זו לא טלוויזיה. זו מכבי. מפסידה לז'לגיריס / Ljos

לכל אדם יש את התפקיד שלו בעולם. אם הייתי מאמין במשפט הזה אז תפקידי היה להיות הבחור שמעדיף להישאר בבית בזמן שכולם יוצאים למסיבות. זה שעד שהוא כבר מגיע, נשאר כל הזמן בצד ולכולם עוברת לרגע בראש המחשבה "חבר של מי הוא בכלל? מי הזמין אותו?". בגלל היותי מפסיד חגיגות סדרתי, הצלחתי עד כה להעביר חיים שלמים של אהדת כדורסל אך ורק דרך הטלוויזיה, ומעולם לא במגרש.

מכבי תל אביב מגיעים למשחק כשהם לא רוצים להיות כמוני. להם יהיה הרבה יותר קשה לראות את הפלייאוף מהבית, ולא בגלל שמחשב ה-"19 שלי מגמד את טלוויזיית הקיר שאני מדמיין שיש לכל אחד מהם. הסיכויים שלהם הלכו וקטנו ביממה שלפני המשחק עם הניצחונות של מילאנו, באסקוניה ופנאתינייקוס, אך הם עדיין היו בתמונה.

בקושי

 

פורים הוא אחד החגים האהובים עליי. שניים משלושת הדברים המרכזיים בו פשוט נותנים נוקאאוט לכל אחד מהחגים האחרים בעיניי. דבר ראשון, אין שום מחוייבות לפגוש את המשפחה. והדבר השני הוא משלוח המנות. כל אחד נותן לחברו סל של אוסף של דברים שהוא חושב שיאהב או קנה בסופר ברגע האחרון. דווקא אל ההיבט השלישי של החג, התחפושות, מעולם לא הצלחתי להתחבר, למורת רוחה של בת זוגי חובבת התחפושות. השנה החלטתי להפתיע אותה בתחפושת ייחודית שמעולם לא ראתה – אני אצא מהבית. מרצון. ואלך לראות משחק כדורסל לראשונה בחיי שלא דרך טלוויזיה.

אם זאיון יכול להרשות לעצמו להתחפש ולפספס את הטורניר החשוב של השנה, גם אני יכול לפספס ערב אחד של רביצה מול נטפליקס

אז קודם כל, האפקטים הקוליים במציאות הרבה יותר טובים. שריקות הבוז הרמות מהאוהדים כאשר שחקני ז'לגיריס עולים למגרש היו מפוררות לחלוטין את הבניין הרעוע משיפוץ תמ"א טרי בו אני גר. ואפשר גם להגיד שהשידור יותר טוב מחלק ממה שהורגלתי אליו בטלוויזיה. "ועד יומי האחרון אמשיך לשיר אותו פזמון – צהוב עולה" לפחות נותן לי מידע אמין לגבי מה שהולך להתרחש בהמשך המשחק. "מי שלא קופץ אדום" אמנם נותן לי מידע חלקי במיוחד ורק כלפי שחקנים שלא נמצאים במפגש בין קבוצה בצהוב לקבוצה בירוק, אבל מצליח להיות יותר רלוונטי מאשר "סקוטי ווילבקין, אוניברסיטת פלורידה".

לא בסרטון- ריח הפופקורן של הבחור מתחתיי שנכנס כל כך למשחק שהוא שכח לאכול

כן שמתי לב לבעיה קטנה בפורמט הזה של המציאות – אין מקום לטעויות. לרגע אחד חלמתי אל תוך שירת הקהל ומסתבר שפספסתי שלשה של מכבי תל אביב. משום מה, הבמאי של המציאות החליט לאכזב ולא לאפשר לי לראות שידור חוזר של הסל האימתני. אבל בזמן שחיכיתי הצלחתי לשים לב לארתוראס מילקאניס. שחקנה של ז'לגיריס הוא שחקן מודרני עם יותר שלשות מזריקות שתיים. ומולו אפשר היה לראות כמה הגנת מכבי יכולה להיות חכמה לעתים – הם ידעו לזהות סטים שנועדו לשחרר אותו לקליעה והחליפו עליו בכל הזדמנות. השתלם להם כששחקן של מעל 40% לשלוש סיים עם 2-7 והם הצליחו לשמור את ז'לגיריס כולה מתחת לממוצע שלה.

