פרוייקט אגדות (2): נייט "טייני" ארצ'יבלד / מנחם לס

פורסם ב - 05. יול, 2013 ע"י ב - כללי



פרוייקט אגדות (2): נייט "טייני" ארצ'יבלד


 

כל עונה אני שומע את אותו מזמור מסקאוט זה או אחר המדווח לנשיא הקבוצה: "היי. מצאתי נייט ארצ´יבלד חדש!"  אז יש לי חדשות לסקאוט שהעז לצייץ ש"מצא" טייני חדש: כדי למצוא "טייני" חדש, אתה צריך למצוא ננס בגובה 1.84 מ´ ומשקל זבוב של 70 ק"ג, שמאלי, המנתר כמעט עד סוף הקרש, חדרן מעולה, עם טאץ´ של קלעי ולב של קוורטרבק, המסוגל להוביל את הנבא גם בקליעות וגם באסיסטים באותה עונה, ושמסוגל לנתר מ-ע-ל סנטר סובייטי בגובה 2.20 שקוראים לו וולבוב, העומד בינו לבין הסל בפאסט-ברייק, ולקרוע את הסל בדאנק מהסרטים, כש-15,000 סובייטים בהלם, כאילו ניגלה להם אלוהים.


עבורי החל כל העסק בשנת 1961, כמה חודשים אחרי שנחתתי בניו-יורק – סטודנט ישראלי צעיר שהגיע לשלוש שנות לימודים, וכפי שאתם יודעים עדיין מתגורר שם. ראשי היה סחרחר עלי ולא רק בגלל גורדי השחקים. הכדורסל הטריף אותי. עד שהגעתי לניו-יורק הכדורסל הטוב ביותר שראיתי היה במכביות, כשארה"ב וישראל שיחקו בגמר, וההארלם גלוב טרוטרס שמילאו את אצטדיון רמת גן במשחק ראווה.

אז תארו לכם מה הרגשתי במשחקי הראשון במדיסון סקוור גארדן כשהניקס המסכנה פוגשת בבוסטון סלטיקס עם ביל ראסל, בוב קוזי, סם ג´ונס, קייסי ג´ונס, ותום היינסון בחמישייה. המשחק כה טרף אותי שמיד אחריו רצתי לדירתי, מצאתי כמה דפי נייר, וכתבתי ש-"הלילה ראיתי כדורסל מעולם אחר". על המעטפה כתבתי "חדשות הספורט", ת"א, ישראל ושלשלתי אותו בדואר.

כעבור כחודש (שבועיים דואר אוויר לישראל, ושבועיים חזרה) מגיע עיתון מגולגל לתא הדואר. אני מסתכל על העיתון, ובעמוד הראשי אני רואה כותרת "כדורסל מעולם אחר", ומתחתיו "מאת כתבינו בארה"ב מנחם לס", בלי שאיש מ-"חדשות הספורט" טרח לשאול אם אני ר-ו-צ-ה להיות כתב שלהם. נו, השאר זה היסטוריה. נדלקתי על הכדורסל כאן – תיכונים, מכללות (אז בניו-יורק שיחקו כמה מהאוניברסיטאות הטובות במדינה בכדורסל) וכמובן נבא.

כמה חברים ישראלים שגרו בברוקלין צלצלו ואמרו שאני חייב לראות קבוצה של ילדים שחורים מהתיכון "טרימונט" שיכולים לנצח בנבא! שיחקו שם ´דאונטאון´ קנטקי, ´גרסהופר´ מקוורן, ועוד. את סיפור הקבוצה, וחיסולה עד אחרון השחקנים ע"י המאפיה, כתבתי בספרי ´חיצים ובונבונים´. כעבור כמה ימים אני שומע על עילוי מהארלם, ילד בן 17 העונה לשם "העז" (ארל "GOAT" מניגולט) שעשה דברים שהמח סרב לקבל כדברים אפשריים, שמשחק בתיכון ´בנג´מין פרנקלין´ ובמגרשי המשחקים במנהטן. ואז שמעתי על ענק שחור בן 14 בשם לו אלסינדור (קרים) הדורס נערים בתיכון פאואר-ממוריאל במנהטן. הייתה זו תקופת זוהר בתיכוניים של ניו יורק כש-15 שחקני תיכון מאותן שנים שיחקו בנבא. והאחרון ששמעתי עליו היה איזה ינוקא, ילד בן 13 בשם נייט "טייני" ארצ´יבלד שמשחק בברונקס, בבי"ס ´בנויט קלינטון´, שהוא מהיר מברק ובגובה 1.52 מ´ הוא כמעט כבר מדנקק. את טייני לא ראיתי עד שהיה סניור (כתה י"ב) בתיכון.
שלושת התיכוניים האלה, וכן ´טרימונט´ ו´בויס-היי´ מברוקלין הם, אגב, הדרלינגים של כדורסל התיכוניים בניו-יורק עד היום הזה, והם עדיין משמשים כבתי חרושת ליצירת שחקני מכללה ונבא מעולים.

