הזמן שלו – האם לאחר חמש עונות אלפרד פייטון סוף סוף פורץ? / תומר שנאן

ה-26 ביוני 2014, דראפט ה-NBA. עשרות שחקנים צעירים מחכים לשמוע את שמם עולה בגורל, כולם מקווים לתפוס את מקומם ולהטביע חותמם בליגה הטובה בעולם, אך רק 60 מתוכם יזכו לשמוע את שמם, ועוד פחות מהם יצליחו באמת להשתלב בליגה לאורך זמן. אחד מאותם השחקנים שכוססים את הציפורניים בציפייה להיבחר באותו הערב הוא אלפרד פייטון. בניגוד לרוב הצעירים באותו הערב המתח של פייטון פג לאחר זמן קצר יחסית, כשכבר בבחירה ה-10 הוא נבחר ע"י פילדלפיה והועבר לאורלנדו תמורת דריו שאריץ', בחירת סיבוב ראשון ובחירת סיבוב שני. כמעט חמש שנים חלפו מאותו הערב. חמש שנים במהלכם כל המעורבים בטרייד של פייטון התפתחו למעט אותו השחקן שנותר מעט מאחור, הספיק לעבור בשלוש קבוצות שונות כשבשתיים מהן לא הצליח להותיר חותם ובשלישית הוא לא שיפר את ממוצעיו בצורה שתותיר אחד כזה אם וכאשר יעזוב. אולם, ועל אף שנראה היה כבר שפייטון ייזכר כעוד שחקן נחמד ותו לא, רול פלייר סביר אך לא יותר מכך, בחודש האחרון חל שינוי במשחקו. הוא נראה טוב יותר וחד יותר במהלך משחקיו, ונראה שסוף כל סוף הוא מצא את מקומו בפליקנס לאחר שעבר חמש עונות ללא מקום בו הוא באמת הרגיש בנוח בליגה. אז האם ההתקדמות של פייטון בחודש החודשים האחרונים אכן ממשית או שזהו בסה"כ רצף משחקים חולף? עד כמה הוא השתפר ביחס ליכולתו העונה? ובעונות הקודמות? והאם אנחנו סוף סוף צופים בפריצה של הגארד בן ה-25 לאחר שכבר נראה היה שלא נזכה לראות פריצה של השחקן? קיצור תולדות פייטון בליגה והציפייה ממנו לעתיד, מתחילים!

ראשית הקריירה בליגה – התקופה באורלנדו והציפיות שלא מומשו:

פייטון הועבר אל אורלנדו תוך ידיעה שבעוד שאין מהקבוצה ציפיות גבוהות במיוחד (קבוצה באמצע בנייה מחדש, סגל צעיר וחסר נסיון) וזמן חסד שהוא יקבל מאוהדי הקבוצה עקב העובדה שאין ציפיות להישגים מיוחדים עדיין ישנן לא מעט ציפיות בהן הוא יצטרך לעמוד, במיוחד עקב העובדה שהקבוצה העבירה תמורתו שתי בחירות סיבוב ראשון ובחירת סיבוב שני תוך אמונה שהוא יוכל לתפקד כרכז הפותח בקבוצה שעתידה להבנות בפלורידה. ואכן, עונת הבכורה של פייטון לא הייתה רעה בכלל. 8.9 נק', 6.5 אס', 4.3 ריב' ו-1.7 חט' שזיכו אותו בכניסה לחמישיית הרוקיז הראשונה הפיחו תקווה באוהדי המג'יק ובפייטון עצמו לעתיד ורוד של הרכז באורלנדו. אמנם לפייטון היו לא מעט אספקטים לשפר כמו הקליעה (26.2% לשלוש, 55.1% מהעונשין) וכמות האיבודים (2.5 כאלו למשחק), אך אוהדי הקבוצה האמינו שהקליעה ניתנת לשיפור, ותדירות האיבודים תלך ותפחת ככל שהשחקן יתבגר ויתפקח. בעונתו השנייה אמנם פייטון עלה ב-1.8 נק' למשחק ושיפר גם את האחוזים שלו מכל הטווחים כולל שיפור של 6.4% מאחורי קשת השלוש, אך בכל הנוגע לשאר האספקטים הוא חווה ירידה (0.7 ריב' פחות למשחק, 0.1 אס' פחות, 0.5 חט' ו-0.6 פחות DWS בהשוואה לעונת הרוקי שלו), ובפעם הראשונה מאז שהגיע למג'יק החלו לעלות סימני שאלה ותהיות לגבי הרכז הצעיר.