מה שלא מספרים לכם בזמן השידור הטלוויזיוני, וחיפשתי וגם כתבי מגרש אחרים לא טרחו לציין זאת – בזמן שקבוצה אחת מתקיפה, הצד השני של המגרש עדיין קיים. כן, כן. ככה אפשר היה לראות את מאמן ז'לגיריס שארונאס יאסיקביצ'יוס, שאראס בשביל כולנו, במשך כל זמן המשחק. מסתבר שגם כשהוא מאמן ומתרוצץ על הקווים, אני לא יכול להוריד את העיניים שלי ממנו. בסוף המשחק שאראס נשאל על העונה של ז'לגיריס, המאכזבת קצת לאור הפיינל פור שהשיגה בעונה שעברה. הוא ענה שלאור גלי העזיבות בשנתיים האחרונות בקבוצה, העונה מלאת הפציעות שהקבוצה עברה, להישאר בשלב הזה של העונה עם איזשהו סיכוי להגיע לפלייאוף – זה הישג עבור ז'לגיריס. ואני מאמין לו. לא בגלל שראיתי איך קבוצות שלו משחקות ואיך שחקנים משתפרים ונחטפים מיד על ידי הגדולות אחרי עונה אחת תחתיו (להתראות ברנדון דייוויס ונייט וולטרס, ובהצלחה בקבוצה העתידית שלכם). לא בגלל שאי שם ב-2003 הוא הפך לשחקן שיהיה לאבטיפוס של שחקני כדורסל שאוהב מאותו רגע ועד סוף ימי. אלא בזכות שראיתי איך הקבוצה שלו שיחקה היום.

שלוש פעמים במשחק נאלצה לחזור ז'לגיריס מפיגור בן שתי ספרות לעמדת יתרון. שלוש פעמים הם עשו זאת בזכות אותה דרך – לחץ, לחץ, לחץ. בזכות רוטציות מהירות, תיאום הגנתי קבוצתי והידבקות עיקשת על כל המגרש, ז'לגיריס כפתה על מכבי לאבד את הכדור 22 פעמים. הם הכפילו את הלחץ בכל פעם שג'וני אובריאנט התקרב לצבע עם דאבל אפ אגרסיבי, ובו בזמן ידעו להיות מתואמים מספיק כדי לסגור לו את המסירה החוצה.

לעומת זאת, את טאריק בלאק לא הייתה להם שום דרך לעצור. לטלוויזיה קשה לפעמים להעביר עוצמה של שחקן, אך למציאות יש חוקי פיזיקה משלה. במאבקי המיקום, בפיק'נ'רול ובמשחק הפוסט, לא הייתה לז'לגיריס תשובה אל מול השילוב של הכוח והידע של שחקן ה-NBA לשעבר (וכמו שנראית העונה שלו, גם בעתיד). האקס של קובי והארדן סיים את המשחק עם 18 נקודות ואיום גדול על כל ריבאונד שעזר למכבי לזכות ב-10 ריבאונדי התקפה במשחק.

גם בעוצמה יש אלגנטיות

לפני המשחק בלאק כן פחד ממשהו שיכול לעצור אותו – בעיית העבירות. בסוף המשחק ספרופולוס דיבר על בעיית העבירות המוקדמת שהכניסה את הקבוצה לצרות. אבל הוא לא התכוון לבלאק, אלא לווילבקין. שתי עבירות מהירות ברבע הראשון הוציאו אותו די מהר מהמשחק. מצד אחד, קל לראות למה ספרופולוס מתכוון. כשווילבקין חזר ברבע השני, הם עשו את הריצה הגדולה הראשונה שלהם, והם שוב רצו בפעם השנייה שהוא חזרו למשחק אחרי הפאול השלישי. מצד שני, ווילבקין היה שם בדקות הסיום. לא סתם היה, אלא היה עם הכדור. והוא זה שבחר לזרוק שלשה קשה ואז להפתיע את הגנת ז'לגיריס אבל גם את בלאק עם האלי הופ.

