אטלנטה הוקס – יש עתיד / עידן קריפס

אני רוצה לדבר היום על ההוקס. הם קיבלו לא מעט ביקורת אחרי הטרייד על לוקה דונצ'יץ' בערב הדראפט, אבל המשחקים האחרונים מראים שהם בהחלט בכיוון הנכון. השם הבולט ביותר זה טריי יאנג – 49 נקודות, 16 אסיסטים, 8 ריבאונדים, 17 מ-33 מהשדה, 9 מ-11 מהעונשין, 6 שלשות ותצוגת קלאץ' אדירה ב-56 דקות מול שיקגו אתמול רק מחזקים את זה.

הבן אדם פשוט מדהים ולי מרגיש שלא מדברים עליו מספיק בכלל. הוא נותן מספרים פשוט היסטוריים ומוכיח לנו שהוא כנראה עומד להיות סופרסטאר בליגה. ב-5 המשחקים האחרונים הוא מעמיד מספרים בלתי נתפסים של 34.8 נקודות, 10.4 אסיסטים, 4.2 ריבאונדים, 4.6 שלשות ב-46.3% מטורף, 45.6% מהשדה ב-23 זריקות למשחק, 93.6% מהקו ב-9.4 הליכות לקו במשחק, אחוזים נפלאים יחד עם יכולת סחיטת עבירות מעולה, ב-42.2 דקות למשחק. זהו לא רצף מקרי – בשנה האזרחית האחרונה יאנג עם 21.9 נקודות, 8.4 אסיסטים ו-4 ריבאונדים (27 משחקים). מדובר בשיא של שחקן שמשתפר ממשחק למשחק.

יאנג בן ה-20 עדיין בוסרי וצריך לעבוד על ההגנה שלו ועל האיבודים, כשהוא עם 4 איבודים במשחק. אני לא דואג – הוא רכז רוקי בלי מוביל כדור משני לצידו, כך שהניסיון ישפר את הפן הזה במשחקו. דמיאן לילארד הרוקי איבד 3 כדורים על 6.5 אסיסטים, יחס די דומה לזה של יאנג (7.8 אסיסטים על 4 איבודים). סטפן קרי הצעיר איבד 3 כדורים על כל 5.9 אסיסטים בעונתו הראשונה בליגה. שיעור האיבודים של יאנג קצת יותר גבוה משלהם, אבל ללילארד וקרי היו בקבוצה שחקנים כמו מונטה אליס ולמרקוס אולדריג' שניווטו את ההתקפה. לטריי אין את זה.

לגבי ההגנה, הוא צריך להתחזק והוא יכול להיות שחקן הגנה סביר, שזה המקסימום שהוא יכול להגיע אליו בעיקר בגלל הנתונים הפיזיים שלו. אם הוא יגיע לזה, השמיים הם הגבול בשבילו בליגה של היום, בה רוב סופרסטארים הם לא שומרים גדולים בלשון המעטה. יתרון נוסף של יאנג הוא ההשפעה על הקבוצה: ב-5 המשחקים האחרונים הם רשמו שני ניצחונות על פיניקס ומינסוטה, כאשר שלושת ההפסדים האחרים שלהם היו לדטרויט ב-3 נקודות בלבד, ליוסטון ב-8 נקודות בלבד, והלילה, לשיקגו, במשחק אדיר של 4 הארכות. מאז ה-16.1 הם קולעים 113.6 נקודות פר 100 פוזישנים כשהוא על המגרש ו-99 מחוצה לו, הפרש משמעותי של פי 2 מהבא אחריו.

יחד עם ג'ון קולינס, עומאר ספלמן, קווין הוארטר, טאורן פרינס ועוד כישרונות מבטיחים שההוקס יביאו בדראפט הקרוב בו יהיו להן 2 בחירות לוטרי, נראה שלקבוצה מאטלנטה יש עתיד מזהיר ובצירוף של איזה אולסטאר שירצה אתגר, הם צפויים לדבר חזק בליגה ממש בקרוב. הם מנסים לבנות את עצמם בסגנון של הווריורס – יש לא מעט דמיון בין יאנג וסטפן קרי. קווין הוארטר מזכיר מאוד את קליי תומפסון כקאץ' אנד שוטר ששומר היטב, ספלמן פאוור פורוורד אגרסיבי שמזכיר לפרקים את דריימונד גרין, טאורן פרינס יכול להיות האריסון בארנס ויש להם את ג'ון קולינס, גבוה יותר טוב מכל מה שהיה לווריורס לפני דמרקוס קאזינס. טרוויס שלנק, מנג'ר ההוקס הנוכחי, היה המושך בחוטים שבנה את הווריורס. אטלנטה לאליפות?

