המחזוריות של הכדורסל ב-NBA/דור בלוך

הניגוד החריף בין הדיבור על הדראפט הנוכחי (רדוד, חלש, מעט עניין), לדראפט הבא (עמוס, מלהיב, מתניע תנועת טאנקינג המונית), גרם לי לחשוב על השאלה האם יש מחזוריות לדראפטס ב-NBA?

האם באמת השאלה האם מחזור מסויים של דראפט יהיה עמוס בכישרון או חלש היא לחלוטין אקראית?

לכאורה, יש מימדים של אקראיות שהם בלתי נמנעים.

אם נניח הנחה סבירה שבכל שנתון של גיל פיזור הכישרון הוא זהה (מאחר ומדובר על מליוני גברים פוטנציאלים בכל מחזור זה נשמע כמו הנחה סבירה), עדיין נשארים מרכיבים אקראיים רבים לגבי מידת הכישרון שתבוא לידי ביטוי בדראפט עצמו.

ראשית כל יש את האקראיות הרגילה של הספורט: פציעות, כושר, בעיות אישיות, בעיות סמים וכדומה וכדומה.

שנית, שחקנים יכולים להיבחר לדראפט בשנים שונות ולהחלטה של שחקן האם להיכנס לליגה בסוף השנה הראשונה או השלישית יש השפעה דרמטית על איכות הדראפט, ברור שהדראפט של 2003 למשל היה נזכר אחרת לגמרי אם לברון לא היה נבחר בו.

שלישית, כיום כשהשחקנים האירופאים תופסים מקום משמעותי בליגה, מקום שהולך ונהיה משמעותי יותר ויותר, המימד האקראי של הדראפט הופך לדומיננטי יותר לכאורה, מאחר ושחקנים מאירופה יכולים להגיע בכל שלב או גיל פחות או יותר.

אבל כשמסתכלים על איכות הדראפט על פני השנים אי אפשר לפספס את העובדה שב-30 השנים האחרונות זכינו לדראפט יוצא מן הכלל בערך אחת לעשור (תן או קח 3 שנים).

כך, לדעת מרבית המומחים הדראפטס הגדולים בכל הזמנים היו הדראפטס של 1984,1996 ו-2003. נעבור על הדראפטס האלה בקצרה.

דראפט 1984: ארבעה שחקנים שנבחרו להיכל התהילה (ג'ורדן, אולוג'וואן, בארקלי וסטוקטון), ועוד שלושה אולסטרים בדראפט שהזניק את ה-NBA קדימה, והתחיל את קללת פורטלנד עם בחירתו של סאם בואי הידוע לשמצה במקום ה-2 במקום ג'ורדן (כן כן כבר היה להם 2, ואתה תמיד הולך עם השחקן הגדול הכי טוב שפנוי כל התירוצים ידועים).

דראפט 1996: אל תרגיש רע דורון, אומנם לא נבחרת בסיבוב הראשון (מקום 36), אבל זה קרה באחד הדראפטס האיכותיים ביותר אי פעם. עשרה אולסטרס, ביניהם אלן אייברסון, מרבורי, אלן, ברייאנט, וסטיב נאש. ביניהם לפחות שני שחקני היכל תהילה עתידיים אם לא 3. בנוסף שחקנים משלימים מצויינים כמו קרי קיטלס, דירק פישר ומרקוס קמבי.

דראפט 2003: שמונה אולסטרס, הנמוך שבהם במקום ה-47 (מו וילייאמס), שני שחקני היכל תהילה וודאיים (וייד וג'יימס) וכן כריס בוש וכרמלו אנתוני ואולי בחירת הדראפט הגרועה ביותר בהיסטוריה בדמות דארקו מיליצ'יץ'. שחקנים בולטים נוספים? דיוויד ווסט, ג'וש הווארד וקנדריק פרקינס.

ועכשיו, דראפט 2014 שבא עלינו לטובה בשנה הבאה, רואים את התבנית? כל עשור יש לNBA דראפט אחד גדול.

