משחקי יום ג' ב-NBA / גיא רוזן

 

אינדיאנה פייסרס (42 – 25) – ניו יורק ניקס (13 – 54)
(01:00 לפנות בוקר)
מצד אחד יש את הפייסרס. האובראצ'יברים של ה-NBA. כבר בשנה שעברה הם הראו מה הם שווים, כאשר בסיבוב הראשון של הפלייאוף הם הוציאו את המיץ לקליבלנד.
והשנה, למרות פציעה מסיימת עונה והורסת מורל של אולדיפו, הם לא התפרקו, והם בדרך לביקור נוסף בפלייאוף, כאשר יש בהחלט סיכוי סביר שזה יהיה מעמדה של ביתיות בסיבוב הראשון.
נכון, הם הפסידו ב-6 מ-10 משחקי הקבוצה האחרונים,
אבל –
הניחוש שלי למשחק הלילה:
התחלתי ב-"מצד אחד". אז מצד אחד יש אובראצ'יברים, ומהצד השני, יש, ובכן,
ניקס.
זו לא מתמטיקה מסובכת. ניצחון לפייסרס.
(גם לכך שזה משחק ביתי עבור הפייסרס, ולכך שהניקס הפסידו 6 רצוף, יש משקל בתרגיל החשבוני)

 

פילדלפיה סיקסרס (42 – 25) – קליבלנד קאבלירס (17 – 50)
(01:00 לפנות בוקר)
עד לא מזמן, כל מה שכתבתי על הניקס, היה נכון גם לקאבס.
אבל ב-10 המשחקים האחרונים הם מגלים אופי (ויכולת) שמתאימים פחות לקבוצת הטנקינג שחשבנו שהם, כאשר יש להם 5 ניצחונות מ-10 משחקיהם האחרונים, כולל ניצחון ביתי מרשים אתמול על הראפטורס.
מבט נוקב יותר על תפוקתם בחודש האחרון מגלה שהתחום בו הם השתפרו הכי הרבה זה בהתקפה.
במשך רוב העונה הם היו הקבוצה עם האחוז האפקטיבי הגרוע בליגה.
ב-10 המשחקים האחרונים הם קולעים הרבה יותר טוב, וההתקפה שהייתה סמל הבינוניות מראה ניצוצות של כדורסל איכותי (שיפור של יותר מ-3% בעשרת המשחקים האחרונים של הקבוצה).
האם זו סטייה סטטיסטית נקודתית, או שזו מגמת שיפור?
זו שאלה טובה. נאלץ לחכות ולראות.
הניחוש שלי למשחק הלילה:
הלילה הקאבס ישחקו מול עוד קבוצת צמרת –
הסיקסרס.
והם, הם מגיעים למשחק בהרכב מלא, כולל אמביד.
הקאבס, משופרים ככל שיהיו, מול הסיקסרס של אמביד, בחלק השני של באק-טו-באק, במשחק חוץ?
ללא היסוס אני בוחר בסיקסרס.


(קווין לאב, אתמול)

 

שיקגו בולס (19 – 49) – לוס אנג'לס לייקרס (30 – 36)
(02:00 לפנות בוקר)
לטעמי, להמר על ניצחון של הלייקרס, במשחק כלשהו עד לסיומה של העונה, זו טעות.
הם התחילו במשטר דקות עבור לברון.
ועוד לפני כן, הם לא הצליחו לנצח מישהו.
ללא אינגראם ובול שסיימו את העונה,
כאשר קוזמה בספק,
ולצד משטר הגבלת דקות ללברון?
כאמור –
אני שוב לא בוחר בהם כמנצחים של משחק כלשהו.
הניחוש למשחק הלילה:
הבולס ניצחו 5 מ-10 משחקיהם האחרונים, כאשר הגעתו של אוטו פורטר שדרגה משמעותית את הקבוצה.
מול הלייקרס שניצחו רק 2 מ-10?
כאשר המשחק בשיקגו?
כאמור –
ניצחון לבולס.


