פרוייקט אגדות (3): פול אריזין / מנחם לס

פרוייקט אגדות (3): פול אריזין

                                                                               

זאת הסטוריה אמיתית. אני ראיתיו רק בכמה משחקים בעונת 1962 לפני שפרש (הוא המשיך לשחק 3 עונות בקמדן, שבליגת המשנה של אז USBL), ואני שואל את עצמי אם אני הישראלי היחיד שראיתיו משחק LIVE. זוהי פרה-הסטוריה של כדורסל, רבותי.

כל הכתבות בפרוייקט האגדות

*********************

כשפאול אריזין ביצע את הג´אמפ-שוט שלו – המצאה פרטית של "פיצ´ינג-פאול" – שהיה סל אחד מתוך 33 בדרך ל-85 נק´ שקלע נגד מכללת הצי, כשהוא משחק פאוור-פורוורד של אוניברסיטת וילנובה– איש לא ידע כיצד מתייחסים לדבר כזה. למחרת יצא ה"פילדלפיה אינקוויירר", העיתון של "עיר אחוות האחים" בכותרת: "פיצ´ינג פאול מבצע סל בג´אמפ שהוא חלק כמו טוסיק של תינוק".

זה היה ב1948. כשהוא הלך לישון ב-12 לדצמבר, 2006, ולא התעורר משנתו, כתב האיקוויירר: "´הרמברנט של הפרקט´ הלך אמש לעולמו, ובדיוק כמו ששיחק, אפילו במותו הכול הלך פשוט, בעדינות וחן. כמו הג´אמפ-שוט המושלם שלו, גם במותו הכול הלך חלק כמו טוסיק של תינוק". הוא היה השחקן ה-5 מ-"50 האגדות" ללכת לעולמו אחרי ג´ורג´ מייקן, דייב דה-בושר, וילט צ´מברליין, ופיט מרביץ'.

=================================================
"פיצ´ינג פאול" – ממציא הג´אמפ-שוט
=================================================

ישנם אייקוני ספורט אמריקאים הזכורים לא רק בגלל הישגיהם אלא גם כממציאים: פילסברי בקפיצה לגובה – הראשון לעבור את הרף עם ראשו לפני רגליו; פרי אובריין בהדיפת כדור-ברזל – הראשון לעמוד עם הגב לכוון ההדיפה; טים הרדאוויי בקרוס-דריבל שלו ( למרות שהיו שחקני מגרשי משחקים שביצעו זאת לפניו), ופאול אריזין, בגלל שהוא נחשב לממציא הג´אמפ-שוט, ובגללו זכה בכינויו "פיצ´ינג פאול".התמזל מזלי וראיתיו כמה פעמים בערוב יומו משחק עם ווילט צ´מברליין בפילדלפיה ווריורס. אני יכול לעצום עיני ולהיזכר בבהירות מחלטת בג´אמפ המושלם שלו, שרק ג´רי ווסט הצליח להעתיק, ואז אולי אפילו לשפר.

אני לא אומר שהוא היה הקלעי הטוב מכולם. ווסט, ריק ברי, לארי בירד וכריס מאלין היו קלעים יותר ארסיים, במיוחד ברגעי האמת. אבל אתה לוקח את הג´אמפ המכוער של לארי – אפילו בתימן אתה רואה ג´אמפים יפים יותר – ומשווה אותו לזה של אריזין וזה כמו להשוות שברולט לפרארי. בעוד שלארי היה הורס את היריב, אריזין היה פשוט גובר עליו בחן ואלגנטיות. אבל בדיוק כמו לארי, הוא היה הג´אמפ-שוטר האופטימאלי, זה שאפילו אם הוא 2 מ-18 בערב מסוים, הוא לא רואה זאת כאסון, אלא רק כגבעה קטנה בדרך. למחרת הוא יחזור להיות 9 מ-12.

אגב, שמתם לב שהזכרתי עד עתה רק שחקנים לבנים כווסט, ברי, אריזין, בירד, ומאלין? קלעי הג´אמפ הטובים בהיסטוריה היו לבנים כולם. רק רג´י מילר השחור מגיע לרמתם. עוד נחזור לזה באחת הכתבות העתידיות. אני בטוח כמעט שאתם כבר יודעים שהשחקן "העכשווי" שלי המזכיר את אריזין יהיה שחקן לבן.

