מאונטריו עד ל-NBA: איך ג'מאל מורי גדל כדי להפוך לכוכב – ג'קי מקמילאן / תרגום Smiley

מאונטריו עד ל-NBA: איך ג'מאל מורי גדל כדי להפוך לכוכב – ג'קי מקמילאן / תרגום Smiley

מאונטריו עד ל-NBA: איך ג'מאל מורי גדל כדי להפוך לכוכב

למה אין אף במה שגדולה מדי עבור ג'מאל מורי

ינואר 23, 2019

ג'קי מקמילאן / ESPN

מאמר מקורי: http://www.espn.com/nba/story/_/id/25823688/how-jamal-murray-was-raised-become-star

זהו יום מעונן באחר הצהריים של אמצע דצמבר במתקן האימונים של הנאגטס, וג'מאל מורי מקפיץ בחוזקה את הכדור, מעניש אותו על כך שעוד זריקה התגלגלה החוצה. בעוד 36 שעות, כוכבה של אוקלהומה סיטי ת'אנדר, ראסל ווסטברוק, יכנס בגאווה לתוך הפפסי סנטר כשהוא מתכוון לכפות את רצונו על רכזה בן ה-21 של דנבר. מורי משתוקק למשחקים מול שחקנים ברמתו של ווסטברוק: MVP, וירטואוז טריפל-דאבל, שם שגור בקרב האליטה של המשחק.

אבל היום צוות המאמנים מוריד את מורי מהמגרש מכיוון שהוא נאבק בכאבים בשוק. מורי שונא לשבת בחוץ באימונים. הוא לא טוב בזה, בנוסף. הוא מתפתל בחוסר סבלנות, רגליו קופצות, כדור קופץ, כפות רגליו נוקשות, ידיו מתעקמות. ברגע שאימון הקבוצה מסתיים, מורי משגר את עצמו לפרקט כדי לזרוק עוד כמה זריקות שמאמן הנאגטס, מייק מלון, מעדיף שלא יקח.

מורי מתכווץ כאשר הניסיון הראשון שלו פוגע בחישוק ועף החוצה. הוא מחטיא שוב, חוסר הנוחות שלו מתפרץ להתקפף של נרגנות. לאחר החטאת הג'אמפ השלישי, מורי תופס בחוזקה בראשו כאילו הוא בדיוק פספס את הזריקה שהפסידה את האליפות. "זה בגלל", חברו וחברו לקבוצת הנאגטס, מאליק ביזלי, מסביר. "ג'מאל חושב שכל אחת מזריקותיו צריכה להיכנס פנימה".

הוא התאמן במשך כל חייו כדי לקבור את הזריקות האלו בתנאים הרבה יותר מאתגרים מאשר באולם אימונים מואר היטב ומתקדם עם מכונות הקולטות את הריבאונד ומוסרות את הכדור חזרה.

תנסו לזרוק משלוש בחוץ, בשלג, עם הרוח הצורבת של אונטריו שפשוט קורעת אותכם, וזה לאחר שבדיוק החזקתם מעמד בתרגיל סקוואט למשך 12 דקות, כוס מלאה בתה מונחת על רגליכם באיזון כדי לוודא שאינכם מתנודדים – וכל זה מתבצע תחת השגחתו הקפדנית של אביכם, חובב נלהב של אומנויות לחימה ונרקומן של כדורסל אשר מחדד את יכולתכם מאז שהייתם תינוקות.

האבא, רוג'ר מורי, קשור ביחד עם בנו ג'מאל למסע: להוכיח לא רק שהכישרון הקנדי יכול לשגשג אלא שגם יום אחד הוא יכול להיחשב כאחד הטובים – אם לא הטוב ביותר – ב-NBA.

"זה מצחיק – בשנתו הראשונה הוא לא היה מסוגל לקלוע זריקה", אומר מאמן הקליפרס, דוק ריברס. "אמרתי ללורנס פרנק [נשיא פעילויות הכדורסל], 'יום אחד הילד הזה הולך להוביל את הליגה בנקודות'. לורנס הסתכל עלי כאילו אני משוגע. הוא אמר, 'למה נתת את ההערה זו?' עניתי, 'בגלל שהוא חסר פחד. הוא הולך לתת לעצמו הזדמנות בגלל שהוא מאמין שהוא הסקורר הכי טוב על המגרש'".

