אבק כוכבים / שחר צ'קוטאי

 

אבק כוכבים

מאת שחר צ'קוטאי

השחקנים המשפיעים בקבוצות הפליאוף שעוברים מתחת לרדאר

(כתבה ראשונה בסדרה)

 

המזרח החם

 

מילווקי באקס

האיילים נותנים עונה מצוינת ותופסים את המקום הראשון בליגה, והיו הראשונים להבטיח עליה לפלייאוף.

המאמן חולל בקבוצה מהפך והקבוצה מאומנת ברמה הגבוהה ביותר, אך מי שנראה שלא מקבל את הקרדיט שמגיע לו מהקהל והאוהדים זה מלקום ברוגדון. רוקי העונה לפני שנתיים, אחרי שלוש עונות בליגה נותן ממוצעים נאים של: 16 נקודות, 3.3 אס' ו-4.7 רב'. עם אחוזי קליעה מרשימים במיוחד מכל הטווחים, ולעת עתה הוא נכנס למועדון ה-90-50-40 עם 93.2-50.3-43.5 ועם 57.9 יעילות בזריקה.

ברוגדון מוביל את מילווקי באופנסיב רייטינג עם 122, ושלישי בקבוצה בהשפעה על המשחק אחרי יאניס ובלדסו.

 

טורונטו רפטורס

טורונטו ממשיכה את רצף העונות הסדירות הטובות שלה. אחרי שבעונה הקודמת הם סיימו ראשונים וכשלו בפלייאוף, בהנהלה החליטו להחליף את הכוכב שלהם בכוכב אחר בתקווה לפליאוף מוצלח יותר.

במקרה זה, השחקן המרכזי והמשפיע בקבוצה שלא מדברים עליו הוא דווקא סרג' איבקה, שנותן את עונתו הטובה ביותר מבחינת נקודות כשהוא מעמיד 15.3 למשחק. בהשפעה רביעית בקבוצה אחרי קוואי, מארק גאסול ופסקל סיאקם (שעליו כבר דובר רבות). במהלך המשחקים העונה אפשר לראות כמה איבקה תורם למשחק בשני הצדדים ומהווה בורג משמעותי במערך של ניק נרס.

 

אינדיאנה פייסרס

אחרי הפציעה של הכוכב שלה והחשש מקריסה, אינדיאנה מתבססת במקום השלישי ונותנת עונה מדהימה. הקבוצה מאומנת ונותנת את מאת האחוזים בכל משחק. עומק בספסל ושחקנים בעלי יכולת אישית וקבוצתית הופכים קבוצה שחששו שתתפרק להפתעת העונה.

בטרייד שהעביר את פול ג'ורג' לאוקלהומה, אינדיאנה קיבלה את השחקן המשתפר של העונה שעברה ויקטור אולדיפו שאז היה רק פרוספקט אול-סטאר ואת סאבוניס, והעונה סאבוניס מראה שאוקלהומה לא הייתה צריכה לוותר עליו. דומנטאס סאבוניס נותן העונה 14.3 נק', 9.3 רב' ו-2.7 אס' ל-25 דק' למשחק, ב-61 אחוזים מהשדה. הממוצעים הכי גבוהים שלו בין שלוש עונותיו ב-NBA.

אל לנו לשכוח שהבחור בן 22, עולה מהספסל (מלבד 5 משחקים בהם פתח) ונותן כוח אש, למעשה הוא השחקן בעל ההשפעה הגדולה ביותר באינדיאנה, ובעל הרייטינג ההתקפי הגבוה בקבוצה והשלישי בהגנה.

אינדיאנה היא קבוצה טובה מאד עם מאמן מעולה, גרעין צעיר וחזק (רק שלושה שחקנים מעל 30), וספסל שלעיתים יותר טוב מהחמישייה. אינדיאנה נראית כמועמדת רצינית להתחרות על הכתר במזרח בעונות הבאות.

פילדלפיה סיקסרס

קשה לי עם הקבוצה הזאת. היא עם ארבעה כוכבי-על, מוכנה להתמודד כבר השנה על אליפות, ומפסידה משחקים נגד שיקגו וקבוצות ברמתה. קבוצה עם פוטנציאל גבוה אך נראית לא מתואמת ומחוברת (ע"ע ההפסד לשיקגו במהלך האחרון). הרכז שלהם משחק כפאוור פורוורד וכשחסר שחקן אחד הם קורסים…

2 שחקנים משמעותיים בקבוצה: ג'י ג'י רדיק ובובאן מריאנוביץ'.