הג´אמפ-שוט שלו היה הנשק שהכניסו לרשימת "50 האגדות". הוא היה רק 4´6 (1.94 מ´), אבל בשנות ה-50 זה היה גובה השווה בערך ל-2.02 מ´ של היום. היום הוא היה יכול לשחק רק כגארד קולע, אך בזמנו הוא שיחק כפורוורד קולע ואפילו פאוור-פורוורד. בג´אמפ שלו הכדור עזב את כף ידו כשהוא בראש הפרבולה, עם ידו הארוכה המושטת טיפונת אחורה, וזריקתו הייתה בלתי ניתנת לחסימה. "היינו מתאמנים במיוחד לעצירת הג´אמפ שלו", אמר פעם דולף שייס, הסנטר היהודי המהולל של סירקיוז. "אבל ידענו שזה בזבוז זמן. הג´אמפ שלו היה בלתי ניתן לעצירה". אחת מתכונותיו הגדולות היתה קליעת ג´אמפ תוך לחץ. אצל רוב השחקנים בלחץ, ישנה נזילת שמן. אצלו בדיוק ההיפך: כל הצילינדרים עובדים בחלקלקות ודיוק של שעון שוויצרי.

=================================================
ילדות רגילה ללא רעב ויריות בשכונה
=================================================

תענוג לכתוב מדי פעם על שחקן שגדל בבית רגיל עם אב רגיל, עובד (נהג רכבת), מפרנס, וללא צורך לגדל 6 אחים קטנים כי זה תפקיד ההורים, לא שלך.
הוא נולד בפילדלפיה ב-1928, וחי – ושיחק – כל חייו בשכונה ממש: תיכון לה-סאל בו לא שיחק כי לא האמין שהוא טוב מספיק; מלך הסלים ב-NCAA כששיחק בוילנובה יוניברסיטי שבדאון-טאון פילדלפיה עם 25.3 חיצים למשחק; 14 עונות בווריורס – הקבוצה היחידה בה שיחק. נאמנותו לקבוצה ולעיר היו כה בסיסיות שכשהקבוצה עברה לסן-פרנציסקו בתחילת שנות ה-60 , הוא העדיף לפרוש מאשר לשחק בעיר אחרת מאשר פילדלפיה.

הוא הוביל את ה-NBA בקליעות בעונות 1952, 1956 ו-1957, והיה תמיד שחקן של 20 נק´ פלוס, אפילו כשהיה לו חבר קבוצה בשם צ´מברליין, שקלע 50.4 נק´ מ-מ-ו-צ-ע למשחק ב-1962, עובדה שלא משאירה הרבה נקודות לקליעה לשום שחקן אחר, מלבד סלי ג´אנק – זבל – אפילו אותם קלע אריזין באומנות. מה שהרבה שוכחים זה שהוא היה ריבאונדר מעולה.באחת מעונותיו ב-NBA קטף 11.8 אשכוליות למשחק, כשהוא מסיים 14 עונות עם 6,129 אשכוליות ממוצע ריבאונדים של 8.6.

מאחר ולא שיחק תיכון הוא התקבל לוילנובה כסטודנט רגיל ללא מלגה. הוא שיחק בליגה קתולית מקומית בכנסייה אליה השתייך, באולם שרצפתו היתה תמיד רטובה וחלקה. הג´אמפ-שוט שלו (שפעם תואר ע"י מקס דבלין מהניו-יורק דיילי ניוז כ-"ציור רניור של רמברנט – מושלם!"), בא לו במקרה. אז כולם קלעו בעמידה. "היתה לי קליעה לא רעה מהמקום. אך הריצפה היתה תמיד רטובה ולא הפסקתי להתחלק. אפילו בהוק-שוט כשדחפתי ברגל האחת הייתי מתחלק. אמרתי לעצמי "מספיק עם התחלקויות. אני זורק עם ניתור. וככה נוצרה הזריקה שלי שאח"כ כינו אותה ´ג´אמפ שוט´".