בואו נוריד כבר עכשיו שתי טענות שגויות מעל סדר היום:

הדראפטס האלה סתם נחשבים גדולים דראפטס אחרים היו איכותיים לא פחות רק קיבלו פחות יחסי ציבור:

לא נכון, משנות ה-80 ועד היום, להוציא הדראפטס האלה, לא היה אף דראפט שבו היו יותר מ-2 שחקני היכל התהילה, ולא היה אף דראפט שממנו יצאו יותר מ-10 אולסטרס, וזה נכון גם לגבי הדראפטס של שנות ה-80 שבהן היו פחות קבוצות ולכן היה קל יותר להגיע למשחק האולסטרס. חוץ מזה מספיק להסתכל על השמות שנבחרו בדראפטס האחרים בשלושה עשורים האחרונים כדי להיווכח שמדובר במקרים חריגים. למי שאין כוח יצטרך פשוט לסמוך עליי. זה המצב.

הדראפטס האלה לא היו טובים יותר מבחינת כישרון, אלא שהשחקנים פשוט מיצו אותו טוב יותר:

לא נכון, מי שקרא כתבות מהתקופה שלפני שלושת הדראפטס עליהם דיברנו יכל להרגיש את ההייפ, את הידיעה שנכנס כאן דור חדש של שחקנים שהולך להשתלט על הליגה. הדברים אמורים בעיקר לגביי 1984 ו-2003 (את ההייפ והטאנקינג סביב לברון אני עוד זוכר), לגבי 1996 בהחלט דיברו על העומק של הדראפט ועל הדומיננטיות הצפויה של אייברסון, אבל אני לא חושב שזיהו שבריאנט הולך להיות דומיננטי עד כדי כך ולכן זה פחות נכון לגבי הדראפט הזה.

אז מה כן?

התיאוריה שהגעתי אליה, והיא טובה כמו כל תיאוריה אחרת, היא שיש מחזוריות מסויימת בליגה שבאה לידי ביטוי בהרבה גורמים שמשפיעים על הכישרון שמגיע בסופו של דבר לדראפט. במידה מסויימת מדובר על מנגנון של ביקוש והיצע.

איך המנגנון הזה עובד? קשה לדעת, יכול להיות שמאמנים דוחפים יותר את שחקניהם או ששחקנים נוטים לתת קצת יותר בתיכון ובקולג' כשהם יודעים שבליגה יש ביקוש לשחקנים ויש להם סיכוי טוב להשתלב מאשר בתקופות שבהן יש תחושה שהליגה עמוסה בכישרון וקשה יותר להשתלב בה.

בכל מקרה, הנתונים, כמו שאני קורא אותם, מראים שבכל עשור נכנס דור איכותי בטירוף של שחקנים ל-NBA, השחקנים האלה ממקדים את תשומת הלב ויש תחושה מסויימת של רוויה מכישרון. כולם מחכים לראות איך השחקנים האלה ישתלבו והמאבק הבין דורי תופס את מרבית תשומת הלב (זכורה לי במיוחד השיחה בין דנקאן ללברון אחרי שסן אנטוניו חיסלה את קליבלנד, ודנקאן אומר ללברון אתה הולך לשלוט בליגה הזאת יום אחד, אז אנחנו מודים לך שנתת לנו לקחת את הפעם הזאת, ושניהם פורצים בצחוק).

הדור האיכותי הולך ודועך, יש תחושה של ירידה בכמות הכישרון בליגה, עד שמגיע דור חדש ותופס את מקומו, זאת בדיוק התחושה שאני מרגיש מסביב לליגה כרגע, ולכן זה בדיוק הזמן לדראפט האיכותי הצפוי ב-2014.

בין אם מסכימים על הסיבות ובין אם לא, קשה להתווכח עם המחזוריות של הליגה, ואני חושב שזה אחד הדברים שהופכים את הליגה הזאת למרתקת. מאבקי הדורות, ההכנסה המדודה של כישרון, לצד העלייה והירידה של קבוצות שמובטחת ע"י שיטת הדראפט ותקרת השכר, הופכות את הליגה לדינמית, בלתי צפויה ולכזאת שבה לא משנה את מי אתה אוהד יש לך תקווה.

לעזזאל, אפילו הקליפרס מדברים ברצינות על אליפות!

רועי ויינברג

אחד מעורכי הופס. אוהב את מיאמי וגבוהים שמוסרים מעל 4 אסיסטים במשחק.

