ארני גראנפלד: כרוניקה של כישלון / סתו נמש

************************

סתו נמש מהסוויפ, פודקאסט נבא בעברית, סיכם את תקופתו של ארני גרונפלד כמנג'ר של וושינגטון מ-2002 עד השבוע. מוזמנים לעקוב אחריהם בפייסבוק: facebook.com/thesweeppod/

************************

בסוף עונת 2002 פוטר מייקל ג'ורדן מתפקיד ה-GM/נשיא של הוושינגטון וויזארדס לאחר 4 שנים בהן הוא לא הצליח לעלות לפלייאוף. כנראה הניסיון הכושל עם אחד השחקנים הגדולים במשחק, אבל מישהו ללא כל ניסיון קודם בתפקיד גרם לבעלים של הוויזארדס דאז אייב פולין, ללכת על בטוח ולהחתים כנשיא את ארני גראנפלד.

גראנפלד הגיע עם רקורד מוכח ורצף העפלות לפלייאוף שהתחיל בעונת 1991 בניקס והמשיך עד עונת 2002 (בשנת 99 עבר לבאקס). פולין שבשנת 2002 היה בן 78 והוא בין בעלי הקבוצות הראשונים של הליגה (החזיק בבעלות על קבוצה משנת 1946!) רצה ללכת בכל הכח על הצלחות (זה היה המניע להחתמה של ג'ורדן) גראנפלד היה אמור להיות האיש הנכון.

גראנפלד פוטר אתמול לאחר 16 שנה, הוא הנשיא/GM הוותיק ביותר בליגה שלא זכה בתואר האליפות, רק פופ עם וותק ארוך משלו. בעיני גראנפלד הוא מהמנהלים הגרועים בליגה, הוא שילוב מנצח (או מפסיד) של שמרנות, פיתוח שחקנים לא טוב, חוסר הבנה של מבנה השכר, היעדר יכולת לייצר סגל שמשלים האחד את השני, קרוב לאפס הצלחות בדראפט ובנייה של קבוצות עם טיפוסים מפוקפקים. אני יודע שהעובדה שוושינגטון היא חברה קבועה פחות או יותר בפלייאוף קצת מסתירה את הכישלון שלו, אבל צריך לזכור שוושינגטון זה שוק גדול ולמרות זאת בכל התקופה שלו כנשיא לא הגיע שחקן גדול לקבוצה.

נתונים יבשים:
0 אליפויות
0 העפלות לגמר מזרח
0 עונות של 50 נצחונות

בואו נסתכל קצת יותר לעומק:

דראפט: נתחיל מהטוב: ב-2010 הוא בחר בג'ון וול בבחירה מספר 1. ערב הדראפט, וול היה הקונצנזוס למספר 1. אז לא מאוד מרשים. ב-2012 הוא בחר בבראדלי ביל בבחירה מספר 3, גם הבחירה הזו הייתה די קונצנזוס בזמנו.

אם נתייחס למה שבחירות כאלה אמורות לספק אז הוא עשה את המינימום (לפחות במקרה של וול לא קיבל את המקסימום) אבל אי אפשר לטעון שלא פעל נכון.

ועכשיו לחלק המעניין: ב-10 הדראפטים האחרונים הוויזארדס השיגו בדיוק 0 תמורה לבחירות הדראפט שלהם. חלק הם פספוסים גמורים (יאן וסלי מקום 6 בשנת 2011, קמבה ווקר וקליי תומפסון על הלוח).

חלק מהבחירות הועברו בטרייד תמורת כלום או קרוב לזה: בחירה 5 של 2009 (שהפכה להיות רוביו, סטף היה על הלוח) תמורת רנדי פוי ומייק מילר לצורך ריצת פלייאוף שלא קרתה. שניהם עזבו בתום העונה. דוגמא נוספת: בחירה 14 של 2016 תמורת מארקיף מוריס ובחירה 18 בדראפט 2014 תמורת הזכות לשלם חוזה מופקע למארצ'ין גורטאט. פעמים אחרות בחרו שחקנים שלא נשארו בקבוצה מעבר לחוזה הרוקי שלהם (כריס סינגלטון, קלי אוברה, טרבור בוקר וקוין סראפין ואלו רק בחירות סיבוב ראשון).

עוד 2 דברים ממש מעצבנים הקשורים בדראפט:

1. וושינגטון בחרה את ג'ורדן קלארקסון במקום ה-47 והעבירה אותו ללייקרס תמורת כסף.

2. הטעות הכפולה עם אוטו פורטר: קודם קיבל הארכת חוזה מטורפת (108 מיליון דולר ל-4 שנים) שממש הכבידה על הקבוצה ואז הועבר לשיקאגו כסאלארי דאמפ. אז תמורת בחירה 3 בדראפט וושינגטון יצאה עם… כלום!

חדר הלבשה: גראנפלד היה האיש שעשה טרייד עבור ג'אבאריס קריטנטון, הוא ידוע בעיקר בעקבות תקרית האקדחים שסיימה את הקריירה שלו ופגעה אנושות בקריירה של גילברט ארינאס וזה דוגמא קלאסית לשחקן שלא תורם על המגרש ופוגע בקבוצה מבפנים. חשוב לציין שג'אבאריס מרצה 23 שנה בכלא על הריגה…

גראנפלד ייצר את הביג 3 שלו: סוואגי פי, ג'אבייל מקגי ואנדריי בלאטץ'. השלישייה כיכבה בעיקר בשאקטין א פול, לא ניסתה לשמור בכלל ויצרה חדר הלבשה כל כך ילדותי ורעיל שבטוח תרם רבות להתפתחות של הרוקי המבטיח ג'ון וול. ללא ספק ההדרכה הוטרנית שקיבל וול מהשלישייה הורגשה רבות. גראנפלד היה כל כך מרוצה מבלאטץ', שהוא אפילו נתן לו הארכת חוזה של 35 מיליון.