באחד המשחקים ראה אותו שחקן וילנובה ברט וילסון, ומיהר למאמנו אל סברנס ואמר לו "YOU HAVE GOT TO SEE THIS KID ARIZIN" ואז הוסיף "he can really shoot the rock!"
הבה נקשיב לסברנס: "הלכתי לראות אותו במשחק כנסיה והנה אני רואה שחקן היורה LINE DRIVES (כדורים שטוחים) שכולם נכנסים. אמרתי לו, "היי, קיד. למה שלא תקפוץ למשרדי ונשוחח הופס?". הוא ענה אוקיי. ואז ממשיך סברנס: "ברגעים הראשונים לא האמנתי למשמע אוזני. הנה ´הופסטר´ (שחקן כדורסל, מ.ל) המשתמש במילים כגון "הכוונה", "היצמדות", "תכיפות", ו-"נהנתנות". שחקני הכדורסל שלי צריכים מילון כדי להבין מילים כאלה. שאלתי את עצמי ´איזה מין עכברוש הבאתי לקבוצה?´" הוא לא ידע אז שאריזין מתמחה בכימיה, וסיים אחרי 4 שנים עם תואר ב.א בביו-כימיה. סברנס היה רגיל רק לשחקנים שהתמחו באריגת סלים או ב"הוראת משחקים בגנון".

איזה עכברוש הוא הביא לקבוצה? הוא גילה לפתע עכברוש שהוביל את המכללות בקליעה, הפך לאול-אמריקן, והביאו לפיינל פור (שם קלע 30 נק´ במשחק הפסד לקנטקי עם שחקנה העילאי אז – אלכס גרוזה – אף-הוא ג´אמפ-שוטר מהולל) את עונתו הרביעית בוילנובה סיים כ-"שחקן השנה" עם 735 נק´ כשהוא מוביל את קבוצתו לרקורד של 25-4 כשבמשחק אחד הוא קולע 85 נק´ נגד מכללת הצי, עדיין שיא וילנובה ושיא NCAA (במשחק רשמי של הדיביזיה הראשונה).

אחרי שניבחר מס´ 1 בדראפט ע"י הווריורס אמר מאמנו בוילנובה סברנס: "עד שפאול הגיע לוילנובה היינו כל כך גרועים שהקהל לא רצה לבוא לראותנו והנערות המעודדות היו שולחות לנו קריאות עידור דרך הטלפון. מאז שהגיע אריזין הפכנו לכרטיס היקר בעיר, יקר אפילו מכרטיס כניסה למשחק הווריורס".

=================================================
הדראפט של 1950
=================================================

הדראפט של 1950 היה טעון יותר מקולט-45 בידיו של ג´סי ג´יימס לפני שוד בנק במונטנה. היו שם בוב קוזי, ביל שרמן, וכאלה. לכם אולי זה לא אומר הרבה, אז אתן לכם מין השוואה, ותדמיינו דראפט עם קובי בריאנט, סטיב נאש, לברון ג´יימס, דוויין ווייד, וקווין גרנט.

הווריורס בחרו בו כמס´ 1 והוא נתן להם 14 עונות מזהירות, 10 פעמים ´אול-סטאר´, MVP של האול-סטאר ב-1952, מלך הסלים ב-1952, 1956 (28.9 נק´), ו-1957 (25.6), אליפות NBA ב-1956 כשהוא מסיים את הקריירה כאחד הגדולים עם 16,266 נק. בראשון לדצמבר 1961הוא קלע 33 נק´ והפך לשחקן השלישי בתולדות הנבא (אחרי קוזי ודולף שייס), לקלוע 15,000 נק´.

שנים אח"כ באו הבחירות האולטימטיביות של הנבא – "היכל התהילה" ובחירה ל-"50 האגדות". מכל השחקנים ששיחקו בין 1945 ו-1960 רק לצ´מברלין (30.1 נק´), אלג´ין ביילור (27.4) ובוב פטיט (26.4) היו ממוצעים גבוהים מזה של אריזין (22.8).

 

איזו קבוצה! המאמן פרנק מגווייר, וכורעים תום גולה, גיי רוג'רס, אריזין, ווילט צ'מברליין

=================================================
משחק ה-100 נק´ של וילט
=================================================

התמזל מזלי להיות בהרשי, פנסילבניה, עם קהל של 4,124 במשחק שאיש לא שם לב אליו עד הרבע הרביעי. כבר ברבע השלישי כל מה ששמעת מספסל הווריורס ומכל הקהל היה "GIVE IT TO WILT". יכולת לראות בשפת הגוף של פאול אריזין שהוא מתעב את המשחק בו כולם משחקים עבור ה-100 נק´ של ווילט. הווריורס ניצחה את הניקס 169-147, והייתה שם חגיגה שלא רואים כל יום בעיר שדה כהרשי. רק אריזין – "הופסקוהוליק" שכמותו (חולה כדורסל) – לא הצטרף לחגיגה. הוא קלע רק 16 נק´ ב-9 ניסיונות זריקה כשווילט זורק 63 פעם!