(בתמונה: קוסם)

 

ניו אורלינס פליקנס (30 – 39) – מילווקי באקס (50 – 17)
(02:00 לפנות בוקר)
יש תבנית ידועה ומוכרת שצריך ליישם אם רוצים העונה לנצח את הבאקס:
צריך ספסל דומיננטי, כזה שיש לו קלעים איכותיים מהשלוש.
אם ניקח את הספרס כדוגמה –
הם ניצחו את מילווקי פעמיים העונה. ב-2 הפעמים אלו היו בארטנס ובלינלי שעלו מהספסל שזרעו הרס בשיטת בודנהולצר, כאשר הם מנצלים את העובדה שבדקות שהספסל משחק, מילווקי הרבה פחות "ארוכים", ולכן פגיעים הרבה יותר לקליעה מבחוץ.
הניחוש שלי למשחק הלילה:
לפליקנס, להם אין ספסל איכותי. ואין איום משמעותי מהספסל.
אהה, כן. גם ההגנה שלהם לא משהו, והם מגבילים את דקותיו של השחקן הטוב ביותר שלהם.
ניצחון לבאקס.


(באק ופליקן. מצא את ההבדל)

 

דאלאס מבריקס (27 – 39) – סן אנטוניו ספרס (38 – 29)
(02:00 לפנות בוקר)
אם הייתי מוציא מהדורה חדשה למילון,
אז לצד המונח "דיכוטומיה" הייתי מציב תמונה של דאלאס.
אם בוחנים את המבריקס בביתם, מגלים קבוצה עם מאזן 21 – 12 (מקום 6 במערב),
עם הגנה שסופגת בבית 107.4 נק' ל-100 פוזשנים (מקום 7 במערב).
כאשר בוחנים את אותם דאלאס במשחקי חוץ,
מגלים קבוצה עם מאזן 6 – 27 (במערב, רק לסאנס מאזן חוץ גרוע יותר, אבל לא בהרבה – לסאנס מאזן חוץ של 6 – 29),
עם הגנה שסופגת 111.8 נקודות ב-100 פוזשנים (מקום 11 במערב).
כאמור –
דיכוטומיה.
הניחוש שלי למשחק לילה:
מתברר שגם הספרס סובלים מאותה מחלה של חוסר יציבות. מאזן החוץ שלהם (12 – 22) הוא ה-10 בגובהו במערב,
והנט רייטינג שלהם במשחקי חוץ?
מקום 11. נמוך אפילו מזה של הלייקרס.
אני אלך הלילה עם לוקה והמבריקס, שמראים פעם אחר פעם, שבבית, הם משחקים על מנת לנצח.


(בתמונה: מאנו. לא, רגע, זה לוקה. כל כך דומים)

 

דנבר נאגטס (43 – 22) – מינסוטה טימברוולבס (32 – 35)
(04:30 לפנות בוקר)
אם בביתיות עסקינן, הקבוצה המערבית עם הנט רייטינג הביתי הגבוה ביותר, אלו הנאגטס.
נט רייטינג ביתי של 11+ (בכל 100 פוזשנים של משחק בית, הם קולעים 11 נקודות יותר מהיריבה).
לצורך השוואה, במקום השני במערב נמצאים פורטלנד עם 7.8+,
פער בהחלט משמעותי, כזה שמחייב את שאר המתמודדות במערב לחשוב טוב טוב על חשיבות המיקום בטבלת המערב בפלייאוף המתקרב.
הניחוש שלי למשחק הלילה:
הביתיות של דנבר קריטית. העובדה שטאונס בספק, ושקובינגטון (מי שהפך לעוגן ההגנתי של מינסוטה) בחוץ,
זה רק הציפוי על העוגה.
ניצחון לדנבר.