לפוסט הזה יש 59 תגובות

  1. אני מסכים איתך, גם בד"כ הדראפט הכי ותיק פורש בעונות של הדראפט הכי חדש (בוגרי 1984 פורשים באזור 2003, בוגרי 1996 ב-2014 וכו').

  2. פוסט מעניין מאד. אם אכן ישנה מין "מחזוריות", אחת הסיבות האפשריות היא שאחרי הדראפט של 1984 למשל, הדראפט "הגדול" הבא נאלץ לחכות עד שכוכבי העל מדראפט 1984 כסטוקטון בפוינט, מייקל בפרימטר, בארקלי כמין סווינגמן, ואולג'ואן תחת הסל, יתחילו להזדקן ולהיחלש, ורק אז השחקנים הצעירים מהם ב-10 שנים תפשו את המקום הריק שנותר.

  3. ביקורת: דבר ראשון, אתה מבסס את ה"תיאוריה" שלך על תצפיות לא אמפיריות. מזה מחזור? בין 10 ל-6 שנים? 8 שנים? 13 שנים? מתי עוברים ממחזור אחד למחזור שאחריו? צריך להגדיר את זה ואם בוחרים טווח של שנים זה כבר הרבה פחות משכנע.
    דבר שני, אתה מדבר הרבה ולא אומר כלום. מציע תיאוריה בלי שום הסבר שאתה עומד מאחוריו. אז מה בעצם אתה מנסה להגיד? שיש מחזוריות? לא מעניין בלי הסבר למה. זה מסתכם פחות או יותר בתחושת בטן שלך.
    דבר שלישי אתה טועה בנתונים:
    א. דראפט 1985: 4 חברי היכל התהילה (מספר שווה ל-1984, וש-1996 ו-2003 יתקשו לעבור), 9 אולסטרים (יותר מ-1984 ו-2003 לעת עתה).
    ב. דראפט 1987: 3 חברי היכל התהילה, 7 אולסטארים (מספר שווה ל-1984)

    1. בקשר להיכל התהילה:
      דראפט 1996:

      קובי בראיינט-היכל התהילה בטוח

      אלן אייברסון-MVP לשעבר, היכל התהילה

      סטיב נאש- היכל התהילה בודאות

      פז'ה סטוקאוביץ'/ריי אלן-יכנסו להיכל.

      2003: לברון, וויד ובוש לדעתי יכנסו. אנטוני לא ייכנס לדעתי, לא בטוח.

    1. חבל שהכותב שם מתעלם מזכיות בMVP ומתמקד בסטטיסטיקות יבשות כך שסקורר שלדעתי לא יגיע לכלום כמו כרמלו בעל סיכוי של 80 אחוז (!, לא הייתי נותן לו בכלל), ואילו נאש שהוא רכז ענק ופעמיים MVP בעל סיכוי של 58 אחוז, ואין ספק בכלל מי גדול יותר מבחינה היסטורית.
      וינס קארטר לא שווה היכל התהילה בשום מצב כרגע, מה הוא כבר עשה חוץ מכמה דאנקים? ועדיין יש לו סיכוי מגוחך של 76 אחוז.
      בשם אלוהים, לגילברט ארינאס יש יותר אחוזים מלמאנו ג'ינובילי.

  4. דראפט 2008: דריק רוז, ראסל ווסטברוק, קווין לאב, היברט, איבקה, ניק באטום, אחד זכה ב-MVP ואחרים מובילים את הקבוצות שלהם. לא דראפט רע במיוחד…
    מה המדד לדראפט טוב או גדול?
    מו וויליאמס וקנדריק פרקינס הם לא שחקנים שדראפט 2003 יהיה ידוע בזכותם…
    לסיכום: נחמד להיזכר בדראפטים האלה אבל זו סטטיסטיקה די חלשה.

  5. לא ברור איפה המחזוריות?
    בטווח של 30 שנה לקחת שלושה דראפטים כשבין הראשון לשני עברו 12 שנים ובין השני לשלישי 7 שנים.

  6. יש מחזוריות, אבל זה לא דראפט טוב או דראפט רע.
    יש גוונים של אפור. אפשר לראות בדראפטים המצוינים כנקודות השיא של אותה מחזוריות.
    ומחזוריות כשמה כן היא – מבוססת על גלים מחזוריים.

