קאמבקים מרגשים/ רן ריין

קאמבקים, מהאלמנטים המרגשים ביותר בספורט ללא ספק. התחושה הזו, של לצפות במשהו גדול שמתרחש, משהו לא צפוי, מרגש וייחודי היא חלק משמעותי מהחיבור לספורט. קאמבקים הם חלקי בלתי נפרד מספורט והם יכולים להיות בלתי נשכחים ולשנות כיוונים עבור קבוצות, שחקנים ומועדונים.

יש שני סוגים עיקריים של קאמבקים – חזרה של שחקן אחרי פרישה או פציעה וחזרה של קבוצה מפיגור שכבר לא היה נראה שאפשר לחזור ממנו במשחק או בסדרה.

בעקבות הקאמבק של שירות MoneyTime, שבפלייאוף הקודם עזר לאלפי אוהדים להתעורר בזמן לרגעים הגדולים, נכתוב כאן על כמה קאמבקים מרגשים (מוצלחים יותר או פחות) שהיו בליגה הטובה בעולם. מאניטיים בקאמבק הנוכחי מגיע כאפליקציה לסמארטפונים שתאפשר למשתמשים להחליט מתי לקבל התראה על בסיס מצב המשחק בזמן אמת (מוזמנים להוריד את האפליקציה לאנדרואיד או לאייפון).

הקאמבקים לא מסודרים לפי סדר חשיבות, הצלחה או כל סדר מיוחד אחר, הם פשוט קאמבקים ששווה לספר. הם גם לא מתיימרים להיות הקאמבקים הכי גדולים או מרגשים, הם קאמבקים שחשבנו שיהיה נחמד להזכיר.

1. גמר מערב 2000 – לייקרס נגד פורטלנד משחק מספר 7 של סדרת גמר המערב: עבור הלייקרס הייתה זו שנתו הראשונה של פיל ג'קסון במועדון ואחרי עונה של 67 נצחונות. למעשה זו שנת תחילתה של השושלת שתשים על האצבעות של קובי ושאקיל את שלוש הטבעות הראשונות של כל אחד מהם. הלייקרס כבר הובילו 1-3 בסדרה, אבל הבלייזרס, שהורכבו בזמנו משילוב נדיר של שחקנים מוכשרים עם בעיות כאלה או אחרות (בונזי וראשיד כל אחד בתורו) חזרו ל-3-3 והגיעו למשחק מספר 7 כשהם מוכנים מאוד ונחושים לנצח עם תוכנית משחק טובה. הלייקרס נראו רע ופורטלנד שלטה במשחק מהרגע הראשון, והיה נראה שהשילוב הייחודי של שחקני הבלייזרס בדרך לייצר את אחת האכזבות הגדולות שידע המועדון של הלייקרס. הבליזרס נכנסו לרבע הרביעי עם יתרון 13, אבל הלייקרס אחרי שלושה רבעים חלשים במיוחד, התעלו לרבע רביעי בו ניצחו את הבלייזרס 13-31 כדי לנצח במשחק ובסדרה. הרגע הזכור ביותר מהקאמבק של הלייקרס היה האליי-אופ של קובי לשאק:

שחקנים שהשתתפו במשחק וכיף להיזכר בהם:

בלייקרס – איי סי גרין, רון הארפר, בריין שאו, רוברט הורי.

בבלייזרס – ארווידס סאבוני, סקוטי פיפן, דיימון סטאודומייר, בונזי וולס.

לצפייה ברבע הרביעי של המשחק לחצו כאן.