 

לוס אנג'לס קליפרס (39 – 29) – פורטלנד טריילבלייזרס (40 – 26)
(04:30 לפנות בוקר)
למוד ניסיון מטעויות בהימורים נגד הקליפרס,
ולאור העובדה שהמאזנים של פורטלנד והסלטיקס כל כך דומים,
יש לי רק מוצא אחד –
הניחוש שלי למשחק הלילה:
לילארד שחקן נפלא, מנהל משחק נפלא. מקולם, הוא משוטינג גארדס הטובים בליגה, כזה שפורח כאשר מולו משחקים השוטינג גארדס החזקים בליגה.
אבל אני לא מהמר נגד היד הרותחת של לו וויליאמס וגאלינרי. בטוח שלא בלוס אנג'לס.
ניצחון לקליפרס.

לפוסט הזה יש 67 תגובות

  1. לגבי הניחוש האחרון שלך – הולך עם פורטלנד דווקא.
    בדרך כלל אחי התעלות (קליפרס) באה נסיגה.
    להערכתי 22 לבלייזרס.

  2. תודה רבה גיא, אחלה פריוויו בבק טו בק.
    רק שלא נפשל מול הניקס, יש לנו נטייה לסבך משחקים שהולכים בקלות. במיוחד לאור העובדה שהולכים אחר כך לרצף מול אוק-דנבר-פורטלנד-קליפרס-ג"ס-דנבר-בוסטון, הרוב בחוץ. השם ישמור.
    ואם אפשר גם ניצחון לקאבס יכול להיות נחמד.

  3. אחלה פריוויו,רק טעות אחת הספרס ניצחו את הבאקס רק במפגש שלשום, במפרש הראשון בתחילת העונה הם הפסידו 135-129.

  4. איזה כיף לקבל יומיים רצוף את הפריוויור/מסקר האהוב עליי.. תודה רבה גיא! נהנה לקרוא פשוט כל מילה שלך, בפוסטים או בתגובות..

  5. 8 הראשונות במערב סגורות.
    הסיפור המעניין שם זה (כרגיל) קבוצת ה-ג'י-ליג של הלייקרס.
    רק מרחק 3 משחקים למטה, והיא במקום 6 כולל מהסוף, עם 10 אחוז סיכוי לקבל את ציון. tanking all the way

    1. מי שבכל מקרה הולכת לחגוג בדראפט זו אטלנטה, במקום 5 מהסוף (סגור), וכרגע גם מקום מס' 6 (הבחירה של דאלאס, מוגנת 1-5 – בול הולכת לאטלנטה).
      זה אומר סיכוי של 80% לבחירה טופ 4, ו-20% לציון. הכי גבוה מכולם.
      טריי יאנג, קולינס וציון זה בסיס לקבוצה גדולה בדרום החם.

  6. בואנה ראיתי עכשיו את הסרט High Flying Bird בנטפליקס – מזמין את כולכם לצפות בו. סרט שמספר קצת על אחורי הקלעים של סיום שביתת השחקנים, בצורה ממש מעניינת. לא ברור מה רמת האמינות של התסריט, אבל הסרט ממש עשוי טוב. בין השאר מופיעים שם רג'י ג'קסון, KAT ודונובן מיטשל בתור עצמם. לכו לראות אני ממש ממליץ.

  7. פורטלנד ב20 הפרש, קללת הרשע היא הקללה החזקה בעולם, קופאים מדענים אנשי רוח בכל העולם מנסים למצוא לה מרפא במשך עשרות שניים ללא הצלחה , ההיסטוריונים מציינים שאריזונה הייתה גם עדן ובירת העולם המודרני עד שגיא הגיע, מי שלא יודע גיא אמר להשקיע בתעשיית הברזל והרכב בארצות הברית בדטרויט , שהיא הולכת להיות בירת העולם והנזקים עד היום ממשיכים.

  8. הגדול אי פעם, מסי גם באותה סקאלה אבל לא ויינר כמוהו, אין מישהו שסיפק יותר רגעים מרגשים בשנים האחרונות

  9. אחלה פריוויו. משעשע וקולח. פורטלנד קליפרס אצפה ברבע הרביעי.