זה נשמע מצחיק, אבל אף אחד לא ציפה שהווריורס יהיו הקבוצה שהם היום. קרי היה סקורר טוב בקבוצה חלשה כשהתחיל ושיחק 26 משחקים בלבד בשנתו השלישית. הפריצה שלו הגיעה רק לאחר מכן עם 38 דקות למשחק, מה שיכול לקרות עם יאנג שדומה לו בסגנון ומנהל משחק עדיף עליו. תומפסון היה שחקן של 12.5 נקודות ב-44% מהשלוש כרוקי והשתפר מעונה לעונה עד להפיכתו לאחד השוטינג גארדים הטובים בליגה. הוא פתח ב-29 משחקים לעומת ה-41 של הוארטר שקולע 9.3 נקודות ב-39% מהשלוש וקולע יותר מהשלוש בהשוואה לקליי הרוקי. המספרים יותר נמוכים, אבל אם גם הוא יקבל את הצ'אנס בעונה הבאה להיות שחקן חמישייה קבוע כמו קליי בעונתו השנייה, בה הוא שיחק 82 משחקים ופתח בכולם וממוצע הדקות שלו עלה ב-11.4 דקות בממוצע לערב תוך עונה אחת, אז גם הוא יוכל להראות התקדמות אדירה מדי עונה וגם אם יהיה קרוב לרמה של קליי בעוד כמה שנים, אני בטוח שאטלנטה תשמח.

על גרין אין מה לדבר. הבחירה ה-35 בדראפט היה שחקן של 2.9 נקודות ו-3.3 ריבאונדים כשהתחיל בליגה. ספלמן לעומתו מעמיד העונה 5.9 נקודות, 4.2 ריבאונדים, 1 אסיסטים, 40.2% מהשדה ב-5.3 זריקות ושלשה למשחק ב-34.4% ב-17.5 דקות למשחק כשהוא גם פתח ב-11 משחקים העונה עד עכשיו כשדריימונד לעומתו פתח במשחק אחד בלבד כל העונה על אף ששיחק 79 משחקים. ספלמן אפילו נתן כמה הצגות העונה והראה שיש לו פוטנציאל לא רע בכלל, שחקן אגרסיבי וחכם. גם אם שנה הבאה ספלמן לא יבריק אין מה להתרגש, דריימונד בעונה השנייה העמיד ממוצעים דומים לסלפמן בעונתו הראשונה, הוא התחיל להיות שחקן משמעותי אצל הווריורס רק בעונתו השלישית, כשגם הוא קפץ באופן משמעותי בדקות המשחק והפך לשחקן חמישייה קבוע עם ממוצע דקות של 31.5 למשחק.

פרינס בשלוש העונות הראשונות שלו נראה טוב יותר מבארנס בתקופת הזמן המקבילה בשני צדדי המגרש. הוא בקלות יכול להפוך לשחקן יותר טוב מבארנס של גולדן סטייט (שגם ביצע את קפיצת המדרגה כשכמות הדקות שלו עלתה) כבר בעוד שנתיים-שלוש. בעונה הקודמת הוא היה שחקן של 14 נקודות ו-5 ריבאונדים למשחק, משהו שיכול לקרות גם העונה.

כאמור, יש לאטלנטה בנוסף את ג'ון קולינס שהוא שחקן אדיר עם פוטנציאל עצום, ועוד שתי בחירות טופ 10 השנה שיכולות להניב עבורם 2 שחקני על בפוטנציה. כל הכוכבים של גולדן סטייט הפכו לכאלה בהדרגה ובעבודה נכונה של צוות האימון וההנהלה, אז עם קצת מזל ועבודה נכונה עם הצעירים, אטלנטה יכולה להפוך לקונטנדרית בקלות ממש עוד מעט בלי שתשימו לב. לויד פירס הגיע מפילדלפיה בה היה משמעותי בפיתוח השחקנים ועושה עבודה טובה כמאמן ראשי, כשלצידו יש עוזרים שעברו בסן אנטוניו של פופוביץ' ובקליבלנד של לברון. הם הכוח העולה הבא במזרח.

