הבלדה של דירק ודווין – האוורד בק / תרגום Smiley

הבלדה של דירק ודווין – האוורד בק / תרגום Smiley

הבלדה של דירק ודווין

דירק נוביצקי ודווין וויד אולי לא יצרו יריבות שתיזכר לדורות, אבל הקרבות שלהם על הבמה הגדולה ביותר של ה-NBA עיצבו את מי שהם הפכו להיות כשחקנים ומה שאנחנו נזכור לגביהם כאשר הם יעזבו את המשחק.

מרץ 28, 2019

האוורד בק / Bleacher Report

מאמר מקורי: https://bleacherreport.com/articles/2827235-the-ballad-of-dirk-and-dwyane

שתי אגדות כדורסל זאת צד זאת, כל אחת אוחזת בגופיית המשחק המיוזעת של השנייה, שני הגברים קורנים לפני התמונה של שניהם מול מצלמות העיתונאים.

הגבוה, מעל 2 מטר גדל בוורצבורג, גרמניה, רוכן למסגרת התמונה עם חצי חיוך. הפחות גבוה, סקורר חמקמק מהפרברים של שיקגו, מחייך בחוזקה.

באצבעותיu של דירק נוביצקי, גופייה לבנה של מיאמי היט עם הספרה 3. בידיו של דווין וויד, גופיית המשחק השחרחרה של הדאלאס מאבריקס עם הספרה 41 בכחול. החלפת הכבוד של הגופיות, לאחר ה-13 בפברואר במשחק בדאלאס, במהרה נהפכה לאחד הרגעים הטובים של העונה – עונתו האחרונה של וויד ב-NBA, וכנראה גם, עונתו האחרונה של נוביצקי.

זהו דיוקן של חמימות, ענווה וכבוד הדדי – ולחלוטין הסימן המוזר ביותר ליריבות הכי בלתי סבירה של הזמנים המודרנים של ה-NBA.

יריבות? שני שחקני היכל התהילה העתידיים נרתעים מהמילה. הם משחקים העמדות שונות – נוביצקי בעמדת הפאוור פורוורד, וויד בעמדת השוטינג גארד – ובאזורים נפרדים. הם מתמודדים אחד מול השני פעמיים בעונה. מעולם לא שמרו אחד על השני. לעיתים רחוקות חשבו זה על זה.

עם שני יוצאים מן הכלל בולטים, זה ברור. ביוני 2006, וויד לקח את האליפות מנוביצקי – כשהוא מיד מעלה את מעמד הכוכבות שלו ומרסק את זה של השני. חמש שנים מאוחר יותר, נוביצקי קיבל את הנקמה שלו, שהוביל את דאלאס לתואר מידיהם של ההיט. זה לא היה מג'יק מול בירד המתמודדים על העליונות של שנות ה-80. או ראסל מול צ'מברליין הנאבקים כמו טיטאנים במהלך שנות ה-60. זה לא היה איזה סיפור של יריבות אחד-על-אחד המגדירה עידן.

מלבד…

"ובכן, זה מה שזה", אומר נשיא ההיט פאט ריילי, המתמחה בנושא זה – כשחקן, מאמן וכמנהל – בתקופה של החצי מאה האחרונה. "אני חושב שאתה יכול לחזור בחזרה ל-47, כאשר ליגת ה-NBA נוסדה ואז היית יכול לבחור שני בחורים בליגה, בכל 10 שנים או בכל חמש נשים – אני מתכוון, שחקנים נהדרים, נהדרים, נהדרים, סופרסטארים – שיש את היריבות הטבעית הזו שהגיעה מאיזשהו מקום, אירוע כלשהו. נולד מסדרות הפלייאוף, נולד מתוך אליפויות, מאבק על מלכות הסלים, לא משנה מה זה".

ו-וויד ונוביצקי? "היה להם את זה", ריילי אומר במהלך ראיון לא מזמן ממשרדו במיאמי.

זה לא היריבות הכי סקסית או הכי מרובדת בין שני שחקני NBA – זה אפילו לא מגיע לופ 70, לפי האוסף של NBA.com – אבל אין הרבה מחלוקת: וויד ונוביצקי היו בעלי השפעה עמוקה על הקריירה אחד של השני.

Dallas Mavericks v Miami Heat - Game Six

ההפסד ההוא ב-2006? כמעט והרס את נוביצקי אבל בסופו של דבר חידדה את הריכוז שלו ואת משחקו, הניעה אותו לקמפיין MVP בעונה שלאחר מכן ולאליפות ארבע שנים מאוחר יותר.