2. גמר הנבא 2016 – האליפות של קליבלנד עם לברון וקיירי. מעבר לקאמבק של לברון לקליבלנד, שעליו אפשר לכתוב ולספר מאלף זוויות, הקאמבק בגמר היה היסטורי ומרגש ובעל השפעות אדירות על הליגה. מעולם לא חזרה קבוצה בגמר מפיגור 3-1. גולדן סטייט הגיעה לגמר אחרי העונה הטובה בהיסטוריה עם 73 נצחונות, ואחרי סדרת גמר מערב צמודה מול אוקלהומה של דוראנט ו-ווסטברוק. כל המשחקים בסדרה, למעט משחק מספר 7 נגמרו בהפרש גדול מ-11, שהמשחק עם ההפרש הגדול ביותר הוא משחק מספר 3 אותו קליבלנד נצחה בבית בהפרש של 30 נקודות. במשחק מספר 4 התרחשה התקרית המפורסמת בין לברון ודריימונד גרין, שגררה את השעייתו של גרין ממשחק מספר 5 ועזרה לקליבלנד להחזיר את הסדרה הביתה למשחק מספר 6. במשחק 5 קלעו לברון וקיירי כל אחד 41 נקודות, לראשונה בהיסטוריה ששני שחקנים מאותה קבוצה קולעים 40 נקודות או יותר בגמר הנבא. במשחק מספר 7 היו 20 שינויים בהובלה, והמשחק הגיע למאניטיים האמיתי 3 דקות ו-33 שניות לסיום עם כמה מהלכים שיזכרו בספרי ההיסטוריה. החל מהגג של לברון על אנדרה איגודאלה, ובהמשך השלשה של קיירי מעל קרי והעצירה ההגנתית של קווין לאב מול קרי ברגעי הסיום.

לצפייה במאניטיים של הקאמבק הזה:

אפשר אולי לומר שללא הקאמבק הזה, דוראנט לא היה עובר לגולדן סטייט, קיירי לא מבין שהוא שחקן שיכול להוביל קבוצה לאליפות ומבקש בהמשך להיפרד מקליבלנד ולברון לא מוריד את הקוף של האליפות בקליבלנד מהגב ולא בטוח אם עובר ללייקרס בקיץ האחרון.

בפינת הקאמבקים המהירים של שחקן יחיד, אי אפשר שלא להיזכר ולציין את טרייסי מקגריידי ורג'י מילר. מקרגיידי עשה זאת מול סאן אנטוניו היריבה מטקסס בשנת 2004 ונגד ברוס בואן, אחד הגארדים השומרים החזקים בתקופה. כחלק ממשחק בו קלע 33 נקודות והוביל את יוסטון לנצחון עם 13 נקודות ב-35 שניות כדי לסיים את המשחק בתוצאה של 80-81 לרוקטס. הכל מתחיל כשהספרס מובילים 76-68 ואז טרייסי נכנס ל-ZONE שאי אפשר לתאר במילים אלא רק על ידי צפייה בסרטון הבא:

רג'י מילר עשה קאמבק בזק, במאניטיים של המשחק הראשון של חצי גמר המזרח מול ניו יורק בשנת 1995. כשאינדיאנה בפיגור 6 עם 18.7 שניות לסיום מילר קולע שלשה, חוטף את כדור החוץ וקולע עוד שלשה ואחרי החטאות עונשין של ניו יורק הולך לקו בעצמו וקולע עוד 2 להשלים את המהפך. את הקאמבק המהיר הזה אפשר לראות כאן:

מעבר לקאמבקים מהירים, מילר ומקגריידי חולקים עוד דבר במשותף, שניהם שחקנים ענקיים עם כישרון ייחודי שפשוט היו בתזמון הלא נכון בליגה ולא הצליחו לקחת אליפות במהלך הקריירה. מילר היה בצל של ג'ורדן במזרח לאורך השנים ומקגריידי היה בצל של בראיינט ולא מצא לעצמו קבוצה טובה מספיק לרוץ איתה לאליפות. מקגריידי אגב עשה קאמבק לסן אנטוניו בשנת 2013 אחרי עונה בליגה הסינית ולראשונה בחייו שיחק בגמר אותו הפסידה סן אנטוניו למיאמי. הקאמבק שלו לסן אנטוניו הוא כנראה מהקאמבקים שפחות כיף להיזכר בהם.