מאמנו אז היה גוטליב היהודי, וכשאריזין נישאל שנים אח"כ מדוע זרק רק 9 פעמים לסל הוא ענה: "מה אתה יכול לעשות כשכל חברי קבוצתך, ומאמנך, מסתכלים עליך כבוגד אם אתה לוקח זריקה במקום ווילט?". אומרים שאריזין החליט לא לעבור עם הווריורס לסן-פרנציסקו כשהקבוצה החליפה דירה בסוף העונה, אך לי נידמה שהוא כה מאס במשחק ה-100 שפשוט ניגמר לו.
למחרת הקבוצות ניפגשו שוב, הפעם במדיסון סקוור גארדן, והווריורס ניצחו 129-128 כשאריזין קולע את סל הניצחון בשנייה האחרונה. הקהל פרץ בצרחות בוז. אריזין לא הבין למה. אח"כ התברר שקהל ה-9,346 "התאכזב" מווילט שקלע רק 58 נקודות.

בפלייאוף גבר ביל ראסל על וילט צ´מברליין פעם אחת נוספת כשהבוסטון סלטיקס מנצחת את המשחק השביעי, וסטטיסטיקה של 35 נק´ למשחק עם 26.6 קטיפות לפלייאוף של ווילט לא הספיקה לסטטיסטיקה של ביל ראסל: עוד אליפות נבא!.

=================================================
הבחירה להיכל התהילה
=================================================

כשהוא ניבחר להיכל התהילה כולם היו שם, מאמנים, שחקנים, חברים מהכנסייה ומהתיכון. אני הייתי בכמה נשפי "היכל התהילה" בספרינגפילד, מסצ´וסטס, אך זה היה אחד הנעימים ביותר כי אריזין היה שחקן אדיר, אך שחקן ללא שונאים או אויבים. כולם נאמר. אדולף שייס: "הגדולה של פאול היתה שהוא היה שחקן אדיר, שחקן שהיה כוכב-על בכל קבוצה, אבל היה לו חבר קבוצה מפורסם ממנו, ווילט צ´מברליין. אבל במקום לקנא, הוא השלים חמישייה נהדרת כשהוא מקבל את תפקידו כ-"כנר שני" ללא כל טרוניה. איך אמר הניאגונוס – (פילוסוף יווני מהמאה השנייה, מ.ל)? "היה שלם עם מקומך ביקום. רק אחד יכול לשלוט בראש ההר!". סם ג´ונס, הפורוורד האגדי של הסלטיקס שתפקידו תמיד היה לשמור על אריזין אמר: "לשמור עליו ולחסום את כניסתו היה דבר בלתי אפשרי. אם הייתי נותן לו מרחק, הוא היה קובר את העור באותה קלות שאתה מניע את מכוניתך. אם היית ניצמד אליך, הוא היה מהיר כברת´ר (שחור) והיה עובר אותך כברק. לי תמיד היה קשה לקבל את העובדה שהוא שחקן לבן כה מהיר, עם ניתור ופריצה כל כך מצויינים". ככה זה.

בימים ההם (ואולי עדיין!) שחקן לבן העושה את כל הדברים הללו – מהירות ניתור, מהירות כניסה – קשה היה לקבל כמו את העובדה שאשתך היא נהגת טובה ממך.
תום היינסון, שאח"כ היה מאמן הסלטיקס אבל כששיחק נגד אריזין היה נאבק איתו על ריבאונד ומנסה לעצרו אמר: "אם אתם שואלים מה היה כל כך קשה בשמירה על פאול, אתם יכולים גם לשאול מדוע עץ שקדים לא מניב תפוחים. אי אפשר היה לעצור אותו. חד וחלק"!

אריזין היה נשוי לאותה אישה כל ימי חייו, והיו להם ארבעה ילדים ו-14 נכדים. כולם סימפטו אותה, אבל גם התבדחו על חשבונו. אחרי הנאומים הרשמיים ישבנו בלאונג´ של העיתונאים ועיתונאי מהדיילי ניוז שאל אותו היכן פגש את אשתו, פאול הוכיח שבנוסף לרצינותו על המגרש היה לו חוש הומור בריא: "או", ענה, "פגשתי אותה במקרה בספרייה. אני לא יכול להאשים אף אחד". כולם פרצו בצחוק.