ג'י ג'י רדיק העונה מעמיד עד כה 17.7 נקודות למשחק. הנתון הגבוה ביותר מבין עונותיו בליגה, אך עם האחוזים לשלוש מהנמוכים שלו בקריירה.

השימוש בו הוא הרביעי בקבוצה, וההשפעה שלו היא החמישית. הקבוצה חייבת אותו חד ומדויק לפלייאוף. לדעתי הוא האקס פקטור הגדול של הסיקסרס. הוא מרווח את המגרש, עובר במהירות וזריזות בין חסימות של שחקנים. הוא קלע בחסד עליון (pure shooter קלאסי) והיחיד שסגנון המשחק שלו לא השתנה עם הגעתם של באטלר והאריס.

השני הוא הענק הסרבי – האיש והאגדה – חביב האוהדים ברחבי ה-NBA.

בובאן בשבעת משחקיו עד כה בפילי מעמיד ממוצע של 9 נק' ו-6.3 רב' ל-17 דק', אך הוא בעל ההשפעה השנייה בטיבה בקבוצה אחרי אמביד. הוא בעל הרייטינג ההתקפי הגבוה ביותר בקבוצה ובהגנה הוא שלישי אחרי ג'ואל ובולדן.

בובאן הוא נכס רציני לקבוצות שיודעות להשתמש בו, גבוה ובעל גוף שיכול לעזור הרבה מאוד בחסימות לשחקנים אחרים ובעל שימוש רחב בפיק אנד רול. בכלל הגבוהים בפילי הם בעלי שימוש גבוה בקבוצה ושם גם הבעיה, אם אין גבוה (פציעות וכו') הקבוצה נראית שונה לחלוטין, ולא, ג'ונה בולדן הוא לא הפתרון כשאמביד ובובאן פצועים.

 

בוסטון סלטיקס

בעונה שעברה בוסטון הייתה אחת הקבוצות המפתיעות, ובמרכז ההפתעה עמדו הצעירים של הקבוצה והכוכב שלה (שלא היה פצוע), אל הורפורד. העונה הקבוצה נראית במשבר ומפורדת ואחד השחקנים הבודדים שהיה רחוק מעיני המצלמה וקצת שכחנו אותו בתוך כל ה"דרמות".

אל הורפורד העונה נותן את אחת מעונותיו החלשות, מעמיד 13.1 נק', 6.8 רב' ו-4 אס' ל-28.8 דק' למשחק, נתון שאולי מסביר את היכולת של הסלטיקס העונה.

נקודת החוזק של הורפורד זאת חוכמת המשחק, וההשפעה שלו על המשחק. כשהוא השחקן השני אחרי קיירי בהשפעה על המשחק, הראשון ברייטינג ההתקפי בחמישייה, והשני בקבוצה בהגנתי.

לדעתי הוא השחקן שעליו תקום ותיפול העונה של הסלטיקס. ההגנה שלו מול הגבוהים של הקבוצות האחרות תהיה מכרעת. בעונה הקודמת הוא הוביל אותם לגמר המזרח והעונה נחיה ונראה.

דטרויט פיסטונס

אחרי הגעת מאמן העונה שעברה, קייסי וצירופו של כוכב הקליפרס לשעבר, גריפין הפיסטונס החלו עונה קצת מדשדשת ולא ברורה, אך החל מפברואר הקבוצה במאזן של 3-11 וקופצת למקום השישי במזרח על חשבונה של ברוקלין.

אחד השחקנים הבולטים בריצה הזאת ובעונה כולה הוא רג'י ג'קסון עם 15.4 נק', 2.7 רב' ו-4.3 אס', והחל מפברואר הוא מעמיד ממוצע של 18.5 נק' ו-4.3 אס' למשחק עם פלוס מינוס של 13.5.

עקב האכילס שלו זו ההגנה, הוא בעל הרייטינג ההגנתי הנמוך ביותר בקבוצה ובפוזשנים של היריבה הוא נראה כמו חור גדול. אם דטרויט רוצה לשרוד כמה משחקים בפלייאוף, הוא יהיה חייב לעשות שינוי ולעבוד על ההגנה שלו.