הסטטיסטיקה מתיישרת, זה המשפט שתמיד חשבתי שאומרים אנשים שמנסים להיות צודקים גם כשהם טועים. אבל הערב זכיתי לחוות את צדקת המשפט על בשרי (ואוזניי). דקה לסיום המשחק התקפה של ז'לגיריס. הכדור יוצא החוצה אחרי שניתז מיד של אחד השחקנים, לא ברור מי. ברגע אחד אולם שלם היה תמים דעים בניסיונו לישר את הסטטיסטיקה של המשפט הידוע "שני יהודים שלוש דעות" וכולם פשוט ידעו שהכדור צריך להיות של מכבי. השופטים לא רצו להרוס את רגע האחווה המרגש בין כל כך הרבה אנשים והסכימו לתת את הכדור למכבי. אולם דיאנדרה קיין החליט באותו רגע לישר את הסטטיסטיקה של הסטטיסטיקה מתיישרת. קיין פתח את המשחק מהוסס ובשום שלב לא הצליח להיכנס אליו. ספרופולוס המשיך להאמין בו בתקווה שברגעי הסיום "הסטטיסטיקה תתיישר". קיין, קפוא יותר מהפופקורן של הבחור שישב מתחתיי, נפל ללחץ של ז'לגיריס, איבד למכבי את המשחק ושלח את האוהדים הליטאים המעטים לחגוג.

בסוף הערב ניסיתי להבין מה היתרון הכי גדול של מציאות על פני הטלוויזיה. כאב הלב על ההפסד בטח היה זהה גם בבית, ושם יש לי אפשרות ללכת לשכב במיטה אחרי שבירה שכזו (בבית אין מנקה שמתעקש שאפנה כבר את האולם, כי גם אחרים רוצים ללכת כבר הביתה). ואז זה בא אליי. אפילו השידורים החיים של ה-NBA, איכות הצילום הגבוהה, לא מצליחים להעביר את החדות המדהימה של החיים האמיתיים. באמת, הרגשתי שכמעט אפשר לגעת בשחקנים שעומדים מולי. עצרתי את עצמי כמה פעמים מלנסות. ניסיתי לצלם כדי להעביר את התחושה, אבל לא בטוח שהצלחתי.

ולמי שתהה מה תגובת בת הזוג למעשה האצילי שעשיתי עבורה, מתנת החג שלי בשבילה – "אתה באמת מנסה לסובב את זה כאילו הלכת למשחק כדורסל בשבילי?".

לפוסט הזה יש 27 תגובות

  1. אני רוצה להודות לשי בוקר, על העזרה בהתמצאות, התמיכה לפני והבעיטה לכיוון הנכון ברגע קריטי.
    למנחם על ששלח אותי.
    ולהופעת אורח מפתיעה שתרמה ויזואלית לפוסט ועזרה בהרגעת פרפרים, גם אם לא ידע שזה מה שעשה עד הרגע הזה.

  2. לא סתם מצויין. מספר פיס! קראתי בהנאה מקסימלית כל מילה. אני רק יכול לתאר לעצמי את החווייה של להיות במשחק חי פעם ראשונה עם על הקהל המשוגע. לא יכול לתאר לעצמי אכזבה גדולה יותר.
    התמונות נהדרות!
    שיחקת אותה אור. הבאת אור לאתר

  3. כמה מהמשפטים שלך אפשר למסגר, כמו למשל "החליט באותו רגע לישר את הסטטיסטיקה של הסטטיסטיקה המתיישרת."

  4. אחלה כתבה. בפעם המי יודע כמה מכבי בוחרת ללכת עם ווילבקין ברגעים הקריטיים במקום נניח לשים את הכדור בידיים של רול שכבר הוכיח כולל לפני שבועיים במינכן שהוא מקבל ההחלטות הכי טוב במכבי. שוב זה עולה לה בהפסד והפעם גם כנראה בסיום עונת היורוליג.
    אם זאת מכבי צריכה קודם כל להשאיר את ספרופולוס שבהחלט החיה את הקבוצה מהמתים בערך אחרי פתיחת עונה איומה.

      1. אלוהים אדירים.
        אז היה נחמד לפגוש אותך פנים אל האלק.
        ובהזדמנות זו, אם עוד מישהו מהאתר היה במשחק ואיכשהו פגש אותי בלי ידיעתי, זו הזדמנות טובה לספר.

  5. מעולה, תודה שהטרחת את עצמך לצאת מהבית בשבילנו. כמי שמגדיר את עצמו ככינמת בית מזה שנים רבות, אני בהחלט מעריך את ההקרבה הכרוכה בדבר. הרווח כולו שלנו

  6. מבריק!
    (חרגתי ממנהגי, ונכנסתי לפוסט על מכבי, רק בגלל שזו הכתיבה שלך, איסלנדי. תכתוב על מצב גידול החסה בשטחים, ואני די בטוח שגם זה יהיה מבריק)

להגיב על Ljos לבטל

סגירת תפריט