הפך לפילוסוף באחרית ימיו

 

ביל ראסל, שתמיד היה חבר קרוב של אריזין, אמר: "כן, אני יודע שהיו לו פנים של פרופסור לספרות קלאסית. פנים של סוכן ביטוח, או מנהל קופת חולים. אבל הוא היה קובר אותך על הפארקט. תמיד שאלתי את עצמי כיצד הוא עושה זאת. לבסוף התייאשתי מלמצוא תשובה והחלטתי פשוט לקבלו כמו את כוח משיכת האדמה. זה דבר שאין להסבירו. זה פשוט קיים וזהו".


רד אורבך, מאמן הסלטיקס שסבל קשות מהג´אמפ של אריזין אמר: "הוא היה השפינוזה של הקלעים". רד המשיך: "הוא לא רק ידע איך לקלוע, אלא – וזה יותר חשוב – מתי לקלוע ומתי למסור. שנאתי אותו כמאמן נגדי אבל אהבתי אותו כשחקן ובנאדם. ידעתי שהוא פילוסוף חובב (כולם אז ידעו זאת) ופעם שאלתי אותו מה הבעיה הפילוסופית החשובה ביותר בעולם. אתם יודעים מה ענה לי? ´הבעיה הפילוסופית הקשה ביותר בעולם היא אם לשמור אישית או אזורית´. זה הוא אריזין בשבילכם".

 

הנה עוד אוסף מאימרותיו הפילוסופיות שכמה מהן ניכנסו ל-"ספר הציטטות האמריקאיות":

 

As far as your personal goals are and what you actually want to do with your life, it should never have to do with the government. You should never depend on the government for your retirement, your financial security, for anything

 

Even when people are rich and successful on TV shows, there's always some trouble – you have to poke holes in them, throw them out of a job, put   a pie in the face, and only then you'd discover the real man or woman behind the picture.

 Hollywood people are filled with guilt: white guilt, liberal guilt, money guilt. They feel bad that they're so rich, they feel they don't work that much for all that money – and they don't, for the amount of money they make. They, just like us the athletes, make too much money for our contribution to society!e.
I love the normalcy of Cleveland. There's regular people there!e

אחרי שפרש מכדורסל,הוא הפך לאחד מהסיילסמן הראשיים של IBM. הוא הפך לחבר ב-"חבר הנאמנים" של חברת הענק הזאת. את 20 שנותיו האחרונות בילה בפלורידה, והפך לשחקן 'סניור' מעולה ביותר בגולף.

 

**********************************************

בימים שהמאמרים האלה התפרסמו, מדי פעם ניסיתי להשוות שחקן "הווה" לאגדה המדוברת. כשהמאמר ניכתב, השחקן שהישוויתי אליו היה פז'ה, וזה מה שכתבתי:

 

=================================================
פאול אריזין העכשווי – פז´ה סטויאקוביץ´
=================================================

מציאת "עכשווי" היתה קשה לכם הצעירים, שלא מכירים את אריזין ולא יודעים איזה סוג של שחקן היה. אני מקווה שהמבצע הבא של השחקן המוכר לכולכם – האציל בארקלי – יביא תשובות עסיסיות שאוכל להדפיס בסוף מאמר השבוע הבא.

פז´ה סטויאקוביץ´ הוא האריזין העכשווי בגלל זריקת הג´אמפ המושלמת שלו. הסרבי הזה (שנולד בקרואטיה) וקלע 23.9 נק´ עבור פאוק ביוון, הגיע לנבא לפני 9 שנים, אבל כמו אריזין, כששיחק בסקרמנטו לא היתה לו קבוצה, ולא היה לו שחקן ´גו-טו´ שיכול היה לקחת את הפרשר ממנו. למרות זאת הוא היה היחיד לקלוע 100 שלשות בשלוש עונות רצופות בליגה, היה "מלך ה-3" שנתיים רצופות (2002-2003) והיה שלוש פעמים אול-סטאר. היום, בניו-אורלינס יש לו את כריס פול (ואחרים) ואני מנבא שיקרה לו מה שקרה לאריזין כשצ´מברלין הגיע לווריורס. סטויאקוביץ´ הוא גם שחקן שקט כאריזין, אך בעל חוש הומור יבש, והוא אוהב לקבור אותך מה-3 עם חיוך מסוים על פניו.