"ללא מה שקרה ב-2006", נוביצקי אמר לבליצ'ר ריפורט, "אני לא בטוח שהייתי זוכה ב-2011".

ההפסד ב-2011? תבוסה משפילה לברית קבוצת העל החדשה עם החברים לברון ג'יימס וכריס בוש – לאחר כל חזיונותיהם לשליטה בעולם. אבל זה הכריח ארגון מחדש של וויד ושני חבריו כדי לזכות בשני התארים הבאים.

"כשהם ניצחו אותנו בדרך שבה הם ניצחו, זה שינה את הקריירה שלי", וויד אומר. "חזרתי עם מנטליות שונה".

זה לא רק אמרה נדושה ומנומסת כדי לחמם איזשהם יחסים קרירים לפני ששני האנשים האלה נעלמים באופק. ההשפעה שלהם אחד על השני הייתה מוחשית, אינטנסיבית, אולי בלתי נראית באותו הרגע אבל לחלוטין ברורה עכשיו עם היתרון של הזמן. גם וויד וגם נוביצקי, התראיינו בנפרד עבור הסיפור הזה במשך שבוע, הביעו הערכה הדדית אחד כלפי השני.

"יש הרבה סימטריה בחיבור שאנשים יעשו במשך עידנים", אומר מאמן המאבריקס, ריק קרלייל.

בספטמבר האחרון, וויד הכריז שהעונה הזו, ה-16 שלו, תהיה האחרונה. נוביצקי, בעונתו ה-21, היה צנוע לגבי עתידו, למרות שהוא, גם כן, מצפה לפרוש – ומקבל בענווה כל מחווה ומחיאות כפיים מהאוהדים ברחבי היבשת.

שניהם ידורגו בין הגדולים ביותר אי פעם בעמדות שלהם: נוביצקי, אבולוציה של 2.13 שהתמחה בזריקות משלוש ונת השראה לדור שלם של חדי-קרן. ו-וויד, גארד שוצף מהסגנון הישן שרוב הזמן התחמק מהזריקות לשלוש.

השניים שיחקו אחד מול השני 22 פעמים בעונה הרגילה, כאשר כל אחד מנצח ב-11 מפגשים (הנה הסימטריה שוב). הם יפגשו בפעם האחרונה ב-28 במרץ, במיאמי, ויספקו אפילוג שקט בצורה מוזרה לשילוב סיפורם.

"אם אני אף פעם לא הולך לחזור, אז תנו לי להשאיר סימן".

ברגע המרכזי של גמר 2006, וויד חשב על דן מרינו. נוביצקי חבט בגרמנית.

המאבריקס היו הקבוצה הטובה יתר – עם 60 ניצחונות בעונה הרגילה מול ה-52 של ההיט – ככה שזאת לא הייתה הפתעה כאשר הם השיגו שני ניצחונות בבית בפתיחת הסדרה. נוביצקי היה חסון אבל לא דומיננטי. וויד היה פרודוקטיבי אך לא יעיל.

אליפות לדאלאס הייתה כמעט דבר צפוי.

Related image

זה מתי שמחשבותיו של וויד נדדו למרינו, הקווטרבק האגדי של המיאמי דולפינס שהופעתו הבודדת בסופרבול, ב-1984, הסתיימה בהתרסקות של 38-16 מול הסן פרנסידקו פורטי-ניינרס.

"אתה שומע על הסיפור הישן של דן מרינו", וויד אומר. "הוא הגיע לסופרבול בשנתו השנייה, ומעולם לא חזר לשם. ורק הידיעה שאני אולי לא יחזור לשם אף פעם. ככה שאם אני אף פעם לא הולך לחזור, אז תנו לי להשאיר סימן – משהו שאני יכול לאחר מכן ללכת ולא להתחרט".

ההיט הביאו את שאקיל אוניל שנתיים קודם לכן כדי להאיץ את התפתחותו של וויד. אבל היה זה וויד שנתן למיאמי את היתרון הכי גדול שלה מול דאלאס. אז הוא עבר להתקפה, נותן את אחד מבין רצפי ההופעות הבלתי נשכחות והשנויות במחלוקת בסדרות הגמר: 157 נקודות במהלך ארבעת המשחקים הבאים, הכוללות 58 זריקות עונשין (מ-73 ניסיונות), כדי להוביל את ההיט אל התואר. נוביצקי קיבל את דראל ארמסטרונג הנחוש, ההפך הקוטבי שלו.