גילברט ארינאס הוחתם כגניבה (בעקבות זה שונה חוק הארכות החוזה לשחקני סיבוב שני) מגולדן סטייט. ארינאס ביסס עצמו כאחד השחקנים הטובים בליגה, אבל ב-2008 הוא עבר פציעה נוראית בברך. כל זה לא הפריע לגראנפלד לתת לו 111 מיליון ל-6 שנים ולראות אותו משחק רק 55 משחקים תחת אותו חוזה ועדיין הפציעות זה לא הסיבה שבגלל ייזכר ארינאס: תקרית האקדחים המפורסמת שלו ביחד עם ג'אבאריס קריטנטון (עוד שחקן שגראנפלד הביא בטרייד).

נראה שגראנפלד למד רבות מההצלחה עם ארינאס (רכז אתלטי עם בעיות ברכיים ואופי בעייתי) שהוא רץ לתת את הסופר מקס לוול… כל ההחתמות של אנשי "אופי" לא לימדה את גראנפלד רבות והעונה הוא הינדס טרייד שהנחית בקבוצה את… דוויט הווארד!

אבל גולת הקריירה של ארני היה הקיץ של 2016, דוראנט יצא לשוק, וושינגטון חשבה שאולי הוא יבוא "הביתה". דוראנט מצידו אפילו לא נתן לוויזארדס פגישה. חמוש בהמון כסף ארני יצא לטרוף את השוק בשביל להעמיד קבוצה תחרותית מסביב לוול וביל. התוצאה:

יאן מהינמי – 64 מיליון על 4 שנים. הוא קיבל את החוזה לאחר עונת קריירה של 9 ו-7. תחת החוזה החדש הוא לא יעבור את ה-6 למשחק (גם לפני עונת הקריירה זה לא קרה).

אנדרו ניקולסון – 24 על 4. מעולם לא שיחק יותר מ-17 דקות למשחק, הוחתם לאחר עונה של 7 נקודות למשחק. (מחוץ לליגה) בשביל להינצל מהחוזה הזה גראנפלד נתן לברוקלין בחירת סיבוב ראשון שהפכה ל- ג'ארט אלן.

ג'ייסון סמית' – 16 על 3, הוחתם לאחר עונה של 7 ו-3. מעולם לא ישחק יותר מ-11 דקות למשחק.

יש עוד כל כך הרבה מה לספר החתמת מאמנים חסרי השראה (אדי ג'ורדן, רנדי וויטמן, סקוט ברוקס) וחיבה מיותרת לוותיקים או שאוהדי וושינגטון פתחו אתר https://www.fireerniegrunfeld.com/.

היה שלום ארני ולא להתראות…

לפוסט הזה יש 10 תגובות

  1. מצויין רועי.
    אני מכיר את ארני טוב מאד אישית. הוא וברנרד קינג "השכירו ממני" את אולם הכדורסל של אדלפי ובניין מגורים אחד לקמפ הכדורסל שלהם כי בשנים ההן (1974 עד 1995) הייתי בעל קייטנות הכדורגל והשכרתי את כל המגורים באדלפי, המגרשים, ואולם הספורט. עשיתי מדי פעם SUB-LETTING ('משכירים מהמשכיר'). כל מה שיש לי לומר עליו הוא שהוא אחד האנשים היבשים וחסרי הכריזמה ביותר שהכרתי. גם גאון כדורסל הוא לא היה. מעניין אם התכונות האלה הפריעו לו להצליח כמנהל הכדורסל. בעייה גדולה מאד שלו היתה חוסר בחירה נכונה של מאמנים.

  2. אכן תמונות קשות…
    הבעיה אם GM כאלה שעושים עבודה לא מספיק גרועה היא שלוקח זמן להיפטר מהם. אולי עדיף את בילי קינג שמחרב לך את המועדון בצורה מספיק ברורה שאתה יודע להיפטר ממנו בזמן?

  3. כמו שכתבתח בכתבה על ברוקס – הכי גרוע זה לשכור אנשים סוג ב…. הכי קשה להיפטר מהם.
    כתבה טובה וענייניתתודה!

  4. יופי של פוסט. אחרי שפטרו אותו הלכתי לראות את הבחירות דראפט שלו והזדעזעתי. אי אפשר לדעת מה יצא מפרוספקטים אבל הבנאדם פשוט פישל
    שנה אחרי שנה, וגם כשהלך לו בפוקס, נגיד קלרקסון, הוא חרבן את זה אחר כך.

  5. אחלה פוסט סתו. גראנפלד היה מנג'ר מאוד לא טוב וחבל שזה לא קרה כמה שנים מוקדם יותר, כי עכשיו עם החוזה של וול הם תקועים להרבה שנים. באמת לא יודע איך אפשר לבנות סביבו קבוצה. בראדלי ביל מעולה, אבל יש לי הרגשה שיועבר בשנה הבאה, בתקווה לקבוצה בה הוא יותר יורגש. אין להם שום נכסים לטווח הארוך מעבר לביל וחבל – פורטר ואובורה היו כאלה.

כתיבת תגובה

סגירת תפריט