באגף השחקנים שעשו קאמבק ישנם סיפורי קאמבק רבים ומורכבים מורכבים מפרישות, פציעות, הפסקות משחק ועוד שלל סיבות שהובילו לקאמבקים השונים. נכתוב כאן על שני הקאמבקים שעיצבו את הדור הנוכחי של כדורסל הנבא.

הקאמבקים של מג'יק ג'ונסון:

אחרי קריירה מפוארת ומדהימה בשנות ה-80 עם השאו טיים לייקרס, הודיע מג'יק ג'ונסון לפני עונת 1991-1992 שהוא נשא איידס ושהוא פורש באופן מיידי. למרות הפרישה, מג'יק נכנס לחמישיית האולסטאר ב-1992 עם קולות האוהדים, חרף ההתנגדות להשתתפותו מצד חלק מהשחקנים. מג'יק שיחק מדהים במשחק הזה והזכיר לכולם איזה שחקן ייחודי הוא וכמה הוא יחסר בנוף הליגה בשנים הללו. את ההיילייטס של מג'יק מהמשחק אפשר לראות כאן:

ב-1992 מג'יק לקח חלק בנבחרת החלומות המקורית של ארה"ב וזכה במדליית זהב אולימפית. מג'יק התכונן לחזור לליגה לעונה 1992-1993 אבל אחרי מספר משחקי הכנה החליט לא לחזור לשחק. בעונת 1993-1994 מג'יק חוזר ללייקרס, אבל הפעם כמאמן, ופורש מאימון הקבוצה בסוף העונה. בשנת 1996, חוזר מג'יק ללייקרס בפעם נוספת, שוב כשחקן. לקבוצה עם כימיה קצת בעייתית אבל עם הרבה כישרון. הלייקרס מגיעים לפלייאוף ומפסידים לרוקטס. בסוף העונה מג'יק פורש באופן סופי ממשחק.

מייקל ג'ורדן – העיסוקים הנוספים והקאמבקים: שורות רבות נכתבו על ג'ורדן בכלל ועל הקאמבקים שלו בפרט. ג'ורדן פרש וחזר מספר פעמים למשחק בו שלט ביד רמה כל כך הרבה שנים. כל פרישה וחזרה מסיבותיה ועם השלכותיה על ג'ורדן עצמו, על הליגה ועל המשחק. הפרישה הראשונה הייתה באוקטובר 1993, אחרי שלוש אליפויות רצופות. הסיבה המרכזית לפרישתו הייתה רצח אביו ביולי 1993.

בנוסף, רצף של עונות עמוסות כולל את ה-Dream Team ב-1992 ומעמדו של ג'ורדן הכבידו עליו ותרמו להחלטתו לפרוש. ג'ורדן כידוע היה קרוב לאביו מאוד, ואביו הוא מקור ההשראה להוצאת הלשון של ג'ורדן במהלך החדירות הרבות והמפורסמות שלו לסל. ג'ורדן יצא לסיבוב בליגת הבייסבול האמריקאית, בעקבות חלומו של אביו שתמיד דמיין את בנו בליגת הבייסבול. חובבי הקונספירציות, יטענו שג'ורדן פרש לאחר שהסתבך בהימורים ובעקבות חקירה של הליגה שנפתחה כדי לבדוק את דפוס ההימורים שלו. כחלק מהחקירה זו לכאורה, נפגשו ג'ורדן ודיוויד סטרן והחליטו שהדרך הטובה ביותר עבור ג'ורדן ועבור הליגה תהיה פרישה קצרה שלו על מנת להסיט את הדיון מבעיית ההימורים שלו.