    למביני הדראפט: למה הקליפרס מתאמצים להכנס לפלייאוף? הם לא מאבדים בחירה ככה?

    1. בוא נניח שהתוכניות שלהם מתממשות והם מצליחים לגייס שחקן משמעותי בקיץ. אז בשנה הבאה הם יהיו בפלייאוף? בהנחה שהתשובה היא כן אז הם יאבדו את הבחירה הנ"ל בשנה הבאה. מכיוון שהם לא בכיוון של טנקינג כרגע אז אין להם מה לעשות שיקולים של לשמור או לא לשמור על הבחירה העונה. מה גם שהדראפט השנה לא צפוי להיות עמוק.

  10. מי שרוצ להבין למה דונצ'יץ' ייתקע ברמה גבוהה ולא מעבר – שיציץ בסל שנקלע ב58.8 שניות לסיום המשחק לספרס – ויבין.
    (בלי קשר ל9 האיבודים שלו הערב)

  11. חברים – יש תקווה! בכל אחד מסתתר סטף קטן
    🙂

    https://www.haaretz.co.il/sport/basketball/.premium-1.7016414?utm_source=App_Share&utm_medium=Android_Native&utm_campaign=Share

    הטיפים שעזרו לי, אבא בן 47, לשפר את הקליעה לסל ולנצח בשכונה.

    על אף שבתור ילד הייתי קלע יעיל וחובב כדורסל אובססיבי, במשחקים בשכונה בתור אבא הפכתי לשחקן הזה שמשאירים חופשי, כי אין סיכוי שהזריקה שלי תיכנס. אז פניתי למאמן הקליעות של בני בן ה-10 שיעזור לי להשתפר

    לוגו ניו יורק טיימס
    ניו יורק טיימס
    12.03.2019 | עודכן ב: 18:06 12.03.2019

    הייתי בן 8 כשהוריי – שני סטודנטים לתואר שני מהודו – עברו מדיור לסטודנטים נשואים לבית קטן בראלי, צפון קרוליינה, עם סל בחצר האחורית. גם כמהגר מאסיה, ידעתי מה המשמעות של הסל הזה.

    בצפון קרוליינה כדורסל הוא דת, ובמהרה הפכתי חסיד. כשהייתי בן 11, צפון קרוליינה סטייט זכתה באליפות ב-NCAA בדרמה עוצרת נשימה. אני עדיין זוכר שאבי לקח אותי לחגיגות במרכז הקמפוס באותו לילה, ושהייתי מרותק מעוצמתן ומהאמוציות שהיו שם.

    אהבתי למשחק הפכה במהרה לאובססיה. לימדתי את עצמי לקלוע בחצר האחורית ושיחקתי נגד ילדי השכונה. הייתי מפצה על החסרונות שלי על המגרש – אמיתיים (אני לחלוטין אנדרסייזד) ותדמיתיים (אף אחד לא מצפה מילד הודי נמוך לעשות משהו טוב) – באמצעות מהלכי האסל ושכלול הזריקה ביד שמאל בכל פעם שהצלחתי לחדור על השומר שלי.

    הרגע המכונן שלי הגיע בשניות האחרונות של משחק אליפות בליגת ילדים, כשנשלחתי לקו העונשין בפיגור נקודה. שתי הזריקות קיפצו על הטבעת – ולבסוף נכנסו
    במכללה, צפייה בענף היתה ממכרת באותה מידה – במיוחד כסטודנט באוניברסיטת צפון קרוליינה בצ'אפל היל. בשנתי האחרונה, הקבוצה של האוניברסיטה זכתה באליפות הרביעית שלה.

    כעת אני בן 47, אבא בניו יורק שצופה באדיקות במשחקים מקרוליינה עם שלושת בניו והחליט – אחרי הפסקה של 15 שנה, תודות לשני ניתוחי ברכיים – לחזור לשחק בשכונה. אבל על המגרש הגעתי לאחרונה לתובנה מדהימה – הזריקה המכוערת אך יעילה שלי ביד שמאל, כבר לא יעילה. הפכתי להיות השחקן שכולם משאירים פנוי לזריקה מרחוק.