כיום, מורי, המשיג ממוצעים של 18.8 נקודות למשחק ו-4.9 אסיסטים למשחק עבור קבוצתה הצעירה של דנבר אשר מתמודדת עם גולדן סטייט על ראשון האזור המערבי, אפילו לא השחקן הכי טוב בקבוצתו. זהו ניקולה יוקיץ', סרבי ידידותי בגובה 2.13 שהוא, בדרך כזו או אחרת, האנטיתזה למורי. מבנה גופו של יוקיץ' היה כל כך רך ועדין במהלך הדראפט של 2014 שגרם לו ליפול עד לבחירה ה-41, אבל כישרונו הטבעי הופיע במהירות. בזמן שמורי מחפש באופן אקטיבי מבטים פנויים, יוקיץ', יוצר מהלכים מחונן שקולע ב-51 אחוז מהשדה, נשאר סקורר אדיש. "ג'מאל רוצה להילחם איתי כאשר אני לא זורק את הכדור", יוקיץ' אומר בחיוך.

זה בגלל שמורי מעולם לא מפסיק לזרוק, ולעתים קרובות מופיע מספר פעמים ביום במתקן האימונים. לילה אחד הוא תרגל זריקות עד שעת לילה מאוחרת, ואז צפה בסרט בחדר השחקנים. חברי הצוות של הנאגטס מצאו אותו מכווץ כשהוא ישן על הספה בבוקר שלמחרת.

לפני שמונה שבועות, מורי התאמן בחדר הכושר עד אחרי השעה שתיים בלילה, מנסה לשפר את המיומנות – זריקה מ-3 – הנחשבת יוצא דופן כאשר מחזיקים ב-45 אחוז באותו הזמן. לאחר מכן, מורי היה כל כך תשוש, שהוא נפל למיטה וישן למרות השעון המעורר. הוא איחר לאימון הזריקות של הקבוצה לפני המשחק מול אטלנטה ב-17 בנובמבר וישב על הספסל בזמן שמונטה מוריס תפס את מקומו בחמישייה הפותחת.

"כפי שאמרתי לג'מאל, 'ציון A עבור המאמץ, אבל בחייך'", אומר נשיא פעולות הכדורסל של דנבר, טים קונלי. "דיברנו עם ג'מאל על לצאת מהאולם, לדאוג לגוף שלו, המאמץ של 82 משחקים. יותר לפעמים זה לא יותר טוב".

מורי לא מסכים. אימוני הקונג פו שלו לימדו אותו שמשמעת מנטלית יכולה לקחת את האדם מעבר למה שהוא מאמין שנמצאים הגבולות הפיזיים שלו. הוא מודה כי הקבוצה מורית לו לקצץ את שעות השהייה שלו באמצע הלילה אבל הוא עונה, "לא אכפת לי. הם לא יכולים לעצור אותי".

הליבה הצעירה של דנבר נבנתה בעיקרה על ידי קונלי מקבוצה של בחירות דראפט מאוחרת ופנינות שלא נבחרו – עם מורי, הבחירה ה-7 בדראפט 2016, שהוא יוצא הדופן. מורי אומר שהוא מרגיש אחריות למועדון שלו – ואביו, שחלומותיו נעולים יחד עם שלו. זה לא מספיק עבור הנאגטס להיות בחלק העליון המצומצם של האזור המערבי, או עבור הילד שיהיה מוכן לעמוד מול כל אחד, כפי שאפשר היה לראות עם מורי בעימות המאוחר שלו עם ווסטברוק בניצחון בדצמבר לאחר שהשחקן הותיק של הת'אנדר ניסה להתנגח איתו במעגל שלפני כדור ביניים.

מורי רוצה יותר. כל זריקה שהוא לוקח, לא משנה כמה היא קשה, היא כזו שהוא ואביו עיצבו והתאמנו ועדנו.