הציטוט במסיבת העיתונאים בו ג'ורדן מתייחס לאפשרות שיעשה קאמבק, וקושר אותה ל-"אם דיוויד סטרן יקבל אותי חזרה" משמשת כטיעון מרכזי במסגרת תיאוריה זו. את מסיבת העיתונאים של ג'ורדן ניתן לראות כאן, והחלק שבו הוא מתייחס לקאמבק אפשרי כאן למטה:

המנצחים הגדולים מפרישה זו היו היוסטון רוקטס, שבתקופה הזו זכו בשתי אליפויות. הקאמבק הראשון של ג'ורדן מגיע במרץ 1995, לתוך עונה בינונית של הבולס שכמובן לא הצליחו הרבה בלעדיו. בעידן שלפני האינטרנט חזרתו של ג'ורדן הועברה במסר קצר ופשוט "I'm Back" ובעונת הקאמבק הבולס הגיעו לחצי גמר המזרח שם הפסידו לאורלנדו בשישה משחקים. ג'ורדן חזר לשחק עם מספר 45, איתו שיחק בליגת הבייסבול בזמן שהבולס הפרישו את מספר 23, אך חזר אליו במהלך הסדרה מול אורלנדו לאחר ההפסד במשחק הראשון והציטוט המפורסם של ניק אנדרסון בעקבות המהלך הזה:

מאוחר יותר אמר אנדרסון "שג'ורדן לא נראה כמו ג'ורדן הישן ושמספר 45 לא מתפוצץ (explodes) כמו מספר 23".

אחד הקאמבקים המיוחדים ביותר של ג'ורדן הגיע דווקא מחוץ לליגת הנבא – בסרט ספייס ג'אם.
ג'ורדן, יחד עם הדמויות הנהדרות מהלוני טונס היו בפיגור של 48 נקודות (66-18) במחצית למפלצות ששדדו את כוחות המשחק של שחקני נבא. הקאמבק הזה כלל שלל טריקים ומהלכים מיוחדים ומרגשים, וכמובן מסתיים בסל של ג'ורדן שמותח את ידו מעבר לחוקי הפיזיקה ומסייע ללוני טונס לנצח במשחק ולהשיב לידיהם את השגרה.

אחרי האליפות השישית ב-98 שכללה רגעי מאניטיים רבים וטובים כמו זה, ובמהלך ה-Lock Out של הליגה, ג'ורדן פרש בינואר 1999.
מיד אחרי הפרישה קונה ג'ורדן חלק מקבוצת הוושינגטון וויזארדז. אחרי שנתיים בחוץ, ג'ורדן חוזר במדי הוושינגטון וויזארדז, לקאמבק שרבים יגדירו כקאמבק אחד יותר מידי. למרות שלא נראה כמו ג'ורדן של הבולס, היו לג'ורדן מהלכים נהדרים גם במדי הוויזארדז, כולל את הגג האדיר מול הבולס.

במהלך הקאמבק הזה ג'ורדן גם הספיק להשתתף במשחק האולסטאר במקומו של וינס קארטר.
בעונתו האחרונה ג'ורדן זכה למשחק פרידה בכל אחת מהערים והתמודד באופן מרשים מול צעירי הליגה העולים, כולל משחקים נהדרים מול טרייסי מקגריידי, קובי בריאנט ומשחק שיא של 51 נקודות מול שארלוט.

בפינת שחקנים שחוו פציעות רבות וניסו לחזור ללא הצלחה אפשר למצוא את:

  • אנדרו ביינום שניסה לחזור פעמים רבות כולל לאינדיאנה ב-2014, ללא הצלחה.
  • סטפון מרבורי המוכשר אך בעייתי, שניסה לחזור לליגה עם בוסטון ב-2009 לפני שעזב לליגה הסינית לנסות לאסוף עוד כמה דולרים לפני הפרישה.
  • גרג אודן – בחירת דראפט מספר 1 (לפני קווין דוראנט) שהקריירה שלו הייתה עמוסה בפציעות וניסה לחזור ב-2013 עם מיאמי ובהמשך עם קבוצות נוספות ללא הצלחה.