באמצע הריצה, בין משחק 4 ל-5, מאמן דאלאס אייברי ג'ונסון עשה את המעבר המפורסם שהוציא את המאבס ממיאמי והעביר אותם לפורט לודרדייל. והוא צירף לכל שחקן שותף לחדר.

ארמסטרונג שאב השראה בכך שהיה צופה בסרטים של קרבות אגרוף ישנים, למגינת ליבו של שותפו לחדר.

"אז אני שם מראה לו את אחד מקרבות האגרוף הכי גדולים שאי פעם ראיתי, עם [איוונדר] הוליפילד ורדיק בואו בסיבוב ה-10", ארמסטרונג נזכר. "והוא פשוט שם עושה ראפ. דירק שר ראפ בגרמנית".

תנו לעדות להשתקף כאילו מרינו ניצח את הסיבוב הזה, כשהוא גובר על הוליפילד ועל היפ-הופ גרמני.

נוביצקי, שנשמר בעיקר על ידי יודוניס האסלם, מעולם לא חזר למסלול, כשהוא קולע רק ב-38.7 אחוז בארבעת הפסדים. הרגע שהכי רודף אותו הגיע בסיום משחק 3: 3.4 שניות לסיום, בפיגור של שתיים, עם שתי זריקות עונשין כדי להשוות. הוא קולע את הראשונה, מחטיא את השנייה ויתרון פוטנציאלי של 0-3 הפך להובלה של 1-2.

Image result for Dirk Nowitzki 2006 finals

"ואז התחלנו להיות מעט לחוצים", נוביצקי אומר, עדיין מנענע בראשו לגבי אותה זריקת עונשין. "משחק 4, חטפנו תבוסה כואבת".

אלו הרגעים שמגדירים קריירות. וויד הוכתר כאלוף וכ-MVP של סדרת הגמר בגיל 24, החבר הראשון של כיתת הדראפט של שנת 2003 המגיע לפסגה הזו.

"דירק היה ממש שם קרוב לזכייתו הגדולה", ריילי אומר, כשהוא מראה עם ידו הימנית, על טבעת האליפות הנוצצת של 2006 תחת אורות המשרד. "ואז וויד פשוט גנב זאת ממנו".

"בלתי יאמן", נוביצקי אומר. "לא ניתן לשמירה".

במשך תקופה של שלוש שנים וויד היה, לפי השקפתו של ריילי, "השחקן הכי טוב בעולם".

"דווין היה יותר טוב מקובי בתקופה הזו", ריילי אומר. "הייתה לו שנה טובה יותר בכך שהשפיע יותר על מאזן הניצחונות – בסדרת הגמר, ברגעים הגדולים ביותר, על הבמה הגדולה ביותר. ואתה מקבל את הכינוי הזה".

עבור וויד, הרגע הזה היה מכונן בקריירה, אפילו שהקריירה הזו הייתה רק בת שלוש שנים.

"האליפות הראשונה שזכיתי מולו היא משהו כזה, שאם אף לא הייתי מקבל עידן את שלושת הגדולים, שהיה מסדר אותי לשארית חיי", וויד אומר.

ההשלכות של ההפסד היו קיצוניות באותה המידה. נוביצקי תוייג כרך – ביקורת שכיחה לכמעט כל הגבוהים האירופאים בתקופה ההיא. עיתונאי ב-ESPN.com שם את נוביצקי ברשימה של שחקנים הנמצאים במורד הקריירה שלהם – ללא התחשבות בהופעותיו הדומיננטיות של נוביצקי מול הקבוצה החזקה של סן אנטוניו והסאנס בעידן של סטיב נאש.

"אני רק זוכר שאמרתי לעצמי, כל מה שעבדת עבורו ירד לטמיון", נוביצקי אומר. "לחוות עונה יוצאת דופן, פלייאוף בלתי יאמן וכל זה היה עבור כלום".

"זה", הוא מוסיף, "כנראה היה הרגע הכי מתסכל בקריירה שלי. זאת כמעט תחושה של ריקנות. אתה לא רוצה לקום מהמיטה בבוקר, לא באמת יודע מה הולך להגיע".

תסכול. ריקנות. מרירות.