אל העונה השלישית שלו בקריירה פייטון הגיע במטרה אחת – להוכיח שה"נפילה" (אם ניתן לקרוא לה כך) בעונת הסופמור שלו היא לא יותר מעונה חד פעמית, ושהוא כאן בכדי להמשיך להשתפר ולתרום, הפעם בכל האספקטים. ואכן, למעט ירידה באחוזים לשלוש (עליה חיפה עם עלייה באחוזים ל-2) הצליח פייטון להשתפר או לפחות להתאזן בכל אספקט אחר במשחק, כולל קפיצה של 1.1 ריב' ו-2.1 נק' למשחק בהשוואה לעונת 2015-16. אולם, דווקא כשנראה היה שהקריירה שלו נמצאת בנסיקה והכשרון שלו עומד לפרוץ בכל רגע, פייטון נעצר כמעט לגמרי בעונתו הרביעית. לצד שיפור באחוזים הוא הציג ירידה כמעט בכל אספקט אחר של המשחק ולפתע שמו לב הרבה יותר לאי יציבות שאפיינה אותו מרגע הכניסה שלו לליגה עד היום. לאחר 44 משחקים בהם הרכז לא הצליח לשמור על עקביות או עלייה כלשהי ברמתו המג'יק החליטו להיפרד ממנו, והוא עבר אל הסאנס תמורת בחירת סיבוב שני.

מהתקופות הפחות טובות בקריירה הקצרה של הרכז

התקופה בפיניקס עד המעבר לניו אורלינס – אי ודאות במערכת לא בריאה:

ההתחלה של פייטון בסאנס הייתה לא פחות מחלומית. כבר במשחקו השני בקבוצה הוא קלע 29 נק', קלט 8 ריב' וחילק 5 אס' נגד הווריורס. שבעה משחקים לאחר מכן הוא השיג טריפל דאבל שני בתשעה משחקים במדי הסאנס, והיה לראשון שעושה זאת תוך זמן קצר כל כך. אולם ההמשך היה הרבה פחות מלבב, פייטון חזר לחוסר העקביות שכל כך אפיינה אותו די מהר, ונכשל במטרתו להראות לסאנס שהם יכולים לסמוך עליו כרכז העתידי שלהם. כך נותר פייטון בסיום העונה חסר וודאות לגבי הקבוצה אליה ישתייך בעונות הבאות, כשגם בקבוצה שהייתה (ועדיין) זקוקה נואשות לרכז לא הצליח למצוא את מקומו. אלא שאז הגיע אל פייטון חבל הצלה אליו לא ציפה מעולם, הפליקנס הציעו לו חוזה, ותקופה חדשה החלה בקריירה של הרכז.

גם בסאנס הוא לא מצא את עצמו

המעבר לניו אורלינס, פריחה לצד חוסר יציבות:

והנה הגענו לעונה הנוכחית, פייטון אמנם עדיין לא חווה את הפריצה לה כולם ציפו אך הוא הרבה יותר עקבי בהופעותיו והנתונים שהוא משיג העונה לא רעים בכלל. 10.6 נק', 7.3 אס', 5.4 ריב' ו-1.1 חט' למשחק תוך יעילות לא רעה בכלל מרוב הטווחים (כולל 73% מהעונשין לעומת 55.1% בעונתו הראשונה) בהחלט מקבעים את מעמדו כשחקן חשוב ברוטציית הפליקנס. הוא אמנם ממשיך להיות לא עקבי במיוחד, אך בניגוד לעונות קודמות הפעם רצף משחקים טובים של פייטון הוא כבר לא דבר שאנו רואים פעם בירח כחול. נוסף על כך בחודש האחרון הוא גרם גם לחובבי הפנטזי להזיל ריר עם חמישה טריפל דאבלים רצופים באחוזים לא רעים (אם כי לא מצוינים) מהשדה כשב-28 הימים האחרונים הוא משיג יותר נק' פנטזי משחקנים כמו כריס פול, ג'ימי באטלר, לו וויליאמס וסי ג'יי מקולום. גם אם הוא ימשיך להיות לא עקבי, גם אם הגל עליו עלה עומד להיגמר או אפילו נגמר במשחק הפליקנס נגד האקסית אורלנדו, משהו הרבה יותר אופטימי במשחקו של פייטון בזמן האחרון. הדרך אל הפסגה אמנם ארוכה, אך עם מעט עבודה לא מן הנמנע שנראה את פייטון הופך לרכז פותח בניו אורלינס בעידן פוסט דיוויס שככל הנראה יעזוב בקיץ, ועוזר להם לבנות מחדש ולצאת לדרך חדשה.

אולי בפליקנס תגיע הפריצה המיוחלת

לפוסט הזה יש 13 תגובות

  1. בהחלט סיכוי גבוה שישאר גם בעונה הבאה , היה אחד הסיבות המרכזיות לפתיחה 4-0 שגרמה למולי להתחיל יומן אליפות , בעקבות הפציעה שלו הקבוצה הלכה לאיבוד , אולי אם לא היה נפצע אנטוני דיוויס היה עדיין שחקן שרוצה להשאר בפליקנס .
    ממוצעים של פייטון במרץ ,11 משחקים 12 נק 9 אס 8.5 ריב וחטי 1 , לא רע בכלל , עובד מצויין עם הולדי .