"עייפות היא דבר אחד", מורי מסביר. "פציעות הן דבר אחר. אבל אם אתה פשוט עייף בגלל שהתאמנת – ובכן, אני לא מקבל את זה".

ה-NBA, הוא מתעקש, היא הפוגה מהתוכנית שהוא ורוג'ר עוקבים אחריה למשך כבר יותר מעשור.

"לאחר כל מה שעשיתי כדי להגיע לכאן", מורי אומר, "זה קל".

Image may contain: 6 people, shoes


כאשר ג'מאל מורי היה תינוק, אביו כיוון את העגלה שלו לצידי המגרש על מנת שהוא יוכל לספוג את המראות והקולות של המשחק כאשר רוג'ר היה משחק במגרשים הציבוריים של קיצ'נר, אונטריו. כאשר ג'מאל התבגר, רוג'ר הכין סל נייד מקופסת קרטון כדי שהוא יוכל לזרוק את זריקות הניצחון שלו במהלך משחקיו של אביו.

כאשר ג'מאל הגיע לגיל 7, הוא נדרש לקלוע 30 זריקות עונשין רצופות לפני שהוא היה יכול להפסיק לאותו היום. רוג'ר הגביל את הסחות הדעת, ניתק את הטלוויזיה ואסר על טלפון נייד, משחקי וידאו וטיולים קצרים לקניון. רוג'ר התאהב במשחק כשצפה בסרטונים של מייקל ג'ורדן ושילב את תורתו של ברוס לי לתוך חזונו עבור בנו. הוא שם דגש על כוח פיזי, חוסן נפשי ושלווה פנימית.

ג'מאל למד מדיטציה על בסיס יומי, מסקל רעשי רקע מבחוץ על ידי שליטה בנשימתו והתמקדות בהפחתת קצב ליבו לפחות מ-40 פעימות לדקה. זה הפך להיות למרכיב בלתי מתפשר באימוניו, ללא הפרעות – אפילו לא ביקור גיוס ב-2015 מעוזר מקנטקי, קני פיין, שניגש למורי יום אחד לאחר שהוא סיים את האימון, רק כדי לקבל הוראה מרוג'ר לחכות בזמן שג'מאל יושב בשילוב רגליים, עיניו עצומות בחן, בפינת האולם.

שגרת האימונים של רוג'ר גבו מס, שרבים מהם נערכו בחוץ בחודשי החורף: כפיפות ידיים בשלג. ריצת הקפות לפני בית הספר, ריצה במסלולים ישירים במעלה הגבעה בריצה צידית או אחורנית. מורי היה לוקח את כל הזריקות בשמאל כדי שהוא יהיה מיומן בשתי ידיו, ביצע עליות מתח כאשר הוא משתמש במשקוף של שער הכדורגל הנמצא בפארק. כאשר מגרשי החוץ הוצפו כדי ליצור זירות הוקי מאולתרות, רוג'ר הורה לבנו לכדרר על משטח הקרח. "היה לי איזון מצויין", מורי אומר. "זוהי התנהגות נרכשת".

האם אבא יכול ליצוק בן לכדי כוכב עילית ב-NBA? מהם הגבולות הפיזיים של אתלט מקצוען? ומה התקרה של ג'מאל מורי?

"שמנו גבולות פיזיים ומנטלים שלנו כבני אדם – לכל אחד מאיתנו", רוג'ר אומר. "אבל למה לא לעשות יותר?"

ג'מאל, בחלקו, אומר שהוא מקבל את אימוניו המפרכים של אביו, כאלו שרוג'ר מודה שכמה מהם הורגשו כמוגזמים בקהילה של קיצ'נר.

"מה שאתה צריך להבין הוא שעשיתי זאת באהבה, ועשיתי זאת בתשוקה", ג'מאל אומר. "זה לא הייתה עבודה עבורי".

זה לא אומר שהם היו קלים. היו ימים בהם ג'מאל היה עייף, סובל מקור או פגוע ולא הרגיש שבא לרוץ אחורנית במעלה הגבעה.