רועי ויינברג

אחד מעורכי הופס. אוהב את מיאמי וגבוהים שמוסרים מעל 4 אסיסטים במשחק.

לפוסט הזה יש 12 תגובות

  1. תודה רבה!
    אטלנטה בהחלט הפתעה נעימה העונה, עם כמה נצחונות מרשימים ומשחקים קשים שהחזיקו יפה מול קבוצות חזקות
    המשחק נגד שיקגו (לדעתי לפחות) היה משחק בין קבוצות העתיד של המזרח.

  2. אחלה מאמרון.
    ההוקס קבוצה עם עתיד מזהיר, אבל כבר העונה הם מספקים כדורסל איכותי ויפה לעין. יש לציין כמובן את השיפור שחוו במחצית השנייה של העונה בה נראה כי הכל מתחיל להתחבר.

  3. הדבר הדומה היחיד בין קליי להורטר זה ששניהם בNBA. וזהו. הוא יהיה קליי כמו שאינגראהם יהיה KD ולונזו יהיה קיד.
    שחקן חלש מאד שהייתי מעיף אותו ולא קשור לענף. המקסימום שהוא יהיה זה קורבר שזה גם חור הגנתי. הוא גם גינגי ולבן מה שמוריד את האפסייד שלו בעשרות אחוזים :). בקרוב באולימפיאקוס.

    יאנג תמיד יהיה אוויר בהגנה אבל היי זה לא הפריע לקרי. יאנג למד ככ שהעונה התקדמה. ניהול המשחק העילאי שם היה מהרגע הראשון אבל השלשות לא נכנסו לו והוא קיבל כל משחק דאבל טים אגרסיבי כי ידעו שאין להוקס עוד מוביל כדור אז היה לו קצת קשה והוא ניגר.
    עם הזמן הוא למד יותר להתמודד עם זה וגם הזריקות נכנסות ושהן נכנסות ככה הוא יהיה, מפלצת. יש לו אחד על אחד קטלני בעיקר בגלל שאי אפשר לתת לו מרחק ואז הוא מסיים בחדירה/פלוטר/מסירה לדאנק/לייאפ. יש לי תחושה עונה הבאה הוא יוצא כמו מלוע של תותח ולוקח את ההוקס לפלייאוף.

    ג'ון קולינס גם מסתמן כשחקן נהדר, פיזי עם ידיים מצויינות ולוחם.

    הבעיה של ההוקס זה שאין להם הגנה, כולם שם שומרים נוראיים ולא יכולים להשיג כמעט שום עצירה, לכן העונה הם התפרקו בהמון משחקים בסיום או ברבע האחרון, הם רכים רצח, דומים לסאנס בקטע הזה.

    השלד של יאנג קולינס יהיה נהדר (מעניין איך יהיו מול לוקה ופורזי). עכשיו הם צריכים למלא מסביב. במברי ודדמון לא רעים כשחקני ספסל (לדדמון יש מוח של כרמלו כל הזמן הוא עושה עבירות על זורקי 3 סתם האימביציל הזה, מה לא מראים לו קלטות?).
    פרינס הוא ככה ככה, גם מתאים לספסל. כל היתר זבל די גדול (עזבו את קרטר המנטור לא מדבר עליו). הם חייבים עמדות 2,3,5 בייחוד סנטר (היה חלום אם אייטון היה בהוקס). אר ג'יי בארט יכול להיות לדעתי מעולה עבורם, הלוואי שיזכו בו.

    קרדיט מגיע ללויד פירס שגורם להם להילחם כל משחק למרות שמפסידים בסוף והוא עשה ליאנג לא מעט סדנאות חינוך במהלך העונה עם הורדות לספסל וכו'. זה מראה שהם עובדים איתו המון.