מנחם לס

הזקו והוותיק מכולם בצוות. מנסה לכתוב יומית - כל זמן שאוכל!

לפוסט הזה יש 16 תגובות

  1. מאמר יפה על שחקו עם אישיות אגב הוא היה רוקי השנה כבר בעונה ראשונה של הווירייס ובהחלט אחג הלבנים היותר מוצלחים בנבא

  2. מה עם שחקנים כמו בריאנט ודוראנט? ג'ורדן ומקגריידי קלעו בתנועה, בעצירה, בהכל, ספק אם השחקנים האחרים ברשימה יכלו לזרוק מיד ריינג' כמוהם.

  3. פוסט מעניין על שחקן מעניין
    טרם זמני לחלוטין
    טוב ללמוד על שחקנים כמו אריזין , מייקן וכו
    מהשנים ההם הכי מפורסמים זה ראסל צמברליין ורוברטזון
    מה שלא שודר בטלוויזיה כמעט ונשכח

    תודה מנחם

  4. ד"ר, אני מתייג את כל המאמרים במקום אחד ספציפי שיוכלו להיכנס לשם. תמשיך להעלות, ואולי גם נפרסם קישור להכל בתוך המאמר (מתחת למאמר יופיע בקטן "תגיות:פרוייקט האגדות").

  5. מנחם פרוייקט אגדות יכלול רק שחקנים שכבר נבחרו להיכל התהילה או פרשו לפני מספר שנים טובות או שיהיה בו גם שחקנים שפרשו לא מזמן כמו שאקיל וג'ייסון קיד ?

  6. יכולות הקפיצה לגובה של פילסברי היו מפתיעות במיוחד בהתחשב בתזונה שלו שהייתה מורכבת רובה ככולה מבצקים.

  7. הדברים על אריזין ברשימותיי:

    ממציא קליעת הניתור שקליעת הניתור שלו הייתה יפהפייה ומושלמת (לפני כן קלעו בעמידה ללא ניתור). מפני שהוא הראשון שקלע כך, לא ידעו איך לאכול זאת ובאחד העתונים נכתב לאחר משחק שבו קלע 85 נק' במדי וילאנובה נגד מכללת הצי: "'פול הזריקה' ("פיצ'ינג פול") מבצע סל בניתור שהוא חלק כמו ישבן של תינוק"! שחקן מהיר קליעה טובה ומעלה שבמשחקים הטובים ביותר שלו היה בלתי ניתן לעצירה כשגם ביום רגיל זה לא היה קל, ריבאונדר יוצא מהכלל לגובהו וידע גם למסור. עונתו הטובה ביותר שלו הייתה עונתו השנייה עם 25.4 נק' ב-44.8% מהשדה ו-81.8% מהקו, 11.3 רי' ו-2.6 אס' ב-44.5 דק' . למעט עונתו הראשונה שבה קלע 17.2 נק', בכל שאר עונותיו קלע מעל 20 עם ממוצעים של 23.4 נק', 8.5 רי' ו-2.4 אס' ב-38.4 דק' למשחק בעונה הסדירה כשבעונה הראשונה לא חישבו דק'. זכה באליפות ב-56' בניצחון 1-4 על פורט-ויין פיסטונס שב-57' עברה לדטרויט. בשלושת עונותיו האחרונות שיחק לצד וילט כשבעונתו השלישית וילט קלע 50.4 נק' וקלע 25.7 רי', ואף על פי כן אריזין העמיד ממוצעים נהדרים של 21.9 נק' ב-41% מהשדה ו-80.5% מהקו עם 6.8 רי' ב-35.7 דק' למשחק.
    ממוצעי הקריירה שלו: 22.8 נק' ב-42.1% מהשדה ו-81% מהקו, 8.6 רי' ו-2.3 אס' דק' למשחק בעונה הסדירה ב-10 עונות בפילדלפיה ווריירס (הגלגול הראשון של גולדן-סטייט) כשלא שיחק עונתיים אחרי עונתו השנייה; 24.2 נק' ב-41.1% מהשדה ו-82.9% מהקו, 8.2 רי' ו-2.6 אס' בפלייאוף.

להגיב על ישראל קרמר לבטל

סגירת תפריט