    תקראו לזה אגו, אבל ממש לא רציתי להיות האיש הזה. אז פניתי למומחה היחיד שאני מכיר – מאמן הכדורסל של ילדי בן ה-10.

    מקי ברגמן, בן 35, מנהל את "סטדי באקטס", ארגון ללא מטרות רווח שמלמד יותר מ-1,000 בנים ובנות ברחבי ניו יורק. קואץ' מקי, כפי שכולם מכנים אותו, הוא תוצר של מערכת הכדורסל בעיר: הוא היה כוכב בתיכון ברונקס למדעים ושיחק במשך ארבע שנים באוניברסיטת רוצ'סטר. הוא התחייב בפניי שכל אחד יכול ללמוד לקלוע, אם ישקיע את הזמן הנחוץ. אבל האם אבא לשלושה, אנדרסייזד ובגיל העמידה, מסוגל באמת להמציא מחדש את הג'אמפ שוט שלו ולהפוך שוב לבחירה לגיטימית בכוחות בשכונה.

    קואץ' מקי ואני נפגשנו בתחילת אוקטובר במגרש שכונתי טיפוסי – גדר מסביב, הקרש של הסל עשוי מתכת, טבעות ללא רשת. זה היה בשמונה בבוקר באמצע השבוע, כך שהמקום היה ריק מאדם – למעט שכן רוטן שביקש מאיתנו להתאמן רחוק ככל הניתן מביתו. במידה רבה היה זה מקום מבטחים שאפשר לי קצת להירגע. למרות זאת, עדיין הייתי לחוץ, היות שמקי והצלם של הניו יורק טיימס, שנשלח לעקוב אחר ההתקדמות שלי – שניהם שחקני מכללות לשעבר.

    התחלנו במבחן קליעה: סדרה של זריקות מחצי מרחק ושלשות תוך כדי מעבר בין חמש תחנות שונות על המגרש. עשיתי זאת 10 פעמים, לצד 10 זריקות עונשין בסוף כל סיבוב. עד לסיום כל התהליך הייתי ספוג זיעה. התוצאות לא היו מדהימות – 62% מקו העונשין, 49% לשתי נקודות ו-30% עגומים מקשת השלוש. באשר לטכניקת הזריקה האוטודידקטית שלי, שאפילו בני קאבי הגדיר אותה "די מכוערת", החליט קואץ' מקי שנפתח דף חלק ונתחיל מהתחלה.

    במפגשים הראשונים שלנו התמקדנו במחיקת זיכרון השריר מ-1983 כדי לפתח תבנית ראויה. התחלנו הכי קרוב לסל – כמעט מתחת לטבעת. הכדור היה צריך להיות מונח בדיוק מעל עיניי, בקצות האצבעות של יד שמאל, בקו אחד עם הזווית הישרה במרפק שלי, היד המנחה מחזיקה את צדו הימני של הכדור; באשר לפלג הגוף התחתון: ברכיים כפופות, כתפיים רחבות ורוב המשקל על החלק הקדמי של כף הרגל. אז היה עליי לדחוף את הכדור מעלה – ולא החוצה – לשחרר ולהמשיך את התנועה, שאצבעותיי יפנו מטה.

    "בתנועת ההמשך קובי (בראיינט) היה לעתים מפנה את האגודל ואצבע המורה ביד המכוונת לכיוון הסל", היה מקי נוהג לומר, "היד המכוונת של סטף קרי מתהפכת והידיים שלו משתלבות".

    ככל שזרקתי יותר – המטרה היתה 100 קליעות רצופות – כך הרגשתי את עצמי מסתגל יותר. התמקמות, זריקה, תנועת המשך. לקחת צעד קדימה ולתפוס את הכדור בעודו נופל דרך הרשת. וחוזר חלילה. זה היה מדיטטיבי באופן מפתיע. לפני שהבנתי מה קורה, עשיתי את כל הדרך ל-88 קליעות רצופות.