  2. אני לא יודע על איזו פריחה או שינוי אתה מדבר. כל שנה יש לפייטון רצף של כמה משחקים שהוא נראה פתאום כמו רכז אמיתי ואז חוזרים לקרקע המציאות. יעילות לא רעה מכל הטווחים? לא יודע איפה אתה רואה את זה. נכון השנה הוא קולע יותר טוב לשלוש אבל הוא עדיין קולע באחוזים גרועים ולא בגלל שהוא זורק בנפח גבוה. הוא נוטה להיות שכונתי ולא הצליח לפרוץ למרות קיבל את המפתחות כבר בשלוש קבוצות (קבוצות פח אבל עדיין קבוצות) שונות.
    החוזה שלו עם הפליקאנס נגמר בסוף העונה ואני לא רואה סיבה שהם יבחרו לצ'פר אותו בחוזה שמן אז כנראה שהוא ימשיך לנדוד.

  3. מיני רונדו (רק שרונדו לקח אליפות והוכיח שהוא מסוגל לנצח בפלייאוף).
    עושה הכל טוב אבל פשוט לא מסוגל לקלוע. לדעתי PG ששל פעם, יותר דגש על ניהול משחק, אבל היום כולם צריכים לקלוע או להצטיין באיזה אספקט אחר של המשחק וזה חסר לו.
    ישאר PG של קבוצות בבנייה או קטנות

  4. מאמר מצוין.
    לא התייחסת לבעיית הפציעות שלדעתי מהווה את המכשול העיקרי להתקדמות שלו.
    הבן אדם פשוט נפצע המון!
    פייטון אכן מציג יכולת מצוינת בחודש האחרון אבל צריך לזכור שהפליקנס לא ממש מסתמכים על דייויס והולידיי בתקופה זו.

  5. הכר ולא כנראה הפריעה לו לראות מה קורה… מאז התספורת יש שיפור.. לדעתי הוא היה אוברייטד עוד בדראפט ויותר כאשר אורלנדו הורידו לספסל את אולדיפו עבורו. אם יתבגר קצת יהיה רכז מחליף סביר בליגה ולא יותר

  6. תודה רבה תומר.
    לי אישית לא נראה שפייטון יכול להיות "לפרוץ" זה לא שיש לו איזשהו אלמט מיוחד שלא בא לידי ביטוי – קח למשל את וויגינס – אי אפשר להתעלם מן האתלטיות היוצאת דופן שלו – אותו הדבר זאק לווין אלו דברים שהם נראים לא מספיק מלוטשים בשביל להוביל קבוצה אבל קיימים – עוברים לי בראש כל כך הרבה שחקנים בראש – אפילו לונזו שאת היכולות שלו להוביל כדור או לשמור מבליטים את גודל הפוטנציאל – אצל פייטון אני לא רואה שום דבר שמזכיר את זה – בעיניי הוא מן למל"מ כזה שיכול להיות בליגה סטייל איש סמית' אבל זהו פחות או יותר
    .
    לי אישית ישנה שאלה שמעסיקה אותי מאוד בהקשר הזה – מתי נדע ששחקן "באמת" פרץ או התחיל לגלות את הפוטנציאל שלו? מתי נדע שקבוצה היא על אמת ולא סתם במן "תקופה טובה" רצף או תקופה של כמה משחקים נצטרך על מנת לדעת האם מדובר במשהו מהותי או שפשוט יש כאן סטייה סטטיסטית שמתישהו תתיישר?

  7. אלפריד פייטון איכזב עד עתה בתור בחירת דראפט עשירית.
    אבל אני מאמין שאילו אנטוני דייויס היה משחק נורמלי בניו אורלינס, פייטון יכול היה לחזור העונה להיות מה שציפו שיהיה. אבל הפציעות הן מה שפגעו בו המון.
    פייטון צריך להתרכז יותר ב'טריפל דאבלים' מאשר בנקודות. הוא לא סקורר מעולה אבל הוא ריבאונדר מעולה לפוינט גארד, וגם מוסר מצויין. הטריפל דאבלים הרבים שלו שווים יותר מ-25 נק' למשחק.
    אני עדיין מאמין שבקבוצה יציבה הוא יכול להיות טוב מאד. מצויין תומר!

  8. עליו אמר פעם מאיר אריאל (המקורי):
    'יום אחד הוא צץ ממעבה מחלפותיו,
    ואז כולם ראו לו את הלבנונית'.

    תודה רבה על הטור

להגיב על רועי ויינברג לבטל

סגירת תפריט