אחת הליגות המעניינות שרצה בשנים האחרונות, מאפשרת לשחקנים רבים לעשות קאמבק קצת אחר. ה-BIG 3, ליגת שלוש על שלוש של ותיקי נבא, היא אחלה הזדמנות לקאמבק לשחקנים רבים. בין השחקנים בליגה אפשר למצוא את אלן אייברסון, ברון דיוויס, רשרד לוויס, קרלוס בוזר, צ'ונסי בילאפס, מטה וורלד פייס, קנייון מרטין, אמרה סטודומאייר ועוד.

אם הגעתם עד כאן, אשמח לספר לכם עוד קצת על האפליקציה.

התחלנו את מאניטיים ממש תוך כדי הפלייאוף הקודם.
זו הייתה חוויה מרתקת שחיברה בין אלפי האוהדים בארץ שכל כך מתקשים לנהל אורח חיים סביר במקביל למשחקים בשעות הקטנות של הלילה. האפליקציה המחודשת, מציגה פיד (feed) של משחקים ומאפשרת לכל משתמש להחליט באיזה תנאי הוא רוצה לקבל את ההתראה מאיתנו. בשונה מהשירות בפליאוף הקודם, שבו ההתראה בוצעה באמצעות שיחה לנייד, כאן הכל נעשה דרך התראות המכשיר (push notifications(. כל אוהד יכול לבחור באחד מבין שישה תנאים:

  • תחילת המשחק – ממש שהמשחק מתחיל, לא כשהשידור מתחיל ובדרך כלל עוברת עוד רבע שעה עד שהרבע הראשון יוצא לדרך.
  • תחילת המחצית השניה – לא צריך יותר לנסות ולחשב מתי בדיוק יוצאת המחצית השניה ואז לגלות שהתעוררת בדיוק להפסקה ושהחצי השני טרם התחיל.
  • במהלך המחצית השניה כאשר ההפרש נמוך מ10 – לא כל מחצית שניה היא מעניינת. לפעמים ההפרש גדול ויש זמן עד שהעניינים מתחממים. האפשרות הזו תתריע לכם כשהפער בין הקבוצות קטן מ10 מתישהו במהלך המחצית השניה.
  • בתחילת הרבע הרביעי – רוצים לראות איך המשחק הולך להסתיים, תתחילו אותו ברבע הרביעי.
  • בזמן המאניטיים, במהלך הרבע הרביעי כאשר ההפרש נמוך מ6 – אם אתם לא בטוחים שהמשחק הזה יעניין אתכם, ואתם רוצים להתעורר רק כשזה באמת חשוב, זה התנאי בשבילכם.
  • הפחד לפספס – כאשר נותרו 5 דקות לסוף והיתרון קטן מ10.

מוזמנים להוריד את האפליקציה לאנדרואיד או לאייפון, נתראה בפלייאוף.

לפוסט הזה יש 24 תגובות

  1. כל פעם כשאני נזכר בקאמבק של הפייסרס עם מה שרג'י מילר עשה לנו לנגד עיני הצופות ממושב קרוב מאד (אז הסטודנטים שלי סידרו את המושבים לעתונאים) עולה לי אותה הרגשה של ה'קישקה' עולה ורוצה לצאת לי מהגרון.
    כיף, כיף של פוסט

  2. בבייסבול, ממש בפתיחת העונה לפני איזה עשר שנים קליבלנד אינדיאנס פיגרו 12-0 באינינג ה-9 והאחרון, עשו 12 RUNS וניצחו באקסטרה אינינגס 14-15

  3. אני סאקר של קמבקס.
    בפוטבול, בפלייאוף של -1993 יוסטון אוילראס הובילו 3-35 נגד בופלו ואז התפרקו לחלוטין כשבופלו עושה 32 נקודות רצופות לשוויון, ומנצחת בהארכה 41-38

  4. איזה פוסט נהדר. ממש ממתק רגע לפני סוף השבוע.
    את הקאמבק של רג'י מילר ראיתי עשרות פעמים, אבל את זה של טרייסי מקגריידי פעם ראשונה והוא ממש מפעים. רק חסרה לי מסיבת העיתונאים של פופוביץ' אחרי המשח'ק.