    אבל מקי זיהה מספר חולשות. קודם כל, הייתי נוחת כשאחת הרגליים שלי למעשה צעד אחד לפני שנייה. מקי הכריח אותי להחזיק כדורגל בין הרגליים ולהתאמן על סדרת זריקות תוך כדי מחיצת הכדור בשתי הברכיים. זה היה קשה באופן מפתיע – או שזרקתי גרוע, או שכדור הרגל חמק החוצה – עד שהתמקדתי בקפיצות קטנות יותר. קאבי אפילו סוג של החמיא לי וכינה את זה "טריק מתקדם", שרק הצעירים מכירים.

    בסט הזריקות האחרון שלי קלעתי מעל 70% מהעונשין, 65% לשתי נקודות, ושיפור מדהים ל-55% לשלוש
    קואץ' מקי עודד אותי להגיע כל שבוע לקליניקת הקליעות שלו בתיכון בעיר, עם כ-20 מתלמידיו האחרים. כולם היו בני 14-8, כולל בני. ניסיתי להיטמע על ידי עמידה לצד המאמנים. זה לא החזיק מעמד זמן רב. כשמקי ציוות אותי לאחד מהם, טורנס אסטד, הדבר הראשון שקואץ' טורנס אמר לי היה "אתה איתי, זקן". כששאלתי את קאבי מי לדעתו מובך יותר מכל הענין – אני או הוא – התשובה המעורפלת שלו היתה ברורה למדי. "קשה לומר", הוא ענה.

    בשיעורים האחרונים, קואץ' מקי הסיט אותי לקשת השלוש. מעולם לא הרגשתי בנוח לזרוק שלשות. משום שהזריקה הישנה שלי התחילה מהחזה, רק הידיים פעלו, והרגליים לא. התברר שלאורך האימונים, למדתי להיות קלע שלשות טוב יותר. טכניקה טובה יותר וקשת נכונה מביאות לזריקות מדויקות יותר, בלי קשר למרחק. ההבדל היה ניכר בסט הזריקות האחרון שלי. קלעתי מעל 70% מהעונשין, 65% לשתי נקודות, ושיפור מדהים ל-55% לשלוש.

    אבל שיפור הנתונים לא באמת היה עניין. התחלתי לשחק שוב במגרש YMCA, ולהתחבר מחדש לענף שאני אוהב מאז היותי ילד בחצר האחורית. הג'אמפ שוט שלי הוא עדיין עבודה לא מוגמרת, אבל לפחות לא משאירים אותי פנוי יותר. לאחרונה שיחקתי בשכונה – עם מבוגרים הפעם – ושמו אותי מול הקלע הכי טוב. שנינו קלענו את שתי זריקות העונשין הראשונות, אבל בשלישית הכדור שלו קיפץ החוצה. שלי צללה פנימה.

    לא בדיוק משחק האליפות בליגת הילדים, אבל אני אקח את זה.

    כתב: ניק מיטאל

  12. 21 הפרש היה צפוי קללת הרשע היכתה בהם עדיין אין מענה לזה ומי יודע אם בעתיד ימצא תרופה, אתמול נחה זרועו על דטרויט את לוקה הוא הפיל כבר לקרשים , והיום הקליפרס הם הקורבן.
    גיא אתה הסיכוי היחיד לאליפות שלא של הלוחמים.

  13. אמר יד רותחת ללו וגלינארי, אחג לא שיחק והשני עם 5-16, דיבר על לוקה דונציץ והילד איבד את היכולת לקלוע הלילה, כתב נפלא עם כוח עצום להפיל ולהכתיר שושלות במשך שנתיים הוא כתב שאליפות פתוחה והמזל הרע הכה ביוסטון.

להגיב על Smiley לבטל

סגירת תפריט