"הייתי מאוד ממושמע כשגדלתי", מורי אומר. "אם לא רציתי לרוץ למעלה לגבעות, רצתי למעלה. אם לא רציתי לרוץ מסביב לבניין, רצתי מסביב לבניין".

"לא היה לנו זמן לרגשות. לבצע זאת זה מה שהיה חשוב. אם הולך להיות לנו אימון של שעתיים ואתה הולך להתקשקש 30 דקות לגבי ריצה, זה פשוט בזבוז של זמן".

מורי נרשם לאורנג'ויל פרפ, אקדמיית כדורסל באונטריו שעוצבה על מנת להכין שחקנים לרמה הבאה, בשנתו השלישית בתיכון. הוא שיחק עם פורוורד טנסי, קייל אלכסנדר, ומאוחר יותר עם ת'ון מייקר, והיה חביב הקהל, כשהוא מבצע ריחופים להטבעות דקה אחת ושינויי כיוון בסיבוב וזריקה ביד אחורית עם הקרש בדקה שאחריה.

אלכסנדר, שהפך להיות לאחד מחבריו הקרובים של מורי, זוכר שהלך פעם אחת במסדרונות הלימוד והבחין באור מאולם הספורט. הוא נתן מבט רק כדי להבחין ברוג'ר מוסר לג'מאל לזריקה בפינה הרחוקה של המגרש, ליד היציאה, מאחורי לקרש. "והוא לא יכול היה לעזוב עד שהוא קולע 10 מהם", אלכסנדר אומר. "אני יודע שאנשים חושבים שזה הרבה, אבל אי אפשר לומר שזה רע או מטורף אם זה עובד".

רואן בארט, עוזר הג'נרל מנג'ר של נבחרת קנדה ואביו של הסנסציה המשחק בדיוק, אר ג'י בארט, עוקב אחרי מורי מאז שהוא ילד בן עשרה. בארט אומר שברגע שהאבא שם את הילד על המסלול הזה, זה השחקן שממשיך לדחוף את עצמו לגבולותיו. כאשר מורי השתתף באימונים הכפולים עם נבחרת קנדה לקראת אליפות העולם ב-2015, הוא הוסיף עוד שעתיים נוספות של אימון אישי במשך כל יום. בארט, שהיה מודאג שמורי יפצע או שישרוף את עצמו, החרים את נעלי הכדורסל שלו.

"הגעתי חזרה מאוחר יותר", בארט אומר, "וג'מאל שיחק יחף".


רוג'ר מורי מבין שהמסלול שהוא  וג'מאל בחרו הוא לא עבור כל אחד. אבל הוא רואה את התוצאות. כאשר ג'מאל מחמיץ זריקת עונשין, התוצאה של זה הייתה ריצה במעלה הגבעה. "אף אחד לא אוהב לרוץ", רוג'ר אומר, "אז זה גורם להשקעה בזריקה. ועד הזמן שאתה מגיע ל-NBA אתה מחויב לקלוע את הזריקה" (מורי בעל 88 אחוז בקריירה בזריקות עונשין).

הנאגטס אומרים שרוג'ר מורי, שעבודתו המלאה כרגע היא ניהול הקריירה של ג'מאל (בנוסף לאימון בנו הצעיר, למאר), היה הורה תומך שמעולם לא דרש יותר זריקות או דקות משחק לבנו, וגם לא כאשר השיק את נעלי הכדורסל של מורי ואף לא האכיל את התקשורת בציטוטים משולהבים. הוא נוכח תמיד, אבל תמיד נותן כבוד.

"להיכנס לתוך הדינמיקה המשפחתית זה אף פעם לא קל, אבל אני מסתכל על זה כך: רוג'ר אוהב את ג'מאל אבל גם דוחף אותו חזק מאוד", מלון אומר. "ג'מאל אוהב אותו ומאמין בו. הכישרון שלו ואביו הביאו אותו לכאן. במיוחד ב-NBA של היום, שיהיה שחקן עם אבא שלא רק נוכח אלא גם מעורב, אני בסדר עם זה".

"אני מקנא", יוקיץ' אומר. "הלוואי ואני יכולתי לראות את אבי לעתים כאלו קרובות".

