2 משחקים נגד פילי כשאמביד לא ידוע אם ישחק במשחקים הראשונים

  11. לדעתי הסדרה היחידה במזרח עם סיכוי להפתעה. פילי היא קבוצה שלא בנויה טוב לפלייאוף כשהם מסתמכים הרבה מאוד על משחק המעבר. התוספת של האריס מאוד חשובה כי כמה אפשר לבנות על הנדאופים לרדיק ופוסט אפים של אמביד.
    לדעתי, פילי ייקחו ב6 אבל הסדרה הזאת תחשוף עוד פעם את הבלוף ששמו בן סימונס. כל עוד סימונס חא יואיל לעבוד על הזריקה שלו הוא יישאר שחקן נהדר לעונה רגילה אבל נטל על הקבוצה שלו בפלייאוף.

להגיב על גיא רוזן שמשוכנע שהגולדן בויז זוכים באלי-פו-פו-פו-ת-! לבטל

סגירת תפריט