ברוקלין נטס

אחת ההפתעות הנעימות ביותר העונה, הנטס עולים כל משחק ונותנים את הלב והנשמה לקבוצה.

הפעם יש לנו חלוקה בתואר: צמד הגבוהים של הנטס – ג'ארט אלן ואד דיוויס.

ג'ארט אלן בעונתו השנייה נותן 11.1 נק', 8.4 רב' ו-1.5 חס' ב-26.6 דק' משחק. בהשפעה השנייה בטיבה בקבוצה, בעל הרייטינג ההתקפי השני בקבוצה, הוא שני גם בהגנה.

לרזומה שלו, אלן מכניס את החסימות על לברון, יאניס ועוד רבים וטובים, הוא אחד הסנטרים הטובים והמבטיחים של הליגה.

אם אלן הוא השני בהתקפה ובהגנה אז מי הראשון?!?!

אד דיוויס רבותיי מעמיד העונה 5.8 נק', 8.5 רב' כשהוא עולה מספסל ל-18.1 דק'. הוא משאבת כדורים חוזרים. דיוויס הוא מספר אחד ברייטינג ההגנתי וההתקפי מבין שחקני ברוקלין, ובעל ההשפעה הרביעית בקבוצה.

 

מיאמי היט

במקום השמיני (לעת עתה) עומדת הקבוצה שבשורותיה משחק אחד הגארדים הטובים בהיסטוריה – דוויין ווייד.

אך מי השחקן שהכי משפיע על הקבוצה ואף אחד לא מדבר עליו?

שחקן השנה השנייה, הסנטר המחליף באם אדיבאיו מעמיד ממוצעים של 8.1 נק', 6.7 רב' ו-2.1 אס' ל-22.2 דק' למשחק כשהוא עולה מהספסל.

באם מוביל את מיאמי בהתקפה ושני בהגנה לחסן וויטסייד. השפעתו על המשחק היא השנייה בקבוצה, שני גם בנתון הזה לחסן וויטסייד.

 

אורלנדו מג'יק

במקום התשיעי נמצאת אורלנדו, שמנסה לתפוס את מקומה על חשבון מיאמי.

העונה סנטר הקבוצה ביסס את מעמדו לראשונה כאול סטאר, כשהוא מוביל את אורלנדו קרוב להגעה לפלייאוף אחרי שמונה שנים שחונות. למעשה הפעם האחרונה שאורלנדו היו בפלייאוף, דוויט הווארד עדיין היה בקבוצה.

מי שמוביל את הקבוצה ולא זוכה למספיק יחס הוא די ג'י אוגוסטין, ששני בקבוצה ברייטינג ההתקפי, והשפעתו על המשחק שלישית אחרי ווצ'ביץ' וחם בריץ'.

די ג'יי בעונתו ה-11 בליגה מעמיד ממוצעים של 11.5 נק', 2.3 רב' ו-4.9 אס' כשהוא קולע ב-58 אחוזי יעילות.

מנחם לס

הזקו והוותיק מכולם בצוות. מנסה לכתוב יומית - כל זמן שאוכל!

לפוסט הזה יש 28 תגובות

  1. אחלה כתבה, מאירה על שחקנים מעניינים. תגיד מאיזה מדד אתה לוקח את הנתון שאתה אומר השפעתו שלישית או רביעית או שניה? זה הWS?

  2. תודה רבה, כתבה מאוד מעניינת.
    אני חייב לציין שאני מסכים איתך כמעט בכולם אך:
    ברוגדון – אני מצפה שיהיה פוינט גארד איכותי יותר ולפיכך ימסור יותר אסיסטים מה שלדעתי לפחות עדיין קצת חסר לו(אחרי שנתיים בליגה), וזה לא שבלדסו שגם הוא פוינט גארד מוסר בכלל. ולראיה מי שמוסר הכי הרבה בקבוצה הוא דווקא ג'יאניס (שעושה שם הכל)
    סאבוניס – לדעתי אגב הוא השחקן שהכי תורם לקבוצתו מבין כולם ברשימה, למרות שגם לרג'י ג'קסון יש מקום מכובד, פשוט סאבוניס הוא יותר רוקי מאשר רג'י.
    אל הורפורד – תמיד נעלם מתחת לראדאר אבל תמיד אפשר לסמוך עליו, למרות שכמו שאמרת – הוא נותן עונה יחסית לא טובה למה שהתרגלנו לראות ממנו.