Image result for dwyane wade 2006 YOUTUBE

לפי השקפתם של המאבריקס, השופטים השפיעו על הסדרה – במיוחד עם הכמות העצומה של זריקות העונשין של וויד, במיוחד במשחק מספר 5, שהוא קיבל כמות זריקות (25) כמו כל הסגל של דאלאס ביחד. וויד הבטיח את הניצחון בכך שקלע שתי זריקות עונשין עם 1.9 שניות לסיום, לאחר שריקה שנויה במחלוקת.

הבעלים של המאבס, מארק קיובן, נכנס בשופטים באותו הזמן, כשהוא סופג קנס של 250,000 דולר. הוא מעלה מחדש את התלונה על כך מבלי לענות ישירות לשאלה לגבי היריבות בין וויד לנוביצקי.

"אני מתכוון, תראה, אני לא חושב שמישהו יטיל ספק שלקחו זאת מאיתנו", קיובאן אומר ל-B/R, כשהוא מוסיף, "צוות שופטים אחר, תוצאה שונה".

ההשמצות של המאבס כמעט ולא נלקחו בחשבון על ידי ההיט, שראו זאת כהשמצה לתואר בו זכו. אז וויד החזיר בעונה הבאה, כשהוא אומר שנוביצקי עלה למאבס בתואר, "בגלל שהוא לא היה המנהיג שהיה אמור לסגור את המשחק ברגעים המכריעים".

ימים לאחר ההערות הללו, השניים חלקו את המגרש במשחק האול-סטאר בלאס וגאס. אבל הם סירבו להתייחס אחד לשני. שום הנהון. שום מגע.

שם חלה תפנית ביחסים שהפכו ל"קרירים", לפי תיאורו של נוביצקי. שם נולדה היריבות.

"זה היה רגע של הכל עבורו".

נקודת המפנה של קרב האליפות השני שלהם, ב-2011, שם גם נוביצקי וגם וויד סבלו משיעולים ונשימות כבדות – נוביצקי ממחלה, וויד מתוך מעשה קונדס לצחוק על אותה המחלה.

הסדרה הייתה בשוויון 2-2, כאשר נוביצקי קולע 21 נקודות עם 11 כדורים חוזרים בניצחון במשחק מספר 4 תוך כדי שהוא נאבק בחום גבוה. וויד וג'יימס, שהלכו זה לצד זה לאחר אימון זריקות בבוקר של משחק מספר 5, שיחקו אותה חולים כאשר מצלמות הטלוויזיה מקליטות אותם.

"קצת ילדותי", נוביצקי אמר בעבר.

לקח לו יותר זמן ממה שהוא אי פעם ציפה כדי לחזור לבמה הגדולה.

אפילו לאחר ההתמוטטות ב-2006, נוביצקי זוכר שהוא חשב, "אנחנו הולכים לחזור לגמר מעתה ואילך. זה הזמן שלנו. … ואני לא חושב שממש שמנו לב שב-2007 החלון שלנו נסגר ממש מול עינינו".

נוביצקי חזר לעונה שלאחר מכן עם העונה הטובה ביותר שלו, כשהוא זוכה בכבוד של תואר ה-MVP בכך שהוביל את המאבריקס למאזן של 67 ניצחונות שהיווה שיא עבור הארגון … רק כדי להפסיד למדורגת שמינית, גולדן סטייט ווריורס, בסיבוב הראשון של הפלייאוף באחת ההפתעות הגדולות ביותר אי פעם.

זה גרם לשתי תבוסות מנטליות בהפרש של 10 חודשים. במצב עגום, נוביצקי נסע למרחבים האוסטרלים עם מאמנו משכבר הימים, הולגר גשווינדר, לתקופה של חמישה שבועות בקיץ של שנת 2007.

"אני בהחלט לוקח הפסדים במלוא הרצינות", נוביצקי אומר, שהוא נזכר באותו הרגע. "אם אני אחד מהשחקנים החשובים בארגון והחלט המשתכר הכי גבוה, הרגשתי שאם לא זכינו ונפלנו מוקדם, זה בעיקר באחריותי. כך תמיד הסתכלתי על זה. ו-2006 היתה קשה, ו-2007 [לאחר מכן], הייתי כה מתוסכל שהייתי צריך לנסוע רחוק. אז רציתי ללכת הכי רחוק שהייתי יכול".

נוביצקי מתייחס למשל של גשווינדר: "כשאתה בספקות עם עצמך, תמיד תבחר את העולם" – שהמשמעות, הוא אומר: "אל תישאר עם עצמך, צא החוצה ותעשה משהו. תחווה משהו. אחרת, תהפוך להיות מתוסכל ודכאוני. זה מה שעשינו באותה השנה. זה היה נהדר עבורי. … ברגע שניקיתי את מחשבותי, הייתי מוכן לחזור שוב".