 



=================================================
מוצץ, חיתולים, ובקבוק חלב
=================================================

כשחבר עיתונאי מ´ניוזדיי´ הציג בפני את טייני לראשונה, חשבתי שעובדים עלי. הוא היה רזה כאטרייה, אבל פניו...ידעתי שהוא בן 17.5 אך פניו היו פני ילד בן עשר. הרגשתי צורך להציע לו מוצץ, להלבישו בחיתולים, ולתת לו כוס חלב כדי שלא יגווע מרעב. גם כשהיה בן 35 וסיים 14 שנים גדולות בנבא היו לו בייבי-פייס שקשה להאמין שהם שייכים לעילוי כדורסל כזה.

טייני היה כזה רזה שחששו לתת לו לשחק בתיכוניים עד שהיה בכיתה י"א. עד אז הוא שיחק רק במגרשי המשחקים.
ההתחלה הייתה באזור פטרסון, ברונקס, שם נולד, שכונה קשה ומסוכנת בה אם אתה רואה חתול עם זנב, אתה יודע שהוא תייר. שכונה בה כדורי אקדח יכולים לפצח לך את הרקה רק בגלל שעברת את הקו במקום לא נכון. בתי מגורים גבוהים, מכוערים, שהקונצרט היחיד בהם הוא פשע ועבריינות.

ברור שהישגי חייו הם בחירתו ל-"היכל התהילה" של הנבא ובחירתו לאחד מ-"50 האגדות", אך ההישג החשוב ביותר היה לשרוד ולהישאר בחיים בסביבה בה גר. הוא גדל בעוני. אביו עזב את הבית כשנייט היה בן 14, והוא נשאר עם אימו שעבדה בשתי מישרות בעוד שהוא משמש כאבא ל-6 אחיו הצעירים ממנו (לטייני יש אחות מבוגרת ממנו). כשעליך לשמור על 6 ילדים בתפקיד כפול של אח ואבא, זו החומה הגבוהה ביותר המגנה עליך מפני פיתויי הסמים והתחברות לכנופיות השונות ששלטו אז בשכונה. בזמן החופשי שהיה לו כשאחותו שמרה על האחים, הוא היה יוצא מהכניסה האחורית של הבניין לעבר סל עקום ומלא חלודה שהיה קשור למין מחסן.

נייט. קטן גדול.

טייני תמיד היה ביישן והוא העדיף לעשות את השטיק שלו לבדו. כל מה שראה מהשחקנים בבי"ס ניסה לחקות, ולהפתעתו הכול בא לו בקלות רבה מדי. הוא היה מסתכל על הכדור לוודא שהוא לא עטוף דבק, כי הכדור נידבק אל ידו הפצפונת כבר בגיל 10. הוא היה נמוך מדי כדי להגיע לחישוק או להבין את כל הגרפיטי על הקירות, אז הוא סתם זרק לעבר תמונת גרפיטי, פעם לאף, פעם לבטן, כשהוא קורא את חלק הגוף אליו יגיע הכדור עם סיבוב או לא. כבר בגיל 12 היה מסוגל לסובב כדור על אצבעות ידיו הקטנות, כשהוא שואל את עצמו כיצד הדבר שכל מה שהוא רואה הוא יכול לבצע די בקלות. שנים אח"כ הוא יודה שכמה טריקים עם הכדור שלילדים אחרים לוקח שנים ללמוד, הוא מבצע על המקום, בניסיון ראשון!

הכדורסל נעשה ההובי היחיד שלו והבריחה היחידה מהעוני. הוא הקדיש כה הרבה זמן לאחיו הקטנים ולתרגול ליד הסל העייף והמט לנפול, שציוניו בבית ספר העתודה, ואח"כ בתיכון, היו נמוכים מדי מלאפשר לו לשחק.

=================================================
בוב באקנר - הגואל בתיכון
=================================================

בינתיים הוא שיחק רק "כדורסל מגרש משחקים", משחק ללא משמעת וללא מסגרת. למזלו באותה שנה הגיע מאמן חדש בוב באקנר (ששיחק עם בובי נייט באוהיו סטייט), שהיה מאמן מסור אך דורש משמעת ללא רבב, ומאמין בעבודה קשה. הוא שמע על טייני וקרא לו לשיחה. בלי לפטפט יותר מדי הוא נתן לטייני 2 ברירות: העלאת ציונים, התקבלות לקבוצה, ואז מלגה למכללה, או חיים מלאי סמים כשהוא יהיה בר מזל להגיע לגיל 20.
זה היה הדבר הטוב ביותר שקרה לטייני בחייו: הוא השתכנע, לקח את עצמו בידיים, והחל לעבוד על ציוניו עד שהגיעו לרמה המאפשרת לתיכוניסט בארה"ב לשחק כדורסל. דרך באקנר הוא למד כדורסל מבוקר, כדורסל משמעתי ומתוכנן, ודרך באקנר שמע לראשונה שיש דבר כזה הנקרא "כושר גופני".

ראיתיו לראשונה (ולאחרונה עד ששיחק בנבא) במשחק נגד "בויס-היי" על אליפות ניו-יורק. הוא היה כוכב המשחק. סיים עם 23 נק´, 8 אסיסטים, ו-4 ריבאונדים. אבל מה שהטריף אותי הייתה מהירותו. ראיתי "מהירים" אחרים: דאונטאון ומארק "טו פאסט טו קץ´" פירס מטרימונט. ספאד ווב ומגסי בוגוס בנבא של אז ובנבא של היום. ואני מכריז ללא כל היסוס שלא היה שחקן מהיר וזריז כמוהו, לפחות ב-6-8 שנותיו הראשונות בנבא.