    1. ברוגדון לא מוסר הרבה אסיסטים בגלל שזה לא מה שמצופה ממנו.
      לבאקס שיטה התקפית שמוכתבת על ידי המאמן. ברוגדון, שאת רוב הדקות שלו "מבלה" לצדו של יאניס, תפקידו המרכזי זה לרווח את המשחק (כמו לופז, לצורך העניין).
      בעונת הרוקי שלו הוא הראה שכאשר צריך, הוא יודע לנהל משחק.
      לטעמי, היכולת שלו להתאקלם, ולמלא בשלמות את התפקיד שלו במערך הקבוצתי, את זה צריך לזקוף לזכותו.

        1. צריך לדעת מתי לנצח.
          במקרה של הסאנס, זה הגיע בזמן –
          בדיוק כאשר הבולס התחילו לנצח…
          (ל-2 הקבוצות 5 ניצחונות מ-10 האחרונים. לבולס עד כה 3 ניצחונות יותר מלסאנס)
          .
          הסיבה שהניצחונות לא "מפריעים" לטנקינג היא שבכל מקרה, ל-3 הקבוצות עם המאזן הגרוע ביותר יש את אותו הסיכוי "לדוג" את בחירות 1, 2, 3, או 4.
          .
          קצת יותר ברצינות –
          זה לקח קצת (הרבה) זמן, והדרך לא הייתה פשוטה (שליש מהפיירול שלנו משולם לשחקנים שלא משחקים בקבוצה),
          אבל מתחילים לראות ניצוצות של חיבור בין בוקר, אייטון, ואוברה.
          כאשר השלישייה הזו תופסת יום, הסאנס מציגים הבלחות של כדורסל לא רע ואפילו מלהיב
          (גם העובדה שבקבוצה משחק כרגע רכז (בערך. ג'ונסון הוא יותר קומבו גארד/שוטינג גארד, מרכז) NBA לגיטימי, עוזרת…)

  3. ברוך הבא!
    .
    זו שאלה מעניינת –
    איך מודדים "השפעה על הקבוצה".
    לטעמי, PER, זה לא המדד הנכון לצורך השוואה שכזו, בגלל שהוא נוטה לתעדף סוג מסוים של שחקנים, ולתת יתרון יחסי לשחקנים עם מספר מצומצם של דקות/משחקים.
    WS , לטעמי, זה מדד מוצלח יותר (אם כי לא מושלם. מספיק להתבונן בנתוני קליי במדי גולדן סטייט), בעיקר כאשר ההשוואה היא בין שחקנים מאותה הקבוצה (אין הטיה עקב הישגיות, אבל יש תעדוף לתמורה מצטברת).
    .
    זה לא משנה את העובדה שבורגדון אכן "טס מתחת לרדאר" כאשר הוא שלישי בקבוצה גם ב-WS,
    והוא במדק "זוכה" למקום בפוסט המצוין.
    צריך רק לקחת בחשבון שנתוניו, הם מגיעים לא מעט בזכות היכולת שלו לפרוח במסגרת ההתקפית שבודנהולצר בנה, ושיאניס מוביל בגאון.
    להבדיל ממידלטון, לדוגמה, ברוגדון כמעט ולא מתחיל מהלכים, כאשר חלק קטן מאוד ממלאכת ה-"יצירה" הוא על כתפיו (יאניס, בלדסאו, ומידלטון, הם השחקנים "היוצרים". לופז וברוגדון אמונים על החלק הלא פחות חשוב של לסיים את ההתקפות, ולרווח את המשחק).
    .
    תודה, שחר.