הלייקרס של קובי ופאו גאסול שלטו במערב מ-2008 ועד ל-2010 – מחסום דרך עיקש לתקוות האליפות של נוביצקי.

זה גם לא היה קל עבור וויד לאחר התואר ב-2006. מיאמי הפסידה בסיבוב הראשון בשנה שלאחר מכן, ביצעה טרייד ששלחה את שאקיל אוניל לפיניקס במהלך עונת 2007-08 ואז החמיצה את הפלייאוף. היה צורך במהפכת השחקנים החופשיים הכי גדולה בזמנים המודרנים כדי להחזיר את וויד לרלוונטיות.

הסיכויים היו שונים לחלוטין כאשר השניים נפגשו שוב ב-2011. נוביצקי, אז בעונתו ה-13 וקרוב ליום הולדתו ה-33, ידע שזה כנראה הסיכוי האחרון שלו לתואר. והוא חזר עם צוות מסייע בלתי מבריק בעליל: ג'ייסון קיד המזדקן, שון מריון בסוף הקריירה, ג'י ג'י בראה הנחוש, טייסון צ'אנדלר הקופצני. הציפיות היו גבוהות בהרבה עבור קבוצת העל החדשה של וויד, זה ברור. אבל ההיט הבטיחו להיות מתחרים קבועים על התואר בעתיד הנראה לעין. ברור, הלחץ לנצח היה גבוה, אבל למיאמי היה יותר מרווח לטעויות.

כאשר וויד ניצב מול נוביצקי באותו האביב, הוא ראה שחקן יציב יותר מזה שהתמודד מולו ב-2006. "חשבתי שהוא מוכן", וויד אומר, כשהוא מסתכל על תחילת הסדרה. "זה הורגש כאינדיבידואל, כמנהיג, כאילו הוא היה מוכן. וידעתי זאת – אפילו שהרגשתי שאנחנו היינו מאוד מוכשרים – ידעתי שאנחנו צריכים לעשות את העבודה שלנו כדי לנצח".

ההיט נכנסו לסדרת הגמר שהם הפייבוריטים הברורים – אף כי ספגו ביקורות כבדות. חיקוי השפעת של נוביצקי על ידי וויד וג'יימס לפני משחק מספר 5 רק חיזק את מעמד הנבל שלהם.

Image result for DALLAS MAVERICKS 2011 YOUTUBE

נוביצקי קלע 29 נקודות באותו הערב כדי לדחוף את דאלאס לניצחון וליתרון 2-3 בסדרה. הוא המשיך ל-21 נקודות במשחק שנעל את הסדרה שלושה ערבים מאוחר יותר – חותמת נחרצת לאימות הקריירה.

"דירק היה השחקן הכי טוב בעולם – באותה נקודת זמן, במהלך אותה הסדרה", ריילי אומר.

כדי להתגבר על הרגשות, נוביצקי ניגש לחדר ההלבשה של האורחים לאחר הישמע הבאזר, כדי לתת לדמעות האושר לזלוג, בזמן שחברי קבוצתו חוגגים על הפרקט.

"זה היה רגע של הכל עבורו", קרלייל אומר. "עבור דירק, להתחרות בליגה הזו אף פעם לא באמת היה עבור הסטטיסטיקה או עבור החנופה – שום דבר מהדברים האלה. בסופו של דבר זה התנקז אם הוא יכול להיות הבחור הזה שמסוגל לסחוב קבוצה אל התואר. כאשר הוא הצליח לעשות זאת, זה היה חייב להיות אחד מהרגעים הכי מדהימים שאתלט יכול לחוות".

קיובן אומר: "זה נתן לו את הטבעת שהוא היה צריך, בגלל שאני חושב שהוא היה מרגיש לא שלם. בדיוק כמו כולנו".

הריקושטים עבור ההיט היו בעיקר מכוונים כלפי ג'יימס, שנתן הופעה איומה לאורך כל ששת המשחקים של הסדרה. וויד היה יציב במהלכה, כשהוא משיג ממוצעים של 26.5 נקודות, 7.0 כדורים חוזרים ו-5.2 אסיסטים.

ועדיין, וויד אומר, ההפסד שינה אותו.

"לא ידעתי זאת באותו הזמן, אבל הגדולה [של נוביצקי] דחפה אותי להיות יותר טוב", הוא אומר. "שם נתתי את המושכות ללברון, ולקחתי צעד לאחור".