רוג'ר מזהה שאתם אולי לא תסכימו עם גישתו הקפדנית. אין בזה שום חדש. פשפוש מעמיק מראה שהם עקשניים בחיבור והמחויבות, הכולל את הכל.

"כאשר ג'מאל הגיע, כולם חשבו שאנחנו משוגעים", רוג'ר אומר. "כולם הטילו בנו ספק. מעולם לא הטלתי בעצמי ספק. אני לא מקשיב לאנשים. איני יכול להקשיב לך. יש לי עור עבה".

הדבר נכון גם לבנו. הוא לא יהסס להתנגח עם ווסטברוק, להיכנס לראשו של קיירי ארווינג או להתעמת עם לונזו בול. ג'מאל מתעקש שהוא משחק טוב יותר כאשר מאתגרים אותו, ואף אחד לא עשה זאת ביעילות רבה יותר מאשר אביו.

"אבא שלי מכיר אותי יותר טוב מכל אחד אחר", מורי אומר. "הוא כנראה מכיר אותי יותר טוב ממני".

See the source image


הרגע בו ג'מאל מורי ידע שכל האימונים היו שווים את זה הגיע ב-2014, כאשר הוא היה בן 17 ושיחק בנייק הופ סאמיט לצד קארל אנטוני-טאונס. מורי סיים עם שורה צנועה של 10 נקודות, חמישה כדורים חוזרים וחמישה אסיסטים. עדיין, "לאחר המשחק, הבנתי, 'כל השחקנים הנהדרים האלה לא יותר טובים ממני'", מורי מספר, "בגלל שתמיד הולך להיות לי את היתרון המנטלי".

שנה לאחר מכן, בנייק הופ סאמיט ב-2015, לצד חברי קבוצתו, בן סימונס ומייקר, מורי קלע 35 נקודות, זכה בתואר ה-MVP והוביל את קבוצת העולם לניצחון בתוצאה 103-101 על נבחרת ארה"ב שכללה פרוספקטים מבטיחים כמו ברנדון אינגרם וג'יילן בראון. "היו שם שמות גדולים יותר, אבל ג'מאל היה הכי טוב שם באותו היום", מייקר אומר.

הפריצה האמיתית של מורי הייתה מאוחר יותר באותו הקיץ, כאשר נבחרת קנדה פגש בארה"ב בחצי הגמר במשחקי הפאן אם. נבחרת ארה"ב החזיקה ביתרון 80-74 בכניסה לחלק האחרון כאשר מאמן קנדה, ג'י טריאנו, קרא בשם של מורי. ג'מאל שפך 22 נקודות ברבע האחרון ובהארכה, קובר שלשה מרחוק כדי לקבוע שוויון בתום המועד החוקי, ואז לקלוע שתי שלשות רצופות כדי להבטיח את הניצחון.

"היינו בשליטה במשחק הזה – עד שהילד הזה קפץ מהספסל, קלע שלשות, וקלע זריקות מעבר לטווח שלו", אומר עוזר מאמן הווריורס, מייק בראון, שהיה חלק מצוות האימון האמריקאי. "ידעתי שהוא טוב, אבל לא חשבתי שהוא כזה טוב".

"הוא שלט במשחק", אומר שחקנה הפותח של הבאקס, מלקולם ברוגדון, שהיה בסגל האמריקאי. "אני זוכר שחשבתי, 'יש לו סיכוי להיות מקצוען'".

היו הרבה רגעים המעטרים את התפוצצויות הקליעה שלו, אבל הרגע הכי זכור היה כאשר השחקן הגבוה, אנטוני ראנדולף, תפס את מורי בפינה לאחר שהוא הרים את הכדרור שלו. מורי ניסה הטעיית קליעה, אבל ראנדולף לא קנה אותה.

"אז ג'מאל הסתובב לאחור לכיוון קו החוץ וזרק משלוש מעל הבחור המתנשא לגובה של 2.11", בארט נזכר. "זאת הייתה המדליה הראשונה של קנדה במשחקי הפאן אם מעולם, בתקופה של 70 שנה, וזה היה בגלל ילד בן 18".