הוא תמיד היה עניו ולעולם לא התרברב על שליטתו המחלטת בכדור, מהירותו, ניתורו הלא-יאומן, וקליעת הג´אמפ המצוינת שלו, אך הוא גם לא התנצל על עליונותו.

=================================================
קוץ´ הסקינס – הגואל במכללה
=================================================

באקנר עזר לו לקבל מלגת כדורסל בטקסס ווסטרן (אח"כ טקסס אל-פאסו,PETU). אך קודם לכן היה עליו לשפר ציוניו בשנת לימודים באריזונה ווסטרן (קומיוניטי קולג). אם לא היה חייב לחכות שנה לשיפור ציוניו, הוא היה משחק עם 3 חברים מניו-יורק – נביל שד, ווילי קייג´ר, וחברו הטוב ווילי וורסלי – בקבוצה שנכנסה להיסטוריה כשבפעם הראשונה חמישייה שחורה מנצחת חמישייה לבנה (אוניברסיטת קנטקי שמאמנה היה הרודן הדיקטטורי, אדולף ראפ) שאחד משחקניה היה פט ריילי, בגמר אליפות המכללות ב-1966.

שד, קייג´ר וורסלי שיחקו איתו ונגדו במנהטן ותארו לעצמכם חמישיית כושים המורכבת מ-4 מהגרים ברדיוס של 3 ק"מ אחד מהשני בניו-יורק הנכנסת כולה להיסטוריה! וורסלי, אגב, על כל ה-1.66 מ´ שלו, היה תמיד "אגדת מגרשי המשחקים" של מנהטן ש"העז" לקח תחת חסותו, ואח"כ "שחקן השנה בתיכוניים של ניו-יורק" שנתיים לפני שטייני זכה באותו תואר, כשהוא מוביל את קלינטון לניצחון על "בויס היי" בגמר התיכוניים של ניו-יורק כשהוא קולע 23 נק´ עם 8 אס´.

מאמנו במכללה שניצח את ראפ היה "קוץ´" הסקינס הידוע, שמיד קלט שיש לו שחקן-על, אבל שחקן שצריך ללמוד כדורסל. טייני הפך לפרויקט האישי שלו כשהוא מלמד את ארצ´יבלד את המושג "משחק קבוצתי". הדבר היה לרוחו של טייני שתמיד טען שהוא רכז לפני שהוא חודר או קולע מרחוק. הסקינס דאג לא לפגוע ביכולת החדירה הנדירה שלו ובקליעתן המצוינת מרחוק כי הוא ידע שבנבא אין בלי זה, אך באותו זמן עשה ממנו פוינט-גארד בשטאנצה שהנבא אוהבת.

כשסיים את המכללה ב-1970 (עם תואר ב.א!) הוא הוזמן לטורניר בהוואי, טורניר חשוב לסקאוטים של הנבא. טייני קלע במשחק הגמר 51 נק´, אך כל הסקאוטים אמרו "צמוק מדי; קל מדי, חלש מדי, לא יחזיק מעמד בנבא". כולם חוץ ממאמן אחד שהיה שם, מאמן סינסינטי רויאלס בשם בוב קוזי.

=================================================
אפילו הרוסים נכנסו לאקסטאזה
=================================================

בין הדראפט לפתיחת העונה, עשתה ה-"פיליפס 66" (קבוצה חצי מקצוענית של חברת הדלק שבשנות ה-50 וה-60 הייתה מנצחת די בקביעות קבוצות נבא) סיור משחקים בברית המועצות. זה היה ממש בתוך המלחמה הקרה כשהסובייטים מעלים את ספוטניק לחלל, הנשיא קנדי מבטיח שעד 1970 היאנקים יגיעו לירח, והאדומים מנסים להנחית כמה משגרי טילים בקובה, טילים שיגיעו עד סן-פרנציסקו ב-"משבר הטילים" הידוע שכמעט גרם למלחמה גרעינית בין שתי המעצמות, ואולי – מי יודע? – גם לחיסול האנושות.

ובכן האמריקאים כבר נחתו בירח, ובקיץ 1970 פיליפס 66 נוחתת במוסקבה. הסובייטים מנסים ליצור קבוצה שתנצח את האמריקאים באולימפיאדת 1972 (דבר שאמנם עשו ב-1972, אחרי שהאמריקאים כבר ניצחו את משחק הגמר, ובהתערבות האמריקאי המטומטם ג´ונס שהיה ראש הפיבא, שבטרוף ירד לפארקט והכריח את השופטים לבטל את הסל ולשחק את השנייה האחרונה שוב. הסובייטים הוציאו כדור מתחת סלם במסירה ארוכה שהגיעה לסנטר שלהם, שקלע סל ניצחון. היאנקים סירבו להופיע בטכס חלוקת המדליות).

פיליפס 66 הייתה חזקה מכל נבחרת מכללות שהיאנקים היו מסוגלים להעמיד, והסובייטים השתמשו בהם כשפן ניסיונות. הפיליפס הזמינה את טייני כאורח לשחק איתה כי הפוינט גארד הקבוע שלהם נאלץ לוותר על הטיסה.
כתבתי די הרבה כדי להביאכם לדקה ה-38 של המשחק, כשפיליפס מובילה כבר 106-73 והמשחק גמור. מישהו מפיליפס קטף אשכולית בהגנה ושלח את טייני לפאסט-ברייק.