שנה מאוחר יותר, וויד חגג זכייה בתואר נוסף, כאשר הציוות שלו עם ג'יימס גבר על האוקלהומה סיטי ת'אנדר. שנה לאחר זה, הוא זכה בתואר האליפות השלישי שלו במותחן של שבעה משחקים מול הספרס.

נוביצקי אומר: "אני חושב שהיינו ברי מזל להיפגש איתם בשנה הראשונה כאשר הם התחברו. הם העלו את המשחק שלהם לרמה אחרת, כאשר הם מבינים אפילו טוב יותר כיצד לשחק אחד לצד השני, אחד עם השני. הם אפילו נראו בלתי מנוצחים לזמן מה".

אתה לא זוכה לבחור את היריבים שלך בספורט המקצועני. הם פחות או יותר מציגים את עצמם, באמצעות שילוב של התרחשויות, גיאוגרפיה ותזמון.

אם שואלים את נוביצקי, שעכשיו בן 40, למנות את יריבו העיקרי, הוא יצביע על הסאנס והספרס, קבוצות איתן הוא התמודד באופן קבוע, וזכור, בקרבות שנתיים כדי לשלוט באזור המערבי. קריירת הפלייאוף שלו כוללת 145 משחקים ו-14 יריבים שונים.

עבור וויד, 37, ששיחק 177 משחקים בפלייאוף ופגש 16 יריבים שונים, אלו היו בדרך כלל הסלטיקס, בולס והפייסרס שהשאירו את חותמן העיקרי.

נוביצקי, שנבחר בדראפט של 1998, היגע בעידן של העילית של הפאוור פורוורדים – קווין גארנט, טים דאנקן, קרל מלון, כריס וובר, ראשיד וולאס – כולם יריביים טבעיים במירוץ לתהילה. וויד הגיע ב-2003 ובאופן מיידי היה צריך להוכיח את עצמו מול דור עילית של שוטינג גארדים: בראיינט, ריי אלן, אלן אייברסון, וינס קרטר, טרייסי מגריידי.

אבל אם היריבויות הגדולות הן אלה שנולדות כאשר הפרש הסיכויים הוא הגדול ביותר, אז זוהי האחת שתיזכר יותר מכל. דירק לדווין, ודווין ודירק. כאן, בסוף, הם יכולים להביט במרחב ולראות זאת. הם יכולים להגיש אחד לשני את הגופייה ולחייך במתינות למצלמות עם שילוב מוזר של מתח והכרת תודה.

"זה פשוט קשה לאהוב את התחרות שלך באותו הזמן", נוביצקי אומר. "אבל עכשיו אנחנו מבוגרים יותר, ואני זקן, ואין לי דבר מלבד כבוד למה שזה עשה עבור הכדורסל ועבור הליגה הזו".

לפוסט הזה יש 7 תגובות

  1. לגבי הצוות של נוביצקי, הוא היה טוב מאוד ומבחינה התקפחת היה לא פחות טוב משל הסלטיקס, וארבעת השחקנים המובילים של דאלאס ואף חמשת הצובילין היו טובים יותר משל הסלטיקס, וקיד המזדקן היה עדיין מהרכזים הטובים ביותר בליגה.

  2. מאמר טוב מאוד, ובאמת שתי הסדרות הללו, 2006 ו2011, יזכרו הרבה יותר מאשר ארבעת הסדרות שבינהן, לדעתי, למרות שברור שאף אחד לא ישכח את האליפות של הטריו של בוסטון, ואת שתי האליפויות והfmvp של קובי, או את הגמר הראשון של לברון והfmvp של טוני פרקר. אבל הדרמה והקרב גם ב2006 וגם ב2011, היו ברמה אחרת לגמרי.

  3. אחד הסיפורים המרתקים ביותר, ולדעתי אחד מתרגומיך הטובים. כל מי שלא ניכנס הנה וקורא מילה במילה מהתחלה ועד הסוף – מפסיד.

    וכמובן המשחק ב-28 לדצמבר לא היה "אולי" המשחק האחרון של נוביצקי מול מיאמי, אלא בהחלט המשחק האחרון כי ימים אחדים אחריו, במשחקו האחרון בדאלאס,ף נוביצקי הודיע שגם הוא פורש.
    מצויין סמיילי. ממש מצויין!

להגיב על צביקה לבטל

סגירת תפריט