See the source image


בכל נקודה במהלך הדרך, כאשר ג'מאל מורי קבר זריקה חשובה, הוא מרגיש צורך להסביר שהוא התאמן עליה מאות פעמים לפני. כאשר הוא הגיע לקנטקי, המאמן ג'ון קאליפרי לא היה בטוח שהוא קונה את זה.

"אני אוהב בחורים המאמינים בעצמם", קאליפרי אומר. "ג'מאל היה גורם למהלך להתשבש, מחליף ידיים בשנייה האחרונה ליד ימין, ואני מסתכל עליו כאילו, 'מה אתה עושה?' והוא מביט בי בחזרה ואומר, 'אני יכול לקלוע את הזריקה הזו'. אני אומר, 'אתה משוגע?' והוא עונה, 'זה הלך פנימה, לא כך?'"

בעונתו היחידה בקנטקי, מורי השיג ממוצעים של 20 נקודות ו-5.2 כדורים חוזרים, קלע ב-95 אחוז מקו העונשין וב-41 אחוז מה-3. הוא גם גרם לעתים קרובות לקאליפרי להתעצבן בכך שהעלה את רמת הקושי של הכדורסל.

"המאמן קאל צרח עלי הרבה", מורי אומר. "זה היה, 'ג'מאל, למה אתה מנסה למתוח את החוט? תבצע מהלך כדורסל פשוט!'"

קאליפרי ומורי התנצחו בישירות בהודעות. כאשר מורי קלע 25 נקודות, קאליפרי שלח הודעה בכוונה להמעיט בהישג. כאשר קאליפרי הקליד "משחק נחמד של 20 נקודות", הוא ידע שזה יעורר מיידית תגובה תחרותית: "היה לי 25, מאמן, לא 20!"

Image may contain: 3 people, people playing sport, basketball court and shoes


היו כמה רגעים מסחררים לג'מאל מורי ב-NBA: היה את הערב בו הוא ניצח את הדו קרב עם דמיאן לילארד בעונה שעברה בניצחון הגדול על פורטלנד. היה את הפעם ההיא בה הוא חטף מסירת חוץ כאשר קבוצתו הייתה בפיגור שלוש מול הבאקס, ואז סחט עבירה על ניסיון שלשה וקבר את כל שלושת זריקות העונשין.

והיה גם את הניצחון בעונה שעברה, מוקדם בדצמבר, על הלייקרס שם הוא קבר שלשה מעל קייל קוזמה כדי לשבור את השוויון 101-101, לקח עבירת מתקיף מבול ואז עזר לנאגטס לסגור את המשחק בריצת 15-0. כאשר שעון המשחק ספר לאחור, מורי התגרה בבול בכך שכדרר מסביבו בשניות האחרונות. כאשר הקבוצות שיחקו שוב לאחר שלושה חודשים (עוד ניצחון לדנבר), מורי פלט עלבונות בבול, והניע את מאמן הלייקרס, לוק וולטון, לתייג אותו "חסר כבוד" ולבול לקרוא לפעלול הקודם שלו "מהלך בריונות".

"מישהו צריך להוריד [למורי] אחת לפרצוף לאחר שעשה זאת [לבול]", ריברס אומר. "אני לא חושב שהוא הבין מה שהוא עשה. לכמה חברה יש כוונות. אני לא חושב שזה המקרה עם ג'מאל. הוא פשוט נסחף".

"זה לא משהו אישי", מורי אומר. "זה פשוט איך שגדלתי. אני פשוט הולך אליך. איך שאתה מקבל את זה זה איך שאתה בוחר. אם אתה רוצה להגיב, אז תגיב".

קאליפרי אומר שאפשר לעקוב אחר פעולותיו של מורי כתגובה לחוסר כבוד, גם למשחקו וגם לשחקנים קנדיים באופן כללי.

"אני חושב שזה קצת, 'אני רוצה להראות לבחור הזה ולהראות לעולם שאלו הן שטויות. שאתה חושב שהוא יותר טוב ממני'", קאליפרי אומר. "ג'מאל מסתובב עם קצת מטען על כתפיו".