ממש לפני הסל הרוסי עומד סנטר ענק בשם וולבוב או משהו כזה, ומימינו ומשמאלו עוד שני שחקנים. טייני מגיע בכדרור עד 3 מטרים מוולבוב ללא אפשרות לעשות דבר מלבד לחכות לחברי קבוצתו. "ללא אפשרות לעשות דבר", אמרתם? אז הנה מה שקרה: טייני עולה לשחקים, מנתר מ-ע-ל ה-2.20 הסובייטי, וקורע את הסל בדאנק אדיר. היה זה דאנק שאילו נעשה בארה"ב היה נחשב באותה כיתה עם הדאנקים המהוללים ביותר – ד"ר ג´יי ניכנס תחת הסל הלייקרי מצד ימין, יוצא מצד שמאל (והכול כמובן בניתור אחד) וקובר דאנק שגרם למג´יק לומר, "זה עתה חזיתי באלוהים" – והדאנק של ד"ר ג´יי באול-סטאר בדנבר כשהוא משחק עדיין ב-ABA כשהוא עולה לסל בתחרות הדאנק כעשרים סנטימטרים ל-פ-נ-י  קו העונשין ומסיים דאנק החרוט עדיין בזיכרוני, דאנק עם ווינדמיל!

הסובייטים נאלמו דום. הם בשוק טוטאלי, מנסים לעכל מה ראו זה עתה. עוברת דקה ואז עוד דקה, ואז טייני מתחבק עם וולבוב הגבוה ממנו ב-40 סנטימטרים, והקהל שמילא את אולם דינמו נעמד על רגליו ופותח במחיאות כפיים ואז בהשתוללות שלא נראתה כמוה. השופטים החליטו שאחרי מבצע כזה אין טעם לשחק את 2 הדקות האחרונות.

 

[caption id="attachment_15098" align="aligncenter" width="504"] פעם היה אחרת ב-NBA[/caption]

=================================================
בוב קוזי – הגואל בנבא
=================================================


בוב קוזי היה אחד מהפוינט-גארדים הגדולים ביותר. כשלמאמן יש נשמה של פוינט-גארד, הוא רוצה פוינט-גארד שהוא יכול לתת לו את הכדור ולומר, "הנה, תריץ לי ת´קבוצה והביא לי ניצחונות". אבל קוזי זקוק לשחקן גבוה, כי אז אמרו על הרויאלס ש-"אם היה להם עוד סנטר אחד, אז היה להם סנטר". יש לו בחירה חמישית של דראפט 1970. דטרויט בוחרת ראשונה – בוב לנייר. אחריו נבחרים רודי טמג´נוביץ´, פיטר מרביץ´, ודייב קאונס. הגיע התור של קוזי. אני יודע שלבו רוצה את טייני אך מוחו אומר לו שהוא חייב לקרוא בשם סאם לייסי, הסנטר הגבוה.

טייני לא ניבחר בסיבוב הראשון! קוזי לא מאמין שאיש לא רוצה את טייני. שנות ה-70 היו לפני ספאד ווב ומגסי בוגוס, ואז חשבו שלפצפונים כמו טייני אין מקום בנבא. כשסן דיאגו בוחרת בקלווין מורפי, אנשים מספרים שחיוך רחב נישא על פני קוזי, שלא בזבז שנייה מהחמש דקות שהיו לו כאילו פחד שאיכשהו יגנבו לו טייני, וקרא: "נייט ארצ´יבלד!"
בין קוזי וטייני נוצרה מיד כימיה שנשארה עד היום. קוזי היה לא רק המאמן אלא גם האבא שלטייני לא היה. וגם מורו ורבו שנתן לו את הכדור ואמר לו, "תדמיין שאתה קוורטרבק בנבא". היה לו אור ירוק לפרוץ, לקלוע מרחוק, למסור, והכול מתי שנראה לו.

קוזי עבד איתו ביחידות שעות על גבי שעות. טייני קלע מיד בעונתו הראשונה 16.0 נק´ עם 5.5 אסיסט. הוא ניבחר לאול-סטאר אבל נקרא לשחק רק כמה דקות. הוא נעלב ומחליט להוכיח לכולם, מלבד קוזי, כמה טעו , כשהוא פורץ במחצית השנייה של העונה כהר געש וקולע 34.1 נק´ בממוצע.

בינתיים הרויאלס מפסידה כסף וקהל. בכניסה לאצטדיון שמו שלט "אנא, סעו בזהירות. אנחנו חייבים למלא עוד מושבים". והיא עוברת לקנזס סיטי אחרי עונת 1971-1972 עם שם חדש: KINGS. טייני נותן להם עונה חלומית ב-1973 עם 34.0 נק´ ממוצע למשחק עם 11.4 אסיסטים, וזאת הפעם הראשונה (והאחרונה) שאותו שחקן מוביל את הליגה בשתי הקטגוריות. אף אחד אחריו – לא אייזיה תומאס, לא ג´ון סטוקטון, לא מג´יק, לא סטיב נאש – לא הצליח לחזור על מבצע זה, דבר שאולי לא יישבר לעולם.