  4. ברוגדון – שחקן מצויין שבהחלט "טס" מתחת לרדאר. היכולת שלו לשחק כינור רביעי וחמישי זה נכס רציני, ובמיוחד שהוא עושה את העבודה השחורה בצד ההגנתי. הוא נראה מן ברירתמחדל לרוקי העונה, אבל בעונתו השלישית הוא מראה שהוא היה בחירה ראויה. הוא לא יהיה כוכב, אבל הוא שחקן דבק.
    איבקה – המעבר לעמדת הסנטר בסמול-בול החזירה אותו לרלוונטיות. הציוות שלו עם סיאקם מצויין והם יוצרים שני שחקני פנים ארוכים ואתלטים שיכולים לשמור על גארדים בחילוף. בנוסף, הוא מספק ריווח וחזר לקלוע מחצי מרחק שזה תמיד היה הלחם והחמאה שלו.
    סאבוניס – המשפט שכל לא קונים במכולת תקף לגביו. הייתי בטוח שמתישהו הפייסרס יצטרכו לבחור אם מי הם הולכים (איתו או עם טרנר ומה קורה עם יאנג). אבל הם מחלקים את הדקות יפה בין כל השלושה.
    רדיק ומריאנוביץ' – בעוד רדיק נותן את אחת מהעונות הטובות שלו (וזה אולי תעודת עניות שפילי מתבססים לעיו הרבה ובכלל עם ארבעה אול סטארים הם צריכים את הקלעי הוותיק כדי שיפתח להם את המשחק). לגבי בובאן, אני חושב שזה קצת מוקדם להסיק מסקנות משבעה משחקים. פשוט מוקדם מדי.
    הורפורד -שחקן שבנוי מ"הקבוצתיות" של קבוצתו. שנה שעברה לא היה שחקן מטרה כמו קיירי והוא פרח בשיטת המסירות והתנועה של הסלטיקס (כמו בהוקס בזמנו). השנה המשחק הולך יותר לאחזקת הכדור של קיירי ופחות מסירות, ולכן ההרגשה שהורפורד מעט נעלם.
    ג'קסון – אני ממש לא מחסידי רג'י ג'קסון. אני חושב שזה עוד שחקן בגרסה של קוליסון ושרודר (בלדסו דווקא כן רכז פותח). היה מחליף מצויין אבל לא מסוגל להוביל קבוצה. יעיל יותר מהספסל לדעתי. ואני גם חושב שזה גם יתבטא בחוזה הבא שלו.
    נטס – הייתי שם את דינווידי שנותן עונה מצויינת ליד ראסל. אלן ממשיך את ההתקדמות שלו ודיוויס מראה למה כל השחקנים של הבלייזרס הצטערו שהוא עבר בטרייד.
    היט – באם אדבאיו מצויין. מראה דברים יפים ונותן הרגשה שאפשר לוותר על וויטסייד. גם ווינסלו התעורר מהמתים עם מעבר מעניין לעמדת ה-OG והתחיל לקלוע משלוש.
    מג'יק – חסר לקבוצה הזו רכז ויש אינפלציה בגבוהים. וויצביץ' נהדר השנה. אוגוסטין זה מקרה ג'קסון, פחות מוכשר אבל יותר אחראי. מי שמתחיל לפרוץ שם זה ג'ונתן אייזיק שנותן תרומה יפה. בסופו של דבר, כולם מחכים לראות מה יקרה שם עם פולץ'

  5. פוסט מעולה וחשוב.
    השחקנים האלה חוסים באור הזרקורים אבל לא פעם הם ההבדל בין הצלחה לכישלון.
    באינדי הייתי מוסיף גם את בוגדנוביץ'. בעצם את כל הקבוצה..

  6. תודה שחר.
    שאלה – אתה מדבר על יעילות. באיזה מדד השתמשת?
    בכל הקשור להתקפת הבאקס לדעתי אחרי יאניס אני לוקח את ברוגדון וזה נראה שהוא אפילו עוד לא הגיע לתקרה. כל כך יעיל ועם גמישות שאיתה הוא יכול להשתלב בהרבה תפקידים על המגרש כולל יכולת ליצור לעצמו סל. איזה פגיעה הם הביאו איתו.

  7. תודה שחר מעניין מאוד
    מסכים עם הכתוב מלבד אולי בפיסטונס שהייתי מכניס את
    לוק קנארד שכבר הוכתר כבאסט עונה שעברה אבל
    מראה בריצה האחרונה יציבות מרשימה בקליעה

  8. תודה שחר על אחלה כתבה! לא יודע אם הייתי מערב בין PER להשפעה על הקבוצה, בכל מקרה הארת זרקור על שחקנים חשובים.

להגיב על גיא רוזן שמשוכנע שהגולדן בויז זוכים באלי-פו-פו-פו-ת-! לבטל

סגירת תפריט