  4. יאנג משחק כמו סופרסטאר מאז החזרה מפגרת האולסטאר, אחוזי השלשות השתפרו או יש לומר התיישרו(ואל תגידו לי בחירת זריקות כי הוא לוקח זריקות קשות מאוד), ניהול המשחק תמיד היה שם, והחדירה ספק פלואטר שלו פשוט נהדרת(הוא מתחיל צעד וחצי נעצר וקופץ קדימה למעין פלואטר, נראכ שעובדים שם נכון באטלנטה, על גון קולינס אין לי מילים שחקן נהדר פיזי מסיים טוב יש לו טווח קליעה יחסית טוב, אתלטי מאוד, בקיצור שלד מעולה, שמעון הורטר שחקן בסגנון של קליי, אמנם קצת פחות טוב(עבודת רגליים פחותה בהגנה, וזריקה הרבה פחות טובה, בכל זאת לקליי יש את הזריקה הכי נקייה בnba)

  5. לא אוהב את הגישה של להשוות אחד לאחד לאגדה אחרת. כל מקרה זאת דינמיקה אחרת וברור שגם שחקנים אחרים. מה שכן בטוח, זה שיש פה פונטציאל אדיר, והגרעין של יאנג וקולינס ברור שהוא מעולה, ויש שם כנראה הנהלה וצוות אימון ראוי ביותר. לגבי איך יתפתח הסגל – זה יותר נזיל לדעתי. המגמה תהיה הרבה יותר ברורה לאחר הדראפט השנה עם 2 הבחירות הגבוהות שמובטחות להוקס. אז זה אומר שיחד עם הסגל הנוכחי, והמון מקום מתחת לתקרה, יהיה להוקס באמת מצב של כמה כוכבים רציניים בפוטנציה בתוך הסגל על חוזי רוקי, וזאת חבילה שבניהול נכון, יחד עם בחירה נכונה של סופרסטאר להביא בשוק החופשי, יכולה להטיס את הקבוצה קדימה. באמת השמיים הם הגבול כרגע לארגון הזה.

  6. תודה עידן יופי של פוסט ואתה צודק לאטלנטה יש חומר לא רע לעבוד איתו בשנים הבאות תוך 2-3 שנים יחזרו לפלייאוף ובגדול עם יאנג , קולינס , הוארטר ומי שיקחו בדראפט הקרוב

  7. תסריט – יאנג מצוין, אטלנטה צוברים ניצחונות, דאלאס צוברים הפסדים, ויחד עם וושינגטון וממפיס הבינוניות בתווך, שלושתן עוברות את דאלאס שזוכה בבחירת טופ 5 ולא מעבירה את הבחירה לאטלנטה.

    זה די משמעותי, כי ההבדל אם אטלנטה יעברו את דאלאס, או רק וושינגטון וממפיס, הוא מבחינת דאלאס בין סיכוי של 65% לטופ 5 ל- 49% לטופ 5.
    עוד שטויות לוטרי:
    יש סיכוי של 68% שאחת משתי הקבוצות הגרועות תקבל את הבחירה הרביעית כך שהבחירה הרביעית כנראה תלך לקבוצה עם "ניקס" בשם.
    יש סיכוי של 4% שבחירת טופ 3 תלך לקבוצות ה-13,14, כרגע נראה כמו הלייקרס והקינגס. זה נמוך אבל לא בלתי אפשרי (1/25).

  8. כתוב יפה, רהוט ורב תקווה.
    אני חושב שהטעות היא באמת לנסות ולהשוות את השחקנים של ההוקס והדאבס אחד לאחד.
    כדורסל הוא משחק קבוצתי!
    לרוח הקבוצה, לסינרגיה ושיטת המשחק יש חלק מאוד משמעותי בנצחונות, ומכאן גם בנתונים הסטטיסטים האישיים (שמושפעים מהתוצאות).
    מי באמת יכול להגיד מה גרם למה: השיפור במשחק של קליי לנצחונות של הדאבס או שבעקבות הנצחונות נרשמה גם עליה סטטיסטית?
    הסיפור של הדאבס הוא בדיוק שלם שעולה על סך חלקיו…
    אני מאמין שאטלנטה תרוץ קדימה, אבל ההשוואה הכמותית בין השחקנים לאתקפה בעיני.

כתיבת תגובה

סגירת תפריט