ברצוני לסכם כמה מהישגיו לפני שאני מגיע לתקופתו עם הסלטיקס. ב-1976 הועבר בטרייד לנטס. שנה אחרי לבופלו, וב-1978 לסלטיקס. ב-1983 חתם עם מילווקי. עוד נחזור לסלטיקס. הישגיו ושיאיו לא ידועים כל כך: חמישייה ראשונה באול סטאר של הנבא ב-1973, 1975, ו-1976. שש פעמים אול-סטאר. MVP של האולסטאר ב-1981, אליפות נבא (1981), בחירה להיכל התהילה (1991) ובחירה לאחד מ-"50 האגדות" ב-1996. סיים קריירה של 14 שנים בנבא עם 18.8 נק´ ממוצע, עם 7.8 אסיסט.

 



=================================================
תקופת הזוהר עם הירוקים
=================================================

קריעת גיד האכילס, טרייד לנטס, עוד פציעה ברגל, וכולם מתחילים לדבר על טייני בזמן עבר. ישנם אפילו חכמולוגים האומרים, "לא אמרנו שהוא פצפון מדי לשחק בנבא?".

אבל בבוסטון ישנו נשיא קבוצה עם מח יהודי שקוראים לו רד אורבך. הוא נמצא בתוך תכנית בנייה מחדש של הירוקים שתתחיל עם ציפור מאינדיאנה בשם לארי בירד. הוא האמין שבגוף הקטן של טייני נשאר מספיק כדורסל טוב, ומחליט להביאו ל-BEANTOWN להיות הפוינט-גארד של הקבוצה. אבל כשטייני מגיע בקיץ עם עודף משקל של 20 ק"ג, אורבך זורק את הסיגר שלו על הרצפה ואומר לטייני: "יש לך 60 יום להוריד את השומן המכוער שלך, ואם לא תעשה זאת, אתה הופך ל-BALLBOY שלנו. ממילא פניך מתאימות לעשות את התפקיד של ילד בן 14-15". כוח רצונו העז ניגלה אז כשתוך ייסורי תופת באימונים קשים, דיאטה של רעב, ועבודת כושר גופני של 8 שעות ביום הוא חוזר למשקלו האידיאלי תוך 2 חודשי עבודה.

טייני מגיע לפתיחת מחנה האימונים בכושר ומשקל אידיאלים, ואורבך מתחיל לעבוד איתו (למרות שהוא כבר לא המאמן), ואומר לטייני שהוא הביא אותו להיות "PASS FIRST" פוינט-גארד, ושאין לו כל צורך לתרום נקודות. אבל כשהקבוצה סיימה את עונתו הראשונה שם במאזן שלילי של 29-53 טייני מתחיל לחשוב שאולי עשה שגיאה ואולי הגיע הזמן לפרוש.
אבל אז הגיע לארי בירד.

"שמעתי הרבה עליו כששיחק באינדיאנה סטייט, וקראתי עליו בספורט אילוסטרייטד", אומר היום טייני, "אך כל חברי בנבא אמרו לי שהוא לבן איטי וקצת כבד, ללא ניתור, ושהוא OVERRATED מס´ 1 מכל הרוקיס".
"אחרי 30 דקות באימון הראשון", אומר טייני, "ידעתי שהגיע אלינו אחד מהשחקנים הגדולים ביותר שראיתי. בלי להוציא מילה הוא הפך כמעט מיד למנהיג ללא עוררין שלנו. הוא שוחח איתי, ולא התביישתי ללמוד מהצעיר כי ידעתי שהשחקן הטוב בעולם מנסה לשפר את משחקי.

למרות גילו הצעיר הרגשתי מין "צורך" לשחק טוב ולא לאכזבו. הוא בצ´יק אחד הפך אותנו לקבוצה מצוינת". הם סיימו את העונה הראשונה עם בירד עם 61 ניצחונות ומקום ראשון במזרח - המהפך הדראסטי ביותר בתולדות הליגה!). הגעתם של רוברט פריש וקווין מקהייל בעונה הבאה השלימו את הפאזל.
עם שחקנים כלארי, מקהייל, פריש, מל קאר, ואחרים, טייני – שהיה הרכז הפותח – ידע שתפקידו הוא למשוך בחוטים, ולא לקלוע.

=================================================
חזרה לתהילה
=================================================

כשרד אורבך אימן את הסלטיקס היה לו 2 חוקים בל יעבורו: אתה שומר על האופן-מן בהגנה, ומוסר לאופן-מן בהתקפה. פשוט, נכון? כן, החוק פשוט; רק ביצועו קשה. אבל הוא הכניס זאת למוחות שחקניו עד שזה הפך לטבע שני. הייתה לו עוד פילוסופיה: אתה עושה רוטציה של 8 שחקנים, משתמש ב-7, משחק לרוב עם 6, אבל בוטח רק בחמישה. את הפילוסופיה שלו העביר למאמן ביל פיטש.

נייט. הצטיין גם בבוסטון.

