עם התה והלימון והספרים הישנים: ריל דיל ביל ורשמים מקיובן, דירק ולוקה / יניר רובינשטיין

עם התה והלימון והספרים הישנים: ריל דיל ביל ורשמים מקיובן, דירק ולוקה / יניר רובינשטיין

WE WANT DIRK! WE WANT DIRK! WE WANT DIRK!  – March 6, 2019, Capital1 Arena, DC

1. הקהל בא לראות בן-אדם אחד, תופעת כדורסל ואתלטיקה, ובכל נגיעה שלו בכדור ובכל מהלך בו השתתף הדציבלים טיפסו. דירק נוביצקי היה שיחת היום בוושינגטון. היה ברור שהוא צולע קלות ושהוא לא כשיר לשחק. כתב הטלוויזיה הגרמנית הסביר לי שדירק יודע שהוא לא אמור לשחק אבל הוא עושה זאת למען הקהל. כאשר שיחק צלע בבירור, ואחרי ששיחק דקות מעטות אכן ראיתי אותו טובל את רגליו בקרח לזמן ממושך; אין ספק שזוהי עונתו האחרונה, אף שכאשר נשאל אמר שהוא עדיין לא החליט והכל פתוח.

2. הלא הראשון: מארק קיובן. האמת, לא ברור לי מה חבורת העיתונאים הגדולה במיוחד רצתה מריק קרלייל. סך-הכל, עוד משחק ליגה משמים, הפסד 132-123 לקבוצתו, משחק עם הגנות שהיו מביישות כל (כן, כל) קבוצה ביורוליג. בזווית העין קלטתי את מארק קיובן, הבעלים של קבוצת דאלאס מאבריקס. לבוש בטרנינג וחולצה פשוטה מאוד אפשר היה לחושבו בטעות כאחד הטריינרים של הקבוצה שיצאו כל כמה שניות מחדר ההלבשה עם מזוודות ציוד בדרך לאוטובוס. בקיצור, עזבתי את קרלייל והלכתי לפטפט עם מארק. הוא בדיוק סיים להסתחבק עם כמה קולגות. "מארק, אני מהמדיה הישראלית, יש לך כמה רגעים לאוהדים בישראל?" שאלתי בנון-שלנטיות, הוא לא התרגש בכלל מהמילה "ישראל" שאותה אמרתי לפחות פעמיים או שלוש, הפטיר שהוא לא אוהב לדבר אחרי הפסדים ואמר, "maybe another time". יאללה, יאיר פרנקל, כתבנו החדש בדאלאס – לטיפולך.

3. הלא השני: דירק. דירק נוביצקי היה ממש נהדר ונתן את הראיון שלו איך שנכנסנו לחדר ההלבשה, בלי לייבש אותנו עם מקלחות והמתנה ארוכה. העיתונאים האמריקאים טחנו מים במשך חמש דקות עם השאלות הבנאליות הרגילות ("מה זה עושה לך שהקהל קורא בשמך?", "האם החלטת סופית לפרוש?", ועוד) כאשר דירק אפילו לא מרים את עיניו במשך כל הזמן הזה, כבר מתורגל בשאלות. חברי הכתב הגרמני המשיך עם כמה שאלות בגרמנית שזכו לתשומת לב מיוחדת מדירק ואז אשת המדיה הנחמדה מאוד (אולי הנחמדה ביותר שפגשתי עד כה) של דאלאס, שרה מלטון, סימנה שזהו, אבל אז אמרתי לדירק, "Dirk, Hoops Israel", והיה ברור שהוא נותן לי פה דקה של אחד-על-אחד, ג'נטלמן אמיתי. ובכן הנושא שעליו רציתי לדבר עם כוכב-העל הזה הוא האימונים המיוחדים במינם שעבר עם מאמנו הגרמני המפורסם הולגר גשווינדנר אשר מלווה אותו מאז גיל 15 בערך, ואשר פיתח תורת זריקה אשר אותה הנחיל לדירק על ידי אימונים קשים ומפרכים. פטפטנו קצת:

4. הלא השלישי: לוקה. מארק קיובן – וי. דירק – וי. קוסטאס אח של יאניס – ברח לאוטובוס (אחרי שלא שותף). נותר לוקה. לוקה בדיוק יוצא מהמקלחות במצב-רוח סגרירי למדי, אחרי עוד יום במשרד (31 נק' ב-36 דקות, 51 TS% וגם 11 בונבונים ו-7 קטיפות). לפי הבנתי, המאמן הולגר הוא חלק מצוות האימון של דאלאס, ואני תוהה לעצמי האם לוקה עובד או מתעתד לעבוד איתו. שאלה לגיטימית, לא? לגמרי:

סוף סוף יצא חיוך מפרצופו של לוקה! גם משהו. קצת קונטקסט: הולגר ידוע בשיטותיו המאוד נוקשות…