    שימו לב לגבי משחק האולסטאר עם מג'יק – הם ממש שיחקו כדורסל במשחקי האולסטאר פעם. כאילו, עם הגנות וכאלה !

  5. אין על קאמבקים!

    על אף שאני מאוד נהנה לראות את הווריורס ומאוד רציתי שיקחו את האליפות ב-2016, אי אפשר שלא להעריך את הסדרה המדהימה של לברון וקיירי, ובייחוד את השלשה של קיירי שהיא לדעתי מהלך המאניטיים הכי גדול בהיסטוריה של ה-NBA.

    מנחם, גם אני סאקר של קאמבקים – לדעת שיש ספורטאי או תלכיד של אנשים, שלמרות הנפילה המנטלית העצומה, הצליחו לאסוף את עצמם בידיים ולנצח את הצד השני – אין יותר אנושי מזה. אין יותר מדהים מזה. אין יותר מעורר השראה מזה. זו תמצית הספורט.

    רן, המון תודה על כתבה מעולה ומהנה!

    כמו כן, אני משתמש באפליקציה כבר שנה שניה – חסכה לי המון שעות שינה בפלייאוף.

  6. עוד בכדורגל – סוג אחר של קמבק כשברצלונה מנצחת את פסז 1-6 אחרי שהפסידה 4-0 בראשון. נדמה לי שהובקעו 4-5 שעקים ב-7 הדקות האחרונות או משהו כזה

  7. תודה רבה, עוררת פרץ נוסטלגיה….

    חבל רק שהטור המעולה הזה נדחק למטה באתר, וכמעט פספסתי אותו (ובטח עוד גולשים)

  8. 2012, גמר המזרח, משחק מס' 6.
    .
    בוסטון מארחים את מיאמי כאשר הם מובילים בסדרה 3 – 2, והם בדרכם להפוך את ההיטלס להומלס (ניסיון לא מוצלח במשחק מילים).
    ההיט באותו שלב נראו גמורים –
    כריס בוש שחזר מפציעה במשחק הקודם (פתח על הספסל ושיחק רק 14 דקות) עדיין לא הוריד את החלודה, ושוב פתח על הספסל.
    בלעדיו, הסלטיקס שלטו בצע ללא עוררין, והתחושה הייתה של סוף (עבור אוהדי ההיט/לברון).
    .
    לברון באותו משחק 6 משנה קריירה נותן את אחת ההצגות הגדולות הזכורות במשחק הדחה, כאשר הוא מסיים לילה בלתי עציר עם 45 נקודות ב-77% אפקטיבי לצד 15 ריבאונדים (ההיט לקחו במשחק 44 ריבאונדים מול 34 של הסלטיקס), ו-5 אסיסטים.
    ההפסד של הסלטיקס בבית הוציא לקבוצה את כל האוויר מהמפרשים, ובמשחק 7 הם כבר לא היו פקטור.
    .
    חשבתי להזכיר קמבאקים של הסאנס,
    אבל משום מה אני זוכר רק את יוסטון חוזרים שנה אחרי שנה מפיגור בלתי אפשרי כל הדרך לניצחון, דווקא מול הסאנס.
    .
    אחלה פוסט, תודה.

  9. הסלטיקס ביצעו פעמיים קאמבק בגמר המזרח מפיגור 3-1. פעם ראשונה נגד הספרס (עד 80' קבוצות טקסס היו במזרח) ב-76' ושנייה ב-81' נגד פילי.

    בגמר 2008 במשחק הרביעי בוסטון חזרה מפיגור 24 וניצחה בל"א 91-97.

  10. מאנ יונייטד חוזרת מ- 1:0 ל- 2:1 נגד באיירן מינכן ומפריכה סופית את הכלל שכדורגל משחקים 90 דקות ובסוף הגרמנים מנצחים…

כתיבת תגובה

סגירת תפריט