בעונת 1980-1981 הייתה לפיטש רוטציה של בירד, פריש, מקהייל, סדריק מקסוול, מל קאר, נייט ארצ´יבלד, כריס פורד, וג´רלד הנדרסון. שיחק לרוב עם נייט וכריס פורד מאחור, בירד ומקסוול בפורוורד, פריש בסנטר, ומקהייל עלה מהספסל כשחקן ששי.
את הכדור נתנו לטייני ואמרו לו: "הרץ את הקבוצה והביא לנו אליפות". היה להם שיווי משקל שלא היה לשום קבוצה לפני כן או אחרי: בסוף העונה הסטטיסטיקה הראתה שבירד קלע 21.2, פריש 18.9, מקסוול 15.2, נייט 13.8, מקהייל 10.0, ריק רובי 9.0, כריס פורד 8.9, וג´רלד הנדרסון 7.8. זהו שיווי משקל קבוצתי מטמטם חושים.

כשהפלייאוף התחיל, היה להם טייני מלא בטחון שלפני חודשיים וחצי ניבחר ל-MVP של האול-סטאר. אבל הייתה להם בעיה רצינית. אולי אפילו הרסנית. יריבתם בפלייאוף הייתה פילדלפיה 76 עם ד"ר ג´יי, אנדרו טוני, מוריס צ´יקס, בובי ג´ונס, דריל דאוקינס, סטיב מיקס, ליונל הולינס, קלדוול ג´ונס, ודאג קולינס. קבוצה ללא דופי או חולשה, שכוחה העיקרי מאחור עם הגארדים והקלעים הטובים בנבא. לארי בירד לקח את טייני הצידה ואמר: "הפלייאוף תלוי בך יותר מאשר בי כי אני והד"ר ננטרל אחד את השני, אבל עליך להסתדר עם צ´יקס וטוני (צמד הגארדים הטוב ביותר בליגה אז)".

פילדלפיה פתחה בטרוף והובילה 3-1 במשחקים. כולם קברו את הסלטיקס, מלבד בירד שאמר לחבריו במשחק ה-5: "כל מה שעלינו לעשות זה לנצח היום". דבריו נשכחו כשה-76 הובילה ביתרון 14 נק´, אבל בסוף זה היה 111-109. ניצחון בשיניים. נייט התעופף בכל המגרש ונטרל את צ´יקס או אנדרו טוני – את מי שהיה עליו לשמור. במשחק השישי הסלטיקס שוב חזרו מפיגור של 11, וניצחו 100-98. במשחק ה-7 בבוסטון, נאלצו הסלטיקס לחכות עד השנייה האחרונה ל-BANK SHOT של לארי - ממסירה מצוינת של טייני - שקבע 91-90 עם הבאזר. לארי רץ לטייני והרים אותו לשחקים. ישנם הרבה האומרים שהייתה זו סידרת "הטוב מ-7" הגדולה בכל הזמנים.

הגיע הגמר נגד יוסטון רוקטס. הרוקטס היתה קבוצה ללא כל חן, אבל היו לה שלושה בולדוזרים בצבע: מוזס מלון, רודי טומג´נוביץ´, ובילי פאולץ – משקל כולל 400 ק"ג. מאחור היה להם את קלווין מרפי – מהיר כמו טייני, קחו או תנו 2 קמ"ש, מייק דנליבי, ואלן ליבל. הסווינגמן היה רוברט ריד המצויין.

מוזס מלון הגיע עם ממוצעים של 28 נק´ ו-15 ריב´, מלא בטחון ושחצנות. הוא אומר לעיתונאים שהסלטיקס יותר מדי "לבנה", שאין לה אתלטים, שבירד הוא אובררייטד, והסלטיקס כולה היא קבוצה של CHUMPS (בולי עץ; נתחי בשר, מטומטמים, כלומניקים - המילון נותן לכם ברירה לבחור במה שאתם מעדיפים בין ארבעת האפשרויות).

בסוף המשחק הראשון קלע בירד את הסל הגדול ביותר שלו: ג´אמפ מהפינה. הוא יודע מיד שפקשש. בסערה הוא רץ לריבאונד, גונב את הכדור מתחת אפו של מלון, אך המומנטום דחפו אל מאחורי הסל, אז הוא מעביר את הכדור מימין לשמאל, ומ-4 מטרים עושה "סוויש" שניצח את המשחק. מוזס לעיתונאים: "הם עדיין CHUMPS". טייני נירדם במשחק השני ומלון מנצח עם הבאזר 90-91 ואומר לעיתונאים "הם עדיין CHUMPS". פיטש שם שלט בחדר ההלבשה של הסלטיקס "הסלטיקס הם CHUMPS", והקבוצה בטרוף מנצחת את המשחק השלישי 94-71.

אחרי שיוסטון ניצחה את ה-4 בתוצאה 91-86 כשמרפי עושה שמות לטייני ומוזס קובר את פריש, הוא אומר לעיתונאים: "הם עדיין CHUMPS. אני יכול ללכת עכשיו לסנט פיטסבורג (עיר מולדתו) למצוא 4 שחקנים ממגרש המשחקים, ולנצח את הסלטיקס בשני המשחקים האחרונים".
בירד נישמר בצבת במשחק ה-5 אבל טייני במשחק אדיר, ומקסוול, מביאים ניצחון 109-80. הסלטיקס מנצחים את השישי (ואת הסדרה 4-2) ונעשים אלופים עם 102-91, עם משחק אדיר של בירד. אחרי ההפסד של יוסטון ובשעה שטייני מרים את גביע האליפות אומר מלון לעיתונאים: "הסלטיקס הם עדיין CHUMPS".