5. קבוצה ללא כיוון בעיר ללא כיוון. וושינגטון סובלת מפיצול אישיות, אם אפשר להאניש עיר. מצד אחד עיר הבירה בה נמצאת הבירוקרטיה העצומה של השלטון הרפובליקני, מצד שני אוכלוסיה שלא סובלת את העומד בראשה (למעלה מ-90% מקולות התושבים הלכו לדמוקרטים ב-2016). כך גם הקבוצה הביתית: וושינגטון עדיין שוחקת את כוכבה הראשי היחיד, בראדלי ביל, אשר מוביל את הליגה בדקות משחק. היום שיחק 37 דקות, והיה זה יום נינוח יחסית עבורו (כולל 30 נקודות, 11 מתנות, 8 קרשים, רק באחוזים טובים בהרבה מאשר של לוקה, TS% 75 מעולים). כמעט כרגיל, סאטורנסקי עושה את הדברים הקטנים והיה +14 בכמעט 42 דקות (!), וכמעט שילוש כפול: 14 נק', 11 א', 8 ר' בדרך לחוזה מכובד בקיץ. כלומר, וושינגטון בכל הכוח הולכת על המקום ה-8 לפלייאוף אף שלא ברור בכלל בשביל מה. על מנת לעוף בידי טורונטו או מילווקי? במקום לתת לצעירים יותר דקות (דווין רובינסון ב-G ליג כמעט לא ראה פרקט כל העונה, שלא לדבר על טרוי בראון שרק עתה רואה קצת פרקט). למעשה התשובה ברורה: ההנהלה והמאמן רוצים כסת"ח על ההצהרות הרברבניות שלהם בתחילת העונה בהם דיברו על גמר מזרח… בכל מקרה, לאלו מכם שמתעניינים: וושינגטון 3 משחקים מאחורי מיאמי שנמצאת במקום ה-8 "הנכסף" ושני משחקים מאחורי שארלוט ואורלנדו במקומות 9-10, ויש למכשפים עוד 4 משחקים סה"כ נגד שלוש הקבוצות האלו. אם תנצח את כל ארבעת המשחקים הללו (שלושה מהם בבית) אז כנראה שתעלה לפלייאוף. לא הייתי ממליץ למשכן את הבית עבור זה למרות שלא אופתע אם זה יקרה ואשמח עוד יותר אם כך אזכה לפגוש את ניק נרס שוב.

6. ביל איז דה ריל דיל. משחק מרשים מאוד של ביל שניכס לעצמו את הקבוצה (בצורה חיובית, חייב להוסיף), ודאנק למסגר ולתלות:

7. זהר לוי. המוזיקאי והמלחין זהר לוי הלך היום לעולמו. יואב קוטנר ואורלי יניב הקדישו לו חלק מתוכניתם אמש, הינה הקישור. יהי זכרו ברוך.

שלהבת

יניר רובינשטיין (שלהבת) הוא כתב הופס בוושינגטון הבירה. לשאר כתבותיי נא ללחוץ על תמונת הכדור מימין.

לפוסט הזה יש 25 תגובות

  1. עבודה עיתונאית מטורפת ! תמסגר את הריאיון עם דירק ! הולגר מאמן סופר מעניין, יש לו אתר עם לא מעט מהתרגילים שהשחקנים שלו מבצעים, מטורף !

  2. סיקור מעולה. לקרוא לדירק תופעה אתלטית זה מעניין, אחלה ראיון איתו. הוויזארדס בכיוון לא ברור למרות שיש שם כמה שחקנים ממש אחלה ואת ביל המדהים. לדעתי ילכו לפירוק בקיץ, אולי ישיגו משהו מהלייקרס תמורת ביל.

  3. תענוג שלהבת, שלך ושלנו
    כיף שיש שחקנים גרמנים מצליחים בליגה. נראה לי ש יזראל מאפשר התייחסות מיוחדת.
    מרקיובן לא זרם עם זה אבל יפה שניסית גם שם
    🙂

  4. דירק הוא אכן תופעה, כי קלעי אדיר מכל הטווחים בגובה 2.13 הוא תופעה.
    אך, שים לב "שלהבת", דירק בכל מקרה לא תופעה אתלטית, בשום פנים ואופן לא!!!

  5. ואאו מדהים.
    כתבת שטח מדהימה.
    חייב לתת קרדיט לדוק הפעם,לא אהבתי את הסיקורים מהשטח עד עכשיו אך הנה הם משתפרים והופכים מקצועיים יותר ויותר.

  6. סייקור מעולה, וראיונות נהדרים. תודה רבה
    (שלא נדבר על הסיום, עם זוהר לוי, בדיוק בזמן שאני שומע שיר אחר של אחרית הימים…)

  7. סיקור מעולה לקחתי לתשומת ליבי את ההערה על מארק. כנראה שנצטרך לחכות לשנה הבאה כדי לדברי איתו אחרי ניצחון……

  8. מקסים. לשאול שאלה כשאנשים אחרים סביבך מנסים להידחף זה אף פעם לא קל, והצלחת לעשות את זה עם האיש והאגדה (והאיש שעוד אולי יהיה אגדה… כנראה).
    בדיוק הערך המוסף שאני אוהב לראות, נהדר.

  9. שמע אתה גדול.
    איזו איכות כתיבה, איזו רהיטות בשאילת השאלות.
    מבחינתי אתה הכוכב, לא החבר'ה שיושבים שם עגמומיים ועושים טובה שהם מרימים מבט לתת כבוד לאלו שבלעדיהם אין להם משכורת.

  10. פוסט נהדר, יניר!
    זה כל כך נכון, להתחיל פוסט שכזה בדירק. תודה!
    .
    (מתנצל על הדיליי. רק עכשיו הספקתי להשלים את החסר. ואני ממש שמח שעשיתי זאת)

להגיב על גל אל-איי לבטל

סגירת תפריט