היום, התקרית עם בול התנדפה. וולטון אומר שקבוצתו המשיכה הלאה. הוא מכנה את מורי "שחקן צעיר וכשרוני הלומד וגדל תוך כדי ניסיון". וארווינג, שביקר את מורי בנובמבר לאחר שזרק שלשה עם הבאזר לאחר שניצחונה של דנבר לא הוטל בספק – מה שהוביל את קיירי להעיף את הכדור ליציעים – אומר שאין שום דם רע.

"זה נגמר", ארווינג אומר עכשיו. "נהניתי לשמוע את המאמן מלון אומר, 'הי, אוהדי הלייקרס והסלטיקס, קחו את ההפסד הזה יחד אתכם כשאתם יוצאים' אתה אוהב את ההתנהלות הזו. ג'מאל מתנהל ככה".

"מורי לא מפחד ללכת אחרי זה, ואני מכבד זאת", אומר פורוורד גולדן סטייט, דריימונד גרין. "זה חצי מהקרב בליגה הזו. כמעט בכל ערב ישנה הזדמנות טובה שתשחקו מול איזה כוכב. אתה מכבד ומעריך מישהו שאומר, 'אני לא מפחד ממך. אני מגיע אליך'".


ג'מאל מורי לא יכול היה לחכות להצטרף ל-NBA ולהראות לכולם מה שהוא מסוגל לעשות. במקום זאת, מה שאין להעלות על הדעת קרה: הוא החמיץ את 17 הזריקות הראשונות שלו בקריירה, רצף מביך ומבלבל הנמשך לאורך חמישה משחקים.

מורי היה מבולבל. הוא החל להטיל ספק בזריקתו, חושב יותר מדי, מוסר כאשר יש לו מבטים פנויים. הוא פנה למדיטציה כדי להרגיע את מחשבותיו, אבל זה לא עזר. לרגע אחד, מורי הרגיש מעט פניקה. מה אם זה לא עובד?

מה אם מאמציו של אביו היו לחינם?

"אני לעולם לא רוצה לאכזב אותו", מורי אומר. "אם אני מחמיץ זריקה, זה כאילו, אה, אבא שלי צופה'. אם אני מחמיץ איזושהי מטלה, זה כאילו, 'אוי, אבא שלי ראה זאת'. אולי אף אחד אחר לא שם לב, אבל אני יודע שהוא הבחין בזה".

המהלך אותם שלושה שבועות לחוצים, ג'מאל המשיך לעשות מדיטציה, אבל מהר הוא הבין שהוא היה כל כך מקובע בסוגיות המכניות, כמו ליצור קשת טובה יותר עבור הזריקה שלו, שהוא שכח את המטרה הגדולה יותר של להשקיט את מחשבותיו".

"התמקדתי בכל הדברים הלא נכונים", מורי אומר. "תשומת הלב שלי הייתה צריכה להיות לכיוון אנרגיה חיובית יותר, יותר ביטחון, להיות מנהיג, במקום, 'מדוע הזריקה שלי לא נכנסת?'"

כאשר מורי שקע בעוד בצורת קליעות מוקדם יותר העונה, מלון לקח אותו הצידה והזכיר לו שהוא מוסר מצויין וריבאונדר אפקטיבי ויכול להשפיע על המשחק מההגנה. "אתה מוכר את עצמך בזול אם אתה חושב שכל מה שאתה זה קלעי", מלון נזף בו.

מורי מכיר בקריירה שלו כעבודה הנמצאת בתהליך. הוא מזהה כי הפיק-נ-רול מהצד כבר לא בשימוש עבורו בגלל שקבוצות עכשיו יוצאות אליו חזק או מנסות ללכוד אותו, אז הוא חיפש להתייעץ עם השחקן הוותיק, אייזיאה תומאס, על כיצד לפתור זאת. הוא נשאר קלעי לא אמין, אבל, כפי שיוקיץ' מצביע, "הוא יכול לתת 50 בכל ערב עם דברים הולכים בדרך שלו".