כאן התחילה תקופת הזוהר החדשה של הסלטיקס. אבל טייני מבוגר, מאט צעדיו, ובכל זאת עדיין תורם לסלטיקס שהביאה שני גארדים נוספים – דני איינג´ ודניס ג´ונסון – שתי עונות מצוינת ב-1982 וב-1983 . בנבא הטריק הוא להתבגר בלי להזדקן. טייני עשה זאת יותר טוב מכולם: בגיל 36 הוא עדיין קפיצי, מהיר, ועם פני ילד בן 18. אבל את הטבע אי אפשר לשקר, ולא משנה איזה פני תינוק יש לך. עם איינג´, ג´ונסון, והנדרסון, הסלטיקס לא זקוקה לו יותר. טייני מועבר בטרייד למילווקי שם סיים את הקריירה אחרי עונת 1983-4 עם 867 משחקים, 16,841 נק´ (18.8 ממוצע) ו-6,476 תחת טור ה-DISHES – אסיסטים לצעירים שבכם.

 

[caption id="attachment_15102" align="aligncenter" width="380"] היום ד"ר ארצ'יבלד (דוקטורט בחינוך מאוניברסיטת פורדהאם)[/caption]

אחרי פרישתו היו, כפי שציינתי, שני מאורעות ענק בחייו, בחירתו ל-"היכל התהילה" ובחירתו ל-"50 האגדות". טייני מבלה את ימיו עתה בהשלמת תואר הדוקטורט בחינוך ("אני ביסודי מורה; אני רוצה לתרום מהניסיון והידע שלי בערוב ימי"), ועוזר עם כספו להריץ את מרכזי הספורט בברונקס, שם גדל ושם למד כדורסל.
זהו סיפורו של טייני ארצ´יבלד, השחקן האלמוני והפחות ידוע ביותר מכל 50 "האגדות".

Tags: ,

24 תגובות ל - “פרוייקט אגדות (2): נייט "טייני" ארצ'יבלד / מנחם לס”

  1. ד"ר רזי הופמן

    05. יול, 2013
    05:12

    אחלה פוסט
    אהבתי

    Reply to this comment
  2. gogo

    05. יול, 2013
    06:46

    יפה
    המאמרים שלך הם מסמכים היסטורים

    Reply to this comment
  3. אדם

    05. יול, 2013
    08:33

    יפה מאוד.
    ממש עוררת לחיים את שנת 81.

    Reply to this comment
  4. ינון יבור

    05. יול, 2013
    08:36

    "שכונה קשה ומסוכנת בה אם אתה רואה חתול עם זנב, אתה יודע שהוא תייר."
    נפלא! לא הפסקתי לצחוק.

    Reply to this comment
  5. יותם

    05. יול, 2013
    10:30

    מישהו יודע איפה אפשר לראות את הדאנק שלו שהוא קופץ מעל הסנטר הסובייטי?

    Reply to this comment
    • מנחם לס

      05. יול, 2013
      15:31

      אני לא בטוח, אבל היה עוד אמריקאי שעשה זאת, דייב ת'ומפסון, וזה בטוח יש ביוטיב כי ראיתי זאת בעבר.

      Reply to this comment
  6. BirdWatching

    05. יול, 2013
    12:00

    מנחם,

    ראשית – תענוג אמיתי. טייני היה קסם של שחקן ובהרבה מובנים ה- Second coming של קוזי. ואיך שבירד החיה לו את הקריירה ממחיש שוב עד כמה הצלחה או כשלון הם תלוי נסיבות. בלי הסיבוב בבוסטון – כל הכשרון של טייני נשאר בתהומות הנשייה.

    והדבר הכי מעניין בכתבה -וואו, איזה דראפט היה ב- 70, הא? מועמד חזק לגדול בכל הזמנים. איזה שמות. גם בטופ פיקס וגם קליברים כמו נייט וקלווין מרפי בראונד 2.

    Reply to this comment
  7. Mbk

    05. יול, 2013
    12:20

    אחלה פוסט
    אותי הרשים ביותר שבסיום הקרירה פנה ללימודים והיום הוא דוקטור
    היום שחקנים עסוקים אחרי הפרישה בהורדת שורות של קוק, הימורים , והכרזות על פשיטת רגל

    Reply to this comment
  8. ערן

    05. יול, 2013
    16:54

    עדין ממתין לסיקור על מוזס מלון

    Reply to this comment
  9. יוסי

    05. יול, 2013
    16:59

    פוסט יפהפה שנותן לך חשק ללחוץ על הכפתור של מכונת הזמן לחזור לשנים האלה חוץ מהסיפורים על השופטים המושחתים ועל ההוא שקפץ למגרש בכדי שהסובייטים ינצחו לא שהיום אין מושחתים רק יש ווידיאו ואגב זה ניהיה סינדרום שכל ישראלי יורד מגיע מדיסון סקוור גארדן אני פשוט מכיר אישית עוד איזה עשרה כאלה

    Reply to this comment
  10. האמת

    05. יול, 2013
    17:19

    פוסטיפה אבל שום מילה על הפיידאווי שהוא למעשה המציא?

    Reply to this comment
  11. ישראל קרמר

    05. יול, 2013
    19:01

    בזכות הסלטיקס יש לו אליפות!