    זו תופעה די ידועה בתחומים אחרים למען האמת. בעיקר בתחומים המבוססים על תחרותיות, ועל מגוייסים חדשים.
    כנראה משהו פסיכולוגי, כפי שצויין בפוסט, משהו במוטיבציה של הריאליות של להשתלט ולככב בליגה, באופן בלתי מודע.

    שימו לב לזמנים.. קובי נכנס לליגה כשג'ורדן היה כבר בשנים האחרונות, דראפט 2014 נכנס כשלברון יתחיל כבר בדעיכה שלו כנראה, או לפחות בשנותיו האחרונות פחות או יותר. עם זאת 2003 נכנסו בשיא של קובי ושות' ושלטו בליגה עוד לפני דעיכת 1996, אבל שוב, יש גם אלמנטים אקראיים.
    צריך גם להתייחס לחוזק של הליגה בשנים של לפני הדראפט המודבר. יכול להיות שהליגה פשוט לא הייתה חזקה מספיק בכללותה באותו הזמן מה שאיפשר לעוד דראפט מצוין לבוא מוקדם מהצפוי.

    1. ב-1996 ג'ורדן, ברקלי וכו' היו כבר בני 33+
      ב-2014 לעומת זאת לברון וכרמלו יהיו בני 30. אנחנו מדברים על עוד שנה. לא רק שהם בדעיכה, גם היום בניגוד לפעם שחקנים מחזיקים הרבה יותר עונות לפני הפרישה.
      אין פה חוקיות, אל תנסו לחפש מסקנות שלא קיימות

  7. אני מצטער ידידי , אבל יתכן ויש כאן אלמנט של מיקריות
    הדראפט של 85 לא נופל מזה של 84 .
    דראפט 2003 חזק מאוד בבחירות 1 עד 5 להוציא מילציץ
    איזה מחזוריות יש לספרס שבוחרים טוב כבר שנים , זו שיטתיות .
    הדראפט של 96 הוא דראפט מדהים ונדיר.
    מסכים שאחת לעשור יש דראפט או שניים שהם בוננזה , 2 חלשים והשאר איפהשהוא באמצע.
    זה יותר גאוסיני ממחזורי ,ולצערי עקומת גאוס משקפת את המציאות לא רק בדראפט . הרוב ממוצעים להוציא א נומליות שנמצאים בקצוות.
    אגב להיות אול סטאר זה כבר מזמן לא פרמטר לקביעת טיב של שחקן
    הולידיי אול סטאר , סו פאקינג וואט

  8. תודה על התגובות.

    1. ברור שאין כאן מובהקות סטטיסטית, גם אין דרך לייצר אחת כי לדעתי בחינה של מעל 30 שנה אחורה פשוט לא רלבנטית כי ה-NBA השתנה יותר מדי, יש כאן תופעה מעניינת שהשפיעה על ה-NBA ב-30 השנים האחרונות, האם אפשר להסיק על זה ברגרסיה לעתיד? ספק, אבל זה לא הופך את הניתוח והמשמעויות שלו למעניינות פחות.

    2. אפשר לבחור המון מדדים, אני חושב שהממד של ההול אופ פיים והאול סטאר הוא מדד טוב כי הוא מקיף גם את כוכבי העל וגם את עומק הדראפט, אפשר להתווכח על זה כמובן אבל בכל מדד יהיו עיוותים והם לרוב מתאזנים.

    3. אני חושב שהאמירה שלי דיי ברורה כאן, שלליגה יש מחזוריות שמאזנת את רמת הכישרון ומייצרת מתח, עניין ומאבק בין דורי שוטף, שלא היה קורה אם כמות הכישרון הייתה מתחלקת באופן שוויוני על פני כל הדראפטס, לדעתי זאת אמירה מעניינת.

    4. ברור שיש דראפטס נוספים שהיו חזקים (2008 היא דוגמא טובה) וברור שאפשר למצוא דראפטס ספציפיים שבמדדים שנקבעו הם קרובים לדראפטס עליהם אני דיברתי אבל בשילוב המדד של העומק והשחקנים הדומיננטים, לצד הסתכלות על ההייפ שהדראפטס האלה ייצרו אני חושב שה-3 האלה הם חריגים, למרות שכמובן כמובן אפשר להתווכח וזה חלק גדול מהכיף של להיות אוהד כדורסל.

כתיבת תגובה

סגירת תפריט