"ארבעים ושמונה נקודות בערב אחד זה נהדר, אבל בערב שלאחר מכן לא אפשרי שיהיו שש או שמונה נקודות", מלון אומר. "ג'מאל צריך להיות יותר עקבי. אני שוכח לפעמים כמה צעיר הוא וכמה הרבה אנחנו שמים עליו".

בזמן שרוג'ר מורי מכיר את נטיות הכדורסל של ג'מאל בצורה הטובה ביותר, הוא לא מומחה לקשיים של לוח ה-NBA הקפדני, הרגלי השינה, תזונה אופטימלית או בריאות נפשית. העולם של ג'מאל רחב, והקולות המשפיעות עליו מתרבים. ועדיין האדם שגידל אותו, אימן אותו ואתגר אותו נשאר איש סודו הקרוב ביותר.

"ישנה לי הזכות ללמד את בני בדרך בה אני רוצה ללמד אותו, כל עוד איני פוגע בו", רוג'ר אומר. "אם הוא גדל להיות אחד מהטובים ביותר, אז מה אנשים יגידו?"

כאשר מורי היה צעיר, הוא למד על וינס קרטר, כאשר קרטר שיחק עבור הראפטורס, וחלם על היום שקבוצת NBA תקרא בשמו. הוא התאמן על סטפ-בק מה-3 כשהוא נופל מעבר לקווי המגרש תוך כדי סופת שלגים, וזריקת ניתור בסיבוב עם אדם בוגר שכפול בגודל ממנו שמפריע לו. זה, ג'מאל אומר, זה כיצד גורמים לחלומות להתגשם.

"כל מי שמכיר אותו מכיר את זה: אני הולך לקחת את הזריקה האחרונה", הוא אומר. "אני תמיד מאמין בזה, חוזה את זה, חולם על זה, מתאמן על זה".

"ואני הולך לעשות את זה".

לפוסט הזה יש 10 תגובות

  1. תודה סמיילי
    גם על כל הלינקים מוקדם בבוקר.
    מורי יהיה ענק והציוות שלו עם יוקיץ דליקטס אבל בינינו יש ימים שעדיף וישב בחוץ….

  2. תודה רבה

  3. מעולה סמיילי, הוא יהיה כוכב ענק, אני ציפיתי להתפוצצות שלו העונה שלא הגיע אבל אולי בעונה הבאה, יש לו את כל החבילה להיות סופרסטאר

  4. תודה לקוראים ולמגיבים.

    לדעתי הוא פוטנציאל ענק. התקפית יש לו את כל הניכולות לשים סל בכל צורה, הוא פשוט חסר יציבות ולפעמים קבלת ההחלטות שלו ממש לא טובה.מה שיקח אותו למעלה זה שיש לו אופי של גיימר

  5. נהדר תודה

  6. נפלא ומרתק, תודה סמיילי.
    ואני רק באמצע. אקרא בהמשכים.
    זה אחד השחקנים המסקרנים בליגה, והסיפור שלו בהתאם.
    הוא סוג של ילד כאפות וטרול מעצבן עבור היריבים, אבל כשהוא בזון זה מחזה מעורר השתאות ברמת הטופ ההיסטורי בליגה.
    יאללה שימשיך להתקדם ולהתייצב.

  7. אחלה תרגום סמיילי
    תודה
    🙂

  8. נפלא.ועתה הוא מגיע לשיאו. תענוג על הערב

  9. אחלה מאמר ואחלה תרגום
    תודה

  10. תודה רבה סמיילי
    התירגום שלך מחמם לי את הלילה הקפוא בסופיה הקפואה.
    הלכתי היום בשלג ברוח פנים בלתי נסבלת נלחם כדי לשמור על חום הגוף והאפשרות לנשום ,ונזהר שלא להגיע להתכוצות שרירים ונפילה לשלג מקפיא .
    היו כמה רגעים שרציתי לותר על ההעפלה לפסגת ההר היום.
    כשמצאתי עצממ בסופו של התהליך בפיסגה המיועדת ידעתי שניצחתי את עצמי את החולשה את ההר.
    זהו החומר ממנו נבנים חלומות.
    תודה רבה.

כתיבת תגובה

סגירת תפריט