    Reply to this comment
  12. Ori88

    06. יול, 2013
    00:16

    מאמר אדיר. בקושי זכרתי אותו למרות שהתחלתי להתעניין בשנות ה- 80.

    קני אנדרסון, שמאלי שהיה רכז של הנטס, נדמה לי, אולי מזכיר אותו במהירות ובחדירות.

    מנחם, תודה בפעם ה – מי יודע כמה.

    Reply to this comment
  13. firefall power level

    10. יול, 2013
    09:58

    Any of these firefall power level are typically wonderful awesome however just a bit of stiff. there're very hard to enter as it is subsequently tightly fitted.

    Reply to this comment
  14. ישראל קרמר

    10. יול, 2013
    17:43

    בס"ד

    דבריי עליו ברשימותיי:

    מהמנתרים הטובים ביותר שהטבעה שלו באולימפיאדה על ענק רוסי היא אחת מההטבעות הגדולות בכל הזמנים. והיחיד שהיה מלך הסלים והאס' באותה עונה (34 נק' ב-48.8% מהשדה ו-84.7% מהקו ו-11.4 אס' ב-46 דק' למשחק ב-72/3' בעונתו השלישית). הגיע לתואר האליפות היחיד שלו עם הסלטיקס ב-81'.
    שיחק 6 עונות בשלושה גלגולים של סקרמנטו קינגס (החלה ב-48/9' כרוצ'סטר רויאלס ומ-57/8' בסינסנטי ומ-72/3' שמה היה קנזס סיטי-אומאהה קינגס ומ-75/6' נקראה קנזס-סיטי קינגס ומ-85/6' בבירת קליפורניה) כסינסנטי רויאלס (עונתיים), קנזס סיטי-אומהה קינגס (3 עונות) וקנזס-סיטי קינגס (עונה), עונה בניקס, 5 בסלטיקס ועונה אחרונה במילווקי ופרש ב-84' בגיל 35.5 לאחר 13 עונות כשלא שיחק בעונת 77/78'.
    בשלוש עונתיו הראשונות שיחק 238 מ-246 משחקיו האפשריים בעונה הסדירה (96.75%) כשבעונה השנייה החמיץ שישה מש' ובשלישית שניים, אך בעונה הרביעית שיחק רק ב-35 מש'. בעונתיים הבאות שיחק 160 מש' מתוך 164 אפשריים (97.56%) כשבעונה השנייה מהן החמיץ ארבעה מש' ובעונה שלאחר מכן שיחק ב-34 מש' בלבד ובהבאה ב-69. בעונתיים הבאות שיחק ב-160 מש' מ-164 (פעמיים 80) ובעונתיים אחריה ב-66 וב-68 ובעונה האחרונה שיחק ב-46 מש'. ב-7 עונות שיחק בטווח של 82-76 מש' (פעמיים 82, 3 פעמים 80, פעם 78 ופעם 76) וסיים את הקריירה עם הופעה ב-82.18% מהמש' (876 מ-1066).
    ממוצעי הקריירה שלו בעונה הסדירה הם: 18.8 נק' (46.7% מהשדה ו-81% מהקו), 7.4 אס' ב-35.6 דק' למשחק ב-876 מש', 1.1 חט' ב-33.45 דק' (ללא שלוש העונות הראשונות שבהן עדיין לא חושבו החט') ב-638 מש', 2.75 אי' ב-30.25 דק' (ב-6 העונות האחרונות כי לפני כן לא חישבו אי' ובאותו זמן השיג 6.22 אס' ו-0.88 חט') ב-409 מש'; בפלייאוף השיג 14.2 נק' (42.3% מהשדה ו-82.6% מהקו), 6.51 אס' ו-0.72 חט' ב-34.94 דק' למשחק ב-47 מש', 2.98 אי' ב-34.15 דק' (רק בארבעת הפלייאופים שבהם חושבו האי' כשבאותו זמן השיג 6.68 אס' ו-0.73 חט') ב-41 מש'.
    יחס אס-אי' ב-6 עונותיו האחרונות מאז שהחלו לחשב אי' הוא 2.425 אס' לכל איבוד, כשיחס האס'-אי' בין ממוצע האס' בקריירה לממוצע האי' הוא 2.69, אי', כשב-5 העונות מאז שחושבו אי' ללא העונה האחרונה יחס האס'-אי הוא 2.45 אס' לכל איבוד, ו-2.72 אס' לכל איבוד בין ממוצע האס' ללא העונה הראשונה והאחרונה ולבין ממוצע האי' ב-5 העונות מאז שחושבו אי' ללא העונה האחרונה. בפלייאוף יחס האס'-אי' בעונות שבהם חושבו אי' (80'-83' – 4 העונות האחרונות מתוך 5 עונות שבהן השתתף בפלייאוף) הוא 2.25 אס' לכל איבוד.

    Reply to this comment
  15. buy gw2 gold

    20. יול, 2013
    15:41

    Bel buy gw2 gold – Ego recommande vivement

    Reply to this comment
  16. nice seo guys

    20. נוב, 2013
    17:52

    Nbqbea This is one awesome blog article. Much obliged.

    Reply to this comment

Trackbacks/Pingbacks

  1. ההיסטוריה של בחירות הדראפט #19/MBK | Hoops - 21 ביולי 2015

    […] http://www.hoops.co.il/?p=15094  טייני ! ענקי !! […]

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *